בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה סג
נשאלתי עוד ממק"א שאלה כעין הקודמת ממש רק שבנדון ההוא יש עוד סניף גדול להקל יען חקרתי והי' שני אנשים כשרי' לעדות בבית המוכר בע"פ שראו היטב המכירה וגם ראו מסירת השטר שמסר הישראל ליד העכו"ם. והנה לרוב הפוסקים שפ' הלכה כר"א אף בשטרות ובפרט בשטרי קנין א"כ שטר כשר הוא לקנות בו ואף שהעדים לא קראוהו מ"מ בדיעבד כשר כמ"ש הראשוני' ז"ל בגיטין די"ט אם קראוהו בסוף ואף בלא קראוהו כלל לא בתחלה ולא בסוף ונאבד רבו הדעות בגט כמבואר שם ובאחרוני' סי' קל"ה א"כ פשיטא דיש להקל בנ"ד. אמנם יש לעיין אחר שלא חתם תחתיו המוכר א"כ לא נזכר בשטר שם המוכר כלל. והנה המק"ח בסי' תמ"ח כ' דבשטר שכ' ביתי מכורה לך ול"כ בו שם המוכר דאינו כשר רק בע"מ או בכת"י המוכר או בח"י. והנה בח"י פשוט הוא דהא מוזכר שמו בחתימתו אבל בכת"י בלא ח"י ולא נזכר שמו זהו מחלוקת ישינה בין גדולי הראשונים הובא בב"י ח"מ רס"י ס"ט ובש"כ שם סק"ד. וראיתי בס' קצוה"ח רס"י מ"ה שהביא ראיה דכת"י אף בלא חתימה ולא נזכר שמו הוי שטרא מעליא לקנות ע"י מהא שכ' התוס' בגיטין ד"ה מודה ר"א דאם העדים חתמו תחלה ואח"כ נכתב גט ע"ג חתימתם לאו עדות היא כלל. ומה"ט הוציא הקצוה"ח דה"ה גבי כת"י אינו משתעבד בחת"י רק אם נכתב שדה קנויה לך קודם שחתם א"ע אבל אם חתם א"ע תחלה ואח"כ נכתב כת"י אחר ע"ג חתימתו שדה קנויה לך לא מהני שט"ז לקנות ע"י כמו בחתימת עדים. ועפי"ז הק' דא"כ בהאי שטרא דהוי כתוב בו אני פ' לויתי ממך מנה דמהני הא התם שמו נחתם תחלה קודם הכתב ולזה תי' דהתם ע"כ כשהכל היה כת"י ומש"ה מהני דהא אף בלא תיבות אני פ'. רק אלו התיבות לויתי ממך לבד מהני ומזה הוציא דלא בעינן חתימת שמו כלל. ובאמת דבריו הם נגד ד' הר"ן ס"פ המגרש שהובא בש"כ שם וכ"מ להדיא מד' התוס' ר"פ הנושא ד"ה דאמר ליה ועוד מפ' שם רש"י ד"ה ה"ג לעולם כו' שמסר לן שטר לפנינו וכתב בו אני חייב לך מנה ואע"פ שכת"י הוא הואיל ולא חתם פטור. והא דתנן הוציא עליו כת"י גובה מנב"ח כגון שחתם בו אני פ' לויתי מפ' מנה וכו' ע"כ. הרי דאם היה כתוב אני חייב לך מנה ל"מ לפרש"י מ"מ בהזכרת שמו תחלה מהני ודלא כהקצה"ח. אמנם זהו בכת"י אבל בנמסר בע"מ נראין דברי המק"ח דדוקא בגט פסול בל"כ שמו ושמה משום דבעינן ספירת דברים שכורתין בינו לבינה כמ"ש הר"ן משא"כ בשאר שטרות וכ"נ להדיא מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' ל"ב. אמנם עלה בלבי לפקפק מדברי התוס' בר"פ הנושא ד"ה אליבא דב"נ שכ' וז"ל וא"ת אמאי לא הוי שעבוד בזה השטר בע"מ י"ל דלא חשיב האי שטרא לאישתעבודי בי' כיון שאין כ' בו שם הערב אלא כתיבתו דכיון שאינו מוכיח מכתיבתו שהיא מכרו לא מצי לאישתעבודי ביה ע"כ הרי דאף בשאר שטרות כל שלא כ' שמו אף ע"מ ל"מ והנה לפי' אחרון שכתב שם בחי' מהרש"א דבאמת לר' ישמעאל כמו דהוי הודאה גמורה ע"י שט"ז כ"כ חשיב לאישתעבודי בי'. והתוס' הק' רק לר"נ דפליג אר"י וע"ז תי' משום דלא כ' בו שם הערב לא חשיב שטר א"כ אדרבה מוכח מדברי התוס' דלדידן דקיי"ל כר"י שפיר משתעבד בהאי שטרא אע"ג דלא נכתב בו שם הערב וא"כ מכ"ש בשטר קנין דעלמא ואף לפי' א' שפי' שם בחי' מהרש"א דלפרש"י ל"פ ר"י ור"נ רק אי הוי הודאה אבל להשתעבד ל"מ לכ"ע ע"י שט"ז והק' התוס' לכ"ע וא"כ לתי' התוס' מוכח דלכ"ע כיון שלא כ' שם הערב ל"מ לענין שעבוד מ"מ י"ל דשאני התם דהא התוס' שם הק' לר"ת דהאיך אפשר להשתעבד בשטר זה הא אין מטלטלין ניקנין בשטר ותי' דכיון דטרח לכתוב שטר גמור ומשעביד נפשיה ובזה הוא דבעינן שיכתוב שמו דהא בלא"ה מדינא ל"מ שטר. אבל בשטר קנין דמדינא מהני א"כ אף בלא הזכרת שמו הו"ל שטרא מעליא וגם בחי' מהר"ם שיף שם בסוף הדיבור מסיק דעיקר דבריהם בזה הוא רק לר"נ אבל לר"י שפיר משתעבד בזה השטר ע"י ע"מ אף בלא נכתב שם הערב וגם אף לגבות בו ממשעבדי' תמהו בתוס' שם בסוף דבריהם למה לא יגבה לר"י בזה השטר וה אריך שם ע"כ בנ"ד שטר גמור הוא ועוד עלה בדעתי לומר שיש לפקפק קצת לפי שטת הריטב"א בקידושין דמ"ג דטעמא דעידי הכמנה ל"מ בקידושין משום דבדבר שצריך עדים לגוף המעשה ל"מ רק אם יכווין להעדים. וא"כ בנ"ד נמי כיון דלא נעשה שטר רק ע"י מסירה י"ל דבעינן נמי שיכוין דוקא למסור בפני העדים. ובנ"ד לא הוי הכי. אמנם הא האחרונים באה"ע סי' מ"ב השמיטום טעם הריטב"א וכ' ט"א בזה דל"מ עידי הכמנה בקידושין וש"מ דלא ס"ל כהריטב"א וגם הריטב"א עצמו כ' עוד טעם שני בהך דהכמנה והוא כטעם שכ' מהרי"ט בחי' ובס' בית מאיר כ' דטעם הראשון שבריטב"א הוא כמהרי"ט והוא תמוה ובלא"ה יש לחלק בין קידושין לענין זה ועוד בקידושין נמי פשיטא דזהו דוקא אם הכמין לו עדים ולא ראו הם את העדים בודאי אבל אם העדים בבית מבואר בש"ס שם דאצ"ל אתם ולא כ"כ לומר דלא כוונו לקדש בפני עדים דדברים שבלב א"ד. כ"ש בנ"ד דשטרא מעליא הוא ועוד דהא לדעת הרשב"ם וסייעתו עכו"ם לא גרע מישראל והא דמבואר בש"ס דישראל מעכו"ם ל"ק בלא שטר היא במקום שכותבין שטר דאף בישראל מישראל ל"מ בלא שטר וא"כ ה"ה בעכו"ם מישראל ולפ"ז במקום שאין נוהגין לכתוב שטר קנין רק שטר ראיה מהני שטר ראיה כמ"ש הר"ן ספ"ק דקידושין וא"כ בעכו"ם נמי והא דקאמר דכ"ז שלא קיבל השטר הוי הפקר מיירי באתרי דנהגו לכתוב שטר קנין דאל"כ למה היא הפקר הא כשיכתוב לו העכו"ם אח"כ שטר קני למפרע שם כמ"ש הר"ן שם וא"כ לדידהו אף בשטר ראיה ג"כ מהני במקום שאין נוהגים לכתוב שטר קנין וכבר כ' הקצוה"ח רס"י קצ"א דשטרי דידן אינם שטרי קנין משום דהא הלוקח נותן שכר הסופר ולא הוי שטר מקנה וא"כ אף שלא יחדם לעדים הוי עכ"פ שטר ראיה ע"י העדים שראו המסירה. אלא שלפי דעת שאר הפוסקים שסוברים דבש"ס סתמא איתמר וישראל מעכו"ם ל"ק בכ"ע אף במקום שאין כותבין שטר וע"כ דבעינן שטר קנין דוקא דאל"כ אמאי הוי הפקר כמ"ש הר"ן שם ועכ"פ בנ"ד יש כמה צדדים דהשטר הזה שטר מעליא היא יש להקל לפע"ד ואף שבנוסח שט"ז מתחיל בלשון ח"י דלמטה וגם סיים בעה"ח פשוט דאין זה מוגרע כח ע"מ דל"פ בזה עדים אחרים. וז"פ.