אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה צא

תשובה צ

סקאלא יום ג' י"ט אדר תרכ"ט לפ"ק. בין גאולה לגאולה שיאו מעלה למעלה כבוד מח' יד"נ הרב הגדול החריף ובקי ירא ושלם מוה' יחיאל מאיר הלוי נ"י האבד"ק מילניצא.

בתחלת בואי לכאן היה הנוסח שלי לכתוב בשטר מכירות חמץ שמוכר המקום שעומד שם החמץ זולת אם אין המקום של בעל החמץ רק הוא בשכירות אצלו אז צויתי לכתוב שמשכיר המקום אבל אם היה המקום שלו ממש הייתי מקפיד לכתוב שמוכר דוקא בכדי לחוש לשיטת רש"י ורי"ף דמפרשי דבקע"א ל"מ יחד לו מקום דשכירות ל"ק וכ"כ בס' מק"ח האמנם שבתשו' שיבת ציון הדפיס נוסח שטרי מכירה בשם אבי' הגאון בעל נו"ב זצ"ל וכ' לכתוב תמיד המקום בשכירות משום לא פלוג בכדי שלא לכתוב מכירה במקום דא"י למכור דהיינו שאין המקום שלו רק בשכירות לא חששתי לזה כיון שאני משגיח על שטרי מכירות היוצאין מביתי. אמנם זה רבות בשנים אשר הוטב בעיני יותר דרך של הנו"ב מטעם אחר דבלא"ה פקפק המ"ב על התה"ד משום דמכירה זו אינה רק הערמה בעלמא וכ' דטעמא משום דבחמץ קנין כ"ד קונה ע"פ הטעם שכ' הר"ן ריש פסחים דבלא"ה חמץ אינו ברשותו של אדם בגילוי דעת סגי וזה ניחא לענין מכירה גוף החמץ ולא לענין המקום שמוכרין. וכן ראיתי אח"כ שפקפק בזה בס' מחוקק יהודא בסי' תמ"ח גם בתשו' חס"ל יו"ד סי' קי"ב האריך בכיוצא בזה משום דהוי אומדנא דמוכח טובא שאין מכירת הבית רק הערמה בעלמא. וע' בר"ן בנדרים ס"פ השותפין ואף לד' המק"ח שמתיר מכירת בהמות להאכילם חמץ. שם אין אומדנא כ"כ משום דבהמות עומדין למכירה משא"כ מכירת ביתו שאין אדם מוכר ביתו בשביל חמצו בפרט במי שאינו מוכר רק חלק בעלי' שע"ג ביתו או קרן זוית שבביתו שאצ"ל הקונה אינו שוה רק דבר מועט ואצל המוכר הוא שוה סך רב למכור באמת קרן זוית בתוך שלו והוא הערמה ניכרת מאד ע"כ הכרעתי מאז לכתוב בדרך שכירות בכל ענין ועיקר החשש מחמת ד' רש"י אף שעיקר החשש קע"א היא רק מחמת שהחמץ לא נמדד כי בכל שטרי מכירות הנכתבים אצלי לא יכתוב סכום החמץ רק מכל מדה בכו"כ כי א"א בע"א אף שהראשונים מכרו כל החמץ בסך כו"כ לדעתי זה הערמת גדולה ניכרת שאינו בדרך התגר הייתי מצוה לכתוב בכל שטרי מכירות שהמוכר מתנה שיהי' נאמן בדיבור הקל בעלמא נגד הקונה כמה הי' החמץ בשעת המכירה. וכן ראיתי אח"כ שנים רבות בחידושי מהרה"ג מהרש"ק מבראד הנספחת אצל תשובה נאות דשא ואעפ"כ לא הוטב בעיני כ"כ ועלה בדעתי לכתוב שמוכר המקום לזמן שאף שגוף החמץ אסור למכור לזמן וע' בס' מק"ח סי' תמ"ח מכירת החדר ודאי מועיל לזמן וע' בש"ע ח"מ סי' רי"ב אמנם גם זה לא הוטב בעיני כ"כ כי במכירה לזמן רשות ביד הלוקח להרוס ולבנות תוך הזמן כאדם העושה בשלו במכירה חלוטה ומי הוא שיעשה כן בבית שלו כי ודאי מכירה על זמן אינו שוה רק דבר מועט והלוקח יכול להפסיד הרבה וכ"ש במכירת גראלניא כמו אחי הג' נ"י שיש לו גראלניא שלו ממש תוך הכפר שלו זה אינו מוכר בלב שלם לא מכירה חלוטה ולא מכירה לזמן כיון שרשות ביד הלוקח להרוס תוך המשך כל הגראלניא. ע"כ הדרך המובחר שנראה בעיני למכור לזמן אמנם לפרש שמוכר לו רק שיוכל להשתמש בתוך המקום או הגראלניא תוך משך ימי המכירה כאדם העושה בשלו בלי מוחה ע"ד המבואר בש"ע ח"מ סי' רי"ב ס"ד וס"ו ומ"מ ודאי אלים משכירות דאף דשכירות לא קניא אבל מכירה כזו על זמן ודאי דקניא ולא מקרי ביתו של המוכר תוך הזמן אף דמכירה זו לא הוו רק קנין פירות ואנן קיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כדאי' ס"פ השולח מ"מ כל מכירות קרקעות בזמן שהיובל נוהג הוי רק מכירה לזמן והוי רק קנין פירות כדאי' בש"ס ס"פ השולח ואעפ"כ ודאי דלא הוי כשכירות ומקרי תוך הזמן ביתו של הלוקח וז"ב והואיל גם מכירה זו הוא מלתא דתווהא בי' אינשי ואינם מבינים היטב ע"כ נראה שלדעתי יכתוב בתחלת השטר מכירה שבח"י משכיר המקום להערל רק שיפרש אח"כ בסופו שמפ' שתוך ימי השכירות היא מכור המקום להלוקח לזה שיוכל הלוקח להשתמש בו כחפצו באין מוחה תוך משך השכירות כאדם העושה בשלו בלי מוחה ויען שידעתי כי אביו הג' המנו"ח ז"ל היה כותב שטר מכירה מכלל העיר יחד יכתוב לי דרכו אם היה כותב המקומות אף אם היא רק איזה חלק בביתו בדרך מכירה או בשכירות כי לדעתי הדרך האחרון שכתבתי היא הדרך היותר נכון ובטוח רק שישיב לי תיכף ע"י הב"ד בלי עיכוב כלל כי יש באים ומקדימים לכתוב בעתים הללו ויקבל חה"פ בכשרות וינצל משימצא דשימצא חימצא ובר חימצא כנפשו ונפש אח' דוש"ת באהבה כה"י שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה