אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קמ

תשובה קלט

סקאלא יום ו' עש"ק כ"א שבט תרי"ח לפ"ק.

ושלום תנינא שלמא בכפיל' לכבוד אה' חתני חביבי כלבבי הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסים כש"ת מוה' ברוך מאיר נ"י אבד"ק פאטיק:

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בענין הנגיעות באותיות שם הק' שבס"ת והשבתיו להתיר להפריד הנגיעות אמנם יען שהנו"ב מה"ת מחמיר באם נעשה הנגיע' אחר הכתיב' שלא להפריד מחשש מוחק השם בחנם לזאת אף שהארכתי בתשו' שמותר להפריד מ"מ לכתחל' יש לחוש לד' הנו"ב היכא דאפשר ולעשות הפירוד ע"י קטן שיודע לאמן ידיו. וכ"ת לא הסכים לזה והביא דברי מוהר"מ לובלין בתשו' שהבי' המג"א בסי' ל"ט אני תמה על תמיהתו כיון דמוהר"א לובלין עצמו כ' דגרירת הדבק שבין אותיות לא מקרי כתיבה דהרי מה"ט מותר גם בתו"מ ולא הוי של"כ רק שמחמיר לכתחל' משום דעכ"פ תיקון מקרי ולכתחל' כל התיקונים אסור לעשות ע"י מי שפסול לכתוב וכיון שאינו רק חומר' לכתחל' כמו שהאריך המוהרמ"ל שם בנ"ד חומרא דאתי לידי קולא. דאולי יותר יש להחמיר לכתחל' לחוש לדברי הנו"ב דלדעתו יש בזה חשש מוחק קצת מאותיות השם דיש בזה א סור דרבנן ולד' המנ"ע יש בזה חשש איסור דאו' ועוד דכיון דעכ"פ אין בגרירת הקטן חשש לענין דיעבד רק לכתחל' א"כ בנ"ד דיש לנו ספק אי צריך גרירה כלל דהא לתי' השני של הב"י אם נדבקו אחר הכתיב' א"צ גרירה כלל כפי מה שהבינו הב"ש והנו"ב בדבריו ותי' זה נראה להב"י עיקר א"כ גם מוהרמ"ל מודה דאין חשש אף לכתחל' לגרור ע"י קטן כיון דהעיקר היא שא"צ גרירה כלל ועוד הנה כ"ת מדמה בפשיטו' גרירת קטן לגריר' אשה דמיירי בי' מהרמ"ל ובעיני רב החילוק ביניהם וכבר נתקש' הנו"ב מה"ת חא"ח סי' א' על עיקר הדין המבואר בש"ס דס"ת שכ' קטן פסול משום שנא' וקשרתם וכתבתם וקטן אינו בר קשיר' הא התוס' והרא"ש כ' ריש חולין דמש"ה שחיטת נכרי נבלה משום דכ' וזבחת ונכרי איכו בר זביחה ואפ"ה תנן דחש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ומקרי בר זביח' ואמאי אינו נקרא בר קשיר' והאריך ליישב משום שעכ"פ אסור להאכיל לקטן נבלות בידים מה"ת מש"ה מקרי בר זביח' משא"כ לענין תפילין ע"ש ובאמת תי' זה מבואר בקצר' בתשו' מהרי"ל סי' קצ"ו וכ"כ השמ"ח בסי' א' סכ"ח ובתב"ש שם והביא שם דברי מהרי"ל בקצר' אלא שאני תמה דאכתי מה יעשו בדברי התוס' בגיטין דכ"ב ע"ב שכ' דקטן מקרי בר כריתות הואיל ואם הגדיל הקטן הוה בן כריתות ע"ש ואף שלפי מסקנת התוס' שם אין הכרח לתי' זה מ"מ כל הקדמונים הביאו תי' זה ג"כ וכצ"ל לדברי הרמב"ם שפ' באמת דבעינן בכתיב' שיהי' בן כריתות ואפ"ה בחש"ו מהני גדול ע"ג וע"כ משום דחשיבי בני כריתו' כתי' התוס' וכיוצא בזה אמרו בש"ס שם דפ"ב לענין גירושי קטנה אמאי מהני הא בעינן ויצאה והית' אלא משום דאתי לכלל הוי' ע"ש וא"כ הדר"ק לדוכת' אמאי לא מקרי בר קשורה לענין כתיב' לכן עלה בדעתי לומר דלא כהתב"ש והנו"ב אלא דשאני לענין שחיט' ולענין כתיבת הגט דשם קפדינן רק שיהי' בר זביחה ובר כרית' ומש"ה קטן נמי מקרי בר זביח' ובר כרית' כיון דאתי לכך בגדולתו אבל כאן לענין כתיב' סתו"מ דקתני פיסולא משום שנא' וקשרתם וכתבתם מי שישנו בקשיר' ישנו בכתיב' וכל שאינו בקשיר' אינו בכתיב' ולא קתני מי שבר קשיר' ומי שאינו בר כתיב' בזה קפדינן אמי שישנו עכשיו בקשיר' בשעת הכתיב' ומש"ה קטן נמי פסול ומה"ט אזדה לה השגת התב"ש מעל הפר"ח לענין שחיטת מומר ומייתי ראי' מתפילין ולפי הנ"ל לאו ראי' הוא די"ל דמומר נמי מקרי בר זביחה ובר קשירה אבל עכ"פ אינו בקשיר' כדכתיבנ' וגם הב"ש בסי' קכ"ג סק"ה כ' דמומר בן כריתה הוא וכן לענין מסור דיליף התב"ש ס"ק מ"ז בפשיטות שחיטה מתפילין ולענ"ד יש לחלק מטעם הנ"ל ועיין בס' ג"פ בסי' קכ"ג סק"ז ולקצר אני צריך אמנם אכתי ק' דהא רש"י כ' בד' יוד ד"ה כרית' דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינ' ישנו בכתיב' ע"ש וא"כ לימוד זה דומה ממש ללימוד של וקשרתם וכתבתם ובס' ג"פ שם בד"ה איברא כ' בפשיטות דבגט ליכא היקשא כמו בס"ת דכ' וקשרתם וכתבתם והרי מבואר מדברי רש"י דבגט נמי איתא להיקש' וכיון שכן היא גופא תיקשי מדוע בגט די שיהי' בן כרית' ובסתו"מ בעינן שיהי' בקשיר' ממש אלא דהתוס' לא ס"ל כרש"י וכ"מ מדהביאו שם מדלא פסלי מילה בנכרי משום דלאו בני מילה נינהו ולרש"י אין זה ראי' דבגט יש היקשה כמו בסתומ' משא"כ במילה ועכ"פ לרש"י צ"ע מ"ש כתיבת הגט דכשר בחש"ו בגדול עע"ג ומקרי בני כריתה ומ"ש בכתיב' סתו"מ דלא מקרי בר קשירה ומ"מ כבר הראנו דיש חילוק בין אשה לקטן דאשה אינה בת קשירה כלל משא"כ קטן מקרי בר קשיר' אלא שאינו בקשיר' ואף דלענין כתיבת סתו"מ פסול מ"מ גרירת הדבק ודאי אינו כתיב' כמו שהוכיח מהר"מ ועיקר הפיסול לכתחל' היא משום תיקון ובתיקון י"ל דלא קפדינן רק שיהי' בר קשורה וקטן בר קשורה הוא אלא שכיון שחומר' מוהרמ"ל הוא מכח דברי הרמב"ם והטור שכ' שכל הפסול לכתוב פסול לכל תיקון עשייתן א"כ אין לחלק בין אשה לקטן גם לענין תיקון אלא שכבר כ' מהרמ"ל דאף לדברי הב"י שמשמע לי' מל' הרמב"ם שכל התקונים אין לעשות רק ע"י כשר ולא תיקון השין בלבד זהו דוקא בתפילין משום גזרה אבל לא בס"ת א) **(הג"ה מבן המחבר ועוד יש לצרף לסניף דעת הדריש' שהבי' הש"ך בסי' רפ"א סק"ו דכ' דהרי"ף והרמב"ם והטור ס"ל דאשה וקטן לא פסול רק בכתיבת תפילין ולא בס"ת ובספר סת"ם מוהרש"ק ז"ל סי' ו' כ' דזה הוא שיטת רש"י בגיטין דף מ"ה ולא קשה עליו קושית התוס' ריש ע"ב. ובזה יש מקום אתי ליישב דיקדוק א' בש"ס שם דעל הא דאיתא במשנה אין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן הנכרים יתר על דמיהן מדייק הש"ס הא בכדי דמיהן לוקחים ש"מ ס"ת שנמצא ביד נכרי קורין בו וקשה דאמאי לא מדייק הש"ס דגם תפילין שכתבן נכרי מניחין ואף שבהגהותי לעיל סי' קט"ו כ' ליישב דקדוק מה עפ"י דברי רש"י שכ' ול"א שמא כתבו לשם ע"א ופלוגתי' הוא לקמי')** אלא שנרא' שאף בס"ת כיון שמוהרמ"ל כ' דמהיו' טוב נמי יש להחמיר לכתחל' נמי אין לחלק בין אשה

**(הג"ה מבן המחבר חשוב ראוי ואע"ג דהרא"ש ביבמות דכ"ב כ' דזה מחשב בידו לבוא עלי' בע"כ התם שאני דאם היא רוצה לקיים מצות יבום הוא מוכרחת מכח מצות התורה אבל אם יש בהביאה אפי' איסר דרבנן שיב לא מקרי בידו ומעתה לענ"ד צדקו דברי הב"מ בסי' קל"ב ודלא כמו שדחה אאמו"ר הג' זללה"ה בספרו דבריו עש"ה וכנראה מסברת השעה"מ והטעם המלך שהבאתי למעלה והנה זה כביר הבאתי ראי' דלא כסברת הב"ח מדברי הרשב"ם בב"ב דף קנ"ו ע"ב דעל הא דאיתא שם ר"א אומר בשבת דברי' קיימין מפני שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול ר"י אומר בשבת אמרו ק"ו בחול ופרשב"ם וז"ל בשבת אמרו שדברי' קיימין אע"ג דל"ל מגו דיכול להקנות ולכתוב כי לא עביד נמי קנה ק"ו בחול דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ע"כ אלמא דחזינא דבשבת ל"ש הסברא דכל הראוי וזה הוא ראי' עצומה ואח"כ מצאתי בשו"ת קנאת סופרים ממהרש"ק ז"ל שהרגיש בזה וחכם א' כ' אלי בזה מש"ס עירובין דל"ח דאמרינן שם דאפי' רבנן דפליגי על ריב"נ וס"ל דישן ל"ק שביתה ה"מ בישן משום דלא מצי אמר אבל בניער דמצי אמר מודו רבנן ואכתי קשה אמאי מערב ברגלי' בשני הא ל"מ אמר משום איסור הכנה דאלמא כיון דרק איסור שבת עליו ל"מ לא חזי. ואני השבתי לו דאין שום ראי מכאן דבשלמא בנדון הרשב"ם דמעשה כתיבה הוי איסור מצ"ע וכן לענין גרירת אותיות הדביקות זה מקרי אינו ראוי לבילה. אבל הכא מידי אמירה איזה איסור ד"ת יש בה ורק משום דהוי הכנה אבל אי אמרינן כל הראוי לבילה כו' והאמיר' לא מעכב שוב אין עושה באמיר' הכנה כלל כמ"ש הט"ז והמ"א בסי' תט"ז בשם הב"ח דאפי' אמר אין אסור בדיעבד כיון דבלא"ה קונה שביתה אף בשתיקה ואף דקיי"ל דאעפ"כ אסור לומר פה תהא שביתתי מפו' בהדי' בב"ח שם דהוא רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן כ"ע מודו דמקרי ראוי לבילה. והנה באמת בענינים אלו יש מבוכה גדולה כמו שהקשה השעה"מ בפ"ח מה' לולב והאיר אל עבר פני ספר ויקן יוסף מחכם אחד מחכמי הספרדים וראיתי שנו"נ טובא בהך כלל' והוכיח מסוגי' דפסחים דף מ"ח דאמרינן שם אי אמרת איסור מוקצה דאו' מה לי איסור גופ' או איסור דאו' גרם לו דאין אומרים מחזי חזי רק היכא דאיכ' תרתי לטיבות' איסור דאו' ואיסור דרבנן. והנה לדעתי אכתי מדברי התוס' פסחים ד"פ בתי' הג' שהבאתי למעל' ומדברי הש"ס פסחים דפ"א גבי שומרת יום שהבאתי למעל' ל"מ הכי אלא דאף בחדא לטיבות' מהני וצע"ג ליישב כל המקומות בזה ולא הבאתי עדיין בכור הבחינ'. אולם בנ"ד נראה לפי קט שכלי דלישנ' דהרשב"א כל הראוי לבילה רק אשגרת לישנא הוא דהא כ' התוס' במנחות ובכ"ד דל"א כל הראוי לבילה כ"א במקום שיש איזה הוכחה או סברא והא ראי' דהא אנן קי"ל דאפי' נדבק בתחלתו מהני גרירה ודלא כהרשב"א ואף על פי כן מודים כל הפוסקים דאם נמצא הפסול בשעת קריאה צריך להוצי' אחרת ול"א כל הראוי לבילה וכו' אלא הוא הדבר אשר דברנו דכל הראוי הוא רק ביש איזה הוכחה או סברא והא דכ' הרשב"א דכל הראוי כו' הוא רק אשגרת לישנ' ואנן אף דלא קי"ל בזה כהרשב"א וצריך גרירה מ"מ לענין קריאת התורה דיש דעת הרמב"ם מקילין מכח ס"ס כנלענ"ד ברור וכ"כ האו"ח הק' בפ' בחוקותי פשט ל"ג ואכ"מ להאריך יותר.)** לקטן אלא שהראנו שאינו פשוט כ"כ אבל מצד הטעמים שכתבתי ראשונ' אין מקום אף לכתחל' בנ"ד מטעמי דכתיבנ' אמנם אעפ"כ אי לא יאית בעיני כ"ת לעשו' ע"י קטן ולבו נוקפו מחמת חומרת מהרמ"ל גם דעתי מסכמ' עם דעת כת"ה לעשות ע"י גדול בפרט במקום שיש חשש אף חשש רחוק שמא ח"ו הקטן יקלקל ויפגע בגוף האותיות שבשם הק' ויאמין לי כת"ה שבעת שכ' התשו' הראשונ' עלה ע"ד מזה לפקפק שהתיקון יהי' ע"י קטן אכן הכרעתי לעשו' יותר ע"י קטן מטעמי דכתיבנ' אמנם גם שם כ' דאם יש קצת חשש בזה היינו מסכים עם כת"ה להתיר ע"י גדול וכיון שאני רואה שכ"ת מקהי אקהייתא לעשות ע"י קטן גם אני מסכים לעשות ע"י גדול רק שיזהר מאד שלא לנגוע נגיעה כ"ד באותיות הק' ואשר נתקש' כ"ת על מה שעלו על רעיוני בתחל' די"ל לר"א באמת כיון דאין הזאה דוחה שבת אין שו"ז אין אני יכול לפרנס מה שמבואר בגמ' ובפירש"י שם לר"א דשו"ז ואיך ס"ד לומר להיפך עכ"ד כ"ת ואני תמה על תמיהתו דמה ענין זל"ז הש"ס אמר דר"א סובר שו"ז על טמא שרץ וה"ה על ט"מ בשביעי שלו ומש"ה לענין הקרב' גוף הפסח אף בלא הזאה יכולין להקריב ואכיל' פסחים לא מעכב' ואף דכשלא יזו עליו לא חזא לאורתא לאכול וא"כ הפסח נשחט שלא לאוכליו ופסול מ"מ כיון דמותר להזות עליו לר"א דאית לי' מכשירי מצוה דוחה שבת וכיון שמותר להזות עליו א"כ שו"ז עליו הפסח אף קודם שהזו עליו דהא שו"ז על ט"ש ועל ט"מ בשביעי שלו אף דבשעת הקרב' הפסח אכתי טמא הוא משום דחזי לאורתא וכיון שכן בשעת הקרב' הפסח לא הוי שלא לאוכליו אף שבאמת לא יזו עליו כלל אח"כ מ"מ כיון דמיחז' חזא אלא תקוני הוא דלא מתקן לא מקרי שלא לאוכליו כדאמר התם וכיון שאף אם לא יזו עליו אין מעכב עשיית הפסח א"כ במקום שאין כאן מכשירי מצוה אסור להזו' משום שבות וכיון שאסור להזו' ממילא אסור להקריב דכיון דלא חזא הוי שלא לאוכליו כך עלה לכאור' בדעתי לפרש אלא שדחיתי שע"פ האמת אינו כן וא"י מה מקום לתמיה' כ"ת ממה דקאמר לר"א שו"ז על ט"ש דהא ט"ש א"צ הזאה ואף דקאמר לט"מ בשביעי שלו הינו בחל ע"פ בחול דהזאה מותר' מש"ה שו"ז הפסח עליו אף קודם שהזה דיכול להזות ולטבול אחר הקרב' הפסח ויאכל הפסח לאורת' משא"כ בשבת ועיקר כוונת הש"ס הוא דכיון דשו"ז על ט"ש א"כ כל שיכולין להזו' עליו יכול להקריב אף קודם שהוזו עליו כן כתבתי שהי' לכאור' מקום לפרש כן אלא שדחיתי פי' זה כמבואר בתשובתו כלל הדברים שאיני מבין תמיהתו ימחול לחזור ולעיין היטב בדברינו ואקוה שלא יקשה לו כלום ומרוב טרדותי בפרט שאני מעיין כעת בעומק עיון בסוגיו' עמוקות לא ראיתי להאריך יותר ואף זאת חזרתי והשבתי לגודל האהב' ושלום כנפשו ונפש חותנו אוהבו בלב ונפש:

שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל:

אחר כותבי נפל בדעתי ביושב דעת רש"י בגיטין הנ"ל משום דס"ל לחלק בין כתיב' גט לכתיב' סתו"מ דבגט כתיב וכ' ונתן דמזה דרשינן מי שישנו בנתינ' ישנו בכתיב' כיון דכתיב ונתן אחר וכ' קטן כשר דאח"כ יהי' בר נתינה משא"כ בתפילין דכ' וקשרתם וכתבתם דמזה דרשיני' מי שישנו בקשיר' ישנו בכתיב' כיון דכ' וקשרתם והדר וכתבתם בעינן דוקא שיהי' בר קשור' קודם הכתיב' ומש"ה קטן פסול דבעת הכתיב' אכתי אינו בר קשור' ולחומר הקושיא נראה לי שאולי כוונתו האמת בזה ובזה האיר ה' עיני להבין דברי התוס' בגיטין דס"ד ע"ב בד"ה וכל שכתבו שם וז"ל וכן נראה דאי כשאינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אבי' א"כ לענין קידושין נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כתיב דאיתקש הוי' ליציאה עכ"ד ותמה המהרש"א שם דא"כ ק' באתיא לכלל פעוטות דמתגרשת בקידושי אבי' כדאמרי' לקמן ובכ"מ אמרי' סתם אין קידושי קטנה כלום מן התורה והניח בקושיא ובספ"י שם כ' דלא דק דשאני הכא דגלי קרא דכי יקח אים אשה ואשה היינו גדול' אלמא דקטנ' לאו בת קידושין הוא ע"ש ולא הועיל כלום דאכתי היקשי א"כ גם לענין גירושין נמי נימא דלא תתגרש בקטנות' מהיקשא דויצא' והית' והא דאיצטרך למעט משלח' לחוזרת מגירושין היינו לענין שוטה דוקא כמ"ש הפ"י שם לעיל מזה אלא שדברי המהרש"א תמוהים מאד דהרי קושייתו הוא קושיית הגמרא דפ"ה דקאמר תנותו' קטנה מתגרש' בקידושין אבי' אמאי הא בעינן ויצא' והית' אלא דאכתי תיקשי לפי הוכחת הגמרא שם דמשני דמש"ה מתגרש' בקטנות' משום דאתי' לכלל הוי' ומש"ה שפיר קרינן בה ויצא' והית' א"כ לפ"ז אזדא הוכח' התוס' דשפיר י"ל דבשאינ' יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרש' אפי' ע"י אבי' ואפ"ה שפיר קרינן בה ויצא' והית' משום דאתי' לכלל יציאה בגדולת' וראיתי שעמד בקושיא זו בספר בית מאיר בסי' קל"ז ס"ב והניח בצ"ע וע"ש ובתשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי ס"ח וסי' ס"ט ובספר קצוה"ח סי' רמ"ג סק"י ובנה"מ שם סק"ו ואכ"מ ולפי הנ"ל מיושב היטב דכיון דכתיב ויצאה ואח"כ והית' א"כ לענין גירושין שפיר מתגרש' אע"פ שאין עתה בת הוי' כיון דאתי' לכלל הוי' אח"כ אבל לענין קידושין אינה מתקדשת אא"כ כבר היא עכשיו בת יציאה כיון דכ' ויצאה ואח"כ והיתה ומש"ה שפיר הוכיחו התוס' כנלע"ד נכון ודו"ק:

שלמה הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה