בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה עד
סקאלא. יום א' ט' אייר תרכ"ד לפ"ק. החיים והשלום יחדיו יהיה תמים. לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' שמעון צבי הירש ווייגר אבד"ק קריפנוש
תמול קבלתי מכתבו. ולרוב טרדותי וחולשת כחי לא עיינתי בו עד הנה כי זה שני שבועות אשר נחליתי ועל כל זה הוצרכתי להשיב בקצרה תשובת נחוצת למקומות רחוקות. ועתה שמתי עיני למכתבו ולא יכולתי להשיב רק גוף הדין א' שאל שהרי גיסי היה שותפים בשמרים והחזיקו השמרים במרתף אביהם אשר השאיל להם ובע"פ בא א' ונתן לאביו השמרים במתנה בלי שום קנין והאב מכר השמרים לנכרי קודם זמן איסור חמץ וכ"ת האריך להחמיר אף בהנאה גם חלק הנותן ושאל חו"ד. הנה חלק הנותן ודאי מותר דהאב קנה על ידי קנין חצר. וכבר הארכתי בתשו' דהעיקר כד' הטור בח"מ סי' ר' שהוא ד' רה"פ שכל שעוסק בזכי' אף אם לא נתכוין לקנות בקנין זה קונה אף בלא כוונה ובן כתב בס' מח"א ה' קנין משיכה סי' ד' וכ"ש ביש ד"א מקנה וכל שכן בקנין חצר ואף שתמהתי בכ"מ על דברי מהרי"ט ס"ב חח"מ הובא בנה"מ סי' ר' סקי"ד וע' במק"ח סס"י ת"מ מכל מקום בכה"ג מועיל וע' במהרי"ט ס"א סי' ק"ן. וכ"ת חוכך להחמיר כיון דהמרתף היה שאול להם על פי ד' הנה"מ בפתיחה לסי' ר'. גם ז"א פקפק דודאי לא עשו שום קנין בהמרתף רק החזקת תשמיש ולענין זה ל"מ החזקת תשמישין כמו שכתב הנה"מ עצמו סס"י קצ"ב והוי כמפקיד שהקנה לנפקד דבר המופקד שכ' הנה"מ שם סוף הפתיחה דהעיקר כמהרי"ט ולא כט"ז וקנה הנפקד הפקדון על ידי חצרו וע' מה שכתב הנה"מ סס"י קל"ח סק"ב. ומבואר גם כן כמו שכתב בפרט דודאי לא קבע זמן להשאלה ויכול לדחותם בכל זמן שירצה ואף חלק השני נמי נראה לצדד להקל דהמכירה של האב מהני על פי מה שכתב במק"ח סי' תמ"ג סק"ה. גם יש לצרף קצת דכיון שנתוודע לו בע"פ אחז"א על פי מה שהודיע לו שותפו ושתק הרי הסכים למעשיו ומתנתו חל למפרע וע' בס' קצה"ח סי' רס"ב. ואף שהסמ"ע סס"י קע"ו פ' דבעינן הסכים בפי' ושתיקה ל"מ מכל מקום המל"מ רפ"ה מה"ש כ' בשם כמה פוסקים דשתיקה נמי הוי הסכמה. והארכתי במק"א ואכ"מ. ומה שפקפק כ"ת מחמת שלא מכר המרתף רק השכיר. וגם שהי' רק ח"י השליח שהוא האב על פי דברי המק"ח סי' תמ"ח כל זה אינו פקפק דאדרבה הא שכירות קרקע קונה בכסף לבד ואין צריך שטר. והאמת שבמק"ח נ' שיש לכתחלה למכור דוקא החדר ולא להשכיר. הנה כבר קדמו הב"ח בסי' תמ"ח. אמנם בדיעבד ודאי אין חשש דהעיקר כר"ת דייחד לו בית מהני אף בקע"א ודברי הפר"ח בזה מגומגמים מאד. וזה זמן לא כביר אשר בחרתי יותר לכתוב שכירות על המקומות בכל הנוסח שטרות כאשר ראיתי הנוסח מגדולי אשכנז הגאון בעל נו"ב הנדפס בתשו' שיבת ציון ונוסח הג' מהרנ"א מפפ"ד וכ"ה נוסח הג' מוהר"ז מבראד ויש לי ע"ז כמה טעמים ונלאיתי להאריך ועל כל פנים בדיעבד ודאי אין חשש ובלא"ה כיון שהמרתף היה של האב שפיר מועיל חתימתו דהא על החמץ אין צריך שטר רק על הקרקע וגם בחמץ עצמו יש לו חלק בודאי מה שנתן לו א' כנ"ל ולמעשה יכשיר השמרים כך בהנאה או לישראל על ידי ביטול ברוב שמרים אחרים ועל דרך אשר האריך בכמה ריעותות שמצא בשטר מכירות הא ודאי שרובן חספא בעלמא הם אמנם העיקר עתה לענין דין החמץ אח"פ אלו השטרות שנעשו רק על שכירות קרקע אין חשש בדיעבד במה שנתבטל השטר רק צריך לשאול ולחקור השואלים אם פרטו כל מין חמץ בעל פה להנכרי קודם המכירה וגם אם קצבו סך מעות אז בדיעבד אין חשש אמנם אלו המינים שהיה עומדים ברשות ישראל אם נמכר החמץ כדינא אין להתיר באכילה רק בהנאה כמו שכתב הא"ר בשם ראב"ן והארכתי בכ"מ ועל דברי היין שרף מהפאסעסיר ימחול כ"ת לכתוב לי טעמו על שלא מכרו ואז אי"ה בל"נ אשיב לו ולא יכולתי כעת להאריך יותר: