בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה עט
וע"ד השאלה השני' בנדון המאקוראטש והפעריל גראפין ורו"מ כתב להתיר בהמאקיראיש משום שהם רק חמץ נוקשה דאינם ראוים לאכילה רק אחר הבישול עכ"ד וישתקע הדבר ולא יאמר דכל דגן שנפל עליו מים וכן עיסה שנתחמצה או קמח אין ראוין רק אחר הבישול ואפ"ה הוי חמץ גמור דאו' ושאור יוכיח ואף דשאור ודאי אינו ראוי לאכילה כמפו' בש"ס פ"ק דביצה ואפ"ה ע"ע בב"י משום הטעם דראוי לחמץ בה עיסות אחרות כמפורש בברייתא התם ועיין בר"ן וברמב"ם וז"ב מ"מ ודאי דמקרי ראוי לאכילה מתחלה עיין מג"א רס"י תמ"ב והיינו ע"כ ע"י בישול ואפייה והאריכות בזה אך למותר. אמנם כפי הנראה המאקיראטש הן נעשים ממי פירות עם מים ואם המ"פ רבו הוי רק חמץ נוקשה דאף שכ' האחרונים דאף דקיי"ל דנוקשה היא רק חמץ דרבנן מ"מ נוקשה דמ"פ ומים הוי חמץ דאו' עיין בנו"ב קמא סי' כ"א כ"ב ובאחרונים סי' תס"ב אמנם לשון התוס' במנחות דנ"ד סד"ה אין מחמיצין שכתב כדאית לי' עש"ה הוא נגד דעת האחרונים. אמנם אפשר לדברי האחרונים דוקא לענין איסור אכילה אבל לענין ביעור הוא רק דרבנן עיין בתוס' ור"ן רפא"ע ובמק"ח סי' תמ"ו תמ"ז ובנוקשה דרבנן מותר בהנאה לאחה"פ כמבואר סס"י תמ"ז ואף דעכשיו נהגו ללתות החטים א"כ המקח נתחמץ מתחלה מ"מ דעת הא"ר סס"י תנ"ג ס"ד ורס"י תס"ז דבהפ"מ מותר בהנאה לאחה"פ משום שאינו רק ס' חמץ. ועיין בפר"ח סי' תס"ז בשאלה דגרעין חטה ובמג"א שם ס"ק י"ב ובצ"צ סי' ל"ב וכ"ש לפיד הרמב"ם שסובר דכל שלא נתבקע הוי רק חמץ דרבנן א"כ הוי רק כחמץ נוקשה ע' פר"ח רס"י תס"ז ובחי' שם סק"ז א"כ ודאי דיש להתיר בהנאה וכיון שבלא"ה יש לפסוק כד' הראב"ן להקל בהנאה לאחה"פ בחמץ של נכרי ברשות ישראל והישראל קע"א וכנ"ל ולפי דברי רו"מ בנ"ד הכי הוי שמכר אלו המינים רק שהיה ברשותו וגם בתשו' במק"א פקפקתי על דברי המק"ח סי' תמ"ח דמשוה ליה בפשיטות דזה הוי אחריות על ישראל ולחשש שמא ימכור הנכרי הקונה לישראל ג"כ ליכא למיחש כיון שישראלים אינם אוכלין מאקיראטש. ע"כ אם בסביבות שלכם נמי אין הישראלים אוכלין מאקיראטש יש לסמוך בהפ"מ להתיר בהנאה למכור לנכרי אם מכר בפי' בעפ"ה המאקיראטש הללו. אמנם בנדון הפ"ג הנה ראיתי בח"א כלל קכ"ו ס"ו כתב דפעריל גראפין הם נכתשים יבשים ואין נותנים מים כלום אבל בכאן שמעתי ממקצת אנשים שהדרך לשרותן במים יום או יומים קודם הטחינ' וא"כ הו"ל ודאי חמץ דאו' דהרי נתבקעו בשריי' זמן מרוב' ואף אם כסמוך רק על דעת הראב"ן בלי סניף עוד להקל בהנאה מ"מ יש חשש גדול דשמא ימכרנו לישראל. ע"כ יעמדו על המחקר ממקום הבאת הפ"ג אם הרוב אין לותתין ולא שורין. ואף אא"א לעמוד אם הרוב לותתין או להיפך דהרוב טוחנין בלי לתיתה יש להקל עכ"פ בהנאה. ולא ניחוש שמא ימכרנו לישראל מחמת שעכ"פ היא רק ס' חמץ שעה"פ. ע' גסי' תנ"ג ובאחרונים וביו"ד סי' קי"ד ובאחרונים. אבל אם כולם או הרוב לותתין צריך עוד להתיישב בדבר ועוד חזון למועד. וע"ד המאקיראטש כבר גליתי דעתי להתירם בהנאה בהפ"מ. אמנם דוקא באופן שמכרם לנכרי בע"פ כדין ואין חשש רק מחמת אחריות ולא באופן אחר את זה ראיתי להשיב לרו"מ ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י חונפ"ק הנ"ל.