בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קמב
סקאלא יום ה' ד' אדר תרי"ט לפ"ק:
ושלום תנינא לכבוד ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מוה' זלמן כ"י מ"צ בק"ק טלוסט.
קבלתי מכתבו השנית עם היריעה והצצתי היטב גם הראיתי לכמה אנשים זכי הראות וראינו שבלי ספק כרעא דהא דבוקה לגגה דיבוק דק וגם אין נראה שום רושם גיפלאסין ונרא' יותר שהדיבוק נעשה מתחלת הכתיב' וא"כ בזה האופן אין לנו מחמיר בזה רק הר"י אסכנדרני שבב"י סס"י ער"ו וברמ"א שם דמספק' לי' אי מותר לגרר הרגל ולתקן כבר כתבתי במכתבי הקדום דכיון דהרדב"ז בסי' תקצ"ו הביא ד' הריא"ס הנ"ל וחולק עליו ומתיר גם רבינו הגדול מהר"ל מפראג בתשו' חב"י סי' ע"ה כ' בפשיטות להיתר לא שבקינן פשיטות' דהני תרי גדולי ישראל בשביל ספיקו דהריא"ס בפרט שגם הריא"ס לא חש לה רק משום מ"ע ואף אם נאמר דבנ"ד ספיק' הוא אי נעשה הדיבוק מתחל' או אח"כ. הנה גם בכה"ג מבואר בתשו' הרדב"ז הנ"ל דמתיר למחוק ולתקן ועוד נרא' דטעמ' דמנחם עזרי' בתשו' סי' ל"ו דמחמיר לתקן בנדבק אח"כ הוא משום שחשש לד' הסמ"ק שבטא"ח סי' ל"ב שסובר דאם נפל דיו אח"כ מסירו וכשר ואין זה ח"ת ולדעתו די בהגרירו' הדבק לבד ולדידי' ודאי דאסור לגרור כל הרגל וגרירת הדבק לבד נמי לא סגי דשמא הלכה כד' רה"פ דבכה"ג הוי ח"ת ע"כ אין לה תקנה וכ"כ בתשו' זה כביר וכ"מ בתשו' רדב"ז שם אלא שהרדב"ז הקיל בכה"ג ע"י גרירת הדבק לבד ובזה ק' לסמוך עליו כאשר כ' במכתבי הקדום אבל כיון דבנ"ד ספיק' הוא אימתי נעש' הנה כבר האריך בתשו' ב"א חיו"ד סי' ס"א דלדעת הסמ"ק ע"כ טעמ' דמ"ס בדיו שנפל' על האו' דמותר לתקן דאע"ג דגם קודם התיקון שם אות עליו לד' הסמ"ק דהא אי הי' יכול להסיר הדיו לבד מעליו לא הי' ח"ת אפ"ה מותר למחוק כל האות אם א"א לתקן בא"א משום דמוחק ע"מ לתקן שרי ומש"ה כ' דאף אם אירע שבעוסקו במחיק' הסיר הדיו לבד ונשאר האו' כתיקונו מותר למחוק האו' בכדי לכתוב ולתקן דלד' סה"ת ודאי מותר ולד' הסמ"ק אף שמקודם נמי כשר הוא מ"מ כיון דלדידי' מותר למחוק ע"מ לתקן כיון דעתה פסול' מספק מחמת ד' סה"ת לכן מותר למחוק ולתקן אף לד' הסמ"ק ע"ש באריכו' ומכ"ש בנ"ד דגם לד' הסמ"ק ספיק' הוא אי מועיל גריר' הדבק דשמא נעשה מתחלת הכתיב' דודאי מותר למחוק כל הרגל ולתקן לכ"ע. אמנם מה שיש לעיין בזה דנהי דאם הי' ספק שקול אימתי נעשה הי' מותר לגרור כל הרגל ולתקן מטעם הנ"ל מ"מ ספיק' דהכ' לא ספק שקול הוא דאף דלכאור' איכא חזק' לסייע הך צד לומר דמעיקר' נעשה דכיון דנמצ' עכשיו דביק איכא למימר דמעיקר' נמי הכי הוי מחמת חזקה דהשת' במקום דליכ' חזקה דמעיקר' המנגדתו וכ"ה ד' רש"י בקידושין דע"ט ע"ב וזה נרא' דעתו שם בדנ"ז ע"א ומיושב קו' התוס' שם ד"ה שחטה וכ"ד האחרונים בא"ח סי' תס"ז מ"מ הא איכא רובא להיפך דרוב מצוין אצל תפלין מומחין הן כמ"ש התוס' בפ' הקומץ דמ"ג ורוב' עדיף מחזק' כ"ש מחזק' דהשת' ובפרט רוב מצוין דאלים טובא יותר מחזק' כמ"ש התוס' בבכור' ד"כ ע"ב ורוב' דנ"ד אלים טפי דהא בהך דמצא תרנגולת שחוטה שבש"ס חילין די"ב דאמרי' רוב מצוין אצל שחיט' מומחין הן אף שי"ל שמא אירע לו קלקול בשחיט' ל"ח להכי משום דרוב מומחין אין מקלקלין כמ"ש הרשב"א בתה"א ובמשמרת הבית ח"א ש"א ובחידושיו בחולין ד"ד ומכ"ש הכא שחזק' שאם הי' מקלקל לא הי' מסרה לנו בהכשר כמ"ש הב"י ביו"ד רסי' א' לענין דל"ח לעילפוי ע"ש וכ"מ בש"ס דגיטין דנ"ד ע"ב עש"ה אלא שבאמת ל"ש לומר כן לענין טעו' בכתיב' דהטעו' בכתיב' מצוי' כידוע ואסור לקרו' בס"ת עד שיגיהנו