אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קכח

תשובה קכז

אשיב ואומר שלום לכבוד אה' ידידי הרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מ' חיים צבי הירש נ"י האבדק"ק קארילפקע

כתבו קבלתי והנה בעיקר הדין כבר הארכתי בתשו' במה שיש בו די. אמנם בדברי רו"מ ראיתי שהעלה דברים הרבה שאין בהם ממש כלל ע"כ אמרתי להשיבו מפני הכבוד והנה על מה שכתבתי לסתור דברי המנ"ע מהך דיהודא שכ' בתשו' מנ"ע דרשאי למחוק מקודם ה"ה ואח"כ לעשות מהד' ה"א וכ' רו"מ שלא מצא כן בתשו' מ"ע תמהני איך לא חזא מה דקמי' הלא מבואר כן באותו התשו' סי' ל"ו וכן הביא דבריו בספר בני יונה לפסק הלכה ויותר מזה תמהני הלא ראה מעל' דברי הפ"מ סס"י קמ"ג במה שמעתיק דברי המנ"ע לענן כפילת האות שבשם ואיך לא ראה שבסמוך למעל' מזה ממש הביא הך דינא בהך דיהודא שרשאי למחוק ההא קודם שיעש' מהד' ה"א עוד כ' מעל' ליתן טעם לדברי המנ"ע דכיון די"ל דואו א' נכתבה שלא בכוונה מש"ה אין עליו שם ואו ואינה רק כטיוטת די' ומש"ה אין זה מבטל תואר השם ואסור למוחקו ע"כ ואין בדבריו כלום הכי בשביל שנכתב' שלא בכוונה בטל הימנה שם אות ועכ"פ נכתב' בציור אות וממיל' אין שם כיוצא בו הגע בעצמך אם נכתב באמצע השם כמה וכמה אותיות שאינם מאותית השם האם נאמר דדין קדושת השם על האותיות אחרונות שנכתבו אחר כמה האותיות המפסיקות זה ודאי אינו ומה לי אם מפסיקים כמה אותיות או אות א' כיון שיש בין אותיות של השם אות א' מפסוק לא מן השם הוא זה וזה מבואר נמי בדברי הבי"ו שהבאתי בתשו' ע"כ אין בדברי מעל' טע"כ ואף שנמצ' כלשון הזה בתשו' ב"א חיו"ד סי' ס"ד במה שהשיג על הנו"ב בענין אותית כפולת וכ' דאם נמצא בס"ת תיבות כפולת הס"ת פסולה עד שיתקן וימחוק התיב' הכפיל' וכ' שם בתשו' ב"א וז"ל והטעם נראה כיון דהתיב' כפולה היא אך למותר וכנטול דמי והו"ל כאלו אינה בתמונת אותיות רק כטיוט' בעלמ' ואין כאן שלא כסדרן אף בתפילין ע"ש. אמנם באמת הב"א ל"כ זה רק לענין דלא הוי שלא כסדרן אבל מכל מקום כמות שהן פסולין. אף דהתיב' כפולה אך למותר וכל שכן ביתר אות דכמות שהוא אין דין שם עליו דאלת"ה א"כ אף אם שניהם נכתבו בכוונ' אין להשני' מהן דין אות עניו כיון דכפול' הוא והוי רק כטיוטת די' ול"ל להמנ"ע לומר דכיון דאנחנו לא נדע איזה מהן נכתב' שלא בכוונ'. ועוד אני אומר דבאמת אגב שיטפ' כ"כ בתשו' ב"א דהא לענין תי"ב כפולת דעסיק בהו א"צ ליתן טעם דאמאי כשרי' התפילין אחר שנמחק תיבה הכפול' וגם אין בדבריו טעם הגון דהא באמת בכל יתר אות הדין כן דאם אפשר למחוק ולגרור יותר האות ולתקן בענין שלא יהי' התיבה נראית כשתיים כשר הוא כמבואר בב"י בשם הרי"א ובאחרונים בש"ע סי' ל"ב סכ"ג והטעם מבואר באחרוני' דשל' כסדרן לא הוי רק אם אין לו תיקון רק בכתיב' ולא אם התיקון היא בגרירה וע' מזה באורך בס' פ"מ שם בסי' ל"ב במ"ז ס"ק ט"ז וס"ק כ' ובא"א שם ס"ק ל"ג ובפתיח' דפ' כלל' דמלת' ע"ש ואף למ"ש שם בס' שערי תשו' בשם תשו' דבר שמואל סי' שנ"ד להחמיר מ"מ דוקא באם צריך תיקון לעשו' משני תיבות תיבה אחת להמשיך האות אבל לא לענין ליפסול בצריך גרירה משום של"כ דזהו פשיט' כל שאינו צריך כתיבה רק גרירה אין בזה משום של"כ וכ"מ להדי' מדברי הפוסקים והטוש"ע סי' ל"ב סי"ח בענין דביקת האותיו' דאף שקודם שהפריד פסול מהני גרירה ואין לחוש בזה ליפסול משום של"כ וז"ב (א) **(הג"ה מבן המחבר ופליאה דעת ממנו נשגבה לא אוכל לה על דברי האו"ח הקדוש בפ' בחקותי בפשט ל"ב שכ' שם וז"ל עוד יתבאר ע"פ מה שפסק מרן סי' ל"ב סי"ח וז"ל אם נדבקה אות לאות וכ' פסול ובה' ס"ת כתב הרא"ש דביקות פוסל בס"ת ואם גירר הדביקות כו' כשר נמצינו אומרים שיש היתר לחקוק דבק שבין אות לאות בס"ת ולא בתפילין והוא מה שרמז הכתוב כאן אם בחקותי פירוש חקיקת תלכו כמשפטם לחוק אותם לא לבל תמחקו אלא ואת מצותי שהם התפילין תשמרו לבל תמחקו אפי דבק שבין אות לאות והוא תמוה גדולה שהוא נגד הלכה המפורסמת בכל הפוסקים כמש"כ אאמו"ר הג' ז"ל בכאן (ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד תמוה עצומה על האו"ח הק' בפ' משפטים בפסוק וכי יגח שור איש כ' שם וז"ל ואם אין שיער המזיק כניזק אין לומר שיטול יותר מחצי' של חי שא"כ לא הי' הכ' תולה במכירת שור החי אלא הול"ל יתן לו חצי נזק של מת ויחצון המת ומה שתלה בחצי שור החי ש"מ שאין לו רק חצי החי הגם שיעלה לפחות מחצי נזק וכו' ע"כ ולא זכיתי להבין דבריו הקדושין דלפענ"ד הוא נגד משנה מפורשת בב"ק דל"ג ע"א שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור וכן פסק הרמב"ם בהדיא בפ"א מה' נזקי ממון וז"ל המחבר בחו"מ סי' שפ"ט ס"ד לפיכך אם המית שור שוה עשרים לשור שוה מאתים והנבילה שוה מנה אין בעל הנבילה יכול לומר לבעל החי תן לי חמשים אלא אומר לו הרי השור שהזיק לפניך קחהו ולך אפילו אינו שוה אלא דינר וכל כיוצא בזה הרי בהדיא דנוטל את כל השור להשלים את החצי נזק וצע"ג ומצוה ליישב)** עוד כ' מעל' ליתן טעם להך דמכ"ע דמש"ה אסור לתקן משום דא"א למחוק הואו השני' ולהעבו' ואו הראשונ' על הגרר של ואו השני' דדלמ' אות ואו השני' היא הנכתבת בכוונ' והראשונ' בלא כוונה ואסור לכתוב ואו ראשונ' הנכתבת שלא בכוונ' על מקום הגרר של ואו שני' עפ"י דברי התוס' בריש עירוכין שהביאו הפוסקים ע"כ ודברים אנו הבאני לידי גיחוך שבאם לא הי' לו להמ"ע שום טעם אחר רק טעם זה הרי אפשר לתקן ולמחוק ההא עם הואו שני' ולכתוב רק אות ה' על מקום הגרר כיון דלטעם זה מעל' מודה לי שאין קדושת השם על אותית האחרונו' שאין להם תמונת מהשם אחר שהואו שני' נכתב' בכפל א"כ פשיט' שיש לתקן בקלות למחוק ואו השני עם ה' אחרונ' ולכתב' על הגרר אות ה' ועוד אני רואה שמע"ל לא דק דלפי דבריו למה הצריך להכניס א"ע בדוחקים ליתן טעם לדברי המנ"ע הל"ל בפשיטו' דמש"ה א"א לתקן להעבו' ואו ראשונ' על מקום הגרר דדלמ' ואו הראשונ' נכתבה בלא כוונה א"כ יהי' מקצת השם שלא בכוונ' והס"ת פסולה וכמו שעלה על דעתי בחמת לפ' דברי המנ"ע ולמה לו להכניס דברי התוס' עירוכין לכאן אשר אין כ"ע מודים להם וע' בנו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ז ואם יאמר כ"ת שבזה שמעבה הואו לשם קדושת השם קדושת השם עלו א"כ גם חשש מעל' אינו ומותר לכותב' על מקום הואו שנכתב' בכוונ' ואני תמה על כבודו על שלא דק כלל עוד ראיתי שגיאה בענין זה בדברי מעל' שכ' דהתשב"ץ שהבי' הב"י כ' דמש"ה אסור לקלוף השם הנכתב בטעות משום שאסור לכתוב על מקום השם ע"כ ודבר זה אינו אמת שאדרב' הב"י ל"כ טעם זה והשואל בנו"ב סי' ע"ו תמה על התשב"ץ מדוע ל"כ טעם זה עוד הכניס רו"מ לעצמו מקום ס' אם מותר לכתוב שם על מקום שנגרר ממנו שם אחר וכ' שמשו"ת מ"ב שהבי' הט"ז בענין שם אלקינו אין ראי' די"ל דשם נשאר חלק כדי לכתוב אות מש"ה הי' דעת קצת מהם לגרור הנ"ו היינו לכתוב היו"ד על מקום החלק והנ"ו על מקום הגרר שהי' כתוב הנ"ו מקודם והא דהצרכו לגרור הנ"ו היינו משום דאל"כ א"א להכניס היוד במקום הפנוי משום דהוי של"כ עכ"ד והנה באמת ד"ז שעלה ע"ד השואל בנו"ב שהשם צריך להיות נכתב כסדר לית מאן דחש לי' וע' במ"ע סי' ל"ו ובס' יהושע סי' נ"ו. אמנם בעיקר דברי כ"ת תמהני שלא דק כלל דהא באמת דעת המ"ב שם שיתלה היוד למעל' וא"כ ע"כ דלא קפיד לכתוב השם כסדר דאל"כ מחי הועיל בתקנתו וכיון שכן ל"ל תליות היוד למעל' אשר באמת צווחי עליו בבי מדרש' הט"ז ז"ל וסייעתו ול"ל זה הא יש מקום פנוי והכניס היוד תוך השם אע"כ דמיירי דאין מקום פנוי להכניס היוד בין אותיו' השם ותמהני על מע"ל איך לא הרגיש בזה כלל ועוד איך אפשר לפרש דברי' זרים כאלו דא"כ דיש מקום פנוי בין אותיו' השם בלא"ה הו"ל לגדולים לפלפל בתיקון הס"ת ההיא דהא עשה שם א' כשתי שמות שאף בשחר תיבות יש פיסול בדבר כמבואר בב"י וש"ך סי' ער"ו ורו"מ אח"כ נטה בכאן מדרך האמת עוד כ' רו"מ טעם ג' בטעם המנ"ע משום דמ"י מחיקת הואו עושה שם כשני שמות והאריך בזה ומקודם הביא בשם תשו' א' והעלים שם התשו' לחלק בענין אם מחלק באמצע השם או לא ובאמת אחר שלא רצה רו"מ לפ' שם התשו' יהי' לו אשר לו ודבר זה לדעתי לא עלה ע"ד שום מחבר דהא בב"י סי' ל"ב מבואר להיפך ע"ש בשם הרי"א ועי"ש בש"ע שם בא"ח סי' כ"ב סכ"ג ובאחרונים ומוכח שם דבכ"ע פסול אמנם העיקר שהעל' מע"ל להליץ בעד המנ"ע דמש"ה אינו מועיל תיקון בכאן למחוק אות הואו השני' משום דבעת שימחק הואו בודאי שאחר המחיק' יהי' כשתי תיבות ואף שאח"כ יעבה האותיו' הנשארי' ויתקן אסור למחוק ע"מ לתקן אח"כ עכ"ד ואני תמה עליו הכי הי' השגתי והשגת הגאון בי"ו על המנ"ע משום מוחק ע"מ לתקן הכי נעלם מאתנו שקי"ל להחמיר כדעת הרי"א ודעמי' דאף שמתקן אח"כ כל שאינו מתקן בעת המחיק' אסור וכן הבאתי בתשו' דקי"ל להחמיר אלא דעיקר השגתינו דלדעתינו אין איסור מחיקה כלל מן התוס' והלאה אחר שאין שם כיוצ' בו לא קידשו השם כמבואר בתשובתי באריכו' ולזה לא הועיל מעל' כלום רק שאני כתבתי שאעפ"י שדעת הגאון הבי"ו כן מ"מ לא מלאני לבי להתחיל כמכריע נגד דעת הגאון מנ"ע רק משום דבעיקר הדבר יש עוד סניף דעת הש"ג והרדב"ז דמחיק' ע"מ לתקן אף אח"כ שרי כל שמתקן בשם זה וכצ"ל שזהו דעת הסמ"ק והכלבו כמו שהוכיח בתשו' ב"א סי' ס"א באריכ' ומפורש שם בדברי הפוסקי' הנ"ל להדי' דלדידהו שרי למחוק ע"מ לתקן אח"כ ונהי דאנן קי"ל להחמיר מ"מ בנ"ד אחר שהגאון בי"ו השיג על הגאון מנ"ע דאין בתוספ' איסור מחיקה ודבריו מסתברי' ע"כ מלאני לבי לצדד להקל וכ"ז מבואר שם בתשובתי ע"כ דברי מעל' המה ללא הועיל ואין להאריך עוד:

עוד תמה מעל' דלדברי מדוע ל"כ הפוסקים ד"ז גבי יהוד' שימחק הד' ויעבה אות ה' ואו ובאמת אין כדאי להשיב על דקדוקי עניות אבל האמת תמהני מדוע לא שם רו"מ עינו על תשו' שהבאתי שם דברי הרדב"ז בתשו' שכ' ליישב דברי הרמב"ם שאם כ' החסר מלא פסול עד שימחוק היתר וכ' רדב"ז שם וז"ל שהרי כל המלאות והיתרות אינם זולת ואו או יוד והם קטנות ודקות אינם תופס' אלא מעט מקום ובכל שהוא שיעבה האות שלפניו ולאחריו לא יהי' כשתי תיבות ע"כ וזה לא שייך באות ד' עוד כ' רו"מ להשיג אמ"ש בתשו' די"ל דאופן הראשון עדיף למחוק ה"ה ולעשות מואו שני' ה' דאז אף ניחוש שמא כ' ואו ראשונ' שלא בכוונ' יש לנו צירוף דעת הבי"ו דאף שכ' האותית ראשונות בלי כוונה כל שלא כיון עכ"פ למלה אחרת אם כ' זאת האחרון בכוונ' כל השם נתקדש עי"ז וע"ז כ' מעל' דלא קרב זא"ז דשם עדיין היא עוסק בכתיבת השם משא"כ הכא ע"כ וא"א כמה הוא רוצה לחלק עלינו את השוין דבשלמ' אם היינו אומרים דאות ראשונ' שנכתב בכוונה מקדש האותית הכתובים אחריו שפיר הי' מקום לחלק דכוונת אות הראשון אינו מועיל למשוך אותיות שלאחריו לקדושתו וכוונתו רק אם נכתבו במעמד א' עם אות הראשון לא ז"ז אבל בנ"ד שאין שייכות לומר דהאותיו' שכבר נכתבו יחול עליהם הכוונ' למפרע רק שכ' הב"י דהכל הולך אחר החיתום ובגמר השם הוא נתפס וקדושו וגמורו באים כאחת א"כ מה לי אם נכתב כל השם במעמד א' או לא כל שנגמר השם בכוונה חל עליו קדושת השם וזה ברור וע"ד חליקו מהך דיהוד' שכ' דש"ה דאין השם חסר אפי' רגע א' משלימתו דעושה קודם מ"ד הא כבר נתבאר שמבואר בתשו' מ"ע דאין חילוק והאחרונים הביאו ע"כ אין לחלוק מקום ועל הדייק הקלוש שדקדק בדברי הט"ז אין להשיב כלל כי מי שבקי בלשון הט"ז ז"ל לא יקשה לו כלום ביותר לשון ומ"ש להשיב אדברי מנ"ע שאם נאמר דטעמו משום שאפשר שהואו הנשארת נכתבה בלי כוונה וע"ז כתבתי דדוחק למיחש להכי ובריר' דמלת' דבעת כתבו ואו השני' שכח שכבר כ' ואו ראשונ' ושניהם נכתבו בכוונה ע"כ וכ' מע"ל ע"ז דדברי נפלאו וכי הדבר תלוי בכתיבת הסופר לקדש שניהם וכל מפעלו הוא שיאמר קודם כ' השם שכ' לק' השם וכיון שכן אף אם אומר שכיון ששני הוואוין קידש לית בי' מששא דא"א לו לקדש רק ואו א' ואנן הוא דלא ודעיני' על איזה חל הקדוש' עכ"ד וחוץ ממה שדבריו אין בהם ממש א"א להעמיס בלשון המנ"ע שכ' וז"ל כי אנחנו לא נדע איזה מהן נכתבה שלא בכוונה וכו' ולדברי מעל' מאי ענין כוונה לכאן כן הול"ל דאנחנו לא נדע על איזה מהן חל הקדוש' והרי הגאון המובהק בעה"מ ס' בני יונה הבין בדברי המנ"ע כאשר הבנתי ולא כדברי מעל' ודי בזה ועוד כ' מע"ל להשיג עלי וז"ל מעל' מ"ש מעל' ראי' ממ"ס דהי' כתוב שני שמות של קודש מקיים הראשון ומעכב האחרון כו' דמותר בנ"ד למחוק מן התוספ' והלאה דהיינו הואו הנוספת וגם ה"ה כו' הנה חוץ ממה שכבודו עצמו הרגיש שיש לחלק ביניהם בל"ז איני מבין איך מביא ראי' ממ"ס הנ"ל וכי דינא הכי והלא כל הפוסקים נאדו מלפסוק כן ובהדי' א"ו בב"י בשם תשו' הרא"ש וכו' דמוטב לסלק היריעה מלקדור וכו' ונוסף לזה אתמהה דהא גם המ"ס אינו מתיר רק הקדיר' ולא המחיק' והרי גם הט"ז שסמך א"ע על המ"ס באם א"א לסלק היריע' עכ"ז אוסר המחיק' כו' ואיך כ' מעכ"ת דמותר למחוק מהתוספ' והלאה והבי' בשם מ"ס דעוכב או מוחק ובאמת מוחק מאן דכר שמי' במ"ס ומה גם דש"ה דבקדיר' עצמה נעשה התיקון דכשקודר השם האחרון ממיל' נשאר מתיקון כו' משא"כ בנ"ד דבמחיק' אינו מתקן רק אח"כ ובכ"ז נמי ל"ד דשם אינו מפסיד שום שם דאף השם שקודר יגנוז בשלימתו וכו' משא"כ הכא עכ"ד מעל' והאריך בזה ונפלאתי עליו איך שאף בדברי תשובתי לא עיי' שפיר ואעתיק כאן דברי תשובתי שיהי' נגד עיניו ואז יראה אם כדין השיג וז"ל תשובתי ועלה בדעתי שכוונת המ"ע היא משום דכיון דא' מהן נכתבה שלא בכוונה ולא נידע איזה מהן א"כ א"א למחוק א' מהן דדלמ' הנשארת נכתבה בלא כוונה והו"ל ככותב השם שלא לשמה וכו' מ"מ ג"ז דוחק דל"ל למחיש להכי דבריר' דמלת' דבעת כותבו ואו השני' שכח שכבר כ' הראשונ' ומש"ה כ' ואו השני' ושניהם כ' בכוונ' וכו' וראי' לזה מדתני במ"ס פ"ה הכותב שם של שני שמות של"ק מקיים הראשון ומעכב האחרון רי"א אם היא הראשון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים את האחרון ע"כ הרי דלא חששו הואיל וכ' שני שמות רצופים זאח"ז במקום שא"צ אלא שם א' שמא א' מהם נכתב בלי כוונה וטעמ' כדפי' דתליני' דשניהם נכתבו בכוונה אלא שהסופר בעת כותבו השני שכח מהראשון וה"ה בשני אותיות זאח"ז וידעתי שיש לדחות ראי' זו אבל אין נראה ע"כ לשוני נמצא דעיקר פלפולו שם לדחות מה שעלה בדעתי ליתן טעם לדברי המנ"ע לומר דלמ' הואו שתשאר נכתבה בלי כוונה ואין שם זה כשר ועז"כ דל"ל למיחש להכי אלא תליני' דשני הואוין נכתבו בכוונה ולזה הבאתי ראי' ממ"ס הנ"ל בכותב שני שמות רצופים דמעכב א' מהן ול"א למיחש דלמא אחד משני השמות נכתב שלא בכוונה וא"כ הס"ת פסולה דהא השם הנשאר אולי נכתב שלא בכוונה אלא ש"מ דל"ח להכי א"כ ה"נ בשני אותיות כפולי' זאח"ז ל"ח דלמ' אות הנשאר נכתב שלא בכוונה וע"כ אין השם בקדושתו ע"כ יראה רו"מ בעיניו מה השיג ומה ענין איסור מחוקה לכאן הא כל הפלפול שלי וראייתי ממ"ס דל"ח על השם אחר התיקון דלמ' נשאר השם שלא כתיקונו שנכתב בלי כוונה וע"ז הבאתי ראי' ממ"ס דהא חזינין דבשני שמות רצופים נמי ל"ח להכי ומ"ש שיש לדחות ראי' זו היינו שבאמת יש קצת לחלק מסבר' בין שני שמות זאח"ז דאיכ' למימר יותר דשניהם נכתבו בכוונה משא"כ בשני אותית כמובן מ"מ אין נראה לחלק אבל רו"מ בחנם השיג ודי בזה:

עוד כ' רו"מ להשיג עלי על מ"ש בתשו' לענין אופן השני שימחוק ואו השני' ויעבה ואו ראשונ' והה' וכ' שם שעלה בדעתי בכדי למיפשט מכל דקדוק' שבעת שיעבה הואו יעבור בקולמס על כל הואו וא"כ אף אם ניחוש שהואו ראשונ' נכתבה שלא בכוונ' לא איכפת לן דהא כ' רדב"ז בתשו' ח"א סי' ע"ז וז"ל אבל אם הי' צריך לכתוב שם וכתבו סתם בלא כוונה נתקדש ממיל' ומעביר עליו הקולמס ואפי' לדברי חכמי' והיינו דלא פליגי אלא בזמן שנתכוין לכתוב יהודא וכו' אף שלמעש' ק' לסמוך ע"ז נגד משמעות כל האחרונים מ"מ בנ"ד דבלא"ה אין כאן רק קצת נדנוד פקפוק כנ"ל סניף גדול הוי להעביר הקולמס וכנ"ל אמנם באמת צ"ע אם לעשות כן דבס' שערי תשו' כתב בשם התשב"ץ דאסור להעביר קולמס על השם וכו' ע"כ דברי וכ' מעל' ע"ז וז"ל ונוראות נפלאתי על כבודו בזה למה הצריך להבי' ממרחק לחמו מס' שערי תשוב' הלא מבואר היא וכמעט כל הפוסקי' ס"ל כן וגם במקומו בסי' ער"ו מבואר דאף בחישב לכתוב הסם כו' פסול ומבואר בש"ך דל"מ העברת קולמס כו' גם באה"ע סי' קל"א לענין גט וכ"כ הב"י סי' ער"ו דאין תקנה בהע"ק לשמה גם המג"א בסי' ל"ג כ' דלרבנן ל"מ הע"ק לשמה וראיית הב"י מהא דאזכרו שבה ל"כ לשמה וכו' עכ"ל מעל' וא"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני דאני הבאתי מס' שערי תשובה בשם התשב"ץ להחמיר דיש איסור הע"ק על השם לחדשו והיא מטעמ' דאפשר דהכתב עליון מבטל כתב התחתון והוי כמוחק השם ומה זה עיין להך פלפול' אם מהני הע"ק לשויא לשמה דאדרב' הני מילי לא קיימי אהדדי וראיות מעל' מכל הני פוסקים דלא ס"ל כרדב"ז לאו ראיות הם כלל דהא ע"כ הרדב"ז ז"ל ראה הג"מ דפ' הנזקין גבי ס"ת דאזכר' שבה ל"כ לשמן דמוכח שם להדי' דאליב' דרבנן אף בשם א' לא מהני הע"ק מדפריך לימא דלא כר"י וצ"ל דס"ל דאין מכאן הכרע דאיכ' למימר כמ"ש התוס' במנחות דמ"ב לחד תריצ' וה"ר אלחנן במרדכי הס"ת דהך סוגיא מיירי שאמר שהאזכר' כ' בהדי' שלא לשמן ובהא פשיט' דכ"ע מודי דל"מ הע"ק וכמו בהך דיהוד' לרבנן אבל בכ סתם אין לנו ראי' דל"מ הע"ק אף אם נימא דבגט אף בסתם לא מהני הע"ק שאני גבי גט דסתם אשה לאו לגרושין קיימי משא"כ בשם ס"ל להרדב"ז דבסתמ' קדוש ואסור למחקו כמבואר שם בתשו' רדב"ז וז"ל ומ"מ מודה אני שאם כ' השם סתם בלא כוונה שאסור למחקו משום שכתיבת האותית מוליך אותם לקדושתם דומיא דשוחט זבחים סתם וכו' ע"ש ואף דמודה הרדב"ז ז"ל דאע"פ שקדושת השם עליו לענין שאסור למחקו אעפ"כ אינו כשר בסת"מ כל שנכתב סתם ודלא כד' הר' אלחנן והך תי' שבתוס' שם אלא כמ"ש התוס' שם באינך תרוצי וכן מסיק המרדכי שם וסה"ת וכל הראשונים דהא הרדב"ז עצמו לא הכשיר אלא בהע"ק דוקא מ"מ ס"ל דהע"ק עכ"פ מהני כיון דעכ"פ קדושת השם עליו מקודם ג"כ לענין שאסור למחקו לדעתו וצ"ל דהך דס"ל דכ"ז שלא העביר הקולמס פסול משום דסתמא פסול לא מוכח לה מהך דנזיקין מהך דאזכר' לא כ' לשמן כמו שהוכיחו התוס' הנ"ל והר"י דאורלייניש במרד' דא"כ מוכח נמי דהע"ק נמי ל"מ מדפריך לר"י דוקא אלא וה"ט הוא דמוכח דסתמ' פסול מהך דפריך בפ' השולח ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיב' לשמה לא בעי כמו שהוכיח בסה"ת ע"כ נדחו כל הראיות שהביא רו"מ לסתור דברי הרדב"ז והראי' שהביא מעל' מדברי הש"ך הנה אני אומר שאף אם הי' מפורש בש"ך להיפך מ"מ אין לדחות דברי הרדב"ז בקל מכח ד' הש"ך בפרט שהש"ך לא ראה דברי' אמנם האמת שהש"ך כוונתו אעיקרא דדינא לענין אם כ' שלא לשמה ל"מ הע"ק ולא אהך דינא שכ' המחבר שם באם לא הוציא בשפתיו דהא הש"ך מכשיר בס"ק הקודם בזה אף בלא הע"ק ודוחק לומר דהש"ך כ"כ לדעת המחבר ע"כ הנכון כמ"ש ע"כ כתבתי בתשו' שאעפ"כ ממשמעות כל האחרונים ל"מ כן אבל עכ"פ סניף גדול הוי לולא שיש לחוש כן מחמת מחיקת השם לדברי השע"ת בשם התשב"ץ ובאמת גם בהך מלתא דסביר' לי' להרדב"ז באם נכתב השם סתם דאסור למחקו לא משמע כן מדברי הפוסקים מדכ' סתם דאם נכתב בלא כוונה דמותר למחקו ועיין שם בט"ז וש"ך וכ"מ להדיא מדברי הסמ"ק הובא בספר בד"ה דאף אם נכתב סתם בלא כוונה מותר למחקו וטעו דהרדב"ז נ"ל דנפק' לי' הך דינא מדפריך הש"ס אהך דאזכרות שבה לא כתב לשמן וליעבר עליו קולמס ולקדשו כמאן דלא כר"י ע"ש וקשה לרבנן מי ניחא הא אפשר למחוק כל השמות ולכתבן מחדש וא"ל משום דמחזי כמנומר הא אכתי לא אסיק אדעתי' דהש"ס הך טעמא וע"ש בתשו' נו ב מ"ק חאה"ע סי' פ"ה ומש"ה הוציא הרדב"ז דשם שנכתב סתמא אסור למחקו אלא דאם כן אפסידינן לקמייתא דא"כ דהרדב"ז מפ' להך דל"כ לשמן דמיירי בסתמא וכאינך תירוצא בתוס' ממילא מוכח דבסתמא לא מהני הע"ק מדפריך לר"י דוקא והנלע"ד דהרדב"ז ס"ל דהך לישנא שאמר הסופר אזכרות שבה משתמע לתרי אפי דאיכא לפרוש שכ' סתמא וכפשטא דלישנא וכמ"ש התוס' והמרדכי ואיכא לפרושי נמי דלאו דוקא היא ולישנא קלילא הוא וכמ"ש התוס' לתי' מציעא והר' אלחנן דהפי' הוא שכ' שלא לשמן ומש"ה עכשיו דנסתפק לן מה כוונתו ע"כ לרבנן אין להם תקנה דאזלינן הכא והכא לחומרא ומש"ה אסור למוחקן ולתקן דלמא כוונתו שכ' סתמא ואסור למחקו כדברי רדב"ז הנ"ל והע"ק נמי ל"מ דדלמא כוונתו דכ' שלא לשמן ולא מהני הע"ק ולדברי שאר פוסקים דפליגי ארדב"ז ונרא' מדבריהם דאף בסתם מותר למחקו צ"ל דזה ידע הש"ס דלמחוק ולכתוב מחדש בכל האזכרות מחזי כמנומר ולר"י הוא דקשי' לי' דהי' ס"ל להמקשה דבהע"ק לחודי' לא מחזי כמנומר והתרצן הוא דחדית לן דבהע"ק לחודא נמי מחזי כמנומר כנ"ל ברור ואין להאריך. עוד כ' רו"מ להקשות דאם נאמר כדברי דמהני הע"ק א"כ בהך שכ' האזכרות בזהב בפ' הבונה דקתני יגנוז והפי' הוא שזרק זהב על אותיות השם וכ' הש"ך בסי' ער"ו דמש"ה נקט אזכרות דבשאר הס"ת אפשר לתקן בגרירת הזהב משא"כ באזכרות דאסור דהוי כמוחק השם כמבואר בא"ח סי' ל"ב ואם כדברי א"כ אף באזכרות יש תקנה בהע"ק עכ"ד ואני אומר ראשונה למה כ' מעל' לשון השגתי עלי הא אני כתבתי בתשובתי שבאמת משמעות כל האחרונים דלא כהרדב"ז וכי בשביל שהבאתי דבר חידוש בשם רדב"ז יחול בזה עלי השגה ובאמת מעל' על רדב"ז בא להשיג ובאמת בשתים לא עלתה לו ראשונה אשתמיט לי' ש"ס ערוך בפ' הנזקין דפריך התם אהך דאזכרות שבה ל"כ לשמן וליעבר קולמס ולקדשן כמאן דלא כר"י ומשני אפי' תימא ר"י ע"כ ל"ק ר"י אלא בחדא אזכרה אבל דכולי ס"ת לא משום דמחזי כמנומר ע"כ ובהך דפ' הבינה תניא או שכ' האזכרות בזהב א"כ ק' מעל' לאו ק' היא כל עיקר ועוד אני תמה על מעל' מעיקרא מאי קא קשי' לי' ארדב"ז ז"ל הא הרדב"ז ע"כ מודה דאם כתב בהדיא שלא לשמה לא מהני הע"ק דהא ש"ס מפ"נ הוא בהך דנתכוין לכתוב יהודא דרבנן ס"ל דהע"ק לא מהני רק שכ' הרדב"ז דאם כ' השם בסתם לזה מהני הע"ק ואם כן מה קשיא לרו"מ דלמא הך דאזכרות בזהב דל"מ הע"ק לדעת רו"מ להך דשלא לשמו דמיא ובאמת בהך ענינא דכ' אזכרות בזהב אם מהני הע"ק דפשיטא לי' למעל' דלא מהני תמהני איך לא שם לבו לדברי האחרונים וכבר קדמוהו רבנן והא"ר והפ"מ פליגי בהא מלתא בא"ח סי' ל"ב דהא"ר כ' דל"מ הע"ק וראייתו מהך דבכ' אזכרה בזהב אין לו תקנה (פי' דהא מבואר בש"ע א"ח סי' ל"ב ס"ג דאם זרק זהב על אות א' מאזכרה אין לו תקנה ולמה אין לו תקנה בהע"ק אכן מן הש"ס אין ראי' כנ"ל וס' א"ר אינו תי' לע"ע ועכצ"ל כמ"ש) והפ"מ דחה ראייתו ומסיק דבאמת מהני הע"ק ע"ש בפ"מ במ"ז ס"ק ב' וס"ק ט"ו ובא"א ס"ק ל"ח ובתשו' שכתבתי זה לא כביר ל"ק קיטוב הארכתי בענין זה שלכאורה יש סיוע לדברי הא"ר מהך שכ' הסמ"ג והסה"ת דבהך דחק תוכת ל"מ הע"ק אף לר"י דדוקא בענין שלא לשמה כיון דעכ"פ אות הוי אלא שנכתב שלא לשמה ס"ל לר"י דמהני הע"ק לשוי' לשמה משא"כ לשוי' אות לא מהני והארכתי שם בפלפול והעלתי כדברי הפ"מ דדוקא בהך דח"ת דהא דפסול אינו משום הדיו רק פסולו מצד אחר מש"ה הע"ק ל"מ דהו"ל כתב ע"ג כתב אבל בהך גוונא דכ' בזהב דלא הוי כתב מצד הדיו בודאי מהני הע"ק כדמוכח מש"ס פ"ב דגיטין גבי דיו ע"ג סיקרא וגבי רושמין להם באבר ע"ש ואכמ"ל עור הי' נראה לומר דמש"ה בכ' אזכרות בזהב דאין לו תקנה בהע"ק משום דקיי"ל בפ"ב דגיטין גבי דיו ע"ג סיקרא חייב שתיים לענין שבת א' משום כותב וא' משום מוחק ומש"ה אסור להע"ק בדיו ע"ג האזכרות הכתובים בזהב אלא שאפשר לומר דאף דלענין שבת הוי מוחק מ"מ לענין מחיקת השם כל שהוא מתקן השם אין כאן השחתה ואיבוד ח"ו אף שהוא כמוחק וגדול' מזו ס"ל להגאון מוהר"ל מפראג ז"ל הובאו דבריו בתשו' חב"י דמותר למחוק השם ע"מ לכתבו יותר נאה ומהודר ממקדם דאין זה השחתה דאדרבא מתקן הוא והביא ראי' מהורדס שסתר המקדש ע"ש וכבר הבאתי דבריו בתשובתי בנ"ד ואף שח"ו לסמוך ע"ז להקל מ"מ בנ"ד דמתקן ממש הוא דהא מקודם הי' פסול דנכתב שלא בדיו אפשר דשרי להעביר הקולמס ולתקנו אף שהיא מוחק אמנם י"ל דלמאי דקיי"ל להחמיר כדעת הרי"א ודעמי' דמוחק ע"מ לתקן אח"כ נמי אסור אפשר למיחש בכ"ד נמי ואף די"ל דשאני התם דבעת המחיק' אכתי לא תיקן משא"כ הכא דמתקן בשעת מעשה ובזה לכ"ע שרי דהא מותר להפריד דבקות אותיות שבשם כמבואר בטוש"ע והיא מדברי תשו' הרא"ש וממרדכי ומבואר שם דטעמם משום דהא תיקון הוא ושרי ע"ש אמנם אכתי יש לחוש דהא בעת התחלתו להעביר בקולמס על קצה האות עדיין לא תיקן כלום וכבר מחק קצת האות ע"י הע"ק ונמצא דיש להחמיר לדידן דקיי"ל להחמיר למעש' במוחק ע"מ לתקן אח"כ ואולי שלזה כיון הפ"מ במ"ז ס"ק ב' ע"ש שקיצר אלא דאפשר לומר לאידך גיסא דהא הרבה מהמחברים ס"ל להקל במוחק ע"מ לתקן שם זה ואף דמחק אח"כ ה"ה הש"ג ודעמי' כאשר כתבתי בתשו' בנ"ד וא"כ אף דאנן קיי"ל להחמיר למעשה ה"מ דוקא באם בשעת המחיקה אינו עוסק בתיקון כלל אבל בנ"ד דבעת הע"ק שמוחק עוסק בתיקון משרי שרי בשהגם שי"ל דבענין זה לא הוי כמוחק כלל וכן מצאתי בתשו' נוב"י מה"ת חיו"ד סס"י קפ"א שכ' וז"ל אבל שם שנכתב בצבע ירוק והוא מעביר עליו זהב לית בי' שום מיחוש כו' ולא מוחק הוי דהא עדיין השם נקרא אדרבא משביח הכתב שיהי' ניכר יותר ע"י הזהב ואף שלענין שבת חייב שתיים בכה"ג כמו בדי' ע"ג סיקרא דחייב משום מוחק ומשום כותב ע"כ היינו משום שעושה שתי מלאכות שמחק הסיקרא וכ' בדיו אבל בנ"ד דמשום מוחק השם אתינן עלה דאזהרה הוא משום ל"ת כן וכו' ואינו אסור אלא דרך השחתה אבל כשעושה להיות השם ניכר ביותר פשיטא דמותר כנלע"ד עכ"ל וכצ"ל למאי דנהוג עלמא להעביר קולמס על הכתב שנתאדם הרבה בס"ת לחדשו ובודאי דנהוג להע"ק גם על כתב השמות דהא ז"ז אין להס"ת ההוא תיקון והא דיו שנתאדמה כסיקרא דמי ולאו דיו הוא כמפורש באחרוני' בא"ח סי' ל"ב וכן מבואר בהגה"מ פ"א מה' ס"ת וכבר הארכתי בזה בתשו' א' להוכיח דאם נתאדמה הדיו בתכלית האדמומית ולא נשאר בה שחרית כלל לאו דיו הוא וא"כ איך שרי להע"ק על השם הא הו"ל מוחק כמו בדיו ע"ג סיקרא ולפי הנ"ל א"ש ואולי י"ל דבדיו שנתאדמה יש עוד סניף דלדעת ר"ת ודעמי' אין הכרח דקפדי אדיו שחור ממילא אף בנתאדמה י"ל דמקרי דיו ולא הוי מוחק אבל אנן הא לא קיי"ל הכי כאשר הארכתי שם מ"מ קצת סניף להקל הוי ואכמ"ל עוד. עוד הי' אפשר לפלפל למיחש בהע"ק ע"ג הזהב משום חציצה בין הקלף להדיו ועיין בנו"ב מ"ק חא"ח סי' א' ובס' בי"ו האריך בזה וגם אני הארכתי בד"ז בתשו' ואכמ"ל עוד (אחר כמה שנים עיינתי בתשב"ץ בח"א סי' קכ"ז וראיתי שעמד בזה דאמאי ל"מ הע"ק בכ' האזכרות בזהב ותי' כנ"ל א' משום דכל האזכרות מחזי כמנומר שנית משום מוחק כמו בדיו ע"ג סיקרא והארכתי בזה בכמה תשובות ומדי עברי בתשו' נו"ב מה"ת הנ"ל (ותשו' זו היא מהגאון מהר"ש בן הגאון המחבר) ראיתי מלתא דתמיהא ומקודם נבא לדברי כ"ת שהרעיש על הסופר הרבה וכ' כ"ת שהסופר שאל את פיו בתחלה אם מותר לתקן ואסר לו ותיכף אח"כ שמע רו"מ שאעפ"כ תיקן ושאל את פיו ואמר לו שעשה ע"פ הוראתו וכשרא' רו"מ תשובתו בזה הוכיחו על פניו בראותו שאני שאע"פ שדעתי נוטה לתקן ע"י קטן מ"מ אני כ' שכ"ז להלכ' אבל לא למעש' עד שיסכים עוד א' מחכמי הדור המפורסמים אז יעשה מעשה ובלא"ה דברי בטלים למעש' ולא מצד הסופר מענה נכונה להשיבו רק אמר שקודם לכן התרתי לו בע"פ בפשיטות וגם למדן א' מזאליטשיק התיר לו ע"כ כ' רו"מ להודיעני שעלי מוטל לכתוב לזאליטשיק שלא יקראו בס"ת הלזו למען ימנעו מברכה לבטל' מכאן והלאה כי הס"ת פסולה אף בדיעבד אחר שהסופר חשוד לאותו דבר וסמוכ' שלו היא מתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ז וגם הביא דברי הר"י בן הרא"ש ז"ל שהשיב על קידור השמות שאסור לדעתו הואיל שנעבד' בה עבירה טוב להחליפה עכ"ד מעל' והנה אם האמת כדברי כ"ת שהסופר עשה כן בלי הוראת חכם להיתר וגם אחר שכבר שאל את פיו ואסר לו והוא לא השגיח ותיקון ולא ידעתי לו מקום זכות וראוי לגעור בו בגערה כי מה כחו להכניס א"ע בדברים כאלו ואם השיב שכבר שאל את פי מקודם והתרתי לו בפשיטות שקר עינה וכך גופא דעובדא שבראשונ' בא לכאן חתן הסופר ושאל השאלה בע"פ והשבתי לו שהדבר צל"ע למעש' ובל יעשה דבר עד אשר אשוב במכתב ואחר כך שיחר פני ע"י כמה אנשים להשיבו ומחמת שמאז לא הייתי במזג הבריאות וגם הי' לפני להשיב על ענינים הנחוצות יותר מזה לא השבתי לו כל מאום עד שהסופר בא בעצמו לכאן וביקש מאתי ע"ז ותיכף התחלתו בפניו לכתוב התשו' אשר ראה מעל' והוא לא הי' לו פנאי להמתין עד הגמרה ואמרתי לו בע"פ שדעתי להלכ' שמותר לתקן באופן שאכתוב שם אבל איני סומך למעש' עד שיסכים א' מחכמי הדור והזהרתיו שחליל' לו לעשות דבר עד שמקודם ישיג תשובתי וירצינה לפני אחד מחכמי הדור ואזי אם גם הוא יסכים למעש' גם דעתי מסכמת וז"ז דברי בטלים למעשה כמבואר בתשובתי ובאמת קשה עלי להאמין עליו אם המרה את דברי וגם לאמר דבר שקר בשמי ואולי גם כ"ת א"י תוכן העובדא בבירור ואני רואה שכבודו אורייתא מרתחי לי' הרבה מאד על הסופר ואולי זה גרם לו שלא חקר דבר אמת ולא אאריך בזה אמנם איך שיהי' בדבר אשר מעל' כתב לפקפק על הס"ת לענין דיעבד וכ' שהס"ת פסולה אף אחר התיקון נא ימחול לי מעל' להעלות במכתבו דברים שאין בהם ממש וכיון שבא לכלל כעס כו' ואף אם הי' הדין פשוט שאסור לתקן משום דהו"ל מחיקת השם ח"ו הא אף הך עובדא שנשאל הנו"ב בסי' ע"ז שכת' שהי' נראה שהסופר ההוא מחק כל הכתב מהירעות הישנות ובתוכם כמה וכמה אזכרות וכ' ע"ז מחדש ובודאי עשה עון פלולי ר"ל וארבעים בכתפיו על כל שם ושם עכ"ז כ' הנו"ב דהס"ת אינו פסול' בכך מטעמים שהאריך שם ומה שהביא מדברי הר"י בן הרא"ש שכ' בענין קידור השמות שטוב להחליף היריע' לא כ' רק שלכתחל' טוב להחליפ' אבל לענין הדין הס"ת כשרה בלי פקפוק ומאי ענין חשש ברכה לבטל' וגם הב"ח כשהביא תשו' הר"י בן הרא"ש כ' בלשונו לכתחל' טוב להחליפ' וגם אח"כ כ' ע"ז הב"ח וז"ל מיהו ודאי נרא' אם אין שם ס"ת אחרת קורין בה כ"ז שלא החלפו' שהרי כשרה הוא ע"כ ממקום שהביא רו"מ ראיות משם מבואר להיפך וכ"מ להדיא בתשו' הריב"ש הובא בענין כ' האזכר' בזהב ופי' הנ"י שזרק הזהב על כתב השמות והביא הבית יוסף אח"ז תשו' הריב"ש וז"ל וכתב הריב"ש בתשו' שאם עבר וגררן וכתבן בדיו כשר וכו' ע"ש הרי שלא פסלה משום שנעבדה בה עביר' (א) **(הג"ה מבן המחבר בתשו' ח"ס סי' רע"ט בד"ה ומאי דקמן נרא' דהבין דאף בדיעבד אסור לקרות בהס"ת משום שנכתב דאין לומר דמיירי דוקא באם הוא לאברהם שהביא בשם תשו' בית יהודא ובשם הברכ"י דהס"ת כשר בדיעבד כדעת הפריש' ס"א ז"א דהא בסס"י ער"ט כ' רמ"א)** ובהיות כן אני תמה על הגאון מוהר"ש בן הגאון נו"ב ז"ל שכ' לפ' בדברי הנ"י מה שלא עלה ע"ד וז"ל בנו"ב סי' קפ"א תחלה הביא בלשון הנ"י וז"ל הנ"י שכ' האזכרות בזהב כלומר שזרק זהב ע"כ השמות שנכתבו בדיו אפ"ת פסול דס"ל כתב העליון כתב הוא ומבטל התחתון לפי שהוא מוחק אסור לקרות בו עכ"ל הנ"י וכתב הגאון מוהר"ש דהב"י כשהביא דברי הנ"י השמיט סיום דברי הנ"י שמסיים לפי שהוא מחקו אסור לקרות בו ומשום דהי' ק' להב"י דבאמת דברים אלו שפת יתר הם ואין להם הבנה ע"כ כ' הג' מהר"ש שם דהפי' בהנ"י הוא משום שהי' ק' לו להנ"י על הברייתא דתני יגנז דמשמע דאפי' ביחיד אסור לקרות בה ואמאי וא"ל משום גזרה דלמא יקראו בה בציבור הא כ' הט"ז רס"י רפ"א דבדבר שפסולו ניכר ליכא למיחש ע"כ פי' הנ"י משום דעשה איסור דזרק זהב על אותיות השם והוי כמוחק השם וכיון שנעש' בה איסור ע"כ אפי' ביחיד אין לקרות בה ודוגמא לזה כ' הב"י בסוף סי' ער"ו דאם נקדר השם מהיריע' טוב להחליפ' כיון שנעש' בה עבירה רק שהב"י שהשמיט דברי הנ"י הנ"ל לא ס"ל הך דינא וכל האחרוני' נמשכו אחר ד' הב"י ע"ש בנו"ב באריכות וא"י אחר מכ' הרב מה ראה על ככה לפ' כזה בדברי הנ"י דאם כדבריו דזה הי' ק' להנ"י דמדוע קתני יגנז ול"ק פסול ע"כ תי' הנ"י דמשום שנעש' איסור ע"כ יגנז מלקרא אפי' ביחיד א"כ מה יעשה באינך דקתני התם בברייתא הנ"ל דהא ז"ל הברייתא וכתבתם כו' שלא יכתוב אלפין עייני' וכו' כתבה כשיר' כו' או שכ' קצת בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו ע"כ וא"כ לפי הכתב הך סיומא דהרי אלו יגנוזו אכולי הנך פסולי קאי ומה יענה בהחם אירע כשיר' או שלא בדיו מדוע יגנוזו מלקרות בהם ביחיד ובאמת הך ד אבל דעת לאו דוקא הוא כלל וע"ש תשו' נו"ב מה"ת סי' קע"ד ובאמת כתב כשר מ"מ קפ"א המעיין שם יראה בעליל שלא הי' אז לפניו גוף לשונו וע' בבאה"ט הבונה הנ"ל ובאמת הפי' בלשון הנ"י הוא פשוט דמשורר שם מבואר כד דטעמא דפסול בזרק זהב משום דס"ל כ' העליון כ', מוטב לסלק היריע' ובאמת הא איתא בפ"ב דגיטין בסיקרא ע"ג דיו התשב"ץ עצמו שם נרא' ולחד מ"ד מקלקל הוי ועכ"פ כותב לא הוי לכ"ע גט הכתב שפיר דמי ובאמת כתב העליון מבטל כ' התחתון דהא באמת כ' התמעט הכתב עי"ז וכ"מ בב"י באמת דעכ"פ בטל כ' התחתון ומחקו ולפי' תתקנ"ד ודברי הב"ח צ"ע וז"ב ואמת בדברי הנ"י ולזה הב"י כשהעתוכ"כ הב"י סי' ער"ט ובאמת דברי הדין ל"כ סיום דברי הנ"י משום דהכל כ עיינתי ונלע"ד דהט"ז והש"ך לא למעט הכתב אף שא"א לתקן בא"א ברס"י ער"ה וכן נהגו הסופרי' לתקנו שאפי' אם היו בנ"ד איסור מחיקת השם בבירור והסופר בזדון לבו ח"ו מחק השם אין כאן חשש על הס"ת ההיא בדיעבד וכ"ז אם כדברי מעל' אבל האמת מעל' מרוב חפצו לרדוף אחר הסופר האריך בדברים שאין בהם ממש ושרי לי' לארי' דאיך מלאו לבו לכתוב לפסול את הסופר ולעשותו חשוד כזה למחוק שמות בזדון ח"ו ואפי' אם הי' האמת כדברי מעל' שהסופר עשה הדבר בלי היתר הכם אף שהרע לעשות כאשר כ' למעל' מ"מ ח"ו להוציא עליו לעז פסול וכי מאן דסמך עצמו ע"ד הגאון המובהק בעה"מ ס' בני יונה שהוא מורה ובא למחוק הואו השני' עם היוד יתכן לכתוב עליו שהוא נעש' חשוד ופסול והלא הגאון אדונינו בעל מנ"ע לא כ' גם הוא בהחלט דהוי מוחק השם אלא כ' דראוי להחמיר וגם ה"ה הרבה מהגדולים המובהקים שמתירים למחוק השם בכל ענין ע"מ לתקן שם זה שמוחק והגאון מוהר"ז מבראד בתשו' ב"א סי' ס"א האריך והביא הרבה סמוכים להם ובהצטרפ' כל זה אם א' כבר עבר ועשה כהוראתם מי ימלא לבו לכתוב עליו כזאת ע"כ אין בדברי מעל' בזה ממש והחשש שחשש מעל' לענין ואו ראשונ' דלמא נכתבה שלא בכוונ' כבר כ' בתשו' בנ"ד שלענ"ד ק' לעשות מזה איזה מיחוש גמור בפרט לענין דיעבד בפרט שיש לנו צירוף דברי הב"י בשם הק' שאם כ' אות האחרון שבשם בכוונה כל השם ק' עי"ז כאשר הארכתי כבר ולקמן יתבאר עוד שבנ"ד בלא"ה אין כאן בית מיחוש עוד כ' מעל' וז"ל וההיתר שיעשה במחיקה ע"י קטן שכ' מעל' תמהתי שכתבו אף לסניף דבכזה ודאי מחייב שולחו כנודע והאריכות הוא למותר ע"כ לשון מעל' ואני אומר מעל' היא מחוי במחוג בלי ראי' רק שעושה זאת לדבר פשוט וכותב כנודע ובאמת דבר זה לא נודע ולא יתוודע לעולם ואשתמיטתי' דברי התוס' בב"מ דף יוד ע"ב ד"ה אשה ועבד דבקטן אפי' לרבינא לא מחייב שולחו משום דאין שליחות לקטן ואף ע"פ שמדברי הנ"י שם מוכח להיפך כבר תמה עליו באמת הש"ך בח"מ סי' קפ"ב וכבר עמדו המחברי' ז"ל על התוס' בריש שבועת בד"ה ועל הזקן שדבריהם נפלאו וסותרי' דבריהם שבב"מ וע' בס' שער המלך פ"ה מה' מלוה ולוה וגם לפמ"ש בס' נה"מ בח"מ סי' שמ"ח בנ"ד אף לדברי התוס' בשבועת אין שליחות. אמנם כ"ז יש לפלפל אליבא דרבינא אבל לרוב הפוסקים שפסקו כרב סמא והחזיק אחריהם בש"ך סי' קפ"ב פשיטא דלכ"ע אף בקטן אין שליחות בכה"ג רק בקטן שאין לו יד קאמר הנ"י דהו"ל כחצר דבע"כ מותיב בה והיינו שאינו מבחין בין צרור לאגוז כמבואר שם ובנ"ד שבאנו לעשות תיקון המחיקה ע"י קטן פשיטא דע"י קטן טפש כמוהו ח"ו לעשות כזה שקלקולו יתר על תקונו כלל הדברים אמח"כ כ' מעל' דבריו שלא בהשגחה ואני תמה הלא ראה בתשובתי דהך סניף דע"י קטן לא מדידי הוא אלא שהבאתי כן בשם הגאון בתשו' ב"א ע"כ איך מלאו לבו לדחות דבריו בקש בלי ראי' ובאמת בתשו' ב"א בסי' ס"ב מלא דבריו שכ' בתשו' סי' ס"א והרגיש ממש בכל הנ"ל וגם בדברי התוס' בב"מ ושבועת הנ"ל ופלפל בדבריהם באריכות כדרכו והעלה דסניף גמור הוא לעשות ע"י קטן ומ"ש מעל' וז"ל ועוד נלע"ד ראי' דל"מ היתר זה דהנה כת המתירים מחיקה צורך תיקון כו' מביאים ראי' מבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדס לסתור בהמ"ק ע"מ לתקן כו' ואי מותר לעשות ע"י מי שאינו בר חיוב ק' דמאי ראי' משם דלמא הי' הסתירה ע"י עכו"ם וכדומה שאינו בר חיוב אע"כ דאין חילוק ומתחייב שולחו עכ"ל מעל' והנה מ"ש וכדומה לא ידענא מה הוא דהא ע"י קטנים פשיטא שלא הי' באפשרי לסתור כל הביהמ"ק ועל קושייתו אני תמה איך עלה על דעתו שבאמיר' לעכו"ם לעשות עבירה שישראל מצווה עליו מתחייב שולחו א"כ אמירה לעכו"ם שבות שאינו אלא מדרבנן היכא משכחת לה **(הג"ה מבן המחבר א) בקשי' זו כבר הרגישו המחברים עיין בתשו' פ"י ס"א חיו"ד סי' ג' ובספר בית מאיר באה"ע סס"י ה' והישועות יעקב באו"ח ס"ו סס"ג שניהם דבר א' כוונו דדוקא גבי' שבת לא שייך שליחות וגם בהקושי' השני' שכ' אאמו"ר הג' ז"ל מהא דב"מ ד"צ הרגיש הישועות יעקב שם ותי' בטוב טעם ועיין בתשו' שבית יעקב ח"א סי' קס"ד:)** ועוד דבשאר איסורים מיבעי' לי' בש"ס ב"מ ד"צ אם איכא אף איסור שבות באמירה לעכו"ם ובעיקר קושייתו אי בעינא אמינא לי' דאעפ"כ שפיר הוכיחו הפוסקים דמוחק ע"מ לתקן מותר דאם נאמר דגם ע"ז באתה האזהרה ל"ת כן א"כ להך צד מאיבעיא דאמירה לעכו"ם אסור אף בכל התורה מדרבנן עכ"פ א"כ איך השיא בבא ב"ב עצה לעבור אדרבנן עכ"פ (ובנ"ד כבר האריך בתשו' ב"א סי' ס"ב דאין מקום לאסור ע"י קטן משום שבות ע"ש באריכות וגם פשיטא דבנ"ד אף אם נחוש להחמיר א"ן כאן רק איסור דרבנן דהא אף המחמירים במוחק ע"מ לתקן משמע מדברי האחרונים דאינו אלא מדרבנן בפרט בנ"ד שאף לדברי המנ"ע אין איסור המחיקה ברור ואכמ"ל ע"כ ע"י קטן סניף גדול הוי להתיר) ועוד אני תמה שאין כאן אפי' התחלת קושיא דאיך הי' אפשר לסתור כל הביהמ"ק ע"י עכו"ם הא עכו"ם משתלחין אף ממקום החול כמבואר במשנה פ"א דכלים משנה ח' וקדושת ביהמ"ק לענין זה אף אחר שנחרב לא פקע כמבואר ברמב"ם ספ"ו מה' בית הבחירה וע' במג"א בא"ח בסי' תקס"א במה שהחזיק במעוז כרמב"ם הנ"ל וכ"כ בשם שאר פוסקים וא"ל כיון דביהמ"ק הוי בי' תיוהא כדאיתא בריש ב"ב ואם כן הך סתירה צורך בנין הוי ואיתא בתוספתא דכלים הובא בש"ס שלהי עירובין דהכל נכנסין להיכל לבנות ולתקן כו' ע"ש דאם כן ממילא משתמע דסתירה צורך בנין הו"ל כבונה וממילא ראייתם מוכרחת דמותר למחוק ע"מ לתקן וממ"נ ראייתם שפיר ועוד הא לחד תירוצא שבש"ס רפ"ק דב"ב הך ביהמ"ק דסתר הורדס לא הוי בי' תיוהא ופשיטא דאסור להניח לכנוס שם עכו"ם ואין כאן ק' כל עיקר עוד כ' מעל' טעם לפסול לתקן בנ"ד והביא דברי הגאון מוהר"מ בנ"ע בביאור מרדכי שלו באריכות שכ' בענין דלת דיהודא דמיירי דוקא שכ' הד' לכוונת ה' אלא שבעת שהי' צריך לכתוב כרעי דה' שכח וחזר וכ' ה' אבל אם בשעה שכ' הד' בכוונת ד' א"כ אות ד' נכתבה שלא בכוונת השם ול"מ מה שיכתוב כרעי' לשמה ועפי"ז כ' רו"מ דמש"ה בנ"ד כ"ש דאין לו תיקון ובאמת אינו יודע מה ענין מוהר"מ לכאן ועל איזה תיקון סובב דברי מעל' על אופן השני שכ' למחוק ואו השני' ולהעבות ואו ראשונ' עם הה' מה השגה השיג מדברי מוהר"מ הנ"ל שאינם ענין לכאן ולחוש שמא לא כ' ואו ראשונה בכוונה בלא דברי מהר"מ יש חשש בפשיטות רק דכבר כ' שאין זה מקום מיחוש בפרט לענין ואו ראשונה ועל אופן הראשון שכתבתי למחוק הה' ולעשות מואו השני' הא פשיטא דאין כאן השגה חדא דאף על הואו שני' ק' לעשות חשש גמור שאולי נכתבה שלא בכוונה כאשר כבר הארכתי ואף שנכתב' לכוונת ואו מ"מ מאי נ"מ אחר שנכתבה לכוונת השם ואין לנו עסק בנסתרים בפרט במקום שאין לו תקנה בא"א כי עיקר הדין שצריך לכתוב לכוונת השם ועוד נראה לפי עניות דעתי ברור הגם שאין לפני גוף הס' ביאור מרדכי דאף הגאון מוהר"מ ז"ל לא קאמר אלא לדעת הרד"ק ומהר"מ אלסקר והפר"ח בה' גיטי' שס"ל דכל האות צריך להיות נכתב ע"י כתיבה גמורה ולשמה אבל הא באמת הרבה פוסקים פליגי עליהם ה"ה מהר"ל ן' חביב בתשובותיו וחכמי אשכנז מהרי"ו וסייעתו וכן דעת הב"י ורמ"א באה"ע רס"י קכ"ה כמבואר בהגהת רמ"א שם סי' קכ"ה ס"ד דכל שנגמר האות כדינא לא איכפת לן אף אם נפל ממילא טפת דיו יכול לגמרי לעשות ממנו אות וע"ש באחרונים ובס' ג"פ שם כ' דבדיעבד אין להחמיר כמהרד"ק וע"ש בס"ק י"ח ובס"ק ל"ח באריכות וע' במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג וע"ש בפ"מ שתמה דהא המקצת אות נכתב שלא לשמה ולק"מ דלהני פוסקים אף אם נכתב מקצת האות שלא לשמה נמי כשר כשגמרו לשמה וכן מבואר בס' ג"פ שם ס"ק ל"ח להדיא וכן הרגיש שם בס' לבושי שרד ואכמ"ל עוד. אמנם בעיקר הדבר בנ"ד עלה על לבי שקרוב לודאי דכך הוי עובדא וכמדומה ששמעתי כן מהסופר שבעת שכ' הואו השני' נתכוין לכתוב ה' אחרונה שבשם בה' שנוהגין הסופרים לכתוב ע"פ קבלת האר"י ז"ל מקודם רגל הימין מההא כמין ואו ואח"כ לעשות הגג ובעת שכ' הואו להתחיל לעשות ממנה אות הה' קודם הגמר שכח ונדמה לו שכותבה במקום הואו שבשם הק' וחזר וכ' הא ע"כ ואו השני' כ' לשם הא ואם כן הי' א"כ הוא דומה ממש להך דיהודאי דעושה מד' הא ומוחק הא אחרונה וכבר נתבאר דאין חילוק בין אם עושה קודם מד' ה' או יכול למחוק מקודם ההא ולעשות אח"כ מד' הא ה"נ הדין כאן שאם הי' באפשרי לעשות מקודם מאות ו' השני' ה' קודם שימחוק הה' יעשה מן הו' ה' ואח"כ ימחוק הה' וא"א לו כן ימחוק מקודם הה' ואח"כ יעשה מן הו' השני' ה' וזה כשר להלכה ולמעשה כ"כ שאין רציני שיסמכו עלי אם לא שיסכים אחד מחכמי הדור ע"כ במקומי אני עומד להצטרף למעשה אם יסכים א' מחכמי הדור לדברי אלה א' טוב אדר תר"ג ידידו הדבוק באהבתו ודורש שלום תורתו באהבה שלמה במוהר"י חופ"ק סקאלא

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה