אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קלא

תשובה קל

יום ב' ג' מנחם אב תרי"ב סקאלא.

כבוד יד"נ ומח' הרב המופלג החריף ובקי כ"ש מו"ה מרדכי נ"י מו"צ ב"ק אזיראן:

ע"ד שאלתו נדון הס"ת שלכם הנשלח לכאן ויש כמה שאלות א' קודם שירת הים אינו פנוי שטה שלימה ב' יש עמודים שהם ארוכים מעמודים האחרים ג' יש אלפין שהיודין העליונים הפוכים היינו שנדבק לגגה בקצה השמאל של היוד ד' שהביתין הרבה מהם הם עגולים למעלה ה' שאומרים שיש שם נונין פשוטין דומין לזיינין משום שהם קצרים ע"כ השאלות וראיתי להשיב הנה בדבר שאלה הראשונ' הנה בתשו' ח"צ סי' כ"ה השיב על שנשאל כדת מה לעשות בשירת הים ושירת האזינו אם להניח שטה שלימ' חלק בתחלתם וסופם כנהוג או שלא יאות למיעבד הכי לפי שצריך לכתחל' לכתוב ולעשות צורת הפתיחת והסתימת אליבא דכ"ע וצורת הפתיח' אליבא דכ"ע הוא שיסיים פרשה שלפניו באמצע שיטה ויתחיל פרשה זו בתחלת שטה שאחריו אבל צורה זו שיניח שטה חלק בין ה"פ הוא פתוחה רק להרמב"ם אבל להרא"ש צורה זו סתומה הוא והשיב הח"צ שינוח שטה א' חלק אליבא דכ"ע שכך היא הקבל' להניח שטה א' פני' בין תקרא פתוחה או סתומה והביא ראי' מדלא חלק הרא"ש על הרמב"ם בענין הנחת השטה הפנוי' לפני השירות ולאחריהן ש"מ דהכי ס"ל וא"ל דממילא משתמע דכיון דחולק עליו בצורת הפתוחה חולק עליו נמי בהא דז"א דהא הרמב"ם לאו מתורת פתוחה ס"ל דצריך להניח שטה שלימה לפניהן ולאחריהן דא"כ הי' לו לכתוב שרשות נמי בידו לעשות כצורה האחרת של פתוחה היינו לסיים פרשה שלפניו באמצע שטה ולהניח חלק כשיעור ט"א ולהתחיל בראש שטה שאחרי' ומדנקט מלתא פסיקתא מניח שטה א' שלימה חלק ש"מ דוקא קאמר ע"ש ודבריו תמוהים מאד שלא נמצא בדברי הרמב"ם כן שינוח שטה שלימה חלק לפני השירות ולאחריהן ודברי הח"צ מופלאים בעיני (ב) **(הג"ה מבן המחבר בס' כסא רחמים ספ"א דמס' סופרים הביא בשם כמה פוסקים שתמהו כן על הח"צ וע"ש מה שתי':)** אמנם לדינא דבריו ברורים והכי נהוג עלמא שכ"ה במ"ס כמו שהביא הח"צ שם והוא במ"ס פי"ב ה"ח וז"ל אריב"א שירת הלוים כו' ואלו הן האזינו זכור כו' ויש להפסיק שטה מלאה מלמעלה ושטה מלאה מלמטה כנגד כך נהגו לעשות שיטותיו של תורה ע"כ והנה אם כי לא נתבאר ובמ"ס להניח שטה שלימה למעלה ולמטה רק בשירת האזינו ולפע"ד פ' סיום ההלכה שכוונת המ"ס הוא כי מבואר במ"ס פ"ב ה"ו בענין השיטין של ס"ת שיש עושין מ"ב שיטין כמנין המסעות דכ' ויכתוב משה את מוצאיהם (ותמיה לי על מ"ש בהגמי"י פ"ז אות ח' וז"ל אכן במ"ס יש מ"ח שיטין כנגד המסעות. גם הטור סי' ער"ה כ' מ"ח שיטין בשם המ"ס והוא תמוה דהא המסעות הי' רק מ"ב גם הפרישה והט"ז כ"כ בשם מוהר"מ שמ"ח שיטין הם כנגד מ"ח מסעות והוא תמוה בעיני) או ס' שיטין נגד רבבות ישראל דכ' כתב לך וגו' ואת ישראל או ע"ב שיטין כנגד הזקנים דכ' והמה בכתובים או צ"ח כמנין הקללות שבמשנה תורה דכ' אם לא תשמור לעשות וגו' הכתובים בספר הזה ע"ש. ולזה כוונה המ"ס פי"ב דיש עוד רמז לעשות ע"ב שיטין נגד שירת האזינו שנכתבת בע' שיטין כמבואר התחלת השיטין שם במ"ס וכ"ה ברמב"ם ובש"ע סי' ער"ה ואם שני שיטין הפנוין בהתחלתה וסופה מחזקת הכל ע"ב שיטין וכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ע"כ יש סמך לעשות ע"ב שיטין בכל דפי ס"ת וז"ב לפענ"ד. ומ"מ נתבאר דדברי המ"ס הנ"ל הוא רק בשירת האזינו מ"מ י"ל דהכי גמירי להו דאין חילוק בזה בין שירת הים לשירת האזינו וכיון שמבואר במ"ס לעשות כן בשירת האזינו גם בשירת הים יש לעשות כן ולהניח שיטה פנוי' לפניו ואחריו דוקא והנה בתיקון ווי העמודים אשר נדפס בווינא כ' שם המחבר בעל מאיר נתיב לעשות בפרשיות השירה כמו בשאר פרשיות ועפי"ז כ' וז"ל בפתיח' הזאת ובסוף השירה שמנו מלת עבדו בשטת ששית ומלת הים בשטה ל"א כדי לעשותה כשאר פתוחת אליבא דכ"ע ואף כי יש מחלקים כו' עכ"ז כבר נועדו רבני וגאוני ארץ והורו הלכה למעשה לעשות כאשר זכרנו ע"ש אבל אין לשמוע אליו בדבר שנתפשט ההיפוך בכל תפוצת ישראל לעשות כאשר נהגו מימי קדם ולהניח שטה שלימה פנוי' קודם השירות ואחריהן כמ"ש הח"צ וראייתו מן המ"ס ברורה. דהא נראה מן מ"ס ספ"ק מבואר דצורת שיטה פנוי בין הפרשיות הוא צורת סתימה כד' הרא"ש עש"ה אלמא דהקבלה כן להניח שיטה שלימה אצל השירות דוקא. והנה בס"ת דנ"ד ודאי דלא עשה הסופר כן בכוונה משום שנמשך אחר דעת בעל ז"נ הנ"ל דהא אחר השירה הזאת הניח שטה שלימה חלק אלא שמשום טעות שהי' לו שם וחזר ותיקנו צר לו המקום והצריך לעשות באופן זה כנראה לעינים ולכאור' יש לחוש לפ"ז דהא לפ"ד הרא"ש הוא סתימה והוי סתימה שעשאה פתיחה ופסול אלא שהרי פסקו הרמ"א והאחרונים שהעיקר כד' הרמב"ם בצורת הפתיחות והסתימות אלא שהי' מקום לחוש מצ"א דהא כיון שהקבלה כן הוא להניח שיטה אחת חלק בין השורת לשאר הספר כמ"ש הח"צ ודלמא אף בדיעבד מעכב אם לא שייר שורה שלימה בין שאר הספר ובין השירה אלא שהעיקר נראה שאין ליפסול מטעם זה דהא מבואר במ"ס פ"ב סוף ה"ד והובא בש"ס ב"ב די"ג דצריך להניח בתורה בין ספר לספר ד' שיטין פנויות ואפ"ה מבואר בתשב"ץ ח"א סי' קע"ה דבדיעבד לא מיפסל ס"ת אם לא הניח הארבע' שיטין כל שהניח ריוח כשיעור פתוחה וה"ה בנ"ד לענין שיור פנוי קודם השירה נמי הכי הוי לענ"ד וכשר בדיעבד וע"ד השאלה השני' הנה ממה שיש יריעה ארוכה בין הקצרות ודאי דאין קפידא. אמנם ראיתי שיש נמי יריעות קצרות בין ארוכת מכאן ומכאן אעפ"כ הוא כשר כיון שהרבה דפים סמוכים נכתבו כך אין לחוש לשיעור פרשה וגם כיון שלא נמצא שטה פנוי' בשרטוט כדרך לעשות בפרשה פתוחה בין הפרשיות כשמניחין שטה חלק וכיון שאין שירטוט פנוי אין לחוש וכ"כ בתשב"ץ ח"ג סי' קנ"ה וכ"כ בתשו' שב יעקב סי' נ"ג (א) **(הג"ה מבן המחבר וכ"כ בתשו' באר עשק סי' מ"ז וע' בס' פ"ת סי' רע"ג סק"ד.)** השאלה השלישית אשר שאל הנה בתשו' ברית אברהם חא"ח סי' י"ג מבואר שדעתו ליפסל בכה"ג אם היוד נדבקה בצד שמאל ולא בצד ימין לגג האלף אמנם בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קע"א מבואר שכשר בדיעבד ע"ש וכנלע"ד והכי נהוג עלמא באות הצ' שצורתה יוד נון כמבואר בש"ע א"ח סי' ל"ב סכ"ה וכל הס"ת ותפילין שמכבר הי' הצ' נכתב באופן שהי' מדביקין רגל ימין של היוד להנון וע"פ כוונת האר"י ז"ל צריך לכתוב הצ' שבתפילין יוד הפוכה דבוקה לנון ומשום זה נתפשט עכשיו שהסופרים שבגלילותינו כותבים אף בס"ת ציור הצ' בדרך זה שהיוד הוא הפוכה והיינו כדברי הנו"ב שאין זה פיסול בדיעבד ועיין באגור סוף אות הא ובמג"א סי' ל"ב סקכ"ט ובח"מ סי' קכ"ה סקל"א ובב"ש שם סקכ"ח ועל ארבעה לו אשיבנ' הנה הפמ"ג בפתיח' סי' ל"ג כ' דאם כ' הב' למעלה עגול כריש ולמטה מרובע אין להקל ע"ש באות כ' וכן באות מם אמנם בתשו' ריב"ש בסי' ק"כ לכאורה מבואר להיפך שכ' שם בענין שלא יעשה ביתין כפין וז"ל וכן הב' בחסרון יציאת הקו התחתון לאחרי' תדמה לב' גמורה וכו' ע"ש ומבואר מלשונו שעיקר הקפידא רק אלמטה ולא אלמעלה אמנם לפעד"נ לחלק ע"פ מ"ש בס' ברוך שאמר הובא בב"י בא"ב השני באות מם פתוח' וז"ל מם פתוחה תהי' למעלה לצד ימין עגולה כאשר כ' הגמי"י ולמטה יהי' לה זווית ולא עקב שהרי תמונתה כמו כף ואע"פ שיש לה זוית למטה מ"מ כיון שהוא עגולה למעלה ואין לה עקב למטה דומה טפי לכף מלבית כי הבית יש לה זוית למעלה ולמטה עקב והזוית למטה אינה מהפך תוארה שהרי בכתיבה המאושרת נהגו הסופרים לעשות לכף כמין זוית ע"ש והנה מזה מבואר כהפמ"ג אשר תמונת הב' שיהי' לה גם זוית למעלה אלא שעכ"פ אם יש לה עקב טוב למטה אף שאין לה זוית למעלה להכשיר בדיעבד שאין זה בכלל ביתין כפין כיון שיש לה עקב למטה אבל אם אין לה עקב למטה אף שיש לה זוית למטה כל שהיא עגולה למעלה פסול ובזה שפיר יש להשוות דעת כל הפוסקים הנ"ל כמובן אמנם למעש' קשה להכשיר אם הוא עגולה למעלה ממש כריש אף שיש לה עקב למטה דאולי בכה"ג אינה לא בית ולא כף ואולי לפ"ז נמי אנו יכולין להשוות דברי הפוסקים הנ"ל וקצרתי אמנם אם אינה עגולה למעלה לגמרי אף שאין לה זוית כראוי אם יש לה עקב טוב למטה נראה להכשיר בדיעבד אבל לכתחלה ודאי צריך לתקן אף בכה"ג וז"ל הרא"ש בה' ס"ת ובית צריך שיהי' בראשה לצד שמאל תג קטן דאמרו בירושלמי דחגיגה ובב"ר למה תורה מתחלת בב' מה ב' יש לה ב' עוקצים אחד למעלה וא' מאחוריו וכו' ויזהר הלבלר בתג שאחורי הב' שלא יהי' נראה ככף ע"כ הנה יש לפרש בכמה אנפי או שעל העקב שלמטה כיון כי על התג שלאחורי הב' היינו העוקץ שאחוריו למעלה כבר כ' למעלה שלדרשה קאתי שבא לרמוז ומה שמו ומראה לאלף ששמו א' ומש"ה כתב שהתג שאחורי הב' היינו העקב צריך לזהור בה היטב שלא יהי' דומה לכף אם לא יעשה התג היטב או שי"ל דאף שכבר כתב שצריך לעשות לב' שני תגי' א' בשמאל למעלה וא' בימין לאחוריו לצד הא' לטעם הירושלמי והב"ר מ"מ כ' אח"כ שיזהיר הלבלר בתג שאחורי הב' שלא יהי' נראה כסף והיינו שבתג שלמעלה לצד שמאל אף שצריך לעשות לכתחל' לדרשה הנ"ל מ"מ בדיעבד אינו מעכב ואף שלא כתב הב' בתמונה הראוי מ"מ בדיעבד אינו פסול רק אם נשתנ' צורת האות לגמרי או שנשתנ' לאות אחרת לתינוק דל"ח ול"ט כמ"ש הרמב"ם וכל הפוסקים אבל בתג שלמעל' לאחוריו צריך ליזהר היטב כי זולת התג ידמה לכף ונשתנ' לצורת אות אחרת ואף בדיעבד פסול ע"כ אין הכרע לפע"ד מדברי הרא"ש וז"ל הברוך שאמר בא"ב הראשון שלא הובא בב"י בתמונת אות הב' וצריך להיות לה עוקץ מאחריו בראש ימין ועקב למטה כי העקב מראה שהיא בית ולא כף והעוקץ מראה על האלף שהוא ראשונה אחריו לשם הבורא שהוא ראשון ואחד כדאיתא במדרש אומרים לב' מי בראך כו' ולאפוקי מסופרים בורים שכותבין כל הביתין עגול למעלה כמן כף ונ"ל שסברתם אחרי שיש לה עקב למטה להיכרא שאין כף לתינוק דל"ח ול"ט אז א"צ יותר ובזה טעו באמת כאשר אתה רואה דברי רבותינו שכתבתי לעיל ע"כ. ומבואר מזה דבזה שיש לו עקב למטה כבר יצא מכלל ב' ובא לכלל ב' ואעפ"כ צוח על הסופרים שכותבין לכתחלה למעלה עגול ואין עושין כפי שכתבו כל הקדמונים ומ"מ נראה שזהו לכתחל' דוקא הוא אבל בדיעבד כשר אף אם לא עשה התתונ' כפי המדרש וכ"כ בתשב"ץ ח"א סי' נ"א באריכות לענין דיבוק הקופין להכשיר בדיעבד דאף שאמרו בש"ס פ' הבונה מ"מ כרעי' דקוף תלוי' דאי הדר בי' ליעייל כו' מ"מ אין לפוסל' אם כתבה דבוקה ולא עשאה כפי הדרש וז"ל ואלו באנו ליפסול אותיות שלא נעשו ע"פ דקדוקו שיצאו מפ' הבונ' וממדרשות אחרים היינו פוסלין כמה ס"ת ע"ש ואף שהריב"ש נחלק עמו בדביקת רגלי הקופין כמבואר שם וכן בתשו' ריב"ש סי' ק"כ וסי' קמ"ו וקיי"ל כוותי' כמבואר בטוש"ע סי' ל"ו ה"ט כמ"ש הריב"ש שם משום שאמרו בש"ס פ' הקומץ לענין תליית רגל הה' והתם ע"כ דאיכא קפידא במלתא דאי לא תלי לכרעי' ד"ת הוא ח' והוא בכלל שלא יעשה ההין חתין שמבואר בש"ס פ' הבונה שאף בדיעבד פסול ומש"ה גם בקוף דלא תלי לכרעי' פסול אף בדיעבד דבחדא מחתא מחתינהו ועוד דרשא יהיב להו בש"ס להא וקוף דתלינן לכרעייהו ע"ש אבל י"ל דגם הריב"ש מודה דאין להפסיל בדיעבד בשאר אותיות אם לא כתבן בתמונ' שע"פ הדרש כמו שהאריך בזה בתשב"ץ ואף לענין חטירת גג הח' כתב התשב"ץ שם וז"ל ואין לומר שבחטטרת גגה דחית יפסל ס"ת שא"כ לא תמצא ספר כשר שהרי לא נהגו כלל בשום חטרה לא כזה ולא כזה (ר"ל לא כרש"י ולא כר"ת) ע"כ ובספר פמ"ג בפתיח' סי' ל"ב באות ח' כ' דאם עשה ח' פשוטה ובלא מקל יש ספק לומר דפסולה והרי בתשב"ץ מבואר להיפך אלא שי"ל שהתשב"ץ לטעמי' אזיל שהוא נוטה שם בתשו' להכשיר אף בה' דבוקה כל שאינה דומה לח' דהיינו שלא הדביקה בעובי אלא בדקיקת ע"ש והיינו שבדרך זה כבר אינה דומה לח' ואינו בכלל שלא יעשה ההין חתין רק שצריך לתלותה לכתחלה מטעם הדרש מפני עה כרעי' דהא תלוי' וזה אינו מעכב בדיעבד ומש"ה גם לענין הח' אם לא עשה לה שום חטוטרות כשרה בדיעבד דבש"ס בהקומץ בחדא מחתא מחתינהו חטירת הח' ותליית ההא אבל לפי מה דקיי"ל כהריב"ש דכרעי' דה' שנדבק' לגגה אף בנגיע' דקה פסול א"כ הך דרשא דהקומץ לענין תליית כרעא דה' מעכב אף בדיעבד ה"ה לענין חוטרת גגי' דח' דבחדא מחתא מחתינהו שם אבל לעולם בעלמא אינו פוסל בדיעבד אם לא עשה התמונ' כפי המדרש כל שלא נשתנ' לצורת אות אחרת וגם לא נשתנ' צורת האות לגמרי לתינק דל"ח יל"ט ואף דאותיות שנפסקו או לא נדבקו כמו היודן שבאלף ושין פסול אף דתינוק דל"ח ול"ט קירא יפה ולא נשתנ' היינו או מטעם שכ' הגהמ"יי ספ"א מה' תפלין משום דבעינן כתיב' תמה שלימה ולא פסקה ושבור' ועיין בתה"ד סי' מ"ח או מטעם שכ' הרשב"א הובא בריב"ש סי' קמ"ו משום שאינם אות אחת אלא אות עם יוד ע"ש וזה הטעם בכל האותיות כי כלם צריכים להיות גולם אחר דוקא בכדי שיהי' אות א' אבל בעלמא כשר בדיעבד אף אם לא עשה כפי המדרש כיון שצורת אות ההוא עליו אלא שמתשו' ריב"ש סס"י ק"ך בתירוץ הראשון שכ' דספרי דוקאני שתלי לכרעי' דה' היינו אף שחטרי לגגי' דח' א"כ אף שלא הי' תולין לכרעי' דה' לא הי' נפסל משום שלא יעשה ההין חתין כיון שהה' אין לה חטוטרות אעפ"כ מעכב אף בדיעבד מטעמא דקאמר שיכנסו בעלי תשובה ע"ש ומזה מבואר דאף מה שלא נכתב ע"פ הדרש מעכב בדיעבד אלא שיש לדחות משום דכיון שלא נעשה כמו שהוא ע"פ הדרש לתלות א"כ שוב הוי בכלל עשה ה' ח' אף שלא חטרי' לגגי' כמו בח' ובזה יתיישב כמה דחיות שדחה התשב"ץ תי' הריב"ש הנ"ל אמנם בלא"ה לפי תי' שני של הריב"ש שם מוכח דאינו מעכב בדיעבד אם לא עשה כפי הדרש כל שאינו בכלל ההין חתין ועש"ה ובתשב"ץ סי' הנ"ל ואף לפ"ד הרד"ך שהחמיר מאד וכ' דאם אין האות כפי שנכתב בלוחת אינו אות כלל אף שניכר לתינוק דל"ח ול"ט ולא נשתנה לצורת אות אחרת וע"ש בתשו' רד"ך בא' מן חדר כ"ט עד סוף התשו' שהאריך בזה מאד מ"מ נראה דמודה בכה"ג שכשר בדיעבד וע"ש ב"ח ל"א ד"ה ומעתה אפרש ובד"ה ונראה להביא ע"ש היטב ואף לענין דיבוק האות לעצמה באם לא נשתנה צורתה שהחמיר בזה מאד בתשו' רד"ך שם אינה מוסכם לדעתי לכל הפוסקים ועיין במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג וס"ק כ"ט ובב"ש באה"ע סי' קכ"ה ס"ק כ"ח ובפר"ח שם ובס' ג"פ שם ס"ק כ"ד וס"ק ע"ו ואכמ"ל אבל בנ"ד נראה דכ"ע מודי ועיין במג"א חי' ל"ב ס"ק כ"ו מ"ש בשם מוהרמ"ג וע"כ נלע"ד דלכתחלה ובמקום שאפשר לתקן בודאי צריך לתקן אף אם יש להבית עקב טוב למטה לעשות לה זויות גם למעל' אבל בדיעבד במקום שא"א לתקן כל שיש לה עקב טוב למטה ואינה עגולה למעל' ממש כריש יש להקל בדיעבד אבל אם אין לה עקב טוב למטה אף שיש לה זוית למטה ואין לה זוית למעל' או שיש לה עקב טוב למטה ועגולה ממש למעלה כריש אין להקל למעשה אף בדיעבד ועיין בהגמי"י ספ"א מה' תפילין בצורת אות כף ע"ש היטב והנלע"ד כתבתי השאל' החמישית נדון הנונין פשוטין הקצרים הנה זה בכלל נונין זיינין האמור בפ' הבונה ותלי בקריאת התינוק כמו בווין יודין האמור שם וכמבואר בש"ס פ' הקומץ בויו דויהרג ועיין בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ח וכ"כ הרא"ש בתשו' ריש כלל מ"ה הובא בטאה"ע סי' קכ"ה לענין נונין פשוטין הקצרים שדומין לזיינין ועיין במרדכי הי"ט פ' הקומץ ותו לא מידי את זה ראיתי להשיב לרו"מ על השאלות אשר שאל אמנם מחמת ששלח הס"ת שיהי' לנגד עיני הנה מידי עברי ראיתי כמה דברים בכתיבת הס"ת שלא היטב בעיני ורו"מ לא עמד בהם כלל ראשונ' לא דקדק הסופר בכתיבת כמה אותיות כמו בנונין הקצרין שכבר כ' למעל' הנה בפ' בהעלותך כ' הנון פשוטה של בן פדהצור קצר מאד ובעמוד שלאחריו הסמוך לו כתב הזיין מן וזקני ישראל ארוכה עד שהזיין הנ"ל ארוכה מהנון פשוטה הנ"ל גם כי הרבה יודין ארוכין כמו יוד מאלופי אדום ומאשר שמתי במצרים שאולי דומין לווין בקריאת התינוק ואף אם יש לה הקוצין בצד שמאל למעלה ולמטה לא מהני ועיין בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ט כמה כפין כפופת שאין להם שום תמונת אות ממש כמו הכף מן והורד המשכן וכדומ' כמה שינין שעשה כל הקו השמאלי עב כמו הראש ואין ראש לקו השמאל וזהו פסול כמבואר בש"ע או"ח סי' ל"ב סעיף י"ח ברמ"א וע' בתשו' רלב"ח סימן א' ובס' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק כ"ד וס"ק ע"ו וכל זה צריך לתקן כדינא באופן שלא יהי' חית ולענין השין אף שהא"ר סי' ל"ב כ' לענין א' של השם שנדבק פני האלף לגג שתחתיו שיעבה ראש היוד עוד שיהי' לה לראש זהו דוקא באות שבשם הק' אבל בשאר אותיות אם יש בהם פיסול זה ודאי דצריך לגרור כל הרגל לעשות רגל חדש כראוי וכ"כ בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סס"י ק"ע ואף לענין אלף שבשם הק' יש חולקין על הא"ר ע' תשו' זכרון יוסף סי' ג' ותשו' יד אלי' סי' מ"ו מ"ז וע' בתשו' רלב"ח הנ"ל ובתשו' הנו"ב הנ"ל גם נמצא שם בסוף שיטות כמה מימין סתומה שהרחיב הסופר מאד צד העליון וצריך תיקון לכתחלה כמ"ש בנו"ב מ"ק חיו"ד סי' פ' אם אינו בשם הק'. אמנם יש להקל בזה רק לגרור הגג מה שאריך יותר משיעור עובי קולמס ולא הוי חית דאף בהא שהאריך הגג יותר מנגד הרגל כ' הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב שדי בגרירה הגג ולא הוי ח"ת דאף בהא שהאריך הגג יותר מנגד הרגל כ' הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב שדי בגרירת הגג ולא הוי ח"ת קו' באריכות המם דלא חמיר כמו הא כמ"ש בנו"ב שם גם נמצא שם פ' סתימה אצל יעלו הצפרדעים ואצל לא תחמוד השני אין שם הפסק פ' כלל הנה בתשו' נו"ב קמא חיו"ד סי' ע"ט כ' שא"צ תיקון וכ"כ במה"ת סי' קע"ו אבל בס' שערי אפרים ש"ו סכ"א האריך בזה והביא דברי גדולי המחברי' ז"ל שצריך לתקן להסיר משם הפרשה ולעשותה כאן ע"ש שדבריו ברורים ע"כ גם בס"ת זו יעשו כן וגם בנדון הנונין המנוזרין שבפ' ויהי בנסוע שמנהגינו ע"פ גדולי האחרונים לעשות בהפסק הפרשה שקודם ויהי בנסוע ואחריו הנונין המנוזרין ולא בגוף הפרשה ובס"ת זו עשה מנוזר הנון של בנסוע ובנוחה ומתאוננים ולא עשה נונין מנוזרין בין הפרשיות הנה אם לא הי' בס"ת לתקן רק דבר זה לדעתי אין לתקן כי דעת מוהרש"ל ומהר"מ לובלין בתשו' לעשות כן לכתחלה ע"פ דעת הזהר והגם שמנהגינו אינו כן אבל כיון שבלא"ה ס"ת זו צריכה תיקון דעתי יותר לתקן אף זה לעשות הנונין של הכתב כשאר נונין ולעשות נונין המנוזרין בין הפרשיות כדעת המנחת ש"י והבני יונה והנו"ב כיון שכן נהגו עכשיו עוד ראיתי בדרך העברה שבפ' במדבר בפ' ונתנו על המוט עשה טית לפופה כמו פא לפופה ואולי נמצא שם עוד טיתין כאלו והנה דבר זה שצריך לכפוף ראש הטית הימין לתוכה הוא מדברי ר"ת שהוכיח כן מש"ס סוף פ' הבונה שלא יעשה טיתין פיפין והנה פי' רוב הקדמונים היא היינו שצורת הטית כשראש ימין כפוף לתוכה וכמו שאנו עושין הוא כצורת פא אם תהי' מושכבת מן הצד והיינו שלא יעשה טיתין פיפין שלא יכתוב אות טית מושכבת כפא וע' בהרא"ש ה' ס"ת ובפירש"י שסביב הרי"ף שם אבל הר"ן ס"פ הבונה כ' וז"ל שלא יעשה טיתין פיפין כלומר שלא ירחיק הקו האחרון מן הטית כגון זה ** ט(ציור בספר)** ומכאן דקדק ר"ת ז"ל שצריך לכוף הקו האמצעי של טית לתוכה שאם לא יכוף אותה אפי' כשירחיק הקו האחרון לא ידמה לפא שהרחיקו האמצעי של פא כפוף לתוך האות ע"כ וכמדומה לי שכ"כ הרשב"א בחי' שם ואינו כעת לפני ולפי פירושם נרא' שצורת הטית היא טית לפופה שבאם יכתוב טית פשוטה כמו שאנו כותבין אכתי אף אם ירחיק קו האחרון אינו דומה לפא כמובן אבל פירושם צ"ע דא"כ אמאי קאמר שהפיסול בכה"ג היא מטעם שדומה לפא בלא"ה פסול בכה"ג אם הרחיק קו האמצעי דהא כל האותיות צריכים להיות גולם א' דוקא וחוץ מהא וקוף ובלא"ה פסול אמנם עכ"פ אין מקום ליפסול אם עשה טית לפופה אבל בהגמיי' סוף פ"א מה' תפילין כ' וז"ל אמרינן פ' הבונה שלא יעשה טיתין פיפין מכאן אורת' שצריך לכפול מעט ראש ימין לתוך חללה כמין פא קצת ולכך נאמר שלא יכפול כ"כ עד שתהא נרא' כמו פ' ע"כ וכ"כ בסה"ת סוף ה' תפלין ומ"ש אח"כ בסה"ת בשם ר"ח בפי' הש"ס בפ' הבונה בהא דקאמר נתכוין לכתוב אות א' ועלו בידו שתים פיר"ח נתכוין לכתוב טית ולא הדבוק ירכו השמאלית כו' ע"ש אין פירושו דכשלא הדבוק נעשה פא וגם זיין דהא לפי פירושו בצורת הט' אינו כן אלא פירושו דכשלא הדבוק נעשה נון כפופה וגם זיין וכ"כ שם בהגמיי' להדיא ובס' ברוך שאמר בא"ב הראשון כ' וז"ל ט' יכתוב כך כי משיכה ראשונה של ראש ימין יעמוק לתחתיו כו' ומזה הטעם אנו עושים אותו משיכה בפנים מראש הראשין הימין דאמר פ' הבונה נתכוין לאות אחת ועלה בידו שתים היינו פ' וזיין לכך ידבק הטית למטה בטוב כו' הגה לשון האשרי שלא יעשה טיתין פיפין כו' ולכך הי' אור"ת שיהא צד ימין של הטית כפוף למטה שיהי' כפיפת הטית דומה קצת לכפיפת הפ' והוצרך להזהר שלא יכפה פיו כ"כ שלא תהי' דומה לגמרי לכפיפת הפ' וכ"כ הגמי"י וכן ר"ח בפ' הבונה נתכוין לכתוב טית ולא הדביק יריכו החיצון השמאלית שהם שתים פסול לגמרי ע"כ ודבריו נראין כסותרים כנ"ל דהא אם לא יכפוף הרבה ראש הטית אף אם לא ידבק רגל השמאל לא ידמה לפא וזיין ויש ליישב וקצרתי ועכ"פ גם דעתו שלא יכפוף הרבה וז"ל הברוך שאמר בא"ב השני שבב"י שהוא א"ב הג' טית כו' ועוקץ פני הראש משוך מעט לתוכה כי כן הוכיח ר"ת מדהזהיר שלא יעשה טיתין פיפין אלמא דומין קצת כו' אבל לא יכוף אותה לגמרי פן תדמה לפא כו' ע"כ ומבואר לכל הפוסקים הנ"ל שפירושם בש"ס שלא יעשה טיתין פיפין היינו שלא יכפוף הרבה ראש ימין של הט' למטה שלא ידמה לפא והיינו שאף שבטית יש קצה השמאל נוסף ממה שיש בפא מ"מ כיון שמקצתו דומה לפא בכפיפת ראש הימין הוא בכלל טיתין פיפין וכל הני דתני בברייתא זו פ' הבונה שלא יעשה אם עשה כן פסול אף בדיעבד כמו שהוכיח בתשו' הריב"ש סי' ק"כ שהוכיח כן מהש"ס שם דפריך מיני' לר' חסדא דאמר סתום ועשאו פתוח כשר ע"ש וכן מבואר בתשו' רד"ך בית א' חדר ל' ד"ה ולרווחא דמלתא אומר עוד ובחדר ל"א ד"ה ומעתה אומר דלדעת הגהמי"י וסה"ת באם עשה ראש ימין של הטית כפוף הרבה לתוכה כמו פא אף שבטית יש בו צד השמאל שאינו כן בפא וא"כ אין כאן צורת פא אלא שנשתנית צורת הטית שינוי כל דהוא פסול אף בדיעבד ע"ש ודאי דכן יש להורות (א) **(הג"ה מבן המחבר ובש"ע של הרב התני' לא כ' רק לזהור לכתחיל' וע' בתשו' ח"ס סי' רס"ה וצ"ע)** ע"כ אסור לקרות בה עד שיתקן באופן שלא יהי' חק תוכת היינו שימחוק כל הכפיפה מראש הימין לגמרי ויחזור ויעשה כפוף מעט כראוי כנלע"ד. עוד ראיתי שם בדרך העברה שנכתב סוף פ' בשלח כס יה חלוק בשני שיטין כס בסוף שטה וי' עם ה' בתחלת שטה. והנה דעת הרש"ל בגיטין בפ' השולח בדיני שמות קודם אות ך' לכתוב כס יה תיבה אחת ותמה על הסופרים שכותבין אותו כעין שני תיבות וכ' אי איישר חילי' אבטלינהו והתוי"ט בפ"ד דסוכה האריך לחלוק עליו וכ' שגירסא מוטעת נזדמנה לו בש"ס פסחים ריש דקי"ז ע"ש שהאריך ואני אומר אם שודאי דברי תוי"ט נכונים והגירסא הנכונה רב אמר כס"י ומרחבי' אחת הן מ"מ בהא דגרס התוי"ט רבא אמר מרחבי' בלבד ומש"ה פ' דכס"י נחלק לשנים משום דהלכה כרבא אינו כן כי הגירסא הנכונה כמו שהיא לפנינו רבה אמר וכ"ה גי' רשב"ם שם דקט"ז ע"ב ד"ה לרב מאי ע"ש. וכן מבואר נמי מכתבי מהרא"י סי' קפ"ח שמספקא לי' בשם ידידי' אי אחת הוא או נחלק לשנים והיינו דאי הלכה כרב או כר' יוחנן וק' ת"ל דהלכה כרבא דמרחבי' בלבד ומבואר דידידי' נחלק לשנים ומבואר מזה נמי דהי' גירסתו רבה ואין הלכה כמותו נגד רבותיו ומש"ה מספקא לי' בשם ידידי' אי אחת היא אי לא מש"ה בכס"י דרב ור"י תרווייהו מודי דאחת הוא ודאי דהלכה כמותם כד' הרש"ל גם בס' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק קל"ד כ' דהגי' רבה ולא רבא. והנה בש"ע שם באה"ע סי' הנ"ל סל"ג כ' שם ידידי' אם יחלק לב' תיבות כשר ובלבד בשטה א' כו' ע"ש ובב"י מבואר דאם החליק שם ידידי' בבי שיטין פסול וא"כ לכאורה מכ"ש בכס"י דהא אף רב דסובר ידידי' נחלק לשנים מ"מ כס"י אחת הוא ועכ"פ כס"י יותר תיבה אחת היא מידידי' וכיון שפ' בש"ע דידידי' אם כ' בשני שיטין פסול מכ"ש בכס"י אלא שי"ל דידידי' חמור לענין זה משום דשם א' היא עכ"פ אף שנחלק לשנים ע"כ דינו ככדרלעומר כמבואר בש"ס פא"ט דף ס"ה משא"כ בכס"י וכ"כ הרש"ל שם חילוק זה אלא שאין זה דעת מהרא"י דכ' דלרב דידידי' נחלק לשנים ה"ה בשני שיטות כשר והוכיח מהללוי' לרב וא"א מאי הוכחה הא ידידי' שם א' הוא ומש"ה פסול בשני שיטות לכ"ע א"ו דאין לחלק אע"כ הא דפ' בש"ע דידידי' בשני שיטין פסול היינו משום דמספקא לי' אי הלכה כרב או כר"י ואם חלקו לשני תיבות בחד שטה כשר אף לר"י דלא גרע מכדרלעומר אבל בשני שיטין פסול דשמא הלכה כר"י וכ"כ בס' ג"פ שם וא"כ מכ"ש בכס"י דרב ור"י לא פליגי ומודים דאחת הוא ואף שהסופרים שלנו נוהגין לכותבו בשתי תיבות י"ל דאולי ספיקא הוא ואית גרסי רבא כמו התוי"ט ומש"ה י"ל כשכותבו בחד שטה כשר לכ"ע כשכותבו בשתי תיבות כמו בכדרלעומר וגם חומרא הוא כשכותבו בשתי תיבות השם קדוש משא"כ בתיבה אחת וזה מבואר בלשון הש"ס שם בפסחים דא"ר ידידי' נחלק לשנים לפיכך ידיד חול ו' קדש ומבואר דאם הי' חד תיבה הוא חול ע"כ מספיקא כותבין בשני תיבות השם קודש ומקדשי' אותו מספק כמו בכל השמות שספק אם הם קודש או חול ואין קפידא הואיל ועכ"פ נכתבים בחד שטה וכן מבואר מלשון הרש"ל דאף הסופרים שמכבר שעשו שלא כמותו הי' כותבין כס"י כעין שני תיבות אבל פשיטא דלא מחלקי' לי' בשני שיטות ואם חלקוהו בשני שיטות פסול מספק עכ"פ וכ"ה במסורת האחרונים שהם תרי מילין כתיבין וקריין ובחד שטה והיינו כנ"ל ובס' משמרת הקודש הביא בזה דבר נפלא משם הגאון הגדול מוה' חיים יונה ז"ל על הא דאמרו בקידושין ואו דגחון חציין של אותיות דרש דרש חציין של תיבות בעי ר"י ואו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא והק' הגאון הנ"ל למה לא מבעי' לענין דרש דרש אם דרש קמא חצי התיבות או דרש בתרא וגם למה נקט דרש דרש ותי' משום דספיקא הוא אי כסי' אחת היא או מחלק לשנים מש"ה נקט דרש דרש דאי אחת הוא דרש בתרא חציין ואי נחלק לשנים דרש קמא חצין ודפח"ח וראיתי בתשב"ץ ח"א סס"י קע"ז שכ' בענין זה ואעתיק לשונו וז"ל אבל על כס י' נרא' שמותר למחקו דבפ' ע"פ אמרינן אר"ח אר"י כו' וראיתי בספרים שמנקדין הסמך של כס"י בשבא שנרא' שסומכים על רב ור"י בהא אבל ראיתי ס"ת אחד אחד בכאן שכתוב בו כס"י בשתי שיטות ונרא' שנתכוין הסופר לקדשו ואע"ג דרב ור"י לא ס"ל הכי ולדידהו ספר זה פסול הוא לא מלאני לבי לפסלו משום דהתם פליג רבא על ר' יוחנן ורב בכס"י ושמא הלכה כמותו משום דבתרא הוא כו' ולצאת ידי כל הספיקות צויתי לגרור כס ולהרחיב למד על ולכתוב כס בין השיטין על י' וכשר הדבר עכ"ל והובא בקצרה בס' בד"ה סי' רע"ו ולפמ"ש למעלה דהעיקר דהגירסא בש"ס הוא רבה ולא רבא ע"כ אסור לקרות בס"ת ההוא עד שיתקן כמ"ש התשב"ץ למחוק הכס שבסוף שטה ולכתוב כס בין השיטין על שם י'. ומדי עברי ראיתי מלתא שצ"ע בפסקי מהרא"י סי' קפ"ח הנ"ל שכ' להסתפק בשם ידידי' שהשואל עלה בדעתו לכתוב ידידי' תיבה. אחת והביא ראי' מטופס דהרש"ך שכתוב פדהצור ועמינדב וכה"ג תיבה אחת ומהרא"י חולק ביניהם והב"י סי' קכ"ט באה"ע הביא דברי מהרא"י והמה דלמה יגרע עמינדב ופדהצור משם ידידי' שחולק לב' אם ירצה ע"ש ובס' ג"פ ולמה לא הביאו הברייתא דמס' סופרים פ"ה הלכה יוד וי"א וז"ל אלו שמות הנחלקין בית אל כו' ידיד י' הללו י' ר' יוסי אומר אין נחלקין אבל הכל שוין שאין חולקין עמיאל עמינדב צוריאל צורישדי ע"ש. וגם ק"ק דרב ור' יוחנן בש"ס פסחים הנ"ל יפלגו בפלוגת' דת"ק ור' יוסי הנ"ל וצ"ע ואכמ"ל וקצרתי בכ"ז וסמכתי על המעיין היטב וכ"ז נלע"ד ברור. אמנם כ"ז באלו הדברים שאפשר לתקן אבל יש בה ג"כ דברים שא"א לתקן והם שאלות חמורות לדעתי. ראשונה מכח ראש הלמדין הנכנסים בך' העליונה שבשם אלקיך וגם רו"מ כ' שאלה זו אלא שמלשונו נרא' שיש רק במקום א' בפ' ואתחנן ואנכי ראיתי כן בס' משנה תורה שבס"ת הלזו בכמה יריעות שלא נשמר הסופר מזה מתחלה. והנה רו"מ כ' בפשיטות שהרא' לתינוק יקרא ך' ולא שאל ע"ז והכשיר בפשיטות ולדעתי אכתי צ"ע דמלשון רמ"א באה"ע סי' רכ"ה ססי"ח שכ' ואם עשה כך ונשתנה צורת האות כגון שמשך ראש ל' לחלל ד' שאז נראית כה' פסול ע"כ מדלא כ' אם נראית כה' מבואר שודאי נראית כה' אלא שמלשון הבי"ש שם לכאור' לא משמע הכי ומ"מ צ"ע להקל ואף שבסידר דה"ח בדיני קריאת התורה בדין על איזה טעות מוציאין אחרת סכ"ד משמע קצת להקל י"ל דלא הקיל רק לענין שאין מוציא ן אחרת דאף בס' פסול הדין דאין מוציאין אחרת אבל לענין לכתחלה אין לנו וע' בתשו' מהרי"ט ס"ב חיו"ד סי' ל"ג והמעיין במהרי"ט שם סי' ל"ב כ' בסו התשו' על מי שהי' רוצה להכשיר הס"ת שהל' נכנס' לתוך חלל הריש שלמעל' ע"י קריאת התינוק והאריך לחלוק עליהם וכ' בסוף ועוד הי' להם לכסות לכל הפחות שטה התחתונ' דאז בלי ספק הית' נקראת ק' ע"כ והיינו לפי דבריהם אבל לדבריו אף אם הי' עושים כן והתינוק הי' קורא ר' פסול וע"כ צ"ל דבס' דה"ח לענין שאין להוציא אחרת קאמר מטעם הנ"ל. אמנם אעפ"כ אין ראי' נמי ממהרי"ט להחמיר דשאני התם שלכל רואה לא הית' נראית כריש מחמת ראש הל' שנכנס לתוכה כמ"ש השואל שם שהש"ץ בתוך הקריא' כשהגיע לתיבה זו נתעכב בקריאתה כי לא ידע מה הוא משא"כ בנ"ד י"ל דמועיל קריאת התינוק ועדיין צ"ע והנה יש שם למדין שאינם מן השם שנכנס הראש לתוך הך' של אלקיך בזה אולי יש לסמוך בדיעבד שלא לסלק היריע' שיעשה תיקון רק בהל' שיגרור ראש הל' וימשכנה להלאה ואף שהוא ח"ת מ"מ הא דעת הסמ"ק הובא בטא"ח סי' ל"ב דאם כבר נגמר האות אף שנתקלקל אח"כ מסיר הקלקול וחוזר להכשרו ולא הוי ח"ת וכ"ה ד' הכלבו ואף שלא קיי"ל הכי רק כסה"ת והרא"ש המחמירים מ"מ אכתי מידי ספיק' לא נפקא כמ"ש בס' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ב וכ' שם דאי איכא עוד ס' להתיר הוי ס"ס מכח דעת הסמ"ק הנ"ל וא"כ בנ"ד שתינוק קורא ך' ודאי לא הוי רק ס' פסול כמבואר במהרי"ט שם סי' ל"ג וא"כ יש לצרף דעת הסמ"ק לס"ס אלא שאכתי יש לעיין דהא אסור לעשות ס"ס בידים וגם לא נודעו שני הספיקות ביחד עכ"ז אפשר לצדד להקל ויש לצרף לסניף ד' הרמב"ם שמתיר לברך על ס"ת פסולה דהא מצרפין דעתו לספק לענין שאין להוציא אחרת מ"מ בלמדין שמשם אלקים או אלקיך שנכנס' לתוך ך' של אלקיך שבשטה העליונ' שא"א לתקן אם נסמוך לגמרי על קריאת התינוק אכתי צ"ע לדעתי למעש'. עוד ראיתי בשירת האזינו שבס"ת זאת שנכתבה שלא כשירה. ראשונ' צריך לכתוב ה' של הלשם תגמלו זאת רחוקה מן השם שיהי' כמו תיבה בפ"ע וזה מבואר במ"ס פ"ט ה"ו ע"ש וגם צריך לכתוב הה' למטה מארכבותו של הל' וזה מבואר בירושלמי פ"ק דמגיל' וע"ש בפי' קרבן העדה מה שחלק על האור תורה וכ"כ ברגמי"י ספ"ח מה' ס"ת אות ט' ע"ש וכן נוהגין הסופרים ובס"ת זו את שתיהן לא עשה ואני מסופק אולי יש בזה חשש פיסול אף בדיעבד כיון שצריכ' להיות תיבה בפ"ע הוי כמו שהקריב שתי תיבות ועשאם כתיבה אחת וצריך תיקון למחוק הה' ולכתבה כראוי דהנטפל לשם מלפניו נמחק כמבואר בש"ס ס"פ שבועת העדות ובפוסקים אלא שגם בצורת השירה עצמה לא עשה כראוי דהיינו שמשך קצת תיבות מסיום חצאי שיטות הראשונות לתוך הריוח שבאמצע עד שמסופק אני אם עי"ז נשאר ריוח באמצע כשיעור ט' אותיות. וברמב"ם ספ"ח מה' ס"ת מבואר שצריך שיהי' הריוח כשיעור פ"ס וכבר הוכחתי בתשו' במק"א מתשו' הריב"ש סי' רפ"ו הובא בכ"מ ובב"י דאם אין הריוח שבאמצע כשיעור פ' סתומה פסול אף בדיעבד ואיני רוצה לכפול הדברים אלא שראיתי שדבר זה אפשר להסופר לתקן בקל אלא שאף אם יתקן דבר זה מ"מ אכתי לא יהי' סיום החצאי שורת הראשונות שוים בסוף וחצאי שורות האחרונות שוים בתחלתן ובר"ן ספ"ק דמגיל' הביא שיטת ר"ת בענין אריח ולבינה דשטה הארוכה מקרי לבינה ושטה הקצרה מקרי אריח. ובשירת הים צריך להיות אריח ע"ג לבינה כו' היינו שטה קצרה ע"ג שטה ארוכה וכן להיפך וכן עושים הסופרים שבשטה הנחלקת לשלש' כותבין תיבה אחת בראש השיטה ומניחים חלוק ואח"כ נכתב כמה תיבות ומניחים חלוק ואח"כ כותבין תיבה אחת בסוף השיטה ובשיטה שנחלקה לשנים כותבין כמה תיבות מצורף בראש שטה ומניחים באמצע חלוק ואח"כ כותבין כמה תיבות בסוף השטה וזה היא אריח ע"ג לבינה ולהיפך לשיטת ר"ת בתחלת השיטה ובסופה. ובשירת האזינו מפ' בר"ן שם שצריך להיות כל העמודים שוים ובאמצע ריוח שוה כמו בעשרת בני המן שמבואר בש"ס שצריך להיות אריח עג"א ולבינה ע"ג לבינה אלא שבעשרת בני המן שיש ארוכות וקצרות היינו שמות בני המן הם הם ארוכים ותיבות ואת ואת הם קצרים צריך להיות השמות בני המן זעג"ז בעמוד א' ותיבות ואת ואת בעמוד א' זעג"ז שיהי' אריח עג"א ולבינה עג"ל אבל בשירת האזינו כל שיטותיו ארוכים אבל צריך להיות כל שיטותיו זעג"ז שוים כמו בעשרת בני המן. והנה בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קע"ו נשאל ע"ז והשיב כיון שלא נמצא דבר זה רק בר"ן הוא דוקא לכתחל' אבל לא לעכב בדיעבד ע"ש. ובעניי קשה לסמוך ע"ז כיון שהר"ן מדמה שירת האזינו לשירת עשרת בני המן. ובשירת עשרת בני המן אף בדיעבד פסול אם אין השירות שוות לשיטת ר"ת כמבואר בירושלמי ס"פ בני העיר ובב"י בא"ח סי' תרצ"א ע"ש היטב. א"כ שירת האזינו דכוותי' הוא. ועוד הא כ' הר"ן שם וז"ל ושירת האזינו נמי כיוצא בזו שעמודים שוין מפני שיש בה מפלתן של רשעים, כו' ומיהו כל שיטותיו ארוכות כדמוכח במ"ס דקתני התם האזינו שעשאה שירה. ושירה שעשא' האזינו אל יקרא בו לפי ששירת הים השיטות אחת ארוכ' ולמטה ממנה קצר' ושירת האזינו כולן ארוכות כו' ע"ש. ע"כ אם אין השיטות בשירת האזינו שוות רק א' ארוכ' וא' קצר' הוי בכלל האזינו שעשא' שירה לפי' ר"ת דהא זה החילוק בין שירת האזינו ובין שירת הים לשיטתו ובזה קתני במ"ס דאל יקרא בו ורוב הפוסקים הסכימו לשיטת ר"ת וכן מבואר להדי' במרדכי ספ"ק דמגיל' ע"ש היטב. ופלא על הנו"ב שאישתמט לי' דברי המרדכי הנ"ל. וע' היטב בש"ס מנחות דף ל"א ע"ב. ובלשון ריא"ז שבש"ג ה' ס"ת על כתבה כשיר' ע"ש היטב כלל הדברים שכל שלא תיקן ועשה שיטות שבכל עמוד שבשירת האזינו שוות ממש אין לקרות בה לענ"ד דלא כהנו"ב אמנם ראיתי היטב בהס"ת ואחר יגיעות של סופר מומחה יכול לתקן שיהי' השירות שוות כלל הדברי' בארתי היטב תשו' על כל הדינים המסופקים בס"ת הלזו קצתם כשרים בדיעבד וקצתם שצריך לתקן אבל יש להם תיקון זולת בהשאלה שבלמדין של השמות שנכנסים ראשם לתוך חלל הכפין פשיטות של השמות שבשיטות העליונות שאני נבוך בהם למעשה אף ע"י קריאת התינוק כראוי ע"כ ימחול לשאול שאלה זו ע"ד הל' שנכנס תוך חלל הך' לא' מגדולי דורינו אם יתן בה טעמא להיתר יוכלו לסמוך עליו למעשה כי מצוה רבה לחפש היתר מבלי להצטרך לגנוז כמה יריעות אלא שביריע' א' יש עוד שאלה חמור' שנכתב ה' אלקיכם סמוך זל"ז עד שנראים ממש כתיב' א' והם והיריעות אשר נכנס ל' לתוך חלל הך' ע"כ לכאור' ודאי שצריך לסלק היריע'. ואם אמנם עלה בלבי לעשות תיקון לזה עדיין לא בחנתי בכור הבחינ' היטב ואם יוכשר בעיני א' מגדולי דורינו להכשיר היריעות שנכנס ראש הל' תוך הך' אזי אתכם בדבר ורצוני שימחול לשלוח תשובתי זאת בשלימות לא' מגדולי דורינו או העתק' ממנה ויש עוד דבר א' שצריך תיקון בס"ת זו שהרבה חיתין נכתבים בצורת שני נונין כפופין ודעת הרבה אחרונים ז"ל שאסור לקרות עד שיתקן לצורת שני זיינין רק דבר זה יש לו תיקון ויצאו דברינו מתוקנים והי' בזה שלום כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה