אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קכא

תשובה קכ

סקאלא א' י"ט שבט תר"ב לפ"ק:

לחכם הנ"ל.

מכתבו קבלתי וכל מגמתו לסתור דברים האמורים בכושר ומזה אישתבש טובא בכל דבריו ובדעתי הי' מבלי להשיבו בזה עוד כל מאום כי אני אומר לדברים כאלו אין קץ. אמנם לאשר דברים בזה שנוגעים לדינא וממכתבו ראיתי שמעל' מאד עומד על דעתו וניקל בעיניו באיזה סברא או ראי' חלושה לחלוק על הגדולים שלפנינו ולהכריע שלא כמותם ואני לא באתי לידי מדה זו כי קטנם עבה ממתני ע"כ אמרתי להשיבו בדברים הנוגעים לדינא ראשונה בא לחלוק על רבינו הריב"ש ז"ל במה שכ' בתשו' שאם אפי' עשה כשירה רק שלא הניח כשיעור סתומה אין קפידא ומעל' כ' שפסול ומכח זה דחה ראייתו מהרמב"ם בהא שכ' או שכ' פ' אחת כשירה דזה בא הרמב"ם להשמיענו דלא כהריב"ש דבל"ז הייתי אומר דבעינן לפסול דוקא בשיש ריוח פרשה והא דלא מיפסל בלא"ה מטעם שהניח ריוח כשיעור פ' במקום שא"צ אפשר לומר כמו שכתבתי במכתבי דמיירי במקום שיש פרשיות קטנות סתומת וצמצם עד שכיון לעשותן כשירה ומש"ה כ' או שכ' פ' א' והדרא קו' הריב"ש לדוכתי' ובזה נשמע דאף אם לא שייר ריוח כשיעור פסול משום דעשאה כשירה עכת"ד מעל' ובאמת דברים אלו מביאים לידי גיחוך שאם הרמב"ם רצה להשמיענו ד"ז הי' לו לכתוב בפי' בקוצר אפי' לא הניח בריוח כשיעור פסול ולא להשמיענו ברמיזות כאלו אשר אין בהם ממש במה שאין דרכו ועוד איך נשמע מדויק מדיוק כזה דלמא נטעה לומר כתי' הריב"ש דלעולם בשהניח ריוח כשיעור ומטעם שהניח פ' במקום שא"צ אין לפוסלו כיון דעשאה כשירה א"כ תמונת שירה הוא ולא תמונת פ' מש"ה אצטריך ליפסל משום דעשא' כשירה ואם רבינו הריב"ש ז"ל ח"ו טעה בזה לפי דעת רו"מ לא הי' הרמב"ם סתם דבריו אלו ברמז כ"כ. אמנם אין כדאי בזה להאריך כלל ובעיקר הדבר אשר מילא לבבו לחלוק על רבינו הריב"ש ממה שמצא ש"ס מפורש נגדו במנחות דל"א איבעי' להו שתים ושלש ואחת מהו ארנב"י כ"ש שעשאה כשירה מיתבי עשאה כשירה וכו' פסולה וכו' ואם איתא מאי ק' הא שם אין ריוח כשיעור סתומה עכ"ד מעל' וכבר תברא מעל' לגזיזי' דעיקר הקשה הש"ס על רנב"י דמשמע דעיקר הכשר משום שעשה כשירה והא אדרבא מיגרע גרע אבל לפסול באם הניח מעט פנוי אם אין כשיעור פשיט' דאין זה פיסול משום עשאה כשירה. ועוד אני אומר שד"ז מוכרח לשטת רש"י דפי' בספ"ק דמגלה דאריח הוא הכתב והלבינה הוא החלק ורש"י פי' בפ' הבונה דעשאה כשירה בדלוגין אריח ולבינה א"כ אין לפסול בההוא דשתים ושלש ואחת משום שעשאה כשירה כיון שלא עשה ממש כתמונת שירה בדלוגין אלא שמצאתי בש"ג ה' ס"ת בשם ריא"ז וז"ל ס"ת שכתבו כשירה שעשה השורת האמצעיות ארוכות והעליונות והתחתונות קצרות ה"ז פסול ע"כ ואולי הוא סובר כשטת הר"ת שהביא הר"ן בספ"ק דמגלה דאריח ולבנה שניהם בכתב והאריח הוא שטה קצרה ולבנה הוא שטה ארוכה עכ"פ לשטת רש"י לענ"ד מוכרח לומר כנ"ל דאין זה עשאה כשירה אף שאפשר לדחוק גם לשטת רש"י אין נרא' רק עיקר הקושיא על ל' רנב"י שהוא נקט לדמיון כ"ש דעשאה כשירה והיינו אף שאין ממש כשירה כמו דנקט הש"ס בתר הכי שלא יעשה כקובה וכזנב ופשיט' שאין זה כתמונת קובה וזנב ממש אלא בצד מה הכ' מה דנקט רנב"י וע"ז הקשה על הלשון דמשמע דזה גורם עדיפות ובאמת הא מיגרע דהא אם עשה ממש כשירה פסול ועוד אני אומר שמעיקר' אינו יודע מה הרעש הזה לחלוק מכח זה על הריב"ש דהא להרבה פוסקים השיעור בריוח סתומה כשלשה אותיות וע' בדרישה סי' ער"ה ובתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ק"ע ולשטת הרמב"ם שכ' הב"י אליבי' דאם לא הניח כשיעור ט' אותות קטנות די"ל דאפי' בדיעבד לא הוי שיעור מ"מ להרמב"ם בלא"ה אין קושי' דהא הרמב"ם בודאי הי' לו גירסא אחרת בש"ס שם שהוא מפ' הך דר' יוחנן מזוזה שעשאה שתיים ושלש ואחת כשרה קאי אדפים כמו שנראה מדבריו להדי' ברפ"ה וכמ"ש הכ"מ שם וממיל' דהך איבעי' לעיל מיני' ופשיטות דרנב"י נמי ע"ז קאי דהא הש"ס מייתי ע"ז איתמר נמי מהך דר' יוחנן ולדבריו מאי עשאה כשירה שייך בדפים ומי יודע מה הי' גרסתו בש"ס בזה ועוד הא פסול הרמב"ם בעשאה כעגול וזה לא נזכר בש"ס שלנו ואדרב' מצאתי בירושלמי פ"ק דמגלה הלכה ט' להכשיר בכה"ג ע"ש אלא ע"כ שהי' לו איזה גירס' אחרת בזה ועוד אפי' כשיעור ט' אותיות קטנות מצינו לאשכוחי בהניח חלק כשיעור תיבה אחת בינונות א"כ בהך דשתיים ושלש ואחת משכחת לה שפיר דשיטה הראשונה כ' בצד א' מכוון עם שטה השני' רק שקצרה משטה השני' מצד אחד ויש חילוק כשיעור תיבה אחת מחזיק כשיעור ט' אותיות קטנות ושטה השלישית היא קצרה משני צדדים בכל צד כשיעור תיבה אחת דהא באמצעית יש שלש תיבות ובתחתונה תיבה א' נגד תיבה אמצעית שלמעלה הימנו ובכל צד יש חילוק כשיעור תיבה אחת המחזקת כשיעור ט' אותיו' קטנו' שהוא ט' יודין דהא צורת השירה היא כך דבשטה ראשונ' החלק הוא במקום אחד וכ"ה ברמב"ם פ"ח בצורת השירה שבשורה הנחלקת הראשונ' יש בה אויר אחד ובשור' שתחתיו שני אוירים וכ"ה משמעו' לשון הטור בהדי' ומשמעו' כל לשון הראשוני' ז"ל אלא שבס"ת שלנו הנכתבים עפ"י דעת הא"ת היא בהיפך שהשטה הראשונ' הנחלקת יש בה שני אוירים ובשטה שתחתיו ריוח א' מ"מ ב"כ וב"כ צורת שורה מקרי כמ"ש הרא"ש והט"ו בש"ע סי' ער"ה ס"ג ע"ש ועוד במקום שיש שני רוחים שניהם מצטרפים לשיעור סתומה כמ"ש הריב"ש בתשו' שם והביאו הכ"מ וכ"ה בשורת הים שבשור' שיש שני רוחים אין בשניהם רק כשיעור סתומה ע"י צירוף ויש עוד להאריך בזה אלא שמכ"ז די שאין בידינו ח"ו לחלוק על הריב"ש ז"ל בפרט בראיות חלושת כאלו ואם מחמת זה כ' מעל' שזהו הלכה רופפת ח"ו אם יהי' דברי ריב"ש וגדולים כמותו בכ"מ הלכה רופפת לא נשאר ברוב התור' ח"ו הלכה פסוקה ומה שדחה מעל' הראי' שלי שהבאתי מתשו' הריב"ש שהקש' ל"ל משום שעשה כשירה ת"ל בלא"ה משום שעשה ריוח פ' במקום שא"צ והקשתי ע"ז דלמא מיירי שצמצם וכיון ריוח פ' סתימת זה נגד זה עד שנעש' כשירה דבזה אין פוסל מחמת הריוח ע"כ צריך לפסול משום שעשא' כשירה וע"ז דחה מעל' דא"כ להמקש' דהי' סובר דקאי גם אמזוזה א"כ נשאר ק' הריב"ש ומש"ה צריך הריב"ש לתי' אחר עכת"ד. והנה הגם שכבר נדחה דחייתו זאת ממ"ש למעל' אמנם בלא"ה לאו דחי' הוא דאף במזוזה מצינין לאשכוחי דהא עכ"פ יש כשיעור פ' סתומה בין פ' שמע לוא"ש ומצינין לאשכוחי באם הניח הריוח באמצע השיטה ואף דפ' והא"ש צריך להתחיל מראש השיטה זהו לכתחל' ולשטת רש"י צריך דוקא להתחיל באמצע שיטה וע' בתוס' מנחו' דל"ב ד"ה והאידנ' ובנ"י ה' מזוזה ובשטה שתחתיו הניח בשני מקומות ריוח בכל ריוח כשיעור חצי ריוח סתומה כדין שירת הים וכמ"ש הריב"ש הביאו הכ"מ וכנהוג עכשיו מש"ה אין לפסול משום שהניח ריוח פ' במקום שא"צ דהא במקום שהניח שיעור סתומה צריך להניח דהוא מקום ריוח פ' ובשיטה שתחתיו לא הניח במקום א' כשיעור ומש"ה הוצרך לפסול משום שעשא' כשורה אע"כ דבכה"ג נמי כשר כיון דהריוח הראשון שהניח כשיעור שם צריך להיות ריוח כשיעור וכשר הוא כאשר כ' במכתבי הקדום וכל כי הני מלתא מעליית' לית אמרו משמא. אמנם קצת נשאר בדעתי לפקפק קצת בזה מתשו' הריב"ש עצמו כפי שעלה על זכרוני דברי תשו' הריב"ש בארוכ' אמנם אחרי שתשו' הריב"ש עצמו אין ת"י ולדעתי יש לדחו' הפקפק הזה בקל אין להאריך עוד בזה ודי בזה מבלי להעלו' שום נדנוד מיחוש על הס"ת שרובם ככולם עשוים בתמונה זאת:

ועתה נבא לשאלה השניות מה שפקפק מעל' על מה שכתבתי שבאם באפשרי לתקן לעשו' הלמד קטנה ופקפק מעל' דאין זה נוי להשם ע"כ כבר כתבתי במכתבי הקדום דאין לנו להחמיר או להקל בסברו' כרסיו' באלו העניני' מה שלא נמצא במחברי' ומה שהבי' מעל' ראי' מש"ס דלחד מ"ד לא מהני העברת קולמס בשם משום זה וכו' ואנוהו אדרב' משם ראי' להיפך דהא אנן קי"ל כרב חסדא שם ומדס"ל לר"ח דבגט באנו למחלוקת ר"י ורבנן ש"מ דלאו בהכי תליא ודוקא בהרבה שמות קאמר בש"ס שם דנ"ד הך טעמא דמיחזי כמנומר ואפי' לר"י פסול ולא בשם א' וכבר הרעישו בזה כל האחרונים בא"ח סי' ל"ג לתמוה בזה על המג"א ס"ק זיין וגם בפסקי מהרא"י סי' ע"ב כ' בכה"ג לחלק בענין תיקון שם א' להרב' שמות וע' בתשו' מהרמ"פ סי' פ' וגם מבואר בס' א"ר בא"ח סי' ל"ב אות ל"ג ביוד שנדבקת כולה באלף בשם אלקי' שימשוך ביוד למעל' ויעשה לה גג וישאר העב לירך ע"ש והחזיקו אחריו כל האחרונים ולא העלה על לבו פקפוק מעל' דאין זה נוי במה שלא מצינו במחברי' וכן בכל האותיו' שדי אם נשתייר כאות קטנה ובעוביו כחוט השער' לא מצינו חילוק בין שאר אותי' לאותי' השם. ובמ"ש בתשובתי ליישב דברי הגאון מ"ע במ"ש בתשו' סי' ל"ו דאם נדבק רגל ההא לגגה אחר שכבר נכתב' ההא בהכשר דכריך גניז' וכ' בתשו' דס"ל להמ"ע דזה ספיק' דלמא כשטת הני פוסקי' בנדבק' אח"כ דדי בגרירת הדבק והוא הסמ"ק וסייעתו ומש"ה אף קודם שהפריד שם הא עלי' ומש"ה אסור לגרור וכ' מעל' דלפ"ד ליתא דא"כ תיקון ל"ל והאריך דאף להסמ"ק קודם שהפריד אין שם הא עליו כלל עכת"ד וטעה בזה וברירא דהך מלתא דלהסמ"ק דס"ל דאם כבר נגמר האות ונפל דיו עליו מסירה וכשר ואין בזה חק תוכת ש"מ דעכ"פ אף קודם שהסיר' שם אות עליו וכן בהא שנדבק' או מם פתוח' שנסתמ' כיון דכבר נעשות אות מתחל' אף שנפל עליו דבר או שנדבק' לא נסתלק מעליו שם אות רק דפסול האות בס"ת ותפילין וכדומה משום דבעינין שיהי' האות לנגד עינינו בצורתו נראו' היטב ומש"ה כיון דעכ"פ לא נסתלק ממנו שום אות אף דאות פסול הוא מחמת הנ"ל מש"ה מסיר הדיו או מפריד הדבק ולא הוי חק תוכת ומש"ה לענין קדושת השם דאף שם הכתוב על הכלים אסור למוחקו שפיר אסור לגרור אבל אם נאמר דאף להסמ"ק כיון שנתקלקל האות אח"כ ע"י נפילת דיו או ע"י דיבוק שוב פקע מיני' שם אות וכטיוטא בעלמ' הוא א"א לומר כלל דמסיר' וכשר דמה לי אם נעשה מתחל' טיוטת דיו וחקק מתוכו שיהי' אות או שהי' אות ונתבטל מכל וכל ונעש' טיוטת דיו וכבר האריך הרחוב הדיבור בזה הגאון בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ס"א דלהסמ"ק אף קודם שמסיר הדיו שם אות עלי' ובקדושתו קאי ואסור למוחקו רק מטעם המבואר במס' משום שלא הי' כוונתו אלא לתקן וע"ז מפלפל שם טובא עכ"פ ד"ז החליט כמה פעמים בתשו' שם דלהסמ"ק וסייעתו אף קודם שהסיר הדיו שם אות עלי' ובקדושתו קאי ועוד תמי' לי על רו"מ אף אם לא נחות לזה מדוע התפלא כ"כ והחליט דליתא דא"כ תיקון ל"ל והרי קיי"ל להלכה דאם נדבקו אותית זל"ז דבכ"ע פסול קודם שהפרידן וכן בנפל שעוה על איזה אות דעת האחרונים שפסול קודם שהסיר השעוה עי' בבאר היטב סי' קמ"ג סק"ט וכי יעלה על הדעת שאם נפל שעוה על איזה אות מהשם או שנדבק אות לחבירו שקודם שהסיר השעוה או הפריד האות מותר למחוק האות ישתקע הדבר ולא נאמר והוא מה"ט דכתיבנ' דהרי חזינן דכשמסיר השעוה או גורר בין הדבקים לכשרותו קאי ולא הוי חק תוכת ש"מ דאף קודם שהסיר או שהפריד שם אות עליו ומש"ה בקדושתו קאי אף דלע"ע הוי אות פסול וכן הוא להסמ"ק בנפל טפת דיו על האות דמדמי לי' לנפל שעוה על האות כמ"ש הלבו"ש בסי' ל"ב וכן במס' פתוחה שנסתמ' דדמי לדיבוק אותית להסמ"ק וכמ"ש גדולי המחברי' ז"ל וכיון דמהני לי' הסרת הדיו או גרירת הדבוק ש"מ דבקדושתו קאי וזה ברור כשמש בצהרים עוד ראיתי שגיאה רבה בדברי מעל' שכ' דהב"י כ' בסי' ל"ב בשם הסמ"ק דכשר אף בלא תיקון ע"כ וטעותו הוא משום דהביא הב"י דברי הסמ"ק והסמ"ק סיים כדאיתא בירושלמי והב"י הביא דברי הירושלמי ומה שפי' בה הרשב"א בתשו' לענין דיבוק אותית דאם נדבקו למעלה כיון שעד שלא נעשית אות נפסלה מש"ה אם גורר הוי כחק תוכת אבל אם נדבקה למטה כיון שמתחלת' כשרה היתה הלכך אם בא עכשיו לגוררה אין זה כחק תוכה והלכך אף שאינו גורר כשרה משום דר"ז דכל הראוי לבילה כו' וכ' הב"י ונראה שהסמ"ק הי' מפרש כן הירושלמי ומ"ה כ' אם לא היתה מוקפת גויל כו' ומדאמרי' בירושלמי דכל שנעשי' כל האו' בכשרו' שוב אינה נפסלת אם נדבקה למד משם בסמ"ק להיכא שנגמרה האו' ואח"כ נפל בה טפת די' דיכול לטלו ולא מיפסל משום חק תוכת עכ"ל הב"י סבר מעל' דכיון דהב"י כ' דהסמ"ק למד דין דנפל דיו מדין דיבוק אותיו' זל"ז מה התם בדיבוק אותית כשר בלי תיקון אם נדבק' בסופה כמ"ש הרשב"א אף בטפת דיו נמי וישתקע הדבר ולא נאמר לתלות בוקי סרוקי בהסמ"ק ח"ו דלדעתו אם יפול טפת די' על אות ולא יהי' ניכר או שתודבק אות הא או מם פתוחה יהי' כשר כך בלי תיקון דא"כ מה זה שסיים הסמ"ק עצמו יטלנה ובב"י עצמו כ' דיכול לטלו ובאמת רו"מ טעה בתרתי חדא דאף להרשב"א שס"ל בדיבוק אותות זל"ז מלמטה דכשר בלי תיקון משום דכל הראוי לבילה דוקא בנדבק' אותיו' זל"ז ולא בנדבק' האות לעצמו כמו במם פתוחה שנסתמ' וכדומה דודאי קודם שהפריד' פסול אף שמועיל פירוד ולא הוי ח"ת כיון דכבר נגמרה בהכשר עכ"פ פירוד בעיני' וקודם לזה פסול וש"ס מלא הוא בפ' הבונה פתוח' לא יעשנה סתומה ומסתמ' נכתבה כדרך כתובה שקודם נעשי' פתוחה ואח"כ נסתמה ואפ"ה פסולה וכמ"ש המפורשים ז"ל שם דכל הני לא יעשה דאיתמר שם אף בדיעבד פסול ש"מ דבעת שלא נפרדה פסולה וכבר האריך בזה הגאון מהרד"ך בתשו' בית א' חדר כ"ב ועוד ראי' לזה מהא דכ' הרשב"א בחי' לשבת הביאו הר"ן ז"ל בס"פ הבונה בנטל גגו של חית ועשאו שני זיינין וכן שנטל גגו של דלת ועשאו ריש דלא הוי חק תוכת דאינו אלא כדיו שנפל ע"ג האות ע"ש וע"כ מיירי התם דכ' מתחלה שני זיינין ואח"כ נתדבקו וכן בכ' מתחלה ריש ואח"כ נפל דיו ונעשה דלת דאל"כ פשיטא דפסול להרשב"א דהא אף בשני אותיו' שנתדבקו בראשון אף אם לא נשתנה צורת האו' רק שאינן מוקפים גויל מתחלה אינו מועיל פירוד להרשב"א כמ"ש בתשו' שהביא ב"י וכן בתשו' המיוחסת וע"כ בשכבר נגמרו מתחלה ואח"כ נתדבקו ומש"ה מהני הפירוד וא"א דאף קודם הפירוד הוי אות א"כ אמאי צריך פירוד כלל ואף שיש לדחו' קצת מ"מ מלשון הרשב"א שם משמע דדוקא אחר הפירוד כשר ולא קודם לכן והנה בתשו' רד"ך שם הבין ג"כ דברי הרשב"א הנ"ל דמיירי שכבר נגמרה האות ואח"כ נתדבקו והאריך שם בזה בטוב טעם ולהגאון בתשו' ב"א סי' הנ"ל נדחק מאד ליישב דברי הרשב"א בחי' הנ"ל להשוותן עם דבריו בתשו' באופן דחוק והאמת כמ"ש הרד"ך דמיירי בחי' בנדבק אח"כ וז"ב. שנית דלהסמ"ק אף בדיבוק אות לאות בנעשית אף אחר שנגמר האות עכ"פ פירוד בעי ומקודם לכן פסול וזה החילוק בין שנתדבקו מקודם שנגמרו דאף פירוד לא מהני משום דהוי ח"ת ובאם נתדבקו אחר שנגמרו מהני פירוד ולא הוי ח"ת אבל קודם שנפרדו פסול דלא כהרשב"א שמכשיר אף בלא פירוד מטעם כל הראוי לבילה זה לא ס"ל להסמ"ק דהא הרשב"א לאו כללם כ"ל דהא באות שנדבק' לעצמו מודה הרשב"א דצריך פירוד וכנ"ל דהך כללא לא נאמר בכל מקום וכמ"ש התוס' ז"ל בכמה דוכתי' רק בענין דיבוק אותיו' מחמת שאמר בירושלמי דעירוב האותיו' מלמטן כשר משמע לי' להרשב"א ז"ל דכן קבלה בידם דכשר אף בלא תיקון משום כל הראוי לבילה וזה בדיבוק האותיו' אבל לא בדיבוק האות לעצמו לא נאמר הך כללא כאשר האריך בזה הדר"ך שם ולהסמ"ק לא ס"ל כן רק דמשוי ממש דיבוק אותיו' זל"ז ודיבוק האות בעצמו ובשניהם אם נעשה הדיבוק קודם שנגמרו אף פירוד לא מהני משום ח"ת ובזה אמרו בירושלמי פסול היינו שאין לו תיקון בפירוד ובעירוב אותיו' מלמטן דמבואר בירושלמי דכשר היינו דכשר ע"י פירוד ולא מקודם וכבר האריך בזה הדר"ך ז"ל שם חדר כ"ה כ"ו ע"ש באריכו' ובאמת הגם שמלשון הברייתא בירושלמי בברכו' פ' הי' קורא משמע כדברי הרשב"א כיון דתני כשר מלמטן משמע מפשטות הדברים דכשר בלי תיקון אמנם ברייתא זו מובא בירושלמי במגלה בפ"ק הלכה ט' והברייתא הזאת מובא שם לסייע לחד מ"ד שם ושם מובא לענין זה אם מועיל תיקון אם לאו ואעתיק לשון הירושלמי וז"ל ר"ז בשם רב ניקב נקב ביריכו של הא אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר"ז בשם ר"ח הי' הגימל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול ר"ז בשם אשייאן בר נדבה ניקב נקב באמצע בית אם הי' הגויל מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול אר"ז אתי' דר"ח כרב ותרויהן פליגין על שיטתי' דאשיין בר נדבה חבריא אמרי אתי' דאשיין בר נדבה כר"י דתני עירב את האותיות אית תניי תני כשר אית תניי תני פסולי ר"א בר"ש בשם ר"י מ"ד כשר מלמטן מ"ד פסול מלמעלן וכו' עכ"ל הירושלמי והנה כל הפלפול בירושלמי לפי הנרא' בפשיטות אם מועיל גרירה במקום שאינו מוקף גויל שלא יהי' חק תוכת דרב ור"ח ס"ל דאם גורדו כשר ור' אשייאן פליג ע"ז ואומר דלא מועיל תיקון ד"פ ואמר דאם לא הי' הגויל מקיפו פסול משמע דאינו מועיל תיקון וע"ז קאמר הירושלמי דאתי' כר"י והיינו דמיירי בניקב קודם שנכתב הבית וכיון שלא הי' מוקף גויל בעת כתיבת האות לא מועיל תיקון כדעת הרשב"א והסמ"ק עכ"פ אין מזה ראי' דכשר בלא תיקון בעירב מלמטן רק הרשב"א ז"ל סובר דכשר משמע דכשר אף בלא תיקון אבל הסמ"ק לא ס"ל כוותי' וכשר בתיקון דוקא הוא וכנ"ל ומדי דברי בזה אראהו שהמ"א בסי' ל"ב אישתמוטתי' דברי הירושלמי הזה שכ' שם בס"ק כ"ז ונ"ל דה"ה אם רגל הך' מביע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרר קצת וכו' ע"כ והרי ד"ז מפורש בירושלמי הנ"ל בדברי ר"ח בהי' הגימל מכלה את הגויל כדברי המפרש בירושלמי דהיינו שמגיע לסוף הקלף בלי היקף אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר וכנ"ל עוד ראיתי שגיא' רבה בדברי מעל' שכ' וז"ל ועוד נלפע"ד דיש לתקן ע"י חקיקה אצל הגג לבד ולעבור עליו קולמס ולקדשו דע"כ לא קאמרי רבנן התם אין זה מן המובחר אלא בשם שנכתב שלא לשמו כיון דכתב הוא לא מועיל כתב העליון אבל בשם הנכתב ע"י ח"ת כיון דפסולו הוא מטעם דלאו כתב הוא א"כ כתב העליון מועיל וז"ב לפע"ד וכו' ע"כ והנה חוץ מזה שטעה בגוף הדין ולא ראה דברי המג"א בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ו שכתב וז"ל ואין מועיל העברת קולמס על האות ע"כ ועוד הי' לפניו גמ' גיטין שהבי' דברי התוס' ולא שם עיין לדברי הג"א שם דכ' וז"ל ואם הי' מוחק דביקות בתער לעשות' פתוח' זהו ח"ת ופסול כו' ואם העבירו עליו קולמס לאחר שתקנ' וחק תוכה פי' הר' ברוך בסה"ת דאינו מועיל כלום ע"כ. אמנם בעיקר הסבר' ראיתי להעתיק לו לשון הסמ"ג והסה"ת להראות לו בעסק שרו"מ פוסק בהלכ' פסוק' בענינים כאלו ע"פ סברא וכמה רחוקה סברתו מסברת הראשונים ז"ל וז"ל סמ"ג ואם נפלה טפת דיו בחלל בית וכו' או ירך שמאל של מם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשית בכך סתומה כי לא יועיל תיקון למחוק הטפה ולגרוד בתער דהו כח"ת ופסול בין בס"ת תפי' ומזוז' ובגט ולא יועיל אח"כ להעביר הקולמס על האות לא לרבנן ולא לר"י דאם מועיל על האות שנכתב' שלא לשמה לשוי' לשמה לשוי' אות לא יועיל ע"כ וז"ל הסה"ת והיכא שנפל' טפת דיו בחלל בית או חית וכו' אין תקנה לגרוד הטפה ולתקן האות דהוי כח"ת ופסול וגם להעביר עליו קולמס אחר התיקון לא יועיל לא לר"י ולא לרבנן דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשוי' לשמה לשוי' אות לא יועיל עכ"ל והרי בהיפך ממש מדברי מעל' ובהכי ניח' לי היטב ליישב דברי הרשב"א בחי' פ' הבונה שכ' אהא דאמרינן שם בש"ס בנטל לגגו של חית ועשאו שני זיינין ובנטל לגגו של דלת ועשאו ריש דחייב וכ' שם דמהא שמעינן דבכה"ג לא מקרי חק תוכת וכו' ע"ש ובר"ן והנה הך דינא דהרשב"א ע"כ מיירי בשהי' נגמרו קודם השני זיינין ואח"כ נתדבקו ונעשו חית וכן בדלת דאל"כ מודה הרשב"א שפסול מכ"ש מהך דדיבוק אותיות וכמ"ש למעלה וכ"כ הרד"ק ובש"ס ע"כ מיירי דנכתב כך מתחל' ועוד דאם מתחל' נכתב כראוי ואח"כ נתדבקו א"כ אמאי מחייב משום כותב הא אף מקודם שם אות עליו רק דהוי אות פסול כמו שהוכחתי למעל' וכמ"ש בתשו' בא' שהבאתי למעלה וא"כ אמאי חייב משום כותב אע"כ מיירי בנתדבקו מתחל' ואפ"ה חייב ש"מ דחיובא דשבת אינו ענין להכשר ס"ת ובתשו' הרד"ך שם הרגיש בזה וכתב דבש"ס מיירי באמת באם נכתב החית והדלת מתחל' ובשאר ספרים וכדומ' דאין בזה נ"מ לענין הכשר מש"ה חייב אף בנכתב מתחל' בפיסול והפריד' משום דשם אין נ"מ בענין הכשר או לא ומשם למד הרשב"א לענין הכשר ס"ת דעכ"פ היכא דנעש' מתחל' בהכשר ואח"כ נדבק' דיכול להסיר ולהפריד ולא הוי ח"ת ע"ש שהאריך ובאמת אינו מובן לכאורה דמאי ענין זל"ז כיון דבש"ס לא מיירי בהך ענינא ולפי הנ"ל א"ש היטב דהא חזיני' דטפי מועיל לתקן לעשות מאות פסול אות כשר מלעשות אות משאינו אות כמ"ש הסמ"ג והסה"ת הנ"ל לענין העברת קולמס הנ"ל ומש"ה שפיר יליף הרשב"א ז"ל מהש"ס כיון דחזינן דאם הפריד חית שנכתבה כך בתחלה ולא הי' עליו שם זיינין כלל חייב משום כותב לענין שבת בהפרדה בעלמא ש"מ דבהפרדה נעשה אות חדש מכ"ש באם הי' מתחלה שני זיינין ונתדבקו דשם אותיות עליהם כמו שהי' רק דשם אות פסול עליהם כמו שכתבתי למעל' מכ"ש דמועיל הפריד לעשותם אות כשר וזה נכון וקצרתי ודוק היטב ועתה אעתיק עצמי לדבר האופן הג' שכ' במכתבי באם א"א לתקן עי"ז שיהי' למד קטנה ורו"מ כתב במכתבו הראשון שלדעתו לקדור הלמד ולהניח מטלית ולכתוב למד מחדש ואח"כ פקפק מכח דברי הנו"ב וכבר הראיתיו במכתבי שאין זה ענין לדברי הנו"ב ומעל' מתעקש עוד לומר שבמקומו הוא עומד מסברות כרסיות בענינים אלו וכבר הראיתיו שאין לומר בזה סברות שלא נמצא במחברים והנה כתב בתשו' הראשונה שאף מצד הקדירה פשיטא שאין בזה איסור מ"מ אין לכתוב על המטלית משום דכ' בס' חב"י והביאו האחרונים ז"ל דאין לכתוב שם על המטלית ואף שהראיתי דמשמע דדעת הש"ך דלא כוותי' מ"מ הא בתשו' נ"ש מביא ראי' מש"ס כדברי החב"י ואף שדחיתי ראייתו מ"מ בחצי השם ראייתו שרירא ע"כ ורו"מ דחה עפ"י דעתו ראיית הנ"ש ומזה הכריע דלא כהחב"י ורק בחצי השם אוסר מטעם הסברא מבחוץ שכ' והנה ימחול לי מעל' כמה עצום כחו שאף אם הי' האמת כדבריו שראיות הנ"ש אינו הכי בידו להכריע בלי ראי' במחלוקת שבין גדולים כאלה הלא המחבר תשו' חב"י גאון מובהק הי' והגאון בתשוב' זכרון יוסף הביא דבריו אלה לפסק הלכה שאין לכתוב השם על המטלית והגאון בתשו' חב"י בעצמו בתשו' סי' ע"ו חזר והכפיל הדברים וכ' שקבל' בידו ממנהג הסופרי' שאין לכתוב השם על המטלי' ובס' יד אלי' ג"כ כ' להחמיר בזה ובתשו' נ"ש החליט כמותו אף שמדברי הש"ך משמע איפכ' כאשר כתבתי בתשובתי מי יכניס ראשו בזה במקום שאין ראי' עכ"פ להיפך ואיך עצום כחו לאמור קם דינא שלכתוב כל השם על הטלאי מותר והרבה הי' לי להוכיחו בזה ועתה אבא ואראה לו טעותו אשר דחה ראיית הנ"ש ולא ראה דברי הגמ' במקומו והנה ז"ל מעל' וראיו' הנ"ש אינה מוכרחת דאטו כלהו תקנת' קתני והך תקנת' לא קתני דלידוק מיני' האי דווק' יגנז קתני ור"ל יגנז ע"ד שיתקן וכה"ג פי' הרשב"א מאי דקאמר בגמ' סתומה שעשאה פתוח' יגנז וה"נ דכוותי' וזה נ"ל ברור עכ"ל מעל' והנה ז"ל הגמר' ד"ל ע"ב הטועה בשם גורר את מה שכ' וכו' וכותב השם על מקום הגרר דר"י ר' יוסי אומר אף תולין את השם ר' יצחק אומר אף מוחק כו' רשט"א כל השם תולין וכו' רשב"א אומר משום ר"מ אין כותבין השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין אותו כיצד עושה מסלק את היריע' כולה וגונזה ע"כ ופרש"י כיצד הוא עושה אם טעה בשם ע"כ והרי מהדר כאן אתקנת' ולא שייר שום תקנת' אחריתי דלא פליגי בי' אמוראי ורשב"א אוסר כל הנך תקנות ואומר כיצד הוא עושה מסלק את היריע' כולה וגונז' ושפיר נכונה ראיות הנ"ש דא"א דכותבין על הטלאי ל"ל לסלק כל היריע' לקדור ולכתוב על מקום הטלאי ורו"מ לא דק בזה כלל. והנה אנכי כתבתי בתשו' הקודמת לסתור ראיות הנ"ש דדלמ' לדעת רשב"א דאוסר לתלות השם מש"ה אסור גם לכתוב על המטלית אבל לדידן דקיי"ל תולין את השם מש"ה י"ל דמותר גם על המטלית ורו"מ הקשה ע"ז דא"כ אכתי תיקשי אמאי לא קתני תקנת' דיקדור עוד שני תיבות ויכתוב הסם עם השני תיבות על המטלית א"ו דמטלית גרע מתולין עכ"ד ואני איני יודע מנ"ל למעל' הא דלמ"ד אין תולין דמותר לתלות השם עם עוד איזה תיבות ואף שמבואר בירושלמי שאסור לתלות אעפ"כ מתיר עם שני תיבות ע"ש בפ"ק דמגל' וז"ל ר"ז בשם רב הלכה כמ"ד מוחק את החול וכתב את השם וכו' ר"ז וכו' בשם רב ואם הי' כגון אני ה' אלקיכם מותר וכו' ע"ש בירושלמי אבל באמת אין זה ראי' דהא כתב סה"ת והסמ"ג והביאו הגמי"י פ"א מה' ס"ת אות ס' דש"ס דילן פ' הלכה כר"ש שגזרו דתולין השם ובירושלמי פ' דאין תולין רק ביש עמהן עוד תיבה דש"ס דילן מיירי בדיעבד מעיקר דינא ובירושלמי מיירי לכתחל' למצו' מן המובחר היכא דאפשר מוטב לגרור או למחוק החול ולכתוב השם על המחק או על הגרר ולתלות החול אם לא שיש עוד תיבה דאז אף לכתחל' מותר לתלות השם עם עוד תיבה ע"ש ולזה י"ל דכיון דמעיקר דינא קיי"ל דתולין השם אף דלכתחל' למצוה מן המובחר קאמר בירושלמי להחמיר בזה שפיר מיקל באם יש עוד תיבה לתלות אף לכתחל' אבל למ"ד דאין תולין ואף בדיעבד פסול מ"ל להקל דתולין עוד עם איזה תיבות וה"ה למטלית הא חדא ועוד אף אם נימא דזה בודאי דמותר לכתוב על המטלית עם איזה תיבות לק"מ ד"ל דמיירי בש"ס אם טעה בשם שבסוף השטה ומלפניו נכתב בסמוך לו עוד שם דא"א לקדרו לצורך תיקון שם אחר ומש"ה אין לו תקנה אלא בגניז' א"נ שכתב שם מלפניו ומלאחריו כגון ה' אלקינו ה' ואן כאן מקום קושי' אמנם המחוור כאשר כתבתי למעל' שאין מקום להקל לכתוב על המטלית אף בצירוף תיבות של חול למ"ד שאין תולין ואף לדידן כיון שהאחרונים ז"ל החמירו שלא לכתוב השם על המטלית מסתפינ' להקל אף בצירות תיבות של חול:

עוד כתב רו"מ על דברי הב"י שהבאתי בתשו' בעני' מחיקת מקצת השם וכתב בתשו' שם דהילפות' בש"ס למוחק השם הוא מואבדתם את שמם ל"ת כן כו' וא שפ' זה אוקמוהו בש"ס לכנות לה שם גנאי א"א לומר דהא אזהר' דל"ת כן נמי ע"ז קאי כמ"ש הגאון בספר גור ארי' דאיך יעלה על הדעת שהישראל יכנו שם גנאי להבורא ב"ה ע"כ אוקמוהו אזהר' למוחק אות א' מהשם דבזה גורם ח"ו לאבד השם ממקום זה מש"ה אף באות א' שאובד כבר איבד השם ממקום זה ע"כ דברי בתשו' שם ומעל' כ' במכתבו דבזה שמחק אות א' מכנה ח"ו שמו לגנאי כיון דבמקום זה לא צריך לכתוב כן וז"ב עכ"ל מעל' וזה דברים שאין הדעת סובלתן לומר דבזה הוי מכנה שם גנאי בפרט שכתב להיפך מדברי הגאון גור ארי' ואין שומעין לו לומר סברות מבחוץ נגדו עוד כתב רו"מ וז"ל ומ"ש בשם הגאון דאיך יעלה על הדעת לכנות להש"י שם גנאי ח"ו גם זה קשה לי ולדברי כ"ת מי ניח' וכי יעלה על הדעת למחוק אות א' מהשם עכ"ל מעל' ומה אעשה שלא ראה דברי הגאון מהר"א מזרחי שם בפ' ראה על דברי רש"ל שם שהביא דברי הספרי וז"ל אר"י וכי תעלה על דעתך שהישראל נותצין המזבחות וכו' ע"ש וכתב ע"ז הרא"מ וז"ל דבשלמ' במוחק אפשר שלא כיון דרך השחה' אלא מפני שנכתב שלא במקומו או שלא בכבודו מחק אותו כדי לכותבו במקומו אבל בנותץ אבן כו' שאינו חייב אלא דרך השחת' כו' א"כ איך יעלה על הדעת כו' ע"כ ועיין בט"ז א"ח סי' קנ"א ס"ק ג' ובספר פ"מ שם והרי כבר הרגיש בזה הרא"מ דקשה זה על הספרי בעצמו ותירץ בטוב טעם. וע"ד שנסתפק רו"מ היכא שנמחק אות אחת מהשם ומתקנין אותו אם לחזור על שאר האותיות ולקדשן כיון דפקע שמו ממנו פקע קדושתו או א"צ ואת"ל דצריך אם מהני העברת הקולמס כמו בנתכוין לכתוב יהודה וכו' לרבנן וכו' עכ"ל מעל'. הנה זה ברור דאם צריך לקדש האותיות שנשארו לא מהני העברת קולמס ומ"ש מעל' אם מהני העברת קולמס כמו בנתכוין לכתוב יהודא לרבנן תמוה דהא לרבנן שם לא מהני העברת קולמס. ואולי קיצור לשון יש בדבריו ולדינ' ברור כמ"ש. אמנם בעיקר הדין ברור דא"צ לקדש שאר האותיות וקדושת האות האחרונ' מהני לכל השם וזה מבואר בתשו' הגאון מ"ע הובאו דבריו בס' פנים חדשות שבש"ע הקטנים ובס' בל"י סי' רע"ו וז"ל הבא לתקן באזכרות את ההא שנדבק' מעיקר' והרי הוא חית יגרור רגל השמאלי כולו מלמטה למעל'. ויכתבנו אח"כ לשם קדושת השם. וקדושתו מהני לכל השם עכ"ל. וגדולה מזו כ' בס' בי"ו. וז"ל מי שלא קידש השם עד סופו שעדיין לא נשאר כ"א אות אחת מן השם נ"ל שקידושו וגימורו באים כא' וכשר ועיין בסוף תשו' הרמ"ע סי' ל"ז שכ' היפך מזה קצת שקידושו מתחל' ועד סוף נ"ל דזה מקרי מתחלה כיון שלא הוציא כוונתו למלה אחרת אלא שלא כיון ג"כ לשם כ"א לבו לא נכון עמו כנ"ל. וכ"כ בתשו' הנקרא הלכ' קטנות אעפ"י שאין למדין הימנו מ"מ מצרפין לדעת אחרת עכ"ל הבנ"י. והנה בנ"ד כ"ש הוא. דמה התם שלא כיון לקדש השלשה אותות הראשונות ואם כ' כל השם כך פסול. אעפ"כ בקידש האות הרביעי מהני קדושתו לכל השם כ"ש בכאן שקידש בעת הכתיב' כל האותיות ומה בכך שנמחק האות האחרון לא יהא שעדיי' לא כתבו מהני להשלימו בקדושתו ומהני לכל השם. ודבר זה נ"ל דעדיף ג"כ מהך דתשו' מ"ע דהא שם נתדבק ההא מעיקר' ונעשית חית א"כ כבר נשתנה התיבה לתיבה אחרת מהני לגרור ולתקן ההא בקדושה וקדושתו מהני לכל השם מכ"ש בכאן וזה ברור ובאמת בנדון שבס' בני יונה אם בא לידי הייתי מתיישב למעשה (א) **(הג"ה מבן המחבר בס' פתחי תשובה סי' רע"ו סקכ"ד כ' דמדברי התפל"מ משמע דלא ס"ל בזה כהבני יונה, ולפענ"ד אין ראי' דהא לפי פיקפקו של התפל"מ דדלמא נתכוין בפי' לשם יהודה בכה"ג הא גם הבנ"י מודה דלא מהני הקידוש וכמו שהביא אאמו"ר הג' ז"ל בשמו)** אבל בנ"ד ברור דאין לפקפק כלל דדי כשמוסיף האות וכותבו לשם קדושה וזה ברור למעשה ובקשתי מכבוד רומ"ה שישים עיונו היטב על כל דברי ובודאי יראה בחכמתו שהם ברורים כשמש בצהרים. ולענין דינא בהך ס"ת שנשאל רו"מ כבר גליתי דעתי בתשו' הראשונה שדעתי למחוק השאר ע"י גרמא כאשר הארכתי שם. אמנם ידעתי עוד שם שדעתי עוד להתיישב בדבר ע"כ מחמת שכעת הוכרחתי להשיב על דברי רו"מ כדרך התור' להשיב מפני הכבוד ובפרט בדברים הנוגעים לדינא ע"כ למעשה לע"ע איני מחליט הגם שהדברים ברורים ב"ה כאשר כ' בתשובתי הראשונ' ודעתי להתיישב עוד בזה כי הי' קשה עלי להאריך עוד כאשר רו"מ יודע רב טרדותי ואי"ה בקה"י אגמור הדבר להחליט למעשה אחר שאתיישב עוד קצת בזה והי' בזה שלום וברכה כנפשו ונפש ידידו הדבוק באהבתו. שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה