אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קעז

תשובה קעו

אחרי כותבי כל זאת שבתי וראיתי שמן הש"ס גופי' בע"א שם דע"א מבואר דיש לחוש בכה"ג למ"ע דהא מה"ט בנתן מעות יוליך לים המלח ואף שמן הדין היא מקח טעות מ"מ מיתחזי כע"א ביד ישראל כשנויא דרב' התם וא"כ בנ"ד שנתן מעות כבר להנכרי שקנה ממנו יש ג"כ חשש מיתחזי כמקיים כלאים שלו ואף דשם בעינן מעות ומשך מ"מ כאן שנתן מעות והחזיק יש לדמות לנתן מעות ומשך ועוד שלפי המתבאר מסוגית הש"ס פ"ק דבכורות די"ג אם נימא דמעות קונות בעכו"ם אף בנתן מעות לבד יוליך לים המלח ומבואר דאף דמקח טעות הוא מ"מ כיון שנתן מעות יש חשש מ"ע וכבר עמדו האחרונים בדברי הרמב"ם והטור ע' בלח"מ פ"ה מה' עכו"ם הלכה ה' ובט"ז רס"י קמ"ו אלא שכ' למעלה שמצד הסבר' נראה דכיון שמן הדין האילנות הם של עכו"ם לא מצינו שיהי' צריך לקצוץ אילנות של עכו"ם מחשש מ"ע ומש"ה נמי יש לכאורה ליתן טעם לחילוק הש"ס שם דמש"ה במשך ולא נתן מעות יחזיר ול"ח למ"ע שיאמרו שמוכר לעכו"ם ע"א והיינו משום דהא הע"א של עכו"ם לא אמרי' שיבער ע"א של עכו"ם וישלם דמים מחשש מ"ע משא"כ בנתן דמים אמרי' כיון שעכ"פ אסרינן לי' לקבל דמים שלו מהעכו"ם מחשש מ"ע דבשל ישראל חיישי' שפיר למ"ע דבקבלת דמים מהעכו"ם יש חשש מ"ע וע"ש בפירש"י ד"ה מיתחזי וכיון דאסור לו לקבל הדמים מהעכו"ם א"כ ממיל' צריך לבער ולהוליך הע"א לים המלח אלא שלשון הש"ס לא משמע כן דקאמר ריש' דלא יהיב זוזי לא מיתחזי כע"א שביד ישראל ומבואר מזה לכאורה להיפך דאם הי' חשש מ"ע אף בכה"ג הי' אסור ואם שאין ראי' גמורה מאיסור דע"א דשם מצוה לבער ע"א ומשמשי' וקצרתי מ"מ מפשטות הדברים נראה דאף בשל עכו"ם חששו למ"ע כה"ג ועוד דהא הטור כ' שם דאם נתן מעות ומשך שוב אין לה ביטול ומבואר שאף בשל עכו"ם חיישי' למ"ע דלא כמ"ש למעלה אלא שבתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ע"ז כ' לענין ישראל שגבה בחובו חפצים מעכו"ם תוך הפסח והי' בתוכו חמץ והישראל לא ידע וכ' להתיר מכח מקח טעות כמו בהך דגורטאות וכ' דאף דהדין בש"ס דאם נתן מעות יוליכם לים המלח שאני התם שאם הי' ע"א של ישראל יש איסור תורה אבל בנידון דהתם היתה השאלה אחה"פ ואף אם הי' שלו אין כאן רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן אולי לא חיישי' למ"ע ע"י לאסרו בדיעבד וא"כ בנ"ד כיון שנתבאר דלהרמב"ם אף במקיים כלאים שלו אין כאן רק איסור דרבנן נמי י"ל כן ואף שלדעת הראב"ד והרא"ש דפ' כר"ע יש איסור לאו מ"מ כיון שהיא רק חשש מ"מ יש להקל בספק פלוגת' דרבוות' ואף שגם בדרבנן חיישי' למ"ע כמבואר בש"ע בסימנים ריש ה' שבת ובאחרונים יו"ד סס"י פ"ז י"ל דלא גזרינן לאסור בדיעבד משום מ"ע באיסור דרבנן ואף שמבואר באחרוני' בא"ח סס"י רמ"ד דאף במקום הפסד חיישי' למ"ע רק במקום דאיכ' למיחש שאם לא נתיר לו יבוא לידי איסור' רבה או במקום שהוא כמציל מידם בזה יש מתירים שם אבל פסיד' לחוד לא מהני להתיר חשש מ"ע יש לחלק דלכתחל' אין מתירין במקום מ"ע אף שעי"ז יבוא לידי הפסד אבל בדיעבד י"ל דל"ח למ"ע באיסור דרבנן אלא שעומד נגד זה דברי הטור רס"י קמ"ו הנ"ל שכ' דאין לה ביטול אף שע"ז של עכו"ם שזכה בה הישראל שאין לה ביטול היא רק מדרבנן כמ"ש הב"י שם בשם הסמ"ג ובתשו' הארכתי בזה מאין מקור מוצאו ומבואר מזה דאף בדרבנן חיישי' למ"ע אף בדיעבד וע"כ צ"ל כדברי הנו"ב הנ"ל דבכל דוכתי חיישי' למ"ע בכ"ע מ"מ הך מ"ע קלוש' היא שיחשבו על מה שאינו שלו שהיא שלו ובכה"ג היא דקאמר הנו"ב שי"ל דבדרבנן אולי לא חששו בדיעבד למ"ע ובנ"ד נמי הכי הוא ובאמת בדין הנו"ב הי' אפ"ל בא"א דכיון שאין כאן רק חשש מ"ע א"כ לא עבר רק אאיסור קל דרבנן וכיון שלא עבר על ב"י לא קניס ר"י ומותר לאחה"פ ועדיף מחמץ נוקשה אלא שמלשון הנו"ב משמע כמ"ש מעיקר' וגם יש לצרף הני סניפים שכ' למעלה להקל דאין לחוש כאן למ"ע. אמנם מאחר שיש בזה כמה עקולי ופושרי ע"כ אם הוא ודאי אינו מינו אינני מחליט למעשה אבל אם הוא ספק גמור בדרך שאינו ספק חסרון ידיעה באופן שכ' למעלה בזה נלע"ד להקל למעשה מהני טעמ' דכתיבני ותו לא מידי:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה