בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קכז
סקאלא ה' י"א שבט תרגימיל לפ"ק:
נשאלתי מהסופר המובהק דק"ק קאריליפקא ע"ד שנמצ' במקום א' בס"ת שכ' שטעה וכפל אות הואו שבשם הוי' ב"ה אם יש לזה איזה תיקון או אם צריך לסלק היריע':
תשובה הנה בתשו' מנחם עזרי' סי' ל"ו החמיר בנדון זה וכ' אם נכפל' הה' ראשונ' או הואו שבשם הק' יגוז ויגנוז. והנה כעת אין תשו' מ"ע ת"י אך כל האחרונים העתיקו דבריו בא"ח סי' קמ"ג וביו"ד סי' ער"ו ע"ש וז"ל המ"ע ה"ל הטוע' בשם ומוסיף ומכפיל הא ראשונ' או הואו ראוי להחמיר בזה כי אנחנו לא נדע איזה מהן נכתב' שלא בכוונ' לפיכך יגוז ויגנוז ע"כ והנה לגודל אפיסת הפנאי שהשואל אף עלי וגם לחסרון ספרים כעת באתי בקצר' ובעניותי לא יכולתי לעמוד על המ"ע הנ"ל להחמיר כ"כ דכפי הנרא' מפשטות דברי המנ"ע הטעם שאסור למחוק ולתקן הוא כי יש לחוש אולי אותה שימחק נכתב' בכוונה ואסור למוחק' והדבר תימה דאפי' אם שניהם נכתבו בכוונ' הא כיון שהשני' נכתב' בכפל אחר ואו הראשונ' אין שם כיוצא בו וא"ל דמ"מ אסור למוחק' משום שנטפל' עכ"פ לשם שני אותיות ראשונות שבשם הוי' ב"ה ז"א כיון דאין פירוש ושייכות להנטפל אין לו קדושת נטפלין כמ"ש המ"ע גופי' שם והט"ז בסי' ער"ו סק"ז וגדולה מזו ס"ל להרב' גדולי אחרונים ז"ל ומוהר"ם לובלין עמהם דהנטפל לשם בטעות אף שיש לו שייכות להשם לא קדשו השם וכבר פלפלו בזה בתשו' מ"ב ובתשו' עה"ג הלא בספרתם וספרם אין אתו כעת אמנם מצאתי בתשו' מהרי"ל להדיא דבנטפל בטעות מותר למוחקו ע"ש בסי' קצ"ב וז"ל נראה דכל כה"ג אפי' אות דאחריו בטעות נמחק דהכי תניא במ"ס הכותב את השם וכתב יהודא עוש' מד' הא ומוחק הא אחרונ' משמע לכאורה כסדר קתני לאחר התיקון מוחק ההא כו' מ"מ נראה דאפ"ה אינו מקדש אלא שלא בטעות כדמשמע רישא דעושה ד' ה' זכר לדבר אין מזבח וכ"ש מקדשין אלא הראוי לו וכל כה"ג מודי אחרים לת"ק דהקדש בטעות אינו הקדש עכ"ל מהרי"ל שם אמנם אף לדברי הט"ז שכ' להיפך מזה ובודאי לא ראה דברי מהרי"ל הנ"ל הא הוא גופי' מייתי הך דמ"ס וכ' דשאני התם דאין לו שייכות להשם ומש"ה אין לו דין נטפלין ועכ"פ בכנ"ד כ"ע מודי ויותר מזה אני אומר דאפי' בכתב שלשה אותיות ראשונות שבשם הוי' ב"ה אין לנו ראי' אם אסור למחוק הואו אחר שלא נגמר השם בשלימות ומצד איסור שהואו נטפל לשם שני אותיות ראשונות אין כאן איסור משום דאין פי' להנטפל כנ"ל ואף שבתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד תי' קע"ז יחרה אפו על המורה שהור' למחוק מהג' אותיות ראשונות היינו משום שהמור' הנ"ל התיר לגרור רגל ההא ראשונ' שתשאר לאות ד'. ובלא"ה טעה המורה דמאי מועיל גרירת הרגל לשוי' לאות ד' הא הוי חק תוכת ובכה"ג אף הסמ"ק מודה כמבואר בדבריו בה' גיטין סי' קפ"ב ועיין בס' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק ל"ב מה שיישב דברי הסמ"ק