אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קלב

תשובה קלא

סקאלא יום ג' ב' שבט תרי"ג לפ"ק

שפעת שלום לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מוה' שמואל נ"י בק' חראסקיב.

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו על יריעה של ס"ת שנמצא במקום אחד שנחתך בעובי הקלף במקום השירטוט וסמוך למקום ההוא נכתב שם הויה הק' והאותיות אינן מוקפים גויל בצד העליון מחמת חתך הנ"ל. ונפשו בשאלתו מה לעשות כי הב"י בא"ח סי' ל"ב הקש' היכא מכשירינן באיפסק שום אות בנוקב' הא אינו מוקף גויל ות' שני תירוצים א' דדוקא דיבוק אות לאות פוסל ולא נקב והיינו משום דהגויל שמעבר לנקב משוי לי' מוקף גויל כמ"ש הט"ז שם ססק"ח. אמנם אם נחסר כל הגויל שבין האותיות פסול לפ"ז ואין חילוק בין אם נעשה קודם שנכתב או אח"כ, תי' הב' דלא קפדינן אמוקף גויל רק שיהי' בשעת הכתיב' מוקף גויל וכל שהי' מוקף גויל בשעת הכתיב' לא איכפת לן במה שניקב אח"כ אף שנדבק אח"כ אות לאות או שנחסר כל הגויל שבין אות לאות זהו תורף דברי הב"י לפ"ד הט"ז וכמו שביאר הדברים בתשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ה. והנה בנ"ד שנעש' הסדק ההוא קודם הכתיב' נסתפק רו"מ מה לעשות כי למחוק א"א שמא כתי' הא' וכשר הוא כיון שנשאר גויל למעל' מהסדק ולקרות בו אסור שמא כתי' הב' ופסולי הוא ע"כ כ' רו"מ שדעתו מטה לקדור השם מטעם ס"ס דשמא כתי' הב' ופסול וע"כ אף למחוק מותר וכ"ש לקדור ואת"ל כתי' הא' שמא מותר לקדור אף במקום שהשם כשר כדעת קצת פוסקים המקילין לקדור בכל ענין עכ"ד רו"מ. והנה מ"ש רו"מ דאם נאמר דפסול הי' מותר למחוק ז"א ול"מ לבעל מנ"ע בתשו' סי' ל"ו דסובר דאף שם הנכתב ע"י חק תוכת אסור למחקו דמכ"ש בנ"ד דאינו פסול רק משום שאינו מוקף גויל ודאי דאסור למחקו אלא אף לד' השבו"י בתשו' שסובר דשם הנעש' ע"י ח"ת מותר למחקו. שאני ח"ת דלא הוי כתיבה כלל כמבואר בש"ס פ"ב דגיטין משא"כ אינו מוקף גויל דכ' הוא אלא לפסול בסתמ' משום שאינו כתיב' המה ומש"ה רוב הפוסקים מכשירין בגט באינו מוקף גויל פשיטא דאסור למחקו. ולבעל תו"ג בחי' לגיטין פ"ב אישתמיט לי' דברי הפוסקים הנ"ל. וכ' להסתפק מסברא דנפשי' אם שם הנעשה ע"י ח"ת מותר למחוק גם נרא' דלא מיפשט לי' שם באותיות המרוקמים אם יש בו משום קדושה באותיות השם לענין מחיקה ואשתמיט לי' דברי הא"ח בבד"ה בטוי"ד סי' רע"ו דכ' השמות המצוירין במשי ע"י תפירה אסור למחקן. אמנם במה שנסתפק בכתב שע"י כופה ואנדוכתרי והיינו על האופן שפירש"י שם בגיטין ד"ך ד"ה אנדוכתר וע' בב"י באה"ע סס"י קכ"ה ובפר"ח ובג"פ שם זה תלוי לפע"ד בפלוגתא הנ"ל דלמנ"ע דשם הנעשה ע"י ח"ת אסור למחקו הה' בזה אבל להשבו"י דמותר למחקו וכ"כ דעת הנו"ב קמא חיו"ד סס"י ע"ח דלא אסור למחוק הה' שנדבקה מלמעלה למטה רק משום שיש דעת האומרים דבכה"ג לא הוי ח"ת ע"ש ומבואר דאם הי' ודאי ח"ה הי' מתיר למחוק וכ"נ קצת ד' המ"ב בתשו' סי' צ"ט ולהמקילין ה"ה בזה ואף שד' המג"א בסי' ש"מ סק"י דבכה"ג הוי כתב לענין שבת ועמ"ש שם האחרונים ליישב דבריו דלכאורה הביא ראי' לסתור מ"מ הלא אף ח"ת הוי כתב לענין שבת כמבואר בס"פ הבונה כגון שנטלו לגגו של חית וכמ"ש הקדמונים שם ובפ"ב דגיטין ומשום דבשבת אפי' רושם חייב וע' בבי"ש באה"ע סי' קכ"ה סק"ג ובר"ן 'ס"פ הבונה וא"כ לדעת המקילין בשם שע"י ח"ת לענין מחיקת השם הה בכה"ג ותלי' בפלוגתא זו. אמנם מ"ש בתשו' נו"ב סס"י הנ"ל דשם הנכתב בשאר כתב שאינו כתב אשורית אין איסור המחיקה ברור ותלי לה בדברי הש"ג שהביא המג"א בא"ח סי' של"ד ס"ק י"ז ע"ש במח"כ אשתמיט לי' דברי הא"ח שבבד"ה יו"ד סי' ער"ו הנ"ל דל"ש אם נכתב בכתיבה גסה או בכתיבה משקה או אפי' בכתיבת עכו"ם אסור למחקו ע"ש והראי' שהביא שם מדברי הש"ג אינו ראי, של כלום דשם מיירי בשם הנכתב בלשון עכו"ם ע"ש ובזה מסופק שם ע"ש אבל כל כתב אף שאינה אשורית ודאי כתב הוי לכל מילי כמ"ש המג"א בא"ח סי' ש"מ ובבי"ש באה"ע רס"י קכ"ו ודברי הנו"ב מה"ת חא"ח סי' כ"ט תמוהים מאד מה שעושה מזה אפי' סניף להקל וע"ש בסי' ל"ג וא"כ הה' דמקרי כ' לענין מחיקת השם ודלא כנו"ב הנ"ל ומכ"ש בכתב אשורית רק שאינו מוקף גויל דודאי כתב הוא והמוחקו חייב בלי ספק אמנם לענין הנדון אם הי' ברור לנו שפסול משום שאינו מוקף גויל וכת"י הא' של הב"י לענ"ד יש לתקן שיגרור משהו למעלה מהאותיות של השם עד שיהי' מוקפים גויל וה"ז דומה למ"ש בש"ע א"ח סי' ל"ב אם אותיות של שם דבוקה יכול להפרידם וכ"כ המחבר ביו"ד סי' ער"ו סעיף י"א ואף שכ' האחרונים הובא בבאה"ט בא"ח שם דאם נון פשוטה דבוקה בתחתיתה לגגה של ה' שמשם הק' יש להכשיר ע"י גרירת קצת מרגל הנון למטה ובלבד שלא יגע בסכין בנקודה האחרונה הדבוקה באות ה' הק' ע"ש נלע"ד דשאני התם דאפשר להכשיר בגוונא שלא יפגע באות משם הק' כלל אבל בנ"ד שפיר דמי לגרור מהאותיות של השם הק' עצמם בכדי להכשיר כמו שמותר לגרור הנגיעה שמאות לאות בשם הק' והיינו משום שאינו בכלל מאבד השם ח"ו אלא כוונתו לתקן כמבואר במרדכי ה' ס"ת סס"י תקנ"ג שמטעם זה מותר לגרר הדביקות וממנו מקור הדין שבש"ע הנ"ל ובנ"ד דכוותי' הוא ואף שראיתי בש"ג פ' שבועת העדות שכ' דלגרור הדביקות שבין אות לאות בלא טעם זה מותר דלא הוי מחיקת השם כלל כיון שאינו נוגע באותיות השם ע"ש אבל במרדכי הנ"ל מבואר דלא כוותי' ואף שראיתי לא' מגדולי אחרונים שבזמנינו שכ' דהמרדכי הנ"ל מדיבוק אות לעצמו קמיירי ולא מדיבוק אותיות זל"ז האמת ההוא שלכאורה מדברי המרדכי משמע כן שמתחלה כ' ואם הודבקו ה' יקיף כרעוהו לגגיהן כו' ותיכף אח"ז כ' ואורי' שאם הדבוק אות של שם יכול למחוק כו' הא תיקון הוא ושרי ומשמע לכאורה דמיירי ר"י נמי בדיבוק האות לעצמו. אמנם מדברי הב"י בא"ח וביו"ד שם שהשוה דעת ר"י שבמרדכי הנ"ל עם דעת הרא"ש בתשו' ומזה קבע דין זה להלכה בש"ע משום דהר"י והרא"ש מסכימים לדעת א' כמבואר בב"י והרא"ש בדיבוק האותיות זל"ז קמיירי ע"כ גם דברי ר"י יתפרשו כן וגם מדברי המרדכי גופי' מוכח לכאורה כן שהרי כתב שם וקצת נראה סיוע למ"ש לעיל דלא מקרי ח"ת ולעיל בדיבוק אותיות קמיירי אלא שאין זה ראי' דהמרדכי סובר דאין חילוק לענין ח"ת בין אם גורר הדיבוק שבין האותיות בין אם גירר דיבוק של האות עצמו דהא מייתי ראי' בריש ה' ס"ת מההוא דהבונה דשקלי' לגגו דח' ע"ש וכן במרדכי שם בסי' תתקכ"ג כ' על דביקות רגל הה' והקיף ולעיל פי' דלא הוי כח"ת [כצ"ל ודלא כמו שנדפס לפנינו בטעות וכן למעלה סס"י תתקנ"א צ"ל כיון שהוא מתעסק בהפרזת האותיות לאו היינו ח"ת ולפנינו נדפס בטעות) אמנם המעיין במרדכי סוף ה' תפילין יראה שמבואר להדיא בדבריו דר"י הנ"ל בדיבוק אותיות זל"ז קמיירו ע"ש היטב כי ברור הוא ומבואר דלא כהש"ג הנ"ל אלא דטעם ההיתר של ר"י שמתיר לגרור הדבק שבין האותיות משום טעמא דמ"ס דלא הוי מאבד אלא מתקן ולעולם הנגיעה שבין האותיות נחשב מגוף האותיות רק שרי מטעם תיקון ע"כ גם בנ"ד מותר לגרור אף מגוף האותיות שיתוקן ויהי' מוקף גויל אלא שלכאורה יש לתמוה על הרמ"א ביו"ד סי' ער"ו שקבע להלכה בסי' י"א דברי הר"י אכסנדרי דכרעה של ה' שנדבקה לגגה אם אין נוגע רק מעט דיש להחמיר שלא למחוק דאף שפסולה היא מ"מ כל העולם קורין אותה הא הוי כמוחק השם ואיך סתם כדברי המחבר שם בדיבוק שבין השם יש לו לגררו והלא ע"כ המחבר מיירי דצורת האותיות ניכרין דאל"כ אין מועיל פירוד דהוי ח"ת כמבואר באחרונים רס"י קכ"ה ובא"ח סי' ל"ב וכיון שמיירי שצורת האותיות של האותיות בשלימות אמאי מתיר לגרר כדי לתקן ולאו קו' הוא ומה בכרעה של ה' שנדבקה דאף בדיבוק דק קיי"ל דפסולה ואין מועיל תיקון רק לגרר כל הרגל לכותבו מחדש משום דהוי ח"ת ואפ"ה אסור למחוק משום שנראה כמוחק השם מכ"ש בדיבוק אותיות זל"ז ואף שמתקן הוא הלא ברגל הה' שנדבק' ג"כ מתקן הוא וכן יש לתמוה על הב"י שהביא דברי הרי"א הנ"ל בב"י ולא ערער עליו ולמעלה מזה פ' כדעת הר"י והרא"ש שמותר לגרר הדבק שבין האותיות משום שתיקון הוא ע"ש ומזה הי' נראה לכאור' כדברי הש"ג דבדיבוק האותיות כשמפריד בין האותיות אינו מוחק כלל אלא שכבר בארנו דטעמא דלא כש"ע וההיתר הוא משום תיקון והדר"ק לדוכתי' והנלע"ד דדברי הב"י ורמ"א נכונים וברורים שאף שהר"י אכסנדרי אוסר למחוק השם אף ע"מ לתקן כמבואר בב"י שם בשמו ודלא כדעת הש"ג שם בשבועת מ"מ זהו דוקא באם אינו מתקן בשעת המחיק' דהא ברגל הה' שנוגע בגגה אפי' נגיעה דקה קיי"ל דצריך לגרור כל הרגל לכתבו מחדש וכמבואר בדברי הרי"א שם דפירוד בעלמא אינו מועיל משום דהוי ח"ת ולזה כ' הרי"א דכיון שאין לה תקנה רק במחיקת כל הרגל א"כ בשעת המחיק' ודאי דאין השם מתוקן דהא ד' הוא ולא ה' ע"כ אסור למחוק ע"מ לתקן דכיון בשעת המחיקה אינו מתקן מה מועיל' מה שיתקן אח"כ מ"מ בשעת המחיקה דומה למוחק השם אבל אם הי' מתקן ממש בשעת המחיק' גם הרי"א מודה דמותר וכן מדוקדק בדברי מהרא"י שכ' וז"ל היכא דחד ה' מאותיות השם לא תלי כרעי' כו' היכא ליעבד דאי גרר לההיא דבק ה"ל חק תוכת כו' וה"ה למוחק רגל ההא כול' עד ששבה להיות ד' שזה נקרא מוחק אות א' מן השם וחייב מטעם מחיק' ומאחר שנתחייב מאי נ"מ במה שמתקן אח"כ כו' ע"ש ומבואר דאם הי' די בגירור הדבק הי' מותר משום דלא הוי מוחק כיון שמתקן בשעת המחיק' אלא דכיון שאינו די בגרירת הדבק לבד משום ח"ת וצריך לגרור כל הרגל עד ששבה להיות ד' א"כ אינו מתקן בשעת המחיק' לזה אסור אף שמתקן אח"כ ומש"ה בדיבוק שבין האותיות כיון שדי בגרירת הדבק לבד מותר כיון שהוא מתקן בשעת המחיק' וז"נ וברור ובזה מיושב לן היטב דברי המרדכי הנ"ל שכ' וז"ל ואור"י שאם הדביק אות של שם יכול למחוק אף דאזהר' למוחק שם מלא תעשון כן הא תיקון הוא ושרי וראי' ממש