בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קעט
סקאלא יום ה' ט"ו כסליו תרכ"ח לפ"ק
החיים והשלום יחדיו יהיו תמים לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מ' דוד שלמה כ"י
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בענין כלאי בגדים שפשתן עם צמר הוא כלאים וקנבוס עם צמר מותר כמבואר במשנה וירושלמי וכה"פ והנהיג בכל תפוצות ישראל לאסור פשתן הנקרא ליאן בתערובת צמר כי הוא פשתן ולהתיר הנקרא בלא האניף או קנאפיע וזרעו היא סימיע כי הוא קנבוס והן שלח אלי כ"ת העתק מתשו' גדול א' מחכמי דורינו כי פשתן האמת היא מה שנקר' בל"א האנף כי הוא עולה מן הקרקע בד בבד דזהו סי' מובהק שהיא פשתן כדאי' בש"ס ביומא דע"א ובזבחים די"ח ואמנם מה שנקר' בל"א ליאן אינו כך והאריך הרבה בדברי רש"י ותוס' ביומ' וזבחים הנ"ל ע"כ מסיק דהמין הנקר' האנף היא פשתן אמיתי ואסור מה"ת בתערובת צמר והמין הנקר' ליאן אסור מצד דברים המותרים ואחרים נוהגין בו איסור עכת"ד ונשתוממתי על המראה דלדבריו אין במין הנקר' לן איסור דאוריית' בתערובת צמר דהא איסור דאחרים נוהגים בו איסור היא רק משום בל יחל דרבנן כדאי' בש"ס בנדרים דט"ו ועוד דכיון דלדבריו היא מנהג בטעות וא"כ לדיעה קמייתא בש"ע יו"ד סי' רי"ד ס"א שכן עיקר כמבואר מלשון הש"ע שהבי' דיעה זו בסתם ודיעה השני' בשם יש מי שאומר ורמ"א בהג"ה כ' דהמנהג כסבר' ראשונה א"כ בכה"ג היא מותר גמור ואינו בכלל דברים המותרים ואחרים נוהגין בהם איסור וא"כ לפ"ז יהי' מותר לגמרי המין הנקר' ליאן בתערובת צמר שהחזיקו בו כל ישראל עד הנה שהיא כלאים דאור' וישתקע הדבר ולא יאמר והנה אף שר' אפרים בתוס' יומא הנ"ל ובתוס' ישנים שם והתוס' זבחים הנ"ל לא פקפק להקל במה שאנו קורין פשתן שהוא הנקר' ליאן אלא שבא להחמיר בהמין הנקר', האנף שאנו קורין אותו קנבוס ובזה דעת ר"א בתוס' הנ"ל שגם זה היא פשתן וע' בפסקי תוס' שם בזבחים וכן בא"ז הגדול ה' כלאים סי' רס"ו דדעת הר"א הנ"ל דהמין הנקר' בל"א אנפא ובלשון כנען קנופי' אינו קנבוס דמתני' אלא היא פשתן גמור וקנבוס דמתני' מין אחר היא מה שהיא אבל עכ"פ לא כ' גם הר"א להתיר מה שאנו קורין פשתן ואף שבא"ז שם כתב בדברי הר"א וז"ל ואותו אנפא בל"א ובלשון כנען קנופי' אומר ר"א שהיא פשתן גמור דכ' ותטמנם בפשתי העץ שהיא גדל בקנה כמו עץ אבל פשתן דק מה שאנו קורין פשתן היא כמו ירק ואינו עץ עד שיתייבש בקמה עכ"ל אינו ר"ל להתיר פשתן שלנו דהא שפיר י"ל דשני המינים הם פשתן ורחב הטמינם במין אנפא שהיא כמו עץ ואף דתנן במשנה בפ"ב דשבת כל היוצ' מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצ' מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן שפיר יתפרש לר' הר"א על מין אנפא והמין שאנו קורין פשתן בלא"ה מדליקין בו וגם מטמא טומאת אהלים כיון שאינו יוצא מן העץ וכן מ"ש בש"ס שם מנ"ל דפשתן נקרא עץ ומייתי קרא דרחב הנ"ל היינו על מין הפשתן אנפא וכנ"ל אמנם גם במה שבא ר"א להחמיר ולדין דין פשתן על המין שאנו קורין קנבוס ולאסור מה שנהגו היתר מכבר מכח הראיית שהבי' כבר רבו עליו רבותינו בעלי התוס' ודחו ראייתו כמבואר בתוס' ותוס' ישינים הנ"ל ובא"ז ואם שבתוס' ובא"ז לא נאמר רק שדחו ראייתי אבל בתוס' ישינים הנ"ל נאמר שר"י אומר שאין לנו לבטל המנהג שרגילין העולם לתפור בחיטי קנבוס שקורין קנבא והיא מה שנזכר בד' הר"א שבתוס' זבחים הנ"ל והיא המין שקורין האנף כנזכר בפסקי תוס' שם בזבחים ובא"ז הנ"ל וגם כיון שהמין הזה שקורין בלעז קנבא ובל"א האנף שעלי' הי' דן הר"א שזהו פשתן הוא הנקרא בלשון העולם קנבוס כמבואר בד' התוס' ותוס' ישנים ביומא שם וכיון שהראשונים וגם הטוש"ע כתבו דקנבוס מותר בתערובת צמר סתמם כפירושם שעל מה שקורין העולם קנבוס דברו דהא לד' הר"א אין אנו יודעין מה קנבוס כלל כדאי' בלשון הר"א שבא"ז הנ"ל וא"כ ע"כ שכל הראשונים והטוש"ע והאחרונים שהתירו קנבוס הם לא חשו לד' הר"א והתירו קנבוס שלנו הנ"ל ואין לחוש לד' יחידאה נגד כל הפוסקים ועוד דכיון דבראשונים ואחרונים מבואר כמה חילוקים שיש בין פשתן לנקבוס דחיטי פשתן כשמדליק כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף וגם כשמושכין החוט עד שנמשכין כמין שערות אם אותן שערות ארוכת הרבה היא קנבוס ובאם הם קצרות הם פשתן וגם חוט של קנבוס היא חזק התפירה ואינו נקרע משא"כ בפשתן וגם ניקל יותר לתפור בפשתן מבקנבוס מחמת שחוטי פשתן הם חלוקים יותר מחוטי קנבוס וע' בהגהת רמ"א ואחרונים בסי' ש"ב ומכל אלו החילוקים שנתבארו מבואר דהפוסקים תפסו דהמין שנקרא ליאן הוא פשתן והמין הנקרא האנף או קנופיא היא קנבוס כידוע לכל. וגם שאלתי לכמה חייטים בקיאים ונאמנים ואמרו לפני כן בכל החילוקים הנ"ל. ואף שבתשו' פ"י חיו"ד סי' ח' שכ' דאם מסופקין בחיטים אם הן מפשתן או מקנבוס אין לסמוך על הסימנים הללו דסי' ל"ד עכ"פ ודאי דכיון שאנו רואין שבהמין הנקרא ליאן יש כל הסימנים שכ' הפוסקים שיש לפשתן ובהמין הנקרא האנף יש כל הסימנים שיש לקנבוס ודאי דאד לומר דהכל הוא בהיפך מחמת שאמרו אנשים שהמין הנקר' האנף עולה בין בבד והמין ליאן אינו עולה בבד דודאי דבריהם שקר דהא גם הר"א ל"ק דהמין שאנו קורין פשתן אינו עולה בד בבד רק שאינו כמו עץ ומה שאמרו האנשים שהמין האנף עולה בד בבד כבר קדמום ר"א שרצה לאסור מין האנף משום זה ואעפ"כ לא קיבלו התוס' דבריו ואמרו שלפי פירש"י בזבחים ודאי דהוי קים להו לגמר' דכמה קנים עולין מגרעון א' וזה היפך מדברי האנשים הנ"ל. ואף שהתוס' בזבחים כ' בלשון אפשר עכצ"ל דה"ק דאפשר דקנבוס אינו כן ואם כן הכרח הר"א בלא"ה אינו ובאם נעמיד על החקירה בבירור שעולה קנבוס בד בבד מ"מ אין לסתור מנהג העולם וקבלתם דקיבא הוא קנבוס דאף שעולה בד בבד אפילו הכי אתי שפיר דל"פ ואימא קנבוס מכח מה שדחה הר"ת מתחלה משום דבגדים אינו אלא צמר ופשתים ואף שהרי שהריצב"א בתוס' יומא הק' ע"ז דהניחא לתדר"י אבל לרבנן דפליגי על תדר"י מא"ל וע"ש בתוס' שהאריכו בדברי ריצב"א מ"מ לפי שטת התוס' בשבת דכ"ז ד"ה הדר וביבמות ד"ד בד"ה ואפילו צמר לק"מ דרבנן לפ' אתדר"י רק גבי ציצית משום ריבויא דהכנף הא בעלמא מודי לתדר"י דבגדים סתם אינו אלא צו"פ והיא כמו שעלה ע"ד הריצב"א לדחות קושייתו אלא דהריצב"א דחה דחי' זו ע"ש בתוס' ביומא ולפ"ד התור בשבת ויבמות הנ"ל דחי' זו חוזרת ונראית וע"ש בתוס' בשבת בד"י אלא הא ובתוס' יבמות ד"ה א"כ לישתוק והא דקאמר הש"ס ביבמות ריש דף ה' תינח לחדר"י לרבנן מנ"ל לק"מ וע' בתוס' שם ד"ה לרבו ובחי' מהרש"א שם ושטת התוס' שם ביבמות ד"ד בד"ה והא תדר"י היא שטת הריצב"א ביומא הנ"ל וכ"ה שטת התוס' במנחות דל"ט ד"ה אף כל כמ"ש בח"ש שם ביבמות דל"א כמ"ש בחי' מהרש"א שם ושני השיעורי' שבתוס' שם ביבמות אף שסמוכי' זל"ז לא ניתנו מרועה א כמ"ש רש"ל בהקדמתו ליש"ש חולין ובח"ש שם ועמ"ש בחיבורי ליבמות לדי"א בתוס' ד"ה צרת סוטה וקצרתי בכ"ז וסמכתי על המעיין היטב ומ"מ אף אם הי' בירור ודאי דמין האנף עולה בד בבד אין להחמיר כנ"ל ומע"ש שדברי התוס' לפנינו נגד דברי האנשים וקבלת כל ישראל תורה היא שהמין האנף היא קנבוס ומותר בתערובת צמר ואין כל הרוחות מזיזין אותנו וקבלתינו ואף אם הי' תלוי כל ההיתר במה שאינו עולה בד בבד הקבלה תכריע נגד כל העדים וכל העדים שיעידו היפך סהדי שקרי נינהו וטעו בדמיונים כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' צ"ח באריכות גדול על הא דסי' לטרפה יב"ח אמנם בר מן דין ומן דין אף אם הי' מתברר גמור שמין האנף עולה בד בבד נאמר שהיא קנבוס ומותר ואמרינן דאז לא הי' עולה בד בבד ועכשיו נשתנו הטבעים כמ"ש התוס' בע"ז דכ"ד דה' פרה ובחולין דמ"ז סע"א ובהרא"ש שם ובהגהת רמ"א באה"ע סי' קנ"ו ס"ד וע' בש"ס סנהדרין דס"ט ובחיבורי ליבמות דקיא ע"ב ואולי מש"ה כ' התוס' בזבחים הנ"ל לדחות דברי הר"א משום דאפשר דקנבוס אינו כן ולכאורה איך דחו מכח אפשר דברי הר"א וכבר כתבנו בזה למעלה ולפי הנ"ל בלא"ה א"ש דאם קנבוס אינו כן ודאי דא"ש ואם יתברר שקנבוס עולה עכשיו בד בבד עכ"ז כיון שהמנהג להתיר מין זה נאמר שנשתנה ואף שעכשיו עולה בד בבד מקודם או בא"י לא הי' כן ואף דלענין שהיית יב"ח בטריפה ל"א הכי וע"ש בתשו' הרשב"א הנ"ל שם דנתנו קי' לטריפה יב"ח והיינו להתיר ס' טרפה כל שחי יב"ח ע"כ קים להו דלעולם הוי הכי אבל בעלמ' ודאי דע"כ לומר הכי שלא נכחיש קבלתנו בפרט דבלא"ה אין הכרח לסתור קבלתינו מטעמים שנתבארו למעלה וגם מבואר במשנה ובטוש"ע סי' רצ"ח דבזמנם הי' משי אסור משום מראית עין דדומה לפשתן משום שהיא חלק כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ (א) **(הג"ה מבן המחבר א) בש"ע שם מבואר דעכשיו דמשי מצוי ביננו והכל מכירין בו לפיכך אין בו משום מ"ע ולכאור' קשה למה שכ' מהר"י אבוהב הביאו הב"י באו"ח סי' ט' דלהכי כתב הסמ"ק הביאו הטור שם דאסור לעשות ציצית של פשתן בטלית של משי מפני שדומה לצמר וכתב המ"א בכוונתו מפני הצמר שמביאין מחוף הים והוא דומה לשל משי ויטעו לומר דמותר לעשות בו ציצית של פשתן ויעבור על איסור שעטנז ע' בדג"מ שם וקשה דא"כ יהי' אסור לתפור משי בחוטי פשתן ומצאתי בס' מחצית השקל שהרגיש בקושי' זו ולא תי' כלום והנלע"ד דבשלמ' בימי חכמי המשנה דהי' נדמה להם ממש משי לפשתן מפני שהוא חלק כמו שכתב אאמו"ר הג' זללה"ה אסרו לתפור משי עם צמר אבל עכשיו דניכר בטוב המשי דמצוי בינוני רק דיש חשש רחוק מפני הצמר המובא מחוף הים ולהכי בתפירה לא חששו דאיסור שעטנז ידוע וכשיסתפק לאיש הרואה יחקור ע"ז ויתודע לו דזה הוא משי רק דמ"מ אסור לתלות בו ציצית של פשתן דבזה יטעו ויאמרו דהוא לא עביד איסור רק מפני דכלאים שרי בציצית כמו בזמן הש"ס כשהי' תכלת ולכן חששו אף בחשש רחוק וכעין סברא זו ראיתי בשו"ת חסד לאברהם חא"ח סי' כ' והוא מלתא דמסתבר:
וזהו המין ליאן שהיא חלק כידוע אבל מין האנף אינו חלק ואינו דומה למשי כלל וגם מבואר במשנה פ"ג דיומא מה שלבש כה"ג ביוה"כ שהי' שוה חי' מנה וע"ש בש"ס דל"ה ע"ב ובירושלמי שם וידוע שזה ל"ש רק במין ליאן ולא בהאנף כללא דמלת' דהמין ליאן היא פשתן גמור ואסור בתערובת צמר מה"ת בלי שום ספק ופקפוק כלל והמין האנף היא קנבוס ומותר בתערובת צמר בלי פקפוק. והנה הן אמת שהצאן קדשים שם בזבחים כ' דראוי מאד לחוש לד' הר' אפרים דהא עינינו רואות דהקנבוס שאנו קורין האנף מכחיש הקרקע מאד ועולה בד בבד כדאי' פ' המקבל המקבל שדה מחבירו לא יזרענה פשתן משום שזרע פשתן מכחיש הארץ ואם קבלה לז' שנים יזרענה פשתן. ונראה דלכך קראו הכתוב שש ובד שמכחיש את הקרקע עד שש שנים. וכ"ז עיננו רואות בקנבוס שאנו קורין האנף כו' עכ"ל. והובאו דברי הצ"ק אלו גם בתשו' הגאון הנ"ל המשיב בזה אמנם דברי הצ"ק תמוהים דמ"ש דקנבוס האנף עולה בד בבד הביא ראי' זו ר"א בעצמו והתוס' דחו דבריו גם מ"ש הצ"ק דלכך קראו הכתוב שש ובד משום שמכחיש הקרקע עד שש שנים הוא תמוה דא"כ מאי פריך הש"ס שם ביומא מאי משמע דהאי שש כותנא הוא לישני דהא על שם זה נקרא שש. גם מ"ש ראי' דהאנף מכחיש הקרקע אף אם עמד בבירור על הבחינה בזה אין ראי' דשמא המשנה נמי על קנבוס האנף כוונה דהא גם קנבוס נקר' פשתן ונקר' פשתן קנבוס כדאי' בירושלמי רפ"ט דכלאים וע"ש בהר"ש אלא דאין בו איסור כלאים דילפינן מדכ' צמר ופשתים מה צמר שאין לו שם לווי' אף פשתן שאין לו שם לווי כדאי' התם בירושלמי ועיין בש"ס סוכה די"ג וגם י"ל דאח"כ נשתנו הטבעים כמ"ש למעל' וגם תלוי בשינו האיקלמים בזה כדאי' בש"ס שם בב"מ דק"ז לענין תבואה וקטניות הא לן והא להו ועיין בסמ"ע סי' שכ"ד סק"ב בהג"ה. אמנם בס' פני משה שעל הירושלמי שם תמה על תמיהת הסמ"ע וכ' דבעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שטבע הארץ נשתנית ונחלפת לפי שינוי וחילוף האיקלימים וע"ש וא"כ אין ראי' מכ"ז להחמיר נגד ד' הש"ע וכל האחרונים. אמנם אם בע"כ רוצה להחמיר לחוש לד' הר"א והצ"ק תע"ב אבל מצד שורת הדין אין לנו רק דברי הש"ע והאחרונים בתשובותיהם שהנקבוס שלנו מותר גמור הוא ובתשו' נו"ב מה"ת ובגבעת פנחס נשאלו והשיבו לענין אם יש לחוש בבגדי קנבוס שלנו לתערובות פשתן ומבואר דלית דחש לקנבוס שלנו שמא הוא פשתן ודי בזה:
שלמה במוהר"י זללה"ה הנ"ל.