דלא ליסתרי אהדדין וגם לעשות מן היוד אות אלף דזהו נמי מחיקה מקרי ועיין בתשו' מ"ע סי' הנ"ל ובס' בני יונה והי' טעות המורה ההוא אחר שכתוב אחר שני אותיות ראשונות גם אות ואו ע"כ כל שלא נגמר השם מותר למחוק כל שלשה אותיות ראשונות אחר שעתה אין שום פירוש לשלש' אותיות וע"ז חרה אפו של הנו"ב כיון דהשני אותיות ראשונות כבר נתקדשו לא פקעה קדושתן. בכותבו אח"כ הואו לצירוף וע' בש"ג מפ' שבועת העדות בסוף דבריו. ובס' כסא רחמים על המ"ס רפ"ה ה"ב שהגי' במ"ס כמי שהוא בש"ג הי' צריך לכתוב יהודה ונתכוין וכ' את השם אע"פ שכ' בו דלת כו' והוא כד' הנו"ב הנ"ל. אבל לענין איסור מחיקת הוא"ו אין לנו אמנם לדעת ר"ח שכ' דאף אד' אינו נמחק מפני שהוא שם המיוחד יש להחמיר יותר מכ"ש דיש איסור במחיקת הוא"ו הנ"ל כיון דהוא מקצת משם המיוחד בכתיבתו יש להחמיר בי' טפי וכדכ' מהרא"י בפסקיו סי' קע"א הובא בד"מ ומכ"ש לחד גירסא שבכ"מ בדברי הרמב"ם דאם כ' שני אותיות אחרונות שבשם הויה ב"ה דאינם נמחקים מכ"ש בנדון הוא"ו שבין אותיות ראשונות הנ"ל. שוב מצאתי כן להדי' בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' ש"א ש"ט שכ' להדי' דלדעת הרמב"ם אם כ' ג' אותיות ראשונות משם הוי' ב"ה דאסור למוחקו משום שהוא מקצת שם המפורש ע"ש היטב. אבל בנ"ד נראה דאין איסור למחוק שני אותיות אחרונות דהיינו מן התוספת והלאה ואין בזה איסור כל עיקר ואמרתי אולי בנ"ד כמי אית לן למיחש לגירסא הנ"ל שבכ"מ פ"ו מה' יסודי התורה שהגי' ברמב"ם דשני אותיות אחרונו' משם הוי' ב"ה אינם נמחקים וע"ז השיג שם הראב"ד ועכ"פ לד' הרמב"ם שני א' אחרונים משם הוי' ב"ה:
אינם נמחקים וכן החזיק במעוז גירסא זו בתשו' רדב"ז בתשו' ללשונות הרמב"ם ח"א סי' ל"ד ובח"ב ללשונות הרמב"ם סי' רנ"ד ע"ש וא"כ כיון דאפשר דהואו אחרונ' נכתבה בכוונה וא"כ איכא למיחש למחוק משום איסור מחיקת שני אותיות אחרונו' וכנ"ל אומר אני שע"כ גם זה לאו חששא דאפי' לגי' זו דמחמרי בשני אותיות אלו היינו דוקא באם אינו כתוב לפניהם כלום ומטעמא דחזי לאצטרופי לשם גמור לכתוב לפניהם שני אותיות הראשונות דהשם הק' אפי' לא נכתב כסדר קדוש (ועיין בתשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ה ובתשו' מ"ע סי' ל"ו ובס' יהושע סי' נו"ן אבל בכה"ג דכבר כתוב לפניו ולא חזי לאצטרופי לשם שלם בסדר נכון ליכא למיחש וגדולה מזו כ' מהרא"י בפסקיו סי' הנ"ל הובא בד"מ על אלו השמות הנכתבים בסדורים כגון שני יוד"י וואו ע"ג דמותר למחקו לצורך גדול אף לגי' ר"ח שא"ד אינו נמחק וכ' בד' טעם בזה משום דכ' אחריהן אותות וסימני' שאינם מן השם ע"ש ועיין בתשו' רדב"ז ח"א סי' ר"ו ושם בח' הנ"ל בתשו' ללשונות הרמב"ם סי' ל"ד ובח"ה סי' ש"א ש"ט ע"ש וצ"ע וכ"ש בנ"ד דקיל טובא דהתם בנידון דפסקי מהרא"י עכ"פ בעת שנכתב היוד לא הי' כתוב אחריו כלום אבל כאן כבר נכתב