כו' ה"נ כוונתו לתקן ושרי וקצת נראה סיוע למ"ש לעיל דלא מקרי ח"ת ע"כ ודבריו סתומים ואין להם ביאור ולפי הנ"ל יתפרש היטב דמוכיח. מדברי ר"י שבכה"ג לא הוי ח"ת וע"כ די בפירוד הדבק ע"כ מותר משום דמתקן בשעת המחיק' דאל"כ הי' צריך לגרר כל האות והי' אסור דהא אינו מתקן בשעת מעשה ומזה נראה דהמרדכי מפ' גם הך דמ"ס דטיפת דיו שנפל' על הכתב דמיירי בנעשה דיבוק כמו שנרא' תחלה להש"ג ומה שדחה דלא הוי מחיקה כלל נדחה מתוך מ"ש למעל' אמנם גם מדברי הש"ג מבואר שם דבכה"ג דבשעת המחיק' עושה תיקון פשיטא דשרי אלא שהש"ג התיר שם אף במוחק ע"מ לתקן אח"כ ובזה פליג הרי"א והראי' שהביא שם הש"ג מההיא דפרה אדומה שיש לה שערות שראשן משחיר ועיקרן מאדים שמותר לגוז מפני שמתכוין לתקן אינו ראי' לפ"ז דשם מתקן בשעת הגיזה ובזה נדחה נמי הראי' שהביאו האחרונים מסוטה דמוחקין השם משום שמתקן כמ"ש הרמ"א בתשו' סי' ק' אות יוד בפי' דברי רב האי דנמי התם מתקן בשעת מעשה שמקוים מימרא דרחמנא ומכ"ש דאתי שפיר לימוד ק"ו דאחיתופל שלמד לזרוק השם על התהום שתיקן כל העולם הי' בשעת מעשה וכן נדחה גם הראי' שהביאו האחרונים מדברי התוס' דפסחים דכ"ט סע"א דאיך מצי לישרוף עצי הקדש הא השורפן לוקה כמבואר במכות דכ"ב וכן הקשו מהא דתנן בפסחים סוף דפ"א דנטמא שלם כו' שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה וע"ש בתוס' ולפי הנ"ל א"ש דהיכא דמתקן בשעת מעשה כ"ע מודי דמותר ובזה נדחה הראי' שהביאו האחרונים להתיר קדירת השם מההיא דמ"ס פ"ה דהכותב שם של ב' שמות מקיים הראשון ומחשב השני וכן מה שהביאו ראי' מש"ס דעירוכין דף יוד ממכתשת של משה שנתפגמ' ותיקנוהו ולא היתה מפטמת ונטלו את תקינה ואע"פ שמכתשת כ"ש הוא ועוברין על ל"ת כן ולפי הנ"ל לאו ראי' הוא דשם התיקון בשעת מעשה היא ודברי הט"ז בא"ח סי' קנ"א סק"ג תמוהים מאד דאזיל בתר איפכא ואכמ"ל ועכ"פ נלע"ד ברור דאם הי' פסול בודאי משום שאינו מוקף גויל הי' ברור לגרר כ"ש מגוף האותיות בכדי לתקן שיהי' מוקף גויל כמו באותיות השם שנדבקו וז"ב לפע"ד. אמנם כ"ז הי' באם הי' ברור לנו שהוא פסול משום שאינו מוקף גויל א"כ הי' מותר למחוק כיון שאינו מתקן בזה וא"כ לדידן דמספק' לן איזה תי' עיקר היכי ניעבד לקרות בו בלי תיקון א"א דלמא העיקר כתי' הב' ולזה כל שהי' נקב מתחל' הכתיב' פסול ולתקן לגרר מקצת מראש האותיו' של השם א"א דשמ' העיקר כתי' הא' ולפ"ז כשר בלא תיקון ע"כ אסור לגרור בחנם. וראיתי בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קס"ט שנשאל שנמצ' נקב סמוך לגגו של יוד של שם הוי' ב"ה באופן שאינו מוקף גויל ודעת השואל הי' לגרר קצת מעליונו של יוד בכדי שיהי' מוקף גויל והמחבר נו"ב חולק עליו וכ' דאם ברור שהנקב נעשה אחר הכתיב' כשר לכל התי' בלי תיקון ואף אם ס' הוא אם נעשה קודם או אח"כ כשר בלא תיקון מטעם ס"ס וכ' וז"ל אבל לתקן ע"י שיגרור מקצת היוד אינו נכון כי שמא כשר היא כמו שהוא ואסור למחוק אפי' מקצת האו' במה שאינו לצורך תיקון ואפי' אם בודאי נעשה בתחלת הכתיב' קשה להתיר כי שמא הלכה כתי' הראשון של הב"י שאינו מזיק מה שאינו מוקף גויל אם אינו נוגע באות אחר וא"כ אין הגריר' צורך תיקון ומ"ש בש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ו וביו"ד סי' רע"ו סי"א שאותיו' של שם שהם דבוקת יכול לגררן היינו שהם דבוקת מתחלת כתיבתן שזה פסול לכל הדיעו' ולכך הגריר' היא תיקון בודאי עכ"ד הנו"ב הרי שבנ"ד ממ"ש כ' שקשה להתיר מטעם הנ"ל. אמנם אחר שגם הנו"ב עכ"פ לא החליט להחמיר נחזי אנן והנה בתשו' נו"ב שם בתחלת התשו' כ' וז"ל והנה זה ודאי יפה הורה מעל' שאין חיוב מלקו' משום מוחק השם כ"א במוחק אות שלם מן השם אבל במוחק מקצת מן האות באופן שנשאר צורת אות עליו אינו חייב כו' ומן הכתוב אנו למדים ואבדתם את שמם כו' לא תעשון כן כו' א"כ אין כאן הזהרה רק במאבד השם ואם מחק אות כבר איבד שלא נשאר השם בשלימו' אבל במקצת אות ועדיין צורת אות עליו הרי השם קיים ואין כאן מאבד הסם כביכול אבל אהובי ומה בכך שאין כאן חיוב מלקו' הרי בודאי איסור' דרבנן איכא דאטו גרע זה מהנטפל לשם שאסור עכ"פ מדברי סופרי' אף שאין בו אזהרה מן התור' וע' בחבורי נו"ב חיו"ד סי' ע"ו עכ"ל הנו"ב שם ואני תמה על הנו"ב אחר שהחליט שבמוחק מקצת אות באופן שנשאר צורת אות בהנשאר אינו רק איסור דרבנן א"כ אמאי כ' אח"כ שאפי' אם בודאי נעשה הנקב בתחלת הכתיב' קשה להתיר כי שמא הלכה כתי' הראשון של הב"י כו' וא"כ אין הגריר' צורך תיקון דהא כיון שאין במחיק' כזו רק איסור דרבנן הוי ספיק' דרבנן כי שמא הלכה כתי' הב' ומותר למחוק ולתקן וא"כ ההיתר ברור דהוי ספיק' דרבנן ולקול' וא"ל דזה הוי ספק חסרון ידיעה כיון שהב"י עצמו נסתפק ביושב דברי הש"ס ולא הוי ספק כמ"ש המנ"י בדיני ס"ס במחודשים דין ח' ז"א דא"כ אמאי היקל הנו"ב שם בס' אימתי נעשה הנקב מטעם ס"ס דשמא הלכה כתי' קמא והא הוי ספק חסרון ידיעה ואינו מצטרף לס"ס כמ"ש הפוסקים להלכ' וגם בנו"ב קמא סי' ע"ה מצטרף ס' זה לס"ס וגם בסי' דה"ח מצרף זה לספק ע"ש שמצרף לס' בין תי' הא' ובין תי' הב' וע"כ דלא ס"ל כדברי המנ"י הנ"ל וע"ש במנ"י סק"ח ועוד והיא העיקר דכאן ודאי לא הוי ספק חסרון ידיעה משום דבב"י מבואר דתלי לה בפלוגת' דרבוות' דמדברי רש"י מבואר דסובר כתי' קמא ומדברי הרמב"ם מבואר דסובר כתי' הב' ע"ש ותמהני על הדריש' שהקש' דהרי מדברי רש"י פ' הקומץ דכ"ט ע"ב מבואר דאף שהי' נקב מתחל' כשר ע"ש בד"ה ויו דויהרג והיא כתי' קמא והוא תמוה דהרי בב"י עצמו מפ' שמדברי רש"י אלו מבואר כתי' קמא אבל מדברי הרמב"ם מבואר כתי' ב' וגם מדברי המאירי שהובא שם בב"י מבואר כתי' ב' ע"ש וכיון שהיא פלוגת' דרבוות' בודאי הוי ספק גמור בין לענין ס"ס בדאוריית' ובין לענין ס' דרבנן וע"כ דברי הנו"ב הנ"ל תמוהים מאד. אמנם בעיקר דברי הנו"ב שכ' דבמחיק' קצת מהאות ונשאר צורת אות אין בו רק איסור דרבנן לפי העולה על זכרוני שבתשו' מנ"ע סי' ל"ו כ' דהוא איסור תורה כמו בעלמ' דחצי שיעור אסור מן התור' ואין הס' כעת לפני אמנם ברור בעיני שראיתי כן באיזה חבור מגדולי המחברים ולפי זכרוני הוא בתשו' מנ"ע ולכאור' הדברים נכונים ואף שבתשו' ח"צ סי' פ"ו כ' בדעת קצת פוסקים דסברי דח"ש אינו אסור מה"ת רק באיסורי אכילה וכ' ולפ"ז בכל שאר איסורי תורה כגון התולש שער א' בנזיר או בשבת או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל וכ"נ מדברי הפ"י בביצ' ד"ז ע"ב אבל לא מן השם היא זה דברש"י בשבת דף ע"ד ע"א ד"ה וכי מותר לאפות מפ' דפחות מכשיעור במלאכת שבת אסור מה"ת כמו כל ח"ש וכן מפ' בהג"א ר"פ המוצי' יין וכבר הרגיש בזה בס' משנה למלך רפח"י מה' שבת וע"ש בדברי המגי' וכן משמע מדברי הרא"ש במ"ק פ"ג סי' ק"מ וכיון שכן אין להקל בספיקו ול"מ להסוברים דבהלל"מ ספיקו להחמיר וע' בב"י בטויו"ד סי' רצ"ד ובט"ז שם סקי"ג וש"ך שם סקי"ט דכ"ש באיסור דח"ש שהוא מה"ת שיש להחמיר בספיקו אלא אף להמקילין בהלמ"מ בספיקו ע' תשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קמ"ו וע' בס' מנ"י בדיני ס"ס במחודשים דין ט"ו מ"מ בח"ש ודאי יש להחמיר בספיקו דהא אף בדבר שהיא הל"מ אם עיקרו של תורה והשיעור מהל"מ ספיקו להחמיר כמבואר בפ"ו דמקוואת משנה ז' וע"ש בר"מ ור"ש מ"ש בשם התוספת' וברמב"ם פ"ח ממקואות ה"ו ומכ"ש בחצי שיעור דיש להחמיר בספיקו והנה לפ"ד הרא"ם ז"ל הובא במל"מ פ"א מה' חמץ ה"ז הי' אפשר לחלק בין כל ח"ש דעלמ' לח"ש דמחיקת השם דשאני בח"ש דאכילה דאכילה כ"ש משמע והלכת' אפיקתי' לשיעור כזית לעונשין ולא לאיסורא וכן י"ל בשיעור דמלאכת שבת ואינך משא"כ לענין מחיקת השם דרחמנא אמר אבד תאבדון כו' ל"ת כן א"כ מפ' שהלאו היא דוקא בדרך איבוד ע"כ י"ל דבזה אין ח"ש אסור מה"ת אבל דברי הרא"מ תמוהים וע"ש במל"מ. ובמל"מ רפ"ד מה' שבועת וע"כ לכאורה דח"ש באיסור מחיקת השם אסור מה"ת כמו כל ח"ש ושלא כדברי הנו"ב הנ"ל. אמנם אחר העיון נראין דברי הנו"ב ברורים דהא טעמא דח"ש אסור מה"ת קאמר בש"ס ר"פ בתרא דיומא דכיון דחזי לאיצטרופי איסורא קאכיל ודרשא דכל חלב לבד לא מהני ע"ש בתוס' ובר"ן פ"ג דשבועות וכ' בתשו' שאגת ארי' סס"י פ"א בביאור הדברים דהא באיסורי אכילה קיי"ל דאם אכל מעט וחזר ואכל עד שהשלים לכזית אם לא שהה שיעור אכילת פרס מצטרף למלקות א"כ בעת שאכל אף כ"ש באיסור אכל דאם יאכל עוד לתשלום כזית גם הכ"ש שאכל עכשיו מצטרף למלקות ואיהו מצטרף ומשלים לשיעור אכילה ע"כ כיון דחזי לאיצטרופי בשעת אכילתו איסורא קעביד ואף אם לא אכל יותר אסור עכ"פ מה"ת מה"ט ע"ש והוא נכון וכן י"ל גם לענין מלאכת שבת דאף אם אפה או הוציא פחות מכשיעור וחזר ואפה או הוציא בשבת זה פחות מכשיעור ויש בצירוף שיעור שלם מצטרף כמפ' בסוף פ' הבונה ועיין בש"ס שבת דף פ' ועיין בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' נ"ג ומה"ט כ' בתשו' ט"א שם דלענין בל יראה לא שייך לאסור ח"ש מה"ת כיון דלא שייך חצי לאצטרופי שיצטרף מה ששהה למפרע ח"ש ע"ש דבריו כי נעמו. והנה באיסור מחיקת השם אם לא מחק רק מקצת רוחב האותיות ונשאר בהנשארים צורת האותיות בשלימות לא שייך חזי לאצטרופי דאם ימחוק מהנשאר עד שיתבטל צורת אות יתחייב על האי שעתא לבד ולא צריך צירוף מה שמחק מקודם מקצת דהא אף אם איש אחר ימחוק הנשאר יתחייב דהא קלקל צורת אות משם שלם ומש"ה לא שייך בזה חזי לאצטרופי ואין בזה איסור תורה וזה נכון וברור לפע"ד בלי ספק (א) **(הג"ה מבן המחבר הפמ"ג באו"ח בא"א סי' ל"ב ס"ק מ"ז כ' בפשיטות דמותר למחוק קצת מהאות כשנשאר בהמותר צורת אות עש"ה ומשמע מדבריו דאין בזה איסור כלל וצ"ע עכ"פ נלענ"ד דמותר למחוק ולגרר קצת מהאות מהנטפלין לשם כיון דנטפלין גופא אין בהם רק איסור דרבנן וזה הוי נטפל להנטפלין וכעין שכ' הרמ"א באו"ח סי' קנ"ד לחלק בין תשמיש דקדוש' לתשמיש דתשמיש קדוש'. ואם כנים הדברים יש מקום אתי להסביר דברי רש"י במנחות דכ"ט סע"א דעל הא דאית' בש"ס שם ניקב תוכו של ה' כשר ירכ' אם נשתייר כמלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול וכ' רש"י שם בלישנ' אחרינ' תוכו חלל ובתפילין איירי ודקדקו הפוסקים בשם המרדכי דאמאי פירש"י דוקא בתפילין וע' בפמ"ג או"ח סי' ל"ב במ"ז סק"ח בשם בה"ז והפמ"ג כ' ע"ז שני דרכים ושניהם לא ישרו בעיני הדרך הא' כ' שם וז"ל ולי י"ל דרש"י ללשון אחרון כל תוכו וכו' ואמאי מכשיר לכתחלה הא יש תקנה בגריר' לגרור הקו בעובי' ויהי' קצת דק ויהי' מוקף גויל וכו' ול"ל לאכשורי לכתחיל' וכשר משמע בלי שום תיקון לכן אמר דבתפילין וכו' וסובר דבכה"ג הוי של"כ וכן אין לגרור אותיות דביקות לדעתו ע"כ והוא דחוק מאוד לומר כן דכל הפוסקים ס"ל להיפך דאין בגריר' משום של"כ הדרך הב' וז"ל או יאמר דה"פ דמקש' ללשון ב' קושי' והוא קושית הרא"ש מ"ש הא דנקט ה' מכל תוך וי"ל בס"ת דתולה ודאי אף תוכו אין להכשיר דיכול לגרור ולתלות כמ"ש הבה"ז רק בה' של שם מיירי דא"א לגרור והוי דיעבד ומש"ה שרי וליכא בשם העצם תוך כ"א בה' דיו"ד וא"ו חוץ מקרי עמ"א כ"ב ושם אלקיכם י"א דנטפל שרי או חדא נקט ולרמז לזה ורש"י הקש' דהא בתפילין מיירי וא"כ אפי' כל אותיות א"א לגרור ולתלות דהוי של"כ עכ"ד. ואני לא זכיתי להבין דבריו א) דהא מפורש בש"ס שבועות דל"ה דהלכה כאחרים דנטפלין שאחר השם אסור למחוק ב) מה שכ' או חדא נקט ולרמז לזה דא"כ קושית הרא"ש לק"מ ונסתר כל הבנין ג) מי יתננו הבין מ"ש דבשם העצם לא מצאנו אותיות דיש להם תוך כ"א ה' והיכן הוא המ' משם אלקים. שוב מצאתי בתשו' רח"כ חיו"ד סי' מ"ג שכ' ג"כ דשמות שאין נמחקין לא נמצא אותיות דיש להם תוך כ"א ה' וע' שם בהג"ה בתשו' מגדול א' ואני לא הבנתי הדברים כמ"ש לעיל וצע"ג. וחלקי אמרה נפשי דאדרב' רש"י ס"ל כסברת כל הפוסקים דבגריר' אין פסול משום של"כ רק במוחק מקצת השם אסור כדעת הנו"ב משום קדושת נטפלין ולהכי כ' דבתפילין מיירי והוא דבאמת לא מיירי רק באותיות השם דאל"כ אפשר לגרור מעט דיהי' מוקף גויל כמ"ש הפמ"ג בדרך הא' ולזה ניחא דבאותיות השם לא מצינו אותיות דיש להם תוך כ"א ה' משם הוי' ומשם אלקים וגם מ' משם אלקים אבל הכא בתפילין מיירי ובתפילין לא נמצא שם אלקים רק אלקיכם והמ' דאלקיכם הא הוי מהנטפלין ושרי לגרור קצת מעובי האות לעשותו מוקף גויל אפי' לכתחל' דהא הוי נטפל לנטפלין להכי נקט רק ה' דהוא מקדושת השם ממש:)** ע"כ הנלע"ד שכיון שאין כאן רק חשש איסור דרבנן א"כ כיון דספיק' היא אי כתי' קמא של הב"י שהוא דעת רש"י אי כתי' בתרא של הב"י שהוא דעת רמב"ם ומאירי הוי ספיק' דרבנן ומותר לגרור בצד העליון של אותיות השם משהו בכדי שיהי' מוקף גויל ויתוקן כראוי ועוד נראה דהעיקר כתי' השני שבב"י שהרי הב"י הביא שמהרמב"ם מבואר כתי' הב' וכן מבואר מדברי המאירי שהוב' שם בב"י רק מדברי רש"י גבי ויהרג הביא הב"י ראי' לתי' קמא אמנם בספר אבן העזר בסי' ל"ב כ' שאדרב' גם רש"י סובר כתי' בתרא ע"ש מ"ש בפי' דברי רש"י דויהרג הנ"ל בטוב טעם והאריך האהע"ז לחזק תי' הב' שבב"י הנ"ל הגם שלפי דרך האהע"ז הנ"ל לא הי' מועיל כאן גרירה לתקן כיון שלא הי' מוקף גויל מתחלת הכתיב' ובזה לא קיי"ל כוותי' רק כהסכמת הראש ורוב הפוסקים דבכל ענין שהפיסול אינו רק משום מוקף גויל אף שהי' כן מתחלת הכתוב' מועיל תיקון וגם מירושלמי פ"ק דמגל' נראה כתי' הב' דגרסי' שם ר"ז בשם רב ניקב נקב ביריכו של ה' אם גוררו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ע"כ ומבואר דאף אם אינו מוקף גויל ע"י נקב פסיל ודוחק לומר דמיירי שהנקב הי' ממלא מאות לאות וצ"ל דלאו דוקא ניקב נקב ביריכו כו' דמשמע שניקב אח"כ דבזה לכל התרוצים א"צ מוקף גויל רק מיירי שהי' הנקב מתחל' וכצ"ל בירושלמי בהאי דניקב נקב באמצע בית וכמ"ש האחרונים וקצרתי וגם נראה שהרי הט"ז הקשה בסקי"ד דפסקי הש"ע סתרי אהדדי והנו"ב קמא סי' ע"ה תי' דהמחבר חשש לשני התרוצים להחמיר וכ"כ בס' דה"ח והוא דחוק למעיין ע"כ יותר נראה לומר דלתי' הב' בעינן דוקא תרתי לטיבות' ולא הקיל רק בנקב ושנעש' אחר הכתיבה דוקא הוא בדיבוק או בנקב כל הגויל שבין אות לאות דהוי כדיבוק כמ"ש הנו"ב והדה"ח פסול אף שנעש' אחר הכתיב' ובזה נסתלק ק' האהע"ז מה שהקשה על הב"י עש"ה כי קצרתי וע"כ לא סתרי פסקי דש"ע אהדדי כי הב"י תפס עיקר כתי' הב' וע"כ ברור דיש לגרור ולתקן בנ"ד ועוד דהא בתשו' ב"א חיו"ד סי' ס"א מצדד להקל אף למחוק אות מהשם בכדי לתקן אח"כ אף שיש ספק אם הס"ת פסולה קודם התיקון משום דאכתי תיקון מקרי כיון שא"א לקרות בה מספק שהיא ספק פסולה מש"ה הוי תיקון כיון שאינו מוחק דרך השחתה רק בכדי לתקן ע"ש ואף שאין לסמוך על קולא זו מ"מ בנ"ד כיון שהתיקון בשעת מעשה המחיק' וגם גוף המחיק' אין בה חשש איסור דאוריית' כמ"ש למעלה והדעת יותר דעתה קרוב לודאי שהוא פסול' ודאי דיש לסמוך להקל לגרר משהו מהאותיות למעל' שיהי' מוקף גויל כנלע"ד ברור ובנדון הקדיר' שהזכיר רו"מ הנה האחרונים הסכימו למעש' דשם שנכתב בטעות מותר לקדרו ביחד עם איזה תיבות והאריכו בזה וכן המנהג להתיר. אמנם בנ"ד כיון שלענ"ד יש תיקון באופן הנ"ל והשם לא נכתב בטעות למה לנו להכניס ראשינו בזה שהרא"ש ובנו ר' יהודא ז"ל החמירו בקדיר' מאד ורב גוברייהו אמנם אע"פ שנלע"ד להלכ' כאשר כתבתי. אמנם מחמת כ' שקשה להתיר וגם לפי העולה על זכרוני מבואר בתשו' מנ"ע שיש איסור תורה בגרירת מקצת אות מהשם הגם שלענ"ד דברי ברורים להלכה מ"מ לחומר הנושא איננו מחליט למעשה ולא יסמכו עלי לבד לעשות כאשר כתבתי עד שיעתיק דברי אלה וישלח לפני א' מחכמי הדור אם יסכים לעשות כמ"ש הנני מטינא שיבוא בהדי' והנה עם היות שאני מוטרד כעת להשיב בענינים אחרים עמוקים מאוד וגם אינני במזג הבריאות והי' קשה לי להשיבו תיכף אמנם לאשר ראיתי במכתבו שהתפלא עלי על שלא השבתיו בשנה העבר' בנדון השאל' אשר כתב אלי בד"מ והאמה הוא שלא השבתיו אז יען נשאלתי על הנדון ההוא מכבר מכבוד הרב המאה"ג אבדק' קאפיטשניץ והשבתיו הנלע"ד ולמען לא יחשוב רו"מ שדבריו אינם חביבים אצלי ע"כ חשתי להשיבו תיכף והי' בזה שלום כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה:

שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה