בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קפה
סקאלא אור ליום ו' עש"ק ז' אדר תרי"ב לפ"ק.
אשיב ואו"ש לכבוד אה' יד"נ הרב המופלג החריף ובקי מ' ישראל נ"י בק' סלאטווינא
מכתבו קבלתי ולא יכולתי להשיב בארוכ' כי לבי בל עמי עכ"ז אשיב בקצר' ע"ד שאלתו ביהודי אחד שקנה אווזות אצל נכרי א' ואחר הקני' נתייקרו בשער שבשוק ואח"כ שלח הנכרי לאמר להישראל שרוצ' להחזיר לו המעות שקיבל בעדם יען כי בלילה נכנס שועל להחדר שהי' בו האווזות ופצע אווז א"א והיהודי לא האמינו ולקח האווזות לביתו ואחר כך שאל להנכרי ואמר ששמע בלילה קול צווחה ובבוקר מצא אווזא פצועה ע"כ לפי דמיונו נעשה ע"י שועל והורה רו"מ להתיר כולם רק האווזא הנפצעת בצווארה אסר מחשש נקובת הושט וקמו מערערים עליו והנה רו"מ כ' היתר א' משום שהחדר ארכו חמשה אמות ורחבו היא ערך מחצית האורך ע"כ מקרי מקום רחב לגבי עופות אף שהיא מקורה מ"מ מבואר בפ"מ במ"ז סי' נ"ז ס"ק י"ד דדוקא אם הדורס עוף אסור במקורה הא אם היא חי' מותר אף במקורה עכ"ד הנה לדעתי ק' לסמוך בזה על הפמ"ג כי בתשו' צ"ץ ריש סי' ק"ה משמע להדיא איפכ' דבכל ענין אין היתר בעופות רק באינו מקורה משום דיכולין לפרוח למעל' מן המחיצות ע"ש דהא פי' כן דברי הסה"ת והתם בחתול וחולדה מיירי ע"ש בסה"ת סי' כ"ה ומה שהביא סמך מלשון הב"ח בתשו' סי' קמ"ז שכ' דאותן העופות שהי' בחדר מותרים מפני שהי' יכולין לברוח ולהמלט לכאן ולכאן ע"כ הנה לפני תשו' הב"ח ואין שם לשון זה כלל וקולת הב"ח היא משום דכלוב מקרי חדר אחר ודברי הנטע שעשועים סי' מ"ז תמוהים שמי דחקו להוציא ד' הב"ח מפשטן ובט"ז נמצא קצת לשון זה אבל אין הכרע ואדרב' מתשו' הב"ח שם סי' קמ"ח מבואר להחמיר שלא התיר התרנגולת שעל הכלונס רק משום דהוי כשני כתות ע"ש דמשמע אם הי' בארץ הי' אסורים אף שהי' בחדר ולא בכלוב וכ"מ מתשו' ב"ח החדשות סי' ך' שכ' שהי' בדיר ג' אווזות בכלוב ועוד הלכו ובאו בדור שני אווזות וד' בר אווזות למחר מצאו הד' בר אווזות קטועי ראש ופסק שהב' אווזות שהלכו בדיר אסורים שודאי אעל ביניהם אבל האווזות שבכלוב מותרים משום דהוי כשני כתות ע"ש ואם איתא אמאי אסר האווזות שבדיר דאם נאמר דדיר הוי מקום רחב תמיד לגבי עופות א"כ אף שנדרסו כמה מהם לישתרי השאר כמ"ש הש"ך בשם מהרש"ל והאחרונים בס"ק כ"ג א"ו דבמקורה אין היתר כיון דאינם יכולים לפרוח למעל' מהמחיצות כנ"ל בתשו' צ"צ וכן משמע להדיא בתשו' ב"ח סי' קכ"ז עש"ה ע"כ אין לסמוך בזה אדברי הפמ"ג (א) **(הג"ה מבן המחבר א) ולענד"נ ראי' להחמיר דהא היותר מי שמקיל בהא דחצר רחב הוא המ"ב בתשו' סי' פ"ז דס"ל דשיעור מקום רחב לענין דרוסה שוה לענין שיעור צידה לחיוב בשבת ויו"ט (ורוב אחרונים חלקו עליו) והמ"ב בתשו' סי' ח' ס"ל דבית מקורה לכ"ע אפי' בעופות שאינם בני תרבות לא הוי מחוסר צידה ופליג אשיטת תוס' ר"פ א"צ עש"ה א"כ בודאי אסור לענין דרוסה ואפי' לפי שיטת התוס' והמג"א בסי' תצ"ח החזיק בדבריהם דלא כהמ"ב מ"מ המעיין בצל"ח בסוגי' שם נרא' דיש חומר' יותר בעופות בבית מקור' מחיות וה"ה מבהמות לדעת המ"ב בתשו' שם דס"ל דחד שיעור' הוא ומפרש דת"ק ס"ל בעופות בבית מקור' לא הו מחוסר צידה כמ"ש הצל"ח בטעמו דעופות כל שהן בביבר מקור' ורואין שא"א להם להרוח לגמרי מקבלין מרוח יותר מחיות ואין נשמטין אנה ואנה ולכך אפי' בביבר גדול מותר לצודן. רק דרשב"ג פליג ע"ז דמ"מ בביבר גדול חייב אבל בחיות גם ת"ק מודה לרשב"ג ועיין שם בצל"ח שהאריך בזה וא"כ אדרבה יש יותר חומר' בבית מקור' בעופות ודברי אאמו"ר הג' זללה"ה נכונים וברורים:)** אמנם ההיתר שכ' רו"מ מטעם שאין הנכרי נאמן לאסור אחר שמכר לישראל בזה ודאי דבריו נכונים שאם אינו מאמינו אינו יכול לאסור עליו אמנם זהו בשאין הנכרי יכול לחזור בו ע"פ דיניהם שאל"כ לפע"ד נאמן שהרי בידו לחזור בו מהמקח לגמרי ואף שכ' הר"ן רפ"ב דכתובות לתרץ ק' הקדמונים במלוה שאמר אמנה או פרוע דא"נ במגו דאי בעי מחיל משום דמכסף ממלוה דמפקע לי' חובי' בכדי ע"ש וא"כ לכאורה גם בנ"ד איכא למימר דמיכסף בפני הישראל המכירו למיהדר בי' ומש"ה תואנה הוא מבקש לומר שיש בהם חשש טריפה אלא שיש לחלק דשם מפקה חובי' בכדי לגמרי דהא באין לו נכסים מיירי כמבואר בפוסקים משא"כ הכא דרוצה להחזיר לו מעותיו ועכו"ם אינו חושש משום מחוסרי אמנה דאשר פיהם דיבר שוא כתיב ולזה נ"ל דבדיוק כ' הרשב"א בתשו' הובא בב"י סס"י ט"ז שאינו נאמן במה שאמר לאחר שמכרה ויצאה מתחת ידו ע"ש והיינו דכיון שיצאה מתחת ידו ודאי א"י לחזור בו מש"ה א"נ אבל קודם שיצא מת"י אף שמכרה משכחת לה שנאמן כגון אם הי' בידו לחזור ע"פ דיניהם וע' בתוס' ב"ב דקמ"ד ע"ב ד"ה ש"מ ובראשונים שם וההיתר שכ' רו"מ מחמת שהנכרי עצמו אמר לו אח"כ שא"י בבירור שהי' בו שועל זה ג"כ אינו מתקבל אצלי חדא דתולין במצוי וכיון ששמע קול צווחה רבה בין הכלבים ואווזא אחת פצועה בצוואר' מצוי יותר שנקרע' ע"י שועל ומכ"ש אם מצוי שם. שנית דכיון ששלוחו אמר תחלה בסתם שהי' שם שועל ולא גרע מעובד' דמוהר"מ לובלין שבט"ז ונה"ך סס"י מ"ח שהאחרונים מסכימים להחמיר כד' המוהר"מ לובלין ונה"ך. וגדול' מזו החמיר הפמ"ג רס"י כ"ז במ"ז סק"ג ע"כ אם ע"פ דיניהם הי' הנכרי יכול לחזור בו איני נמנה עמו להתיר אבל אם כבר לא יכול לחזור מהמקח ע"פ דיניהם אני מסכים עם רו"מ להתיר. זהו תשוב' שאל' הראשונ':