וע' בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף נ"ו וברמ"א בח"מ סס"י ש"ו אלא שכיון שודאי הגי' את הס"ת בעל מגי' שייך ג"כ לומר רוב המצוין כו' מומחין הן דלכל עניני מציו' אמרי' הכי כמ"ש התוס' במנחו' סוף דמ"ב וכ"כ הרשב"א בתה"א בית ג' סוף שער ג' בשם הראב"ד ובחי' פג"ה דצ"ד בשמו והר"ן שם וכ"כ התשב"ץ לענין מקוה הובא ברמ"א סי' ר"א ס"ד. אמנם כיון שהנגיע' דקה מאד אכתי שפיר איכא לאיסתפוקי שמא הסופר וגם המגי' העלימו עין ולא חזו שפיר הדיבוק הדק וראי' לזה מהא שכ' בס' פ"ת בסי' פ"ד סקכ"ג דדוק' בחומט קאמר הרשב"א דאם נמצ' אחר בדיקת' אסור לאכול מבדיקת' כמ"ש הרשב"א והמחבר משום שנרא' לעינים אבל אם הוא תולע קטן דאיכ' למיתלי שלא ראתה אותם תלינן כן. ולכאור' דבריו מוכרחי' מדברי הש"ע יו"ד סס"י ק' שפ' ירקו' מבושלים שנמצאו בהם ג' תולעים הירקו' אסורים וטעמ' משום שהוחזקו בתולעים ושם מיירי בירקו' שהכנימ' מצוי בהם כמ"ש הט"ז שם וע' בס' מק"ח סי' תס"ז סק"ה וא"כ אף אי נמצ' רק א' או ב' יהי' אסור דהוי כלא נבדקו דודאי אי הבודק נעש' חשוד על להבא שלא לסמוך עליו ה"ה דנעש' חשוד על הירקו' אלו כיון שראינו שלא בדק יפה ועיין בש"ס ב"ק דע"ג סוף ע"א ובמהרי"ט ס"א סי' קל"ח ובקצוה"ח סי' נ"ב ובנה"מ שם ובחשוד לא"ד גם הקצוה"ח מודה ע"ש א"ו ששם מיירי שמצאו ג' תולעים קטנים ובכה"ג לא נעשה חשוד כמ"ש הפ"ת אלא שאין זה ראי' דאף אי הוי כלא בדק גם בנמצ' רק א' או ב' אפ"ה הירקו' מותרים כמ"ש בש"ע שם בסי' פ"ד והוא מטעם ס"ס כמ"ש הש"ך שם בשם הרשב"א אלא דמלשון הרשב"א והמחבר מבואר כ"ד הפ"ת מדכ' שרץ הנרא' לעינים כגון חומט וקרוב לומר דמה"ט דוקא בנמצ' חלב כשעור' היא דמעברינן לי' כמבואר בש"ס חולין דצ"ג ע"ב ובטוש"ע סס"י ס"ד ולא בפחות מכשעור' ובהכי הוי ניחא ליישב דהרשב"א אינו חולק ע"ד הראב"ד שהוב' בתשו' הרא"ם והוב' בפר"ח סי' קי"ט שאלו הבודקי' מאכלים והירקות שנמצאו אחריהם תולעים בשני פעמים כאונסין דיינינין להו עד שנמצ' אחריהם ג"פ ע"ש והרשב"א כ' סתם דאסור לאכול מבדיקת' והמחבר סתם כוותי' ולפי הנ"ל י"ל דהראב"ד בתולעים קטנים קמיירי וכנ"ל ואף שמדברי הרא"ם והפר"ח מבואר שלא הבינו כן בד' הראב"ד מ"מ נכון לפרש כן דלפ"ז הראב"ד והרשב"א ל"פ ובהכי הי' מקום ליתן טעם לדברי מהראי' בפסקיו סי' ע"ב שמתיר לגרור כרעא ד"ה בשם אם נדבק לגגה וסיים ואם בהרבה ההין בשמות שהן נדבקין אין נרא' טוב לתקן אותם ע"כ ומהר"מ פאדווה בתשו' סי' פ' לא מצא טעם לדברי מהרא"י בזה ובתשו' רדב"ז הנ"ל כ' שטעם מהרא"י משום דמיירי בנדבק בדיבוק דק ואם הדיבוק בהרב' מקומה נרא' שנכתב כן לפי סברת המכשירין לכתוב הא דבוקה בגגה בעוקץ דק ולפיכך אין למחקם ע"ש והיא טעם חלוש מאד דמה בכך כיון שאנו דנין שפסול אם נכתב כן ולפי הנ"ל א"ש דכיון דמהרא"י מיירי בדיבוק דק ומלשון מהרא"י מבואר שנמצאו כך דביקת וא"כ א"י מתי נדבקו אם בתחלת הכתיב' או אח"כ ומש"ה מחלק שפיר דאם לא נמצא הרבה ההין דבוקות והיינו שלא נמצא דבוק רק א' או ב' בזה שפיר לתקן היינו לגרור כל הרגל כמבואר שם ואף שיש לספק שמא אח"כ נדבק ומועיל פירוד לד' הסמ"ק וכיון דספיק' היא מחמת פלוגתת הסמ"ק וסה"ת אין לה תקנה מ"מ כבר כתבנו למעל' ליתן טעם לדברי הרדב"ז דבמקום ספק מותר לגרור כל הרגל לכ"ע ובפרט שי"ל לאוקמי אחזק' דהשת' ואמרי' דודאי מעיקר' נדבקו אבל אם הרבה ההין דבוקות והרבה היינו ג' או יותר כמבואר בת"כ הובא בריף ורא"ש הלכות נדה ובש"ס בגיטין דמ"ו דרבים היינו שלשה (א) **(הג"ה מבן המחבר ועיין רש"י כריתות ד"ב ע"ב ד"ה נזירות טהרה)** וכיון דשלש' נדבקו ודאי אח"כ נעשו דבתלת' ודאי אף אם הדיבוק הוא דק אם הסופר והמגי' לא שמו עיניהם בהדיבוק יש עליהם אשמה כמו שכ' הראב"ד הנ"ל לפי מה שביארנו דבריו ויש כאן חזקת כשרו' של הסופר והמגי' וגם רוב מצוין מומחין הן ובודאי אח"כ הוא שנדבק ומש"ה אין להם תקנה ואף שלכאור' יהי' סתירה מדברי הש"ס בחולין דצ"ג ע"ב דמשמע דכל דליכ' כשעור' במק"א אף שיש בג' מקומת אין להעבירו י"ל דשם מטעם אחר אתינן עלה ואכמ"ל וא"כ בנ"ד אם לא הי' הדיבוק רק בה' הלזו הי' מותר לתקן משום דיש לתלות יותר דמתחל' נעשה ויען שהדיבוק דק מאד לא נרא' עד עתה אבל כיון שכ' רו"מ עתה שיש כמה ההין כאלו בס"ת הלזו א"כ מורה דאח"כ נעשה מטעם הנ"ל וא"כ א"א לתקן כנ"ל (ב) **(הג"ה מבן המחבר הנה בתשו' הרמ"ע סי' ל"ו הביאו בתשו' באר עשק סי' ו' כ' הסברא להיפך וז"ל ואולם אם כל ההין שבספר או רובן דביקות ולא נודע איך ומתי נדבקו יש לסמוך להתיר התיקון בהן אפי' בשמות הקודש על החזקת הסופרים כולם שמושכים רגל הה' בקולמוס ממעלה למטה וכבר אמרנו דבכה"ג שהוא דבוק מתחלתו לא יתקדש השם והמתקן עד"ז הרי זה זריז ונשכר עכ"ל הרי דסברתו בזה להיפך וצ"ע.)** אמנם אף אי לא הי' רק ה' א' דבוקה בדיבוק דק הי' קשה להקל דאף שלא נעשה חשוד בכה"ג אי לא בדק שפיר כמ"ש הפ"ת וכנ"ל היינו משום חזקת כשרות של האדם דאלים טובא כמ"ש הפ"י בכמה דוכתי ובפרט בפ"ק דכתובת ובגיטין די"ז ומבואר בש"ס דסנהדרין ובח"מ סי' כ"ט וסי' למד ול"ד דאף בדוחק אמרינן ליישב דבריו שלא להוציאו מחזקת כשרות וע' בט"ז בסי' ל' ס"ג משא"כ כאן שאדרב' אנו אומרין שאח"כ נעשה ודק שפיר אמרי' כן ובש"ס דנדה דנ"ו ע"ב אמרי' דאי, חזקתו בדוק מאן דבדק בגומ' נמי בדיק ובסטר' נמי בדוק ול"א דלא בדק שפיר וגדולה מזו כ' המרדכי בפ"ק דחולין והובא בש"ע יו"ד סי' י"ח סט"ז דאם בדק הסכין אחר שחיטה והצניעה ואח"כ נמצאת פגומה ל"ל בה דאימר בד"א נפגמה או שיבר בה עצמות ולאו אדעתי' ומשמע דאף אם נמצא בה פגומה דקה וקטנה מאד ל"ח לשמא לא בדק שפיר ואעפ"י שהרשב"א במה"ב והובא שם בתב"ש סקלד חולק אזה מטעם זה דשמא הי' בה פגומה קטנה ולא הרגיש בה או שלא נתן לב אליו או שדלגה הציפורן עליו או שנכנס אז (דם בהפגימה ונקרש בתוכה ע"ש מ"מ כל האחרונים פסקו כדעת המרדכי והש"ע ואף השמ"ח כ' להקל בהפ"מ וגם הרשב"א לא החמיר אלא במקום שאין לתלות שנפגמה אח"כ בשום דבר רק לומר ששובר בה עצמות ולא אדעתי' דהא סובר הרשב"א דיותר י"ל להחמיר מטעמים הנ"ל אבל במקום שיש סיבה קצת לתלות אולי נפגם מחמת חלודה גם הרשב"א מודה וע"ש בשמ"ח וא"כ לדברי רו"מ שהי' הס"ת במקום שאפשר לתלות בגיפלאסין יען כי עמד אצל כותל חדש שהזיעה ודאי תולין בזה יותר משנאמר שלא בדק יפה והרי יותר יש לחוש להחמיר בסכין שמתחלה לא נתן לב כ"כ להרגיש בפגימה קטנה כמ"ש הב"י בסי' י"ח בשם שערי תשובה להר"י יונה ז"ל כי צריך לכוון במאד מאד בבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונ' ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב ע"ש וכדברים האלה כ' הרשב"א במה"ב שהובא בתב"ש שם ואעפ"כ כל היכא דאיכ' למיתלי שנעשה הפגם אח"כ מחמת חלודה תלינין אף להקל גם לד' הרשב"א ול"ח לשמא לא בדק יפה מכ"ש דחיישינן הכא להחמיר בכה"ג דתלי' רק בראות העין וז"ב ועוד אני אומר טעם אחר שנ"ד הוא ק"ו מהך דסי' י"ח דבהך דסי' י"ח אף דאית בי' נמי רובא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן היינו דמומחה הוא ויודע הלכות שחיטה וגם יודע לאמן את ידיו לשחוט כראוי ואף דבכלל זה נמי הוא דיודע ומרגיש בפגימה דקה מ"מ זהו תלוי בכוונת הלב ואם לא כוון לבו היטב להרגיש לא ירגיש אף כשהוא מומחה ואומן כמ"ש הר"י והרשב"א ולא יועיל בזה מה שהוא אומן להשחיז הסכין היטב שיהי' חלק בלי פגימה דזה אי אפשר לו בשום אופן לעמוד על ככה רק ע"י בדיקתו אטופרא אחר ההשחזה ואם לא בדק שפיר כי לא הכין לבו אין התמחותו ואומנתו מועיל אבל בסופר אם הוא מומחה ויודע לאמן את ידיו לכתוב אין קלקול יוצא מת"י לכתוב הא שיגע כרעא דה' בגגה בשעת הכתיבה כמ"ש הרשב"א במ"ה ובחי' הבאתי למעלה דרוב מומחין אין מקלקלין ואף שכתבתי למעל' בשם הרשב"א בתשו' סי' אלף נ"ו דל"ש לומר שודאי הסופר לא יטעה בכתיבה דהטעות מצוי' וכנראה לחוש היינו בחסר ויתיר או שיטעה בכתיבתו ויכתוב אות אחר במקום אות זה וכדומה כאשר עינינו רואות. אבל בנ"ד שנמצא ה' דבוקה בדיבוק דק שא"ל שהסופר טעה וכתב ח' במקום ה' שאם כן הי' לו להדביק בדיבוק חזק וגם צורת הח' שאנו כותבין הם בתמונת שני זיינין וחטוטרת וגם שהוא בשם הק' ועכצ"ל שהסופר כתב ה' אלא שנמשך ידו שלא בכוונה ונדבקה הכרע' לגגה בדיבוק דק א"כ זהו קלקול הוא ולא טעות ורוב המומחין אין מקלקלין כמ"ש הרשב"א בחי' ובמ"ה ודבריו מוכרחים בש"ס דאל"כ מה מועיל הא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הוא במצא תרנגולת שחיטה. או במומר א"צ לתיאבון שמא קלקל בשחיטתו אע"כ כד' הרשב"א ובתשו' במק"א הוכחתי דדעת התוס' והרא"ש הוא דכל מומחין אין מקלקלין א"כ בנ"ד אין מקום ספק לומר שהי' הדיבוק בשעת הכתיבה מחמת רוב דרוב מומחין ואין קלקול יוצא מת"י בכה"ג וכדכתיבנ'. אמנם כיון דבנ"ד כ' רו"מ שבכ"מ יש שאלה זו וא"כ אם באנו להחמיר יצטרך לגנוז כמה יריעות יש לחפש צדדים להקל. והנה כבר כ' למעלה בשם תשו' ב"א שמיקל בנידון דידי' בטפת דיו שנפל על אות מהשם ונתייבש וכשהתחיל לגרר נתקלף הדיו ונשאר האות שלם וכ' דלהס"ת מותר לגרור האות ולכתוב אחרת במקומו משום דלהסה"ת הוי ח"ת ואות מהשם שנעשה ע"י ח"ת מותר למחוק ואף להאוסרין למחוק בכה"ג בכאן כ"ע מודו והאריך בזה והארכתי במק"א ולהסמ"ק אף דלדידי' אות כשר הוא מ"מ לשיטת הסמ"ק ע"כ מותר למחוק ע"מ לתקן אח"כ דאל"כ לא ניחא לשיטתו בריית' דמ"ס מש"ה כאן אף דלשיטת הסמ"ק כשר וא"צ ת קון כיון דעכ"פ לדידן ספיקא הוי שמא כסה"ת מש"ה מותר לתקן גם לדעת הסמ"ק ע"ש באריכות בתשו' ב"א. וא"כ בנ"ד אף אי הוי ידעינן בבירור שנעשה אחר הכתיבה דכוותי' הוא וקיל מנידון דתשו' ב"א דשם לד' הסמ"ק גם עכשיו כשר גמור הוא בלי תיקון כלל משא"כ בנ"ד דגם לד' הסמ"ק עכשיו קודם הפירוד פסול הוא אלא שלד' הסמ"ק כיון שמועיל גירור הדיבוק לבד הי' אסור לדידי' לתקן בכה"ג שיגרר כל הרגל כיון דלדידי' בקדושתו קאי ומ"מ כיון דלדידן ספיקא הוא שמא כסה"ת מש"ה גם לד' הסמ"ק מותר לתקן בכה"ג ע"י גרירת כל הרגל ויש לצרף נמי מ"ש בתשו' הקודמ' די"ל דבכה"ג דנשתנ' לאות אחר גם הסמ"ק מודה וידעתי שבכמה תשו' מהמחברים משמע להיפך ממ"ש כמבואר בתשו' רדב"ז הנ"ל וגם בתשו' רד"ך בא' מ"מ דרך זה הוטב בעיני ליישב דברי הסמ"ק מקושיית הג"פ עליו בסי' קכ"ה ואף שמדברי הרשב"א בח"י לשבת דק"ד מבואר דמקיל אף בכה"ג בהסרת הדבק הנה ע"כ גם לשטת הג"פ שם הסמ"ק לא ס"ל כהרשב"א ע"ש היטב ובפרט שבלא"ה הסמ"ק לא ס"ל כרשב"א כמ"ש הרד"ך שם והארכתי בזה בתשו' במק"א וגם הר"ן שם בשבת ס"פ הבונה דחה ראיית הרשב"א ומשמע מדבריו דלא ס"ל כוותי' ומ"ש רו"מ דמדברי הטא"ח סי' ל"ב משמע דהסמ"ק מקיל אף בכה"ג דנשתנ' לאות אחרת מדכ' דסה"ת חולק על הסמ"ק והסה"ת בנפל טיפה לב' ונדמה לפ' מיירי ש"מ דהסמ"ק אף בכה"ג מקיל עכ"ד רו"מ ואין זה כלום דהא בסה"ת שהביא הב"י שם כ' ג"כ או טפת דיו שנפל' בחלל אות אחרת ואין שמה עליו וכ"ה בסה"ת שלפנינו סי' ר"ה והיכא שנפלה טפת דיו בחלל ב' או ח' או אות אחרת שאין עתה שמה הראשון עליו אין לה תקנה לגרור הטפה כו' דהוי כח"ת כו' וכן אם המם פתוחה כו' ונעשית כו' סתומה או אם מריש עשה ד' כו' משום דהוי כח"ת כו' ש"מ דברישא מיירי בלא נשתנה צורתה לצורת אות אחרת אלא שנשתנה צורת האות שגם בזה פוסל בסה"ת וא"כ שפיר כ' הטור שחולק אסמ"ק אבל בנשתנה צורת אות אחרת י"ל דגם הסמ"ק מודה וכמ"ש אלא שדברי המנ"ע סי' ל"ו הם נגד זה והנה בתשו' שכ' זה יותר מי"ו שנה הבאתי דברי המנ"ע שמחמיר בנדבק אח"כ בדיבוק עב והבאתי שם דברי הבני יונה שחולק עליו ועכשיו ראיתי בס' קה"ס הביא דברי המנ"ע להקל דדברי הריא"ס אמורים רק בנדבק אח"כ אבל בנדבק מתחלה אף בעוקץ דק מותר לגרר ולתקן והיא מהתימה דהרי מבואר בדברי הריא"ס דמיירי בנדבק בתחלת הכתיבה וכעת אין ת"י לא תשו' מנ"ע ולא ס' בי"ו אמנם אעפ"כ בדיבוק דק ונעשה אחר הכתיבה מחמיר ודאי המנ"ע וכיון שבלא"ה הריא"ס מסתפק להחמיר בנדבק בדיבוק דק וכוותי' פ' רמ"א ע"כ אם ודאי נדבק אחר הכתיבה קשה להקל כ"כ. אמנם בנ"ד כיון שיש ספק אימתי נדבק אף שהארכנו למעלה שמשורת הדין אמרי' שודאי אח"כ נדבק מ"מ כיון שבתשו' רדב"ז הנ"ל מפורש שאם יש ספק אימתי נעשה יש לגרור כל הרגל ולתקן בפרט שכפי שהצצתי היטב במקום הדיבוק ולא ראיתי רושם גיפלאסין א"כ מצד חוש הראות נראה יותר שנעשה מתחלת הכתיבה ואם הרדב"ז מתיר לגרור בספק אימתי נעשה אף שמבואר מדבריו דתופס עיקר כד' הסמ"ק ועכ"פ ודאי שקולה אצלו ד' הסמ"ק כמו ד' הסה"ת מדמקיל לגרור רק הדבק באם ודאי נעשה אחר הכתיבה כמ"ש בתשו' הקודמת מכ"ש לדידן דתפסינן עיקר כד' הסה"ת שכן הסכמת רה"פ כמבואר בדברי כל האחרונים ואעפ"כ לא הי' מלאני לבי למעש' להקל לגרור בנ"ד הרגל רק ע"י קטן כמו שהמצי' דבר זה בתשו' ב"א הנ"ל בנ"ד, ואם כי הוא ז"ל הוסיף לעשות ע"י גרם מחיקה להניח נייר מלוחלח על האות עד שיומחק וגרם מחיקה שרי הנה בכמה תשובת הארכתי לתמוה על דבריו דנרא' דבכה"ג לאו גרמא הוא הגם שמדברי הזית רענן פ' בשלח מבואר כדברי הב"א אבל דבריהם תמוהים מדברי הש"ס במכות די"א ובסוכ' פ' החליל ומש"ס מנחות דנ"ו ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה הניח שאור וברמב"ם פי"ב מה' מעה"ק הט"ז ועיין בתוס' שבת די"ז ד"ה אין פורסין ובתוס' מנחות הנ"ל ד"ה ומעשה שבת ובמג"א בסי' רנ"ב סק"ך ובסי' שט"ז סק"ט וע' בש"ס שבת די"ד ובס"ח סי' תתק"י ועכצ"ל בפי' הש"ס דשבת דק"כ כמ"ש הרשב"א בחי' שם והיינו ע"ד שכ' התוס' בשבת די"ז הנ"ל ובחנם תמה בתשו' ב"א שם על הרשב"א והארכתי מזה בכ"מ ואכ"מ ואף שיש סעד קצת לדברי הב"א מל' הרמב"ם פ"ו מה' יסה"ת וכ"מ בתשו' רדב"ז ללשונות הרמב"ם ח"א סי' מ"ז מ"מ בנ"ד בלאה ק' לעשות כן בפרט ע"י קטן שקרוב שיבא לידי קלקול ע"כ הי' דעתי להקל לעשות הגריר' להדי' ע"י קטן חריף ויודע לאמן את ידיו אך בנ"ד יש עוד מקום חומר' דהא מהראי' בפסקיו סי' ע"ב סיים ואם בהרב' ההין שבשמות שהן נדבקין אין נרא' שוב לתקן אותם העתקתי דבריו למעל' ואף שבתשו' מהרמ"פ סי' פ' גמגם על דברי מהרי"א הללו דמה חילוק בין שם א' לשמות הרבה עכ"ז סיים שלבו נוקפו להקל אחר שיצא מפ"ק והובא בד"מ סס"י ער"ו ואנן מה נענה אבתריו ובפרט שלענ"ד שמה שגמגם מהרמ"פ על מהראי' היינו לפי הבנת מהרמ"פ בתחל' שבדיבוק הה' די בהפרדת הדבק לכן לא מצא טעם דמה חילוק בין שם א' להרבה אבל למה דמסיק אח"כ בשם החכם הלבלר מהר"ש שצריך לגרור כל הרגל וכן מבואר בדברי מהרא"י גופי' שם א"כ דברי מהרח"י יש להם טעם נכון דבהרבה אין נכון לתקן בדרך זה לגרור הרגל ולחזור ולכתבו על מקום הגרר דהא אמרי' בפ' הקומץ סוף דכ"ט אמר רב ס"ת שיש בו שתי טעות בכל דף ודף יתקן שלש יגנוז וקאמר התם בש"ס דטעמ' משום דמיחזי כמנומר ואף דקאמר עלה ותנא תיובתי' שלש יתקן ארבע יגנוז ותנא נמי אם יש בו דף א' שלימה מצלת על כולו היינו בשחר אותיות אבל בשם כיון דרשב"א משום ר"מ סובר דאין כותבין את השם כלל לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק כדאי' התם ד"ל ע"ב ואף דאינך תנאי פליגי עליו י"ל דהיינו בחד שמא אבל בהרבה שמות כ"ע מודי מטעמ' דמיחזי כמנומר ובש"ס בגיטין דנ"ד ע"ב קאמר דאף ר"י דס"ל דמעביר עליו הקולמס ומקדשו ע"כ ל"ק ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמיחזי כמנומר וכיון דקאמר בתחל' ע"כ ל"ק ר"י רק בחדא אזכרה מסתבר' דביותר מחדא אזכרה מיחזי כמנומר ואף אם נאמר דלאו דוקא חדא מ"מ בהרבה אזכרות מיחזי כמנומר והא דקאמר הש"ס אבל דכולי ס"ת לא מה דאיצטרך לי' קאמר ולרווח' דמלת' קאמר הכי דשם עובד' הכי הוי כמבואר שם אבל כיון דנקט בריש' דמלת' ע"כ ל"ק ר"י אלא בחדא אזכר' דוקא קאמר דבטובי מחזי כמנומר ובודאי אין לחלק בזה בין שם א' למקצת השם או מקצת אות מהשם ואדרב' לענין תלוי' חמיר מקצת השם משם שלם כמבואר במנחות שם ד"ל ועיין במג"א סי' ל"ג סק"ז ובאחרונים שם ובנו"ב קמא חא"ח סי' א' ובודאי לכתוב ע"ג הגרר ודאי מחזי כמנומר יותר ועיין בתשו' הריב"ש סי' ז' הביאו הב"י בקצר' ברס"י ער"ו לענין כ' האזכרות בזהב ואין תשו' ריב"ש כעת לפני ומפני שאין הדבר מוכרח כ"כ מהש"ס לכן כ' התה"ד אין נרא' שוב לתקן אותם ולא החליט לאיסור אבל יש לדבריו טעם נכון וגם נוטה יותר לאיסור מן הש"ס כמ"ש ואף שהרדב"ז בסי' הנ"ל כ' דבשנים ושלשה מקומת טוב לתקן גם למהרא"י הנה הרדב"ז דחק מאד בטעם מהרא"י כמ"ש למעל' בטעם שאינו מתקבל על הלב אבל לפמ"ש נראה דכוונת מהרא"י שכ' בהרב' ההין דשמות היינו מג' ולמעל' כמ"ש בש"ס על לשון רבים מהטעם שכ' למעל'. הן אמת שהרמ"א בהג"ה השמיט סוף דברי מהרא"י הנ"ל ולכאור' מדסתם ולא חילוק ש"מ דלא ס"ל לחלק בין שם א' להרבה שמות אלא שלפמ"ש אולי כיון שמהרמ"פ גמגם על סוף דברי מהרא"י הנ"ל לזאת לא הביא בהג"ה סיום דברי מהרא"י אבל לפמ"ש נרא' דמהרנ"פ לא גמגם רק לפי מה שעלה בתחל' ע"ד שדי בפירוד הדבק אבל לפי מה דמסיק אח"כ בשם הלבלר מהר"ש דצריך לגרור כל הרגל ולחזור ולכתבו שפיר יש טעם נכון לדבריו ועכ"פ כיון דאיכ' כאן תלתא טעמי להחמיר חדא כיון שהיא נגועה דקה מחמיר הב"י בשם הריא"ס ורמ"א פ' כוותי' שנית כיון שעפ"י שורת הדין אמרי' דודאי אחר הכתיבה נעשה בזה יש ד' הרמנ"ע להחמיר שלישית כיון שהדיבוק הוא בהרבה שמות חוכך מהרא"י להחמיר וגם מהרמ"פ לא מלאו לבו להקל וכיון דאיכא תלתא טעמי להחמיר אף שד' הרדב"ז בתשו' הנ"ל להקל בכל אלה גם אם חיברו לה יחדיו מ"מ לבי יהגה אימה להקל כ"כ לזאת ימחול רו"מ להציע הענין לפני שאר חכמי הדור אולי יתני בה טעמי להיתרא:
אחרי כותבי ראיתי שיש עוד לדבר בזה כי מ"ש למעל' לסייע לדברי מהרא"י מד"ס דגיטין דנ"ד דקאמר דבכולי ס"ת מחזי כמנומר וכולי ס"ת ל"ד אלא הרבה אזכרות ולכתוב ע"ג הגרר מחזי יותר כמנומר מהעברת קולמס כמ"ש להאחרונים שהביאו כן בשם תשו' ריב"ש סי' ז' עכשיו ראיתי בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' דמש"ה בכ' האזכרות בזהב ל"ל תקנתא משום דאסור לגרור הזהב משום מוחק השם הא לולא זאת הי' אפשר בתיקון לגרור ולכתוב ע"ג בדיו דאע"ג דדיו ע"ג דיו הוי מנומר דיו ע"ג הגרר לא הוי מנומר והביא ראי' מהא דקאמר הש"ס דביתרות אף בארבע טעיות בכל דף יתקן אף שצריך לגרור ולכתוב ע"ג הגרר שלא תראה תיבה כשתי תיבות ע"ש ולפ"ז אזדא ראייתי הנ"ל. אמנם ראיית התשב"ץ אינה מוכרחת כי י"ל דבשמות קפדינן טפי אמנומר מבשאר תיבות כדאמר הש"ס בגיטין ד"כ, ע"כ ל"ק רבנן התם אלא דבעינן זא"ו וע' במג"א סי' ל"ג סק"ז ובאחרונים שם והרי חד מ"ד ס"ל דאסור לכתוב אף שם א' על מקום הגרר אף דשאר תיבות מותר ע"כ אין ראיית התשב"ץ ראי' לפע"ד ונחזי אנן ולכאור' יש להביא ראי' לד' התשב"ץ מהא דקאמר ראחב"י בגיטין ד"ך ע"כ ל"ק רבנן התם אלא דבעינן זא"ו וק' ואיך אפשר לומר כן הא קיי"ל דמותר לכתוב השם על מקים המחק ועל מקום הגרר וע"כ דהעברת קולמס גרע טפי וא"ל דלראחב"י אה"נ דרבנן דר"י אוסרים לכתוב השם על מקום הגרר ז"א דהא בריית' זו שנוי' במ"ס פ"ה והכי איתא התם הי' צריך לכתוב השם ונתכוין וכתב יהודא ולא נתן בו ד' מוחקו וכותב את השם ר' יהודא אומר כו' אמרו לו אין זה מן המובחר ע"כ ובירושלמי ס"פ הבונה הכי איתא הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודא ושכח ולא כ' ד' תרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדוש' ר' יהודא אומר כו' אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר משמע דרבנן דר"י ס"ל תקנתא למחוק השם ולכתוב עליו שם בקדושה וש"מ דסוברים כמ"ד דמותר לכתוב השם על מקים המחק והגרר ואפ"ה קאמר ראחב"י דטעמייהו דל"ל תקנתא בהעברת קולמס משום זא"ו ואף אם נדחוק ונאמר דלת"ק הפי' דימחוק וישאר מקום המחק והגרר חלק ויכתוב השם אחר הגרר חוץ ממה שיש כמה קושית ע"ז יש הוכחה אחרת דבירושלמי מקשה אח"כ למאי דמוקי מתני' דקתני התם דיו ע"ג דיו פטור כרבנן דר"י והכא קאמרי שאין זה מהמובחר משמע דהוי כתב ומשני בשיטתו השיבו בשיטתך שאתה אומר כתב הוא אינו מן המובחר והרשב"א בחי' לגיטין ד"ך הביא דברי הירושלמי הללו והרי לדברי הירושלמי גם לר"ח בגיטין ד"ך הא באמרו לו לר"י אין השם מן המובחר היינו משום זא"ו אלא דלדברי ר"י קאמרי ולדידהו ס"ל דמטעם אחר ל"מ משום כתב ע"ג כ' והרי ר"י קאמר דכותבין השם ע"ג מקום הגרר והמחק כדאיתא במנחות ד"ל וא"כ מה קאמרי לי' רבנן אהך דהעברת קולמס ש"מ דהעברת קולמס גרע יותר מכתיבה ע"ג מקום הגרר וכד' התשב"ץ. אמנם מש"ס דגיטין דנ"ד יש להכריח כד' הריב"ש ולא כתשב"ץ מהא דפריך התם וליעבר עלייהו קולמס וליקדשי' כמאן נימא דלא כר"י דתניא הרי שהי' צריך לכתוב השם כו' ומשני אפ"ת ר"י ע"כ ל"ק ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא דמחזי כמנומר והנה כ' הפוסקים דשם שנכתב שלא בכוונה מותר למחקו ולענ"ד יש ראי' ברורה לדבריהם מת"ק דר"י דכאן כמו שמפ' במ"ס ובירושלמי שהבאתי למעל' ונרא' שלזה כיון התשב"ץ ח"א סי' קע"ז שהביא ראי' מהא דיהודא דשם שלא בכוונ' מותר למחוק וא"כ לד' התשב"ץ אכתי תיקשי גם לרבנן וימחוק עתה כל השמות ויכתוב מחדש לשמן ע"ג מקום המחק והגרר כיון שלא כ' האזכרות לשמן מותר למחקן דהא לד' התשב"ץ בכותב השמות אפי' דכולי ס"ת ע"ג הגרר לא מחזי כמנומר וא"ל דהא דכ' הפוסקים דבשם הנכתב שלא בכוונ' מותר למחקו היינו דוקא בנכתב לשם תיבה אחרת כההיא דנתכוין לכתוב יהודא אבל בנכתב סתם ולא כיון בפי' לסם קדושת השם אסור למחקו הן אמת שכד' הרדב"ז ח"א סי' ע"ז אבל מדברי כה"פ מבואר להיפך וע' בהגמ"יי רפ"ו מה' יסה"ת וכ"מ מד' הסמ"ק הביאו הב"י בבדה"ב סי' ער"ו וכן מבואר בדברי התשב"ץ עצמו בסי' הנ"ל דבהך דאזכרות לא כתבתי לשמן מותר למחוק מה"ט ואם כן תיקשי הא דאמרן ועוד לחד תי' בתוס' במנחות דמ"ב דהא דאזכרות לא כתבתי לשמן מיירי שכ' בפי' שלא לשמן וכד' הר' אלחנן במרדכי הס"ת וא"כ הדרא ק' לדוכתי' וא"ל דמש"ה א"י עתה למחוק האזכרות משום דלא מהימן שכ' שלא לשמן רק לגבי עצמו נאמן להפסיד שכרו כדאמר שם בש"ס דז"א מדקאמר שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובת לשמן אינו שוה כלום משמע אף בידוע שאינן כתובת לשמן אינן שוה כלום ואמאי הא אפשר למחוק ולכתוב האזכרות מחדש ע"ג הגרר וכן בתשב"ץ שם חוכך להחמיר בהע"ק ע"ג השם משום מוחק וכ' דאין ראי' מהא דפריך הכא וליעבר עלייהו קולמס משום דכאן האזכרות לא נכתבו לשמן ושרי במחיקה ולדבריו ע"כ הא דפריך וליעבר עלייהו קולמס היינו אמה דקאמר שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובת לשמן אינו שוה כלום משמע אף בידוע שאין כתובת לשמן וע"ז פריך וליעבר עלייהו קולמס וא"כ הדר"ק לדוכתי' ויותר תיקשי להמקשה דלא אסיק אדעתי' מהא דבכולי ס"ת מחזי כמנומר ולמה לא פריך גם לרבנן דימחוק כל השמות ויכתוב ע"ג א"ו דלכתוב ע"ג הגרר הוא מנומר יותר מהעברת הקולמס ואף המקשה ידע הא ומש"ה לא פריך רק לר"י דמהני העברת קולמס וס"ל דכיון דלדידי' מהני העברת קולמס ומהני כ' ע"ג כ' מועיל גם בשמות דכולי ס"ת עד דמשני לי' דבכולי ס"ת אף בהעברת קולמס מחזי כמנומר אבל בכותב ע"ג הגרר מיפשט פשיטא גם למקשה הכי ואף שבתשב"ץ בח"א סי' קמ"ט כ' דיכול לקדר השם הנכתב בטעות והקשה ע"ז מש"ס דגיטין דנ"ד הנ"ל דהא אפשר לתקן בקדירה ותי' שתיקון זה הוא פוגם קצת הספר והשוכר סופר לכתוב לו ס"ת לא נתן לו שכר על ספר כזה ע"כ הפסיד שכרו אע"פ שהוא כשר ע"כ והובאו דבריו בס' בדה"ב שם וע' בתשו' נו"ב קמא חאה"ע רס"י פ"ה מ"מ זהו לקדור כל השמות ומכ"ש לכתוב כל השמות אח"כ ע"ג הטלאין אבל לגרור כל השמות ולכתוב אחר כך ע"ג הגרר נרא' ודאי דאין זה מקח טעות דמצוי לכתוב כמה וכמה תיבות על הגרר כמ"ש התשב"ץ בעצמו שם להוכיח דאסור לקלוף את השם הנכתב בטעות מש"ס הנ"ל דאל"כ הא יכול לקלוף כל השמות דאין הספר נפגם בכך שמנהג הסופרים לקלף שלא במקום אזכרה ע"ש וכ"ש בגרר דודאי מנהג הסופרים לכתוב ע"ג הגרר שלא במקום אזכרה א"ו ראי' ברורה לד' הריב"ש ודברי התשב"ץ שבסי' קכ"ז צ"ע וכיון שהעיקר כד' הריב"ש נסתייעו דברי מהרא"י כמ"ש במכתבי הקדום גם הש"ך בסי' ער"ו סקי"ב כ' דאם הרבה שמות נכתבו שלא לשמן בס"ת אסור למחקן אע"פ שהוא לצורך תיקון משום דמחזי כמנומר וכ' שבתשו' האריך ובודאי כוונתו מפני שצריך לכתוב אחר כך השמות ע"ג המחק והגרר וא"כ צ"ל דבשם א' יותר גרוע העברת קולמס מלכתוב ע"ג הגרר משום שאין זה נוי בהעברת קולמס יותר מלכתוב ע"ג הגרר אבל כענין מנומר בהרבה שמות יותר הוי מנומר לכתוב ע"ג הגרר מהעברת קולמס ולא כדמשמע מלשון המג"א בסי' ל"ג דבשם א' שייך ג"כ משום מנומר וכבר כ' כמה אחרונים דט"ס הוא במג"א גם ד' התשב"ץ סי' קמ"ט הנ"ל צ"ע דהוכיח מגיטין דנ"ד הנ"ל דאסור לקלוף השם דאל"כ גם בכולי ס"ת שכ' אזכרות שלא לשמן יהי' תיקון בכה"ג לקלוף כל השמות ע"ש וקשיא טובא ולדידי' מי ניחא כיון דשם הנכתב שלא בכוונה מותר למחקו כמ"ש הוא עצמו בסי' קכ"ט מכ"ש דמותר לקלפו וצ"ע וי"ל בדוחק קשה ועמ"ש למעל' ועכ"פ קשה להקל נגד ד' מהרא"י הנ"ל.. שלמה במוהר"י זללה"ה.