בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קלג
סקאלא יום ד' כ"ג תמוז תרי"ד לפ"ק. רב חיים ושלום לכבוד אה' ידידי הרב המופלג בתורה וחסידות איש חמודות בנש"ק מ' בנימין וואלף נ"י
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בדין יריעה מס"ת שנעש' סדק מעל"ע בהקלף בין פני האלף שהיא היוד שע"ג ובין הגג שתחתיו והוא בשם אלקים הק' איך להתנהג בזה ובהשקפ' ראשונה עלה על דעתי שמותר לגרור האלף לעשות במקומ' אלף קטנה מכמות שהית' ראשונה שיהי' במקום הגג עם הרגל שתחתיו כל האלף שיכתוב עכשיו ויהי' ג"כ מקיף גויל למעל' אלא שיש לכאור' מקום לפקפק ע"פ דברי הר"י אסכנדרנו הובא בב"י סי' ער"ו דיש להחמיר באם נדבק כרעה של הא בגגה באם נוגע רק מעט דאף שפסול מ"מ י"ל דאינו מותר לגרר משום שנרא' כמוחק השם משום שכ"ע קרי לה הא ובנ"ד דכוותי' הוא משום שממש אין הסדק נראה להדי' וכ"ע קרו לי' אלף נראה כמוחק השם מ"מ כיון שהרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תקצ"ו האריך להתיר ספיקו של הרי"א הנ"ל ולהתיר בנדון שלו וגם בתשו' חב"י סי' ע"ה נדפס שם תשו' רבינו הגאון מהר"ל מפראג ומבואר שם דמתיר בפשיטות וכיון שמהרי"א מספק' לי' וכמו שהובא ברמ"א סי' ער"ו סי"א אין ספיקו מוציא מידי ודאן של הנך גדולים הנ"ל ולא עוד אלא שנוכל לומר דהא שפ' רמ"א דאם נוגע רק מעט יש לספק אם מותר לאו משום ספיקא דהריא"ס לבד הוא אלא שי"ל שחשש עוד לדעת התשב"ץ ח"א סי' נ"א שהאריך ודעתו באם נוגע כרעה דהא רק מעט כשר בדיעבד ואינו בכלל שלא יעשה ההין חתין דזה מיירי שלא ידביק כרעה דהא בעובי לגגה שדומה לחית ממש אבל אם הדביק' רק מעט לכתחל' הוא דלא יעשה כדאי' בש"ס חזינא להו לספרי דיקני דתלו לה לכרע' דהא דמשמע דלא לעכובא הוא ומש"ה אם אירע כן בהא של השם אסור לגרר כמבואר שם בתשו' רש"ט פלקון שהבי' בתשב"ץ שם ועיין בתשו' רדב"ז הנ"ל וגם בתשו' מהרי"ק שע"א נטה להקל בדביקת ההין וקופין רק בשורש צ"ח החמיר וכבר עמד בזה הב"י בא"ח רס"י ל"ו ובאה"ע סי' קכ"ו ועיין בס' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ס"ה וס"ו ואף דאנן קיי"ל להחמיר אף בדיבוק מועט כחוט השער' כד' הריב"ש ודעמי' וע"ש בתשו' רדב"ז מ"מ מספיק' אסור לגרר דשמא כשר אף כשהיא דבוק ומש"ה אסור לגרר ואף הרדב"ז שהקיל היינו משום דלדידי' א"צ לגרר בדבוק מועט רק הדבק וא"צ לגרר כל הרגל אבל אנן דקיי"ל דצריך לגרר כל הרגל בכל ענין אף בדבוק מועט ואל"כ יש לפסול מספק משום ח"ת ובזה א"א לגרר כל הרגל מספק א"כ ל"ל תקנת' ואף אם נאמר כד' הנו"ב מ"ק חיו"ד דאף מהרי"ק בשע"א לא הקיל רק בגט משום דלא בעינן כתיבה תמה ולא בסתו"מ והבי' כן בשם תשו' מ"ע וע"ש בס' ג"פ ס"ק ס"ו מ"מ עכ"פ ודאי דאסור לגרור ולמחוק הרגל כיון דעכ"פ כתב הוא דהא כשר לדידי' בגט ודאי הוי כמוחק השם ואף שפסול בסתו"מ משום דלא הוי כתיבה תמה מ"מ ודאי כיון דמקרי כתב עכ"פ אסור למחוק בשם והנו"ב שכ' שם דאי לא מקרי כתב לענין תתו"מ אף שהוי כתב לענין גט מותר למחוק דבריו תמוהים מאד וכבר תמהתי עליו במק"א ומש"ה שפיר פ' רמ"א שאם נדבק' רק מעט יש לספק אם מותר לגרר אבל בנ"ד שפסול לכל הפוסקים שפיר מותר למחוק כמ"ש למעלה. אמנם מה שעלה ע"ד לספק דשמא אף בנפסק האות ע"י סדק שבקלף מעל"ע נמי כתב הוא והא שפסול היא מטעם שאף אם נסדק בסמוך ממש אצל האות פסול משום שאינו מוקף גויל כ"ש אם נפסח באות עצמו וכ"מ לכאור' בתשו' צ"ץ סי' קי"ב וז"ל מהרי"ק שקכ"ב ולעד"נ לחלק בין היכא שנקרע גוף האות להיכ' שהקרע עובר בין אות לאות דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כ"א ע"י הדבק ואע"ג ששפתי הקריע' נוגעין זה בזה ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שהאות יהי' מוקף גויל ואפי' היכא שירך האות שלם ולא נסדק כלל אלא שנחסר הקלף שבתוך חלל האות פוסל בירושלמי כ"ש הכא שגוף האות נחלק לשנים אלא שהדבק מעמידו והשת' א"ש הלשון אין דובקין בדבק כלומר היכא שנקרע גוף האות ונפסלה שהרי אין מוקפת גויל וגרע טפי נמי מאין מוקפת אין דובקין אותה להחשובה אות ע"י הדביקה כו' עכ"ל והובאו דבריו בב"י סי' ר"פ והנה זה ודאי דאם נכתבו אותיות השם כהלכתן רק שאין מוקפין גויל ודאי דאסור למחקן דהא כתב הוא והא דפסול בסתו"מ כשאין מוקף גויל היינו משום שאינו כתיבה תמה כמ"ש התוס' והרא"ש בגיטין ד"כ ע"ב וכבר כ' למעלה דאף אין השם בכתיבה תמה אסור למחקו א"כ די לבא מן הדין להיות כנדון דאם נפסק האות ע"י סדק שבקלף נמי אין פיסולו רק משום שאמ"ג וא"כ אסור למחקו ואף שבתשו' מהרי"ק שם כ' דגרע טפי אם נקרע הקלף שבגוף האות מאמ"ג ע"ש ותדע לך שהרי אם נקרע הקלף סמוך להראות ממש ולא נקרע הקלף שבגוף האות כשר אם נעשה הקרע לאחר הכתיבה כמבואר בב"י בא"ח סי' ל"ב וכדמוכח מהש"ס פ' הקומץ בההיא דאיפסק ואו דויהרג בנוקב' ועיין בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ה דאם ניקב הקלף אחר הכתיבה סמוך להאות ולא נשאר מ"ג אם לא נפסק כל הגויל שבין אות לאות כשר לשני התי' שבב"י ע"ש ואם נפסק הקלף שבגוף האות אף אחר הכתיב' ודאי פסול כמבואר מלשון הרמ"א סי' ר"פ ולדעת הט"ז שם סק"ד ע"כ מיירי מהרי"ק ורמ"א שנעשה אחר הכתיב' דאל"כ כשר אם הדבוק עליו טלאי קודם הכתיבה ודוחק לומר דלדידי' מיירי בנעשה הקרע קודם הכתיב' וכתב כן האות והטלאי דבוק עליו אחר הכתיבה בהאי גוונא הוא דפסול זהו דוחק גדול ועכ"פ זהו ודאי ברור דאף אם נפסל הקלף שבגוף האות אחר הכתיבה פסול אף דאם ניקב הקלף סמוך לאות אחר הכתיב' כשר כיון שהי' מ"ג בעת הכתיב' אף שאמ"ג עכשיו וע"כ דבכה"ג גרע טפי אכתי י"ל דמה"ט גרע טפי אם נעשה הקרע בגוף האות משום שנעשה עי"ז האות חלוק לשנים וכל האותיות צריכים להיות גולם א' חוץ מהא וקוף ואם שינה פסול כמבואר בטוש"ע א"ח סי' ל"ו ובתשו' מהרי"ק שס"ט א"כ מה"ט פסול ג"כ בקרע הנעשה בקלף שבגוף האות נוסף על פיסול שמצד שאמ"ג. אמנם אף מצד פיסול זה אם לא נשתנה צורת האות ע"י הקרע ותינוק דל"ח ול"ט קורא את האות כהלכתו אף שפסול אף אם אין פרידתו ניכר להדי' מ"מ הלא באם אין האות גולם א' ואין פרידתו ניכר להדי' ותינוק קורא כהלכתו מהני תיקון ולא הוי שלא כסדרן אף בתו"מ כמבואר בהגמי"י ספ"א מה' תפילין ובמהרי"ק שם ובש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ה וא"כ ע"כ כתב גמור הוא דאל"כ הוי של"כ והא דפסול בלא תיקון הוא מטעם שאינו כתיבה תמה רק פסוקה ושבירה כמ"ש שם בהגמי"י ומה"ט הוכיח בס' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ע"ב דבגט אם אין היודין שע"ג אלף והשינין נוגעי' אם לא נשתנה צורת האות ותינוק מכירן דכשר בגט במקום עיגין אף בתורף מדמהני תיקון בתו"מ בכה"ג ולא הוי של"כ ש"מ דכתב הוא אלא שלא הוי כתיבה תמה ומש"ה פסול בסתו"מ בלא תיקון ומש"ה בגט דבמקום עיגון כשר אף שאינו כתיבה תמה כשר בכה"ג ע"ש ועיין היטב בתה"ד סי' מ"ח ור"ל ורל"ו וכ"נ מבואר מדברי הרשב"א והר"ן בשבת ספ"ר הבונה דמ"ש בש"ס שם שלא יכתוב אלפין עיינין ולא טתין פיפין היינו שיעשו גולם אחד דוקא דאל"כ ידמו לאות אחרת ע"ש היטב והבריית' קאמר שם וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין כולי מבואר שאף שאינו גולם אחד פסולו רק משום שאינו כתיבה תמה וא"כ כבר כ' למעלה דבשם הק' הנכתב עד"ז דהיינו שאם הוא כתב גמור רק שאינו כתיבה תמה ודאי דאסור למחקו אמנם העיקר נראה דכל שגוף האות נחלק ע"י סדק הנעשה בקלף לאו אות הוא כלל וכ"נ מבואר מלשון מהרי"ק שם שכ' דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאין כתב כ"א ע"י הדבק ומדכתב שאין כתב משמע שאינו כתב כלל וכ"נ ראי' מגוף הדין שכ' הרא"ש ומהרי"ק שאם נפסק גוף האות ע"י הקריעה לא מהני תפירה ודבק ואם נאמר דהוי כתב אף מקודם הדבק רק שאינו כתיב' תמה מדוע לא יועיל דבק הא אף קודם הדבק הוי כתב רק שהי' פסול משום שאינו כתיבה תמה ומה איכפת לן שנעש' כתיבה תמה ע"י הדבק ה אף אם נעשה כתיב' תמה ע"י ח"ת מהני דהא מותר להפריד נגיעה שבין אות לאות אף שקודם הפירוד הי' פסול משום שאמ"ג ופסולו היא מטעם שאינו כ"ת כמ"ש התוס' והרא"ש בגיטין ד"כ ומבואר דכל שהיא כתב אף שנעש' כתיבה תמה ע"י ח"ת כשר ומה"ט נראה לכאור' דאם אין היוד שע"ג האלף או השינין נוגעים בגוף האות ואין פרידתן ניכר להדי' ותינוק דל"ח ול"ט קורא כהלכתו אף שפסול עד שיתקן מ"מ כיון שאין פסולו רק משום שאינו כ"ת כמ"ש הגמי"י וכנ"ל מש"ה אף אם תיקנו ע"י ח"ת כשר וח"כ אמאי אינו מועיל דבק להכשירו א"ו דכל שנקרע באמצע האות לאו אות הוא כלל משום שהו"ל נשתנ' צורת האות שהקרע מפסיק קצתו מקצתו ומש"ה ניחא דלא פליגי הרמב"ם והרא"ש דלכאורה נראה דפליגי שהרמב"ם ספ"ט כ' ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות א' או תשתנה צורתה ומשמע לכאורה דאם לא נשתנ' צורתה אף שנפסל גוף האות מהני תפירה והרא"ש סתם וכתב דאם נחלק האות אין לו תיקון וכ"כ מהרי"ק ולא הביאו שהרמב"ם פוסק דדוק' אם נשתנה צורת האות ע"י הקריעה ח"ו שגם הרמב"ם נתכוין לזה דבכל ענין שנקרע תוך האות הוי נשתנה צורת האות ותדע לך עוד שהרי הטור כ' והיא שלא יעבור הקרע על האותיות בענין שישתנה צורת שום אות אבל אם עבר הקרע על הכתב לא יתפור ע"כ ולכאורה דבריו הם נגד דברי הרא"ש שסתם וכתב דאם נחלק האות אין לו תיקון ולא התנה דבעינן דוק' שישתנה צורת האות וגם הטור עצמו סיים שאם עבר הקרע על הכתב לא יתפור ולא חילק א"ו כדכתיבנ' דכל שנחלק האות ע"י הקרע בכל ענין הו"ל נשתנ' צורת האות והא דכתב הטור בריש' בענין שנשתנה צורת האות היינו למעוט אם נקרע בתוך האות ונשאר למעלה מן הקרע שיעור אות ותינוק דל"ח ול"ט קורא כתקנו וכההי' דאפסק ויו דויהרג בנוקב' ועיין בתשו' ר"א מזרחי סי' פ"ט ואינו לפני ובתשו' צ"ץ סי' קי"ב אבל כל שנפסק בגוף האות ולא נשתייר שיעור אות כתקנו עד שיצטרף להדדי מה שלמעל' ולמט' בכ"ע הו"ל נשתנ' צורת האות וכצ"ל לפע"ד בד' הלבוש שכ' ואם נחלק שום אות ע"י הקריע' ונשתנ' צורתו בעודו חלוק פסולה ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו אע"פ ששפתי הקריעה חוזרין ונוגעין זב"ז ע"י הדבק וחוזר האות כצורתו ולא נחסר הקלף כלל אלא שנקרע ונסדק מ"מ בעינן שיהי' האות מוקף גויל אפי' היכא שהאות שלם ולא נסדק כלל אלא שנחסר הקצף שבתוך החלל פסלינן לי' כ"ש היכא שגוף האות נחלק לשנים ונשתנ' צורתו וע"י הדבק היא חוזר לצורתו ז"א מוקף גויל מכל צד ול"ד לנפסק ח' מן האותיות הפשיטות שכ' בלבוש התחלת סי' ל"ב שהוא כשר דהתם מיירי שלא נשתנ' צורת האות אע"פ שחלק ולא נדבק ע"ש ע"כ והנה לכאור' משמעות דבריו דדוק' היכא שנשתנ' צורת האות קודם הדבק הוא דלא מהני מה שחוזר ומדבקו ונעש' צורת האות ע"י הדבק הא אם לא נשתנ' צורת האות קודם הדבק כגון ששפתי היריע' נוגעים אף קודם הדבק מועיל דיבוק אבל אם כן דבריו הם נגד דברי הרא"ש ומהרי"ק שסתמו וכתבו דכל היכא שנחל' האות ע"י סדק אין לו תיקון וכן מבואר ברמ"א וכ"מ ברדב"ז בחדשות סי' תמ"ז והש"ך הבי' דברי הלבוש ע"ד רמ"א אע"כ כוונתו דבכל ענין שנחל' האות ולא נשאר לא למעל' ולא למטה שיעור אות כ"א בהצטרף יחד הוי נשתנ' צורת האות כיון שהאות חלוק לשנים ע"י סדק ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו אף שנעש' צורת האות ע"י הדבק' דהיינו שנעש' מחובר ע"י הדבק זה לא מהני אלא שלשון המחבר מגומגם קצת שכ' ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות א' או תשתנ' צורת' או תחלק וכ"ה בלבוש והיא מגומגם דהא כיון שנחלק' היינו נשתנ' צורת' ויש ליישב (א) **(הג"ה מבן המחבר תמוה לי שלא הביא דברי המ"ב בסי' כ"ג כ"ד שכ' שם וז"ל נראה דהרא"ש מיירי דוקא כשנשתנה צורת האות וגם נחלק אבל נחלק ולא נשתנית צורת האות לתינוק דלא חכים קורא ל"ל בה. והב"ש בסי' קכ"ה ס"ק ל"ו הביאו בקצר' דלכאור' משמע שלא כדברי א"א הג' ז"ל ואולי יש ליישב ג"כ ע"ד שכ' א"א הג' ז"ל וע' בפמ"ג או"ח במ"ז סק"ח כ' דגם הט"ז מודה דאם אין פרידתן ניכר להדי' דמהני תינוק לצרפם ולתקן וגם הביא בשם המאירי דס"ל דלא כהט"ז ואפי' באותיו' כפולו' מהני תינוק לצרף מה שלמטה וכן האריך שם בס' ישועות יעקב וביד אפרים במ"א סקי"ח ובתשו' בית אפרים חאו"ח סי' ג' וע' בפמ"ג בא"א סקכ"ב בד"ה נסתפקתי בסה"ד וצ"ע שאאמו"ר הג' ז"ל לא הביא כל זה לנ"ד:)** ומ"מ המתבאר ממ"ש שכיון שלא מהני דידוק בנפס' האות ע"י קרע בכ"ע א"כ ש"מ דלאו כתב הוא כלל ואף שבתשב"ץ ח"ג סי' ר"ז כ' ואם נפסק' אות א' ואחר הדיבו' מחזיר לדבק' דבוק יפה בעור עצמו שאינו ניכר יראה שהיא מותר אע"פ שנקרע שם העור דהו"ל כתיב' תמה שפיר כו' ע"ש משטחיות לשונו נראה דקודם הדיבו' פסולו רק משום שאינו כ"ת ומש"ה כשר אחר הדיבו' דהוי כ"ת אבל דבריו הם הפך דברי הרא"ש ומהרי"ק הנ"ל וכוותייהו קיי"ל כמבואר בדברי רמ"א ולמאי דקיי"ל דלא מהני דיבוק בכ"ע ש"מ דלאו אות הוא כלל וכדמות ראי' יש להבי' מהא דפריך סנהדרין דנ"ו ואימ' מיברז הוא ואזהרתיו מהכא ואבדתם את שמם ל"ת כן כו' ואימ' דמנח שני שמות אהדדי ובזע להן ובזע היא מלשון קריעה ומשמע אף באין בו חסרון ועיין בתשו' מהרי"ק שם והוי בכה"ג מוחק השם וש"מ דבכה"ג בטל צורת האות אלא שאפשר לדחוק קצת ואכמ"ל כלל הדברים שלענ"ד מותר למחי' הא' שנפסק' ולכתוב במקומ' אלף מן הקרע ולמטה משום דנתבטל צורת האלף ולא מן השם היא ובפרט שיש לצרף דעת הרבה מרבוות' דסברי דכל שעושה משום תיקון השם אף שאין מתקן בשעת המחיקה יותר למחוק אין זה מחיקה רק תיקון וכדמשמע פשטא דלישנא דמ"ס והארכתי בזה בכמה תשו' ומחמת שלבי מהסס עדיין בזה לחומר הנושא אמרתי שטובה בזה עצתו של הגאון בית אפרים דכיון דגרם מחיקת השם שרי כמבואר בשבת דף ק"כ וקורא התם לטביל' גרמא אף שנכנס עם השם לתוך המים וסופו שימחק מ"מ כיון שאינו מוחקו תיכף רק שיומחק ממילא אח"כ כשמתלחלח הרבה זהו גרמא הוא א"כ יש להמציא תקנה שיניח נייר או גמי מלוחלח במים על האלף וזהו יהי' שיומחק וע"ש בתשו' ב"א וכ"כ הש"ג פ"ד דשבועות ואף שבתשו' נו"ב תניינא חאו"ח סי' ט"ז מחמיר בגרם מחיקת השם שלא לצורך מצוה ע"פ שיטת רש"י ביומא מ"מ נ"ד ודאי צורך מצוה הוא אלא שבמק"א הארכתי לתמוה דנרא' דכה"ג לאו גרמא הוא והבאתי שם שהאמת שמדברי הזית רענן פ' בשלח מבואר דכה"ג הוי גרמא אבל הוא נגד הש"ס במכות די"א ובסוכה פ' החליל ובתשו' אחרת הארכתי ג"כ לתמוה מש"ס מנחות דנ"ו ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה הניח שאור ועיין ברמב"ם פי"ב מה' מעה"ק הט"ז דמוכח דבכה"ג עשי' הוא ולא גרמא. וגם הבאתי שם דברי התוס' בשבת די"ז ד"ה אין פורסין ודברי התוס' במנחות דנ"ו ע"ב ד"ה ומעשה שבת וד' המג"א סי' רנ"ב סק"כ ובסי' שט"ז סק"ט דמוכח דכה"ג הוי עשי' ולא גרמא וע' בש"ס שבת די"ד ובס' חסידים סי' תתק"י וע"כ צ"ל בפי' הש"ס דשבת דק"כ כמ"ש הרשב"א בחי' שם והיינו ע"ד שכ' התוס' בשבת די"ז הנ"ל. ובחנם תמה בתשו' ב"א שם על הרשב"א. אמנם אחר שבנ"ד נלע"ד דמותר למחוק האלף מהשם שכבר נשתנה צורתה לכן יש לצרף זה לסניף למחוק ע"ד הנ"ל. אחר שמפשטות לשון הרמב"ם פ"ו מה' יסה"ת דאף אם ודאי הוא ש ומחק כל שאינו מוחק בידים הו"ל גרמא וכן משמע להדי' בתשוב' רדב"ז ללשונות הרמב"ם ח"א סי' מ"ז. והנה אע"פ שלכאור' הי' יותר טוב להתיר ע"י קדירת השם עם איזה תיבות כמ"ש בתשו' יד אלי' סס"י מ"ו. וכן נהגו הסופרים כמ"ש בתשו' מע"ץ שנהגו כן ע"פ הוראת הג' מוהרא"ב מ"מ בתשו' כנ"י סי' ל"ו האריך לאסור אף בכה"ג וכ' שאין דעתו נוחה במנהג הסופרים אלו ועוד דטעם המתירים לקדור עם איזה תיבות משום דאז הוי כענין שלם דזה לא הוי הורדה מקדושה וע' בל' רש"י בעירוכין ד"ה שם שלא במקומו וע' בל' תשו' יד אלי' ומע"צ סי' כ"ט. ובנ"ד שהשאלה הוא בשם אלקים של כי לקח אותי אלקים. ואח"ז יש ריוח כשיעור פ' בין תיבת אלקים ובין ויחי מתושלח א"א לעשות כן דאם יקדור תיבת אלקים עם ויחי מתושלח הלא אין לו שייכות לפ' שלאחריו ואה יקדור כל השירה שלפניו עם תיבות אלקים הלא יקדור תיבת אלקים של ויתהלך חנוך את האלקי' ג"כ וזה ודאי אסור ובלא"ה בנ"ד ודאי יצטרך לכתוב השם עם התיבו' שיקדור על המטלית והרבה אחרונים כ' בתשו' שאין לכתוב השם על המטלית אף שמדברי הש"ך סי' ער"ה סק"ג מבואר להיפך מ"מ כיון שבלא"ה עיקר היתר מהרי"ק שמתיר לכתוב אף שאר אותיות על המטלית הוא היתר חלוש מאד כמ"ש הב"ח סי' ר"פ ובתשו' סי' קל"א אלא אחר שכבר נהגו להתיר אין לאסור לאחרי' כמ"ש הב"ח אבל לענין לכתוב גם השם על המטלית כיון שבתשו' חב"י וזכרון יוסף ויד אלי' כ' לאסור יש להחמיר אף שי"ל דעם כמה תיבות מותר ובמק"א הבאתי סמך מדברי הירושלמי פ"ק דמגילה הובא בתוס' מנחות ד"ל ע"ב מ"מ כתבתי שם לדחות סמך זה ולא רציתי לכפול הדברים בפרט שאחר שהלוקח התנה עם רו"מ שלא יהי' שום אות כתוב על המטלית ויצטרך לגנוז היריע' ע"כ נלפע"ד להתיר למחוק הא' באופן שכ' למעל' אמנם לחומר הנושא איני רוצה להתיר למעשה עד שיסכים א' מחכמי הדור ידידו דו"ש שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל.
והנה ע"ד התיקון שכ' למעל' הגם שאז לא יהי' השם נכתב כסדר ובתשו' נו"ב בתשו' הרב הג' מוהר"ט ווייל שכ' בפשיטות שצריך כסדרן דוקא בכתיבת השם לא נלע"ד שיהי' בזה עיכוב בדיעבד שלא פיסול זה בש"ס וראשונים וע' ברמ"א א"ח סס"י ל"ב י"ל דשם נמי לכתחל' דוקא הוא. וכ"מ מריש דברי הר"י אסכנדרני שהובא בב"י סי' רע"ו ואכמ"ל: