בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קפז
סקאלא יום ה' תענית אסתר תרי"ב לפ"ק.
ושלום תנינא לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף כש"ת מוה' ישראל נ"י בק' סלאטווינ'.
כבר השבתי לרו"מ יום עש"ק העבר על הג' שאלות אשר שאל והן היום מחמת חולש' דתענית' פנותי אל המנוח' ועיינתי קצת עוד בדבריו והנה כבר כ' במכתבי העבר לצדד להקל בקנין סטומת' לענין מכירת בכור מחמת שני הטעמים שכ' שם וגם כתבתי שבנ"ד שהי' האנדשלאק וגם קיבל אדרויף א"כ יש כאן קנין סטומת' וקנין כסף בזה י"ל דאף הלב"ש מודה ודחיתי דברי רו"מ שרצה להביא ראי' מדברי הר"ן ספ"ק דקידושין דהיכ' שלא פי' אמרי' שבתורת פרעון נתנו ולא קנה בזה ודחיתי דבריו ועתה רציתי לבאר יותר הנה דבר זה מבואר ברש"י פ' הזהב דמ"ח ופ' האומנין דע"ז דבנותן לו כסף בתורת תחלת פרעון דקנה מתורת קנין כסף כל היכ' דלא עייל ונפיק אזוזי וכן מבואר בטור סי' ק"צ סעיף י' וברמ"א שם סעיף י' ואף סתם כמפ' בתורת פרעון דמי וקנה הכל כמבואר ברש"י וטור שם וע' בט"ז וסמ"ע רס"י ק"צ כמו שהבאתי במכתבי הקדים וע' בס' אבני מלואים סי' כ"ט סק"ב ודברי הר"ן אינם ענין לזה כלל ותוכן כוונת הר"ן הוא דהובא בשם איכ' מאן דאמר דהא דקאמר אבל בשטר ל"ק עד שיתן דמים היינו כל הדמים דוקא והיינו דהתם כל הקנין בשטר הוא רק שבמכר ל"ק עד שיתן דמים והיינו משום דלא סמכ' דעתי' ואף שקנין שטר קנין המועיל הוא בקרקע מ"מ מטעם הנ"ל ל"ק עד שיתן דמים לא מתורת קנין כסף דהא א ויתר לו עבור הקרקע החוב שחייב לו מכבר דמלוה אינו קונה בתורת כסף. ואפ"ה מהני בזה כמ"ש הרשב"א הובא בב"י סי' קצ"א ובריטב"א פ"ק דקידושין ובר"ן פ"ק דגיטין. ומשום דעכ"פ כיון דהדמים כבר ת"י המוכר סמכ' דעתי' וקונה בשטר לבד כמו במתנה ולזה צריך שיתן כל הדמים דוקא אבל אם לא נתן רק מקצת עדיין ל"ס דעתי' כיון שלא קיבל הכל ול"ק ולכאור' תיקשי דאמאי כשנתן מקצת כסף קונה בתורת קנין כסף כל היכ' דלא עייל ונפיק אזוזי אף שמקצת כסף קנין גמור הוא מ"מ אכתי לא יועיל משום דל"ס דעתי' כיון דלא קיבל כל הכסף דהא קנין שטר נמי קנין טוב ול"ק מה"ט עד שיתן כל הדמים ולזה תי' הר"ן דשם הקנין הוא בזה שקיבל מקצת דמים אף שמקבלם בתורת תחלת פרעון כנ"ל ברש' וטור מ"מ לשם קנין נתנם דהא זהו הקנין כסף ומש"ה כיון שלא קפיד לקבל הכל ודאי אמרי' דסמכ' דעתי' בהכי ולא קפיד על כל המעות דוקא משא"כ בקנין שטר אף שנתן לו ג"כ כסף בתורת פרעון הוא ע"כ אין ראי' שסמכ' דעתי' דשמא לע"ע מקבל ממנו מקצת בפרעון ומצפה על השאר כשיקבלם ול"ס דעתי' עד שיקבל כולם ומש"ה ל"ק עד שיתן לו הכל ועכ"פ המתבאר דהיכ' שהקנין הוא בכסף אף שנותנים בתורת תחלת פרעון קנין כסף גמור הוא ומש"ה ל"מ אם בסביבותיכם מנהג הסוחרים לקנות בהאנדשלאק בצירוף אדרויף דוקא כמו שהמנהג בגלילותינו ודאי דאין שום ספק דהדרויף מצטרף גם לקנין סטומת' וגם קנין כסף יש בו ואף אם המנהג בק' שהאנד שלאק לבד קונה מ"מ ודאי דיש לתלות יותר דגם הדרויף קיבל לשם קנין אף שקבלם לפרעון ומשום דקנין ה"ש אינו רק קנין דרבנן מש"ה אלומי אלים למלת' בפרט בענין איסור' לקנות נמי בקנין כסף. ולבי אומר לי שהר"ן לא קאמר רק בקיבל מעות בפירוש בתורת פרעון ולא לשם קנין אף שאין לשונו משמע כן או שבשעת הקני' לא נתן לו כסף רק שטר ואח"כ נתן לו מקצת כסף דבזה אמרי' שהכסף שנתן לו אח"כ נתן לו רק בתורת פרעון ולא לשם קנין אבל בנתן לו כסף בשעת הקני' אף שקנה בשטר יש לתלות שגם הכסף נתן לו בתורת קנין כמו השטר וראי' לזה דהא כ' הר"ן פ' האומנין הביאו הב"י סי' ק"צ דהא דבעייל ונפיק אזוזי קנה כנגד מעותיו דוקא במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין שער כיון שאין קונה עד שיכתוב שטר וכיון שאינו יכול לקנותו כולו דהא עייל ונפיק אזוזי אף מקצתו לא קנה דהשטר על כולו נכתב ואין קונה לחצאין ע"ש ומבואר דאם לא עייל ונפיק אזוזי קנה וא"כ דברי הר"ן סותרים לדברי הר"ן פ"ק דקידושין הנ"ל והב"י בסי' ק"צ הביא דברי הר"ן דפ' האומנין הנ"ל ובסי' קצ"א הביא דברי הר"ן דפ"ק דקידושין הנ"ל וא"ל דהר"ן דהאומנין בשטר ראי' דוק' מיירי שעיקר הקנין רק בכסף ז"א דבשטר ראי' אף בעייל ונפיק אזוזי קנה עכ"פ כנגד מעותיו וע' בקצה"ח סי' ק"צ סק"ז וא"ל דמיירי במוכר שדהו מפני רעתה מיירי דהא במוכר שדהו מפני רעתה אין חילוק בין עייל ונפיק אזוזי או לא כמבואר בש"ס שם א"ו כמ"ש דאף היכ' שיקנה בשטר כל שאין הוכחה שנתן לו הכסף רק לשם פרעון ולא לשם קנין אמרי' דנמי לקנין הוא וקנה מתורת וכנ"ל ודברי הסמ"ע רס"י קצ"א סק"ה תמוהים שערבב דברי הר"ן אלו ובהך דרמ"א שבסי' ק"צ סט"ז שהם מדברי הר"ן פ' האומנין מיירי דוק' בעייל ונפיק אזוזי אבל דברי הסמ"ע שבסי' קצ"א הם מדברי הב"י שם בשם הר"ן דקידושין הנ"ל שם אף בלא עייל ונפיק אזוזי מיירי ע"ש וז"ב ועכ"פ בנ"ד אין פקפוק דים כאן קנין סטומת' וקנין כסף וא"צ לפרש שנותן לשם קנין וכן דנין בכל יום שדנין קבלת אדרויף בסתם לקנין כסף כמבואר ברש"י וטור הנ"ל וז"ב. ועוד ראי' לזה מדברי הריטב"א פ"ק דקידושין דף כ"ו אהך דשמואל שכ' וז"ל ומאי דאמרי' הכא שלא קנה בשטר עד שיתן לו כל הדמים היינו למימר' דלא קנה מדין שטר אבל קונה מדין כסף ע"כ ודוחק לומר דהריטב"א והר"ן פליגי ולפי הנ"ל א"ש וכיון שביארנו שיש כאן קנין סטומת' וגם קנין כסף נלע"ד עוד היתר חדש מוסיף על מ"ש בתשו' הקודמת דהנה הרי"ט אלגזי הביא ק' בשם חכם א' דאמאי אין סומכין בבכור בדיעבד אקנין כסף הא יש ס"ס להתיר דשמא הלכה כהרמב"ם דאף לר' יוחנן דד"ת מעות קונת מ"מ עכו"ם קונה בחדא או בכסף או במשיכ' ואת"ל כהחולקים שמא הלכה כר"ל וישראל במשיכ' ולדידי' עכו"ם בכסף והג' מהריט"א פלפל בזה בארוכ' וכ' לתרץ משום דכאן עיקר הספק נולד בענין ממון אם העכו"ם קנה או לא דאם העכו"ם קנה ממיל' מותר דלאו בכור של ישראל הוא ואם העכו"ם לא קנה ממיל' בכור של ישראל הוא ואסור וכיון דעיקר הספק לענין ממון הוא רק דנ"מ מזה אח"כ לענין איסור והיתר ע"כ אזלי' רק בתר דין ממון ובממון קי"ל דאין מוציאין אף כשיש ס"ס ומש"ה ל"ק העכו"ם ואסור ע"ש באריכות. והנה טעמא דאין מוציאין ממון בס"ס כ' בס' פ"י פ"ק דכתובות דהוא משום דס"ס מטעם רוב הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש וטעמ' דאין הולכין בממון אחר הרוב כתב התוס' ר"פ המניח משוה דיש חזקת ממון נגד הרוב ובס' גו"ר כלל ל"ט כ' דאף דרוב' וחזק' רוב' עדיף מ"מ מדרבנן להחמיר אמרי' סמוך מיעוט' לחזק' כמ"ש התוס' והרא"ש בבכורות בשם ר"ת ע"ש וא"כ לפ"ז גם בס"ס מה"ט הוא כמ"ש הפ"י בקו"א ספ"ק דכתובות לחלוק על הרשב"א ולהחמיר בס"ס נגד חזקת איסור ע"ש משום דס"ס כרוב ואמרי' להחמיר מדרבנן סמוך מיעוט' לחזקה והוי פו"פ ע"ש וא"כ כיון שכן עכ"פ כבר יצאנו מחשש של תור' ע"י קנין כסף כנ"ל מחמת ס"ס וא"כ אין כאן רק חשש דרבנן משום סמוך כו' ע"כ ודאי דמועיל קנין סטומת' דרבנן להוציא מידי איסור דרבנן.. אמנם בעיקר דברי הגו"ר הנ"ל אף שלכאור' נראה כן מדברי התוס' ספ"ק דמציע' דף כ' ע"ב ד"ה איסור' דמדמי ד"ז דאין הולכין בממון אחר הרוב למים שאל"ס שהחמירו חכמים והתם רק דרבנן הוא ע"כ מוכח לכאור' דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב ג"כ רק מדרבנן הוא דאל"כ הדר"ק התוס' לדוכתי' וע"ש היטב וע' בתוס' יבמות דף ל"ו ע"ב ד"ה הא וברא"ש שם ובתוס' ורא"ש בכורות דף כ' ע"ב וקצ"ע שנראה כסתיר' בדבריהם ואכמ"ל מ"מ הארכתי במק"א דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב מה"ת הוא וטעמא כמ"ש התה"ד סי' שמ"ט וז"ל ונראה דהא דקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב היכ' דאיכ' חזקת ממון נגד הרוב אע"ג דבשאר דוכתי אמרי' רובא וחזקה רובא עדיף דשאני חזקת ממון דאית בי' המוציא מחבירו עליו הראי' ורובא לא מקרי ראי' ע"כ ומבואר מזה דלא כהגו"ר הנ"ל. ולפ"ז אם נאמר כן בהחלט נסתר ההיתר הנ"ל אך בלא"ה יש לנו היתר ע"פ דברי הרי"ט אלגזי דכיון דלענין איסור הי' לנו להתיר משום ס"ס ע"פ קנין כסף לבד רק משום שעל הממון אנו דנין ולא מהני ס"ס להוציא ממון ונשאר הבכור בחזקת ישראל ע"כ ממיל' אנו צריכים לאסור אותו ע"ש באריכות וכ"ז אם לא הי' רק קנין כסף לבד. אבל בנ"ד שיש ג"כ קנין סטומת' ואין אנו צריכים לדון על דין ממון כלל דהא בין אם קנין כסף מלתא הוא או לא עכ"פ הוא של נכרי מכח קנין סטומת'. ע"כ אין אנו באים לדון רק לענין איסור והיתר בזה מהני קנין כסף מטעם ס"ס. וזה צד היתר נוסף לצדדי היתר שכתבתי בתשו' הקודמת אמנם למעשה איני אומר היתר רק באופן שכתבתי בתשו' הקודמת. ויש לי עוד להאריך הרבה אלא שאין הזמן גרמא וטרם אצא אומר לחזור על הראשונות במ"ש בדברי הר"ן שלא יסתור דברי' שלכאור' אכתי משמע איפכא מאידך דברי הר"ן שכ' שם לעיל מזה אדברי רב שאמר דבמקום שכותבין לא קנה עד שיכתוב השטר דבשטר קנין דוקא הוא ומשום הכי אי לא פריש אינו קונה אלא משעת השטר ולא משעה ראשונה וטעמא דמלתא דכל שיש לפניו שתי קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין היותר מועיל ושטר יותר מועיל מכסף לפי שמועיל לקנין ומועיל לראי' וכו' ע"ש ואף ע"ג דהר"ן פליג על האיכ' מ"ד מ"מ מודה דבשטר קנין אינו קונה משעת נתינת הכסף רק משעת מסירת השטר ע"ש והיינו ע"כ מטעם הנ"ל וזה לכאור' סתיר' למ"ש למעל' אבל באמת לק"מ דדוק' במקום שכותבין השטר קאמר הר"ן כיון שכולן כותבין שטר קנין דוקא ש"מ דלא ניח' להו קניות כסף לבד רק אקנין שטר נסמכו משא"כ במקום שאין כותבין אף שכ' שטר נמי אין אומרים שכיון לקנות בשטר דוק' ולא בכסף ולאלומי מלת' קאתי ולד' למ"ש בש"ס פ"ק דמציע' כיון דנפל גלי אדעת' דבנפיל' ניחא לי' מ"מ בשטר אין הוכח' די"ל דליפות כחו היא דמועיל נמי לראי' ובלא"ה יש לחלק וע' בתשו' הריב"ש סי' שמ"ה ובתשו' נו"ב מ"ק חח"מ סי' כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח וראי' לזה מדברי הריטב"א שם בקידושין שכ' שם אחר הדברים שהעתקתי למעל' בשמו וז"ל א"נ דהא דשמואל אתיא במקום שכותבין את השטר דהשת' ל"ק מדין כסף כלל עד שיכתוב את השטר שכל זמן שאינו קונה מדין השטר אף אינו קונה מדין כסף עכ"ל הרי שמבואר הך חילוק' דבמקום שכותבין השטר ל"ק מדין כסף כלל אבל במקום שאין כותבין אף שכתב שטר נמי קנה נמי במקצת כסף מדין כסף כמ"ש וז"ב אמנם אכתי דברי הר"ן פ' האומנין לכאור' לא א"ש דהא שם במקום שכותבין מיירי ואפ"ה בלא עייל ונפיק אזוזי קנה כמבואר שם אבל יש ליישב דשם אמרינן דבאמת עיקר הקני' היא בשטר ולא בכסף כיון שכותבין כנ"ל אבל לא אמרי' דדמים שנתן לו לא לשם קנין נתן רק בתורת פרעון ואם נאמר כן ל"ק כלל דהא לא סמכא דעתי' עד שיתן כל הדמים כמ"ש הר"ן בקדושין זה לא אמרינן אלא אמרי' שנתנם לשם קנין ואעפ"כ לא נתכוין לקנות בהם לבד עד שיכתוב שטר שקנינו עדיף שמועיל לקנין ומועיל נראי' ומש"ה אף שאינו קונה רק בשטר מ"מ קנה כל שנתן מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי ועוד בלא"ה כ' הגאון מוהרי"ט אלגזי דדברי הר"ן דפ"ק דקידושין הנ"ל שכ' דבמקום שכותבין השטר אינו קונה משעת נתינת הכסף רק משעת מסירת השטר סותרים למ"ש הר"ן בפ"ק דגיטין בשמעתת' דשטרות העולים בערכ"א דאל"כ בלא"ה בשטר מכר משכחת דלא ליקני' רק בשטר והיינו במקום שכותבין שטר קנין דוק' ע"ש ע"כ י"ל דהר"ן בפ' האומנין כ' לפי שיטתו שבגיטין הנ"ל ומ"מ ב"כ וב"כ דברינו ברורים דבמקום שאין כותבין ודאי דבסתמ' אמרי' דלשם קנין נמי נתן הכסף ומ"מ בנ"ד בלא"ה לא נ"מ אף לפי מה שהבין רו"מ דדוק' בכסף ושטר קאמר הר"ן דלא נתן הכסף לקנין משום דשטר יותר מועיל מכסף דמועיל לקנין ומועיל לראי' משא"כ בהאנטשלאק וכסף ולא ראיתי לפקפק אדם מעולם על אדראף שלא יועיל בתורת קנין כסף ואנו דנין כן בכל יום ולקצר אני צריך כי ב"כ וב"כ גבר עלי טרדא דיומא וטרד' דמתא: