בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה ק
סקאלא יום ד' טוב אדר תרי"ח לפ"ק. החיים והשלום. לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מ' שלמה אשר זלמן נ"י מ"צ בק' טלוסט.
ע"ד שאלתו בעובדא דאתי לקמי'. ששאלו לאחד מה תעשה בבשר על פסח. והשיב בזה"ל אני יש לי קרבן פסח כי פרתי ילדה עגל:
ועתה שאל השואל מה דין העגל והנה לכאורה יש בזה חשש דאורייתא. דדוקא באומר בשר זה לפסח היא דאינו אסור רק משום מראית עין. אף אי אמר כן מחיים משום דהאי לישנא משמע יותר לפרש דמינטרא לפסח קאמר ומש"ה כ' הרא"ש בפסחים דנ"ג דבבשר שור ועגל ליכא חששא שהקדישו מחיים ע"ש והיינו דאף אם באמת הקדישו מחיים לפסח הוי קדוש כמבואר במשנה דצ"ז שם. מ"מ כיון שאינו ראוי לפסח תלינן שודאי לא הקדישו מחיים ולפסח ליו"ט של פסח קאמר. אבל כאן שאמר יש לי קרבן פסח א"כ יש בזה חשש קדושת הגוף דאורייתא כמבואר במשנה שם. וע' בתב"ש סי' ה' סקכ"ג אמנם אם יאמר האומר שלשחוק אמר כמ"ש רו"מ נלע"ד להסכים עם רו"מ להתיר. דאף שכ' השמ"ח שם ברס"י ה' דאם אמר ה"ז עולה או זה עולה שלא בשעת שחיטה הוי הקדש מדאי' ולא מהני אם יאמר לשחוק אמרתי הרי כ' שם הטעם בתב"ש משום דדברים שבלב אינם דברים כ"א היכא דאיכא הוכחה טובא בשעת אמירתו וכאן ליכא הוכחה כ"ה דאף דליכא עתה מקום להקריב וגם אסור להקדיש בזה"ז אין זו הוכחה טובא די"ל מעבר הוא דעבר והקדש אדעתא דהיום או מחר יבנה המקדש ואכתי הוי דברים שבלב דלא מוכח ע"ש אבל בנ"ד שכ' רו"מ דהיה ניכר בשעת אמירתו דכיון לשחוק גם השמ"ח מודה כמבואר בשהגם שבתשו' שכתבתי בזה יותר מעשרים שנה פקפקתי ע"ד התב"ש מד' מהרי"ק שורש ק"ע והובא בהגה"ת רמ"א באה"ע סי' מ"ה לענין אם שלח סבלונות בשבת ע"ש ולא אכפול הדברים ועוד נראה דדוקא כשאומר ה"ז ק"פ או זה ק"פ דלשונו שמפרישו עכשיו לק"פ בזה ל"מ אף אם יאמר שאמר לשחוק משום דאף אם נאמין לו שבאמת כיון לשחוק ל"מ משום דדברים שבלב א"ד אף אם באמת חישב כן בלבו כדמוכח בש"ס בקידושין ד' נון. וכ"כ התוס' בגיטין דל"ב ד"ה מהו דתימא. וזה טעם רמ"א באה"ע רס"י מ"ב דמקודשת אף שאומרת שלא כיוונה רק לשחוק היינו משום דהוי דברים שבלב כמבואר בתשו' מיימי' לה' אישות סי' א'. והיינו אף אי מהימנא מ"מ ל"מ משום שדברים שבלב א"ד וכ"כ הנו"ב קמא חאה"ע רס"י נ"ט. ועד"ז הם דברי השמ"ח והתב"ש הנ"ל אבל בנ"ד שאמר אני יש לי קרבן פסח כי פרתי ילדה עגל. א"כ אין בלשונו זה לשון הקדש שעתה מקדישו לק"פ. רק שיש חשש בלשונו שאפשר לומר שהפרישו כבר לק"פ ואף אם לא הפרישו בפה הא בקדשים גמר בלבו מהני כמבואר בשבועות דכ"ו. אלא שי"ל דדוקא בנדר ונדבה מהני גמר בלבו כדילפינן יוכל נדיב לב אבל לא בפסח מ"מ כיון דאמר יש לי ק"פ אולי כבר הקדישו בפיו. ואף שאמר עתה שלא הפרישו א"כ דשויא אנפשי' חד"א. וכשם דמצי שוי' אנפשי' ח"ד כן יכול לאסור את שלו על רל העולם בהודאתו. דבעלים נאמנין אשלהן לאסור לכל אף דבר שהיה בחזקת היתר כמ"ש הרא"ש בגיטין דנ"ד מ"מ כיון שהוא רק מחמת דשויא חד"א שפיר מהני לחזור מדבריו ע"י אמתלא כדאי' בכתובות דכ"ב ועיין בספר חו"ד סי' קפ"ה ססק"ה וכיון דאמר עכשיו דכיון לשחוק והיתול במה שאמר דבריו ובאמת לא הפריש העגל לק"פ מעולם זה הוי אמתלא להתיר ואף שמביא בש"ע אה"ע סי' מ"ז דל"מ אמתלא רק כשאנו רואין ממש באמתלא אבל בלא"ה ל"מ והרבה דברו בזה האחרונים בתשובותיהם נראה דבנ"ד אמתלא דלשחוק אמר כן אמתלא טובה הוא דהרי דעת כמה פוסקים דבממון ל"מ כשחוזר מהודאתו ע"י אמתלא ועיין בספר קצוה"ח רס"י פ' ואפ"ה יכול לחזור מטענתו ע"י טענת השטאה ואף שכ' הקצוה"ח בסי' פ"א סק"ח דמש"ה העיקר כפסק המחבר בש"ע דא"י לטעון השטאה אלא כשתבעו והודה ומשום דאז טענת השטאה אמתלא טובה הוא מטעם שכתב רש"י דאומר כשם שהשטית בי כך השטיתי בך אבל בלא תבעו א"י לטעון השטאה משום דבלא תביעה אין טענת השטאה אמתלא נכונה כמ"ש הרמב"ם פ"ד מה' א"ב דאשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ודרך שחוק אמרתי לך תחלה אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת כיצד כו' וכ"כ בסה"ת וכיון דאמתלא דשחוק ל"מ באיסורא כ"ש דל"מ בממונא ע"ש בקצוה"ח ועכ"פ מבואר ברמב"ם וסה"ת דל"מ אמתלא דלשחוק אמרתי והוא היפך ממ"ש. אמנם הא הש"ך שם הוכיח שדעת רוב הפוסקים שאף בהודה בלא תביעה יכול לטעון משטה ושע"כ גם דעת הרמב"ם כן ע"ש וא"כ לדברי הקצה"ח יסתרו דברי הרמב"ם אהדדי ועכצ"ל דדוקא בהך דהאשה שאמרה טמאה אני הוא דס"ל להרמב"ם וסה"ת דאי אמרה עכשיו שמה שאמרה תחלה לבעלה טמאה היה דרך שחוק לא הוי אמתלא ואינה נאמנת משום דאין זה מדרך הנשים הכשרות לאמור לבעלה שהוא טמאה דרך שחוק כשהוא טהורה ומש"ה אין זה אמתלא רק האמתלאות המבוארים שם ברמב"ם וסה"ת וכיוצא בהן ועיין תשו' ח"צ סס"י מ"ד אבל בעלמא אם אמר שמעיקרא דרך שחוק אמר שפיר הוי אמתלא טובה כמו דמהימן לומר משטה לענין הודאת ממון וכ"ש דמהני לענין איסור דממונא חמיר מאיסורא בזה ועיין בתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' ס' בד"ה ועוד נלפע"ד שאפי' ע"ש ועוד נראה דאף להפוסקים דא"י לטעון השטאה רק כשתבעו דאז יש מקום לטענת השטאה כמ"ש רש"י ה"ה בנ"ד דיש נמי רגלים לדבר דאמר כן דרך שחוק דהא על שאמרו לו מה תעשה בבשר על פסח ע"ז השיב יש לי ק"פ ומה זו תשובה על שאלתם דהא הם שאלוהו איך יקח בשר על יו"ט ומה זו תשובה ואף שנאמר שהיה מגדולי אמנה שמהרה יבנה המקדש ויהיה לו לאכול בשר הפסח הא הפסח אינו נאכל אלא בלילה הראשונה ומה יעשה אח"כ וגם אף הבורים יודעים שפסח אינו בא רק מן הכבשים או מן העזים ועגל אינו בא לפסח א"ו שדרך שחוק אמר כדרך הבורים בעם דלא דייקא בלישנא לומר כן כידוע שאומרים כן דרך שחוק ולחומר הנושא נלע"ד בכדי לצאת מחשש קדשים דאורייתא שישאל על הקדשו באפי תלתא בפתח והם יתירו לו ע"ד המבואר בהג"א פ"ק דע"א די"ג והוקבע בהגהת רמ"א ביו"ד רס"י רנ"ח וע"ש בש"ך סק"ד ובספר מחנה אפרים ה' צדקה סי' ה' וברור דגם בהקדש מזבח מועיל להתיר ע"י שאלה כמבואר ברמב"ם ה' נדרים ה' ז' וכן מבואר בש"ס נדרים ד' ע"ח ובש"ס בב"ב דק"כ ע"ש וברור שמזה הוציא הרמב"ם דבריו דלא ככ"מ שדחק ועיין בתוס' בסוטה ד"ו ע"ב סד"ה כי קדוש ובש"ס שבועות דכ"ד ע"ב ובתוס' כריתות די"ג ע"ב ובספר נה"מ בפתיחה לסי' ר' ועיין בס' מל"מ פי"א מה' מעה"ק ה"ד ונראה דאם ישאל עליו ויתירו לו אין בזה גם חשש מ"ע כמו בכל היתר נדרים והקדשות דאם הותיר ע"י שאלה אין חשש מ"ע בפרט דכיון דבעינן תלתא למישרי' ליה י"ל דליכא חשש מ"ע דכל ביה תלתא קלא אית ליה כמבואר בש"ס גיטין דל"ג ע"א וכ"מ בש"ס נדרים דמ"ה ע"ש וכ"מ בש"ס ב"ב דל"ט ע"ב ע"ש ובש"ס שבועות דכ"ה ע"ב וע"ש בפרש"י בד"ה והיא שניכר אלא דלכאורה מוכח איפכא מירושלמי דנדרים הובא ברין ורא"ש שם בנדרים ריש דס"ה ובתוס' וראשונים בגיטין דל"ה ע"ב וצ"ל דשאני בנדרים דהא סגי נמי בהיתר דיחיד מומחה מש"ה לא חילקו משא"כ לדידן בזה"ז אין יחיד מומחה מתיר כמבואר ביו"ד רס"י רכ"ח מיהו הפוסקים כתבו טעם הירושלמי הנ"ל אף לדידן ועיין ברמ"א סי' רכ"ח ס"כ ומ"מ עכצ"ל דדוקא בנדר ע"ד חבירו שהדבר נוגע לחבירו הוא דיש חשש חשדא משא"כ בעלמא מדלא חששו בעלמא בהיתר נדרים והקדשות לחשדא וגם יש פוסקים דל"א כן אלא בנדר בפניו דוקא וע"ש בש"ך סקמ"ה והדברים ארוכים וגם בדיעבד מותר גם שם כמבואר בתוס' בגיטין שם ובר"ן נדרים ד"ז ע"ב ובפוסקים שם ביו"ד ע"כ ברור דאם נשאל והתירו לו אין חשש מ"ע והא דלא כתבו הפוסקים תקנה זו בא"ח סי' תס"ט באומר בשר זה לפסח היינו משום דבלא"ה הסכימו רה"פ דבדיעבד מותר אלא שאכתי תיקשי מהך דהשוחט לשם קדשים ביו"ד סי' ה' דלא כתבו הפוסקים תקנה זו לישאל עליו. אמנם לק"מ דהא שם באמת כיון לשחוט לשם קדשים ומיירי באופן דלא מצא פתח להתיר ועיין בט"ז יו"ד סי' שכ"ג סק"ב וע"ש בנה"כ ועוי"ל דשאני התם כיון שיש חשש מ"ע דעביד איסורא רבה ושחט קדשים בחוץ שהוא בכרת קנסוהו רבנן ולא פקע איסורי' אף ע"י שאלה וכן י"ל בהך דא"ח סי' תס"ט לשטת קצת פוסקים דאסרו בדיעבד ול"מ שאלה משום דשיטת התוס' היא שיאמרו שמחייב הקדישו א"כ יש ג"כ חשש מ"ע דשחט קדשים בחוץ ע"כ קנסוהו ול"מ שאלה משא"כ הכא דישאל קודם שישחט ועוד דהא בלא"ה הכריע המג"א דבבשר שור ועגל מותר בדיעבד אף דהתם הטעם ע"כ משום דיתלו דליו"ט קאמר משום שאינו ראוי לפסח וכמ"ש למעלה משא"כ הכא דקאמר קרבן פסח וליכא למיתלי בהכי מ"מ גם כאן י"ל דיתלו דכיון דאינו ראוי לק"פ ע"כ לשחוק אמר כמו שדרך הבורים בעם לדבר כן ובפרט שנראה מתשובתו שכיון לשחוק וכנ"ל לזאת ע"פ היתר ע"י שאלה נלפע"ד להתיר ומה ששאל רו"מ בקדשים שהוממו בזה"ז אי מהני לפדותן כמו בפירות רבעי ביו"ד סי' רצ"ד ס"ו תמהני שזהו מחלוקת הקדמונים עיין בתוס' בעירוכין דכ"ט ובע"ז די"ג וברא ש שם וברמב"ם והשגת הראב"ד ס"ה עירוכין והובא מחלוקותם בקצרה בש"ך יו"ד סי' רנ"ח סק"ג ומ"מ לענין שאלת רו"מ הנה כבר כתבתי שדעתי באם אומר כעת שלשחוק כיון ורוצה לשאול ולהתיר לו בשלשה ע"י פתח מותר אחר שיתירו לו שלשה כנ"ל ומ"מ לחומר הנושא אינו רוצה שיסמכו עלי לבד עד שיצרף בהיתר זה א' מרבנים המובהקים ומפורסמים וגם יסכים להיתר הרב אב"ד דק' ואז אנא מצטריפנא בהדייהו להתיר באופן הנ"ל וז"ז מחמת טרדותי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.