לפניהם ומזה הטעם נמי במתכוין לכתוב השם וכ' יהודא דנמחקה הא אחרונה ובאמת אין טעם לחלק בין אם כ' ה' לבד בין אם כ' שני אותיות אחרונות ועיין בפסקי מהרא"י ותשו' רדב"ז הנ"ל ובפרט שגי' זו ברמב"ם אינה מוסכמת ואף לפי גי' זו הא הראב"ד משיגו למה נחוש לחפש צדי צדדים להחמיר כ"כ ועלה בדעתי שכוונת המ"ע הוא משום דכיון דאחת מהן נכתבה שלא בכוונה ולא נדע איזה מהן א"כ א"א למחוק אחת מהן דלמא הנשארת נכתבה שלא בכוונה והו"ל ככותב השם שלא לשמה ואף שבס' בי"ו כ' דאם כתב שלשה אותיות ראשונות מהשם ולבו לא נכון עמו עכ"ז כל שלא כיון אז למלה אחרת וגמרו בכוונה דהיינו שכ' אות האחרון מהשני בכוונה לקדושת השם כשר הוא והביא כן בשם ס' הלכות קטנות ואפשר לומר דהגאון מנ"ע לא ס"ל הכי וכ"מ מלשון המ"ע שהביא שם בס' הב"י הנ"ל (ועיין בתשו' רד"ך בית א' ח"ג דמחמיר אפי' במקצת אות שכ' שלא לשמה ויש לדחות) מ"מ גם זה דוחק דלמה לן למיחש להכי דברירא דמלתא דבעת כותבו ואו השני' שכח שכבר כתב ואו א' מש"ה כתב ואו השני' ושניהם כ' בכוונת ק' השם וראי' לזה מדתניא במ"ס פ"ה הכותב שם של שני שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון רי"א אם הראשון בסוף הדף מעכב את הראשון ומקיים את האחרון ע"כ הרי דלא חששו הואיל וכתב שני שמות רצופים זאח"ז במקום שא"צ אלא שם א' שמא א' מהם נכתב שלא בכוונה וטעמא כדפי' דתלינן ששניהם נכתבו בכוונה אלא שהסופר בעת כותבו השני שכח מהראשון וה"ה בשני אותיות זאח"ז וידעתי שיש לדחות ראי' זו אבל אין נרא' שוב מצאתי בס' בני יונה להגאון המובהק מוהר"י לס' שהשיג על תשו' מ"ע הנ"ל וראיתי להעתיק כל לשונו וז"ל הבי"ו וכ' שם באותו התשוב' (ר"ל בתשו' מ"ע) הטועה בשם ומוסיף ומכפיל הא ראשונה או הואו ראוי להחמיר בזה כי אנחנו לא נדע איז' מהן נכתבה שלא בכוונה לפיכך יגוז ויגנוז ע"כ. והנה להיות ידוע גדולת הרב המחבר הזה ואת שיחו נאה וכמעט הלכה אתו אבל בזה אני רואה שהחמיר מאד להיותו מיראי השם וכו' יצא להפליג כי לדעתי גם בזה עוכב או מוחק מן התוספת והלאה כי מיד שנתוסף בו אות שאין לו שייכות בהשם הן יהי' מן האותיות הכתובים שם הן יהי' אות אחר זה וזה שוין (ואיהי גופי' פ' כן בכותב יהודא במקום השם שרשאין למחוק ההא תחלה ואח"כ לעשות מן הד' הא) כי תוספתו מקלקל השם ומוחק ממנו והלאה והוא תיקונו ובאמת לא נתקדשו האותיות כיון שיש ביניהם אות המרחיק מן השם והיא בדומה למקדש בעל מום ומה לי חסר או מותיר ועוד, נ"ל אלו אירע כן בשם שד' יוד אם הכפיל בו הד' שרשאי למחוק כולו כיון שתוספתו אינו מתקדש ורשאי למחוק היו"ד והדל"ת הנוספת נשאר ש"ד מש"ד יו"ד שנמחק ומה שמסתפק איז' מהן שנכתבה שלא בכוונה הא בהדיא אמר במ"ס עוקב האחרון הכלל הנלע"ד שכל שם שניתוסף אות המקלקל אותו או חסרון כיוצא בו מותר וכן הסכימו האחרונים בשם אלקינו חסר יוד כי לולא דעתם דחסרון יוד אינו חסרון דאשכחן כו' חסר כו' לא הי' מסתפקים כלל למחוק משם והלאה וכו' עכ"ל העתקתי כל לשונו מחמת שאין הס' הנ"ל מצוי כ"כ ע"כ שורת הדין הי' נרא' שמותר למחוק הוא"ו השני' הנוספת עם ה"א אחרונ' ולכתוב אחר כך ע"ג הגרר הא אחרונה לקדושת השם וכשר הוא ולבי אומר לי שאף הגאון מ"ע שהחמיר היינו משום דלדידיי אית תקנתא בקדיר' כמפורש בדבריו דכ' יגוז ויגנוז אבל לדידן דנהגי' להחמיר בקדירה ע"פ הסכמת כל גדולי האחרונים ז"ל ה"ה הסני' והשב יעקב ובתשו' שבות יעקב סי' פ"א העיד שכן המנהג לאסור הקדירה והובא דבריהם באחרוני' א"כ אם ניחוש לחומרא לדברי המ"ע חומרא דאתי לידי קולא הוא לקדור כל השם וכבר נתקדשו שני אותיות ראשונות של השם וגם אות וא"ו ראשונה כאשר כ' למעלה וגם לקדור שני אותיות האחרונו' לבד בכדי לחוש לדברי המ"ע ג"כ א"א דא"כ נצטרך לכתוב אח"כ ה"א האחרונ' על המטלית וזה אי אפשר כמבואר בתשו' חב"י סי' ע"ה דאין לכתוב השם על המטלית והרבה גדולי אחרונים בתשובתיהם כ' דנהוג שלא לכתוב השם על המטלית ואף שכתבתי בתשו' א' דתמי' לי על שלא הרגישו בד' הש"ך דמד' הש"ך בסי' ער"ה סק"ג מוכח להדיא דכותבין השם על המטלית מ"מ לענין מעשה פשיטא דיש להחמיר כיון דהעידו הרבה גדולי' בתשו' דמנהגא להחמיר. ועוד נלע"ד דבחצי השם על היריעה וחצי על המטלית יש להחמיר יותר וכ"ע מודי בהא דהנה בתשו' נ"ש סי' כ"ז הביא דברי תשו' חב"י דאסור לכתוב השם על המטלית והנ"ש הביא ראי' לדבריו מהא דאיתא במנחות ד"ל הטועה בשם גורר כו' רשב"א אומר כו' אין כותבין השם לא על מקום הגרר וכו' כיצד עושה מסלק היריעה כו' ע"כ הרי דמהדר התם אכולהו אתקנתא ולא משכח לרשב"א אלא צריך לסלק היריעה וק' ל"ל סילוק היריעה והרי איכא תקנתא לקדור הטעות ולכתוב השם על המטלית שידבק אלא ש"מ דאין כותבין השם על המטלית ע"ש בתשו' ובאמת גם הוא לא הרגיש אם יש חולק בדבר וכבר כ' דמוכח דהש"ך פליג בזה ע"כ אני אומר שאין ראי' מדברי ש"ס הנ"ל דאף שזה ראי' נכונה דלרשב"א אין כותבי' השם על המטלית אפשר לומר בזה לדידי' דס"ל דאין תולין השם משום דבעי' הידור טפי וצריך לכותבו במכוין השירה מש"ה גם על המטלית אסור לכתוב השם דאין זה נוי וכמבואר שם בתשו' אבל לדידן דקיי"ל דתולין א"כ י"ל דגם על המטלית מותר אמנם כ"ז בשם שלם אבל בחצי שם דקיי"ל דאין תולין בזה יש ראי' מהש"ס הנ"ל דגם על המטלית אסור דכך לנו חצי השם לדידן כמו בכל השם אליבא דרשב"א וז"ב לפע"ד וכ"כ בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ט וז"ל השם שחצי' על המטלית וחצי על היריעה נ"ל שהוא יותר גרעון מוכתב חצי' חוץ לשטה וכו' ע"כ ע"כ אם באנו לחוש לדברי הרמ"ע הנ"ל אין תקנה אלא בסילוק היריעה וכמה כרכורי' האחרונים ז"ל שיש לחפוש על כל הצדדים מבלי נצטרך לגנוז יריעה שלימה בפרט אחר שיש בה כמה אזכרות קדושי' ועיין בתשו' נ"ש סי' כ"ה וגם בארתי בתשו' א' שלכתוב חצי השם על המטלית עם כמה תיבות יחד צע"ג אם להתיר והארכתי שם בזה ע"ש נלע"ד דיש להקל במחיקות א' אחרונות מן התוספת והלאה ולא הי' מלאני לבי להתחיל כמכריע נגד דברי הגאון הק' מ"ע שרב גוברי' ואני ידעתי מיעוט ערכי אמנם אחר שבלא"ה הרבה גדולי' מחברים ז"ל ס"ל דאין איסור במחיקת השם אם הוא לצורך תיקון שם זה וכד' הש"ג פ"ד דשבועת ע"ש וכ"כ בתשו' הרדב"ז ח"א סי' ע"ז ע"ש היטב וכן צ"ל לדעת הסמ"ק והכלבו בפי' המ"ס בנפל טפת דיו על השם דמותר למחקו דלדידהו שם גמור הוא אע"פ שנפל עלי' טפת דיו וע"כ הא דמותר למחקו הוא מה"ט דמחיקה לצורך תיקון בשם זה שרי' כאשר האריך בזה בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"א ע"ש ואדרבא לשון המ"ס א"ש טפי לפי"ז ע"ש בתשו' באורך ועוד העתיק שם מתשו' חב"י סי' ע"ה שנדפסה שם תשו' מהגאון הגדול מוהר"ל מפראג ז"ל שדעתו שבהך דמ"ס לא הי' האותיות נמחקות לגמרי אלא שהי' מטושטשת ומשום זה וכו' ואנוהו וכה"ג מותר למחוק דהוי מתקן שיהי' השם ניכר ונאה ע"ש באורך והגם כי קולא יתירא הוא ואף במוחק ע"מ לתקן שם זה ממש אף דכמה גדולים סוברים דאין איסור במחיקה זו מ"מ הרבה גדולים פליגי עלייהו ואסרי בכ"ג ומחמירים כותייהו מ"מ י"ל דאף אליבייהו במוחק ע"מ לתקן בשם זה אין אסור רק מדרבנן וכדמשמע קצת בכמה תשו' אחרונים ע"כ מצאתי עצמי לצדד להקל בזה בנ"ד ואופן התיקון נרא' דאע"ג דמדברי הבני יונה נרא' שדעתו דמותר למחוק הוא"ו וגם ה"א האחרונ' שכ' דמוחק מהתוספת והלאה וכנ"ל אמנם אחר שקשה לפני להכריע לגמרי נגד ד' המ"ע הנ"ל רק שצרפתי לזה דעת כמה גדולים הסוברים דמותר למחוק ע"מ לתקן שם זה ע"כ כל למענו במחיקה עדיף כיון דאפשר לתקן בדרך שלא נצטרך למחוק רק אות אחד והשם יהי' מתוקן עי"ז אין למחוק בחנם עוד אות שלא מן הצורך ועוד דאפי' בהך דמ"ס דנתכוין לכתוב השם וכ' יהודא דאיתא שם דעושה מן הד' ה"א ומוחק ה"א אחרונה דש"מ דלא התירו למחוק גם אות ד' ואף שאפשר לדחות דעצה טובה קמ"ל מבלי נצטרך למחוק רק אות ה"א הא אם רוצה מוחק גם אות ד' מ"מ כיון דלא מכרעא מלתא ואפשר לומר דדינא קתני מנקט לחומרא עדיף וטעמא נרא' דכל אות שנכתב בכוונת קדושת השם בכל ענין אין למחקו בלי צורך כלל וה"נ תלינן בהך דיהודא דבעת שכ' אות ד' היו כוונתו לכתוב ה"א האחרונ' שבשם ב"ה ושכח אח"כ לכתוב רגל הפנימי וכ' עוד ה' וראי' לזה דהא לדעת הרד"ך בתשו' ה"ל בעינן שכל האות יוכתב לשמה ואם נכתב חצי אות שלא לשמה אף דגמרו לשמה לא מהני ואם כן אם נאמר שכ' הד' לכוונת יהודא ולא לכוונת השם מאי מהני לעשות מד' ה"א אע"כ כמ"ש וא"כ כ"ש הכא ע"כ עלה בדעתי לעשות בנ"ד ג"כ כן היינו למחוק ה"א אחרונה ולעשות מן וא"ו השני' ה"א כמו התם בהך דיהודא דמבואר במ"ס דעושה מן הד' ה"א ומוחק ה"א אחרונה ואף ששם עושה מקודם מן הד' הא' ואח"כ מוחק הא היתיר' וכאן א"א לעשות בכה"ג מ"מ הא' אף בנידון דיהודא מבואר בתשו' מנ"ע סי' ל"ו דמותר אף למחוק קודם ההא ואח"כ לעשות מן הד' הא וכ"ש הכא דא"א בענין אחר כך הי' נראה אלא שאפשר לומר שטוב לתקן באופן אחר מבדרך הזה כאשר נבאר להלן אי"ה משום דלדרך הזה צריך הוא למחוק ההא שנכתב וודאי בכוונת השם ואיכא למימר דלא יאה למיעבד הכי ושאני בהך דהי' נתכוון לכתוב השם וכתב יהודא די"ל דתולין במצוי שבעת שכ' הד' הי' כוונתו לכתוב הא אחרונ' מהשם רק אח"כ בעת גמרו הד' שכח וסובר שעומד בשם יהודא ע"כ כתב ה"א אחרונ' אחר הד' א"כ הא אחרונ' נכתב' שלא בכוונת השם משא"כ הכא דההא ודאי נכתב' בכוונת השם ע"כ העלה על רוחי דמוטב למחוק הואו הנוספת ולהעבות קצת ואו ראשונ' וגם רגל ימיני של הא אחרונ' עד שלא יהי' נראה כשתי תיבות וכ"כ בתשו' רדב"ז ח"ד סי' פ"ב בפי' דברי הרמב"ם שכ' שאם כ' החסר מלא פסול עד שיומחק היתר וז"ל שהרי כל המלאות וחסרות אינם זולת ואו או יו"ד והם קטנות ודקות ואינם תופסת אלא מעט מקום ובכל שהוא שיעבה האות שלפניו ושלאחריו לא יראו כשתי תיבות וכו' ע"כ (וכן הביא המג"א בשם כ"ה בשם רדב"ז דברים אלו בקצר' בסי' ל"ב אלא שט"ס ח"א וצ"ל ח"ד ובלא"ה המעיין יראה שהמג"א לא ראה דברי הרדב"ז בעצמו ומש"ה כ' שם מה שכ' ואכמ"ל אלא שמצד אחד י"ל דתקנ' ראשונ' עדיפא דאם באנו לחוש להך חששא דחייש הגאון מ"ע שאפשר שואו אחת נכתב' שלא בכוונ' וא"כ בשלמא אם ימחק הה"א ויעשה מן הואו הא יש לנו צירוף דעת הב"י שכ' בשם הלכות קטנות דבגמר השם נתפס אם כתבו בכוונ' אף שכבר כ' ג' אותיות ראשונות ולבו בל עמו כל שלא כיון למלה אחרת כוונת אות האחרונ' מתקן כל השם לקדשו א"כ יצאנו מידי חששא זו אבל אם נעשה כאופן הנ"ל אפשר לנו למיחש להך חששא דמ"ע דלמא ואו ראשונ' נכתב' שלא בכוונ' ואף שכתב אח"כ הא אחרונ' בכוונה אפשר לומר דכיון שבעת שכ' אות ה' אחרונ' לא נתקדש השם מחמת ואו היתירה אין מועיל כוונת הה"א לשוי' לשמה לאות ואו שנכתב' שלא בכוונ' אלא שמצד הסברא נראה דלדעת הבנ"י בשם הק' הנ"ל אף בנדון זה נתקדש' הואו מחמת כתובת ההא בכוונ' ועוד דכבר כתבתי שאין לנו לחוש שמא ואו אחת נכתב' שלא בכוונ' בפרט ואו ראשונ' וכאשר העתקתי למעל' דברי הבנ"י בזה ובאמת עלה בדעתי למפשט לכתחל' מכל דקדוקא שבעת שיעבה רגל הואו יעבור בקולמס על כל הואו א"כ אף אם ניחוש שכ' ואו ראשונ' שלא בכוונ' לא אכפת לן דהא כ' רדב"ז בתשו' ח"א סי' ע"ז וז"ל אבל אם הי' צריך לכתוב שם וכתבו סתם בלא כוונה נתקדש ממילא ומעביר עליו הקולמס ואפי' לדברי חכמים והיינו דלא פליגי אלא בזמן שנתכוין לכתוב יהודא דאלת"ה ליפליגי בכותב השם שלא בכוונ' ולא שמעי' דאפי' בכה"ג לא הי' מן המובחר ואע"ג דאיכ' לתרוצי דניח' לי' לאשמועי' דאפי' בהא מיקל ר' יהודא וכחא דהיתר' עדיפא לי' מ"מ פשיט' דמילת' משמע דאם הי' צריך לכתוב השם וכתב אותו סתם נתקדש וכו' ע"כ אף שלמעשה ק' לסמוך ע"ז נגד משמעות כל האחרונים מ"מ בנ"ד דבלא"ה אין כאן רק קצת נדנוד פקפוק כנ"ל סניף גדול להעביר קולמס וכנ"ל. אמנם באמת צ"ע אם לעשות כן דבספר שערי תשובה הנדפס מחדש על הש"ע א"ח כתב בשם התשב"ץ דאסור להעביר קולמס על השם ע"ש בסי' ל"ב ס"ק מ"ב ואין גוף ס' התשב"ץ ת"י כעת אף שמביא שם לסייע מדברי הרמב"ן והריטב"א והר"ן בגיטין די"ט בענין מלאכת מחשבת והנה חי' הריטב"א והר"ן לגיטי' אינו ת"י ובח"י הרמב"ן שת"י עיינתי שם ואיני רואה אף רמז ראי' ואדרב' מש"ס גופי' שם מוכח דדי' ע"ג די' מוחק לא הוי אליב' דכ"ע וגם כמדומה דנהוג עלמא לתקן להעביר קולמס על השם לחדשו וכ"מ להדיא בתשו' רדב"ז כנ"ל שכ' באם כ' השם סתם במקום שצריך לכתוב השם דמעביר הקולמס אף שכ' שם בתשו' זו למעל' מזה דשם הנכתב בענין זה אסור למחקו ע"ש אמנם אחר שהדברים אלו הובאו בשם התשב"ץ וסיים שם וצריך להתיישב למעש' מסתפינא להחליט בפשיטות להקל נגד זה ע"כ לדעתי נוכל לסמוך על אופן השני השני בדבר התיקון בלי העברת קולמס כללא דמלת' שאע"פ שלדעתי נרא' דאופן השני יותר טוב היינו למחוק ואו השני' הנוספת ולהעבות קצת ואו ראשונ' וגם רגל ימין של הא אחרונ' מ"מ מי שיבחר בעיניו אופן הראשון דהיינו לגרור ולמחוק הא אחרונ' ולעשות מן ואו השני' הא ג"כ יש לו פ"ו ושורת הדין נ"ל שאופן זה יוכשר כמו זה ולרווחא דמלת' אמינא דיעשה המחיקה הנ"ל ע"י קטן ויש בזה צירוף להקל כמבואר בתשו' ב"א סי' ס"א ס"ב ע"ש שהאריך בזה ועלה על דעתי לעשות ע"י קטן גרם מחיקה כמבואר שם בתשו' ב"א הנ"ל היינו שהקטן יניח ע"ג האות שהתרנו למחוק נייר או מלוחלח במים בלי שפשוף ודוחק ועי"ז יהי' האות נמחק מאלי' כי יש בזה עוד צירוף דעת הש"ג שכ' פ"ד דשבועות דגם מחיקת השם מותר וראייתו משבת פכ"כ דק"כ ע"ש. אמנם באמת השגתי בתשו' א' בארוכה על דברי הגאון ב"א והוכחתי בכמה הוכחת מש"ס ופוסקים דבכה"ג לאו גרמא הוא רק עשי' הוא וביחוד מדברי הש"ס במנחות דנ"ו ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה הניח שאור ועיין בתוס' שבת די"ז ד"ה אין פורסין ובמג"א בא"ח סי' רנ"ב ס"ק כ' ובאחרונים שם וכבר הארכתי בזה בתשו' הנ"ל שדברי הב"א תמוהים ואף שכ' שם בנידון ההיא שהי' נראה לי ששורת הדין דמותר למחוק בידים צרפתי ד"ז לסניף לעשות בגרם מחיקה ע"י קטן מ"מ בנ"ד צריך זהירות רב שלא יקלקל ח"ו אות מגימיל אותיות ראשונות ומפני שמו נחת הוא וזה ח"ו קרוב להפרד ע"כ דעתי הקלושה לעשות בא' מאופנים הנ"ל המחיקה בא' מהאותיות הנ"ל ע"י קטן מחיקה להדיא וכנ"ל ועי"ז יתוקן השם כנ"ל אמנם כ"ז אני כותב להלכה אבל חלילה לי להקל למעשה נגד דעת הגאון בעל מנ"ע והאחרונים הביאו דבריו בסתם בפרט לחומר הנושא עד שיסכים לזה אחד מחכמי הדור המפורסמים ואז נמטי שיבא בהדי' ובאם לאו הרי דברי בטלין למעשה רק להלכה אמינא מה דקאמינ' אנא קטינא:
שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל:
אחר כותבי כל הנ"ל נתתי אל לבי לעיין עוד בהך ענינא דגרם מחיקה שכ' בתשו' ב"א הנ"ל וראייתו משבת דק"כ דאף אם נכנס עם השם לתוך המים כל שאינו משפשף גרמא מקרי ועי"ז התיר בנידון דידי' לשום נייר מלוחלח על האות כדי שיומחק וכבר הארכתי בזה בתשו' להוכיח דלא כוותי' דבכה"ג עשי' מקרי ולא גרמא לענין חיוב מלאכות בשבת וכן לענין חיוב מחמץ במנחות ורמזתי הדברים לעיל בקצרה וכעת עיינתי עוד קצת בדבר. והנה מצאתי און לו להגאון בעה"מ בית אפרים מדברי הגאון בעל מג"א בספרו זית רענן פ' בשלח על הא דאית' בפסיקת' הובא שם בילקוט דמשה נטל חרס וכ' עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף ע"כ וכ' ע"ז בס' ז"ר ז"ל קשה האיך גרם למחוק שם המפורש הא אמרי' פי"ו דשבת הי' שם כתוב על בשרו לא יטבול ע"ש ולפי המסקנ' ניח' דס"ל רבנן דגרם מחיקה שרי ע"ש ומ"מ נ"ל דאין מותר אלא לצורך (ומזה אני אומר תניא דמסייע למ"ש בנו"ב מה"ת חא"ח סי' י"ז) ואפשר דמשה ידע שלא יומתק והראי' שמיכה לקחו ועשה בו העגל עכ"ל ז"ר הנ"ל ומזה מוכח להדי' דבכה"ג גרמא מקרי ולא עשי' וכדברי ב"א הנ"ל אמנם תמוה לי טובא דהדברים סותרים ש"ס ערוך במס' מכות די"א דאית' שם שבשעה שכרה דוד שיתן קפא תהומה בעא למישטפ' לעלמ' אמר מהו לכתוב שם אחספ' ומישדא בתהומה דליקו אדוכתי, כו' ונשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלם בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כ"ש וכו' ע"ש ופרש"י ז"ל שם ד"ה מי שרי למיכתב שם פן ימחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם ולא תעשון כן וכו' ע"כ וסוגיא זו אית' נמי במס' סוכה פ' החליל ע"ש וש"מ דזהו עשי' מקרי ולא גרמא וע"כ צ"ל בהך סוגיא דמס' שבת כמ"ש הרשב"א ז"ל שם בח"י דשם מיירי באופן שאינו ברור שיומחק וכאשר הארכתי בביאור דבריו בתשו' הנ"ל ועכ"פ אם נאמר כדברי הז"ר דזהו הוי גרמא ונאמר בהך סוגיא דשבת דאתי' כפשט' דאף אם יומחק כל שאינו משפשף בידים גרמא הוי כדברי הב"א הנ"ל עכצ"ל דהך שתי סוגיות דמכות וסוכה פליגי אהך סוגיא דשבת דלהנך סוגיא דסוכה ודמכות גרם מחיקת השם אסור כמו מחיקה ממש וצ"ל בהך דפסיקת' המוב' בילקוט כמו שתי' הז"ר בסוף דבריו דמשה רבע"ה ידע שלא ימחוק ומש"ה י"ל דהשמיטו הטוש"ע הך היתרא דגרם מחיקת השם ובתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' י"ז נדחק בזה ולפמ"ש א"ש דמשתי סוגיא הנ"ל מוכח דאסור גרם מחיקת השם ויתיישבו בזה נמי דברי רש"י ביומא ד"ח ודפ"ח אשר תמה על רש"י בתוספת ישנים ע"ש ואכמ"ל ועכ"פ יהי' איך שיהי' כיון דמוכח מש"ס הנ"ל בסוכה ומכות דבכה"ג אסור לעשות מתיקה ואף שאינו משפשף כל שנעש' מחיקה אח"כ ע"י נתינתו השם במים אסור ע"כ הך צירוף דגרם מחיקה צירוף חלוש היא לדעתו ולמעש' בניד"ן דידן כבר כתבתי למעלה: