בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קפד
סקאלא יום א' כ"ה אייר תרחית לפ"ק.
להגאון מוה' שלמה קלוגר ראבד"ק בראד.
אחדש"ה כלאה"ש באתי לבקשו שיחוה דעתו הטהור' בעובד' דאתא קדמנ' בישראל א' שהי' לו בכפר א' הרבה כבשים והנה בשנה העבר' שאל את פי איך יתנהג במכירת הכבשים המעוברות שהמה מבכרת בכדי לפטור הוולדות מהבכור' והורתי לו שימכרם לעכום בכסף ובמשיכ' בכדי לצאת אליב' דכ"ע כמבואר בפוסקים וכן עשה ובשנה זו מכר קצת מהכבשי' וקנה אחרים בדמיהם וחזר ושאל את פי מה לעשות בהמעוברת החדשות והורתי לו כבראשונ' אמנם קודם אשר שאל את פי עכשיו שכח איך יתנהג בהמשיכ' מכר המעוברת החדשות בכסף לבד וקודם שעשה העכום המשיכ' ילדה אחת מהן זכר וכעת בא לשאול על הנולד. והנה כבר ידוע דאם מכר לעכום בכסף בלא משיכ' הסכימו רוב האחרוני' דודאי ספק בכור הו' דרוב הפוסקים הסכימו לשיטת ר"ת כמבואר בתשו' רמ"א סי' פ"ז וזה דלא כתשובת משאת בנימין סי' ל"ה וסי' נ"ט אלא שאחר החקיר' נתוודע לי שאדון א' שופט כפר ההי' הי' שותף עם הישראל בהכבשים ההם ולפ"ז יש לנו היתר פשוט בלא שום מכיר' דהא שותפות עכו"ם פוטר מן הבכור' אמנם חקרתי על טוב הענין איך נעשה האדון שותף להישראל בהכבשים ואמר לי הישראל שקודם קניית הכבשים שקנה שנת שעבר' נתן לו האדון מעות מכיסו ושלחו לקנות עבור המעות כבשים על שותפות ובשנה זו מכר הישראל מהכבשים ולקח בדמיהם אלו הכבשים וכיון שכן נרא' לכאור' פשוט דכיון שהאדון בעצמו לא קנה הכבשים רק הישראל קנאם לשותפות במעות האדון ובשליחותו א"כ ע"פ הדין אין להאדון בהם חלק כלל דבמה קנאם הא אין שליחות לעכו"ם ונעשו כולם של הישראל ומנא אמינ' לה מהא דכ' הריב"ץ בתשוב' סי' ת"א דאסור ישראל לקנות חמץ לעכו"ם בפסח אפי' במעותיו של עכו"ם ובשליחותו דכיון דאין שליחות לעכו"ם נמצא נקנה החמץ לישראל הקונה ועובר בב"י ובנ"ד נמי הכי היא ואף דאחר כך כ' הריב"ש שם ואף אם נאמר שהישראל אין דעתו לזכות כו' ונשאר של העכו"ם המוכר רק שהישראל עובר בב"י מטעם אחריות ואין תשו' ריב"ש כעת לפני וא"כ בנ"ד נמי שעמדתי על החקירה ובין הכבשים הראשונים ובין הכבשים האלו קנה הישראל מעכו"ם אחד אפשר לומר שכיון שלא קנה האדון חלקו מחמת שאין שליחות לעכו"ם נשאר חלקו של העכו"ם המוכר והעכו"ם המוכר היא משותף עם הישראל הלוקח ופטור מהבכורה מ"מ מדברי המג"א סי' ת"ן סק"ו משמע דתופס תחלת דברי הריב"ש עיקר שכיון שלא נקנה החמץ לעכו"ם המשלח נקנה להישראל השליח וכ"נ מדברי הב"י בא"ח שם סי' ת"ן שהשמיט סוף דברי הריב"ש ועוד דאף לסוף דברי הריב"ש דלא קנה השליח היא מטעם דודאי הישראל לא חפץ לזכות לעצמו משום דאיסור' לא ניחא לי' למיקנא ויעו"ש בריב"ש וזה לא שייך בנ"ד וכ"כ בתשו' צ"צ סי' ס"ד להדיא דאם נתן העכו"ם מעות להישראל לקנות לו פרה וקנה ישראל פרה מעכו"ם בשליחות העכו"ם וילדה כשהיא עדיין ברשות ישראל דלא הוי בהמות גוי לפוטרה מן הבכורה דכיון דאין שליחות לעכו"ם הוי בהמות ישראל ובנ"ד דכוותי' היא אלא שהצ"צ שם התיר בתשובה במסקנתו מטעם דאף דלא קנהו העכו"ם מ"מ כיון שהעכו"ם נתן מעותיו לישראל לקנות הפרה הוי שיעבודא דגוי על הפרה דאם לא ישלים לו הישראל מעותיו יתפוס הפרה ודמי לבהמת ארנונא ולמקבל צאן ברזל מהעכו"ם דפטורה מהבכורה מה"ט דהוי יד גוי באמצע ע"ש ובנ"ד ממש כן היא אלא שבאמת קשה לסמוך ע"ז כי הבאים אחריו השיגו להצ"ץ בזה בטוב טעם ה"ה הגאון בעל תשובת זכרון יוסף הודפסו דבריו בס' באר יעקב סי' ש"ך וגם הגאון המובהק מהרי"ט אלגזי בביאורו להרמב"ן הלכות נדרים פרק שני אות י"ח ושניהם לדבר א' נתכוונו דלהמקבל צ"ב אין דומה דשאני התם דהפרה הי' מתחלה של גוי וחילוק זה כתבו התוס' פ' א"נ ד"ע ובפ"ק דפסחים ריש ד"ו ולבהמת ארנונא ל"ד מטעם שחילק מהרא"י בפסקיו סי' ק"ל דדוקא בבהמות ארנונא שעיקר השיעבוד היא רק על הבהמות רק דמצי לסלק לי' בזוזי משא"כ בנ"ד דעיקר היא רק חיוב המעות רק דאם לא ישלם יכול לתפוס הבהמה וזה לא מהני וחילוק זה הובא בהגהת רמ"א בקצרה סי' ש"ך ס"ה ע"כ היתר הצמח צדק בזה היא תמוה וקשה לסמוך עליו והנה בנ"ד יש לנו לכאורה עוד היתר ע"פ דברי הצ"צ בתשו' סי' ס"ב בישראל שמכר פרה לעירוני אחד שהוא שופט העיר ונתן לו השופט מקצת דמים על המקח ולא משכה ובין כך ילדה זכר והשיב הצ"צ דאע"ג דמדינ' הוי ספק בכור ע"פ שיטת ר"ת מ"מ אחר שהלוקח הוא שופט העיר וגברא אלמ' הוא נעשית הפרה ברשותו ופטורה מהבכורה והביא ראי' מש"ס חולין דל"ט ע"ב דקאמר שם חזינן אי גברא אלמ' היא דלא מצי מידחי' לי' אסור וכו' ומבואר שם דאף היכי דלא קנה ע"פ הדין מ"מ הוי קני' מצד שהוא גברא אלמ' יעו"ש ובנ"ד נמי כיון שהשותף הזה הוא אדון ושופט הכפר ההיא א"כ אף שמצד הדין לא נעשה שותף מ"מ שותף הוא מצד אלמותו דודאי לא יסתלק מהשותפות כיון שנתן ממונו ע"ז להישראל ושלחו מתחל' לקנות כבשים אמנם באמת ראיית הצ"ץ שם מהך דחולין תמוה וכבר השיגו הגאון מהרי"ט אלגזי שם פ"ב אות י"ז ד"ה והנה מהך סוגי' דהא כ' שם התוס' בחולין דלמ"ד מעות אינם קונות בעכו"ם הא דבגבר' אלמ' אסור היא רק מדרבנן וא"כ איך אפשר להקל ע"ז ודבריו נכונים ובאמת יש להפליא על הצ"ץ שהיא בעצמו הרגיש שם בתשוב' מדברי התוס' ומדחי' זו וחזר ונרא' בעיניו ראי' זו בלי טעם אלא שבצ"ץ שם ובסי' ס"א הביא שם הך דפסקי מהרא"י סי' ק"ל שכ' בשם התוס' דהיכ' דאית לי' לגוי צד זכי' באת"ל בגזל פטור מהבכור' וכ' שם הצ"צ דאף שלא נמצא כן בתוס' שלנו דאם יש לגוי צד זכי' בגזל פטור מן הבכור' מ"מ עשה סמוכין לזה מש"ס דחולין הנ"ל דאלם מהני לענין קני' אף שהיא שלא מן הדין והנה אף שנתבאר שאין מש"ס דחולין ראי' דאדרב' מדברי התוס' מבואר להיפך דכתבו דאסור רק מדרבנן מ"מ יש סניף להקל ע"פ דברי מהרא"י בשם התוס' דלענין בכורה דדי ביש יד גוי באמצע ופטור מהבכור' מהני נמי אם עכו"ם אלם הוא לזכות בבהמ' אף שלא ע"פ דין לפטור מבכורה אף שלא נמצא כן בדברי התוס' שלנו ודאי סניף להקל הוי ואף שבתשובת מ"ב סל"ה כ' שלא מלאו לבו לסמוך על דברי מהרא"י הנ"ל אחר שהוא הביא כן בשם התוס' פא"נ ובתוס' שלפנינו לא נמצא דבר מזה מ"מ הא לדעת המ"ב יש בלא"ה היתר בנ"ד מתרי טעמי חדא דהא המ"ב שם סובר דאם העכו"ם יש לו זכות בבהמה בדיניהם הוי יד גוי באמצע ופטור' מבכורה אף שאין לו זכות בדינינו ובנ"ד ודאי דהוי האדון שותף ע"פ דיניהם שנית דהא המ"ב שם סובר דבדיעבד סמכינן אקנין כסף לבד משום דס"ל דדעת רש"י היא עיקר ובנ"ד הא מכר לעכו"ם בקנין כסף וא"כ בנ"ד דאיכא תלתא לטיבות' קנין כסף להערל הקונה וגם האדון השיתוף היא שותף ע"פ דיניהם וגם גברא אלמ' הוא פשיט' דיש יסוד גדול להקל עי"ז. ועוד אני אומר דרך אחר בשריות' דנ"ד הנה עיקר יסוד החומר' שבנ"ד היא שאף ששתפו' עכו"ם פוטר מן הבכור' מ"מ כיון שהאדון בעדו לא קנה הכבשים רק הישראל קנאם בשליחות ובמעותיו של האדון לשותפות וכיון שאין שליחות לעכו"ם זכה ישראל הקונה בכל הכבשים אומר אני אף שמפורש כן בדברי הריב"ש ובצ"צ סי' ס"ה דכ"מ שהישראל נעשה שליח לעכו"ם וקנה מקח בשליחותו ומעותיו של עכו"ם כיון שאין שליחות לעכו"ם זכה הישראל השליח בהמקח ואף שהישראל לא נתכוין לקנות בשבילו רק בשביל העכו"ם מ"מ לפענ"ד צריך הדבר לפנים ולפני ולפנים והנה בש"ס פ"ק דמציע' ד"ח אמר מב"ח מאת אומרת המגבי' מציאה לחבירו קנה חבירו דאמר לא קני חבירו תיעשה זו כמו שמונחת ע"ג קרקע כו' ולא יקנה לא זה ולא זה וכ' רש"י ז"ל וכל הרוצה יחטפנו מידם ע"כ ומבואר מזה דאם נאמר דהמגבי' מציאה לחבירו לא קנה חבירו לא קנה גם לעצמו דכיון דנתכוין לזכות לחבירו וחבירו אינו זוכה גם המגבי' לא זכה לעצמו דהא לא נתכוין לזכות לעצמו ואפי' כשהי' ת"י המגבי' דאל"כ מאי הוכח' היא דלעולם המגבי' מציא' לחבירו ל"ק חבירו ומש"ה יחלוקו דכיון דל"ק חבירו וכ"א קנה הכל מש"ה יחלוקו דאין להאחר שמן השיק שום זכות עוד והכי מוכח נמי בש"ס שם ד"ט ע"ב רב נחמן לאוקמי' הך מתני' דמי שלוקט את הפיאה דמעני לעני מחלוקת וטעמ' דחכמים דסברי יתננו לעני הנמצ' ראשון היא משום דהמגבי' מציא' לחבירו ל"ק חבירו וקשה דא"כ זכה בה הלוקט גופיא לעצמו ואמאי יתננו לעני הנמצ' ראשון אלא ש"מ דכיון דלא נתכוין לעצמו רק לחבירו וחבירו לא קנה ע"כ הוי פאה כבראשונ' וכן מפורש נמי שם ברש"י בפירוש בסי' א' דהי' רוכב דאם נאמר דהמגבי' לצורך חבירו ולא נתכוין לזכות לעצמו כשנאמר דהמגבי' מציא' לחבירו ל"ק חבירו גם המגבי' לא קנה והוי הפקר יעוי"ש אמנם אף שמדברי רש"י הללו פירש כן בפשיטות אבל בפ' משילין דל"ט ע"ב שיטה רש"י שם דפליגי בזה רב נחמן ורב ששת דלר"נ המגבי' מציא' לחבירו ל"ק חבירו וגם המגבי' לא קנה כיון שלא נתכוין לזכות לעצמו ור"ש סובר דקנה המגבי' לעצמו אמנם התוס' שם חלקו על רש"י וכ' וז"ל ועוד אין סבר' שיקנה המגביה בלא מתכוין ע"כ כ' בשם ר"ת שטה אחרת בסוגיות הש"ס ולשיטת ר"ת הכל מודים דאם נאמר דל"ק חבירו המגבי' ודאי דל"ק לעצמו כיון שלא נתכוין לזכות לעצמו ע"כ הוי הפקר כבראשונ' ולשיטת ר"ת הסכימו הרא"ש שם ורוב הראשונים ז"ל ויעויין בתוס' פ"ק דמציע' ריש ד"י ואם כי אין לתמוה על שיטת רש"י הנ"ל מסוגיות הש"ס ד"ט ע"ב הנ"ל משום דהך דיומא מעני לעני מחלוקת ר"נ היא דקאמר ור"נ ודאי סובר אף לשיטת רש"י דגם המגבי' לא קני וגם רמב"ח שבש"ס שם ד"ח י"ל דכר"נ ס"ל בזה אבל לר"ש י"ל דקנה המגבי' מציאה לעצמו כשיטת רש"י מ"מ אחר שגם לשיטת רש"י פליגי בזה בזה ר"נ ור"ש ולא איפסק הלכת' כמאן דאף דהלכ' כר"ש באיסורי ויעוי"ש בהרא"ש מ"מ הא לשיטת רש"י תרווייהו ס"ל דלא כהלכת' דהא לשטתו תרווייהו ס"ל דהמגבי' מציא' לחבירו ל"ק חבירו ואנן לא קיי"ל הכי ע"כ ודאי לדינ' קיי"ל דהוי כרגלי מי שנתמלאו לו לשיטת רש"י וכ"כ הר"ן שם דלשיטת רש"י הלכת' כר"נ ולשיטת ר"ת ורוב הראשונים ז"ל שם הכל מודים דכל היכא דחבירו שהגבי' בשבילו ל"ק ודאי דגם המגבי' ל"ק לעצמו והוי הפקר כבראשונ' א"כ ודאי דהכי נקטינן דכל היכא דלא נתכוין לקנות לעצמו רק לחבירו וחבירו ל"ק גם הוא עצמו ל"ק משום דלא נתכוין לקנות לעצמו ע"כ יש לתמוה על הצ"צ הנ"ל דסי' ס"ד דהא שם מיירי דקנה הישראל פרה מעכו"ם בשליחות עכו"ם ואמאי כתב הצ"ץ דכיון דהעכו"ם המשלח ל"ק הפרה משום שאין שליחות לעכו"ם נשארה הפרה כולה ברשות ישראל הקונה ואמאי לא נימא דגם הוא לא קנה ותושאר בחזקת עכו"ם המוכר כבראשונה ופטורה מן הבכורה כמו שכתב הריב"ש בסוף דבריו דהא גם הפקר ומציאה בכה"ג הוי הפקר כבראשונה וא"כ במקח נמי תהי' כבראשונה ברשות המוכר כיון דהמשלח והשליח ל"ק וגם על הריב"ש יש לתמוה דל"מ למה שהחליט בתחלת דבריו שם דכיון שאין החמץ נקנה להעכו"ם המשלח נקנה להישראל השליח וכן תפס המג"א עיקר להלכ' בסי' ת"ן סק"י וכן נראה ד' הב"י שם כנ"ל דודאי יש לתמוה עליהם מכל המובא אלא אף למה שכ' אח"כ הריב"ש לספק דשמא גם הישראל השליח ל"ק היא רק מטעמ' דאיסור' ודאי דלא ניחא לי' למיקני כמבואר שם הא בעלמ' קנה השליח אף שלא במתכוין לזכות לעצמו וכנ"ל וזה מהתימ' ממה שנתבאר והנראה ליישב דבריהם דהא כ' הרשב"א בחי' פ"ב דגיטין ד"כ דהא דבעי' דוק' שיתכוין הזוכה לזכות והעודר בנכסי הגר וכסבור ששלו הן לא קנה דוק' בהפקר ומציא' אמרי' הכי אבל במתנ' דאיכ' דעת אחרת מקנה קנה אף בלא כוונ' וכ"כ הנמק"י פח"ה בשם הראב"ד גבי ר"ע ורב כהנא דשקיל בידק' דארע' ומזה הטעם גם במקח וממכר נמי דינא הכי ע"כ דברי הריב"ש והצ"ץ והמג"א נכונים וכ"ש היא מהך דפ"ב דגיטין פחז"ה הנ"ל דמה התם דלא נתכוין הזוכה לזכות בו כלל ומה"ט מפורש בש"ס בלי חילק דבנכסי הגר ל"ק ואפ"ה בכה"ג קנה כמכר ומתנה מכ"ש היכא דנתכוין לזכות אלא שלא נתכוין לזכות לעצמו דודאי עדיף והיכ' דלא נתכוין לזכות בו כלל דהא לשיטת רש"י היכא דנתכוין לזכות רק שלא נתכוין לזכות לעצמו פליגי בזה ר"נ ור"ש ולר"ש אף בהפקר כל שחבירו ל"ק קנה הוא עצמו פשיט' דאליב' דכ"ע כל היכא דאיכ' דעת אחרת מקנה אף שחבירו לא קנה קנה הזוכה לעצמו ומש"ה ל"ק מהך דפ"ק דמציע' ופ' משילין הנ"ל דשם בהפקר ומציא' מיירי משא"כ במכר ומתנה דאיכא דעת אחרת מקנה קנה לכ"ע. אמנם אכתי צ"ע אי שוה מכר למתנה בזה דהרי בטוש"ע ח"מ סי' ר' ס"ז וס"ח הובא שני דיעות באם משך והגביה הלוקח שלא לכוונת קנין רק כיון למדיד' בעלמ' שדעת הראב"ד דל"ק והטור חולק עליו ובס' קצה"ח סי' ער"ה הקשה דברי הראב"ד אהדדי דכאן סובר דל"ק במכר אף דאיכ' דעת אחרת מקנה והנמק"י פחז"ה כ' בשם הראב"ד דבמתנ' קנה בלא כוונ' כיון שדעת אחרת מקנה ובס' נה"מ סי' ר' ס"ק י"ד כ' ליישב בשני דרכים ובדרך הב' כ' דל"ק הרשב"א בחי' והנמק"י בשם הראב"ד דבד"א מקנה קנה אף בלא כוונ' רק במתנ' אבל במכר ס"ל להראב"ד דל"ק הלוקח בלא כוונ' והטור משווה מכר למתנ' וא"כ בהך דינא דריב"ש וצ"צ ומג"א ונידון דידן נמי לכאור' נמי ספיק' היא במחלוקת שבין הראב"ד והטור שבסי' ר' הנ"ל אלא שי"ל דדוק' בלא כוונ' כלל ס"ל להראב"ד דלא קנה במכר אבל בנידון הריב"ש וצ"ץ ונ"ד ומג"א שנתכוין לזכות רק שלא נתכוין לזכות לעצמו רק לאחר והאחר לא קנה קנה הוא עצמו אף שלא נתכוין לזכות לעצמו ובהפקר ומציא' כה"ג לא זכה לעצמו כנ"ל בפ"ק דמציע' ופ' משילין מ"מ במכר דאיכ' ד"א מקנה קנה לעצמו בכה"ג דהא ע"כ דהא עדיפ' מאם לא נתכוין לזכות כלל דהרי אם לא נתכוין לזכות כלל פשוט בש"ס יבמות דנ"ב בלי חולק דלא קנה בהפקר ואם נתכוין לזכות לחבירו בהפקר ומציא' למ"ד דלא קנה חבירו סובר רב ששת לשיטת רש"י דקנה הזוכה בעצמו וע"כ צ"ל דהא עדיפ' כיון שעכ"פ נתכוין לשם זכי' כ"ד כן י"ל לדידן דקיי"ל בהפקר ומציאה היכא שנתכוין לזכות לחבירו והוא באופן דל"ק חבירו גם הזוכה אינו קונה לעצמו מ"מ במכר דאיכ' דעת אחרת מקנה כ"ע מודים דקונה הזוכה לעצמו בכה"ג ואף הראב"ד מודה בזה דשני ושני וכנ"ל אמנם בעיקר הדבר הזה במכר. הנה מצאתי בתוס' במס' ב"ק דק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו לבעל חיטים דמספק' להו להתוס' ז"ל בכה"ג במקח וממכר אם קכה מקח בשביל אחר והאחר לא קנה אם המקח של השליח או שחוזר להמוכר והשליח ל"ק כיון שלא נתכוין לזכות בשבילו וקצת נרא' מדבריהם שם בד"ה מי הודיעו לצבע דמסתבר להו יותר דל"ק השליח אלא חוזר להמוכר ועכ"פ מידי ספיק' לא נפק' ולפל' על הריב"ש והצ"ץ ומג"א דפשיט' להו במקום שהתוס' מספק' להו ולא פשטו (א) **(הג"ה מבן המחבר א) במח"א ה' שלוחין סי' ט"ז הרגיש בכל זה וע' בתשו' חסד לאברהם חא"ח סי' כ"א. שוב ראיתי לקמן בסי' רי"א שאאמו"ר הג' זללה"ה הרגיש בדברי המח"א הנ"ל וע"ש מ"ש:)** ועכ"פ אין וודאם מוצי' מידי ספיק' של רבותינו בעלי התוס' ז"ל וא"כ דנ"ד נמי מידי ספיק' לא נפק' אם זכה הישראל בחלק והאדון אחר שלא נתכוין לקנות חלק האדון בשבילו רק בשביל האדון והאדון ל"ק משום דאין שליחות לנכרי גם הישראל הקונה לא קנה חלק האדון והנה אם נאמר דל"ק הישראל השליח הנה לא מבעי' כפי שמשמע מסוף תשו' הריב"ש הנ"ל דאף אם קנה מעכו"ם החמץ בשליחות העכו"ם והמשלח העכו"ם אינו קונה משום דאין שליחות לעכו"ם והישראל נמי אינו קונה דלא נתכוין לקנות ואיסור' לא ניח' לי' למיקני' כנ"ל חוזר החמץ למוכר העכו"ם והישראל הקונה עובר בב"י מטעם אחריות וא"כ אחר שבארנו דבנ"ד נמי אף שלא שייך ה"ט דאיסור' לא ניח' לי' למיקני' אפ"ה מספק' להו לרבותינו בעלי התוס' ז"ל אם זכה הישראל השליח כיון דהעכו"ם לא קנה והישראל השליח לא נתכוין לקנות לעצמו הכל רק בשותפות עם העכו"ם וכיון שהעכו"ם המשלח ל"ק חלק שלו א"כ גם הישראל השליח י"ל דל"ק כפי הספק שבתוס' הנ"ל ולא קנה הישראל רק המחצ' והמחצ' שנתכוין לקנות להעכו"ם לא קנה לא העכו"ם המשלח ולא הישראל השליח. ולפי דברי ריב"ש בסוף דבריו חוזר מחצה הנ"ל לעכו"ם המוכר. וא"כ העכו"ם המוכר יש לו שותפות בהכבשים עם ישראל הקונה ושותפות עכו"ם פוטר מבכורה אלא אפי' אם נאמר כדעה המל"מ ריש פ"ד מה' חמץ שתמה על דברי ריב"ש הנ"ל וסובר דאם נאמר שהעכו"ם המשלח לא קנה וגם הישראל השליח ל"ק אינו חוזר להעכו"ם המוכר משום דעכו"ם כיון דשקיל זוזי נסתלק והוי הפקר כהך דינ' דפרק חזקת מ"מ אם נאמר דל"ק העכו"ם המשלח וגם ישראל השליח א"כ חלקו של העכו"ם המשלח הוי הפקר. והפקר נמי פטור מבכור' כמבואר בתוספת' רפ"ב דבכורות וז"ל בהמת המדבר ובהמת הקדש ובהמת הפקר פטורה מן הבכור' ע"כ ובאמת לפלא על הרמב"ן ורמב"ם והרא"ש וטוש"ע שלא הביאו הך דינ' דתוספת' דבהמת הפקר פטור' מבכור' וע' בביאור הרי"ט אלגזי להלכות הרמב"ן בהל' בכורות רפ"א וכיון שבהמת הפקר פטור' מן הבכור' פשוט לפענ"ד דאף שותפות הפקר פטור מן הבכור' כמו שותפות עכו"ם וא"ל דדוק' שותפות עכו"ם משום דהא דבהמת עכו"ם פטור' מן הבכור' משום דכ' בישראל למעט עכו"ם כמבואר במשנ' ריש בכורות ומש"ה שותפות עכו"ם נמי פוטר לחכמים דקי"ל כוותייהו משום דכ' כל בכור בישראל עד דאיכ' כולא כמבואר שם בש"ס ד"ג וכן שותפות עכו"ם באם דפוטר מכל מכל מקנך תזכר כמבואר שם בש"ס והיינו דאם האם של עכו"ם דפטור' נפ"ל ממקנך תזכר ולא של עכו"ם ומדכ' כל מקנך דרשי' דוקא עד דאיכ' כל מקנך ולא שותפות עכו"ם. אבל בהמת הפקר אולי לא נפק' לפטור' מהאי קרא רק מקר' דבקרך וצאנך או מקר' דכן תעשה לשורך וכמ"ש מהריו"ט אלגזי שם ושם הא לא כתיב כל וכיון שכן י"ל דאף מקצת משמע וכדס"ל לרבנן דאי לאו כל אף מקצת משמע כדאית' בש"ס שם דף ג'. אמנם לפי האמת נרא' כיון דגלת' לנו התור' דבעינן דוקא כל בכור וכל מקנך וכל שיש צד פטור בעולם הן באם הן בולד מצד שותפות עכו"ם פטור'. ה"ה שאר צד פטור כמו שותפות הפקר נמי פוטר דלאו כל הוא וראי' לזה מדברי הטור י"ד סי' שכ"א שכ' דכיון דכהנים ולוים פטורי מפטר חמור אף שותפות כהנים ולוים פוטר ע"ש והרי כהנים ולוים דפטורי נפ"ל מדאיתקש בכור בהמה טמאה לבכור אדם ומבכור אדם פטורי מק"ו ומש"ה פטורי נמי מפטר חמור כדאי' בש"ס ד"ד והרי התם לא כתיב כל ואפ"ה שותפות כהנים ולוים פוטר מכ"ש דשותפות הפקר פוטר ובאמת הב"י שם סס"י שכ"א נראה דסובר דכהנים ולוים אימעטו נמי בשיש להם שותפות משום דאין כולו של הישראל ע"ש וזה מהתימ' דודאי אף כהנים ולוים בכלל ישראל הם ולא אמעטו רק מבכור אדם ומבכור בהמה טמאה דאיתקש לבכור אדם והמחוור כדעת הטור כמ"ש ואולי גם כוונת הב"י כן וקצרתי ועכ"פ זה נראה ברור לפענ"ד דשותפות הפקר פוטר מבכורה ע"כ בנידון הצ"צ ובנידון דידן מידי ספיק' לא נפק' ע"פ הספק שנסתפקו בתוס' ב"ק דק"ב ה נ"ל דאם נאמר דכל היכא דלא קנה המשלח אף השליח ל"ק כיון שלא נתכוין לזכות לעצמו א"כ בין לשיטת הריב"ש דבכה"ג הדרא למוכר ובין לפי דעת המשנ' למלך דאם הי' המוכר עכו"ם כיון דעכו"ם מסלק נפשי' ע"י קבלת דמים הוי הפקר ב"כ וב"כ הוי שותפות עכו"ם או הפקר דפוטר מבכורה וזה ברור לפענ"ד וכיון שכן יש להתיר בנ"ד מטעם ב"ס שמא לא קנה הישראלי חלק האדון רק נשאר של בעלים העכו"ם המוכר לד' הריב"ש או כשאר הפקר לדעת המ"ל ושותפות עכו"ם או הפקר פוטר מבכורה ואת"ל דהישראל קנה הכל דלמא כרש"י דעכו"ם קונה בכסף וקנה העכו"ם הלוקח מישראל המבכרת קודם שילד' דהא מכרה לעכו"ם בכסף כפי המבואר בשאלה ואף כ' מהרא"י בפסקיו סי' קס"ז הובא בתשו' צ"ץ סי' צ"ד והצ"ץ הסכים עמו דלא מקלינן מטעם שני צדדי היתר רק באופן ששני הצדדים שייכים להדדי כמו בעכו"ם מסיח ל"ת בבהמ' חולבות ששני הצדדים הם שכבר ילדה אבל בקנה בהמה חולבות מעכו"ם ומכרה לעכו"ם אחר בכסף לבד לא מקלינן ע"י צירוף תרי טעמי היתר דחולבות והיתר דמכרה בכסף מ"מ הרי בס' מל"מ רפ"ד מהלכות בכורות תמה על מהרא"י דאמאי לא נתיר משום ס"ס ובנ"ד נמי אפשר לומר כן וכ"נ מדברי תשו' מ"ב סי' ל"ה ד"ה הבא בשאלה ג' דלא חש להא דמהרא"י וגם בס' באר יעקב סס"י ש"ך כתב בשם השב יעקב ח"א סי' ס"ב ובשם תשו' חב"י סי' פ"ח דלא בעינן שיהי' שני צדדי היתר מטעם אחד ועוד דאף לדעת מהרא"י והצ"ץ שאני התם בעובדא דידהו דהני שני צדדי היתר לא שייך אהדדי כלל דההיתר מטעם דחולבות היא שבאמת הבהמ' של ישראל היא אלא שהולד אינו בכור מחמת שכבר ילדה וההיתר השני היא להיפך דבכור היא אלא שאינו של ישראל רק של עכו"ם בהא הוא דסברי דלא מצרפי' תרי צדדי היתר אהדדי אבל בנ"ד דהיתר א' היא מטעם הספק שבתוס' ב"ק דק"ב הנ"ל ולדבריהם יש ספק דשמא אין הבהמות כולם של הישראל והמוכר העכו"ם נשאר משותף בהם לדברי הריב"ש או שחצי' הפקר לדברי המל"מ ושותפות עכו"ם או הפקר פטרה והיתר השני היא מטעם דעת רש"י דעכו"ם קונה בכסף ונמצא כולה היא של עכו"ם השני א"כ שני צדדי היתר מטעם א' היא דמה לי אם נפטרה מבכורה מצד שיש להעכו"ם המוכר חלק בה או שחצי' הפקר ומה לי אם כולה של עכו"ם אחר שקנה אותה מישראל ב"כ וב"כ יד גוי או הפקר באמצע ופטורה מבכורה וכ"ע מודי בזה דמצרפינן שני צדדי היתר כי הני לפוטרה מבכורה וכיון שבאנו לידי מידה זו א"כ אף אם נאמר כדברי המל"מ הנ"ל דלא כדעת הריב"ש ונאמר ג"כ דאף דבהמת הפקר פטורה מבכורה מ"מ שותפות הפקר אינו פוטר מבכורה דלא כמו שכתבנו למעלה אפ"ה לא איכפת לן בנ"ד דהא אף ר' יהודא דס"ל דשותפות עכו"ם אינו פוטר וחייבת בבכורה מ"מ ה"מ לענין קדושת דמים דנותן חצי דמי' לכהן אבל לענין קדושת הגוף אף ר"י מודי דלא קדיש כמבואר בש"ס בכורות ד"ב וד"ט ובפירש"י ותוס' שם ואף דלר"י כל בכור משמע אפי' מקצת בכור כדאיתא בש"ס שם ד"ג מ"מ אינו קדוש קדושת הגוף וא"כ ה"ה בשותפות הפקר אף אם נאמר דכיון דלא כתיב בי' כל לרבנן מקצת משמע ושותפות הפקר אינו פוטר מ"מ אינו קדוש קדושת הגוף כמו בשותפות עכו"ם אליבא דר"י מה תאמר עכ"פ יהי' צריך ליתן לכהן המחצה דמים ז"א דכיון דעכ"פ ספיקא הוי דהא מכרו בכסף לרש"י מהני וכיון דאינו קדוש קדושת הגוף רק ממונא אית לי' לכהן מחצה שווי' ממילא מפטור דמספיקא לא מפקינא ממונא וזה ברור אמנם האמת שאין אנו צריכין לכ"ז דלפענ"ד ברור ששותפות הפקר פוטר כמו שותפות עכו"ם העולה ממ"ש דלפענ"ד אחר דאית כאן ספיקא אם קנה הישראל מחצה של האדון ע"פ ספיקא דהתוס' שבב"ק ושמא הוי של העכו"ם המוכר לדעת ריב"ש או הפקר לדברי המל"מ וגם י"ל סברת מהרא"י וצ"צ שכיון שהאדון הוא אלם הוי שלו לענין לפטור מבכורה אף אם אין קנייתו מן הדין וגם י"ל דברי קצת פוסקים דהיכא דיש לעכו"ם זכות בדיניהם מהני לפטור מבכורה וגם מכר ישראל המבכרת המעוברות בכסף שלדעת רש"י מהני מכל הלין טעמי נלפע"ד להתירו וכ"ז להלכה אבל למעשה איננו סומך עלי עד שיסכים מעכת"ה והנשא' וכא למחול עכ"ה להשיבני ע"י מוכ"ז ומחמת חולשת מזגי כעת הוכרחתי לקצר ושנותי' לא יבצר מחסד נוצר ושלומו ושלום תורתו יוגדל ויתנשא ויאריך ימים על ממלכתו עד ביאת ינון כנפשו הטהורה ונפש הדבוק באהבתו.
שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל