אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קכב

תשובה קכא

יום ב' ד' אדר תר"ב לפ"ק.

לחכם הנ"ל כבר ידעתי לרו"מ במכתבי הקודמים לעמוד על הפרק בענין גרמת מחוקת השם בנ"ד. לעשות באופן המבואר בתשו' ב"א להניח על האותות נייר או גמי מלוחלח במים בלי שפשוף ודוחק ועי"ז יהי' השם נמחק מאלי' וחולי' דילי' מש"ס פ' כ"כ בשבת דק"כ דגרסינן התם הרי שהי' שם כתוב על בשרו כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כו' יורד וטובל ובלבד שלא ישפשף ומסקינן שם בש"ס דבין לרבנן בין לר"י גרמא שרי משום דכ' לא תעשון כן כו' עשי' הוא דאסור גרמא שרי וטעמא דרבנן דבעי' לכרוך עליו גמי משום דאסור לעמוד ערום בפני השם הרי דאף שהוא נכנס עם השם במתכוין לתוך המים וגם מיירי התם בדיו לחה כמבואר שם בש"ס ואפ"ה כיון שאין מוחקו בידים רק כשמתלחלח היטב הוא נמחק ממילא ע"י המים הו"ל גרמא ושרי ע"ש בתשו' ב"א שהאריך בזה. ובאמת הדברי' מתמיהין לפע"ד דהא בענין מלאכת שבת נמי שרי' גרמא מה"ת מדכ' לא תעשה מלאכה עשי' הוא דאסור הא גרמא שם כדאית' שם בש"ס וא"כ אם נאמר דבכה"ג הו"ל גרמא כיון שהמחיקה אינו נעשה מיד על ידו בעת ירידתו רק שנמחק אח"כ אף שהוא בעצמו הכניס השם לתוך המים גרמא מקרי ולאו עשי' הוי ומש"ה אינו חייב מד"א א"כ זורע היכי משכחת לה דהא הצמיחה אינו נעש' מיד והוא לאו מידי קעביד כעת רק שע"י זריעתו עכשיו היא מצמיח לאחר זמן ואפ"ה חייב וכן המבשל דחייב בשבת דאפי' אם שפת קדירה צוננת והעמיד' ע"ג האש ונתבשל ממילא חייב וכן בהדביק פת בתנור דקאמר בש"ס ריש שבת ד"ד דהתירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה או חטאת דש"מ דאם הניח' כך ונאפה חייב סקילה או חטאת בשוגג אף שלא נאפה או נתבשל רק אח"כ רק שהוא העמידו מתחלה במקום שיוכל לאפות או להתבשל חייב וכ"כ התוס' להדיא לענין זה במנחות דנ"ו ע"ב ד"ה ומעשה שבת דבשבת כה"ג מחייב יע"ש ש"מ דזהו לאו גרמא מקרי. ועלה בדעתי לומר דשאני בזריעה ואפי' וכדומה דממשכן ילפיני' מבושל סממני' וכן בזריעה מש"ה מחייב בכה"ג הא בעלמא פטור דהוי גרמא והתורה אמרה לא תעשו עשי' הוא דאסור הא גרמא שרי אמנם מתוס' פ"ק דבשבת מוכח דאף בשאר מלאכות חייב בכה"ג שכ' בדי"ז ד"ה אין פורסין וז"ל אע"ג דבשבת נמי אם פירש מצודה אינו חייב חטאת שאינו יודע אם יצוד אם לאו מ"מ גזרו לפרוש מצודה דפעמים אתי לידי חיוב חטאת כגון שבשעת פרישתו ילכוד וכו' ע"כ ש"מ דהא דפטור באם נכנס בתוכו החי' אח"כ היינו משום דבשעת פרישתו ספק הוי אם יצוד לא הוי מעשה צידה גמור בשעת פרישתו. ועיין במ"א א"ח סי' שט"ז סק"ט דהא אינו מוכרח שיבא שם חי' לתוך המצודה א"כ לא נעשה שום מעשה צידה בשעת פרישת המצוד' אבל באם הי' ברור ומוכרח שיכנס החי' אח"כ לתוך המצוד' חייב אף אם לא ניצוד בשעת פרישתו ובהא אין לומר דממשכן ילפיני' דמנ"ל דבמשכן הי' בכה"ג כיון דאפשר לאשכוחי חיוב צידה בצודה בידים או בפי' מצודה וניצוד בשעת פרישתו ומנ"ל לחייב בכה"ג אלא ע"כ דזהו לאו גרמא הוי אלא עשי' ממש הוי. וזה נ"ל ברור בדעת הרשב"א בחי' פכ"כ הנ"ל שכ' להקשות אהך דיורד וטובל דהא זה הוי כמקרב את כבויו ותי' דמקרב לא מיקרי אלא היכי שבודאי יבכה אבל כאן אפשר שלא יומחק שאלו ודאי נמחק כמשפשף דמי שהרי הוא נותן ידו במים ע"כ ותוכן דברי הרשב"א בסוף דבריו הנ"ל דהיכי דודאי יומחק לא הוי גרמא והוי כמוחק בידי' אלא הבמ"ע במקום דאינו ברור שימחק ומש"ה לא הוי רק גרמא אף אם יומחק כיון דבשעת מעשה שנכנס לתוך המים לא הי' ברור שימחוק לא הוי עשי' רק גרמא וזה מכוין כדברי התוס' בפ"ק דשבת הנ"ל ובחנם פקפק בתשו' ב"א בזה על הרשב"א וכ' דאין זה ענ' לגרמ' והדברים ברורים כמ"ש גם מה שפקפק בתשו' ב"א הנ"ל על הרשב"א הנ"ל במה שהקש' דהוי כמקרב כבויו וכ' וז"ל דהתם טעמא דשמא עם נתינתו יפלו הנצוצות והוי מכבה בידים ע"כ ולק"מ לפי גרסת ר"ת שהובא בתוס' ס"פ כירה וכ"כ הרשב"א שם בחי' בתו' בתרא הביאו ה"ה פי"ב מה' שבת וז"ל דהכא אין שום דבר מפסיק בין הניצוצות והמים אלא האויר והמים תחת הנציצת ממשכו' ע"ש וה"נ גבי טבילה להא דמיא ועכ"פ מוכח מדברי הרשב"א הנ"ל דבכה"ג שבודאי יומחק לא הוי גרמ' רק מעשה בידים וממש שוב ראיתי בס' מג"א בא"ח סי' רנ"ב ס"ק ך' שכ' דברחיים של מים אף אם נתנו בשבת ליכא חיוב חטאת משום דאינו טוחן בידים. אמנם בהג"ה שם הרגיש בעצמו מדברי התוס' פ"ק דשבת הנ"ל ומתוס' מנחות הנ"ל דמשמע להדיא מדבריהם דבכה"ג חיוב חטאת איכא ובאמת דברי המ"א שם שהביא ראי' מתוס' די"ח ומסמ"ג ומס"ק דבטוחן ברחיים של מים ליכא חיוב חטאת הם תמוהים. וכבר תמה בזה בס' א"ר שם ובס' אה"ע סי' שכ"ח ע"ש. והכרעת האחרונים ז"ל כדבריו בהג"ה דבכה"ג אסור מדאוריית' וראיתי בס' נתיב חיים שם שהחליט נגד כל דברי האחרונים ודחה ראיות המג"א בהג"ה דמה שהביא ראי' מתוס' פ"ק דשבת גבי מצודה דחה וז"ל דגבי מצודה כיון דבשעת פרישתו נכנס הוי כאלו צד בידים ע"כ ולא הבין ראיות המג"א דראיות המג"א הוא מדברי התוס' שכ' באם פירש מצודה ונכנס החי' אח"כ דפטור מטעם שא"י אם יצוד אם לאו ועמ"ש לעיל בפי' דבריהם דש"מ דאם הי' זה ברור שיכנס בתוכו החי' אף אח"כ חייב אף שנעש' ממיל' ומהדביק פת בתנור נמי דחה ע"ד שכתבתי למעלה דשאני התם דממשכן ילפינן והתם הי' בכה"ג וכבר כתבתי בזה למעלה. אמנם בעיקר' דדינ' בנ"ד נראה ראי' דבכה"ג אף שנעש' אח"כ ממיל' עשי' מקרי ולא גרמ' מש"ס ערוכה במנחות דנ"ו ע"ב דגרסינן התם א"ר אמי הניח שאור ע"ג עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאלי' חייב עלי' וכ' שם התוס' וז"ל הניח שאור ע"ג עיסה והלך וישב לו ונתחמצ' מאילי'. ואע"ג דכ' בקרא לא תעשה ולא תאפה משמע מידי דעשי' כגון לישה ועריכה וכו' הכי נמי לא תעשה קרינן בי' ע"כ וז"ל הרמב"ם פי"ב מ"ה מעשה הקרבנות הי"ו הניח שאור ע"ג העיסה והלך וישב לו ונתחמצ' מאילי' לוקה שהנחת שחור היא המעש' ע"כ הרי להדי' דאע"ג דכ' בקר' לא תעשה לוקה בכה"ג. וה"ה הכא גבי מחיקת השם ועיין בש"ס ב"ק ד"ק ע"א ובתוס' שם ד"ה שאני התם ובש"ס סנהדרין דע"ז ע"א ובתוס' שם עכ"פ מוכח דבכה"ג הוי מעשה ממש ולא גרמ' (א) **(הג"ה מבן המחבר ולפענד"נ להבי' ראי' יותר מפורשת מדברי הרמב"ם פ"ז מה' שבת ה"ו שכ' וכן הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו הרי זה חייב משום תולדה דבורר שהרי הפריש הקום מן החלב ע"כ אף דהפרשת הקום מהחלב נעשה אח"כ ע"י הפעולת הקיבה בעצמו אחר סילוק ידו ש"מ דזה עשי' מקרי ולא גרמא. ול"ד להא דמבואר בש"ע סי' ש"ך ס"ט גבי הא דאין מרסקין את השלג דלהניחו בחמה או כנגד המדיר' שיפשיר מעצמו מותר דש"ה דאין בזה רק איסור דרבנן משום סרך מלאכה או משקין היוצאים מן הפירות ולהכי בנעש' הדבר מעצמו מותר אבל בכ"מ עשי' ממש הוי וז"ב:)** וע"כ צ"ל בפי' הש"ס גבי הרי שהי' שם כתוב על בשרו כדברי הרשב"א בחי' הנ"ל משום דאינו ברור שימחק ומש"ה לא הוי רק גרמ' כאשר כתבתי למעל'. אמנם מלשון הרמב"ם פ"ו מה' יסודי התור' דסתם משמע דבכ"ע שרי גבי טבילת מצוה ואפשר לומר דמשום דאינו מתכוין למחיק' רק לטביל' מש"ה הוי גרמ' ועיי' בש"ג פכ"ב שם ועיי' בס' בל"י סס"י רע"ו ס"ק יוד מ"ש בשם הכנה"ג בענין מי שהי' שם כתוב על ידו וצריך ליטול ידיו ע"ש כלל הדברים שלפי דעתי קשה לסמוך בעלמ' על הך גרמ' כיון דבררנו למעל' מכמה הוכחת דזה לאו גרמ' הוי רק עשי' הוא אמנם אחר שבנ"ד לא נשאר השם בשלימתו ודעתי נוטה שמותר למוחקו לצורך תיקון כמו שהארכתי בתשובתי הראשונ' דלא כס' בני יונה, וגם מפשטות לשון הרמב"ם משמע דזהו גרמ' הוי בענין כזה. וכן משמע להדי' מתשו' רדב"ז ללשונות הרמב"ם ח"א סי' מ"ז ע"ש ע"כ למעשה יש לצרף בזה לעשות גרם מחיק' זו ע"י קטן כמ"ש הב"א שם בתשו' בדרך זו שהקטן יקח נייר או גמי מלוחלח במים ויניח על האותיות הנשארים וע"י זה מחקו האותיות הנשארים רק שיראו שיהי' הקטן פקח ויודע לאמן ידיו בזה שלא יקלקל ח"ו שאר התיבות וכשיומחק אותיו' הנשארים מהשם ע"י זה יגררו וילבנו בטוב המקום ההיא ואחר שיניחו מעט מקום פנוי בצד השמאל מהנקב באופן שיהי' האותיו' שאחריו מוקף גויל יכתבו השם הק' אלקי' ואם אין המקום מספיק יגררו עוד תיבות להלאה שיכתבו השם עם עוד תיבו' משם והלא' ומה שיושאר מקום פנוי במקום הא' והלמד אין זה קפיד' דאין זה ריוח כשיעור סתומ' בפרט דהא במקום הלמד יש נקב ואינו ראוי לכתיבה אין בזה פיסול אף אם הניח ריוח בדיעבד כשיעור סתומ' כמ"ש בס' בני יונה ויזהרו שלא נכתוב במקום אות מהשם שנמחק שום תיבה אחרת כמ"ש התוס' בעירוכין ד' ואו ועיי' בנו"ב מ"ק חיו"ד סי' ע"ז ומהד"ת חיו"ד סי' קע"ג והנה יש בענין גרמ' הנ"ל עוד עיין בש"ס פ' שמנה שרצים דק"י וברמב"ם פט"ז מה' א"ב ובש"ע אה"ע סס"י ה"י סי"ב י"ג אך אחר שכבר הארכתי בענין זה כבר בשני תשובו' הקודמים ומאז אשר כתבתי תשובה השני' לרו"מ זה שני שבועות הייתי טרוד עלי דרך יותר משבוע וגם עתה טרידנ' טובא. וכבר הארכתי קצת לרו"מ בתשו' שני' אשר שלחתי לרו"מ זה שני שבועות אמרתי כעת יספוק הקיצור ושנותיו לא יבצר כנפשו ונפש אוהבו יד"נ שלמה במהר"י:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה