בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קסג
סקאלא יום ב' ט"ז טבת תרל"א.
שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המופלג החריף מ' קאפיל נ"י בק' וויזניצא.
מכתבו קבלתי שבוע העברה ולאשר רבו עלי התשובות אז להשיב בדברים הנחוצים לשעה וכחי כשל מאד לא יכולתי להשיב לכ"ת עד עתה וגם עתה לא יכולתי לעיין בפלפולו ואשיב רק בדבר הנוגע למעשה בנ"ד. ע"ד התשו' שהשבתי להמופלג מ' דוד סופר מקיטוב. נדון הסופר שאמר שבנדון לקדש השמות שיש בהם ספק אם הם קודש או חול הוא הולך אחר פי' התרגום וא"כ לא קידש השם אלקים לא תקלל וגם השם של אי אלקימו והשבתי להחמיר שאין לקרות בס"ת ההוא עד שיתקן הסופר והוא רשאי למחוק אלו השמות ולכתבן מחדש לקדשן על תנאי כמבואר באחרונים. ועתה כ' כ"ת שהסופר הנ"ל השיב שקודם כתיבת הס"ת אומר שכותב לשם קדושת ס"ת ולשם קדושת השם. ובאם שישכח לקדש איזה שם בשעת הכתיבה אז יהי' חל עליהם קדושת השמות וגם השמות המסופקים יהי' חל עליהם קדושת השמות אם הם קודש עכ"ל. ולכן כ' כ"ת שלפ"ז ודאי דאסור למחוק אף אם חישב בפי' בעת שכ' אלו השמות שכותבן לשם חול דלא אתי מחשבה ומבטל דיבור הראשון וכ' כ' שלדעתו יש להכשיר הס"ת בלי תיקון כיון דלד' התרגום הוא חול ע"כ יש לצרף בזה ד' הט"ז רס"י רע"ד שבאם אמר בפי' קודם הכתיבה שהוא כותב כל האזכרות לשם קדושת השם אף אם שכח אחר כך לקדש השם במקומו כשר ואף שהא"ר בסי' ל"ב חולק עליו והביא ראי' מתשו' מ"ב וכן מורה פשטות לשון הש"ע רס"י ער"ו מ"מ יש לצרף ד' הט"ז ולהקל וגם יש לצרף ד' הרדב"ז שכ' שא"צ לקדש רק שם הוי' ולא שאר שמות ואם שבס' ברכ"י האריך לחלוק עליו יש לצרף גם דעתו ולהקל עכ"ד כ"ת והנה לענין איסור מחיקה יפה כ' דאף דאם כ' שם קדוש לשם חול מותר למחקו לצורך תיקון כמ"ש ראי' בתשו' מהא דהי' נתכוין לכתוב יהודא דקתני במ"ס פ"ה ה"ג דמוחקו וכותב את השם ונרא' שלראי' זו כיון הגה"מיי רפ"ו מה' יסוה"ת בשם הרא"מ ואף שראיתי בס' א"ז הגדול סי' תקנ"ו שכ' דאין הלכה כת"ק דר"י משום שלא הוזכר בתלמוד שלנו ע"ש אמנם מד' כה"פ מבואר להיפך ולא חשו לראיות הא"ז דהא דלא הוזכר דברי ת"ק בתלמוד שלנו משום דלא בעי הש"ס בגיטין ד"ך ודנ"ד להביא רק פלוגתא דר"י ורבנן אי מועיל העברת קולמס לשמה ונרא' דאף בעל א"ז עיקר סמיכתו אותו שכ' שם משום דקיי"ל דאין כותבין השם על המחק אבל אנן דפסקינן דכותבין השם ע"מ המחק שפיר נקטינן כת"ק שוב ראיתי בתשו' הג' מהרח"כ סי' מ"ה מ"ו מ"ז שהג' הנ"ל הביא ראי' מד' המ"ס להתיר ובכו סי' מ"ו דחה דמ"ד ש"ס דילן דלא הביאו דברי הת"ק בזה מבואר דלא ס"ל הכי והג' הנ"ל דחה כמו שכתבתי וב"ה כוונתי לדעתם והם לא ראו ד' הא"ז הנ"ל גם לא ראו ד' תשו' מהרשד"ם סי' קפ"ז ששם מבואר שאלה שנשאל הג' הנ"ל כתארה שבמקום יהי' כ' בטעות הוי' ולא קידשו והשיב דמותר למחוק ועכ"פ כיון דכה"פ זולת הא"ז פוסקים דמותר למחוק שם הנכתב לשם חול ע"מ לתקן לכן הוריתי בתשובתי הנ"ל דמותר למחוק אלו שני השמות אמנם עתה שהסופר אומר שאמר מתחלה שהוא מקדש אף שמות המסופקים יפה כ' כ"ת שאסור למחוק אף אי כיון עתה בשעת כתיבה לשם חול ואף דבש"ס קידושין ר"פ האומר ל"א רק דלא אתי מחשבה ומבטל מעשה שם לדיבור קרי לי' הש"ס מחשבה אבל מחשבה גרידא נמי אינה מבטל דיבור וראי' לזה לכאור' מד' הש"ס בקידושין ד"נ ע"א דקאמר דאף אי דברים שבלב הוי דברים מ"מ לא אתי דברים שבלב ומבטלין למה שהוציא בפיו ויותר מזה כ' הריטב"א שם דאף דדברים שבלב דמוכחי הוין דברים מ"מ ל"מ לבטל מה שהוציא בפיו ובתשו' הבאתי ראי' לדבריו מש"ס נדרים דכ"ח ע"א דבעינן דוקא שיוציא מפיו סתם כמ"ש הר"ן שם ואף דלגבי אונסא הו"ל דברים שבלב דמוכחי כמ"ש הרא"ש בפירושו שם אלא שלכאורה ק' דאמאי בנכרי אמרי' דאדעתא דנפשי' קעביד ופסול לכתיבת הגט כדאי' בגיטין דכ"ג ומבואר דאף אי אמר בפי' שכותב לשמה ל"מ ואף אי הוי דברים שבלב דמוכחי דאדעתא דנפשי' קעביד מ"מ מדוע מועיל לבטל מה שהוציא בפיו אלא שנרא' דבנכרי אנן סהדי דאדעתא דנפשי' קעביד ומש"ה ל"מ אמירת פיו וכ"כ בתשו' ח"צ סי' א' וכ"נ ראי' מהא דארבעה נדרים התירו חכמים והוא משום דהוי דברים שבלב דמוכחי כמ"ש הרא"ש בפירושו דכ"א ואף שמוציא בפיו להיפך ממחשבתו אע"כ דשם אנן סהדי משא"כ בהך דמוכסין שם בדנ"ח וזה מכוין בלשון התוס' שם ריש דכ"ח ע"ש אלא דמכל הנ"ל אינו מוכח רק דלא אתי דברים שבלב ומבטלין מה שהוציא בפיו היינו אם הדברים שבלב הם להיפך ממה שהוציא בפיו בשעה שהוציא בפיו אבל אם הדברים שבלב הם אחר שהוציא מפיו במקום דדיבור מועיל לבטל דיבור הראשון דאתי דיבור ומבטל דיבור אין ראי' מכאן דמחשבה גרידא אינה מועלת לבטל דיבור הראשון אלא שבתוי"ט ריש פסחים מבואר דגם בכה"ג פשיטא לי' דלא אתי דברים שבלב ומבטלין למה שכבר הוציא בפיו וכן מפ' בס' פני יהושע בגיטין דל"ב בתוס' ד"ה מ"ד ע"כ כפי מאמר הסופר עכשיו נרא' דאסור למחקו ועמ"ש לקמן אמנם לענין הכשר הס"ת הנה על תשו' רדב"ז שכ' דא"צ לקדש רק שם הוי' כבר ראה כ"ת שבס' ברכ"י סי' ער"ו האריך לדחות דבריו והלום ראיתי בס' מלאכת הקודש קונ' ב' סי' ואו שהאריך מאד בדברי הרדב"ז והברכ"י הנ"ל והעלה דדברי הרדב"ז אין בהם כדי סמוכה כלל ובפרט שהב"י בש"ע רס"י ער"ו סתם דלא כרדב"ז אפי' בדיעבד והבאים אחריו לא העמדו עליו כלל ע"כ אין לצרף ד' הרדב"ז אף לסניף לא נשאר לנו צירוף רק ד' הט"ז רס"י ער"ד הנ"ל אמנם חוץ ממה שפשטות הש"ע הוא דלא כט"ז וגם הל"ח ה' ס"ת וגם הא"ר והברכ"י והמה"ק שם סי' ה' כולם חלקו על הט"ז ולא עוד אלא שאף) בד' הט"ז אין הכרע די"ל דהט"ז לגרמי' הוא דכ"כ לטעמי' שברס"י ער"ו החמיר גם בדיעבד בלא קידש השמות באמירה אף שקידשם במחשבה וגם אמר מתחלת הכתיבה שכותב לשם קדושת ס"ת לזה כ' דאם אמר בפי' מתחלה על קדושת האזכרות דמועיל אחר כך אף אם שכח לקדש בדיבור בכל אזכרה אמנם דוקא אם קידשן עכ"פ במחשבה בעת כתיבתן וכ"נ מד' הבאה"ט רס"י ער"ו שהבין כן בד' הט"ז אבל אם לא קידש במחשב' בעת הכתיבה י"ל דגם הט"ז מודה דל"מ אף אם אמר בתחלת הכתיבה לקדש השמות אלא דלכאורה יש ראי' ברורה מן הש"ס דלא כהאחרונים הנ"ל רק דמועיל באמר בתחלת הכתיבה אף שכתב אח"כ סתם דאף שהסכימו רובא דרובא מהראשונים ז"ל דל"א גבי אזכרות סתמא לשמה אלא דצריך בפי' לשמן מ"מ הא בש"ס ריש זבחים בעי להוכיח דבקדשים סתמא לשמן ממתני' דקתני כיצד לשמן ושלא לשמן כו' הא לשם פסח וסתמא כשר ודחי דלמא שאני התם דאמר כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ומבואר דאף אי לא חישב בסוף שחיטה לשם פסח אלא סתמא אישתחיט כל שחישב מתחלת השחיטה לשם פסח מועיל אף אי סתמא פסול משום ה"ט דקאמר הש"ס וע"ש בפירש"י אלא דיש לדחות דהש"ס דלמא קאמר ורק דיחויא היא דקמדחה דליכא לאוכיחו מהא דסתמא כשר אבל לפי האמת דסתמא כשר שפיר י"ל דטעמא מש"ה היא אבל במקום דסתמא פסול ל"מ מה שאמר תחנה בפי' כל שבעת העשי' לא חישב רק עשה בסתם ולכאורה ראי' לזה מדברי התוס' בגיטין סוף דף ה' שכ' בד"ה אפי' דכסתמא סיימו לשמה ע"ש ונרא' מלשונם דבגט דסתמא לאו לשמה צריך לכתוב כונו לשמה ואם לא כתב רק התחלתו לשמה וכ' אחר כך סתם פסול ואף שהוכחתי בתשו' אחרת מד' הרא"ש ה' ס"ת שכ' וז"ל והלכך טוב להוציא בשפתיו בתחלת העיבוד ותו לא צריך וכן כשמתחיל לכתוב ס"ת נאמר ס"ת זה אני כ' לשם קדושת תורת משה ותו לא צריך וכמו דבעיבוד ודאי ד כשיאמר בתחלת העיבוד שמעבד לשם ס"ת ואחר כך א"צ עוד לחשוב כלל לשם ס"ת וכ"כ הד"מ ביו"ד סי' ער"א וז"ל ומ"ש ותו ל"צ היינו לומר שא"צ לא להוציא בשפתיו ולא לחשוב שמתעבדים לשמה אלא בתחלת העיבוד בלבד עכ"ל וא"כ ה"ה לענין כתיבה דכ' וכן כו' וכתב בהאי לישנא ממש דנמי פירושא הוא דגם א"צ לחשוב אח"כ כשאמר מתחלה והארכתי שם בזה נרא' דטעמא דהרא"ש הוא דהא בסה"ת סי' קכ"ב כ' דלכאור' כיון דקיי"ל דבקדשים סתמא לשמה קאי והיינו משום שכבר הקדישם לזה ע"כ סתם בשחיטה הוי למה שהקדישן א"כ גם בכתיבת ס"ת נמי י"ל הכי דכיון דכבר עיבדן לשמה סתם הכתיבה הוי לשמה וע' בתוס' גיטין סוף דמ"ה אלא שהסה"ת דחה דשאני בקדשים דכיון שהקדיש לעולה או לשלמים אסור לשנותן להכי בסתמא נמי לשמן קאי אבל העור או הקלף שעיבדן לכתוב עליהם ס"ת מותר לכתוב עליו ד"א ומש"ה ל"א סתמא לשמה קאי ומש"ה צריך כתיבה לשמה בפי' ע"ש וא"כ בשכבר התחיל לכתוב לשמה דשוב אסור לשנות הקלף אפי' לקדושה קלה וע' במג"א סי' ל"ב סק"י וסי' מ"ב סק"ו א"כ שפיר סתמן לשמן קאי וזה ניחא לענין לשמה של הס"ת אבל לענין לשמן של האזכרות ל"ש למימר הכי שפיר לא הוי אח"כ סתמן לשמן אף שאמר כן בתחלת הכתיבה ואף שהתוס' שם בריש זבחים בסד"ה הא לשם פסח כ' וז"ל דאפי' את"ל לשם פסח וסתמא פסול אפ"ה, א"צ לדבר כ"ש אלא שבתחלת שחיטה יאמר שעושה כל השחיטה לשם שחיטת פסח עכ"ל והיינו אף לפי הס"ד דל"א סתמא ע"ד הראשונה הוא עושה נרא' לפרש דבריהם שכוונתם דאף שבקדשים צריך דיבור דוקא מ"מ אף לפי הס"ד א"צ שיאמר בעת כל השחיטה בלי הפסק ששוחט לשם פסח אלא שכיון שאמר כן בתחלת השחיט' סגי אח"כ אפי' במחשב' אף לפי הס"ד דלשם פסח וסתמא פסול וכיון שביארנו שלפי האמת דסתמא בקדשים נשאר כמו לפי הס"ד דל"א סברא זו דסתמא ע"ד הראשונה הוא עושה א"כ אף שאמר בתחלה לשם קדושת השמות כל שכ' אח"כ סתם בלא כוונה ל"מ וראי' לזה מד' סה"ת שכ' בסי' ק"צ דאם גוי מעבד העורות לישראל עע"ג מהני וכ"כ הרא"ש בה' ס"ת משמו וכ' הרא"ש דאף דבכתיבת גט ל"מ ישראל עע"ג משום דבגט דבעינין שיכתוב כל תורף הגט לשמה זה לא יעשה העכו"ם אבל בעיבוד לא בעינן אלא תחלת העבוד' כשישים העור תוך הסיד שיאמר שעושה לשם ס"ת ואז יעשה הנכרי לדעת ישראל ע"ש בהרא"ש וכיון שהסה"ת סי' קצ"ב כ' דהא דקאמר דגוי אדעתא דנפשי' קעביד היינו דעבד סתמא ע"ש וכ"כ התוס' בגיטין דכ"ג בד"ה נכרי ובע"ז דכ"ז בד"ה וכי היכן ובמנחו' דמ"ב ד"ה ואל ימול וא"כ אכתי אמאי פסול נכרי לכתוב הגט אף בישראל עע"ג כיון דתחלת הכתיב' כותב לשמו כמו בעיבוד א"כ אף שעושה אח"כ סתמא לא איכפת לן כיון דקאמר בש"ס ריש זבחים אף אי בקדשים סתמא פסול מ"מ כיון שתחלת השחיט' הי' לשם פסח אף אם גמר השחיט' היא ודאי בסתמא כמו שמבואר שם בפירש"י אפ"ה כשר אלא ודאי כדכתיבנ' דלפי האמת ל"א הכי וא"כ מסתייע לן מלתא דאם אמר בתחל' שכותב השמו' לשם קדושת השם אם כתבן אח"כ סתם ל"מ ואף הט"ז מודה כדכתיבנא והנה בס' פ"ת רסי' ער"ו כ' בשם תשו' שמן רוקח לענין שם אלקי' לא תקלל שערער על הסופרים שאין מקדשין השם משום שהוא חול ובאמת לד' רה"פ היא קודש ע"כ כ' שהדרך הנכון לעשו' כמ"ש בתשו' מ"ר בשם הלק"ט דבכל השמות שיש ספק אם הם קודש יסמוך הסופר על מה שקידש כל השמו' בתחלת כתיבת הספר ויכוין בכך שיתקדשו מאליהן כל השמו' הראוין להתקדש וקודם שיתחיל לכתוב התיבה אשר בה הספק יחשוב אם הוא ראוי' להתקדש תתקדש ממילא בקדושת' הראשונ' ע"כ נרא' מדבריו שאם לא חישב כן בעת כתיבת השמו' המסופקים ל"מ מה שקידשן בתחלת הכתיבה בפיו. אמנם ראיתי בהלק"ט עצמו והיא בח"א סי' ס"ז וז"ל יש שמו' בתור' שנפל בהם ספק אם קודש או חול ויש שדרשו בהם וחול כגון אלקי' לא תקלל כיצד יכתוב הסופר תשו' יסמוך בזה על מה שקידש כל השמו' בתחלת הספר כו' ומה ששאלת עוד עבר הסופר ולא קדשו מהו שיקראו בו בציבור תשו' יסמוך כדלעיל עכ"ל. והנה דברים אלו מגומגמים מאד דמה שאל שנית וכבר כ' בעל מלה"ק שדבריו אלו מגומגמי' אמנם מדברי תשו' מר' הנ"ל נרא' שהבין שהלק"ט בריש דבריו כיון שחוץ מה שאמר בתחלת הכתיב' שמקדש כל השמו' עכ"ז צריך ג"כ לכוון בשעת כתיבתן שכותבן לשם קדוש' אם הם קודש אלא שא"צ לומר אז בפי' והשואל השני חזר ושאל שאם עבר הסופר ולא קידשו מפי' היינו שלא קידשם בשעת הכתיב' אף במחשב' וחזר והשיב שבדיעבד יסמוך על מה שקידשן בתחלת הכתיב' והיא הנדון דידן אלא שאף אם נאמר לסמוך ע"ד הלק"ט הנ"ל בשמו' שהם ספק אם הם קודש בדיעבד אף אם כתבן סתם כל שקידשן בתחלת הכתובה הנ"ל אכתי י"ל דבנ"ד גרע טפי דכיון שהסופר אמר שהוא נמשך אחר התרגום א"כ נרא' שבעת הכתיב' נתכוין לשם חול אלא שאם נאמר דמועיל אם קידש בתחלת הכתיב' אף שכתבן אח"כ סתם ונאמר שכ"ה כוונת הט"ז ונאמר לדחו' כל ראיו' הנ"ל צ"ל בכוונ' ד' התוס' ריש זבחים הנ"ל במ"ש דאפי' ת"ל לשם פסח וסתמא פסול אפ"ה א"צ לדבר כ"ש אלא שבתחלת השחיט' יאמר שעוש' כל השחיט' לשם שחיטת פסח היינו אף אם שחט אח"כ סתם ולא כיון כלל לשם פסח אפ"ה כשר ול"א דלשם פסח וסתמא פסול רק באמר מתחל' ששוחט לשם פסח די"ל דאמירתו הוא רק דתחלת השחיט' היא לשם פסח וא"כ בסוף השחיט' דשחט סתם אין הכוונ' סותרת למה שהוציא בפי' אבל אם אמר בפי' שכל השחיט' הוא עושה לשם פסח אף ששחט אח"כ סתם כשר משום דל"מ דברים שבלב להכחיש מה שבפיו וה"ה אף אם חושב לשם לשמים לא איכפת לן להכחיש מה שהוציא בפיו תחלה עד שיאמר בפי' אף אי סתמא פסול והא דנכרי פסול לכתיבת הגט אף אם אמר בתחל' שכותב כל הגט לשמה משום דבגוי אנן סהדי דכותב אדעתא דנפשי' וכותב סתמא ומש"ה מועיל מחשבתו להכחיש מה שהוציא בפי' כמ"ש למעל' ואף דבתחלת הכתיב' ודאי כותב לשמה כשישראל עע"ג כנ"ל בד' הרא"ש מ"מ ל"מ כיון שכ' אח"כ סתם לפי מסקנת הש"ס בזבחים כמ"ש למעל' וא"כ בנ"ד אף אם כיון בכתיבתו לשם חול לא איכפת לן לפ"ז כיון שאמר בתחלת הכתוב' להיפך. אמנם מסתבר' לי כמ"ש ראשונ' דכיון דצריך כוונה דוקא בכתיבת השם כל שלא נתכוין אף אם אמר בתחלת הכתוב' שכותב כל השמו' לשם קדושת השם ל"מ כד' כל האחרונים בפרט שגם מד' הט"ז אין הכרע להיפך כמ"ש דכיון שצריך כוונה דוקא והיא מילי דשמיא והיא דבר המסור ללב מה מהני אמירה דידי' אם לבו בל עמו אח"כ וע"ז נאמר ויפתוהו בלבו וגו' ולבם לא נכון עמו ובפרט דל"א כן בשעת כתובת השם וסמיך לו רק בתחלת הכתיב' ובפרט בנ"ד שנרא' שבעת כתיבתו נתכוין לשם חול כי הלך אחר פי' התרגום ואף אם נאמר דהט"ז מכשיר גם אם כ' סתם ולא כיון אבל אם כיון לשם חול גם הט"ז מודה וכ"מ מד' הפמ"ג בא"א סי' ל"ב סקל"ב וחוץ מזה יש לחוש דכיון שהוא אמר שנמשך אחר פי' התרגום א"כ י"ל דמה שאמר מתחל' שמקדש השמו' המסופקים היינו אלו שאין להם הכרע מהתרגום כמו שם בית אל ועמ"ש לקמן ולא אלו השמו' שהם לול לפ"ד התרגום ומ"מ אף אם נחליט כן דפסול בכה"ג לס"ת אבל ודאי דאסור למחקו כמ"ש בריש דברינו דהא מד' הא"ז שהבאתי למעל' משמע קצת להחמיר אף בנתכוין לשם חול והרדב"ז בחדשו' סי' ע"ז מספ"ל וגם בספ"י בגיטין ד"כ סיים בצ"ע הגם שי"ל בכוונתו היכא דהעביר קולמס עליו לשמה. אמנם פשט לשונו ל"מ כן אלא דכיון דמפ' בהגהמי"י וסמ"ק ותשב"ץ וש"ך סקי"ב להקל נקטינן להקל בכה"ג בכדי לתקן בפרט שגם הרדב"ז עצמו מקיל בזה בסס"י תקצ"ו אבל בשם שנכתב שלא בכוונ' אף דפסול לענין הכשר ס"ת. אמנם אי מותר למחקו תלוי בפלוגת' דמ"ד הגמי"י רפ"ו מה' יסוה"ת בשם הרא"מ מבואר להקל דמותר למחוק ואף שבס' ברכ"י כ' לדחוק בלשונו המעיין בצדק יראה דא"א לפרש דבריו בא"א רק דאם לא נתכוין לקדשי אין בו קדוש' כלל וגם מד' התשב"ץ מבואר כן ומהתימה על הברכ"י שאף שגם הוא כ' שדעת התשב"ץ כן היא מ"מ לא מצא ראי' מוכרחת לזה למעיין בהראי' שהבי' הברכ"י מד' התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז ויותר הו"ל להביא ראי' מוכרחת יותר מדבריו שם סי' קע"ז שכ' להוכיח דאם נתכוין לקדש שם של חול שנכתב כמו שם הקודש לא קדשי והביא ראי' מדקאמר הש"ס דכל שמו' האמור בלוט חול ובודאי דאפי' נתכוון לקדשם הוי חול דאי לא נתכוון לקדשם אפי' שמו' הקודש לא קדשי ע"ש וע"כ דאף בכה"ג ס"ל דמותר למחקו דאל"כ איכא נ"מ טובא ונסתר ראייתו א"ו כמ"ש ויותר תימה ע"ד המה"ק שכ' בסי' ואו אות ד' דהתשב"ץ סובר דבכה"ג אסור למחקו והיא תימה רבה וראיתי שם בס' מלה"ק סי' ט' שבאמת הימה על ראיית התשב"ץ הנ"ל דהא כ"מ לענין מחיקה ע"ש אבל באמת דעת התשב"ץ בראייתו נכון כמ"ש וכ"מ מלשון הש"ך ס"ק י"ב אבל לעומת זה יש כמה פוסק"י מחמירין דכה"ג שלא למחוק והם הרדב"ז בחדשו' סי' ע"ז והפר"ח פ"ו מה' יסה"ת והמח"א ה' ס"ת וכן הסכימו הברכ"י והמה"ק וא"כ בנ"ד אף שבשעת הכתיב' חישב לשם חול ובכה"ג כבר כתבנו להקל למחוק לצורך תיקון כד' רה"פ אמנם כיון שאמר בתחלת הכתיב' שמקדש השמו' המסופקי' אף אם חישב אח"כ להיפך ל"מ להקל לענין איסור מחיקה ואף שאכתי לענין הכשר הס"ת נרא' דל"מ כמ"ש מ"מ עכ"פ לענין מחיקה וכאלו כ' השם סתם ולא קידשו דג"כ פסול ואעפ"כ אסור למחקו לד' המחמירין לזאת אין תקנה רק בסילוק היריעו' או לקדור אלו השמו' עם עוד תיבו' דבכה"ג שיש ספק אם הם קודש או חול י"ל דכ"ע מודו דמותר לקדור בפרט עם כמה תיבו' וע' בתשו' הג' רח"כ הנ"ל. אמנם מה שעלה בלבי בנ"ד הוא דשמא זה שאמר הסופר שנמשך אחר פי' התרגום הי' רק כוונתו שאף שבשאר שמות הוא חוזר ומקדשם בפה בעת כתיבתן רמו שצריך לעשו' לכתחל' מ"מ בשמו' שלפ"ד התרגום הם חול אינו מקדשם בפה בשעת הכתיב' על תנאי כמ"ש האחרונים רק הוא סומך על מה שקידשן בפה בתחלת הכתיב' וגם בשעת הכתיב' הלא מקדשם במחשב' על תנאי לזאת ישאל כ"ת שנית להסופר אם כה הי' כוונתו וכן עשה הס"ת אלו כשרים בלי שום תיקון דאף בשמו' שהם ודאי קודש מועיל בכה"ג בדיעבד לכ"ע. אמנם אם יאמר הסופר שבשעת הכתיב' לא קידש אלו שני השמו' אף במחשב' וכ"ש אם יאמר שכיון בהם לשם חול כמו שפי' התרגום לע"ע חו"ד שבכה"ג צריך לסלק אלו היריעו' או לקדרן עם איזה תיבו' ועדיין איני מחליט לגמרי. אמנם אם יאמר הסופר שקידשן בעת כתיבתן במחשבתו על תנאי א"צ שום תיקון וכשר ויצאו דברינו בכשרו' ומחמת חולשת כחי ומזגי וטרדותי רבו לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש דו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל:
וע"ד אשר תמה כ"ת ע"מ שהביא בס' ברכ"י בשם גדולים שבית אל הוא חול והביאו ראי' מהתרגום שתרגם בית אל ולא בית אלהא כמו שמתרגם בכ"מ על אל אלהא ותמה כ"ת דהא באמת מצינו בתרגום שמתרגם גם על שם אל אל כמו ברוך אברם לאל עליון וכמו ויקרא למקום אל בית אל עכ"ד הנה בעיקר תמיהתו קדמו בס' מה"ק ריש פ' לך על הא"ר שהביא ראי' הנ"ל והביא כמה מקומו' אל עליון אל קנא אמרי אל ולא תרגם התרגום אלהא רק אל ע"ש. אמנם יש מקום לתמיהת כ"ת יותר מתמיהו' בעל מה"ק כי ראיתי בס' בית אהרן מהג' מהר"א מירלש שכ' וז"ל מקדם לבית אל חול כתרגומו גבי אנכי האל בית אל על ראשון תרגם אלהא ועל שני כשמו בית אל ובזה מתורץ קושי' מלה"ק עכ"ל כיון לתרץ קושי' מלה"ק הנ"ל וע"ז שפיר יפול ק' כ"ת דהא בפסוק ויקרא למקום אל בית אל נמי תרגם גם לאל הראשון ק' ויש להאריך עוד אלא לקצר אני צריך ואשר עמד כ"ת ע"ד הסמ"ע רסי' רל"ב סק"ב שהם נגד דברי הנמק"י פ' המוכר פירו' עכ"ד. הנה טעות נפל בדבריו וצ"ל בנמק"י ר"פ בית כור והנה האמת ר שבנמק"י מפ' להיפך. אמנם לק"מ על הסמ"ע דדבריו הם עפ"י ד' התוס' שם בב"ב דק"ד ע"ש בד"ה פחות ובד"ה אלא ובהראש שם ובחי' מהרש"א שם וכ"פ הטור סי' רי"ח ס"ו וע"ש בסמ"ע סקכ"ז ולק"מ:
שלמה הנ"ל.