בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קמג
סקאלא יום א' כ"ח אייר תר"ך לפ"ק. ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי ומ"ח הרבכי המופלג בתורה ובחסידות איש חמודת הגביר המהולל ומפורסים מוה' דוד שטיין נ"י.
אשר שאל כ"ת חו"ד בדבר אשר חידש חכם א' מק' שצריך לקדש תיבת האדן שבס' שמות כ"ג י"ז ושם ל"ד כ"ג ושהיא משמות שאינם נמחקים והוציא זה ממה דאי' במס' סופרים פ"ד ה"ה ואדני האדנים הא' קודש והב' חול וכיון דיאדני קודש משום שהכוונה על הש"י ב"ה ה"ה האדן כדכ' האדן ה' עכ"ד החכם ההוא ושאל כ"ה חו"ד בזה והנה כבר ראה כ"ה העתק מדברי הגאון האזולאי בספרי כסא רחמים שכ' שגם ואדני הנ"ל אין דינו כשם הק' לענין איסור מחיקה רק איידי דנקט הבריית' במ"ס קודם לזה אלקי אלקי' הראשון קודש והשני חול והתם פירושו קודש ממש שאינו נמחק לכן נקט אח"כ ואדני האדנים הראשון קודש אבל דינו רק ככנוי רחום וחנון שנמחקים עכ"ד אמנם בקונ' מאיר נתיב שבתק"ס ווי העמודים ד' ווינא מבואר שסובר דואדני הנ"ל הוא קודש ממש והחזיק על ידו בס' מלאכת הקודש וכ' דהכי נקטינן והנה לפמ"ש המ"נ שלפי התרגום נרא' שגם ואדני הוא חול א"כ אף לפ"ד לפמ"ש השל"ה במס' שבועות בד"ה עוד בכלל שבכ"מ שיש ספק באיז' שם אם הוא קודש או חול קבלה בידו הלכה למעש' לילך אחר התרגום א"כ גם לפ"ד המ"נ אין לואדני קדושת השם אלא שמדברי תשו' האחרונים נרא' שלא סמכו על קבלה זו בהחלט אמנם אף שבכל תק"ס וחומשים נדפס על ואדני קודש שנמשכו אחר דברי המ"נ ומה"ק הנ"ל יותר נראין דברי הג' האזולאי דהלא ד' הראב"ד בהשגות פ"ג מה' ק"ש ה"ה דשם רחום אסור לאמרו במקום הטינופת משום דלא מצינו שם רחום כ"א על הבורא ואעפ"כ מפ' בבריית' בשבועות דל"ה דרחום נמחק ולא עוד אלא אף שלום שודאי אסור להזכיר בביהמ"ר כמבואר בש"ס בשבת ד"י והוא שמו של הקב"ה וחמור משם רחום משום שאין שום אדם משתתף במדה זו כמ"ש המהרש"א בח"א שם וע' בבכ"ש בסנהדרין דס"ה ואפ"ה ד' הרא"ש בתשו' סוף כלל ג' דשלום נמחק ואף שהנה"כ סס"י רע"ו כ' דמדברי התוס' בסוטה ד"י מבואר דשלום אינו נמחק וכ"כ המהרש"א בח"א שם בשנת מ"מ הנה"ך עצמו כ' דמד' שאר כה"פ לא משמע כן וכ"כ הלח"מ שם בהק"ש והפר"ח בא"ח בסי' פ"ה בפשיטות דשלום נמחק ואם כן מכ"ש בשם אדון דמשותף גם לאדם שודאי לא עדיף מרחום דנמחק לכ"ע ואף ואדני האדנים ל"מ לפי פי' התרגומים שתרגומו על ואדוני האדנים ומרי מלכין דנופל שם זה גם על מלך גדול ב"ו דמש"ה גם המ"נ כ' דלפי התרגומים הוא חול אלא אפי' לפי' המפרשים שפי' שהאדנים היינו שרים שלמעלה או צבאות שמים ולזה ל"ש רק על הש"י ב"ה מ"מ לא חמיר משם שלום וקיל מיני' דהא עכ"פ שם ואדוני לבד יצדק גם על אדם אף שהוא דבוק לתיבה שלאחריו מ"מ הא כ' נמי אדוני יוסף וכן אדוני הארץ ואף שכאן הוא נאמר על הקב"ה מ"מ לא חמור מחנון ורחום אף שלא נאמר רק על הקב"ה וממ"ס דקתני על ואדני האדנים הא' קודש אין ראי' דשפיר י"ל כמ"ש הג' האזולאי דלאו לענין איסור מחיקה איתמר דלא חמיר מכנוין ואף שלפני זה קתני הכי על ואלקי אלקי' והתם קודש ממש הוא אין ראי' דהא כדאי' והא כדאי' וכיוצ' בזה כ' הרמב"ן בחי' בשבועת דל"ה על הא דקאמר בשבועת שם כל שלמה האמור בשה"ש קודש וגם קאמר התם דאנת מלכא מלך מלכיא בדניאל שמלך הוא קודש דלאו קודש ממש הוא ומותר למחקם דאינם רק ככנוין וכ"פ הרמב"ם ספ"ו מה' יסוה"ת והרא"ש בתשו' הנ"ל ואף דהא דקתני למעל' מזה כל השמות האמורים באברהם קודש וכן אינך דחשיב התם שהם קידש קודש ממש הם גם לענין דאסור למחקם וע"כ הא כדאי' והא כדאי' וכצ"ל ע"כ בלשון הרמב"ם הנ"ל ע"כ לענ"ד דדברי הגאון האזולאי הם ברורים ומ"מ כיון שנהגו עכשיו הסופרים לקדש תיבת ואדני שאצל האדנים עפ"י התק"ס הנ"ל שנמשך אחר פשטות ל' של מ"ס הנ"ל כמו שהבינו המ"כ ומלה"ק הנ"ל י"ל שטעמם דס"ל כיון שהכוונ' הוא על הש"י ויש בתיבה זו כל אותיות שבשם אד' הק' מש"ה הוי קודש ממש אבל האדן גם הם מודים שא"צ לקדש ואף שהשם הק' אד' נמי פירושו מלשון אדנות מ"מ אין שמו של הקב"ה רק בשם אד' הק' ממש ולא בלשון אדון לבד והרי התוס' בשבועת כ' דשם אד' הוי שם המיוחד ועי"ש בס' ת"ח מ"ש בשם ספרי המקובלים וע' ברמב"ם פ"ב מעכו"ם ה"ז ובכמ"ש שם וע' בתוס' בסוטה דל"ח ד"ה או אינו וברמב"ם פי"ד מתפל' ה"י וצע"ק וי"ל וע' בשל"ה בסיף בית הראשון הנקר' בית ד' ועיין בכוזרי מ"ד אות ג' מ"ש בשם אד' ומבואר שם דשם המיוחד אין כופל לכתוב בו ה' מתחלתו כמו בשם האל או האלקים וא"כ כיון דכ' האדן ע"כ אינו ענין לשם אד' הק' ועיין באבן עזרא פ' שמות ג' ט"ו ההפרש בין שם העצם ובין שם התואר ומבואר החילוק שבין שם הק' אד' ובין אדון ובירושלמי ברכות רפ"ה אי תני הי' כותב את השם כו' הי' כותב שניים או שלשה שמות כגון אל אלקי' ה' הוא יודע ה"ז גומר את א' מהם ומשיב שאילת שלום ע"כ וי"ל דאמאי לא נקט משלש' שמות הכתובים רצופים בתור' שני פעמים והם ה' ה' אל שבי"ג מדות וכן שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ועיין בתשו' רדב"ז במחודשות ח"א סי' ק"ב ובב"י רס"י רע"ו מ"ש בשם הר"י אסכנדרני ולזה י"ל דרבות' נקט הירושלמי פסוק הנ"ל דבשמות שבי"ג מדות כיון ששני השמות שבי"ג מדות הם נפסקים בפירושם כמו שדרשו בר"ה די"ז אני הוא קודם שיחט' האדם ואני הוא לאחר שיחט' האדם ויעשה תשו' וכ"ש לד' ר"ן גאון שהשם הראשון אינו ממנין י"ג מדות וה"ק קרא ויקרא הקב"ה ששמו ה' קריאת ה' אל וגו' וע"ש בתוס' וראשוני' וגם בשמע ישראל פירושו כמ"ש רש"י בחומש בשם הספרי ה שהוא אלקינו עתה ולא אלקי עכו"ם הוא עתיד להיות ה' אחד ולזה ודאי מותר להפסיק ביניהם אבל בפסוק שהביא כל השלשה שמות הם מחוברים בפירושם וע"ש בירושלמי ר"פ הרואה בד' פ"ח ודברי רש"י ביהושע כ"ב כ"ב צע"ג וכבר הרגיש הג' מהרי"ב ואף שגם בשמות שבתורה עכ"פ שני שמות מחוברים בפירושם מ"מ כיון דנקט או ג' שמות להכי נקט קרא דיהושע לרבותא אלא שאכתי אין זה מעלה ארוכה להא דקאמר בירושלמי פ"ק דמגילה אהא דאסור לתלות את השם ר"ח בשם רב ואם הי' כגון אני ה' אלקיכם מותר למה מפני שהן ג' תיבות או מפני שיש בו חול מה נפק מן ביניהון אל אלקים ה' אין תימר מפני שהן ג' תיבות ה"ה ג' תיבות אין תימר מפני שיש בו חול הרי אין בו חול ע"ש ולמה לא נקט ג' שמות שבתורה הנ"ל לזאת י"ל דהירושלמי בברכות ומגילה הנ"ל דנקט ג' שמות היינו ג' שמות ממש שכ"א שם בפ"ע הוא ואינו דומה לחבירו וע' בפ"ב דערלה משנה י' אבל אלו שבתורה אין בהם רק ב'. ואם איתא דשם האדון נמי שם הוא אכתי למה לא נקט אלו ג' שמות שבתורה האדון ה' אלקי ישראל אע"כ דהאדון לאו שם הוא אלא שמדברי הנמק"י בה"ק ורדב"ז וב"י הנ"ל נראה דלא הוי גרסי בירושלמי האי כגון כלל. וכ"כ בס' מה"ק קו' ב' סי' ו' אות ב' בשם הברכ"י וראיתי בס' מה"ק שם מלתא דתמיה' שכ' ליישב דברי הנמק"י שכ' על ההוא דב' וג' שמות כגון שהניח מקום השמות חלק וכותבן בב"א ולמה לא כ' כגון אל אלקים ה' כמו שצייר בירושלמי משום דבתוספת' דברכות קתני הי' כותב ה' או ו' שמות וכי מצינו בשום מקום ה' או ו' שמות סמוכים. ומש"ה הוכרח הנמק"י לפירושו ע"ש וכ"כ שם באות ו' ובמחכ"ת שכח הפסוק במקומו דביהושע נכתב ב' פעמים רצופים אל אלקים ה' והוי ו' שמות רצופים וי"ל דס"ל כמ"ש למעל' דבכה"ג דמשם א' הם לא מקרי ו' שמות דהא לענין ג' שמות הוי ניחא לי' שם לצייר ה' אלקינו ה' כמ"ש הרדב"ז והב"י בשם ריא"ס ובפרט שלדברי הרדב"ז גם לד' הנמק"י ע"כ בכה"ג מקרי ג' שמות אף דכולם שמות הוי' הם ע"כ דברי המה"ק תמוהים. ומ"מ אף אם נאמר שחכם א' הגיה הך כגון בירושלמי כמ"ש הברכ"י עכ"פ משמע דסובר דהאדון לאו שם כמ"ש. ועוד אני אומר הוכחה דהא בכ"מ שנכתב שם אדני ואחריו שם הויה תיכף כמו דכ' שני פעמים בפ' לך ובפ' ואתחנן ובפ' עקב וכ"פ בישעי' ובתהילים שם הויה שאחר שם אדני נקוד ויקרא בשם אלקים. וע' באבן עזרא בפ' שמות ג' ט"ו וברש"י ורמב"ן ורא"ם ר"פ ואתחנן. ושם הויה שאחרי האדון שבפ' משפטים ותשא וכן בישעי' נקוד ויקרא בשם אדני כמו בכ"מ מוכח דהאדון אינו שם משם אדני אלא שי"ל שזהו מפני שיש פסוק או טעם מפסיק בין האדון ובין שם הויה אלא שכבר יש ד במ"ש והדבר ברור בעיני בלי ספק שהאדון לאו שם הוא וא"צ לקדשו והבא להחמיר בכזה במה שלא נהגו הסופרים מעולם אינו אלא מן המתמיהים כי בא להוציא לעז על כל הס"ת שנכתבו מעולם וגם לא נמצא בשום תק"ס לקדש תיבת האדון ע"כ ח"ו לחדש בזה ובכיוצא בזה אף להחמיר והי' בזה שלום כנפשו ונפש מחו' הדוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל. אח"כ הגיע לידי ספר שערי תשובה והוא תשובת הגאונים ומפורש שם שאדון נמחק כמו רחום וחנון ונרשם שם למעל' שהוא מתשו' ר' סעדי':