בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קפו
שנית שאל שיהודי א' הי' לו פרה מעוברת מבוכרת אצל נכרי ומכר לו הישראל להנכרי הפרה בקנין כסף והאנד שלאק תקיעת כף כדרך הסוחרים והקנין כסף הי' שקיבל ממנו מקצת כסף שקורין אדרויף ואח"כ ילד' זכר והורה רו"מ שהוא ס' בכור ע"פ ס' לבושי שרד בחידושי דינים שלו הנה בזה כבר דשו בה רבים ודבר זה אם קנין דרבנן מהני לשל תורה כבר ידוע המחלוקת שבין הרי"ו ובין הב"י באה"ע סי' כ"ח אבל הוא מחלוקת ישינה בין הראשונים והאחרונים. וכבר האריכו בזה גדולי האחרונים עד שכמעט א"א לחדש בזה דבר ברור. ע' בס' מח"א ה' משיכ' סי' ב' ובס' קצוה"ח סי' קצ"ד סק"ג וסק"ד ובסי' ר"ב סק"ה ובסי' רל"ה סק"ד ובספר אבני מלואים סי' כ"ח סקל"ג ובסי' ל' סק"ה ובספר מק"ח סי' תס"ז סק"ה וסק"ט והאמת הוא שבקנין סטומת' לענין בכור אין מחמיר מפורש רק הנחלת שבעה סי' ל"ג הובא בחק יעקב סי' תמ"ח סקי"ד אבל זולתו כל האחרונים מקילין כמ"ש הח"י שם ומבואר שם דאף לענין בכור הקיל דלא כמ"ש רו"מ בשמו שנמשך אחר הלב"ש דלית' שלא כ' הח"י רק בפרט לענין חמץ ולקמן נבאר שאדרב' י"ל שלענין בכור קיל מחמץ ואף המג"א שם ס"ק ד' ובתשו' מהר"מ מינץ ובתשו' צ"צ לא החמירו רק דאינו מועיל קנין שבדיניהם ולא בדינינו דלא כתשו' מ"ב אבל מה שהקיל בתשו' מ"ב שמועיל קנין שריא מצד המנהג בזה לא חלקו עליו בואו ונסמוך על עדותו של הגאון בעל כנסת יחזקאל שהעיד שהתירו הגדולים הלכ' למעש' בבכור שנמכר בהאנד שלאק בלי שום קנין אחר והלב"ש שהחמיר בקנין סטומת' ועשה קנין אג"ק לעיקר והוא להיפך לענ"ד דקנין אג"ק ודאי אינו רק קנין דרבנן כמבואר בתוס' והרא"ש בב"ק דף מ"א ע"ש (א) **(הג"ה מבן המחבר א) השעה"מ בפ"ג מה' מכיר' ה"ח הביא ראי' דקנין אג"ק הוא מה"ת מסוגי' דיכיר דמאי פריך הש"ס לרבנן יכיר ל"ל הא בלא"ה נאמן במגו דאי בעי יהיב לי' במתנה ואי אמרת דקנין אג"ק הוא מדרבנן הא יש לתרץ דאצטריך הא דיכיר והיכ' שהי' לו מעות במדה"י דלא מצי לאקנינהו אלא דאין מטבע נקנה בחליפין ואין מטלטלין נקנין בשטר ובמשיכ' ליתנהו גבי וקנין אגב אינו אלא מדרבנן עכ"ד שם ואני מתפלא מאוד דא"כ הא גם אם נאמר דקנין אגב הוא מה"ת אכתי יקשה דהא בעצמו הביא מקודם דברי התוס' בב"ק דקי"ד דהא דכותבין הרשא' אפי' אותם שאין להם קרקע משום הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ותי' מה דאמרי' בש"ס גבי איסור גיורא אי דנקני' לי' איסור גיורא אג"ק ל"ל קרקע והא מהני אפי' אין לו קרקע וע"ז כתבו דאכתי לא אסיק הש"ס קנין אודית' ואח"כ הקשו שם מהא דב"מ דמ"ו גבי הי' עומד בגורן דפריך וליקני' לי' אג"ק ומשני דלית לי' קרקע דהתם מדאו' בעינן דאית לי' קרקע דאל"ה לא הי' יכול לפדות בהן פירותיו וקנין אודית' אינו מהני רק מדרבנן עכ"ד וא"כ אכתי אצטריך הא דיכיר לרבנן היכ' שיש לו מעות במדה"י ואין לו קרקע דבכה"ג ל"מ מדאו' כמ"ש התוס' אלא דלענ"ד קושית השעה"מ לק"מ ע"פ מ"ש הח"צ בסי' ט"ז בא' שהי' לו מעות במדה"י ורוצה לצוות על נכסיו וליתני למי דכ' שם בדרך הב' שיכתוב בהתחייבות שחייב לפ' סך כך וכך ומן המעות שי"ל במדה"מ דוקא וא"כ שפיר מקשה הש"ס לרבנן יכיר ל"ל הא אי בעי יהיב לי' במתנ' והוא בדרך חיוב שמתחייב את נפשו ואף דא"כ יקשה הא דמשני הש"ס ל"צ בנכסים שנפלו לו לאחר כן ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר ל"ל וכו' ואי בדרך חיוב הא לכ"ע אף שאין אדם מקנה דשלב"ל יוכל לחייב א"ע בדבר שלב"ל אולם בקושי' זו כבר הרגישו המחברים וע' בשעה"מ סוף ה' מכירה והיותר נאות מה שתי' הקצה"ח בסי' ס' ובסי' רע"ט דהא דיכול לחייב א"ע בדשלב"ל הוא מכח שיעבוד דאקני והא דדאקני' משתעבד כ' הרשב"ם והנמ"י דהוא רק מדרבנן ושפיר תי' הש"ס דבכה"ג צריך הא דיכיר אבל בנכסים שיש להאב כבר שפיר יוכל להקנות לו מתורת חיוב ומתו' קושית השער המלך בטוב:)** וקנין סטומת' אף שבמק"ח כ' בפשיטות שהיא קנין דרבנן לענ"ד אינו מוכרח כ"כ די"ל כיון דנהוג כן בין הסוחרים וגמרו ומקני' אהדדי כמו דברים הנקנים באמיר' אולי הוא קנין של תור' כיון שכן נהגו וע' בלשון הגה"מ פ"ז מה' מכיר' אות ו' רק כיון שהג' מליסא בספרו נה"מ סס"י ר"א כ' בפי' שאינו רק קנין דרבנן ולא מלאני לבי לחלוק עליו. אמנם אני אומר שאף אם נאמר בהחלט דסטומת' היא רק קנין דרבנן ונאמר בהחלט ג"כ דקנין דרבנן אינו מועיל לאיסור תור' מ"מ זהו שא"א להם לחכמים לומר שהאחר יקנה מה"ת וע' בס' ג"פ בסי' ק"כ סק"ה אבל זה ודאי כח בידם לעשות הפקר מה"ת אף להפקיע איסור תורה כמבואר בש"ס פ' השולח דף ל"ו ובכמה דוכתי וע' בס' ג"פ שם וא"כ בקנין דרבנן אף שלא קנוהו השני מה"ת מ"מ כבר נעשה הפקר מה"ת וע' בס' מק"ח סי' תס"ז סק"ט ובס' אבני מלואים סי' כ"ח סקל"ג והפקר לבד פוטר מן הבכור' כמבואר בתוספת' מפורשת רפ"ב דבכורות ע"כ אין בזה מקום להחמיר וכבר הארכתי בתשו' א' להפליא על הקדמונים ועל הטוש"ע שהשמיטו דין זה דבהמת הפקר פטור' מן הבכור'. ועתה אני יוסיף להפלי' על הג' המובהק בעל טורי אבן בר"ה דף י"ג כ' בפשיטות דבהמת הפקר חייבת בבכור' ואישתמיט מיני' תוספת' שלימה ובר מן דין אני אומר שהרי בתשו' עה"ג האריך להקל בקנין המועיל רק ע"פ דניהם ע"פ דברי התוס' שהובא בפסקי מהרא"י סי' ק"ל דבבכור מהני אף אי אית לי' לנכרי צד זכי' בגזל והצ"צ בתשו' דחה דבריו דיותר אלים מה שיש לו זכות בגזל ממה שיש לו זכות בדיניהם ע"ש בתשו' סי' ס"א אבל קנין סטומת' שהוא מנהג התגרים ומועיל גם בדינינו פשיט' דעדיף מאם יש לו זכי' באלמות. וכלל' היא דיד גוי באמצע פוטר מן הבכור' וכן מבואר בצל"ח פסחים סוף דף ל"א שכ' דלענין בכור בקנין כל דהוא סגי למכרו לעכו"ם והבי' ראי' מד' התוס' בכורות דף ט"ז וב"מ דף ע' ע"ש. ואף שדבריו תמוהים מאוד דהא אדרב' מבואר איפכ' בתוס' שם שחלקו בין צאן ברזל ובין בהמת ארנונ'. דבצאן ברזל שהי' של הנכרי מתחלה מועיל מה שהנכרי יכול לתפוס הבהמ' אי לא מסלק לי' בזוזי משא"כ בבהמת ארנונ' שה ת' של ישראל מתחל' וח"כ כשהי' של ישראל מתחל' אין ראי' דמהני קנין כל דהוא ודברי הצ"ץ בתשו' סי' ס"ד וגם ראיית הג' בעל עה"ג שבתשו' צ"צ סי' ס"א תמוה מאד מכח הנ"ל וע' בפסקי מהרא"י סי' ק"ל ובתשו' מ"ב סי' ל"ה וקצרתי מאד מ"מ נראין דברי הצל"ח דבכור עדיף מחמץ דבחמץ בעינן דוקא קנין גמור משא"כ בבכור דכל שיד גוי באמצע פטור' מן הבכור' ובאמת שדברי הצל"ח אפשר ליישב דהכי מייתי ראי' דכמו דבצאן ברזל פטור' מבכור' אף שאין לנכרי רק שיעבוד מכ"ש ביש לנכרי צד קני' כל דהוא אף דשם בצ"ב הבהמ' מתחל' של נכרי וכאן הבהמ' מתחל' של ישראל מ"מ כאן עדיף טפי שיש לנכרי צד קנין. משא"ב בצ"ב והא עדיפ' ועיקר הלימוד מתוס' היא ממ"ש בב"מ ד"ע דבכל דהוא יד נכרי באמצע פטור דלא קרינן בי' כל מקנך תזכר ע"ש וכן יש ליישב דברי הג' בעל עה"ג שבתשו' צ"צ סי' ס"א אבל דברי הצ"ץ שבסי' ס"ד א"א ליישב כן. ואף שהצל"ח לא כ' שם רק לענין קנין כסף שמהני מן התור' וגם מדרבנן לענין מי שפרע משא"כ בנ"ד שמדאו' לא הוי קנין מ"מ נלפע"ד די"ל כן שקנין אף בזה מהני אף להפקיע איסור תור' כיון שעכ"פ יד גוי באמצע ומזה הטעם ישבתי דברי התב"ש שהחמיר לענין הערמה בדאו' והמק"ח תמה עליו דהא מוכרין בהמה מבכרת בהערמה אף שאיסור בכור מה"ת הוא וישבתי משום דמכירת הבהמ' לענין בכור קיל טפי דיד גוי באמצע פוטר מבכור' משא"כ לענין חמץ וכמ"ש הצל"ח הנ"ל ואמת הוא שבנ"ד יש מקום להחמיר שאף אם נאמר להקל בקנין סטומת' מכח טעם הראשון שכתבתי שעכ"פ הוי הפקר מה"ת ובהמת הפקר פטור' מבכור'. הא כ' הג' מהרי"ט אלגזי בפ"א מה' בכורות דהא דבהמת הפקר פטור' מבכור' היא רק כשהולד הבכור ג"כ בהפקרו ונ"מ אם כבר זכה עכו"ם מהפקר ואח"כ מכרו לישראל מותר אבל אם זכה הישראל בהולד הבכור מן ההפקר חלה קדושת בכור עליו והבי' הכרח לזה דאל"כ א"א להלום דברי הש"ס בחולין דקל"ו ע"ב דמבואר דלוקח פטור ממעשר וחייב בבכור' היכי משכחת לה אע"כ בכה"ג דזכה בולד בכור מבהמת הפקר ע"ש. ועפ"ז נלע"ד דיש ליישב ק' הטורי אבן שם בר"ה שהק' שאם נאמר שהפקר פטור ובכור' ל"ל לרב מרי ב"ר להפקיע הבכור' ע"י מכיר' לגוי ולמה לא הפקיר ע"ש. ולפי הנ"ל מיושב דאכתי צריך שיזכה בהם הגוי תחל' וא"כ בנ"ד כיון שכבר הביא הגוי האם עם הולד להישראל אף אם נימ' שגם מה"ת היא הפקר ופטור מן הבכור' מ"מ חזר הישראל וזכה מהפקר בלא אמצעות קנין הגוי מן התור' ואין לומר דזכי' בטעות היא דאם הי' הישראל יודע שעי"ז יהי' לו קדושת בכור ויהי' אסור בהנא' לא הי' רוצה לזכות בו דז"א דא"כ אמאי כ' הטור והאחרונים בא"ח רס"י תמ"ח דמש"ה אם הביא העכו"ם חמץ לבית ישראל דמותר לאחה"פ משום דאיסור' לא ניח' לי' דנקני ע"ש ות"ל דבלא"ה הוי זכי' בטעות אע"כ דזה ל"מ וכבר הארכתי בזה במק"א ואכ"מ וטעמא דהא לענין שיקנ' ע"י חצירו ל"ש לומר דל"ק משום זכי' בטעות דהא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו. וכבר כ' מהרי"ט בתשו' ספר א' סי' ק"ן וס"ב חח"מ סי' א' דאף דבשאר קנינים בעינן שיתכוין לזכות דוקא אבל בקנין חצר ל"צ כוונה כלל ואף דהיכ' דהוי חוב לא מהני לקנות ע"י חצרו שאין חבין לאדם שלא בפניו כמבואר בפ"ק דמציע' מ"מ הלא כ' הר"ן בהשולח בשמעתת' דפרוזבל דהא דזבין שלא בפניו אף שנמשך חוב שהיא יתר על הזכות זכה וכ"ש בנ"ד שאין החוב יותר על הזכות דהא עדיף שהיא ביד הישראל ואולי יפול בו מום ואכמ"ל. וא"ל דכיון שעכ"פ הי' הפקר מה"ת א"כ גם הגוי כבר זכה בו ע"י חצרו קודם זכיית הישראל ורוב הפוסקים הסכימו דגם גוי זובה ע"י חצר המשתמרת ע' מק"ח סי' תמ"ח ובפרט בהפקר ע' מק"ח סי' תמ"א מ"מ כיון שלא נתכוין לקנות ודאי אין גוי זוכה ע"י חצר כיון שהיא ע"כ מטעם ידו וידו בגוי שלא מדעתו אינו קונה וע' בס' מח"א ה' קנין משיכ' סי' ה' והארכתי בזה בכמה תשו' באריכו' רב ואכ"מ מ"מ י"ל להקל עפ"י שטת הקצוה"ח סי' קצ"ד דחצר אף מטעם שליחות קונה בעכו"ם ואם כן קונה אף שלא מדעתו ויש בזה אריכות רב ואכ"מ. וגם טעם השני יש דלענין בכור' בקנין כל דהו סני ובפרט שיש לצרף בזה דעת רש"י דקנין כסף מהני בעכו"ם ואף שכתב רו"מ שכאן שכיון שלא פירש בשעת נתינת המעות אמרינן שבתורת מקצת פרעון נתן לו ולא בתורת קנין ולא קנה בתורת קנין כסף כמ"ש הר"ן ספ"ק דקידושין עכ"ד. ובאמת הר"ן לא כ"כ רק לענין קנין שטר באינו מוכר שדהו מפני רעתה דהקנין היא בשטרי רק שצריך ליתן כסף גם כן אבל כשהקנין היא בכסף אדרבה דעת הסמ"ע רס"י ק"צ דנתן לו מקצת אינו קונה בתורת כסף רק שנתן לו על הפרעון ולא כשנתן לו בתורת קנין והט"ז חולק על הסמ"ע וסובר דאף בתורת קנין קונה. אבל מודה דגם בנתן בתורת פרעון קונה וז"ב. ובקנין סטומת' הנהוג עכשיו לנהוג דוקא בשניהם יחד היינו באדרויף והאנדשלאק כן הנהוג בגלילותינו ואם כן אינו דומה להך דר"ן כמובן כיון דאין הקנין בהאנדשלאק לבד ע"כ יש כאן גם קנין כסף ומהני מטעם ס"ס ס' שמא כרש"י ושמא קנין סטומת' מהני שכ"ה דעת רוב הפוסקים ובתשו' נטע שעשועים סי' ל' האריך בזה ושקנין סטומתי' מועיל להפקיע קדושת בכור בפרט לצרף גם קנין כסף וע"ש דבריו כי נעמו ואף הלב"ש שהחמיר י"ל שלא החמיר רק בעשה קנין סטומת' בלא כסף ובלא משיכ' כמבואר בלשונו והיינו במקום שקונין בהאנדשלאק לבד אבל בגלילותינו המנהג פשוט שאין קנין רק באדרויף עם האנדשלאק ע"כ כבר מעורב בזה קנין כסף עם קנין סטומת' וי"ל דאף הלב"ש מודה דמהני בדיעבד וכ"ז אם שם בגלילותיכם מנהג פשוט שקונין בהאנדשלאק עם אדרויף אמנם אף על פי כן לא מלאני לבי להקל באיסור כרת רק באופן שיאמר לנכרי שיעשה בו מום דבזה דעת רש"י בע"ז די"ג שבזה"ז אין בהטלת מום בזה"ז רק איסור דרבנן וע' בתוס' מנחות דנ"ד ע"ב ד"ה אלא למעוטי ובבכורות דל"ג ע"ב ד"ה בע"מ וע' בהרא"ש ב"מ ד"צ ע"ב מ"ש בשם הראב"ד רק הרמב"ם סובר שהוא בל"ת אף בזה"ז כמבואר בדבריו פ"א מהלכות איסורי מזבח ה"ז ובלח"מ תמה עליו וע' בביאור הג' מהרי"ט אלגזי פ"ה מה' בכורות ד"ה וראיתי להרמב"ם מ"ש ליישב דעת הרמב"ם ועכ"פ כיון שנראה מדברי הקדמונים הנ"ל חוץ מהרמב"ם שאינו רק איסור דרבנן הי' אפשר להקל לומר לנכרי שיעש' בו מום ושישחט במומו ואף שהאמת הוא שאף שלהאומרים שאינו רק איסור דרבנן חמור לענין אמיר' לעכו"ם יותר מאיסור תור' כמ"ש הרא"ש ב"מ שם בשם הראב"ד עכ"פ כיון שאינו רק דרבנן לרוב הקדמונים הנ"ל עכ"פ יש לסמוך על המכיר' הנ"ל אף שמהרא"י בפסקיו סי' קס"ז הובא בצ"צ סי' ס"ד דאין להקל בבכור בצירוף שני צדדי היתר אם אינם שייכים אהדדי מ"מ הרואה יראה שאין לו דמיון לכאן וגם הארכתי בתשו' שאין זה מוסכם וע' בתשו' מ"ב סי' ל"ה ד"ה והבא בשאל' ג' ובמל"מ רפ"ד מה' בכורות ועוד הבאתי שם הרבה פוסקים שכ' להיפך מדברי מהרא"י ואכ"מ ע"כ לדעתי יש לצרף דבר זה להוצי' מאיסור תור' לרוב הפוסקים וע' תשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קצ"ב ומ"מ לחומר הנושא אינני סומך למעש' עד שיסכים א' מגדולי הדור המפורסמים:
וע"ד שאלתו השלישית נדון בהמה שהקיז' לה דם מצוואר' לצורך רפואת' הנה ע"פ הרוב אותם הסוחרים שמוליכים שורים למרחוק מקיזין להם מגיד שמצדדי הצוואר קרוב לעורף שנקר' קארקאווע בליט ובגלילותינו עכשיו שיש במקומות חולאת בין בהמות מקיזין ממש לכל הבהמות ע"י אומן בקי בכך ונתפשט להתיר מחמת שהוא אומן ובקי כמ"ש האחרונים לענין סירוס וכ"כ בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ב להתיר ומחמת שלבי בל עמי וגם הנני מוטרד מאוד קצרתי בכל הנ"ל והשבתי לפי מושכל ראשון. דברי הדו"ש באהב' כה"י. שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל.