אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה עו

תשובה עה

סקאלא יום ב' כ"ה אדר תרכ"ג לפ"ק. בין גאולה לגאולה שיאו יעלה למעלה. כבוד אה' ידידי הרב המופלג חריף ובקי כש"ת מ' דוד שלמה נ"י:

תמול קבלתי מכתבו ולרוב טרדותי העצומים וגם אינני במזג הבריאות לזאת אשיב בקצרה. ע"ד החביות מדארנאק שלא פרשו במכירת חמץ כי שכח ממנו אז המוכר. וכ' כ"ת להתיר דאף אם לא נמכר כלל כיון שהי' עומד בהמקום שנמכר לעכו"ם כיון דמטי זמן איסורו איאושי אייאש הבעלים מיניה והוי הפקר וקני ליה חצרו לעכו"ם והאריך בזה. והנה כל דברי כ"ת הם דברי המק"ח סס"י ת"מ כדמותם כצלמם אבל דברי המק"ח תמוהים שדבריו הם נגד דברי התוס' בב"ב דנ"ד ע"א שכתבו דאף חצרו אינו קונה לו באינו מתכוין לקנות וכ"מ מדברי התוס' בב"ק דכ"ט ע"ב בד"ה אלא אר"א שכתבו משום דהוי האי גלל בכליו כו' ע"ש וכליו מטעם חצר הוא ואפ"ה קאמר שם בש"ס דאם לא נתכוין לזכות בהם פטור ש"מ דחצרו בלא כוונה ל"ק וא"כ בישראל שהפקיד חמצו אצל נכרי דאיירי בי' המק"ח דידע שהחמץ בחצרו ואינו מתכוין לקנות ל"ק ע"כ. דברי המק"ח תמוהים. והנה בנ"ד אף שהנכרי אינו יודע אם הוא בחצרו כלל. מ"מ הא כתבו התוס' בב"ב הנ"ל דחצרו קונה שלא מדעתו היינו דוקא באופן שאם הי' יודע שהוא בחצרו היה מתכוין לזכות אבל בנ"ד ודאי אף אם הי' הגוי יודע שהחמץ הנ"ל הוא בחצרו ולא נמכר לא היה מתכוין לזכות דאטו הגוי יודע שהחמץ בעידן איסורו מייאש בעליו מיניה והוי הפקר הא ודאי דליתא וא"כ אין זה היתר כלל ועוד דאף אם הי' נתוודע להגוי שיש שם חמץ חביות הנ"ל הכי היה זוכר אם לא נמכר לו בעת המכירה ובודאי היה סבור שנמכר לו כבר ובכה"ג ל"ק עכשיו ע"י קנין חצר מחדש. ודמי להא דאמרינן ביבמות דנ"ב העודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא ל"ק. ואין חילוק בין קנין אחר לקנין חצר באינו מתכוין לקנות כמבואר מדברי התוס' דב"ק וב"ב הנ"ל. ועוד דהא פ' רמ"א בהג"ה בח"מ סי' רס"ח ס"ג דאין חצרו קונה לו שלא מדעתו אלא דאסיק אדעתיה שהוא שם. אבל בדבר שאינו רגיל לבא לא ע"ש,. ובנ"ד ודאי דלא אסיק אדעתיה דנכרי שהישראל שכח שם חביות חמץ שלא מכרו קוה"פ וחוץ מזה הנה המק"ח החליף שיטתו שבעצמו כ' בספרו נה"מ בסי' ר' סקט"ו דבנכרי לכ"ע אין ידו או חצרו קונה לו שלא מדעתו ע"ש וא"כ נסתרו דבריו שבמק"ח. וגם בנ"ד אין מקום היתר מחמת הנ"ל וחוץ מכל הנ"ל כיון שעכ"פ אנן לא קיי"ל כהגאונים כמו שכתב ופסק בש"ע סס"י ת"מ דישראל שהפקיד חמצו אצל עכו"ם דהמפקיד עובר עליו וע"כ דל"א דחצרו של עכו"ם קונה לו כדברי המק"ח. ואף שהמק"ח שם כ' בסוף דבריו דטעם הרא"ש הוא משום דס"ל כמ"ש הט"ז בח"מ סי' קפ"ט דחצרו של הנפקד מקרי חצר של המפקיד ואינו קונה הפקדון להנפקד ע"ש. דבריו אינם מתקבלים דהא בתשו' מהרי"ט ס"א סי' ס"ה האריך להוכיח דליתא לסברא זו וגם הקצוה"ח שם הביא ראיה ברורה מש"ס לדחות דברי הט"ז והנה"מ בעצמו בסוף פתיחתו לסי' ר' דחה דברי הט"ז וכ' שדברי מהרי"ט הם עיקר ע"כ כיון דקיי"ל כר"י והרא"ש ודלא כהגאונים ע"כ דליתנייהו לדברי המק"ח שבסס"י ת"מ ואם כן גם ההיתר של כ"ת ליתא. וההיתר שכ' כ"ת משום שנכתב בהשט"מ שאם ימצא חמץ שלא נתפרש שם מחיוב הנכרי לקבלו ולשלם בעדו כפי שומת הבקיאים וה"ה שלו מעכשיו הנה מבואר במק"ח סי' תמ"ח שאינו מועיל רק בפורט בפירוש כל מין ומין דאל"כ הוי כמוכר דבר שאין מינו ידוע דל"ק כמבואר בח"מ סי' ר"ט ס"ב אף שמוכר רק מין חמץ מ"מ כיון שאינו מוזכר מה מין הוא הוי כאין מינו ידוע ע"ש. ודבריו נכונים מאד והנה בכ"ד שהתנה שיקבלו כפי שומת בקיאים היה אפשר לומר דמהני אף באינו מינו ידוע דבכה"ג לא הוי כמשחק בקוביא שסיימו הרמב"ם והש"ע בזה. וכ"מ מדברי הח"א כלל קכ"ד שהביא דברי המק"ח וסיים שהרי א"י אם שוה הרבה או מעט ע"ש. וי"ל דהרמב"ם והש"ע בדוקא נקטו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכו"כ בזה הוא דל"מ מטעם הנ"ל אבל באומר שמוכר לו כפי שומת בקיאין כמבואר בח"מ סי' ר"ו מהני אף באינו מסיום מ"מ מסתימת דבני הרמב"ם והש"ע משמע שאין לחלק וע"כ הא דנקטו בסוף דבריהם ואין זה אלא כמשחק בקוביא פירושו כמ"ש הש"ך שם סק"ב וכ"מ מדברי הגרי"א בביאוריו שם שכ' שמקור הדין הוא מן הש"ס ב"מ דט"ז מברייתא דמייתי התם מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך ל"א כלום וקאמר התם טעמא משום דל"ס דעתי' וסוברים רה"ג ורמב"ם דפירושו שא"י כמה יירש ומה שתעלה המצודה עכ"ד ומדקתני סתם מכור לך ל"א כלום משמע דבכל גווני ל"א כלום מה"ט והגם שדבריו צע"ג מכל דברי הראשונים בזה מ"מ עכ"פ מבואר דהגאון הנ"ל נמי ס"ל דאין לחלק בזה וכ"כ דאי הטעם משום דא"י כמה שוה ומש"ה ל"ס דעתי' א"כ גם שם בס"א באמר מרתף זה של יין אני מוכר לך בכו"כ ממכרו קיים ויש להם אונאה ומשמע דאף שלא ראה אם יש במרתף שני חביות או אלף דינא הכי אע"כ דטעמא לאו מש"ה הוא רק דטעמא משום דכיון שאין מינו ידוע הוי דבר שאינו מסיום דל"ק וע"ש בח"מ סימן רמ"א ס"ד ובדבר שאינו מסיום כמו בסס"י ר"ט כ"ע מודי וא"כ אין לחלק:

א והן אמת כפי המובן מהרבה גדולי המחברים ז"ל בנוסח שטר מכירה לא הוי קפדי בזה לפרט כל מין ומין דוקא וע"כ סברי דכיון שאומר שמוכר לו כל מיני חמץ בכו"כ הוי כמינו ידוע אבל דברי המק"ח מסתברים מאד נוסף ע"ז שבלשון האמור בנ"ד יש בו תיוהא גדולה ונלאיתי להאריך לכן לא מלאני לבי להקל אמנם אעפ"כ אם אינו באפשרי לבטלו ברוב כמ"ש יוכל כ"ת להתירו בהנאה אם הוא הפ"מ ולצרף דעת כמה פוסקים הסוברים דיי"ש היא רק חמץ דרבנן בפרט יי"ש שלנו שעיקרו ממין קטניות הגם שאין להקל מחמת זה לבד מ"מ יש לצרף לעשות גם מזה סניף אבל בשתי' אין להתיר אמנם כ"ז אם עכ"פ אמר להנכרי בע"פ כן בשעת המכירה כפי הכתוב בהשטר או אף אם אינו זוכר בבירור אם יודע שדרכו לפרש כל פרטי הדברים מענין המכירה בע"פ בעת המכירה אז אם א"א לערבו ברוב ויש הפ"מ יוכל כ"ת להתירו בהנאה אבל לא בשתיה.

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה