אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה סד

תשובה סג

סקאלא. יום ב' יוד אייר תרי"א לפ"ק. לכבוד אה' הרב המאוה"ג המופלג בתו"י השנון כ"ש מ' ישראל נ"י אבד"ק איסטשינישקיא:

מכתבו קבלתי. וע"ד איש א' מקהלתכם לא מכר חמצו בע"פ בשעת היתר. וכשבא לביתו ע"פ אחר חצות מכר חמצו לנכרי. וזה נוסח השטר מכירה איך שאני הח"מ מכרתי לערל פ' את הקעליר שלי כו' בעד סך פ'. ואג"ק הקניתי לו כל החמץ העומד בתוכו היינו ווישניק בעד סך פ' עם החביות כו' גם מכרתי לו ב' כלים יי"ש עד למדידה כו' בעד א' ריינש ק"מ והיי"ש הנ"ל עומד בבית הכניסה שלי הנקרא הויז ומקומו של היי"ש הנ"ל מושכר לו בעד סך א' ריינש ק"מ על משך עשרה ימים מיום דלמטה גם מכרתי לו א' כלי יי"ש העומד בבית של רח"ל שיפמאן ג"כ בהפרייז הנ"ל ומקומו מושכר לו ג"כ על הזמן הנ"ל בע"ס א' פערצקיר וחצי וכל הנ"ל מכרתי לו עם הכלים עצמן וכו' עכ"ל השטר הצריך לענינינו ואחר שמכר הכל לנכרי כנ"ל. נכרים הוציאו היי"ש הנ"ל קודם הלילה למקום הפקר ועמד שם במקום הפקר כל ימי הפסח ואחה"פ חזר וקנה היי"ש בחזרה מהנכרי כנהוג והביא היי"ש לביתו ושאל את רו"מ מה לעשות וכשהביא השטר מכירה אח"פ לפני רו"מ ראה שיש עוד ריעותא ששכח לחתום א"ע על השטר מכירה. ועתה נפשו בשאלתו נדון החמץ הנ"ל כי הוא הפסד רב בערך חמשה מאות ריינש ק"מ ויותר. תשובה:

הנה החמץ שכבר נאסר בהנאה ודאי שאינו במכירה כמ"ש המחברים בתשובותיהם. והביאו ראיה מד' התוס' בסנהדרין ד"פ ע"א ובזבחים דע"א ע"א. ובתשו' א' כתבתי שאף שמד' התוס' בכתובות דל"ג ע"ב ד"ה גנב משמע שסברו דאיסורי הנאה כמו שור הנסקל איתא במכירה לנכרי ע"ש לא שבקינן תרתי מקמי חדא. ועיין בתשו' צ"צ סי' י"ג. אמנם המקום של החמץ ודאי דקנה הנכרי ואף דנכרי אינו קרקע בכסף בלא שטר ובנ"ד כיון שהי' כתב יד אחר והמוכר לא חתם עליו לאו שטר הוא מ"מ הא שכירות קרקע נקנה בכסף לבד כמבואר ברמ"א סי' קצ"ד וכאן נמי השכיר לו המקומות שהיי"ש עומד עליהם ואין לפקפק דכיון שקיבל האדרויף על מכירת המרתף וגם על מכירת החמץ וגם על שכירות הקרקע שהחמץ עומד עליו. והחמץ והמרתף לא קנה כנ"ל. דהחמץ לא קנה כיון דלאו דידי' הוא שכבר נאסר בהנאה והמרתף לא קנה דהא עכו"ם אינו קרקע בכסף בלא שטר. וא"כ לכאורה יש לפקפק גם על שכירת הקרקע שהיי"ש עומד שם. ע"פ דיעה הראשונה שמבואר בח"מ ברמ"א סס"י ר"ג. אבל ז"א פקפוק. חדא דהא להלכה העיקר כמו שסתם הרמ"א בסי' ר"ט דקנה הדבר שנתפס בו הקנין וע"ש בסמ"ע סס"י ר"ג. ועוד דמכירת המרתף נראה דאינו מבטל שכירות של המקומות משום דבאמת הכסף קנין הוא גם לענין מכירות קרקע רק שהעכו"ם אינו קונה משום דלא סמכא דעתי' ומש"ה עדיף מהך דר' שמחה שבמרדכי פ' מי שמת הובא בסמ"ע שם ול"ד לקני את וחמור דחמור לאו בר קנין הוא כלל. ומכירות החמץ אינו מבטל שכירות הקרקע. דהא באמת החמץ נמי בר קנין הוא בשאר ימות השנה רק דעכשיו אינו יכול למכרו משום שאסור בהנאה ואינו שלו ואינו ברשותו. וכבר הארכתי בזה בתשו' לא כביר דאם הקנה לא' דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו בקנין א' מועיל לדברי הכל לקנות הדבר שברשותו. משום דהא הדבר שאינו ברשותו נמי בר קנין הוא למי שהוא ברשותו. וישבתי בזה קושיות הנו"ב מ"ק חח"מ סי' כ"ו מתוספתא שהובא בבע"ת שער מ"ג ולפי"ז מיושב היטב. וכ"נ ראיה ברורה מהך דינא שבש"ע ח"מ סי' רט"ז ס"ה בפלוגתת הרמב"ם והרשב"ם בקרקע ודקלים דעכ"פ כשנותן לו דקלים מכירת הקרקע קיים לכ"ע אף שבשעת המכירה לא הי' הדקלים ברשותו וע"ש בט"ז ולפי הנ"ל מיושב וכ"ז לרווחא דמלתא אבל בלא"ה הא העיקר דבכל ענין להלכה קיי"ל דקנה מה שמועיל בו הקנין אף שהקנה בקנין א' עם שאינו מועיל בו הקנין וכן מבואר נמי מד' המחבר בח"מ סי' רמ"ח ס' י"ב עש"ה ע"כ ברור ששכירות הקרקע שהיי"ש עומד עליה קיימת. ומעתה נבא לדין היי"ש הנה בקנין אג"ק ודאי דלא נקנה היי"ש להעכו"ם כיון דאין כאן ד"א מקנה כיון שאחר שש אין לו בעלים. ואף שלדעת קצוה"ח סי' ער"ה דהפקר ג"כ נקנה אג"ק כשהם צבורים בתוכם ע"ש באריכות מ"מ מבואר שם דכ"ז הוא לד' הרמב"ם שסובר דבצבורין אצ"ל קני אג"ק. אבל לדעת החולקים דבכל ענין צ"ל קני אג"ק ממילא אינו מועיל בהפקר. והא הרמ"א כתב בהג"ה סי' ר"ב שהעיקר כדעת החולקים ובפרט שבלא"ה בשטר לא נזכר שמוכר היי"ש אג"ק של המקומות ולדעת החולקים צ"ל קני אג"ק אף בצבורין ואג"ק של המרתף לא קנה דהא המרתף לא קנה כיון שלא חתם א"ע על השטר מכירה ועוד דהא כיון שאין כאן ד"א מקנה א"א לו לקנות אף לדעת הקצוה"ח רק אג"ק שמונח עליו. וכ"ז אם נאמר כד' הקצוה"ח אבל באמת דבריו תמוהים ועיין בנה"מ שם סי' ער"ה ובסי' ר"ב סק"ב וגם בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ג מבואר להדיא דלא כדברי הקצוה"ח הנ"ל ומבואר שם שחמץ אחר שנאסר בהנאה אינו נקנה אג"ק ועתה נבוא לקנין חצר שקונה אף בהפקר. והנה בתשו' נו"ב הנ"ל השיב על א' שמכר חדרו ובתוכו חמץ בע"פ אחר חצות. והשיב שאם העכו"ם עמד שם בשעת המכירה אז קנה החמץ מתורת חצר דבעומד בצדו חצר מטעם ידו איתרבאי ובזה אף עכו"ם קונה והחמץ מותר לאח"פ אבל אם לא עמד העכו"ם שם בשעת המכירה אז אין חצר קונה רק מטעם שליחות ואין עכו"ם קונה בכה"ג דאין שליחות לעכו"ם והחמץ אסור לאח"פ ומעתה גם בנ"ד לענין השני כלים יי"ש שהי' בהויז שלו. כיון שהעכו"ם הי' שם בשעת המכירה נקנו להעכו"ם בתורת חצר ושוב לא עבר על בל יראה ומותר החמץ לאחה"פ ואף שעבר על מ"ע דתשביתו הנה הסכימו כל גדולי האחרונים בתשובותיהם ה"ה השאג"א והנו"ב מ"ק ומה"ת בכמה תשו' ועוד כמה גדולים דאף שעבר על מ"ע דתשביתו כל שלא עבר על ב"י לא קניס ר"ש והחמץ מותר לאחה"פ ואף שבס' קצוה"ח סי' קצ"ד כ' דאף בעומד בצדו מטעם שליחות הוא בחצר דגברא רק בחצר דאיתתא דוקא משום יד הוא כשעומדת בצדה. ובעכו"ם דליתנייהו בתורת גיטין אין חילוק בין זכר לנקיבה ואינו רק משום שליחות וחולק שם אתשו' הגאון מוהרש"ק באמת מדברי הרא"ש פ"ק דמציעא מבואר כדברי מהרש"ק והנו"ב דכל שעומד בחצרו בצדו לעולם משום יד הוא והא דאין חצר קונה לקטן אף בעומד בצדו צ"ל משום דקטן לית לי' יד וע' בנה"מ בפתיחה לסי' ר' ובס' בית מאיר רסי' קל"ט אלא שאכתי צ"ע דהא כ' הרמ"א בהג"ה רס"י ר' דעומד בצדו היינו עומד בתוכו דוקא אבל חוצה לו לא מהני ובנ"ד כיון שלא השכיר רק המקומות שהחמץ עומד עליהם א"א לאשכוחי עומד בתוכו רק שעמד על החמץ עצמו וזה לא הי' אלא שנלפע"ד דאף לדעת הרמ"א הנ"ל דעומד חוצה לו לא מהני היינו במקום דמיפסיק מחיצה בינו ובין החצר אבל במקום דלא מיפסיק מחיצה כמו בנ"ד שהשכיר לו מקום בהויז והעכו"ם הי' ג"כ עומד בההויז אף שלא במקום שהשכיר לו ממש כגון שעמד סמוך למקום ההוא מקרי עומד בצידו דהא מקור הך דינא הוא מדברי רש"י בעירובין ד' צ"ב בהא שאמרו שם אשה בקטנה וגט בגדולה והתם במיפסיק מחיצות מיירי וראיה לזה דאל"כ קשה לשטה זו דהא קיי"ל כעולא ר"פ הזורק דבגט אפי' בחצר המשתמרת לדעתה אינה מגורשת אלא בעומדת בצידה וא"כ איך אמר רבא שם כתב לה גט ונתן ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז גט בכפות והוא מטעם חצר כמבואר שם וכיון שעומדת חוץ החצר לא מהני רק שתהי' עומדת בתוכו א"כ גם כאן לא יועיל רק שתהא עומדת ע"ג העבד וזה תימא וגם מבואר במשנה ר"פ הזורק דזרק לתוך קלתה ה"ז מגורשת והוא משום דכליה קונות לה כמבואר שם בש"ס וכן בזרק גט לקופה שלה בש"ס שם דע"ט ע"ב והא כליו של קונה משום חצר הוא דקונות כמבואר בשטה מקובצת פ"ק דמציעא ד"ט ואיך אפשר שתהי' האשה עומדת תוך הקופה או תוך קלתה א"ו כדפרישית דדוקא היכא דמיפסקי מחיצות החצר בינו ובין החצר לא מהני לדיעה זו הא לא מיפסקי מחיצות מועיל אף כשעומד בצידו ולא בתוכו ומחיצות הכלים לא חשיב להפסיק משום שאינם קבועות וע"ש בתוס' פ' הזורק דע"ט וכן יש להביא ראיה מדברי הרב המגיד שממנו נובע דין י"א שברמ"א הנ"ל שבפט"ז מה' גזילה ואבידה סתם כן דחוצה לו לא מהני ובפ"ה מה' גירושין כ' לבאר דברי הרמב"ם שכ' דאם השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא ייחדו לה וזרק לה גט דאינה מגורשת אא"כ נפל הגט תוך ד"א שלה שהוא עומדת בהם וכ' ה"ה בטעמו משום דכיון דלא השאיל לה מקום מיוחד אינה קונות רק המקום שהגט נפל עליו ובגט בעינן שתהי' עומדת בצד החצר ע"כ כשעומדת תוך ד"א למקום הגט מקרי עומדת בצד החצר אבל כשרחוק ד"א אינה עומדת בצד החצר ע"ש ומבואר מזה בלא בעינן עומדת בתוכו ממש דוקא ועומדת בצידו נמי מהני אע"כ כמ"ש וא"כ כיון שעמד העכו"ם בשעת המכירה תוך ד' אמות למקום הכלים של היי"ש שפיר מקרי עומד בצידו וקנה ואף שיש לי קצת תיוהא לפמ"ש רו"מ שבעת מיקר המכירה עמד הקונה בפנים בבית ולא בהויז. וא"כ בכה"ג ודאי לא מקרי עומד בצידו לדיעה זו ואף שכתב שאח"כ בא העכו"ם גם למקום היי"ש מ"מ אז לא נתכוין העכו"ם לקנות וקנו שלא בכוונה בהפקר לא מהני לכ"ע כמבואר בש"ס יבמות דנ"ב בעודר בנכסי הגר וכסבור ששלו הן לא קנה. רק שבדעת אחרת מקנה יש דעות חי בעינן דעת וכוונת קנין ועיין בקצוה"ח סי' ער"ה ובנה"מ סי' ר' וכאן לא הוי ד"א מקנה כיון שאין לו בעלים. ואף שכתב מהרי"ט בתשו' ספר א' סי' ק"ן ובס"ב חח"מ סי' מ"א כ' דבקנין חצר לא בעינן כוונה לקנין משום דחצרו קונה שלא מדעתו מ"מ הא בתוס' ב"ב דנ"ד מבואר דאף חצרו אינו קונה שלא מדעת קנין אם הוא יודע שהוא בחצרו ע"ש. אלא שבס' מח"א בה' קנין משיכה סי' ה' כ' דתליא אם חצרו מטעם שליחות הוא קונה אף בלא כוונת קנין. אף אם יודע שהוא בחצרו ואם חצר מטעם יד הוא אינו קונה בכה"ג. מ"מ בעכו"ם דע"כ אינו קונה רק מטעם יד לא מהני בלא כוונת קנין ואף שהש"ך בסי' ער"ה כתב ליישב דברי הרמב"ם שסובר דאף ידו קונה שלא בכוונת קנין ע"ש באריכות בסק"ג דבריו תמוהים והם נגד ש"ס ערוך בב"ק דכ"ט ע"ב ע"ש היטב וכבר הארכתי בזה במק"א ואכ"מ ועוד דאם נאמר כדעת הרמב"ם הא לדעת הרמב"ם לא קנה בעומד בצידו רק באומר זכתה לי שדי ועיין בש"ע ח"מ סי' רס"ח סס"ג. אמנם לפי שאמר מוכ"ז המוכר שכעת המכירה הי' ג"כ עם הלוקח סמוך למקום היי"ש בעת שהי' עסוקין בענין המכירה נראה דבכה"ג אין לומר שלא נתכוין לקנות דודאי נכרי כיון שבענין מכירה עוסק נתכוין לקנות בכל מה שיקנה ועיין בס' מח"א שם דכל שעוסק בזכיי' אף שלא נתכוין לקנות בקנין זה קנה לרוב הפוסקים ויש לסמוך ע"ז בנ"ד. אמנם כ"ז הוא אם באנו לחוש לדעת הרמ"א שברס"י ר'. תהו דעת רש"י בעירובין שם. אבל לשטת הר"י שבתוס' שם נראה שחולק בזה על רש"י ולדידי' עומד בצידו אף חוצה לו סגי. ולדידי' לכאורה אף אם לא הי' הנכרי הקונה בהויז כלל רק בבית שבהויז בעת המכירה נמי קנה ובחמץ שעה"פ שאינו רק קנסא דרבנן יש לסמוך אדעת התוס'. וג"כ מלשון הרמב"ם והט"ו שסתמו בזה. וכ' דבעומד בצדו סגי אלא שכפי שנראה מדברי ה"ה פ"ה מה' גירושין הנ"ל דלא מקרי עומד בצדו אלא בתוך ד' אמות ואולי עמד בעת המכירה רחוק מד' אמות ממקום היי"ש. אמנם כבר כתבתי הנלע"ד דכל שבא בעוד עסוקין באותו ענין סמוך לתוך ד"א ממקום היי"ש קנה לפע"ד. אמנם כבר כתבתי הנלע"ד דכ"ז אם כאמר דחצר אינו קונה לעכו"ם רק בעומד בצדו אבל דעת הקצוה"ח בסי' קצ"ד דעכו"ם קונה בחצר המשתמרת אף אינו עומד בצדו כמו ישראל וע"ש בטעמו ושהביא ראיה ברורה לזה וכ"כ בס' מק"ח סי' תמ"ח והביא גם הוא ראיות הקצוה"ח הנ"ל וגם כ' בס' מק"ח בסי' תמ"א שבהפקר וגם בחמץ אחר שש כ"ע מודי דיש חצר לעכו"ם בכל ענין רק שהחמיר שם במכר אחר שש מטעם אחר אך בטלה דעתו בזה נגד דעת גדולי האחרונים ז"ל בפרט לענין חמץ שעה"פ שהוא רק קנסא דרבנן ובנה"מ בפתיחה לסי' ר' כ' שתלוי בפלוגתא שלדעת הרי"ף והרא"ש אין קונה חצר לעכו"ם רק בעומד בצדו ולדעת הר"ן קונה בכל ענין ועכ"פ בחמץ שעה"פ יש להקל. אמנם כל זה בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינו משתמרת הא אף בישראל אינו קונה רק בעומד בצדו ע"כ אם בנ"ד בא הקונה למקום היי"ש תוך ד"א בעת שהי' עסוקין עוד בענין המכירה כבר כתבתי שלענ"ד דזה נקרא עומד בצדו אבל אם לא הי' כן הנה לדעת מהרש"ק והנו"ב פשיטא דל"ק דאף בחצר המשתמרת דעתם דעכו"ם אינו קונה רק בעומד בצדו ועומד בצדו לא מקרי אלא כשעומד עכ"פ בתוך ד"א כמש"ל בשם ה"ה. אבל לדעת הקצה"ח והמק"ח נר' דבנ"ד בכ"ע קנה דאף שהיה היי"ש מונח בהויז. מ"מ זה נמי מקרי מצד עצמו חצר המשתמרת וע' בנה"ט בסי' ר' סק"ג דכל שיש מחיצות סביב אף שאינו כעול במנעל מקרי חצר המשתמרת. רק שיש מקום לפקפק עפ"י מה שהק' התוס' בפ"ק דמציעא דף י"א ע"ב דמאי פריך וכי מצד ביתו של ר"ג היה עומדין הא ביתו של ר"ג היה משתמר ותי' דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן ע"כ ובגיטין ד' ע"ט ע"ב כ' וז"ל מ"מ לא הוי משתמרת מפני ב"ב של ר"ג ע"כ וא"כ בנ"ד שלא השכיר רק מקום. בהויז ושאר הויז נשאר להמשכיר א"כ הוי דומיא דהתם ולא הוי משתמרת אמנם נלע"ד דכיון דהחצר היא משתמרת מצ"ע כנ"ל רק שאינו משתמרת לדעתו מפני ב"ב של המשכיר כל בי האי גוונא מהני אם עומד בבית הפתוח לחצר תה נמי מקרי עומד בצדו לענין זה וראיה לזה מדברי התוס' שם דתי' אקושייתם שהק' אההוא דפ' השואל דהזבל של משכיר משום דקנתה לו חצרו אע"פ שאינה משתמרת מן המשכיר ותי' דמיירי שיש גם למשכיר בית פתוח לאותו חצר ומקרי עומד בצד חצרו ע"ש. ומבואר מזה דבעומד בבית הפתוח לאותו חצר מקרי עומד בצדו לענין זה. ועוד דהא כבר כ' דיש לסמוך אדעת ר"י בעירובין שנראה שחולק על רש"י וכ"נ מסתימת לשון הרמב"ם והטוש"ע דבעומד בחוץ מקרי נמי עומד בחצרו. רק שעכ"ז היה מקום לחוש בעומד רחוק ד"א עפ"י דברי ה"ה פ"ה מה"ג שכ' דבכה"ג לא מקרי עומד בצדו. ובאמת מדברי התוס' בגיטין דע"ח סע"ב מבואר דלא ס"ל כד' ה"ה הנ"ל. דהא כ' שם דהך משנה דהיתה עומדת על ראש הגג מיירי שעומדת רחוק ד' אמות ממקום הגט ומש"ה פריך והא לא מינטר ע"ש ובש"ס דע"ט מוקי להך מתני' דאושלה מקום. ובאושלה מקום לא קנתה רק מקום הגט כמ"ש ה"ה שם וברור הוא. ואעפ"כ הוי עומד בצדו אף ברחוק ד"א ממקום הגט. ומבואר שחולקין בזה אדברי ה"ה הנ"ל. ועוד דהא לדעת קצוה"ח בסי' קצ"ד אף אם נימא דחצר מטעם שליחות היא חצר קונה לעכו"ם ע"ש בטעמו. וא"כ כיון שכ' רו"מ שעכ"פ זה ודאי שבא העכו"ם אח"כ למקום החמץ אעפ"י שלא כיון לקנות אז הא אם כאמר דחצר מטעם שליחות לא בעינן בקנין חצר כוונה לקנין כמש"ל בשם המח"א ע"כ נלע"ד דשפיר נקנה השני כלים יי"ש להעכו"ם בתורת חצר והנה לכאורה יש לפקפק קצת בנ"ד דכיון שלא נמכר לו המקומות רק השכיר לו ובשכירות תלוי לכאורה בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד פ"ו מה' שכירות דלדעת הראב"ד דחצר המושכרין קונה להשוכר שפיר קנה הנכרי החמץ מדין חצר כנ"ל. אבל לדעת הרמב"ם שהמשכיר קונה ולא השוכר משום דשכירות לא קניא כמ"ש הש"כ בח"מ סי' שי"ג א"כ יש לכאורה לפקפק בכ"ד. והנה לפי תי' השני שבש"כ שם אקושיות הראב"ד מהך דשוכר את מקומו דכיון שמונח שם לדעת השוכר קנה השוכר א"כ בנ"ד קנה נמי לכ"ע. אבל לתי' הראשון שחילק דדוקא בד"א מקנה קנה השוכר אבל במציאה והפקר לא קנה לד' הרמב"ם אם כן בנ"ד תלוי בהך פלוגתא. אמנם לפי מה שכתב הקצוה"ח שם דדוקא לענין זבל סובר הרמב"ם דקנה המשכיר משום דלא מכר הרפת אבל לענין שאר מציאות והפקר קונה השוכר אף להרמב"ם ע"ש שדבריו נכונים וא"כ אין לפקפק בנ"ד אף לדעת הרמב"ם הנ"ל. ועוד נלע"ד דאף הרמב"ם לא קאמר רק היכא שגם המשכיר רוצה לזכות. אז ס"ל דקונה המשכיר ולא השוכר. אבל בנ"ד דכיון דאין החצר קונה להמשכיר דהא איסורא לא ניחא ליה דליקנא כמ"ש הטור א"ח סימן תמ"ח וע"ש בב"י ובאחרונים וע' תשו' נו"ב מ"ק חא"ח סי' י"ט ד"ה ואמנם מ"ש. ובפרט בנ"ד שמכר החמץ וגם השכיר המקום להנצל מאיסור ב"י בין אם הוא מכירה או לאו עכ"פ ודאי דאיכא גילוי דעת גמור שאינו רוצה שיקנה לו המקום את החמץ שעליו בזה אף הרמב"ם מודה דכיון שאין המקום זוכה להמשכיר דקנה השוכר וכיוצא בזה כ' בס' בית מאיר ברס"י קל"ט ע"ש וז"ב לפע"ד ע"כ נלפע"ד דשפיר קנה הנכרי השני כלים יי"ש על ידי חצרו המושכר לו ולא עבר על בל יראה וליכא למיקנסי'. אמנם כ"ז לענין השני כלים יי"ש שהי' עומדים בהויז שלו אבל לענין הכלי יי"ש השלישית שהי' עומד בהויז של ר' חיים ליב שיפמאן. אף שכפי שאמר לי מוכ"ז המוכר הי' רשות בידו להשכיר המקום כי הי' ת"י בשכירות מ"מ אף שהמקום נקנה להנכרי בשכירות במה קנה החמץ בתורת אג"ק ודאי דלא קנה כנ"ל ובתורת חצר הא לא עמד בצדו וכיון שמקרי אינה משתמרת מפני ב"ב של ר' חיים ליב וגם דודאי יש לר' חיים ליב ג"כ איזה דברים בהויז ואין מחיצה מפסקת ביניהם ג"כ נראה דמקרי ודאי חצר שאינה משתמרת מפני ב"ב של רח"ל וע' באחרונים סי' ר' וא"כ בכה"ג אף ישראל אינו קונה דבר המופקר לכ"ע רק בעומד בחצרו ובנ"ד לא עמד העכו"ם בצדו ואף שכתב רו"מ שאח"כ הי' הנכרי הלוקח גם אצל היי"ש הזה מ"מ כיון שהי' אחר המכירה איזה שעה ולא עסק אז כלל בענין המכירה ודאי לא נתכוין לזכות וכבר נתבאר למעלה דחצר אינו קונה לעכו"ם בלא כוונה כיון דע"כ מטעם יד הוא ויד אינו זוכה שלא בכוונה רק שלפי דעת הקצוה"ח דאף אם נימא דחצר משום שליחות קונה לעכו"ם ע"ש בסי' קצ"ד ולפ"ז הי' אפשר לומר דכיון שבא העכו"ם אח"כ למקום היי"ש קונה אף שלא בכוונה אכן קשה לסמוך אדעת יחיד וגם י"ל דדוקא במשתמרת הוא מטעם שליחות אבל באינה משתמרת ועומד בצדו לאו מטעם שליחות הוא רק מטעם יד וכמו שנראה מדברי הרא"ש בפ"ק דמציעא וע' בנה"מ בפתיחה לסי' ר' ושם בסק"ג ובס' בית מאיר רס"י קל"ט ויש בזה אריכות רב ואכ"מ ועכ"פ קשה לסמוך להקל לענין הכלי השלישית שבהויז של רח"ל שיקנה הנכרי בתורת חצר ועלה בדעתי דרך קניי' אחרת דהא מבואר בהשטר מכירה שמכר לו החמץ עם הכלים עצמן והכלים ודאי דנקנו להעכו"ם אף אחר שש דהא לא נאסרו בהנאה ובני מכירה נינהו וא"כ אף שהיי"ש עצמו ליתא במכירה משום שאין לו בעלים שכבר נחסר בהנאה מ"מ הם נקנים לעכו"ם דהא כלים של אדם קונות לו בכל מקום שיש רשות להניח כליו ואף דבר הפקר נקנה לו ע"י כליו כמבואר בש"ס גיטין דס"א וע"ש ברש"י ד"ה כ"ע. ובטוש"ע סי' ער"ג ומפורש בש"ס דע"א ע"ב דכלים של עכו"ם קונות לו דפריך התם בפשיטות ותיקני ליה כליו ע"ש. ואף שע"כ כלים מטעם חצר הם קונים כדמוכח בש"ס פ"ק דמציעא כ"ט ע"ב. וכ"כ שם בשטה מקובצת בשם הקדמונים וחצר אינו קונה באינה משתמרת רק בעומד בצדו מ"מ כלים כיון שמוקף במחיצות מה שמונח בהם הוי כמונח בחצר המשתמרת וע' בס' נה"מ סי' ר' סק"ג וס"ק ואו וכן מוכח מדברי הרמב"ם פ"א מה' זכיה והטוש"ע סי' ער"ג שהפורס מצודה בשדה שאינה משתמרת וצד בה אם המצודה יש לו תוך קנה קנין גמור ע"ש. ומשמע שם אף כשאינו עומד בעל המצודה בצד המצודה מיירי וע"ש היטב. וכ"מ בש"ס גיטין שם דקאמר באוזלי ואוהרי כ"ע לא פליגי ע"ש ואם איתא לוקי פלוגתייהו אף באוזלי ואוהרי ואין עומד בצדם אע"כ כמ"ש. אמנם כיון שעכ"פ קנין כלים מטעם חצר הוא א"כ בעכו"ם תלוי בפלוגתא דלמהרש"ק והנו"ב אינו קונה רק בעומד בצד הכלי שהוא מנועם יד הא לא"ה אינו קונה דאין שליחות לעכו"ם ולדעת הקצוה"ח והנה"מ קונה בכל ענין אם הוא משתמרת וכבר בארנו דכלי בכ"ע קרוי משתמרת ואם כן תלוי נדון הכלי יי"ש השלישית בפלוגתא הנ"ל ואף שהקצוה"ח הכריח מכח זה דלא בעינן עומד בצדו דהא לדעת רמ"א בעינן עומד בתוכו דוקא וא"א בכלי ז"א דהא כבר נתבאר דבכלי כיון דלא מיפסקי מחיצות קביעות לא בעינן עומד בתוכו ודי בעומד בצדו וע"ש שהוכרחתי זה בראיות ברורות. אמנם אעפ"כ כיון שחמץ שעה"פ אינו רק קנס דרבנן היה נראה להקל כדעת הקצוה"ח והנה"מ ובפרט שדעת הר"ן בפ"ק דמציעא הובא בנימוק"י מפו שסובר דאף חצר המשתמרת מטעם יד הוא אמנם יש בזה תיוהא מצד אחר דהא לא קצב דמים בפני עצמו על הכלים לבד. רק מכרם בסך א' עם היי"ש שבתוכם ומפו' בר"ן רפ"ב דקידושין דכל שמכרו לו קרקע בסך א' ואין לו רק מקצת המקח בטל לגמרי וכ"כ הר"ן שם עוד בפ"ב דקידושין בשמעתתא דחמש נשים ליישב בזה דעת הרמב"ם שפסק שצריך שיאמר הראוי לביאה מכם תתקדש לי דלולי זה בטל אף קידושי הנכריות דהואיל שקידש אותם יחד דרך הלוקח ליקח רע ויפה יחד ואם אינו נותן לו כל המקח הכל בטל וע"ש ואף שכתבתי למעלה נדון שכירות הקרקע שהוא קיים אף שנתבטל מכירת המרתף ומכירות החמץ היינו טעמא משום דקצב לכל א' וא' סך בפ"ע ואין א' תלוי בחבירו רק שהי' מקום לבטל כיון שהקנה בקנין א' י"ל שנתבטל כולו כמו שסוברים הדיעה ראשונה שבסס"יי ר"ג לזה כ' דאין לחוש לזה אבל בענין מכירת היי"ש והכלים שכללם ומכרם בסך א' שמכר היי"ש כל טף בע"ס אר"כ עם הכלים א"כ ודאי דזהו דין הר"ן ממש וכ"פ הב"י רס"י רל"ב כדעת הר"ן הנ"ל וע' בסמ"ע שם מ"מ הא כ' המל"מ סוף ה' זכייה דאם מכר לו שני דברים שאינם שוים כא' כגון פירות וכלים בשער א' איכא למימר דאפי' מאן דס"ל שאין המקח נקנה לחצאין במין א' בשני מינין שאני ונקנה כ"א בפ"ע אם הא' אינו בעולם אלא שאח"כ כ' המל"מ דתלוי בפלוגתא דרבוותא דהרמב"ם והרשב"ם בארעא ודקל וכ"מ מדברי הר"ן בפ"ב דגיטין בשמעתתא דעציץ וזרעים דאם מכר עציץ וזרעים יחד ולא קנה זרעים דאפשר דאף עציץ לא קנה וע"ש. ולכאורה צ"ע אמאי כ' כאן לשון אפשר הא כן הוא ודאי לפמ"ש בפ"ב דקידושין בשני מקומות כנ"ל ולפי הנ"ל א"ש דשאני בעציץ וזרעים דשני מינים הם אמנם עכ"פ תלוי בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"ם בארעא ודקלי. ובספיקו של הר"ן בעציץ וזרעים. אמנם כיון שחמץ שעה"פ אינו רק קנס דרבנן נקטינן להקל בספיקו. אלא דלכאורה איכא כאן כעין ס"ס להחמיר דעת מהרש"ק והנו"ב הנ"ל ודעת הרמב"ם בההוא דארעא ודקלי ואם יש ס"ס להחמיר י"ל אף באיסור דרבנן אזלינן לחומרא ובמשנה למלך נסתפק בזה בכמה מקומות וע' במל"מ פ"ד מהי בכורת ובפ"ח מה' אה"ט ובפ' יוד מה' מקוואות. אמנם דעתי נוטה יותר דאף בס"ס להחמיר מקילנן בדרבנן ויש לי ראיה ברורה לזה מדברי הרמב"ם בתשובה הובא בב"י בא"ח סי' רמ"ח שהשיב וז"ל אבל במים שאין שם איסור תחומין דאורייתא משום דלא דמי למחנה ישראל כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן נקטינן בעיין לקולא דאין תחומין למעלה מיוד ואפי' היכא דמספקא לן אם הם למעלה מיוד או לאו מותר להלך בהם עד שיתאמת לנו שבגבהן פחות מי' טפחים שאז אסור להלך בהם חוץ לתחום מדרבנן ע"כ ומבואר מזה דאף שיש ס"ס להחמיר אזלינן לקולא מדרבנן וכן מבואר ג"כ מלשון המחבר בש"ע סי' רמ"ח ס"ב עש"ה. וזה ראיה ברורה הגם שאיני מחליט למעשה דבר זה שנסתפקו בו המחבר. מ"מ העיקר נלע"ד כמ"ש ועוד אני אומר שבלא"ה יש להקל בנ"ד דבשלמא בהך דארעא ודקלא שפיר אם אינו נותן לו הדקלים יכול לחזור בהם משום שיכול לומר במקח שלם אני רוצה משא"כ בכאן דהא אף אם לא קנה העכו"ם מתחלה בתורת מקח רק הכלים ולא היי"ש מ"מ תיכף נקנה לו היי"ש ג"כ העומד בהכלים מתורת חצר אם כן לא איכפת לן כיון דעכ"פ יהי' איך שיהי' קנה הכל ע"כ לענ"ד דהכל מודים דקנה הכלים וראיה לזה דהא אף לדעת הרמב"ם בההוא דארעא ודקלא אם קונה המוכר ונותן לו דקלים המקח קיים ול"א דתיכף כשלא הי' לו בשעת מכירה הדקלים הכל בטל. ואח"כ כיון שעכ"פ נותן לו דקלים ואינו יכול לומר במקח שלם אני רוצה המקח קיים ועיין בט"ז שם בסי' רט"ז וכן בהך דהר"ן ר"פ האיש מקדש בהך דכל דבר שבמדה ובמשקל אפי' פחות מכדי אונאה חתר היינו בדבר שא"א להשלים המקח בטל אבל בדבר שאפשר להשלים משלים אף שלא הי' לו בשעת המכירה ועיין בטור וב"י וש"ע והאחרונים בח"מ בסי' רל"ב ומבואר מזה דכל שעכ"פ לא יחסר להקונה בסוף ממה שקנה המקח קיים וה"נ דכוותי' ע"כ שפיר קנה העכו"ם הכלים של היי"ש אף הכלי שעומד אצל רח"ל. וממילא שוב נקנה לו היי"ש שבתוכם ואף היי"ש שבכלי שבהויז של רח"ל נקנה לו מתורת קנין כלים שהוא מתורת קנין חצר אף שלא עמד בצדו לדעת קצת מהאחרונים הנ"ל שעכו"ם קונה ע"י חצר המשתמרת אף באינו עומד בצדו ואין לחוש ולפקפק כיון שצוה להוציא אח"כ היי"ש למקום הפקר אולי בזה מיגזל גזלי' ועומד ברשות הישראל. אמנם אין כאן בית מיחוש לפמ"ש רו"מ שהעכו"ם הקונה סייע להוציא היי"ש בעצמו א"כ בהסכמתו נעשה הכל ועוד הארכתי בתשו' במק"א שעה שגזלן שגזל חמץ ועה"פ דמוכח בש"ס דהחמץ אחה"פ אסור בהנאה משום לתא דהנגזל הוא ולא משום דהגזלן דלא כתשו' נו"ב והאחרונים שנמשכו אחריו והבאתי דבר' הרמב"ן בחי' פ' כ"ש שמפ' כן וחי' הרמב"ן לא נדפס בימיהם וא"כ אין כאן בית מיחוש ועוד יש כמה פנים שאין בית מחוש מחמת הנ"ל. והנה מכל האריכות שהארכנו למעלה ובררנו שקנה העכו"ם היי"ש בקנין חצר ובקנין כליו. הנה המקח בסוף סי' ת"מ כתב להחמיר אף שמשך הנכרי החמץ לביתו אחר שש מטעם דכבר אוקמי רחמנא ברשותו בע"כ דידי' לעבור על ב"י. וכן בתשו' בית אפרים חא"ח סי' ל"ז הביא תשו' פנ"י כת"י שמסתפק אם מועיל אבל כיון שכל גדולי האחרונים בתשובותיהם כ' להקל באם זכה העכו"ם ע"פ הדין בהחמץ אף שנמכר אחר שש ודאי שיש לסמוך עליהם בפרט באיסור דרבנן. שוב מצאתי בתשו' נ"ש סי' ז' כ' ג"כ בעובדא כיוצא בנ"ד להיתר מטעם דכיון דנקנו הכלים להנכרי הקונה זכה היי"ש דכליו קנו לו דבר הפקר. גם הביא שם דברי הר"ן בגיטין מעציץ וזרעים וכ' לחלק כעין מ"ש למעלה. אמנם תמוה שמתחלה החליט דאין חצר לעכו"ם ואח"כ כ' בפשיטות דכליו קונות והא כלים מטעם חצר הם כמ"ש השטה מקובצת בפ"ק דמציעא בשם הקדמונים וכדמוכח להדיא מש"ס שם ד"ט. וכבר הארכנו ב"ה למעלה בכל פרט ופרט. סיומא דפסקא הנלע"ד כפי הנדון שהוא הפסד גדול ובעל החמץ אינו איש אמוד שהיי"ש שבשלשה כלים הנ"ל מותרים בהנאה דאף בהכלי השלישית שהי' בבית רח"ל ההיתר ברור לפע"ד אף שתלוי במחלוקת שבין הפוסקים אם קונה עכו"ם בחצר המשתמרת באינו עומד בצדו מ"מ בזה להקל שומעין בפרט שביי שיש סניף תשו' פ"י שכ' דיי"ש אינו רק חמץ דרבנן ועיין בתשו' פנ"י הנדפסת בתשו' בית אפרים חא"ח סי' מ"ח ובפרט ביי"ש הלזה שעיקרו מתבואה שאינו חמוצה רק שיש תערובת מתבואה חמוצה יש סניף גדול להתיר בהנאה עיין בש"ע של הגאון החסיד מלאדי' בסי' תמ"ב סעיף יוד ואולי אין בתערובת כזית בכא"פ ועיין בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ו וקצרתי כי כל זה היא רק לסניף לרווחא דמלתא רק אינו מתירו בהנאה רק באופן שלא יהי' חשש שישתה ישראל ממנו. אמנם לאשר גם זה הוא הפסד גדול לפני השואל. אם יצטרך למכור כל היי"ש על אופן זה בפרט שביני וביני יהי' מחוסר פרנסה בשהגם שאני חושש שבמכירות יי"ש מרובה כזה אולי יבא לידי מכשול שישתה הישראל ממנו ע"כ חו"ד שהשני כלים שעומד בביתו של המוכר יש להתירו אף בשתיי' באופן שיבטלו ברוב יי"ש של היתר. ונצרף לזה תשו' פנ"י הובא באחרונים ועיין בספר דגול מרבבה סס"י תמ"ז וקצרתי אבל היי"ש שבכלי העומד בבית רח"ל אינני מתיר רק בהנאה באופן שלא ישתה הישראל ממנו דהיינו שימכרנו לאיזה מוזג יהודי ולהזהירו שלא ישתה ישראל ממנו והכלים עם יי"ש ועם ווישניק שעומדים במרתף כיון שלא חתם על השטר מכירה ע"כ לא נקנה המרתף וכיון שכן יש בזה עוד שני טעמים לאיסור א' דכלים של לוקח ברשות מוכר לא קנו וגם מצד חומרת המק"ח שאף אם קנה העכו"ם דינו כחמצו של עכו"ם ברשות ישראל ואחריות על ישראל אף שיש בזה ג"כ לצדד כאשר הארכתי בזה בתשו' במק"א נגד דברי המק"ח הנ"ל ובפרט שהי' עדי מסירה ואף שלא קראוהו וגם לא נכתב בו שם המוכר מ"מ צדדתי בתשו' להקל מ"מ בנדון זה דאית בי' כמה תיוהא בלא"ה ע"כ דעתי שאין להקל אף בהנאה בפרט שאין כאן הפ"מ וישפכו ונדון היי"ש שבשלשה כלים הנ"ל הדין כמו שכתבתי למעלה זה הנלע"ד וכ"ז אני אומר להלכה אבל למעשה אינני מחליט עד שיסכים עוד א' מחכמי הדור.

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה