אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קלט

תשובה קלח

סקאלא יום ו' עש"ק ער"ח שבט תרי"ח לפ"ק:

החיים והשלום יחדיו יהי' תמים לכבוד אה' חתני חביבי כלבבי הרב המאוה"ג החריף ובקי המהולל כש"ת מוה' ברוך מאיר נ"י אבד"ק פאטיק.

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו על ס"ת שבק' שנמצא בו אותיות השם משם בן ד' הנכבד והנורא שדבוקים זב"ז והאותיות ניכרים היטב והסופר אומר שניכר שהדבק נעשה אח"כ ע"י שנתלכלך מן ריק של הקורא והנה עיני כ"ת שפיר חזי שמבואר בש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ו וביו"ד סי' ער"י סי"א דאם אותיות של שם דביקות מותר להפרידן רק שראה בפתחי תשובה הביא בשם הנו"ב מה"ת דמיירי שהם דביקים מתחלת הכתיב' שזה פסול לכל הדיעות ולכך הגרירה הוא תיקון בודאי אבל בנעשה אח"כ לא כי שמא הלכה דאינו פסול ואסור למחוק אפי' מקצת אות ע"כ ולפ"ז אסור לגרור בנ"ד וכת"ה האריך לצדד להתיר הגרירה גם בנ"ד מתרי טעמי חדא דכיון שעכ"פ ספיקא הוי והס"ת פסול לע"ע מספק כ"ז שלא תיקן אכתי הך גרירה תיקון מקרי השנית דהא הנו"ב ודאי כוונתו על הרשב"א הובא בב"י א"ח סי' ל"ב שהוא המתיר בנדבק אח"כ אמנם טעמו מבואר שם שמה"ט א"צ תיקון משום דכיון דיכול לגרור ולתקן א"כ כשר גם עכשיו שלא גרר וכדר"ז דאמר כל הראוי לבילה כו' ע"ש וכיון שכן א"כ אי נימא דכאן באותיות השם אסור לגרור כמ"ש הנו"ב א"כ ל"ש הא דר"ז וצריך לגרור דוקא ולתקן א"כ שפיר מותר לגרור דהגרירה הוי תיקון בזה אפי' להרשב"א דלא כהנו"ב והאריך כת"ה בפלפול נעים לחזק תרי מוסדת היתר הנ"ל ונהניתי מפלפולו מאד ואני איני מופנה להאריך בפלפולים כעת רק להשיב על גוף הדין הנה מ"ש כ"ת שבאותיות השם מותר לגרור אף לדברי הרשב"א משום דאם נאמר דאסור לגרור ל"ש כל הראוי לבילה כו' כבר קדמו בזה בספר פמ"ג בא"ח סי' ל"ב במ"ז סקי"ח ועיין באה"ע בסי' ל"ב בסוף דבריו אלא שאף לפ"ז אין לפקפק ע"ד הנו"ב ודבריו נכונים ע"פ דברי התוס' בב"מ דף למ"ד ע"א ע"ש במ"ש דאם היתה כשרה היה ניחא לי ע"ש וה"נ י"ל דאם הי' מותר לגרור שוב א"צ גרירה ודלא כהפמ"ג אמנם האמת שהנו"ב לא כיון להחמיר מכח דברי הרשב"א ודברי הפמ"ג הנ"ל וגם דברי כ"ת תמוהין דאם נאמר דיש לחוש לדברי הרשב"א מדוע אין אנו חוששים לדעתו במה שמחמיר שאם נדבקו האותיות זל"ז בתחלת הכתיבה ל"מ גרירה משום דהוי ח"ת דעכצ"ל לדעתו כן דכיון דסבירא ליה דכל דמועיל גרירה כשר אף בלא גרירה משום כל הראוי לבילה א"כ איך משכחת לה מה דאמר בש"ס כל אות שאינו מוקף גויל פסול וע"כ בנדבקה בתחלה מיירי דבכה"ג ל"מ גרירה לדעתו כמ"ש הרשב"א ועיין בב"י בא"ח שם ובאבן העוזר שם וסוגין דעלמא ומעשים בכל יום כפסק הש"ע שם סי"ח דבכל ענין מהני גרירה דלא הוי ח"ת מאחר שהאות עצמה היתה כתיבה כתקנה דלא כד' הרשב"א ודלא כאהע"ו ולא מצרפינן דעת הרשב"א רק לענין שלא להוציא ס"ת אחרת דבלא"ה דעת הרבה פוסקים דאף בפיסול גמור אין מוציאין אחרת וקורין בס"ת פסולה כמבואר בסי' קמ"ג בזה מצרפינן ד' הרשב"א באם נדבקו בסוף האותיות או אחר הכתיבה אין מוציאין אחרת דמצרפין בכה"ג ד' הרשב"א אבל בעלמא ד' הרשב"א לדידן דחוי' היא לגמרי. אמנם כ"ז בנדבקו בתחלת הכתיבה אף שנדבקו האותיות בסופן דבכה"ג מקיל הרשב"א בלי תיקון עפ"י ד' הירושלמי בזה לא קיי"ל כלל כוותי' דכיון דנדבק' בשעת הכתיב' אין חילוק בין נדבקו בראשון או בסופן בכל ענין בעי תיקון בגריר' וגרירה מועיל אבל בנדבקו אחר הכתיב' בכה"ג ס"ל להב"י בא"ח סי' ל"ב בתירוצ' בתרא דא"צ תיקון וגריר' כלל כיון שבשעת הכתיב' הי' מוקף גויל וע' בט"ז שם סקי"ד ובתשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ה והאוה"ע שם סי' ל"ב תמה על הב"י דמה חילוק יש בין נעשה בשעת הכתיב' או אח"כ הא סתמ' אמרו בש"ס כל אותיו' שאמ"ג פסול ול"א כל שלא נכתב מ"ג פסול ע"ש וכ' שאין לחלק בזה רק עפ"י טעם הרשב"א עפ"י הירושלמי משום כל הראוי לבילה אבל באמת הב"י דחה דעת הרשב"א לגמרי כמבואר בב"י ואפ"ה כ' לעיל מזה בתי' בתרא דלא מצריכינן מוקף גויל רק בשעת הכתיב' וטעמו ודאי לא מטעם הרשב"א משום כל הראוי לבילה אלא דלא בעינן גריר' ותיקון כלל כל שהי' מוקף גויל בשעת הכתיב' ואולי הטעם כמ"ש הפמ"ג שם במ"ז סק"ח דמ"ג ילפינן מדכ' וכתבתם כתיב' תמה אשעת כתיב' היא דקפיד קרא שיהי' כתיב' תמה ולא אח"כ ע"ש וכ"מ להדי' בב"י שם שאחר שכ' תי' הב' הביא דברי רלב"ח לסיוע לדבריו שכ' לפסול אם רגל הך מגיע לסוף הקלף בלי היקף גויל מתחלת' וע"ש מ"ש בשם הרב המאירי ומזה מבואר דאף לתי' הב' לא קיי"ל כרשב"א דלדידי' יש להכשיר בכה"ג כיון שמה שאינו מוקף גויל היא בסוף האו' יכול לגרור רגל הך בסופה שיהי' מג' כמ"ש המג"א שם ס"ק כ"ז א"כ לד' הרשב"א יהי' כשר אף בלא גריר' מטעם כל הראוי לבילה וגם המחבר בש"ע שם סט"ז שחילק לענין נקב בין אם נעשה בתחל' הכתיב' או אח"כ והיינו כתי' הב' אף שלא פ' לגמרי כתי' הב' דהא פ' בסי"ח בנדבק אות לאו' בין קודם שתגמר בין אחר שתגמר פסול ומסתימ' דבריו נראה דאף אם נדבקו אחר הכתיב' לגמרי פסול בנדבקו דלא כתי' הב' והיינו משום שפסק לחומר' ושמא העיקר כתי' הא' דאין חילוק בין בשע' הכתיב' או אח"כ כמ"ש הנו"ב שם דהב"י חשש לחומר' של שני התרוצים אבל בניקב אחר הכתיב' שכשר לשני התרוצים כמ"ש הנו"ב שם מש"ה פ' להקל בסט"ז ומ"מ מדכ' שם הא דמכשרינן כשנפסק אות דוקא שנכתב בכשרו' ואח"כ נפסק אבל אם מתחל' כשנכתב הי' שם נקב ונפסק בו או אם רגל כ' כו' מגיע לסוף הקלף בלי הוקף קלף מתחלתו פסול ע"כ ולדע' הרשב"א כל שרק סוף האותיו' אינן מוקפים גויל דומה לאם הי' נכתב ואח"כ נדבק או נפסק שדבריו לקוחים מירושלמי שמחלק בין אם נדבקו האותיו' למעל' או למטה ועיין באהע"ו שם והמחבר בש"ע מחלק בין אם נפסק בנקב אחר הכתיב' שאז כשר אבל אם הי' הנקב קודם הכתיב' אף שהנקב הוא בסוף האות פסול וע"כ הא דמיקל הב"י בנעש' אחר הכתיב' לא מטעם הרשב"א הוא רק דס"ל דהא דקפיד רחמנ' אמוקף גויל אשעת כתיבה דוקא היא דקפיד כמ"ש למעל' וכ"מ ממ"ש הב"י לסייע מדברי רש"י לתרוצ' קמא דבניקב כשר אף קודם הכתיב' מדכ' גבי איפסק ויו דויהרג בנוקב' ויו דויהרג אירע במקום נקב משמע דבשע' הכתיב' פגע בנקב ואפ"ה כשר מבואר דלתרוצ' בתרא פסול בכה"ג אף שהנקב הי' בסוף הויו כמבואר בש"ס דמספק' לן אי היא ואו או יוד ואף שראי' זו יש לדחו' ולומר דכיון דהי' ויו קצרה עד שהצריך להראו' לתינוק וא"כ אולי כשהי' גוררו שיהי' מוקף גויל לא הי' נשאר בו צורת ויו ועיין באהע"ו שם ומש"ה שפיר הוכיח הב"י מ"מ מראיו' שכתבנו למעל' מוכח כמ"ש וש"מ דמה דמחלק לתרוצ' בתרא בין אם נעשה בשעת הכתיב' או אח"כ לא מטעם הרשב"א הוא רק מטעם דלתי' זה לא קפדינן אמ"ג רק אשעת הכתיב' ולזה נתכוין הנו"ב במה"ת סי' קס"ט דאם נדבקו אחר הכתיב' דאסור לגרור דשמא הלכה כתי' בתרא שבב"י וא"כ א"צ תיקון כלל ואסור לגרור בחנם וכ"מ שם בנו"ב מה"ת שדבריו הם עפ"י דבריו בנו"ב קמא סי' ע"ה וא"כ נסתרו דברי כת"ה בהיתר זה. אמנם לדינ' נלע"ד כמ"ש כ"ת להקל לגרור ולתקן מכמה טעמים חדא דנרא' דגוף איסור מחיקה אם מוחק רק מקצת עובי אותיו' שבשם והאותיו' נשארים כתקנין אין בזה רק איסור דרבנן דמה"ת אין איסור כיון שהשם נשאר כתיקונו אין כאן משום מאבד השם ואין כחן רק איסור דרבנן דלא גרע מהנטפל לשם דאסור למחקו מדרבנן כמבואר בש"ס דשבועו' דף ל"ה וע' בנו"ב קמא סי' ע"ו וכ"כ הנו"ב שם במה"ת סי' קס"ט דאין בכה"ג רק איסור דרבנן אלא שלפי העולה על זכרוני ראיתי זה כביר בתשו' מנחם עזרי' שיש בכה"ג איסור תורה כמו חצי שיעור בכל האיסורין דאסור מה"ת. אמנם לפמ"ש בשאגת ארי' סס"י פ"א לענין בל יראה דל"א בזה ח"ש אסור מה"ת ע"ש בטעמו כי נכון הוא א"כ לענין מחיקת השם ממש דכוותי' הוא ודעת לנבון ניקל וקצרתי ע"כ יש לתמוה על הנו"ב מה"ת הנ"ל דכיון דסובר בפשיטו' דאף אי מוחק מקצת מעובי אותיו' השם כל שנשאר האותיו' עוד כתיקונן אין איסור תורה רק איסור דרבנן א"כ בנדבקו אחר כיון שתלוי בשני תרוצים שבב"י אי צריך תיקון הוי ספיקא דרבנן ומותר לתקן דשמא הלכא כתי' קמא ובנדבקו בכל ענין צריך תיקון שנית דאף שהנו"ב תפס בפשיטו' דלתי' בתרא שבב"י אין חילוק בין נקב לדיבוק ואף בדיבוק אם נעשה אחר הכתיב' כשר וכ"מ בב"ש באה"ע סי' קכ"ה סקכ"ט אינו מוכרח וי"ל דאף לתי' בתרא דוקא בנקב היא דמיקל בנעש' אחר הכתיבה ולא בדיבוק ולתי' בתרא בעינן תרתי לטבותא דוקא נקב ואחר הכתיבה ולאחמורי אתי' קמא קאתי דאף בנקב קודם הכתיבה פסול אבל בדיבוק אין חילוק ואף לתרוצ' בתרא פסול אף חם נעשה אחר הכתיב' ובזה א"ש פסקי הש"ע בא"ח שם דפסק לגמרי כתרוצ' בתרא ומיושב קו' הט"ז שם סקי"ד בפשיטו' ע"ד שכ' הנו"ב בקמא סי' ע"ה וא"צ למ"ש הנו"ב שם דחשש בש"ע לחומר' של שני התרוצים אלא פ' לגמרי כתי' הב' כמו שנרא' מדברי הב"י שתי' בתרא תפס לעיקר ולפ"ז בנדבק בכל ענין צריך תיקון כמ"ש בש"ע שם סי"ח ומש"ה מותר לתקן אף באותיו' השם שלישי' אף אי נימא דיש במחיקה זו חשש איסור תורה וגם נאמר דתלוי השני התרוצים הנ"ל שבב"י אי צריך לגרור מ"מ כיון שעכ"פ צריך תיקון מספיקא מותר לתקן דלא אסרה תורה מחיקת השם רק דרך השחתה ולא בכה"ג דעושה לתקן וכה"ג כ' גם כ"ת וכ"כ בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"א דאף היכא שצריך לגרור ולתקן רק מספק פלוגתת הפוסקי' מותר מה"ת וע"ש שהאריך בטעמו רביעי' שד' התשב"ץ ח"א סי' ב' דלא אסרה תורה מחיקת השם רק במוחק דרך השחתה אבל היכא שמתכוין לתקן אין איסור והרי מחיקת השם ונתיצת המזבח והמקדש מחד קרא נפקא מלא תעשון כן והרי בבא בן בוטא נתן עצה להורדס לסתור המקדש ע"מ לעשותו יותר נאה ולחד תרוצא בש"ס ריש ב"ב לא הוי בי' תיוהא ואפ"ה סתרי' כדי לעשותו יותר נאה והיינו כיון שלא עשה דרך השחת' וגם בתשו' חב"י סי' ע"ה נדפסה שם תשו' רבינו הגדול מהר"ל מפראג שמתיר מראי' זו למחוק השם מטושטש אעפ"י שכשר לכתבו בכתב מיופה ונאה ע"ש ומבואר שם דאף היכא שאינו מתקן בשעת מעשה מתיר בכה"ג למחוק ע"מ לתקן ואף שמדברי שאר הפוסקי' מבואר דלא כוותייהו בפרט היכא שאין התיקון בעת שמוחק ועיין בדברי הר"י אסכנדרני שבב"י יו"ד סס"י ער"ו מ"מ בנ"ד שהתיקון בעת המחיקה וגם צריך תיקון משום ספיק' דאוריית' יש לצרף דבריהם להקל חמישי' הנה הש"ג בפ"ד דשבועו' כ' בפשיטו' דאם נדבקו האותיו' שבשם מותר לגרור ביניהם להפרידן כל שאינו נוגע באותיו' השם משום דלא שייך איסור מחוקה בכה"ג כיון שאינו נוגע באותיו' השם עצמם ע"ש ואף שמדברי המרדכי ה' ס"ת סס"י תקנ"ג לא משמע הכי שכ' דמש"ה מותר לגרור ולהפריד משום שמתקן והארכתי בזה בתשו' מ"מ יש ליישב דברי הש"ג שלא יסתור לד' המרדכי הנ"ל ואכמ"ל מ"מ לדברי הש"ג הנ"ל אף בלא טעם דמתקן מותר לגרור ולהפריד כל שאינו נוגע באותיו' השם וא"כ בכל ענין מותר וסניף להקל מיהו הוי ששית הנה בשם הנכתב ע"י חק תוכת דמספקא לי' לבעל תורת גיטין בחי' לגיטין ד"כ אי מותר למחקו הנה לא ראה שכבר נחלקו בזה שבתשו' מנ"ע סי' ל"ו אוסר אבל בתשו' שבו"י מתיר וכ"מ מדברי הנו"ב קמא סס"י ע"ח עש"ה וכ"מ קצת בתשו' מ"ב סי' צ"ט ובתשו' ב"א חיו"ד סי' ס"א כ' דאף להאומרים ששם הנכתב ע"י ח"ת אסור למחקו זהו דוקא אם חקק תוכו במתכוין לשם קדושת השם אבל אם רק ע"י התעסקו' בטשטוש הדיו נעשה ממנו אותיו' השם פשוט דלכ"ע מותר למחקו דהא אף בכ' שם שלא בכוונ' מותר למחקו ע"ש ודבריו ברורים וכיון שכן נראה דמכ"ש אם הנטפל לשם נעשה רק ע"י התעסקו' בעלמא דמותר למחוק הנטפל להשם אף אם השם גופי' נכתב כראוי וא"כ מכ"ש בנ"ד שהנטפל להשם היינו הנגיעה שבין האותיו' נעשה שלא ע"י אדם כלל דהיינו מחמת לכלוך הרוק של הקורא כמ"ש כ"ת דפשיטא דכתב הנגיעה אין בה קדושה כלל ומותר למחקו ולגררו ואף אם נאמר דדוקא אם כל השם נכתב ע"י התעסקו' או ממילא אינו קדוש כלל אבל כאן שהשם גופי' נכתב בקדושה כדינא רק שהנגיעה נעשה ממילא שלא ע"י אדם י"ל דחמיר טפי כיון שדבוק להאותיו' הנכתבים בקדושה נעשה קדוש ע"י שנטפל לאות קדוש וכל המחובר לטהור טהור מ"מ אף אם נאמר כן ודאי דאין עלי' רק קדושת נטפלין שאין במחיקתן איסור תורה רק איסור דרבנן וכיון דספיקא הוא אי מותר לגרור משום שני תרוצי הב"י הנ"ל הדר הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכבר בארתי הרבה דרכי היתר הנ"ל בתשו' אחרות וגם בארתי שם דא"ל דהוי ספק חסרון ידיעה כיון שהב"י מספקא לי' בזה דז"א משום דהב"י תלי לי' בפלוגתא דרבוותא בין רש"י לרמב"ם ע"ש וגם מדברי הנו"ב קמא ותנינא מבואר דהוי ספק גמור מכל הלין טעמו נראה דשפיר דמי לגרור הדבק שבין האותיות ולהכשיר הס"ת וגם יש לנו סיוע קצת ד' האהע"ו סי' ל"ב דלדעתו הר"י והרא"ש שהתירו לגרור אם נדבקו אותיות השם בנדבק אחר הכתיבה מיירי כמבואר שם בסוף דבריו עש"ה ואף דלא קיי"ל כהאהע"ו שחיזק ד' הרשב"א מ"מ עכ"פ בנ"ד דעתו הוי עכ"פ סייע להני היתרי דלעיל רק שיזהר מאד שגוף האותיות לא תיגע בהם יד ויניחו קצת מהדבק בסמוך להאותיות שלא תיגע בו יד ואגב ראיתי להעיר במ"ש הט"ז בא"ח סי' ל"ב סקי"ח דאם נמצא נגיעה שנעשה אחר שנגמר האות אין להוציא אחרת (עיין במג"א סי' קמ"ג ססק"ז ובסידור דה"ח בסי' על איזה טעות מוציאין אחרת דין כ"ה ויפה כתב אלא שמ"ש בתחלת דבריו נמצא נגיעה בין אות לאות אם לאחר הכתיבה נעשה הנגיעה כשר בכל ענין כו' ע"ש הוא תמוה דאף אי נימא דלתי' אחרון שבב"י כשר בכה"ג מ"מ אכתי פסול מספיקא דשמא הלכה כתי' הא' וכמו שסתם המחבר בש"ע סי' ל"ב סי"ח אלא דכיון שספק הוא אין להוציא אחרת כפי הכלל שבידינו ובודאי כן כוונתו אלא שלשונו תמוה) משום דיש לסמוך ע"ד הרשב"א דאפי' אינו גוררה כל שהיא יכול לגרור כשר משום דכל הראוי לבילה (לכאור' אם נעשה הנגיעה אחר הכתיב' ל"צ לדהרשב"א רק דבלא"ה אין להוציא אחרת דשמא כתי' הב' של הב"י רק בנדבקה בסופה בשעת הכתיב' היא דנצרך לדהרשב"א כמ"ש למעל' ועיין במג"א סי' קמ"ג ואולי גם הט"ז בכה"ג מיירי שנדבק בשעת הכתיב' בסופה וקרי לה אחר שנגמר' או י"ל דהט"ז סובר כמ"ש למעל' די"ל דגם הב"י בתי' הב' לא הקיל בנעשה אחר הכתיב' רק בנקב ולא בנגיע' ומש"ה בנגיעה אף בנעשה אחר הכתיב' לגמרי צריכין לדרשב"א דוקא) וכ' בשם הב"ח דאף אם נמצא כן בשבת שא"א לגוררו מ"מ שרק איסור שבת רביע עליו מיחשב ראוי לגרירה ע"כ ובאמת הב"ח לא החליט לגמרי כיון דעכ"פ אסור לגרור משום איסור שבת אלא שלהצד לקולא סיים והכי מסתברא ובס' שערי אפרים סי' ה' סעיף י' כ' דאכתי צ"ע דשמא בשבת כיון שאסור לגרור מקרי אין ראוי ע"ש (ומ"ש שם דהני תרי קולי לא סתרי אהדדי אינו נ"ל והעיקר כמ"ש בסידור דה"ח וכנ"ל) אמנם לפע"ד יש ראי' ברורה דבכה"ג ראוי מקרי אף שאסור לעשות משום איסור שבת מש"ס פסחים דס"ט ע"ב דקאמר שלא לאוכליו לחולה ולזקן דלא חזי אבל האי מיחזא חזי תקוני הוא דלא מתקן וע"ש בתוס' ד"ה אכילת פסחים דבטמא גמור מעכבא דהוי דומי' דחולה וזקן רק דשם יש בידו לתקן ואינו מתקן בכה"ג לא מעכבא ע"ש והרי שם אף דלא מצי מתקן משום דהזאה אסורה בשבת לר"א ואעפ"כ קרי ליה מיחזא חזי משום דלולא איסור שבת מיחזא חזי כיון דשביעי שלו בע"פ וע"ש בסוגי' וזו ראי' ברורה ול"ת דאף דמשטת התוס' הנ"ל יש ראי' ברורה אבל לשיטת רש"י שהביאו התוס' שם אין כאן ראי' אדרבא יש ראי' קצת להיפך מדמפרש דלהך תי' הא דכ' איש לפי אכלו למצוה ש"מ דאי מעכב משום דבעינן גברא דחזי לאכילה הוי נמי מעכב בכאן משום דלא חזי דאסור להזות עליו משום איסור שבת אלא דז"א דהא בלא"ה לכאור' פירש"י הוא נגד הש"ס גופי' דפריך א"כ נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו ומשני שלא לאוכליו לחולה ולזקן דלא חזי אבל האי מיחזא חזי תקוני הוא דלא מתקן ומבואר דהיכא דלא חזי אף בדיעבד (א) **(הג"ה מבן המחבר גם מהר"ם מלובלין הרגיש שם בקושיא זו וע"ש מה שתי':)** מעכב לזאת לכאור' א"א לפרש רק שרש"י פירש כן לפי הס"ד אבל לפי האמת גם רש"י מודה דכל היכי דלא חזי גם בדיעבד מעכב. וע"כ דבכאן מיחזי חזי ואיסור שבת לא משוי לי' לא חזי אלא שמדברי התוס' נרא' קצת שלא פי' כן בפירש"י. ונראה שהבינו דרש"י מפ' דדוקא בחולה וזקן מקרי לא חזי משום דלא חזי מחמת עצמן אבל בטמא שיכול לאכול רק דאסור לאכול משום טומאה מקרי מיחזי חזי ותקוני הוא דלא מתקן אלא שא"כ לא הוי לי' לרש"י לפרש דאיש לפי אכלו למצוה ות"ל דאף אי לעכב אפשר לאוקומי קרא בחולה וזקן או בערל דמחוסר תיקון גדול וע' בתוס' בסמוך ד"ה האי מיחזי וע' בפירש"י לעיל דס"א סוף ע"א וברש"י דע"ח ע"ב ד"ה אוכלים. וע"כ דרש"י מפ' כן רק לפי הס"ד א"כ יותר נכון לומר דלמסקנא גם לרש"י טמא שוה לחולה וזקן ומ"מ אף אם נאמר כמ"ש שנרא' מד' התוס' לשיטת רש"י. הנה לכאור' קשה דאיך אפשר לומר כן דבטמא אינו מעכב הא דפריך הש"ס א"כ נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו ופירש"י ותנן שחטו שלא לאוכליו פסול והיינו דפסיקי לי' דר"א לא פליג אסתמא זו וא"כ הא במשנה זו נמי תנן לטמאים פסול וע"ש בתוס' דס"א ד"ה לאוכליו. ועוד דהא לפי מה דקאמר הכא בדס"ט דר"א ס"ל שוחטין וזורקין על ט"ש ע"כ הא דדחי' רחמנ' לטמא לפסח שני משום אכילה הוא וע' בפירש"י לקמן סוף דצ"ג ד"ה לדידי ל"ק משום דל"ח לאורתא לאכילה משא"כ ט"ש ע"ש היטב. וש"מ דטמא מקרי לא חזי לאכיל' ואף בדיעבד מעכב דהא דחי' רחמנ' לפ"ש ועכצ"ל דאף דלרש"י לא אימעט משלא לאוכליו לעכב בדיעבד רק חולה וזקן דל"ח לאכיל' כלל. אבל לא טמא היינו דלא אימעט מקרא דלפי אכלו דאיתקש אוכלין למנוין לעכב אף בדיעבד כדאמר לעיל דס"א מהא לא אימעט רק חולה וזקן וערל כמו שפירש"י שם. אבל טמא לא אימעט משם אבל כיון דחזינן דדחי' רחמנ' לטמא לפ"ש ע"כ גם טמא אימעט דלמ"ד שו"ז על ט"ש ע"כ דהא דאדחי רחמנ' לטמא לפ"ש משום דלא חזי לאכיל' לאורת' הוא וש"מ דאף בטמא קפיד רחמנ' מלשחוט עליו דל"ח לאכיל' לאורת'. ומיושב בזה היטב קו' התוס' שם דס"ט סוף ע"א ד"ה שוחטין דתרוצו בתוס' שם צ"ע דאכתי תיקשי אותם טמאי לנפש למה להם לשאול למשה רבע"ה וגם משה גופי' מה מספק' לי' דקאמר עמדו ואשמעה והא כבר ידעינן מפסח מצרים דכ' איש לפי אכלו ואיתקש אוכלין למנוין (ב) **(הג"ה מבן המחבר בקושיא זו הרגיש בתשו' שאגת ארי' סי' ס"ה וסיים בצע"ג ובס' אור חדש כ' בזה שני דרכים נאותים ע"ד דרוש.)** ולפי הנ"ל מיושב היטב וע' בש"ס זבחים דכ"ב כ"ג דזקני דרום ס"ל דאיש כי יהי' טמא ואיש לפי אכלו תרוייהו למצוה. אבל הא דזקני דרום אידחי לי' ותרוייהו לעכב אבל תרוייהו צריכי וכמ"ש. ובחי' במק"א כ' דרך אחר ליישב קו' התוס' הנ"ל וגם קו' התוס' שם דצ"ג ד"ה ר"ע ואכ"מ ועכ"פ ב"כ וב"כ גם לשיטת רש"י מוכרח דלפי האמת גם טמא מקרי לא חזי ומעכב דהוי שלא לאוכליו וע"כ הא דאסר ר"א להזות בשבת על ט"מ בשבת בז' שלו מטעמ' דשו"ז על ט"ש והזאה למאי לאכיל' אכילה לא מעכב' כדמסיק הש"ס דס"ט ואף דאי אין מזין עליו לא חזי לאכיל' לאורת' אעפ"כ לא הוי שלא לאוכליו משום דמצד הטומא' חזי אי הי' בחול רק דאיסור' דשבת רכיב עליו לזה נקר' מיחזי חזי ומזה ראי' ברורה להחלטת הט"ז כאן והמג"א בסי' קמ"ג דלהרשב"א בכה"ג מקרי ראוי לגריר' אף דאסור משום שבת. אמנם לפמ"ש כ"ת ליישב דברי הנו"ב דמש"ה סובר דבנדבקו אח"כ אסור לגרר משום להרשב"א א"צ לגרר ומוחק בחנם. וכ' כ"ת דאף דאם נאמר דאסור לגרר א"כ אינו ראוי לבילה מ"מ כיון דאם נאמר דמותר לגרר הוי ראוי לבילה ואסור לגרר בחנם אף דכיון דאסור לגרר א"כ אינו ראוי לבילה ושוב מותר לגרר מ"מ כיון דאיכא למימר הכי וא"ל הכי עבדינן לחומר' והביא לזה סמך מדברי התוס' בפסחים דכ"ו ד"ה עלה עכ"ד לפ"ז הי' מקום לדחות ראי' שלי הנ"ל די"ל דלר"א באמת כיון דאין הזאה דוחה שבת א"כ אין שו"ז עליו הפסח דהוי שלא לאוכליו כיון דלא חזי והא דאין מזין עליו אף דאית לי' לר"א דמכשירי מצוה דוחים שבת היינו משום דאם נאמר דמותר להזות עליו א"כ אין צורך להזות עליו דהא אז לא הוי שלא לאוכליו דהא מיחזי חזי ואכילת פסחים לא מעכב' והזאה למאי וכיון שא"צ לא הוי הזאה מכשירי קרבן ואסור להזות ועכשיו כיון שאסור להזות באמת הוי שלא לאוכליו ואין שו"ז עליו אף דכיון שכן שוב הי' מותר להזות כיון דהוי מכשירי קרבן מ"מ כיון דאיכא למימר הכי וא"ל הכי אזלינן לחומר'. ולפ"ז הוי א"ש הא דקאמר רבא שם דצ"ב דהזאה העמידו דבריהם במקום כרת דאמר מר הזאה שבות ואינה דוחה את השבת ר"א הוא כדאמר לעיל דס"ט האי לישנ' דאמר ר"ע לר"א כך מקובלני ממך הזאה שבות הוא ואינה דוחה את השבת וגם לר"א אף דמכשירי מצוה דוחין שבת מ"מ הזאת לא דחי' מטעמ' דקאמר שם ואף דנדחה מפסח שיש בו כרת וכנ"ל. אלא שבאמת הדבר תמוה דכיון דלר"א מכשירי מצוה דדחי שבת הם נמי דחי שבת א"כ איך שייך לומר דניעבד לחומר' הא חומרא דאתי לידי קולא הוא לדחות פסח דדחי שבת ובפרט כיון דהזאה הוא רק איסור דרבנן ודאי ל"ש לומר דניזול לחומר' בדרבנן למדחי פסח דבכרת. וחוץ מזה הסבר' אינו מתקבל דכיון דעכ"פ אם לא יזה ידחה מפסח ודאי דדחי שבת לדידי'. ול"ד למ"ש התוס' בפסחים דכ"ו דשם ע"כ א"א להכשיר דאי יכשירה ודאי ניחא לי' ופסולה משא"כ כאן אדרבה ע"כ צריך להזות או עכ"פ נאמר דמותר להזות בכדי שלא ידחה מפסחו וע"כ הא דרבא דצ"ב לפי האמת הוא דלא קי"ל כר"א ומכשירין לא דחו וגם לענין גרירה באותיות השם שנדבקו כבר הבאתי בשם האהע"ו והפמ"ג דפשיט' להו דאף לד' הרשב"א יכול לגרור דא"ל כיון דכשר גם בלא גרירה א"כ אסור לגרור דכיון דאסור לגרור אין ראוי לבילה ומותר לגרור וכיון שכן א"כ כיון שמבואר דלר"א אסור להזות ומשום דהזאה למאי ולא הוי שלא לאוכליו אף דאסור להזות מקרי חזי. ש"מ דאף דאיסור' דשבת רכיב מקרי חזי וכמסקנת האחרונים והוא ראי' ברורה (א). והנה לענין השאלה בנ"ד כיון שהנו"ב החמיר מהראוי לחוש לדבריו היכא דאפשר לעשות הגרירה והפירוד שבין האותיות ע"י קטן שיודע לאמן ידיו שיעשה הפירוד באמצע ולא יגע ח"ו באותיות השם ועד"ז הורה בתשו' ב"א בנדון שלו רק דשם הורה לעשות ע"י שילחלח נייר וישים שמה וקרי לי' גרם מחיקה ודרך זה לא ישר בעיני כאשר

הג"ה מבן המחבר

א) וכשאני לעצמי הי' נלענ"ד דאפשר דאין ראי' משם לנ"ד דש"ה דאמרי' שפיר דזה מקרי חזי כיון דבידו לתקן ואף דאיסר שבת רביע עליו הא אם נאמר דעבור זה לא מקרי חזי. שוב לדעת ר"א דס"ל דמכשירי מילה דוחה שבת יהי' רשאין להזות בכדי לעשות פסח לכן האיסר הלז אינו יכול לגרוע ממנו שום חזי מפני דבאמת אם מחמת האיסר שבת לא יהי' חזי אז שוב מותר להזות עליו ומפני זה נאמר דל"ל להזות עליו הא בידו לתקן א"ע וכל הראוי לאכול שוב אכילת פסחים לא מעכבא אבל בנ"ד דבשום אופן אינו רשאי לגרור בשבת אפשר דלא הוי ראוי לבילה ואני תמה דהא אאמו"ר הג' ז"ל החזיק בסברא זו לענין גרירה בשמות הקדושים וא"כ שוב אין ראי' ג"כ מהא דפסחים לענין קריאה בשבת וכמובן. ואם כנים אנחנו בהוצעה זו הי' נלע"ד ליישב דברי התוס' בביצה ד"ה דעל הא דאיתא שם בראשונ' הי' מקבלין עדות החדש כל היום פ"א נשתהו העדים לבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהי' מקבלין העדים רק עד המנחה הקשו התוס' והא איכא קלקול גבי מוספין ואמאי לא חשו אלא על עבודת התמיד דלכשבאו העדים מן המנחה ולמעל' כבר הקריבו התמיד ואין יכולין להקריב המוספין משום עלי' השלם ותי' דאפי' לא באו עד לאחר הקרבת התמיד מ"מ המוספין קריבין דהיכא דלא אפשר שאני מידי דהוי אמחוסר כפורים בע"פ שמביא כפרתו לאחר תמיד של בין הערבים ואוכל פסחו בערב כדאמרינן פ' תמיד נשחט דנ"ט וכו' ונתקשו בזה כל המפרשים דהא התם טעמא קאמרינן דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה כמו שהביאו בעצמם בתי' השני שם אבל לדברינו הנ"ל ניחא דלכאור' קשה באמת אמאי מחוסר כפורים בע"פ מביא קרבנותי' אחר התמיד בכדי שלא יעבור על עשה דפסח שיש בו כרת הא אכילת פסחים לא מעכבא ושוחטין וזורקין על טבול יום ומח"כ כמו שכ' התוס' בפסחים שם ואי דעכ"פ בעי ראוי לאכול נימא כמו דאמרינן לגבי הזאה שלא לאכליו לחולה ולזקן דלא חזי כלל אבל האי מחזי חזי תקוני הוא דלא מתקן וזה קושיא עצומה לפענ"ד לכן אמינא דמזה הוכיחו התוס' דעשה דהשלמה היא דוקא דאפשר באופן אחר אבל באי אפשר בא"א ל"ש עשה דהשלמה והא דהוצרך הש"ס שם לומר דטעמא דמח"כ שרי להקריב קרבנותי' בע"פ אחר התמיד משום דעשה דפסח דחי עשה דהשלמה הוא מטעם דזה מקרי אפשר לעשות פ"ב כמו דאמרינן בהדיא בש"ס שם ד"פ גבי הי' ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין דקאמר עולא משלחין א' מהן לדרך רחוקה פריך הש"ס ויטמאנו במת מדחהו אתה ומחגיגתו השתא נמי מדחהו אתה מפסחו אפשר בפסח שני ולהכי מוכרח הש"ס לומר הטעם דמח"כ בע"פ מביא קרבנותי' אחר התמיד דעשה דפסח שבכרת דחי עשה דהשלמה אלא דאכתי קשה קושיתנו דהא יכול להקריב ק"פ ואכילת פסחים לא מעכבא והוי ראוי כיון דיכול לתקוני נפשי' ול"ל למדחי עשה דהשלמה כמו דלא דחינן שבות דהזאה מפני זה אלא ש"מ דאחר שכבר הקריב הק"פ כמו שכ' התוס' שם שוב היתר גמור להביא קרבנותיו אחד התמיד בכדי לאכול מהפסח כיון דא"א בענין אחר ואי תקשה על מה דפריך הש"ס שם דנ"ט על הא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דסבר אף מח"כ בשאר השנה שטובל ואוכל בקדשים לערב וע"ש בפירש"י מאי אילמא דהאי עשה מהאי עשה נימא היכא דלא אפשר שאני ז"א דהא שלמים נאכלין לב' ימים ולילה א' ויוכל להביא כפרתו למחר קודם התמיד ויאכל הקדשים ביום דהא התוס' בחגיגה רדכ"א הוכיחו דדוקא טבילה בעי מח"כ ולא העריב שמש ואי דקשה א"כ הא הוי אפשר לקיים שניהם ואמאי מקשה הש"ס דוקא מכח מאי אילמא כו' י"ל דעדיפא מני' פריך גם א"ל ע"פ דברי התוס' שם שכ' דעשה חמור דוחה עשה הקל אפי' אי לא הוי בעדני' כן י"ל ג"כ אפי' אפשר לקיים שניהם וא"כ דברי התוס' בביצה נכונים מאוד ודו"ק היטב. אמנם נלענ"ד להביא ראי' לסברת הב"ח מדברי התוס' פסחים ד"פ ע"א ד"ה אתה מדחהו מחגיגתו שהקשו על הא דעולא שהבאתי למעל' דהשתא נמי כשמשלחהו בדרך רחוק' מדחהו מחגיגתו שאינו יכול לבוא ביו"ט מחוץ לתחום וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בב' ותי' בתי' הב' וז"ל ועוד טמא וחיגר דלא חזי בגופו בראשון לא חזי בשני אבל הכי מחזי חזי אלא שאינו יכול לבוא וכי הוי יום ראשון בשבת אע"ג דלא חזי אמרינן בא"ד ד"ע דעביד באינך יומי והרי זה כסברת הב"ח הנ"ל וע' בתוס' ר' חגיגה ד"ה איזהו איברא דלפענ"ד מדברי רש"י פסחים דע"ה ע"ב ד"ה תשלומין כל שבעה וכן מדברי הרמב"ם פ"א מה' חגיגה ה"ח דכ' ג"כ הטעם דאין חגיגה דוחה שבת לפי שאין לה זמן קבוע כקרבנות הציבור שאם אינו חוגג היום חוגג למחר וע' בלח"מ שכ' שכדבריהם מוכח ביומא דנ"ב י"ל דלא ס"ל סברת הב"ח הנ"ל ובזה מיושב קושית התוס' פסחים דע"ה שם שהקשו על רש"י שאין הטעם תלוי בכך דלעיל ילפינן דלא דחי שבת מחגותם אבל שיטת רש"י והרמב"ם נלע"ד דנהי דילפינן דאינו דוחה שבת מחגותם מ"מ אכתי צריכין לטעם מפני דיש לו תשלומין כל שבעה דאל"כ נגמר מזה דאף טמא וחגר ביום א' יש לו תשלומין כל שבעה כמו בחל יום א' להיות בשבת דג"כ לא חזי בראשון והם לא ס"ל סברת התוס' בפסחים ד"פ לכן מוכרח הש"ס לומר הטעם בחולק דיש בין שבת לטמא וחגר דהא דאין חגיגה דוחה שבת הוא מפני שאין לו זמן קבוע דיש לו תשלומין כל שבעה אבל אי אמרינן דאין לו תשלומין שוב דוחה שבת דהוי כקרבנות שזמנו קבוע להכי מקרי חזי ויש לו תשלומין כל שבעה ואינו דוחה שבת אבל טמא וחגר דלא חזי מצד עצמו כלל וא"א בשום אופן להקריב ביום א' כלל מקרי לא חזי בראשון ואין לו תשלומין וז"ב וחוץ לדרכינו הנ"ל נלענ"ד לדחות הראי' לסברה הב"ח הנ"ל מסוגיא דפסחים דס"ט בא"א דש"ה דהזאה שבות להכי מחשב בידו לתקן עצמו ומאי זה ראי' לענין שבת דהגרירה הוי איסור תורה דאפי' בנפל טפת שעוה על האות לסלקו ס"ל להב"ח וט"ז ומ"א בסי' ש"מ דחייב וסברא זו מצינו בהדיא בסוכה דכ"ג בסוכה שעשאה על הגמל לר"מ כשירה דאף דאין עולין לה ביו"ט ולא קרינן בו סוכה הראוי לשבעה מ"מ כיון דמדאו' מחזי חזי מקרי סוכה הראוי לשבעה ואנן קיי"ל בזה כר"מ וכבר האריך הרחיב בזה השעה"מ בפ"ח מה' לולב לכן תי' בהדיא התוס' פסחים ד"פ על קושיתם שם דאתה מדחהו מחגיגתו שאין יכול לבוא ביו"ט מחוץ לתחום ותי' בתי' הא' דיכול לבוא ביו"ט מה"ת דתחומין דרבנן ולא תימא דבשני התירו' האחרונים נאדו מסברא זו וס"ל דאין ראי' מראוי מסוכה לראוי דהקרבת הפסח דאין ענינם שוה אמינא ראי' יותר מפורשת מדפ"א דאמרינן שם דטעם של ר' יוסי שס"ל דשומרת וגם ששחטו וזרקו עליו בשני ואח"כ ראתה אינה אוכלת פטורה מפסח שני וכן קיי"ל להלכה משום דס"ל דד"ת רק מכאן ולהבא הוא מטמאה ורק מדרבנן מטמאה למפרע ומש"ה פטורה והרי זה מפורש דאינו ראוי מחמת איסור דרבנן מקרי ראוי לענין פסח והא דתי' התוס'. התוס' בד"פ תי' אחרים הוא אפי' למאן דס"ל תחומין דאוריית' ומשמעות פשטות הש"ס היא דמשלחו אפי' חוץ לי"ב מיל וא"כ שוב אין ראי' ג"כ מהא דפסחים דס"ט דהתם הזאה שבות ועלה בלבי לחלק דש"ה דמה"ת הוי ראוי כמו שהוא עכשיו רק מדרבנן אינו ראוי וזה לא אכפת לן אבל הכא בטמא מת בשביעי שלו דכמו שהוא עכשיו אינו ראוי מה"ת ורק דיש בידו לתקן והתיקון גופי' אסור עכ"פ מדרבנן להכי אי ס"ד דמפני איסור שבת הוי אינו ראוי הוה כמו מה"ת ועוד א"ל ע"פ דברי הרמב"ן במלחמות בביצה דל"א הביאו אאמו"ר הג' ז"ל בח"א סי' קי"ג שכ' לחלק דע"כ ל"א דמוקצה מח"ת איסור דרבנן לא הוי בידו רק כשהוא ביד עצמו ולא כשהוא ביד אחרים דאחרים לא ירצה לעבור אפי' על איסר דרבנן ומתרץ בזה קושית התוס' בשבת דמ"ג וכ"כ הצל"ח בביצה דכ"ו מסברא דנפשי' וא"כ ה"נ גבי הזאה ליכא לחלק דלהכי הוי ראוי משום דהוי רק איסור דרבנן דהא הזאה הוא ביד אחרים ואחרים לא ירצה לעבור אפי' על איסור דרבנן אלא ש"מ דשאני בין איסר שהוא מגופו ובין איסר שבת דיומא קא גרים ומצאתי בספרו של מר אבי זללה"ה בישרש יעקב דנ"ב שכ' שם ג"כ דבאיסור דרבנן הוי בידו והביא שם דברי הרמב"ן הנ"ל וכ' שזה היא טעם התוס' בסוכה דל"ב ע"א שכ' לענין ענבי' מרובין מעלי' דאין ממעטין ביו"ט ואם עבר ומעטו כשר ולא חשוב דחי' אצל מצות כיון דבידו לתקן דנהי דאסור למעט מ"מ בידו למעט כו' וכוונתם משום דהי' רק איסור דרבנן ואמת שזה נכון דהוי רק איסור דרבנן כמו שכ' רש"י שם ל"ג ע"א ד"ה עבר ולקטן וכ"כ התוס' ביומא דל"ה ע"א. אמנם לפי סברת אאמו"ר הג' ז"ל בכאן אפי' הוי איסור תורה שרי כיון דאין האיסר בגופו רק יומא קגרם כמו בגרירה שבת ומעתה תראה שנתיישב קושית השעה"מ בקונטרס חופת חתנים סעיף ד' על הרמב"ם דס"ל חופת נדה אינו קונה משום דלא חזי' לביאה והקשה עליו מירושלמי פ"ק דיומא דעל הא דאשה אחרת מתקנין לו פריך התם ויקדש מאתמול ומשני בעד ביתו ולא בעד שני בתים והא ע"כ מוכרח להכניס אותה ביוה"כ כמו דאמרי' בש"ס שם והא כל כמה דלא כנוס לה לאו ביתו הוא וא"כ הא ביוה"כ אסור לבוא עליו והוי חופה דלא חזי' לביאה ואינו קונה אותה וכ' השעה"מ שם וז"ל והי' מקום לומר דע"כ ל"א דחופה שאינה חזי' לביאה דינה כארוסה אלא דוקא גבי נדה דאסורה מחמת עצמה משא"כ ביוה"כ דאין איסורה מחמת עצמה רק יומא הוא דקגרם וסיים אך תי' זה אין בו כדי שבועה ולפי סברת הב"ח הנ"ל דלפענ"ד הוא סברת התוס' בפסחים ד"פ בתי' הנ"ל סברא זו מוכרחת אכן אנן עסקינן בשיטת הרמב"ם וכבר כ' למעלה דמדברי הרמב"ם בפ"א מה' חגיגה דהוא שיטת רש"י בפסחים דע"ה ל"ל סברת התוס' הנ"ל וא"כ עכ"ל כמש"כ השעה"מ דהירושלמי פליג אש"ס דידן וס"ל דבקידושין גרידא מקרי ביתו ומדברי הרמב"ן בביצה הנ"ל נתיישב לי היטב מה שהעלה השעה"מ בקונטרס ח"ח שם ס"ו בהגהות טעם המלך שם ולמדו מדברי הפוסקים דלשיטת הרמב"ם דחופה דלא חזי' לביאה אינו קונה ה"ה אם לא חזי' רק מאיסור דרבנן ג"כ אינו קונה ותקשה אמאי דהא כ"ד דאינו ראוי רק מדרבנן מקרי ראוי וע' בתשו' שאגת ארי' סי' ל"ג אבל כיון דאינו תלי' בידו לבד דהא אפשר הוא לא תרצה לשמוע לו לעבור על איסור דרבנן לא הארכתי בתשו' במק"א בפרט שבנ"ד קרוב לקלקול ח"ו ע"כ יעשה הגרירה והפירוד ע"י סכין ע"י קטן שיודע לאמן ידיו ואם לא נמצא שם קטן יודע לאמן ידיו בבירור שלא יקלקל ח"ו הנני מצטרף בהדי כ"ת להתיר לגדול שיגרר באמצע להפריד בכדי לתקן ויצאו דברינו מתוקנים:

אחר כותבי נזכרתי בדברי מהר"מ פדוואה סי' פ' שכ' לענין נגיעת רגלי ההין וז"ל אפי' לד' תוס' שסוברים שרגלי ההין אינן פוסלין בדיעבד כו' מ"מ לא הי' נראה לאסור גרידת הסכין בשם דאף אם אינו צריך בדיעבד מ"מ תיקון מקרי שיהי' יותר נרא' לכתב מיושר ע"ש וע' בתשו' נו"ב קמא חיו"ד רס"י ע"ח דבהא אחת אם הי' מועיל פירוד להכשיר ולא הי' צריך למחוק כל הרגל כמ"ש מהרמ"פ שם אח"כ בשם הלבלר ר' שאול הי' מהרמ"פ סומך ע"ז למעשה להפריד אף לד' התוס' שכשר בדיעבד בלא פירוד וא"כ מכ"ש בנ"ד דיש להקל דלא כהנו"ב מה"ת סי' קס"ט לזאת הנני מצטרף עם כ"ת כאשר כתבתי למעל' והי' בזה שלום כנפשו ונפש הדו"ש אוהבו בלונ"ח שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה