אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קנז

תשובה קנו

סקאלא יום ג' ד' אייר תרל"א לפ"ק.

שפעת שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג חכם ונבון ירא ושלם מ' יעקב גרינבערג בק' גוואזיץ.

מכתבו הגיעני זה כביר ומרוב הטירדא וסיבות שונות לא יכולתי לעיין במכתבו עד עתה ועתה עיינתי במכתבו וגם בהעתק ששלח לי רו"מ מתשו' מ"ח הרב הגדול מעוהרפ"ה ראבד"ק קאלמיא מה שהשיב לרו"מ על נדון שאלתו וגם בתשו' רו"מ אשר חזר והשיב להרב הנ"ל ושורש השאלה היא שהי' שם בקהילתו בביהכנ"ס דשם מוחזק מכבר ס"ת בפיסול שאינו ראוי לתיקון ונשכח מאיזה טעם אי מפני שהסופר הי' אינש דלא מעל או מפני טעם אחר אמנם יש שם עוד כמה ספרים ישנים שאין קורין בהם שמקולקלים מרוב ישנם ועתה רוצים ליקח ס"ת אחד מהישינים ולתקנו רק שנתערב הס"ת הנ"ל ביניהם ויש חשש על כל ס"ת מהישינים שמא זה הוא המוחזק בפסול מכבר והנה רו"מ כ' צד היתר דכיון דהרוב הם שאינם מוחזקים בפיסול ובטל הפסול ברובא רק שס"ת הוא דבר חשוב ולא בטלי וכיון דהנהוג שם דבכל שנה בליל ש"ע מוציאין כל הס"ת מביהכ"נ לתוך הבתי מדרשים לצורך הקפות גם פ"א הי' שריפה ר"ל בשכונת ביהכ"נ והוציאו משם כל הס"ת לחוץ א"כ כולם פירשו ממקום הקביעות ואמרינן כל דפריש מרובא פריש ואף שעתה חזרו ונקבעו בביהכ"נ מ"מ סמך רו"מ ע"ד הש"ך סי' ק"י סקל"ז דאף שחזרו ונקבעו מותרים כל שנתפזרו מקביעות הראשון עכ"ד רו"מ ולענ"ד אין בזה כדי סמוכה חד דהא ד' הפר"ח שם סקכ"ח דאם אחר כך הוקבעו במק"א אסורין וכ"כ הפר"ח סי' קי"ד סקכ"ו והש"ך עצמו בסי' קי"ד כ' כמ"ש הפר"ח ועוד דאף הבכ"ש בחולין ד"ך שדחה ראיית הפר"ח מהא דנזיר משום דהתם בקיבועא קמא הדרא ע"ש מ"מ הא בנ"ד שחזרו ונקבעו במקומו הראשון ודאי יש ראי' מהא דנזיר דהוי קבוע ואף שראיתי בתשו' הג' מ' העשיל זצ"ל ברשו' גא"ב סס"י ה' פ' דאף לאחר שפי' חזר למקומו הראשון ל"א דהוי כקבוע הא כ' שם דבהא דנזיר שאני דלעולם כך הוא דחזרה לקביעו' ע"ש ובנ"ד נמי כך הוא דודאי גם בשעה שפירשו הי' עתידין לחזור לקביעו' ובלא"ה דברי הגהת רמ"א שבס"ו אינם מוסכמים להתיר גם בנתפזרו כולם אם נתפזרו בפנינו וכ"ש אם לא נתפזרו ממילא ועיין בתב"ש סס"י ט"ז סקמ"ו ובס' מנ"י כלל מ"ג סק"ו ע"כ אין בזה היתר הצד היתר השני כ' רו"מ שכיון שאינו ידוע בבירור טעמם של הראשונים שהחזיקו הס"ת בפיסול הזה ואולי לא הי' הפיסול מחמת הסופר רק משום רוב הטעיות שבו כאשר נמצא עתה הרבה טעיות בהס"ת ההוא שרוצים לתקנו ואף שספיקא הוא מ"מ הוי ס"ס דהא אינו ידוע אם הספר הלזה היא ספר ההיא ואף שזה הוי כמו ס"א בגופי וס"א ע"י תערובות מ"מ הא הש"ך מקיל בדיני ס"ס בלא נודע בהפ"מ וס"מ והמנ"י הקיל בהפ"מ לבד אמנם הניח בצ"ע אף דעתה נודעו השני ספיקות ביחד אבל הזקנים הנעדרים ידעו והכירו הס"ת ההוא קודם שנתערב עכ"ד ולפע"ד אין זה חשש דלמה לנו לחוש שהזקנים ג"כ לא ידעו הטעם ולמה לא נאמר שהם כשהכירו הס"ת ידעו שלא הוחזק בפיסול רק מחמת קישוי התיקון ולא מחמת הסופר והספק לא נולד רק לדורת הבאים ולהם נודעו שני הספיקו' ביחד אמנם כ"ז היא לפי לשון של ציור השאלה שכ' רו"מ אלי שס"ת ההוא מוחזק מאז שלא לקרות בו שפיר הוי ס"ס מעליא אבל לפי הלשון הנאמר בתשו' הרב הנ"ל בריש מכתבו שהס"ת ההוא מוחזק מימים רבים בפיסול הבלתי ראוי לתיקון א"כ אין זה ס"ס כלל ועתה נבא לד' הרב מחו' מהרפ"ה נ"י הנה הביא תשו' יד אלי' שהובא בתשו' ח"ס יו"ד סי' ער"ז ותמיהות הח"ס עליו שבתשו' י"א כ' דס"ת שהי' בו טעות ונתערב בטל ברוב והח"ס תמה עליו דאיך שייך ביטול כיון דאפשר לחפש עד שימצא הטעות ובכה"ג דאפשר להכיר האיסור על ידי בדיקה ל"ש ביטול ברוב והביא ממרחק לחמו ותמה הרב מוהרפ"ה על הח"ס מדוע לא הרגיש בד' הגהת רמ"א יו"ד סי' צ"ח ס"ד לתמוה על תשו' י"א הנ"ל ואני תמה על תמיהתו דאמאי לא הרגיש הוא בד' החו"ד סס"י ק"א וגם בסי' קנב ססק"ג והוא להיפך מד' הח"ס וע"כ דאין זה ענין לד' רמ"א סי' צ"ח אלא שמ"ש החו"ד ראי' מד' הרשב"א במ"ה והוא בסוף בית ד' צ"ע שהרשב"א שם הביא ראי' לדחות ד' הרא"ה מהא דעצים שנשרו מן הדקל אע"פ שניכרין והא אנן קיי"ל כהר"ן בריש ביצה דדוקא בשאין ניכרין כמ"ש רמ"א בהג"ה בא"ח סי' תק"ז ס"ב ואף להיש"ש הובא שם במג"א סק"ב שהתיר אף בניכר הוא משום דמקלי קלי איסורא הא לא"ה ל"מ ביטול וגם על הרשב"א עצמו יש לתמוה דדבריו סותרים למ"ש בתשו' סי' תפ"ה וז"ל ועוד נרא' לומר טעמא רבה דכל איסור ניכר ושהיא בעין אפי' דבר מועט בתוך היתר מרובה ואפי' באלף לא בטיל דאלו ח' נבלה ניכרת שנתערבה בתוך אלף ח' של היתר אפי' ח' שאינה ר"ל אין אומרים שהיא מבוטלת בשאר שהרי ניכרת הוא וצריך לחפש אחריו ולסלקה שלא מצינו ביטול איסור ניכר בתוך היתר אלא בשני ענינים בשל דבריהם שאין להם עיקר בדאו' כגון חלת ח"ל כו' וכן במוקצ' דרך ביעורו כגון בעצים שנשרו מן הדקל בתוך התנור ביו"ט דמרב' עליהם כו' ובהני הוא דאמרינן הא באיסורין דעלמא לא אמרינן וכיון שכן חיטים הללו הרי אפשר לבדקן דדלמא אית בהו גרגרים שנתבקעו כו' הלכך הו"ל כחיטים של איסור שנתערבו בתוך שעורים כו' ע"ש ודברי הרשב"א אלו הובאו בקצרה במג"א סס"י תמ"ז סקמ"ה ובפר"ח שם סי' תנ"ג סק"ג וא"כ דברי הרשב"א סתרי אהדדי (א) **(הג"ה מבן המחבר א) ועוד בה שלישי' והיתה לבאר דברי הרשב"א בחי' לביצה כ' שם וז"ל והא קמהפך באיסורא כיון דרובא דהיתרא ניני' קמהפך בהיתרא קמהפך ומסתבר' דדוקא בשאינו מכיר עצי האיסור לאחר שנתערב הא מכירו אין ביטול מועיל להם שאין ביטול בדבר הניכר לעין ע"כ. וזה לכאור' נגד דבריו שבב' מקומות הנ"ל אלא שלפענ"ד לק"מ דשפיר י"ל דדברי' שבחי' המה אחדים עם דברי' שבתשו' רק שבא' קאי על תי' הש"ס בקושי' הא' בטרם שתי' הש"ס על הא דאין מבטלין איסור לכתחלה דבדרבנן מבטלין והיינו היכא שאין לו עיקר מה"ת (שזה תי' הרשב"א בתשו') וגם בטרם שתי' הש"ס על הקשיא דדשיל"מ משום דהכא שאני דמקלי קלי איסורי שזה תי' היש"ש) לכן הוכרח לתרץ דמיירי באינו ניכר אבל למסקנא נוכל לומר דמיירי אף בניכר וכן מורין דבריו שבחי' בדיבור הב' עיין שם היטב ודו"ק:)** וגם מבואר בדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל דלא כחו"ד אלא כתשו' ח"ס הנ"ל ועיין תשו' ח"צ סי' כ"א אבל הראי' שהביא הח"ס מש"ס דבכורות דכ"ה ע"ב הוא תמוה מאד והוא כשגגה היוצאת מלפני השליט דהא שם אדרבה ת"ק קאמר התם דבע"מ אוסרין בכ"ש ור"י לאקולי קאתי במה דאמר יבקר והיינו דיבקר ויתיר האחרים וע"ש בסוגיא וראיית הח"ס תמוה אמנם לדינא דברי הח"ס ברורים וכנ"ל ועיין בר"ן פ"ק דסוכה ד"ט ע"ב ובמג"א סי' תרכ"ו סק"ג וסק"ד ובפמ"ג ומחה"ש שם אמנם כ"ז בענין שבתשו' י"א וח"ס שהס"ת נפסל מפני הטעו' שבה דבכה"ג אפשר לברר ע"י חיפוש אבל בנ"ד שהספק הוא דשמא כתבו סופר שאינו ראוי לכתוב ס"ת ופיסול זה א"א להכיר ושפיר בטל ברוב רק דלא בטיל משום חשיבו' ס"ת כמו כל דברים החשובים והנה הרב הנ"ל כ' דע"כ הא דהחליטו הרבנים הנ"ל דס"ת פסול אינו בטל בתערוב' ברוב כשרים משום דהוי ד"ח ע"כ אין החשיבו' משום שראוי ללמוד בה דהא אין הספק הנולד לנו רק לענין אם כשר לקרו' בהם בציבור דלענין ללמוד מתוכם הא מותר ללמוד אף בס"ת פסול וע"כ דהחשיבו' הוא משום שראוי לקרו' בו בציבור ואף דס"ת פסול אין ראוי לקרו' בו מ"מ לא בטל משום שאם נאמר דיתבטל ויתכשר והי' דבר חשוב וכמ"ש התוס' והראשונים לענין חה"ל ומש"ה כ' הרב בנ"ד להקל דכיון דשאר הספרים הישינים כולם אינם ראוים לקרו' בהם בלא תיקון והג"ה א"כ דמיא לתרנגול' בנוצת' דפסקינן דלא הוי חה"ל משום דמחיסר מעשה גדול עד שיהי' ראוי להתכבד ואף שלאחר שנודע התערובו' הסירו הנוצה ה"ה בנ"ד עכת"ד הרב הנ"ל והאריך בזה מאד והנה ראשי' יסוד דבריו אינם מוכרחים כלל דהא שפר י"ל דהחשיבו' היא משום שיכול יחיד ללמוד מתוכו ואף שאין דנין ע"ז מ"מ רק לענין אם כשר לקרו' בהם בציבור מ"מ כיון דהיא דבר חשוב לדאו' שפיר הוי ד"ח ולא בטיל וראי' מפ' מד' התוס' בחולין ד"ק רד"ה שאני וז"ל וכ"ת שאני חתיכ' דנבלה דראוי' להתכבד לפני אורחין עכו"ם וע"ש מה שדחו וק' ות"ל דאאל"כ דהא אין אנו דנין על הנאה רק על אכילה ולאכיל' אינה ר"ל אע"כ כמ"ש וא"כ בזה נפלו כל היתר של הרב אמנם בלא"ה נראה דלא הוי ד"ח מחמת שראוי ליחיד ללמוד מתוכו כיון דעכשיו אין לומדין מס"ת כמ"ש הרא"ש ה' ס"ת ועיין בט"ז וש"ך סס"י ע"ר והנה רו"מ כ' ופקפק ע"ד הרב הנ"ל דבאמת החשיבו' היא מצד קדושת' אפי' אם אין ראוי לקרו' בו בציבור מ"מ קדושה יש בה עכ"ד ואף שלכאור' יש קצת סמך לד' רו"מ מד' התוס' בזבחים דע"ב בד"ה אלא דטעמא דע"ז אוסר בכ"ש משום דחשיבא לעובדי' ע"ש אמנם באמת משם מוכח להדיא איפכא מדפריך הש"ס על מתני' דהתם וליבטלו ברובא ולא משני משום דקרבנו' מצד קדושתן הוי ד"ח ול"מ בחטאו' המתות שנתערבו דודאי איכא למימר הכי אלא אף בשור הנסקל ג"כ ק' דהא אחר שיתבטל ויתכשרו כולם לקרבן הוי ד"ח מצד קדושתן כמ"ש התוס' והראשונים לענין חה"ל ויותר מזה דהש"ס שם קאמר ואי מהכא הו"א ה"מ קדשים דמאיס ול"ק אי מהכא הו"א ה"מ קדשים דחשיב ולא בטיל כנ"ל ועוד ראי' מהא דקאמר ביבמו' דפ"א ד"ח חטאת טמאה במאה ח' חטאת טהורה תעלה והיינו משום דלא הוי ר"ל כמ"ש התוס' שם ובכ"ד ומש"ה בח' חטאת טהור' במאה ח' חולין לא תעלה משום ר"ל ות"ל דלא תעלה משום דחטא' הוא למעלה בקדש וכן פרוסה של לחה"פ דקתני התם דלא תעלה היא משום דהוי חה"ל וע"ש בתוס' ד"ה ככרות ובתוס' זבחים שם ד"ה אף ובתשו' רמ"א ח"א סי' צ"ח ובתשו' שבו"י ח"ב סי' ל"ב ואכמ"ל ומוכח דמצד קדושתו לבד בטל שפיר ודוקא בעולין קאמר בש"ס אליבא דרבנן דילפינן מדם הפר ומדם השעיר דאין מבטלין זא"ז אמנם אף דעולין מבואר בתוס' זבחים דע"ז סד"ה ורבנן דביבש ביבש בטל ע"ש ושפיר קמו דברי הרב הנ"ל אלא שהרב לא הביא רק ד' הח"ס יו"ד הנ"ל אבל בתשו' ח"ס א"ח סי' קע"ח השיב על שנשאל שסופר א' תיקן ס"ת ובמקום א' תיקן אות ה' שלא כשורה ע"י חק תוכת ולא נודע איזה ה' שבס"ת תיקן כן והאריך הח"ס בתשו' ההיא והביא דברי רש"י בגיטין דנ"ד ע"ב בד"ה ה"ז לא ילקט שכ' וז"ל דכ"ז שהיא במקומה כמחובר חשיבא ולא בטלה והנה בספר חו"ד סי' ק"י סק"ו הוציא מזה דמחובר אין לו ביטול גם מה"ת ע"ש. אמנם הח"ס שם לא הביא ד' החו"ד הנ"ל רק הוכיח דאא"ל דמחובר אין לו ביטול רק הטעם דכיון שהיא קבוע במקומה הוי חשוב ולא בטל ע"ש וכ"כ הגאון מהרב פרענקיל בהגהות על החו"ד שנדפס מחדש ומזה כ' הח"ס לנדון הנ"ל דא"ל דאות ה' הפסול יתבטל בכל ההין שבס"ת הכשרים משום דקביעותן של אותיו' חשובין ואינו בטל ובפרט אותיו' התורה בודאי חשיבו ולא בטלי ואף זה האות שהיא פסול ואינו חשוב מ"מ כיון שאחר הביטול יחזור להכשירו ויהי' חשיב אינו בטל כמ"ש הט"ז א"ח סי' תרע"ג סק"ו וכ' שגם התה"ד לא יחלוק ע"ז והאריך בביאור ד' התה"ד סי' ק"ג ע"ש והנה בביאור דברי התה"ד כבר קדמו בתשו' שבו"י ח"ב סי' ל"ב כדמותו כצלמו וגם תמהני למה תלה דבריו כד' הט"ז הלא כ"כ התוס' וכל הראשונים דמה"ט ח' איסור הנאה שנתערב ברוב ח' היתר אינו בטל אם היא חה"ל דאף דאסור בהנאה מ"מ כשיתבטל יהי' ר"ל ועכ"פ מבואר מד' הח"ס הנ"ל דל"ד ס"ת שלם הוי ד"ח ה"ה אותיו' הס"ת נמי הוי ד"ח וא"כ נפל ההיתר של הרב הנ"ל הגם שלענ"ד לענין הנדון של הח"ס לא הי' הח"ס מוכרח לומר האותיו' גרידא הוי ד"ח דבלא"ה ק' לומר לענ"ד שיהי' הה' הפסול' בטלה ברוב ההין שבס"ת הכשרים דכיון שאות הנכתב ע"י ח"ת הוי כאלו אינו א"כ איך שייך בזה ביטול ואף שכתבתי במק"א דכה"ג אינו דומה לטומא' משא דלא בטל כדאי' בבכורו' דכ"ג ועיין במל"מ פ"א מה' מטמאי מו"מ הי"ד והארכתי לחלק ע"פ ד' הרא"ש בחולין פג"ה סס"י ל"ח אבל בלא"ה הלא עכ"פ חסר אות א' בס"ת הלזה רק שאין אנו יודעין מקומו ועכ"פ ס"ת הלזה חסר אות א' ואין קורין בו ואף דמצינו כיוצא בזה לענין סכך פסול לפי דיעה הראשונה שבא"ח סי' תרכ"ו מ"מ שפיר יש לחלק רק שי"ל בנדון הח"ס שבטל החומש הפסול בארבעה חומשים הכשרים ומותר לקרו' בכל החמש' חומשים כמו בשאר ביטול ברוב דמותר לאכול כיון לזה שפיר כ' הח"ס דגם חומש א' הוי ד"ח מכ"ש כשיתבטל החומש הפסול ודאי יהי' ד"ח דהא יהי' ד"ח דהא יהי' ס"ת כשר בשלימו' אבל אותיו' גרידי לא הוי ד"ח לענין ביטול ול"ד להא דרש"י בגיטין כלל דאינו דומה חיבור אותיו' על הקלף לחיבור נטיעה לקרקע ומצד קדושת האותיו' כבר הוכחנו למעלה דאין הקדוש' משוי לי' לד"ח לענין ביטול ע"כ בנ"ד כיון דנראה ממכתב רו"מ דכל החומשים שבס"ת צריכין תיקון שפיר י"ל כד' הרב מהרפ"ה הנ"ל ועוד אני אומר דאף לד' הח"ס יש צד היתר כיון דודאי נמצאים בספרים הישינים כמה אותיו' נפסקים וכדומה שצריכין תיקון ואלו האותיו' גם אחר הביטול אינם בכלל ד"ח כיון שצריכין עוד תיקון כמ"ש הרב הנ"ל וא"כ כיון שהספק היא על כל הס"ת בכללם הוי כהאי דינא שהביאו האחרונים והיא בתשו' גא"ב סי' ה' בחציו קבוע וחציו פירש דא"א להתיר חציו ולאסור חציו כיון שהס' חד הוא על שניהם וסתרי אהדדי ודעת הגאון מהר"ה והגאון בעל ח"מ להקל ולהתיר הכל ובספר ש"ש ש"ד האריך בטוב טעם לסייע ידי המקילין וה"ה בבהמה שחצי' ר"ל וחציו אר"ל שהחמיר הט"ז בסי' ק"י סק"ד היינו משום שסובר כהמחמירין שאסרו הכל בכה"ג אבל להמקילין הכל מותר כמבואר באחרונים ואף שבתשו' נו"ב קמא יו"ד רס"י ט"ז כ' להיפך אף שבסוף התשו' הביא ד' הגאון מהר"ה המיקל בחציו קבוע וחציו פי' בלא"ה דבריו תמוהין כיון דאינו ניכר עכשיו מאיזה בהמה הוא אינו ענין לד' הגאון מוהר"ה ועיין בתשו' גא"ב רס"י ה' בתשו' הגאון הנ"ל ועיין בפמ"ג במ"ז ססק"ה ובחו"ד סק"ו ולפ"ז כיון דבנ"ד החשש היא על הסופר ואם נאמר שכתבו סופר פסול א"כ גם אלו האותיו' הנפסקים פסולין ואין מועיל בהם תיקון וכיון שא"א שאלו אותיו' יכשרו ושארי אותיו' פסולין דסתרי אהדדי ע"כ יש להכשיר הכל כנ"ל ואגב לא אוכל להתעלם שד' תשו' ח"ס הנ"ל תמוהים בעיני ר"ד שבחא"ח הנ"ל כ' שנראה לו דאף לד' הרמב"ם שמתיר לקרות בס"ת פסול זהו באין ס"ת אחרת אבל ביש ס"ת אחרת אין קורין בפסול אף לד' הרמב"ם ע"ש טעמי ותמהני שכבר קדמו הכ"מ רפ"י מה' ס"ת והכריח כן מד' הרמב"ם עצמו ע"ש וכ"מ להדיא מתשו' הרשב"א שבכלבו ובאבודרהם ה' קה"ת שע"כ גם לפ' הרמב"ם הוא כן וע"ש בתשו' הרמב"ם עצמו גם מ"ש שם הח"ס בסוף התשו' להתיר משום שבכל פעם שקורין בהס"ת שהי' בו הטעות ואינו ניכר תולין ואומר שאני אומר שהטעו' בחומש אחר וזה הכשר דבדרבנן אמרי' שאני אומר מה תאמר עכ"פ כיון שקרינו בו כל השנה ודאי קרינו בחומש פסול ולא יצא יי"ח הלא בדיעבד סמכינן ע"ד הרמב"ם הנ"ל ע"ש ודבריו תמוהים חדא דהא לדידן גם בדיעבד לא סמכינן ע"ד הרמב"ם ובטענ' גמור צריך להוציא אחרת רק שמצרפין ד' הרמב"ם בדיעבד לס"ס כידוע ומבואר באחרונים בא"ח סי' קל"ה והיותר תימה דאיך אפשר לומר שאני אומר הא לא הכי אף בדרבנן רק בקדירה א' של היתר וא' של איסור או בבית א' בדוק וא' שאינו בדוק הא אם שניהם היתר לא הכי דמה חזית והח"ס הביא בעצמו בתחלה כן בשם הרשב"א וא"כ איך אפשר לומר בכל פעם שאני אומר אמנם גם דברי תשובתו שבחיו"ד תמוה שהחזיק בד' הבל"י שפ' להתיר בנתערב ס"ת שיש בו טעות בין שאר ס"ת אפי' רק חד בחד לקרות בכולם משום ס"ס דשמא האי ס"ת כשר ואת"ל פסול שמא אין הטעות בחומש זה שקורין בז עכשיו ע"ש והיא תמוה מאד דהא כ' התוס' בנדה ריש דכ"ט דכל ס"ס שסותר חבירו לא הוי ס"ס והיינו אף שספק א' מהשני ספיקות סותר א' מהשני ספיקו' האחרונים וע"ש בח"ש וחי' מהרש"א ואף אם הוא יכול להיות במציאות כן אף שעתה לע"ע אינו סותר ועיין בתשו' מהרי"ט חיו"ד סי' ב' ובמנ"י בקוה"ס במחודשים ס' י"א וס' י"ב והארכתי בזה בחיבורי ישי"ע ליבמות די"ט מכ"ש הכא דמתירין לקרות מכל הספרים ומכל החומשים ובודאי יקראו בחומש פסול וכיון דלא בטל ברוב לדעתו משום שהיא ד"ח מה מועיל ס"ס הנ"ל ועוד דהא אפי' בד"ח שנתערב אף להמתירין בשני תערוב' אסור ל"א א' לאכול כל תערוב' הב' ועיין בהגה' רמ"א סי' ק"י ס"ח ובט"ז וש"ך שם ובס' מנ"י כלל מ"ג אות כ' ואף דגם אם אדם א' אוכל כולן יש עכ"פ ספק א' מכ"ש בכאן דאם קורין הקהל בכל הס"ת ובכל החומשי' אין כאן אפי' ספק א' דודאי קראו בחומש פסול ולא יי"ח וע"ד הרמב"ם לבד ודאי דאין לסמוך ס"ד דברי תשו' ח"ס אלו תמוהין בעיני (א) **(הג"ה מבן המחבר א) גם בעיני יפלא דברי הח"ס מ"ש שם לנ"ד סניף להתיר דמצאו בס"ת א' איזה טעות וכ' דאף דלא אמרינן זה הוא שנאבד זה הוא שנמצא אבל מ"מ כמו דמתירין יבש ביבש במקום שאין לו ביטול מדרבנן ואפ"ה נפל א' לים אנו תולין דהך דאיסורא נפל כיון דאין אנו צריכין לדון עליו כן תולין נמי בס"ת שנמצא בו הטעות כיון דא"צ לדין עליו, ובאמת לפענ"ד אין זה אלא תימה דמה בכך הא עכ"פ אנו צריכין לדין על הס"ת הזה אחר שיתקן זה הטעות שנמצא בו עכשיו משא"כ בנפל א' לים וע' בס' ישועות יעקב או"ח סי' תמ"ה מ"ש בזה ענין מושכל ומחודד ודברי הח"ס צ"ע:)** ונחזור לנ"ד. הנה החזקנו הוראת הרב והרפ"ה דכאן בטל שפיר חד בתרי מטעם הנ"ל ואשר כ' רו"מ בס"ת מהס"ת הנ"ל שהתחילו לתקנו ובספר בראשית מצאו בו עשרים טעיות בחסירות ויתירות וכ' רו"מ שהסופר נתחכם לתקן כל טעות במקומו כאשר נמצא כתוב ע"ש ס' בני יונה דעד שלא הוחזק בג' טעות יכולין לתקן עד"ז עד פ"ה טעיות ושאל חו"ד הנה ס' ב"י אינו כעת לפני אמנם ראיתי בקיצורי האחרונים הביאו דבריו שכ' דאף דהדין דאם נמצא ג' טעיות בס"ת צריך להגי' כולה. אמנם אם נתקן כל טעות בעת שנמצ' אף אם נמצא בין הכל ג' טעיות א"צ להגי' כולה ואם כוונת רו"מ אולי נוכל לסמוך על ס' ב"י הנ"ל שלא נצטרך להגי' שאר החומשים שעדיין לא נמצא בו הטעות. הנה לדעתי אין לסמוך ע"ז כי ראיתי בקיצורי האחרונים הביאו בשם ס' א"ר שכ' להיפך ואם שהג' ב"י רב גוברי' מ"מ דבריו אלו אין להם מקום וראי' מיו"ד סי' פ"ד ס"ט וס' י' וסי' ק' ובודאי אף אם השליך בכ"פ התולע שמצא אפ"ה הוי חזקה בתלתא וכ"מ מש"ס נזיר דס"ה ריש ע"ב שוב מצאתי שקדמוני בזה בס' נ"ץ שבעה"מ פ"ת וכ"ש בנ"ד שנמצ' בס' בראשית כ' טעיות ק' לומר שבחומשי' אחרים לא נמצא כלום וגם החילוק שכ' בין פחות מן פ"ה ליותר פ"ה לא ידעתי מהיכן הוציאו אלא שראיתי בירושלמי פ"ק דמגלה אי' שם וז"ל תני ספר שיש בו ב' וג' טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו ד' אינו קורא בו והתני ספר שיש בו פ"ה טעיות בפרשת ויהי בנסוע הארון מתקנו וקורא בו אר"ש כאן בספר גדול וכאן בספר קטן וע"ש בפי' קה"ע דמפ' דלשנויא דירושלמי בין כך ובכ' אזלינן לחומרא והיינו אם יש יותר מפ"ה טעיות בכל הס"ת אף שאין ד' טעיות בכל דף ל"מ תיקון וגונזו וע"ש בפי' קה"ע שיש ט"ס שם. אמנם הפ"מ פי' דכוונת התרצן כאן בס' קטן היינו חומש א' דדוק' אם נמצא פ"ה טעיות בחומש אחד אז אף שאין ד' טעיות בכל דף גונזו ומ"מ לכל הפירושים לא נמצא חילוק זה בין פ"ה טעיות או פחות רק אי מועיל תיקון אי לא אבל לא אי השאר בעי תיקון כחילוק הבנ"י. והנה לפי פי' הק"ע בירושלמי הנ"ל כיון שנמצא בס"ת זה בחומש בראשית לבד כ' טעיות קרוב הדבר שיהי' בכל הס"ת יותר מפ"ה טעיות ובכה"ג ל"מ תיקון ויגנוז אלא שפי' הפ"מ יותר מתקבל בד' הירושלמי כמבואר למעיין וחוץ לזה כיון שכל הראשונים ובטוש"ע לא הביאו הא דינא דירושלמי ע"כ ל"ח לה כיון דבש"ס דילן ל"ק הכי ובכל ענין מותר לתקן זולת אם יש בכל דף ודף שבכל הס"ת ד' טעיות א' מהם לא נעדר ובחסר דוקא עפ"י המבואר בטוש"ע סי' ער"ט ס"ד אבל עכ"פ כל הס"ת צריך הגה ותיקין כנ"ל. אמנם מה שלבי מהסס בהס"ת הזאת דנהי דיכול להיות שיהי' בס"ת הרבה טעיות בחסר ויתיר כמו שהוא בש"ס סוף דכ"ט ובש"ע סי' ער"ט מ"מ ודאי דלא נמצא כן אלא בס"ת שיצא מיד הסופר קודם ההג"ה דהסופרי' מצוין לטעות בשעת הכתיבה בחסר ויתיר כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' אלף נ"ו עש"ה ובהגהת רמ"א בח"מ סס"י ש"ו אבל הא ודאי שאחר הגהת הבעל מגי' הס"ת ודאי דלא נשמע מעולם שנמצא אחריו טעות כ"כ וכיון שאסור להשהות ס"ת שאינו מוגה כמבואר בש"ע רסי' ער"ט ואיך השהו הקהל ס"ת הלזו כ"כ בלא הגה ע"כ לומר שאחר שנגמר הס"ת ויצא מת"י הסופר קודם הגהת המגי' נתוודע להם שכתבו סופר פסול ומש"ה לא ניתן להגי' ואף דבאמת קיי"ל להלכה דאף שאר ספרים אסור להשהות בלא הגה מ"מ אין העולם נזהרים בכך בפרט שי"ל כיון שאין דרך עכשיו ללמוד מס"ת כמ"ש הרא"ש ה' ס"ת ע"כ ס"ת שפסול מלקרות בו אין איסור להגיהו ועכ"פ י"ל דמטעי טעו בהכי ואף דבתשו' נו"ב קמא חא"ח סי' ט' מבואר דכל שמניחן הס"ת שאינו מוגה בארון אחר שאין עומדין שם הס"ת הכשרים אין איסור להשהותו דזהו גנוזתו וא"כ י"ל דבנ"ד נמי הכי הוי ואף שכעת הי' מונח בהארון בין שאר הס"ת. הנה בלא"ה עשו זה שלא כדין כמבואר שם בנו"ב מ"מ רחוק בעיני מאוד מה שהניחו הס"ת הלזה כ"כ בלא הגה וא"כ הגם שרו"מ מצדד היתר יותר בס"ת הלזה משום שנמצאו בו טעיות רבות וא"כ יש ספק שמא לא נסתלק מהכשירו מחמת פיסול הסופר רק מחמת ריבוי הטעות שבו לפע"ד אדרבה זה שנמצא בו טעיות רבות מוסיף מקום חומרא כנ"ל דכיון שעכ"פ אפשר להגיהו ולתקנו כמו שרוצים לתקנו עכשיו כן הי' אפשר לתקנו בימים קדמונים ומדוע גנזוהו ולא תקנוהו וכבר כ' בתשו' מ"ב סי' נ"ו וסי' נ"ז דכל שאפשר לתקן הס"ת אף ע"צ הדוחק אין לגונזו דזה הורדה מקדוש' וע"ש ובט"ז סי' קנ"ד סק"ו ואכמ"ל ע"כ אם לא ימצא רו"מ איזה סיבה שיש לתלות במה שלא הגיהו הזקנים הראשונים הס"ת הלזה אינני אומר לא איסור ולא היתר. אמנם בשאר הס"ת הישינים שלא רבו בהם הטעות כ"כ כל שנמצא בהם אותיות מופסקים שצריכין תיקון מצד הדין אני מסכים לד' מח' הרב הגדול הנ"ל ולד' רו"מ להכשירם ע"י תיקון ויען כי הטרדות רבו עלי מאד וגם כחי חלוש מאד ומחמת כנה סיבות לא טובות בעו"ה לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה