אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קסב

תשובה קסא

וע"ד שאלתו השני' בסופר א' שאומר שמנהגו לקדש השמות רק עפ"י פי' תרגום אונקלס ע"כ לא קידש שם אלקי' לא תקלל וגם לא קידש השם שבפ' האזינו ואמר אי אלקימו וכבר כ' כן הרבה ס"ת. והנה כבר ראה מ"ש בס' קה"ס שלפירש"י הוא חול. אמנם בתוס' ע"ז דכ"ט ע"ב ד"ה ישתו פליגי בזה רי' ור"נ ובאמת אין בדברי תוס' אלו חדשות בזה וכבר הביא פרש"י שם פ' האזינו מחלוקת רי' ור"נ בזה ועיין בתוס' סנהדרין דס' ריש ע"ב ובחי' מהרש"א שם אלא שלפי שהש"ס שלנו בגיטין תפסו כפירושו של ר"נ והש"ס בע"ז שם יש לפרש גם לר"נ כמ"ש התוס' שם ע"ב להלכה נרא' שהוא קודש ובענין השם אלקי' לא תקלל הביא רו"מ מחלוקת התנאים שבסנהדרין דס"ו דר' ישמעאל מפ' שהיא חול ור"ע סובר שהיא קודש וכ' רו"מ שמד' רש"י שם במשפטים מבואר שהוא קודש וחול אמנם מד' הרמב"ם פכ"ו מ"ה סנהדרין משמע שפ' שהיא חול ובפרט לפי הכלל שכ' הכ"מ בפי"ח מה' כלים הי"ג דר"י ור"ע הלכה כר"י שהוא רבו דר"ע ע"ש ור"י ס"ל שהוא חול והא דבפ"ט מה' עכו"ם משמע שהיא קודש היינו משום דגמר קודש מחול כדאי' בש"ס דס"ו אדל היא גופא הוי חול וכר"י שכלל לנו הכ"מ לפסוק כמותו נגד ר"ע ותמוה על הפוסקים שלא הרגישו בזה עכ"ד רו"מ וכל דברי רו"מ בזה הם שלא בהשגחה א' דלפי דברי רו"מ מנ"ל שרש"י מפ' שהיא קודש וחול שמא רש"י ג"כ ס"ל כר"י והא שכ' שהיא ג"כ אזהרה לברכת השם הוא משום דיליף קודש מחול כמ"ש מהרש"א שם בסנהדרין בכוונת רש"י דדבריו הם לכ"ע לפי מסקנת הש"ס דבין למ"ד אלקי' קודש ובין למ"ד חול תרתי משמע מדכ' לא תקלל ולא כתיב לא תקל ע"ש ובס' מלאכת הקודש בפ' משפטים כ' דאף למ"ד שהוא חול כיון דלמסקנא תרתי ילפינין א"כ הוא נמי קודש ואינם מחולקי' רק בפשטא דקרא ע"ש אמנם בזה נראין יותר ד' רו"מ דאי פשטא דקרא אלקי' זה חול היא אף שנתרבה נמי קודש מלאו זה מק"ו או מלא תקלל מ"מ אלקי' זה חיל הוא אלא שלפמ"ש התוס' שם ד"ה גמר דהא דגמר קודש מחול הוא מדאפקי' בלשון אלקי' י"ל דלפ"ז גם להך מ"ד דינו כקודש. אמנם ד' התוס' צ"ע דהא כ"פ כ' בתורה אלקי' שהוא רק חול כמו עד אלקי' יבא דבר שניהם וטובא איכא שם בפ' משפטים שפירושו רק דיינא וי"ל. אמנם עכ"פ מפרש"י אין הכרע כנ"ל אמנם י"ל מדכ' רש"י ברישא אזהרה לברכת השם משמע שרש"י מפ' שהיא קידש אמנם מד' המהרש"א נראה שאין הכרע מד' רש"י אמנם מ"ש רו"מ בד' הרמב"ם היא תמוה מאד חדא דמנ"ל זאת לרו"מ כיון דהרמב"ם בפ"ב מעכו"ם כ' אזהרה מזה לברכת השם ואף שבפכ"ו מסנהדרין כ' אזהרה מזה לקללת דיין כבר כ' הכ"מ שם בשני המקומות דלמסקנת הש"ס בסנהדרין דברי הרמב"ם בשני המקומות אתוין ככ"ע ועכ"פ מה מצאו ד' הרמב"ם דסנהדרין יותר חן בעיני רו"מ מדברי הרמב"ם דעכו"ם. שנית אישתמיט לי' לרו"מ דברי הכ"מ בפ"ה מה' ממרים הלכה ד' שכ' שם בפי' שהרמב"ם פ' כר"ע דשם אלקים זה קודש משום דהלכה כר"ע מחבירו ודלא כד' רו"מ. שלישית מה שבנה רו"מ יסוד ע"ד הכ"מ בפי"ח מה' כלים שכ' שהרמב"ם שם פ' כר' ישמעאל לגבי ר"ע משום דר"י הוא רבו דר"ע ולא הרגיש שדברי הש"מ אלו תמוהין מאד דאדרבא הרמב"ם פוסק תמיד כר"ע לגבי ר"י ואנקוט בודאי מקום אחד בסוטה דף ג' שפליגי ר"י ור"ע בשלשה דברים דר"י ס"ל רשות ור"ע ס"ל חובה ופסק הרמב"ם בכל השלשה כר"ע גם בהרבה מקומות עצמו מספר שפסק הרמב"ם כר"ע לגבי ר"י. גם מ"ש הכ"מ שר"י הוא רבו דר"ע הוא תמוה מש"ס בסנהדרין סוף דף נ"א דקאמר ר"ע לר' ישמעאל שם בבריית' ישמעאל אחי ע"ש. אח"כ נזכרתי שעמד בכ"ז בתשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי' קמ"ח ע"ש אלא שיותר יש לתמוה על הכ"מ הנ"ל וגם על הנו"ב שלא הרגיש דהא הרמב"ם עצמו כ' בשני מקומות דר' ישמעאל הוא תלמידו של ר"ע מקום א' הוא בהקדמתו לחיבורו הגדול מקום ב' הוא בפירושו למס' עדיות פרק ב' משנה ו' וז"ל ואע"פ שר' ישמעאל תלמיד ר' עקיבא הלכה כר' ישמעאל עכ"ל והיינו בהא דפליגי התם והוא משום דריב"ח במס' שבת דף י"ט ע"ב הורה בהא כר' ישמעאל. ודברי הכ"מ דכלים הנ"ל תמוהין עד להפליא ורו"מ לא הרגיש (א) **(הג"ה מבן המחבר א ועיין בספר יד מלאכי סי' תק"ג שהאריך הרבה בזה)** וא"כ לכאורה דודאי הרמב"ם פסק כר"ע שהוא קודש כמ"ש הכ"מ בה' ממרים כנ"ל אלא דמטעם אחר דעתי נוטה יותר שהרמב"ם פ' בזה כמ"ד שהוא חול. חדא מלשונו בס' המצות דבמצוה ל"ת ס' כ' וז"ל הזהירני מנקוב השם הגדול כו' אמנם העונש לעובר על לאו זה הנה הוא מבואר בתורה שיסלק והוא אמרו יתעלה ונוקב שם ה' מות יומת כו' ואמנם האזהרה הנה לא באה בכתוב הזה האזהרה מיוחדת בזה הענין לבדו אלא בא האזהרה כוללת ענין זה וזולתו והוא אומרו אלקים לא תקלל ובפי' אמרו על שם המיוחד במיתה ועל שאר כנוין באזהרה ובמכלתא אלקים לא תקלל ליתן ל"ת על ברכת ה' וכו' ע"ש ובמל"ת שט"ו כ' וז"ל אלקים הזהירנו מלקלל הדיין והוא אומרו אלקים לא תקלל והעובר על לאו זה לוקה עכ"ל ולא כ' שם יותר וכל הרואה יראה מלשון זה שפ' כמ"ד דעיקרו חול. שנית דבמל"ת ס' האריך הרמב"ם שם וכתב דאף שהוא לאו שבכללות כיון שהעונש בא מפ' לא נקפיד על האזהרה אם הוא בפרט או בכלל עיין שם. וקשה דהא ניחא לענין לאו דברכת השם אמנם לענין לאו דקללת דיין דכ' הרמב"ם שם במל"ת שט"ו ובחיבורו פכ"ו מסנהדרין שלוקה והא הוא לאו שבכללות וכ"כ בחי' מהרש"א בסנהדרין שם ע"ד התוס' וגם תיקשי אמאי לוקין אקללת דיין הא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכבר עמד בכ"ז בחי' מהרש"א שם ותירוצו לא יספיק לשטת הרמב"ם ועמ"ש בספרי יש"יע ליבמות דע"ג ע"ב ברש"י ד"ה ואסור וע' בס' מצות השם בכללים שבסוף הספר כלל ח' אות ואו ובהג"ה שם וכיוצא בדבריו כ' מהרש"א בסנהדרין שם אמנם מד' הרמב"ם בסה"מ ל"ת ס' ל"מ כן וקצרתי ואכמ"ל וע' בתומים רס"י כ"ז מ"ש לדחות קושית מהרש"א הנ"ל לד' הרמב"ם וכוונתו למ"ש ה"ה רפ"ך מה' שבת מ"ש לד' הרמב"ם ע"ש ולפע"ד ל"ד לכאן וע' במלחמות ס"פ הנחנקין אמנם אי נימא דהרמב"ם פ' כמ"ד חול א"ש דאף שנתרבה מלא תקלל נמי מברך השם ל"ח לאו שבכללות וכן לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וע' בתוס' ספ"ק דעירובין וכ"כ בס' מה"ק שם וכ"כ בחי' מהר"מ לובלין שם בסנהדרין דזהו הנ"מ בין מ"ד קודש ובין מ"ד חול דלמ"ד חול יש מלקות בקללת דיין ולמ"ד קודש אין לוקין ע"ש וכיון שהרמב"ם פ' שלוקין ע"כ שפ' כמ"ד חול ודלא ככ"מ ה' ממרים הנ"ל וצ"ל דאף דר"י ור"ע הלכה כר"ע כמ"ש הכ"מ ה' ממרים ודלא ככ"מ ה' כלים הנ"ל וכנ"ל י"ל שהרמב"ם נמשך אחר המכילתא ושם הגי' להיפך דר"י ס"ל שהוא קודש ור"ע ס"ל שהוא חול ופ' כר"ע אמנם אעפ"כ אין להעמיד ע"ז יסוד להלכה כיון דלא נתבאר כן בד' הרמב"ם בפי' ובפרט לפי הגי' בש"ס דילן ר"ע ס"ל שהוא קודש וגם הביא בש"ס שם דראב"י קאמר בברייתא שהוא קודש והלכה כראב"י אף בברייתא כמ"ש הרא"ש בפ"ק דביצה סס"י ז' וע' תשו' ח"צ סי' יוד ובמל"מ ס"פ יו"ה בה"ב אלא שלפי המכלתא דר"ע ס"ל שהוא חול י"ל דהלכה כר"ע גם נגד ראב"י כמ"ש הכ"מ פ"ט מה' רוצח ה"ט וע' תשו' ח"צ הנ"ל אמנם לפי הגי' בש"ס דילן ודאי דהלכה כר"ע וכראב"י וגם פשטות סוגית הש"ס בסנהדרין ריש דנ"ו שהיא קודש וגם לפי הגי' במ"ס פ"ד ת"ק ס"ל דמשמע קודש וחול ורש"א קודש עכ"פ שניהם ס"ל דמשמע קודש ובס' מה"ק שם הביא בשם מסורה שהיא קודש וגם הביא שם בשם תשו' שמן רוקח שהסופרים שאינם מקדשים שם זה הם שוגים וטועים ע"כ בנ"ד אין להקל ומ"ש רו"מ דאין הסופר נאמן עכשיו לומר כן וכדאי' בש"ס בגיטין דנ"ד ובש"ע יו"ד סס"י רפ"א אין נלע"ד לסמוך להקל עי"ז כיון דקיי"ל כרב"א שם דכיון שהי' בידו פ"א נאמן אף אחר שאינו בידו רק דטעמא דלא מהימן משום דאשכחי' ולא א"ל והיינו משום דודאי שקורי משקר לי' עכשיו שאלו כדבריו מתחלה הי' אומר לו כמ"ש בחה"ר שם ובנ"ד ל"ש לומר כן דהא הי' סובר שא"צ לקדש השמות אלו כי נמשך אחר ד' השל"ה שכ' בה' שבועות שקבלה בידו שבענין קידוש השמות יש לילך אחר התרגום ע"כ לא קידש אלו שתי השמות ע"כ לא אמר לו משום דמטעי קטעי וע' בש"ך ח"מ סי' שנ"ו סק"ז וקצרתי ע"כ לפי הסכמת האחרונים שאין לסמוך בזה ע"ד השל"ה ועכ"פ בשני השמות הללו סד"ד הוי אם הם קודש קשה להתיר לקרות בהס"ת שכ' הסופר הזה באופן הנ"ל ודעתי מסכמת לד' רו"מ שהסופר שכתבם והוא אומר שיודע שכתבן לשם חול ומחקם ויכתוב לכותבן לשם קדושה באופן שכ' האחרונים לקדש השמות שהמה בספק אם הם קודש או חול דשמות הקודש אף אם הם קודש בודאי אם נכתבו לשם חול מותר למחקם לכ"ע לצורך תיקון כמ"ש הב"י בבד"ה סי' ער"ו בשם התשב"ץ בשם סמ"ק וכן הט"ז שם סק"ב והש"ך שם סקי"ב ומשמע שם דאף שלא ניכתב לשם חול רק שלא נכתב לשם קדושה דינא הכי דלא כרדב"ז בחדשות סי' ע"ז וע' בפר"ח ה' יסוה"ת פ"ו כ' כרדב"ז אבל אם נכתב לשם חול ודאי דגם הרדב"ז מודה וע"ש בתשו' הרדב"ז שיש הרבה דברים שצ"ע וכתבתי מזה במק"א אבל הדין ברור דבכה"ג ודאי מותר למחוק כמפ' במ"ס פ"ה ה"ג בפלוגתא דרבנן ור"י בנתכוין לכתוב יהודא דקאמרי רבנן מוחקו וכותב את השם והארכתי בתשו' במק"א וכן מפ' בתשב"ץ ח"א סי' קע"ז שהיא כנ"ד ממש ולפמ"ש למעלה שנאמן הסופר בזה אף אחר רשאי לעשות כן למחוק שתי השמות ולחזור לכתבן לשם קדושת ספק כמנהג הסופרים אלא שאינו רוצה לסמוך ע"ז להקל בחשש מחיקת השם אבל הסופר בעצמו ודאי יכול לעשות כן דהא הרשב"א ס"ל דאדם עצמו נאמן לגבי עצמו אף נגד החזק' והחזיק הפ"י אחריו בפ"ב דכתובות וגם המהרש"א כ"כ ר"פ האשה רבה אף די"ל דחזקה דכאן אלימא מחזקה דמעיקרא ושורפין וסוקלין על חזקות אלו וע' במהרי"ק שורש ע"ב ובתה"ד סי' ר"ז ובס' בכ"ש שלהי קידושין ובתשו' נו"ב קמא חאה"ע רס"י ס"א והדברים ארוכים אכ"מ וה"נ י"ל דחזקה זו דכיון שלא א"ל בפעם הראשון ודאי שקורי משקר מ"מ עכ"פ ודחי דמועיל סברתינו הנ"ל דכאן אין חזקה אלימא כ"כ משום דאיכא למימר דמטעי קטעי עד הנה מחמת שנמשך ע"ד קבלת השל"ה כמ"ש למעלה ובפרט שיעש' כן במקום שאין רואין דלד' הראב"ד פי"א מה' שגגות הלכה כר"י דאדם נאמן על עצמו בינו לב"ע יותר ממאה איש וע' תשו' מהרי"ט ס"א סי' יוד וסס"י נ"ג וס"ב חיו"ד סי' כ"א ובתשו' ח"צ החדשות שבסוף תשו' ח"צ סס"י א' ובס' בכ"ש ביבמות דפ"ז מכ"ש נגד חזקה אלימתא ומה טוב שיעשה המחיקה ע"י גרמא כמ"ש בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"א ואף שהארכתי בכמה תשו' לתמוה על דבריו דבכה"ג שכ' שם לא הוי גרמא רק מחיקה ממש מ"מ סניף להקל הוי ואף שכתבתי בתשו' דאף שקיי"ל דכותבין השם על גבי מקום הגרר והמחק זהו בחדא אזכרה אבל לא בשמות הרבה משום דמיחזי כמנומר כמ"ש בש"ס בגיטין שם ע"כ ל"ק ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמיחזי כמנומר ול"ד דכולי ס"ת אלא בהרבה אזכרות נמי מחזי כמנומר ולכתוב על גבי הגרר והמחק מיחזי טפי כמנומר מכתב ע"ג כתב כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' ז' והובא בקצרה בב"י סי' ער"ו גבי כ' אזכרות בזהב דלא כד' התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז ונרא' שלזה נתכוין הש"ך ססקי"ב שכ' דאם הרבה שמות נכתבו שלא לשמן בס"ת אסור למחקן אף לצורך תיקון משום דמיחזי כמנומר ע"ש והיינו משום שיצטרך אחר כך לכתוב השמות על גבי המחק והארכתי שם בפלפול עצום מ"מ נראה דזהו דוקא משלשה שמות ולמעלה דשלשה יקרא רבים אבל בנ"ד שא"צ תיקון רק שני שמות מותר לגרור באופן הנ"ל ולתקן ויצאו דברינו מתוקנים ויותר מזה לא יכולתי להאריך כי השתרגו עלי מאד להשיב כמה תשובות וכחי אין עמדי כבימים הראשונים ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה