בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קפג
וע"ד שאלתו השני' באדון א' שתפס חמץ של ישראל עבור איזה תביעה איך יש לנהוג בו הנה אם האמת שמגיע להאדון מעות מהישראל א"כ לא מקרי גזלן על תפיסתו דדוקא ישראל שמשכון שלא ברשות הוי גזלן אבל א"י אינו מוזהר ע"ז ועיין בלשון הרמב"ם ספ"ג מגזלה וא"כ יכול הישראל למכרו לא"י אחר קוה"פ דברשותו קאי ועיין בנה"מ בסי' רי"א אבל אם האמת שאינו מגיע לו ותפס שלא כדין נראה דאף א"י שתפס שלא ברשות הוי גזלן ועיין בלשון השגת הראב"ד ספ"ג מגזילה וא"כ אינו ברשותו דהישראל הממושכן למכרו והנה עלה בדעתו לפתוח פתח להיתר דהא טעמא דגזל ולא נתייאשו הבעלים דמקרי אינו ברשותו דהנגזל היא מחמת דאוקמי' רחמנא ברשותו דהגזלן לענין אונסין והנה גנב וגזלן אינם מתחייבין באונסין רק כשעשו קנין המועיל כ"א לפי קנינו וכאשר הארכנו למעלה וא"כ יש לנו היתר לדעת רש"י דסובר דעכו"ם מישראל אינו קונה במשיכה רק בכסף א"כ לא קנה העכו"ם הגזלה ואינו חייב באונסין וברשות הישראל קאי כמקדם ואף דזה ברור דאף למ"ד דעכו"ם מישראל אינו קונה רק בכסף ולא במשיכה היא דוקא במקום דאיכא כספא אבל במקום דליכ' כספא כגון במציאה ומתנה אף עכו"ם קונה במשיכה והגבהה לכ"ע וכ"כ התוס' בע"א דף ע"א ד"ה פרדשנו ע"ש מ"מ הא התוס' כתבו שם בע"א דף ע"ב ד"ה ומאי וז"ל דאי אינו קונה בנכרי במקח וממכר אף בגזל לא תקנה דל"ד למציאה ומתנה דבהיתרא אתי לידי' חבל גזל דבאיסור אתי לידי' אי לא מהני משיכה במקח לא מהני אף בגזל ע"כ וא"כ לדעת רש"י לא קנה אותו העכו"ם כלל אף לענין אונסין וברשות הישראל קאי ובזה נלע"ד ליישב היטב שטת רש"י שם בע"א דפריך הש"ס אמ"ד משיכה בנכרי אינו קונה מהא דארחב"א אר"י בן נח נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון וא"א משיכה בנכרי אינה קונה אמאי נהרג ופרש"י אמאי נהרג הא לא קני' להך גזלה וכל היכא דאית' של ישראל היא והק' התוס' שם ד"ה ואי ס"ד וז"ל וקשה דהא ישראל נמי לא קנה הגזלה להיות שלו ואפ"ה קני' להתחייב באונסין החיוב דשייך בי' וה"נ יש לנו לומר בב"נ שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בי' ע"ש וגם בש"ס שם דמשני משום דצערי' לישראל ומאי לא ניתן להשבון דאינו בתורת השבון ופירש"י אינו בתורת השבון דכל היכא דאיתא דמרי' היא וגם ע"ז תמהו התוס' ד"ה ומאי וז"ל ותימה הרי ישראל נמי לא קנה הגזלה ואפ"ה איתא בתורת השבון דכתיב והשיב הגזלה ע"ש ולפי הנ"ל מיושב היטב דישראל שפיר קנה הגזלה לענין חיוב אונסין במשיכה או הגבהה ויצאה מרשות הנגזל וקמי' לי' ברשותי' לכל מילי ומש"ה מחייב בהשבה לרשות בעלים כיון דמעיקר' ברשותו קאי צריך להחזיר לרשות בעלים אבל בעכו"ם אם נאמר דמשיכה אינה קונה במקח וממכר א"נ ה"ה בגזל כיון דבאיסורא אתי לידי' אף דליכ' מעות לא קנה במשיכה לענין אונסין וא"כ אמאי נהרג ומשני משום דצערי' לישראל ומאי לא ניתן להשבון אינו בתורת השבון והיינו משום דכל היכא דאיתא ברשותי' דמרי' הוא דדוקא ישראל דקם הגזלה ברשותו מתחייב בהשבה אבל עכו"ם דל"ק הגזלה כלל ואינו בתורת השבון משום דכל היכא דאיתא ברשותי' דישראל היא ואף בפקדון אין השומר מתחייב בהשבה ומשום דפקדון כל היכא דאית' ברשותי' דמפקיד היא ויכול למוכרה ולהקדישה משא"כ בגזלן ועיין בש"ס ב"ב דפ"ח ע"א ובקצה"ח סס"י קצ"ח ועכו"ם גזלן דל"ק הגזלה הו"ל כפקדון וא"ש ובזה יש ליישב לפע"ד ק' התוס' בב"מ דמ"א ד"ה חדא דהק' התוס' נילף משואל דא"צ חסרון דמשעת משיכה נתחייב באונסיו ע"ש ולפי הנ"ל מיושב דרבא לטעמי' דסובר כר"י דדבר תורה מעות קונות ולא משיכה כמ"ש התוס' בבכורות דף י"ד ומש"ה לא תיתי משואל דבשואל דין היא שיתחייב באונסין משעת משיכה אף דמעות דוקא היא דקונות מה"ת מ"מ במקום שאין מעות משיכה קונה לכ"ע אבל בשליחות יד דעשה משיכה באיסורא הך משיכה לא עדיף ממשיכה דגבי מקח דאינו קונה מן התורה כמ"ש התוס' בע"א הנ"ל ומש"ה איצטרך קרא לשליחות יד דמיני' ילפי' נמי בעלמ' דגזלן קונ' במשיכ' לחיוב אונסין ולמיקם ברשותי' וכ"ז בישראל דכתיב גבי קרא דשליחות יד דהא בהאי קרא רעהו כתיב אבל בעכו"ם אינו קונה במשיכ' בגזלנות' לחייב באונסין למ"ד משיכ' אינו קונה בעכו"ם במקח וממכר וכיון דלדעת רש"י מעות קונה בעכו"ם במקח וממכר ולא משיכה א"כ י"ל דאינו קם ברשות העכו"ם כלל ויכול הישראל למכור החמץ קודם הפסח כנהוג ואף שהר"ת וסייעתו חולקים על שטת רש"י וס"ל דעכו"ם קונה במשיכ' דוק' מ"מ הא כ' המ"ב בתשו' סי' נ"ט דאם מכר בכסף לבד מהני בדיעבד בחמץ דסמכי' בדיעבד ע"ד רש"י ה"ה בנ"ד אלא שבאמת האחרונים השיגו על המ"ב במ"ש דרוב הפוסקים פסקו כרש"י דאדרב' רוב הפוסקים פוסקים כר"ת אלא שכ' דבחמץ מותר בדיעבד כשמכרו בכסף לבד מטעם השני שכ' המ"ב דכיון דחמץ בלא"ה אינו ברשותו סל אדם בקנין כ"ד סגי ובנ"ד לא שייך טעם זה דהא לא נולד לנו ספק במעשה הקנין רק אם קנין מועיל משום שאינו ברשותו א"כ טעם זה ל"מ כלל אלא שי"ל דלא הוצרכו הפוסקים לכל זה אלא בגוונ' דהמ"ב דמכר קוה"פ בכסף לבד ואח"כ נודע השאל' בתוך הפסח דאז היא ספק באיסור דאוריית' אם מותר לקיימו מחשש בל יראה אבל אם השאלה בא לפנינו אחר הפסח ואין לנו לחקור רק אם החמץ מותר אחר הפסח בפשיטות יש לומר דכיון דחמץ אחה"פ אינו אסור רק משום קנס' וקול משאר איסורי דרבנן שפיר יש לסמוך ע"ד רש"י ואף שקצת אחרונים כתבו בנידון כזה דכיון שעבר עכ"פ על ספק בל יראה יש לקונסו אחה"פ מ"מ כבר הארכתי בזה בתשו' אחת והוכחתי ממשנ' וש"ס בשמעתת' דהלוה על חמצו דמבואר דלא כוותייהו ובעבר על ספק בל יראה לא קנסו אחה"פ ועוד דבנ"ד בלא"ה ממ"נ אם נאמר דאינו ברשותו בלא"ה לא עבר על ב"י וכמו שנבאר לקמן אלא שאעפ"כ אם לא חלה המכירה מחמת שא"ב החמץ אסור אחה"פ כיון שהיא חמץ של ישראל שעה"פ אף אם לא עבר על ב"י כמ"ש לקמן בשם הרמב"ן בחי' וא"כ כיון שיש ספק אם כרש"י או כר"ת יש לסמוך לכאורה ע"ד רש"י ולהתירו לאחה"פ אמנם אעפ"כ לבי מגמגם בזה דבשלמ' אם הי' מקנה החמץ לעכום בכסף כעובדא דהמ"ב שפיר יש לומר טפי לסמוך ארש"י דקונה בכסף משום דהא דעת הרמב"ם בפ"א מזכי' הלכה י"ד דעכום קונה בין בכסף בין במשיכה א"כ לענין שיקנה עכום בכסף הוי הר"ת יחיד נגד הרמב"ם ורש"י דתרוייהו ס"ל דעכו"ם עכ"פ קונה בכסף אבל בנ"ד דאין היתר רק אם נאמר דאין עכום קונה במשיכ' בזה הוי רש"י יחיד נגד הרמב"ם והר"ת דתרווייהו ס"ל דעכום קונה במשיכ' ובר מן דין מבואר מדעת התוס' שם בע"א דף ע"א וע"ב דלא כשטת רש"י שם ומבואר דעכום שוה בזה לישראל לקנות הגזל' לענין חיוב אונסין אף אם נאמר דמשיכ' אינה קונה בעכום וכן מבואר בתוס' בעירובין דף ס"ב ע"כ קשה לסמוך ע"ז להתיר. והנה הרב הג' הנ"ל וגם רו"מ האריכו בענין זה בעכום שגזל החמץ דאם אינו ברשותו בלא"ה אינו עובר בב"י וכבר נאמרו דברים אלו בתשו' נו"ב חא"ח סי' כ' ובס' מק"ח סי' תמ"ח והאריכות בזה ללא צורך דודאי אין הנגזל עובר בבל יראה אף בלא מכיר' אמנם כ"ז לענין בל יראה אבל לענין החמץ עצמו שעבר עליו הפסח בבית הגזלן אף שבנו"ב שם מיפשט פשיט' לי' דהא דגזל חמץ ועבר עה"פ דהחמץ אסור היא רק משום לתא דהגזלן דעבר עליו בב"י אבל לא משום לתא דהנגזל דהא לא עבר הנגזל בב"י ונמשכו אחריו האחרוני' להתיר משום זה בפשיטות בעכו"ם שגזל חמץ מישראל ועבר עה"פ דמשום לתא דהגזלן אין לאסור דהא עכו"ם הוא ומשום לתא דהנגזל אין לאסור דהא הנגזל לא עבר על ב"י כמ"ש הנו"ב רק בס' מק"ח כ' להיפך בסי' תמ"ח והאמת היא כדברי המק"ח ורוח אלקי' דיבר בו כי כן מבואר בחי' הרמב"ן פ' כל שעה וז"ל וש"מ דכי קניס ר"ש בחמץ של ישראל שעבר עה"פ לאו דוק' בעבר עליו בב"י וב"י אלא בין שוגג בן מזיד בין באונס בין ברצון קנסינין דהא חמץ זה שנמצ' בחנות שאסור בהנא' קודם הפסח אבד הימנו וה"ה של מוצאו ולא עבר עליו כלל בב"י וב"י ואעפ"כ אסור לאחה"פ וטעמ' משום קנסא דה"מ ר"ש היא כדפי' ומסתייע נמי הך סבר' מההי' דגרסינן בב"ק גזל חמץ ועעה"פ אומר לו הש"ל כו' אלמ' אסור היא בהנא' בין לו בין לאחרים ואעפ"י שלא עברו בעליו בב"י וב"י וא"ת כיון שגזלו חייב לבערו ועבר עליו מש"ה אסור והלא אין קנס זה אלא לבעלים הראשונים והם לא עברו עליו בכלום אלא ש"מ שקנס זה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין לו בין לאחרים עכ"ל ומדברי הרמב"ן הללו נדחים רוב דברי הנו"ב שבסי' כ' שלא ראה דבריו וא"כ לפ"ז אף בעכום שגזל חמץ מישראל כמו בנ"ד אף ששום אדם לא עבר אחמץ זה בב"י וב"י אפ"ה אסור לאחה"פ וכדברי הרמב"ן הנ"ל וע"ד קנין אודית' שכ' רו"מ בשם רב א' לא הועיל כלום דמלבד שיש מחלוקת אם קנין אודית' מהני לענין איסורין בלא"ה כיון שאינו ברשותו גם קנין אודית' לא מהני וע' בס' קצוה"ח סי' קצ"ז סיומ' דמלת' בנידון בהמה מבכרת אין מקום היתר לפע"ד כלל ובנידון החמץ יי"ש ומשקאות מיי"ש חמוצים נרא' לי להתיר בהנא' ע"י ביטול ברוב כמ"ש בתשו' פ"י והמתיר בהנא' שלא ע"י ביטול ברוב ג"כ יש לו על מי שיסמוך בצירוף שיטתו לשטת רש"י כמ"ש למעל' אבל בשתי' אין להתיר בשום אופן ומגודל טרדותי הצרכתי להפסיק באמצע הפרק ידידו דו"ש באהבה.
שלמה במוהר"י אבד"ק סקאלא.