אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה נא

תשובה נ

סקאלא יום ה' י"ט תמוז תרכ"א לפ"ק. ושלום תנינא לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובק' מ' דוד שלמה כ"י בק' זאלישטשיק.

היום קבלתי מכתבו ואני חלוש כח מאד בפרט שלדינא כבר השבתי. ורו"מ מטריח א"ע להשיב על המערערים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ואם לא למדו מעולם הלכות אלו למה להם להכניס א"ע בזה. אמנם בכדי לסתום פי המערער מוכרח אני להשיב שנית. הנה המציאה אשר מצא המערער בש"ע של הגאון מוהרש"ז סס"י שס"ג ידעתי מזה ידעתי אבל מעודי תמהתי אם יצאו דברים אלו מפיו ול"מ כפי משמעות פשטות דבריו שאם בקעי רבים רק תוך המחיצות במקום המבוי אף דלא בקעי רבים במקום המחיצות הוי רה"ר הנה זה ודאי תמוה מאד ולא ניתן להאמר כלל דמה לנו בזה שבוקעים רבים תוך המבוי ופלוגתא דרבנן ור"מ במשנה דעירובין דכ"ב אי אתי רבים ומבטלין מחיצה היינו אם בקיעת הרבים הוא במקום המחיצה כדקתני אם הי' דרך הרבים מפסקתן היינו שמפסיק בין הפסין ומבטל המחיצה וע"ז קאמרי התוס' דאף דרבנן ס"ל דל"א רבים ומבטלין מחיצתא זהו במחיצות שבי"א אבל מחיצות שביד"ש אתו רבים ומבטלין מחיצתא היינו כשרבים דורסין והולכין במקום המחיצות או בין המחיצות כדאי' שם בש"ס אבל מה שהרבים בוקעין תוך המבו' והמחיצות מקיפות המבוי ודאי דאין המחיצות בטלות בכך ואף בר ב"ר דחד יומא לא יטעי בהכי וכ"מ במג"א סי' שס"ג סק"ל ובתשו' כנ"י דכל האחרונים דקפידא דבקעי בו רבים היינו במקום המחיצה אבל לא תוך המבוי ומבואר בש"ס דירושלים אלמלא דלתותי' נעולת כו' חייבין עליו משום רה"ר הא כיון שדלתותי' נעולות ויש לה מחיצות לכ"ע לא הוי רה"ר אף דבקעי בה ס"ר עיין ברש"י ד"ו ד"ה ירושלים וברש"י ותוס' דנ"ט ע"א אף אליבא דר"י דאית לי' דאתו רבים ומבטלין מחיצתא וע"ש בש"ס דכ"ב ולר"י אף בשתי מחיצות גמורות לא אתי רבים ומבטלי מחיצות כמבואר שם אף שבקעי רבים בין שתי המחיצות וע"ש בתוס' ד"ה חייבין ובד"ה אלא לאו וע"ש במאור ומלחמות מבואר שם במלחמות להדיא כן עש"ה אבל עכ"פ לכ"ע כל שיש מחיצות מכל הצדדים אף דבקעי ס"ר בעיר או במדינה ודלתותי' נעולת בלילה אין עלה דין רה"ר וה"ה לרבנן במחיצות שבי"ש ואף שהמאור שם הביא ד' ר"א דפ' דרה"ר לא מערבא אף בדלתות זהו רק מדרבנן אבל בם לדעתם אין לו דין רה"ר ובעה"מ דחה דעת הר"א הנ"ל. האמנם יש ד' אחרת לרמב"ן הובא שם בריטב"א דאם המחיצות מרוחקת מאד שאין רואה עצמו תוך המחיצות אין לו דין רה"י אלא שכל הפו' זולתו לכ"כ ועכ"פ כפי פשטות דברי הגאון בש"ע הנ"ל דבריו לא ניתנו להאמר כלל ועכצ"ל דכוונתו דבקעי רבים ג"כ ע"ג המחיצה ואדלעיל אסיום דבריו שם בס"ס מ"ב קאי אז ס"ל דהוי רה"ר וגם בזה יש סתירה מדבריו אלו למ"ש הוא בעצמו בסעי' מ"ב דמה"ת אף אי בקעי רבים ע"ג המחיצה אינה מבעל שם מחיצה בבקיעת רבים והוי רה"י מה"ת אלא שהגאון הנ"ל כתב בקו"א סי' שמ"ה סק"ב לתמוה על התוס' שכ' דאתו רבים ומבטלין מחיצה העשוי ביד"ש שהוא נגד סוגיות הש"ס במקומו מגובה בית מרון ושבילי בית גלגול דקאמר אליבא דרבנן ודאי דלא"ר ומ"מ אף דשם אינו עשוי ביד"א דע"ז כ' לתרץ שם דאף דאין גוף המחיצה נתבטלת ע"י בקיעת הרבים והזורק עליו מרה"ר חייב מ"מ אינה מבטלת בקיעת הרבים שלהלאה מהמחיצה והיינו דבקעי רבים ג"כ על המחיצה וכנ"ל זה ג"כ כוונתו כאן בפנים סס"י שם שס"ג. והנה חוץ שחילוקו דחוק מאד ואינו מתקבל לא הועיל בתירוצו כלום דהא ע"כ בהך דמעלות רבית מרון דבעי התם בש"ס לענין תל המתלקט ע"כ האיבעיא הוא אי חייבין עליו משום רה"ר היינו לענין אם זרק ע"ג התל למעלה אחר שכלה גובה העשרה טפחים כמ"ש רש"י בשבת ד"ק ע"א דהגובה הוא המחיצה וע"כ דמיירי נמי דבקעי רבים ע"ג התל שלולא שהוא בגובה עשרה מתוך ד' הוי רה"ר ואעפ"כ קאמר התם דלרבנן לא"ר ומבמ"ח וא"כ זה הוא נגד תי' תוס' שם בד"ה דלמא דהא א"י ובבל נמי כמו תל המתלקט הם דמקפי להו סילמא דצור ודגלת וכן כ"ע ע"י דמקפי אוקיינוס ורבים בוקעים עליו אלא שכבר הרעיש כקו' זו בתשו' כנ"י וכבר קדמו בקו' זו בס' תו"ח במקומו ולדברי המג"א עכצ"ל דס"ל דע"כ תל המתלקט שנאמר שם בש"ס וכן מעלות בית מרון ושבילי בית גלגול כולהו נעשו בי"א כמ"ש בחסד ב"א א"ח סי' כ"ו. ואחר כל הנ"ל הנה גם דברי הגאון הנ"ל שם סס"י שס"ג לענין לא בקעי רבים במבוי דכ' דאסור מד"ס ג"כ תמוהים מאד דאם כוונתו היינו שלא בקעי רבים במבוי אבל בקעי על המחיצה ואדלעיל קאי כנ"ל הנה בזה אף במחיצה רביעית ל"מ לפי פסק המג"א וכ"פ הג' בעצמו בסמ"ב ואף שבקו"א הנ"ל מתחלה דחה ד' המג"א מ"מ בסוף החזיק בהם ע"ש ואם כוונתו אף דלא בקעי רבים במבוי וגם על המחיצה ואעפ"כ אסור מדרבנן כששני המחיצות הם תל וזה המציאה מצא המערער הנה חוץ שלפ"ז ע"כ דהא דכ' ברישא דבבקעי רבים הוי רה"ר גמור היינו אם בקעי רבים במבוי אף דלא בקעי על המחיצה וזה לא ניתן להאמר כמ"ש למעלה ועוד גוף הדין דכאן תמוה דהא מפורש בש"ס דכ"ה שאם עשה מחיצה ע"ג התל שהועיל וכתב שם הרא"ש שדי אם עשה בצד א' מחיצה יותר מעשרה אף ששאר המחיצה וגם השלשה מחיצות הם מחיצות התל עצמם ואעפ"כ מותר לטלטל בהתל. ועיין תשו' ח"צ רס"י ה' ואף בלא מחיצה כלל הי' מותר לטלטל ע"י מחיצות התל אם הי' פחות מסאתיים ואף אם נדחוק ונאמר דתל שבש"ס הנ"ל היינו שנעשה בי"א אלא שלא נעשה לדירה כמו שצ"ל לדברי המג"א הך דתל שבש"ס דכ"ב ע"ב כמ"ש בתשו' ב"א הנ"ל מ"מ הא מפורש בש"ס דט"ו ע"א בברייתא דמייתי התם בשבת בתל ונקע דעד בית סאתיים הוי רה"י גמור אף ששם התל ונקע בי"ש נעשו כמפורש שם בש"ס וע"ש ברש"י ותוס' ד"ה תל ונקע ואף ביותר מסאתיים דאין המחיצות מועילות הוא רק משום שאינו מוקף לדירה כמבואר שם ברש"י ד"ה והוא. הא כיון שעשה בו בא' מחיצה מצדדיו יותר מעשרה מהני כמבואר בש"ס והרא"ש דכ"ה הנ"ל וכן בברייתא דמייתי הש"ס שם דס"ז ע"ב בסלע שבים פחות וסאתיים מותר לטלטל עליו ואף שכל מחיצותיה בי"ש הם וביתר מסאתיים דאסור לטלטל הוא משום שמחוסר דיורין הא אם הי' בו אח"כ בית דירה ועשה מחיצה יותר מעשר בצד א' מהני וכנ"ל. ועיין תשו' ח"צ סי' ה' האריך הרחיב בזה הדיבור דמחיצות של תל שהוא ע"י גוד אסיק מחיצות גמורות הן לענין שבת אף לטלטל וממילא דמוכח דאף מחיצות שבי"ש מהני ודברי הגאון שבש"ע הנ"ל תמוהים מאד ול"ל פתרי והא שהביאו להג' הנ"ל לכ"ז הם דברי המג"א בסי' שמ"ה סקי"ד דימים ונחלים אפי' עמוקים יוד מתוך ד' הוי כרמלית דרבנן כמו קרפף ותל וכ' הגאון שם בקו"א דלדוגמא בעלמא נקט קרפף אבל הם כרמלית דרבנן אף בפחות מסאתיים משום דהמחיצות הם בי"ש וע"ש בקו"א באריכות אבל בס' תו"ש שם הבין דברי המג"א כפשטן דדוקא ביתר מסאתיים קאמר משום דמחוסר דיורן כמו קרפף וכ"פ שם בס' מחה"ש בפשיטות אלא שבס' פרמ"ג שם כתב לפ' דברי המג"א דאף בפחות מסאתיים הוי כרמלית דרבנן משום שהמים צפים ומכסים ע"ש ויש לפי' זה סמך בדברי הראב"ד בהשגות פי"ד משבת ה"ו ואף שמד' הראב"ד מבואר דפוסק כת"ק דר"ש בשבת ד"ק והמג"א בשם הרא"ם פ' כר"ש ע"כ ס"ל דת"ק ור"ש ל"פ כמ"ש הפרמ"ג בשם חה"ר מ"מ י"ל דגם ר"ש מודה דמדרבנן הוי כרמלית מה"ט אבל עכ"פ כ"ע מודי דלולא שהמים צפים ע"ג הוי רה"י גמור אף לטלטל אף שהמחיצות הם ביד"ש וראיתי בקו"א בש"ע הנ"ל בסי' שמ"ה שם שגם הוא נחית בסוף דבריו לסברא זו דמש"ה הוי גומא שבים כרמלית מד"ס משום שהמים צפים ע"ג ואינו ניכר אם עמוק עשרה וא"כ אדרבה מבואר ממסקנת דבריו דלולא זאת הוי רה"י גמור אף אם כל המחיצות ביד"ש וצ"ל שדבריו אלו שבסס"י שס"ג הם לפי מה שעלה ע"ד בתחלה ומשנה לא זזה ממקומו והרב עצמו חזר בו אחר כך וזה מצוי לרוב בש"ע אלו להרגיל בו שנכתבו שם לפי העולה ע"ד בהשקפה ראשונה ואח"כ נסבב הגאון ז"ל בעצמו כי לפי עיונו אח"כ חזר בו ונסבב כי נדחה אח"כ לפי דעתו ובדפוס לא נסבב בטעות. אמנם נראה שאף לפי מה שעלה ע"ד הרב בתחלה כמו שהודפס בסי' שס"ג לא החמיר רק באופן דבקעי בה במקום המחיצה רק דלא בקעי ס"ר בהא הוא דמחלק בין אם אין התל רק למחיצה רביעית או לשני הצדדים וכ"מ מדקדוק לשונו שם וכן מפורש בדבריו בסי' שמ"ה בתחלת דבריו שמשם מקור דבריו אלו שבסס"י שס"ג עש"ה ובזה סרו קצת מעליו חומר הקושיות שהקשיתי למעלה וא"כ בנ"ד כיון שכ' לעשות צוה"פ בצד א' במקום שבקעי בה א"כ אף לד' הרב הנ"ל אין מקום להחמיר אבל האמת הוא כמ"ש למעלה ותא פוק חזי תשו' של הט"ז בסי' שס"ג סק"כ שמבואר שם דלולא החשש של המים שנקרשין הי' מועיל מחיצות המים מכל צדדי העיר ומקום מדרון שמתלקט יוד מתוך ד' מהני בכל הרוחות וע"ש בס' פרמ"ג וכן מבואר להדיא בתשו' כנ"י מן סי' ב' עד סי' ואו לענין עיר ראטרדם ודי בזה לבד לסתום פי המערער שאין לו יד רק במה שרואה מפורש כ' באיזה אחרון. והנה עכשיו ראיתי בנ"ד עוד דרך חדש להיתר לענין הדרכים שהולכים ע"ג ההרים. והנה על עיקר תי' התוס' דכ"ב סד"ה דלמא שמשם עיקר החומרא שהוציא המג"א בסק"ל וסק"מ בבקעי בה רבים יש לתמוה שלכאורה דבריהם הם נגד משנה מפורשת בשבת ד"ק ע"ב דתנן אם הי' רקק מים ורה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ד"א חייב וכמה הוא רקק פחות מעשרה טפחים ע"כ ומבואר דרקק עמוק מיוד טפחים אף שרה"ר מהלכת בו אין דינו כרה"ר. ומבואר מזה שאף שמחיצות גומת הרקק נעשה ביד"ש ורבים מהלכת בו ואעפ"כ לא אתו רבים ומבטלין מחיצה ועכ"פ רה"ר לא הוי וא"כ הדר"ק התוס' בעירובין לדוכתי' א"כ כל א"י לא תהוי בו רה"ר ע"י סולמא דצור ומחתנא דגדר ובש"ס קאמר ירושלים כו' הוי רה"ר וגם בבל לא יהי' רה"ר ע"י דמוקף לי' דגלת וכ"ע נמי מקיף איקיינוס וא"כ לא משכחת רה"ר כלל וע"י רבים דבקעי ל"מ לשווי לרה"ר כמבואר במשנה הנ"ל לזה אני אומר דבר חדש. דהא הג' מהר"ש אאליון בתשו' כנ"י סי' ג' כ' לדחות ק' הכנ"י שהקשה על תי' התוס' הנ"ל מש"ס במקומו דבעי רחבה תל המתלקט אליבא דרבנן לא תיבעי לך כו' ואם איתא גם אליבא דרבנן אתי רבים כו' כיון שהמחיצות ביד"ש וע"ז תי' מהרש"א דעכ"פ בלא ניחא תשמישתי' פסיקא להו להש"ס דלרבנן לא א"ר ומבטלין אף מחיצות שבי"ש כיון שס"ל דלא א"ר ומבטלין מחיצות שבי"א אף בניחא תשמישתי' ע"ש. אמנם דבריו תמוהים דהא ע"כ הא דקאמר הש"ס אילימא משום דמקיף לי' סולמא דצור היינו שהוא גבוה יוד טפחים כמ"ש רש"י שם. ואם הוא משופע ע"כ שמתלקט יוד מתוך ד' דבלא"ה פשיטא דא"ל דהוי מחיצה דהא ארעא סמיכתא הוא כמבואר בש"ס וברש"י די"ט ע"ב ובדנ"ח ע"ב אע"כ דמיירי שמתלקט יוד מתוך ד' וגם מחתנא דגדר שהוא חריץ עמוק יוד ורוחב ד' נמי מקרי לא ניחא תשמישתי' ועיין תשו' ח"צ סי' ה' ובכה"ג לא הוי ניחא תשמישתי' כמ"ש שם בש"ס דכ"ב ואפ"ה לפי האמת יש רה"ר בא"י אלא שאני אומר יהי' יושב קושיות הכנ"י באיזה אופן שיהי' או כמו שתי' הכנ"י או כמו שתי' הב"א סי' הנ"ל. מ"מ אני אומר דחילוק מהרש"א הנ"ל הוא אמיתי דאף דחידשו לנו התוס' דמחיצה שאינה עשוי ביד"א ל"ח כ"כ וגם רבנן מודי דא"ר ומבמ"ח. ועיין בש"ס דט"ו ע"א ובתוס' שם ד"ה תל היינו בניחא תשמישתי' אבל בלא ניחא תשמישתי' לרבנן לא"ר כו' אף במחיצה בי"ש אלא שכ"ז באם לא ניחא תשמישתי' במקום המחיצה דאז ל"א דבקיעת הרבים תיבטל המחיצה כיון דלא ניחא בקיעה דידהו אינו מבטל. אבל אם במקום המחיצה ניחא תשמישתי' א"כ שפיר בטל המחיצה ע"י בקיעת הרבים שם. והנה תל דנעשה רה"י אינו ע"י מחיצת שלמטה דהא גדר רה"י הוא מקום המוקף מד' מחיצות ותל אינו מוקף כלל אלא שהלמ"מ דאמרינן גוד אסיק והוי כאלו מקיפות מחיצות אותו למעלה כמ"ש רש"י בשבת ד"ו ע"ב ד"ה קמ"ל וע' בעירובין דפ"ט סע"א ברש"י שם. והנה שם בד"צ פליגי רו"ש לענין טלטול על גג יותר מבית סאתיים דשמואל אוסר משום דמחיצות למטה עבידן למעל' ל"ע והוי כקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה ופרש"י שם דאף דהיתר טלטול על גג הוא משום גוד אסיק אעפ"כ ל"א כיון דהמחיצות למטה הם מוקפים לדירה ואמרינן דאסיק מחיצות אלו למעלה והוי גם למעלה כמוקף לדירה זה ל"א דמ"מ אף דהלמ"מ דאמרינן גוד אסיק מ"מ לא נעשו לדירה רק למטה ואף אי מסקינן להו למעלה מהלמ"מ מ"מ לא נעשו למעלה היקפן לדירה ורב ס"ל דכיון דמחיצות אלו נעשו לדירה אע"פ שלא נעשו לדירת מעלה מ"מ כיון דמסקינן להו למעלה א"כ הוי מוקפין לדירה ע"ש בפרש"י סע"א וריש ע"ב וזה לענין היקף לדירה אבל לענין לא ניחא תשמישתי' אף רב מודה דאין מקום לומר כיון דלמטה לא ניחא תשמישתן כי מסקינן להו למעלה מחמת גוד אסיק יהי' ג"כ מקרי לא ניחא תשמישתן דזה מוכחש מהחוש דאף שמהלמ"מ הוא כאלו הם למעלה. מ"מ כיון שבאמת אין בשם מחיצה למעלה ניחא תשמישתי' במקום המחיצה בזה קאמרי התוס' דגם לרבנן במחיצה שאינה עי"א אתו רבים ומ"מ אבל במשנה הנ"ל שמחיצות הגומא הם מקיפות הגומא ולא ניחא תשמישתיה במקום המחיצה בכה"ג אף במחיצה שבי"ש לא"ר מ"מ והא דמותיב בדכ"ב לרבא מהך דחצר שהרבים נכנסים לה כו' אלא לאו ר"י הוא ולפי הנ"ל מאי פירכא דלמא בכה"ג דלא ניחא תשמישתי' במקום המחיצה מטעם שפרש"י שם ד"ה דלא ניחא גם רבא מודה. י"ל מדאמר רבא דחייבין ואפי' עולין לה בחבל ואפי' במעלות דבית חורן ומנ"ל לרבא דס"ל לר"י הכי אלא ע"כ כיון דקאמר ר"י סתם אם הי' דרך רה"ר מפסיק ס"ל דסתמא קאמר דבכ"ע אתי רבים ומ"מ ומש"ה פריך לי'. וניחא לן לומר דרבא למד הכי מהא דאמר מעלות ומורדות שבא"י כו' אבל בח"ל חייבין וע"ש בתוס' ד"ה תל ומורדת היינו שהתל היא מחיצה למה שלמטה וש"מ דבכל ענין ס"ל דלר"י לא"ר ומ"מ ומש"ה פריך ליה מהא דחצר ועוד י"ל עפ"י מ"ש התוס' שם בד"ה יהושיע דהך דחצר מקרי ניחא תשמישתי' לגבי שבילי בית גלגול עש"ה ומכ"ש דמקרי ניחא תשמישתי' לגבי מעלות בן חורן וכיון דרבא ס"ל דלר"י חייבין אף במעלות ב"ח דלא ניחא תשמישתא כלל מכ"ש דחייבין בהך דחצר אף דלא ניחא תשמישתי' קצת במקום המחיצה ומש"ה מותיב לי' אבל רבנן דס"ל דלא"ר ומ"מ רק שמחמת תמיהת התו' הוכרחו לחלק דבמחיצה שא"ע בי"א ל"א מחיצה כ"ה ואפי' רבנן מודי דא"ר ומ"מ שפיר י"ל דבלא ניחא תשמישתי' גם במקום המחיצה בזה לרבנן אף במחיצה שבי"ש לא"ר ומ"מ ומש"ה ל"ק ממשנה הנ"ל ולפ"ז בנ"ד שההרים הן מחיצות למבוי שלמטה אף אם יש דרך הרבים מן ההרים למבוי ל"א א"ר ומ"מ אלא דאכתי איכא לעיונא דהא מבואר מרש"י שם בשבת ד"ק דאף בעומק הרקק הוא י"ט נהי דרה"ר לא הוי מ"מ כרמלית הוי וא"כ נסתר ההיתר הנ"ל וא"ל דרש"י מיירי שהשיפוע הוא שאינו מתלקט יוד מתוך ד"א וע' בתיו"ט שם ואף דבכה"ג הוי בעלמא רה"ר כמ"ש רש"י שם ד"ק ע"א ד"ה תלי מ"מ י"ל דכאן מחמת המים לא הוי רה"ר רק כרמלית כמ"ש המג"א סי' שמ"ה סקי"ד דז"א דא"כ אף בפחות מיוד לא הוי רה"ר רק כרמלית דהא בים דינא הכי כמ"ש שם בש"ס ד"ק ע"ב דפריך זמנין דליכא עשרה וקמטלטל מכרמלית לרה"י וע' במג"א סי' שנ"ה סקט"ז בשם הב"ח וא"ל דכאן מש"ה הוי רה"ר בפחות מיוד משום דבקעי בה רבים שרה"ר מהלכת בו וע"ש במג"א דא"כ אף ביוד כיון שהשפיע אינו מתלקט יוד מתוך ד' להוי רה"ר מה"ט אע"כ דהאמת כן הוא דהיכא דרה"ר מהלכת בו ל"מ המים להוציא מדין רה"ר ובעינן דוקא שיהי' מתלקט יוד מתוך ד"א ועמ"ש אי"ה לקמן. ודברי התיו"ט שם במשנה צ"ע וע' בפרמ"ג בא"א סי' שמ"ה סקי"א. אמנם לפמ"ש למעלה י"ל דהא דמבואר מרש"י דעכ"פ הוי כרמלית הוא רק מדרבנן משום שהמים צפים ע"ג כמ"ש הפרמ"ג בטעמו של המג"א הנ"ל סי' שמ"ה סקי"ג וא"כ בנ"ד דאין מים לא הוי כרמלית אף מדרבנן אלא שלכאורה יש לסתור מ"ש מדברי רש"י בעירובין דפ"ז ע"א בד"ה שלא היתה כשיעור עש"ה דלפ"ז קשיא דאמאי אמת המים שבחצר אין ממלאין ממנה. כיון דמדינא בעמוק יוד אף האמה שברה"ר הוי רה"י רק דרבנן גזרו משום שהמים צפים ונראה כאין עמוקה יוד. א"כ מהאמה שבחצר ממ"נ מותר למלאות אם אין עמוקה יוד אינה נעשית רשות לעצמן והוי רה"י ואם עמוק יוד אף אלו שמחוץ הוי רה"י א"כ מה החשש שהמים שבחצר מחוברים להמים שמחוץ והנה הא ודאי דאמת המים שבחצר שאין ממלאין הימנה דקתני התם ע"כ מיירי שהשיפוע הוא מתלקט יוד מתוך ד"א וראיה לזה מדברי הראב"ד בהשגות פט"ו משבת הי"א שכ' דהא דקתני אין ממלאין היענה ומשמע דבחצר שרי לטלטל ול"א דנפרץ במלואו לאמה שהוא כרמלית כדפריך הש"ס לעיל די"ב סע"א. משום שהוא עצמה נעשית מחיצה בינה ובין החצר שהרי עמוקה יוד ע"ש וע' בתוס' די"ב ריש ע"ב והובא במג"א סי' שנ"ו סק"ב. וכ' המג"א דע"כ מיירי שמתלקט יוד מתוך ד"א דבלא"ה לא הוי מחיצה ע"ש. ולכאורה ק' דא"כ אמאי לא פריך הש"ס עלה דאמת המים כדפריך לעיל די"ב ולישני דהבמ"ע במתלקט י"ט מתוך ד"א א"ו מוכח דאי לאו דמתלקט י"ט מד"א מותר למלאות דאינו חולק רשות לעצמו וע"כ מיירי מתני' במתלקט י"ט מד"א ולק"מ. ולכאורה ק' דטעמא מאי דהא מים חולקים רשות לעצמן אף אינו מתלקט י"ט מד"א כמ"ש המג"א סי' שמ"ה אלא דא"כ אמתני' גופי' תיקשי דהא מים הוי כרמלית אף בפחות מעומק י"ט כמפו' בש"ס שבת ד"ק ע"ב שהבאתי למעלה. אלא שלק"מ דהא ודאי שאין לדמות רה"י לרה"ר דברה"ר יש חילוק רשיות דגובה או עומק מג' ועד י"ט הוי כרמלית וביוד הוי רה"י ברוחב ד"ט ובפחות מד"ט כל שגבהו או עמוק מג"ט הוי מקום פיטור. אבל ברה"י אין חילוק רשיות ובור ברה"י אפי' עמוק כמה רה"י הוא. וכן בגבוה כמה. וע' בתוס' שבת ד"ט סע"א והא דמדמה רש"י שם בעירובין דפ"ז רה"י לרה"ר היינו דכיון דבעומק יוד אף שרה"ר מהלכת בו אפ"ה חילק רשות לעצמו אף שע"כ רה"ר מהלכת בתוכו ואעפ"כ ע"י העומק הוי רה"י. היה דחולק רשות לעצמו ברה"י מחצר שהוא בתוכו ונתחבר לאמת המים שחוץ לחצר שיהיה כרמלית כמוהו. וכבר כתבנו למעלה דברה"ר מהלכת בו לא הוי רה"י בעומק יוד ורוחב ד' עד שיהי' מתלקט ד"ט מד"א. ומש"ה גם ברה"י אינו חולק רשות לעצמו רק בכה"ג ולק"מ. והנה הא ודאי דהך דאמת המים שבחצר דאין ממלאין ממנה ודאי מיירי אף באמה שאין רה"ר מהלכת בו כלל גם מחוץ לחצר דסתמא קתני ובכה"ג ודאי דמה"ת כה"י הוא אם מתלקט י"ט מד"א כמ"ש המג"א סי' שמ"ה סקי"ד. וא"כ אף בלא דברינו הנ"ל תיקשי דהא אף שכ' המג"א שם דאף במתלקט י"ט מד"א הוי כרמלית הוא מטעם שכ' הפרמ"ג משום שהמים מכסים מלמעלה והבאתי למעלה סמך לזה מדברי הראב"ד. וא"כ אמאי אין ממלאין בחצר ממ"נ אי נדע שיש עומק יוד אף מחוץ הוי רה"י ואם מחמת שהמים מכסים נטעה שאין עומק יוד א"כ בכה"ג אין חולקים רשות לעצמם וא"כ עכ"פ המים שבחצר רה"י הם. אע"כ דלק"מ חדא דרוב אמת המים יש בשיעור כל המים יותר מבית סאתיים ואז הוי כרמלית מדרבנן כמו קרפף אף בעומק יוד ורוחב ד' ועוד דאכתי שמא יטעו ויאמרו דבחצר יש עמוק יוד ולא מחוץ והוי כרמלית ומש"ה אין ממלאין ומש"ה אין סתירה לדברינו הנ"ל וגם מדברי המג"א עצמו נראה מוכרח כחילוק הנ"ל. דהא כ' בסי' שס"ג סק"ל דבמקום שהספינות עוברת משם לנמל לא הוי הים מחיצה משום דא"ר ומב"מ וק' דא"כ למה כ' בסי' שמ"ה סקי"ד דאם הים מתלקט י"ט מד"א הוי הים רה"י מה"ת הא א"ר ומבמ"ח במקום שהספינות הולכות לנמל וכבר העיר קצת בזה הג' מהרש"א בתשו' כנ"י והרואה יראה דאין תי' כנ"י שם מספיק ליישב הק' באופן הנ"ל ולפי הנ"ל שיש חילוק בין גובה התל להעומק מטעם הנ"ל לק"מ ואעפ"כ למעשה אינו מקיל רק באופן שכתבתי במכתבי הקדום שבצד א' יעשו צוה"פ בכל מקום שבקעי בה רבים ולצד השני א"צ רק באופן שהדרכים שבצד השני אין רוחב כל א' מהם יותר מעשר אמות. ואם יש א' מהם שרחב יותר מעשר אמות יעשה לו צוה"פ רק במה שכתבתי בשלהי מכתבי שהצוה"פ לא יהי' בתחתיתו ממש עכשיו ראיתי שהאמת הוא שכל השיפוע נחשב למחיצה וכאלו זקוף כולו. רק דלא הוי רה"י עד למעלה היינו במקום שעלה לגובה י"ט. אבל המחיצה נחשב כל ההר כאלו זקוף לגמרי רק שיש לדקדק שבמקום שיעמוד הקנים יהי' מתחיל שיפוע כ"כ שמתלקט י"ט מד"א וד' התו"ש סי' שמ"ה סק"ב צע"ק בעיני ואכ"מ והמעיין היטב בדברינו הנ"ל יבין הדברים לאשורן:

אחר כותבי בא לידי תשו' ח"ס חא"ח וראיתי שם סס"י פ"ט ונראה מלשונו שם שגם הוא מפרש בדברי התוס' עירובין דכ"ב הנ"ל דאתו רבים ומבטלין מחיצתא היינו ע"י שבקעי רבים ברה"ר תוך היקף המחיצות. ונשתוממתי על המראה ואני במקומי עומד והנה בד' המג"א סי' שס"ג סק"ל מפר' כדברי דרבים מבטלין מחיצות היינו שבקעי במקום המחיצה. וזה כוונת המג"א ג"כ בסק"מ. וכ"כ שם בפירוש בס' מחה"ש שכ"כ התוס' הנ"ל. וכבר כתבתי בכאן בריש דברינו שא"א לפרש דברי התוס' לומר שבקיעת הרבים תוך המחיצות ובטלו המחיצות. וכאן נוסיף אומץ דהא גם לר"י דס"ל דא"ר ומ"מ אף במחיצות שנעשו בי"א ע"כ דאין בקיעת רבים שבתוך ההיקף מבטלין דהא ירושלים לא הוי רה"ר כיון שדלתותיה נעולות בלילה ואף ר' אפרים שמביא המאור ר"פ ע"פ דסובר דרה"ר לא מערבא אפי' בדלתות ודאי כוונתו דהוי כרמלית כדאי' בש"ס דק"א ע"א על ירושלים ונראה שזהו דעת ר' אפרים שהביא המרדכי פ' מי שהוציאוהו והובא בתה"ד סי' ע"ג בשם ה"ר אפרים מרעגנשבערג. וע' במהרי"ל סוף ה' ע"ח. אבל בתה"ד שם האריך דהעיקר כרש"י דירושלים לאו כרמלית הוא אלא כחצר שאינה מעורבת ע"ש וע' ברש"י ד"ו ע"ב ד"ה ירושלים ובדק"א שם וע' במג"א סי' שס"ג סקכ"ז אבל עכ"פ גם להר' אפרים לא הוי רה"ר זולת הרשב"א בעה"ק סובר דפלטיא אף כשמוקפת הוי רה"ר ויחיד הוא כמ"ש הח"צ סס"י ל"ז ומ"ש הח"צ שם שנראה שהוא ג"כ ד' ר"א הנ"ל צע"ג. דר"א לא ס"ל רק דכרמלית הוא ולא רה"ר. וגם דברי הרשב"א צ"ע דהא ירושלים עכ"פ לא הוי רה"ר קודם שנפרצו בה פרצות ומ"מ כל הפוסקים הסכימו דאף מדינה גדולה שהוקפה מחיצות דין רה"י עליו כמ"ש הרמב"ם ריש ה' עירובין וע"ש בה"ה ופשיטא דגם לר"י הוי הכי דלא קאמר דרבים מבטלין מחיצה. רק באם דרך הרבים מפסיק בין הפסין כמ"ש הרמב"ן במלחמות. ויותר מזה נראה מבואר בתוס' דכ"ב ד"ה קשיא דאם נאמר דר"י סובר שתי מחיצות דאו' ודאי דלא איכפת לן מה שהרבים בוקעין בין שתי המחילות כיון דלא בקעי במחיצות עצמן ודוקא בבין הפסין שבוקעין במקום המחיצות עצמן הוא דס"ל לר"י דרבים מבטלין המחיצות וכ"כ בחי' מהרש"א שם בתוס' ד"ה חייבין ע"ש. וכיון שכ' התוס' שם סו"פ דלמא וז"ל וי"ל דמחיצה שאינה עשוי בידי אדם ל"ח מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודי דא"ר ומ"מ ע"כ. היינו דכיון שהמחיצות אינם עשיות בידי אדם ל"ח מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודי בזה לר' יהודה דבכה"ג א"ר ומ"מ וכבר בררנו דהא דלר"י א"ר ומ"מ הוא דוקא בבקעי במחיצות עצמן כמבואר בתוס' ומהרש"א הנ"ל. ובמחיצות שאינם עשוין ביד"א גם רבנן מודי בהו לר"י דדוקא בכה"ג א"ר ומ"מ אבל בבקעי תוך היקף המחיצות ודאי דלא"ר ומ"מ כמו לר"י במחיצות שביד"א וגם מדכתבו בקושייתם שם ותימה דלרבנן כל ארץ ישראל תעשה רה"י ע"י סילמא דצור כו' משמע דלר"י ניחא. וכבר הוכחנו דגם לר"י לא"ר ומ"מ רק אי בקעי על המחיצות וח"כ לא ניחא גם לר"י לפי הס"ד שלא ידעו לחלק בין מחיצות שבי"א לבי"ש. אע"כ דלר"י ניחא משום שבקעי רבים על המחיצה היינו על סילמא דצור מח"ל לא"י. וא"כ גם מה שתי' לרבנן דמחיצה שאינה עי"א גם רבנן מודי ע"כ שבכה"ג הוא ולא בבקעי תוך היקף המחיצות וז"ב כשמש. ועתה אוסיף לברר שהג' הנ"ל כ' שם. שתל שביד"ש אינו מועיל להתיר במקום מחיצה רק במקום מחיצה רביעית שדי בלחי וקורה ומחיצת תל הוי עכ"פ כלחי וקורה. והנה דבריו נסתרים מדברי הב"י במקומו שתמה על הטור שכ' שהתל עולה במקום לחי והא עולה במקום מחיצה וע"ש מ"ש לתרץ ומש"ה כ' רמ"א באמת שהתל הוי כמחיצה וע' ביד אפרים ולד' הג' בש"ע הנ"ל אינו רק במקום לחי. וחוץ מזה דבריו נסתרים מדברי רש"י ד"ח שכ' בד"ה צדו א' לים שכ' דרנ'נזי א' מתוקן בלחי וקורה וא"כ הי' הים במקום מחיצה השלישית ואפ"ה לולא החשש דשרטון הוי מהני הגידוד של הים במקום מחיצה השלישית ועוד דכיון דמבואר שם דאם יש בצד א' ים ובצ"א לחי וקורה מותר לטלטל לולא חשש שרטון מכ"ש היכא דאיכא בשני צדדים מחיצה של תל דהא תל עדיף מלחי וקורה כמ"ש הג' הנ"ל בעצמו וגם מן הש"ס דכ"ד ע"ב מבואר דגם במבוי מפולש שיש בצ"א גדודין של נהר גבוה עשרה ומצה"ב לחי מותר לטלטל במבוי וע"ש ברש"י ד"ה היכי ובד"ה לשביל ובתוס' דיה וליעבד לחי ובמג"א סי' שס"ה סק"ט. וגם מדברי מהרי"ק שמ"ו מבואר להדיא דהרים שמקיפים את כל העיר מכל הצדדים מועיל כמו מחיצות אף הרים שנבראו מימות עולם רק משום שהעיר יתירה מבית סאתים ולא הוקף לדירה. אבל אם גדר פרצה יותר מעשר אמות או עשה צוה"פ לפרצה זאת מועיל כמבואר בסי' שנ"ח ואלו ראיות חזקות נוספות להראיות החזקות אשר כתבנו למעלה שכל כי הני מילי לימרו משמאי ויסכרו פי המערערין ובגוף הדבר דאתאן עלה ע"ד המערער שערער על הוראתי בנ"ד מכח ד' הג' מוהרש"ז בש"ע שלו סס"י שס"ג הנה כבר הארכנו למעלה לברר הדברים כשמלה:

אמנם אחת ראיתי להעיר אשר לא עלה ולא יעלה על לב המערער. שכיון שרוצים להעמיד הצוה"פ לרוחב הדרך סמוך אל ההרים א"כ אם הדרך רחב ט"ז אמה י"ל דהוי רה"ר אחר שרבים בוקעין תמיד ממקום למקום על דרך המלך ולרה"ר עצמו אינו מועיל צוה"פ כמבואר בש"ס ד"ו ויותר מזה החמיר בהג"א אף אם אין הדרך רחב כ"כ ע"ש בהג"ה המתחלת הלכה כת"ק וע' בתוס' ד"ו ד"ה וכ"ת וברא"ש שם ובה"ה רפי"ד ובש"ע סי' שמ"ה סי"ט והארכתי במק"א ואכ"מ ובשלמא בכל העיירות שדרך המלך הולך באמצע כיון שיש עכ"פ בתים גם בהצדדים שדרך המלך בינהם א"כ עכ"פ יש שם ד' מחיצות ובכה"ג לרבנן דכ"ב דקיי"ל כוותייהו ל"א רומ"מ. אבל בנ"ד שנראה שאין בתים מן הצד במקום הזה רק בשני הצדדים שנגד דרך המלך ובפרט שיעמיד הצוה"פ סמוך לההרים א"כ יש חשש בזה להסוברים דגם עכשיו יש רה"ר. וכבר האריך הרחיב בזה בתשו' ב"א חא"ח סי' כ"ו. ע"כ מהראוי לעשות בנ"ד כמ"ש בתשו' ב"א סס"י הנ"ל בד"ה ובספר כו' לעשות לשתי הרוחות עמוד מכאן ועמוד מכאן רחב אמה ע"ש וא"כ הוי נמי שם ד' מחיצות. ובנ"ד יעשה כן בין ההרים ובין הצוה"פ והגם שנראה שגם העמודים מן הצוה"פ עצמם מועילים אם הם בעובי רחב אמה עכ"ז יותר טוב להציב בינם ובין ההרים עמוד מכאן ועמוד מכאן או מעץ או מאבנים שיהי' גובהים יוד טפחים ובזה כבר יצאו מחשש זה. עוד א' ראיתי להעיר בנ"ד כי אולי יש במקום הזה תוך הכפר תוך היקף התיקון גינות וזרעים ובימי הקיץ שהגינות זרועות הזרעים מבטלין הדירה והוי כל המבוי כקרפף שלא הוקף לדירה כמבואר בסי' שנ"ח ס' יוד. לזאת אם יש שם גינות זרועות צריך להשגיח אם מקום הזרוע אינו רק מיעוט דאם הוא רוב אף אם הוא בכמה מקומות ובכל מקום אינו רק מיעוט כיון שע"י צירוף הוא רוב דין כל המקום כקרפף שלא הוקף לדירה. ואם כל הגינות בצירוף הם רק מיעוט צריך להשגיח עכ"פ שיהיה בכל מקום ומקום פחות מבית סאתיים ואז מותר עכ"פ לטלטל במקום שאינו שרוע אף מבית לתוכו. וע' בט"ז ומג"א סס"י שנ"ח ובתשו' ח"צ סי' נ"ט ובתו"ש סי' שנ"ח סקכ"ו וצריך להשגיח ע"ז היטב. כי גם אנכי משגיח ע"ז בכאן בכל קיץ שהיקף התיקון מרובה מאד מחמת המרחץ ויש גינות באמצע זולת גינה שהוא גדורה בגדר סביב בלי פרצה וגובה הגדר הוא עכ"פ יוד טפחים הגינה זו אינה מזקת לשאר מקום. והחכם עיניו בראשו. והנה בתשו' ח"צ שם סי' נ"ט הביא בשם תשו' דיש להקל בשעת הדחק מחמת ספיקו של הרא"ש בדכ"ד וע' בקיצור פסקי הרא"ש שם. ובפסקי תוס' ולענ"ד ק' להקל נגד סתימת הש"ע. ומה שצדד הח"צ שמא במדינה או עיר כולה יש להקל יותר הנה בתשו' מהרי"ק הנ"ל שורש מ"ו החמיר בפי' לכן אין בידי להקל אם לא באופן הנ"ל גם מ"ש הח"צ שם להקל דא"ל לבוד בדבר ממשיי המפסיק. דבריו צ"ע מש"ס ריש סוכה ד"ג ריש ע"ב ע"ש וברש"י ויותר צ"ע מדברי התוס' שם בסוכה ריש די"ח סד"ה אין לבוד עש"ה. וע"ש בד' הקרבן נתנאל מ"ש על הח"צ בענין לבוד להחמיר. ולאפס הפנאי וחולשת מזגי הצרכתי להפסיק. ורו"מ יעיין היטב בכל דברינו בכדי להבין הדברים לאשורן:

וטרם אצא אעורר את רו"מ עוד בד"א. הנה בש"ע סי' שס"ב ס' יוד הביא ד' הרמב"ם דאין צוה"פ מועיל לפרצה יותר מיוד אמות אא"כ ע"מ עה"פ וכ' המג"א בסקי"ז דברוח ג' של מבוי מהני כמ"ש סי' שס"ד ס"א כן הגיהו האחרונים עפ"י ד' ה"ה פט"ז הט"ז אמנם דברי המג"א תמוהים בראייתו דה"ה שפיר כ' לפי דמספקא לי' דשמא להרמב"ם ל"מ צוה"פ לפ"מ עה"מ אף בפרצה עשר ופחות. אבל המג"א דקאי ע"ד הש"ע דהא דל"מ לרמב"ם צוה"פ לפ"מ עה"מ דוקא בפרצה יותר מי"א ובודאי דכ"מ מסוגיות הש"ס די"א ע"א דלמאי דקיי"ל דלא כרב אף בפ"מ עה"מ מהני צוה"פ וא"כ מאי ראיה מרס"י שס"ד הא ע"כ שם מיירי בפרצה פחותה מי"א מדמועיל לחי וקורה מצה"ב. וא"ל כמ"ש התוס' ד"ו ד"ה ולחי דעושה לחי רחב עד שיתמעט האויר מיוד דאכתי קורה מא"ל. וזה ע"כ כוונת התוס' שם ד"ו ע"ב רד"ה וכ"ת ושם בברייתא ד"ו י"ל דלפי הס"ד כב"ש אתי' דבעינן לחי וקורה במשנה די"א ע"ב. וב"ה אליבא דחנניא דאמרי לחי וקורה מכאן ע"כ פליגי אב"ה דמתני' הנ"ל. או י"ל דלהס"ד ע"כ ברה"ר גם ב"ה אליבא דחנניא מחמרי להצריך לחי וגם קורה אבל על המג"א דאייתי מרס"י שס"ד תמוה מאוד וצ"ל דהמג"א כוונתו על מה שציין לרס"י שס"ד היא על מקור הדין דנובע מברייתא ד"ו ולפי הס"ד שם דמיירי מרה"ר ממש דרחב ט"ז אמה וע"כ הא דקאמר ת"ק עושה לחי וקורה היינו לחי רחב כמ"ש התוס' ואפ"ה מהני בצד הב' צוה"פ כנ"ל כוונת המג"א ועכ"פ אינו ראיה רק לרוח רביעית דהא רוח שלישית ע"כ אין הפרצה יותר מעשר בה מדמועיל לחי כנ"ל. וע"כ דעושה לחי רחב וא"כ אין הפרצה יותר מעשר וצ"ל דגם כוונת המג"א כן הוא. א"כ בנ"ד עכ"פ צריך להשגיח שמצ"א במקום צוה"פ אם רחב יותר מעשר לא יהי' פ"מ עה"ע אלא שבלא"ה שטת הרמב"ם תמוה מאד דבש"ס די"א שם רצה לאתויי דר' יוחנן ס"ל כרב מדאמר על מלתא דד' קונדיסין לכלאים התירו ולא לשבת וע"כ ביתר מעשר וכרב ע"ש. ולהרמב"ם מאי ראיה הא אף לדידן דלא קיי"ל כרב מ"מ בהך דקינדיסין שכל הרוחות פרוצין לגמרי ל"מ צוה"פ לפרצה יותר מעשר. וכבר עמד בזה שם בס' תו"ח לזאת אין מקום ליישב דברי הרמב"ם רק לומר דהרמב"ם ס"ל כשטת הריצב"א שם בתוס' ד"ה אילימא דבהך דר' יוחנן ע"כ לא מיירי בפרוץ לגמרי מד' רוחות רק בשתי רוחות ע"ש וא"כ עכ"פ מוכח דרמב"ם מודה דאף במפולש משתי רוחות לגמרי מועיל צוה"פ גם לפרצה יתירה מי"א. ואף דלפי מ"ש בסי' ק"נ על הרא"ש בסקנ"ג י"ל דהרמב"ם לא מפרש ממש כריצב"א רק בפרוץ מרוח א' מיירי מ"מ אין נראה דמצ"א ל"ד כלל לכלאים מארבע רוחות ע' היטב בלשון ריצב"א שבתוס' ודברי הח"ס א"ח סי' פ"ח ד"ה וריצב"א צ"ע שכ' בלשון הריצב"א היפך ממ"ש התוס' בשמו ואולי מבואר בריטב"א בזה בשטת הריצב"א כמ"ש שם בח"ס בד"ה תו. ואין ס' ריטב"א כעת ת"י ומ"מ הגם שלדעתי אין להחמיר גם לד' הרמב"ם בשתי רוחות גם במפולש גם בפרצה יתר מעשר מ"מ זה ודאי צריך להשגיח לדעתי שיהי' הצוה"פ סמוך להבתים ולא רחוק מהם וע"ש בח"ס בסוף הח"א. ויש בזה אריכות רב ואכ"מ כי אין הפנאי והבריאות מסכים עמדי ומ"מ יעשה רו"מ באופן זה שאצל ההר יעמוד עמוד א' שיהי' עוביו יותר מאמה וגבהו י"ט ואח"כ יעמיד הקנה של צוה"פ והקנה הא' יעמיד בקצה של א' מהבתים ויניח החבל עליהם ואח"כ יעמוד קנה א' בקצה השני של הבית וקנה א' בקצה של הבית שנגד הבית הנ"ל שדרך המלך מפסיק באמצע ויניח החבל עליהם ואח"כ יעמוד קנה בקצה השני של הבית הנ"ל וקנה האחר סמוך להעמוד שיעשה אצל ההר שכנגדו וימשך החבל עליהם וכן יעשה בצד השני של המבוי רק שידקדק בתחלה בקצה א' שבאם יהי' פ"מ עה"ע בפרצה יותר מעשר אמות ירבה בקנים באמצע עד שלא יהי' בין קנה לחבירו יותר מי"א כמ"ש הח"ס שם בסוף התשובה עצה זו הגם שעצה זו לא נתקבלה בעיני שלא יהי' עי"ז פירצה יתירה מי"א וע' בש"ת סי' שס"ג סק"ט מ"ש בשם תשו' אהל יעקב. מ"מ כיון שכבר נהגו לעשות בכעין זה בכ"מ שהפרצה רחבה מאד יעשה כן ונוכל לסמוך ע"ז לכתחלה כי בלא"ה נראה יותר בד' הרמב"ם כמ"ש למעלה בפרט שרה"פ חולקים על הרמב"ם ובצה"ב א"צ להשגיח בזה ואף בפרצה יותר מעשר מותר לכ"ע בצוה"פ ולא יכולתי להאריך יותר ושלום.

וע"ד אשר כתבתי במכתבי שישכרו הרשות על עשרים שנה. והי' דבר חדש בעיניו ובעיני כל הלומדים א"י מהו הדבר חדש הנה מה שכתבתי שישכרו על זמן קצוב ולא בסתם זהו גלוי לכל יודעי ספר שבלי זמן קצוב יש כמה עקולי ופשורי להמבואר בש"ע סי' שפ"ב. והחשש היותר מצוי מחמת ששוכרים רק ממונים של המלך אם שוכרים סתם כיון שנסתלק מהיות ממונה עוד נתבטל השכירות משא"כ בשכרו לזמן תוך הזמן כמבואר שם סי"ד והנה נראה שדרך הגדולים והרבנים הקודמים הי' לשכור הרשות על חמשים שנה כמבואר בלשון ב"ח החדשות סי' ד'. ונראה שהא שלא בחרו להם לשכור על יותר מזמן הנ"ל. ובפרט לד' הא"ר שפ' דבשכרו לזמן אף אם מת תוך הזמן לא נתבטל השכירות וא"כ היה יכולין לשכור אף לאלף שנה. אע"כ דלא רצו להתיר לשכור בפ"א לזמן רב מאד דלא להוי מלתא דרבנן כחוכא ועיין תשו' ח"צ סי' ואו אבל בתשו' ח"ל שם פקפק גם על שכירות לחמשים שנה שכתב די"ל דהרשב"א דוקא נקט שנה או שנתים דמסתמ' אין דרך להקפיד על זמן כזה אבל על חמשים שנה שדרך המלך להקפיד לא תועיל השכירות לאחר שסילקו להממונה. והנה הא ודאי דחמשים שנה דנקט הח"צ ל"ד נקט אלא על זמן רב קפיד ומחמת שהשאלה היה על חמשים שנה השיב כן. וגם שדרכם הי' בכך לשכור על חמשים שנה כמבואר בתשו' ב"ח הנ"ל. ומ"מ נראה כיון שהב"ח נראה דלא חש ולא ערער על הרב משודליב ששכר הרשות משכירו דשכירו של המלך על חמשים שנה וגם הח"צ לא החליט לאיסור עכ"פ אני מתיר גם לכתחלה לשכור על עשרים שנה שהוא מיעוטא דמינכר מחמשים שפקפק הח"צ אבל על יותר מזה אין רצוני להתיר לכתחלה ויהי' זה נרשם לזכרון שאחר עשרים שנה ישכרו הרשות שנית וכן עשה הרב שהביא הב"ח ע"ש:

א וע"ד הברייא הויז שהצרכתי ששוכרי הב"ה ישכירו לאיש אחר והאיש אחר יחזיר וישכיר להמחזיקים בשותפת עם נכרי וכתב רו"מ שהשותפים שאלו למה לא בחרתי שהם ישכירו העסק לאיש אחר בשותפ' עם נכרי ויתנו בתחלה ודרך זה ישר לפניהם יתר כי בושה לפניהם שיהי' הם עם נכרי בשטר א' הנני תמה עליהם ועל רו"מ הכי לא ידעתי שדרך זה ניקל יותר ואפוכי מטרתא ל"ל וגם לפ"ז למה הצטרכתי לדרך שכתבתי כלל היה לי להניח דרך רו"מ שישכירו העסק לנכרי לבד על כל השנה וכן עושין כל הרבנים ששמעתי. אלא שלא הוכשר בעיני דרך זה מתרי טעמי. א' כפי שאמרתי לרו"מ פא"פ שאין לך הערמה ניכרת יותר מזה שהעסק יהי' שייך להנכרי והישראלים עוסקים בה לבד כל השנה וקונים ומוכרים לבד כל השנה והדבר רק כצחוק בעלמא ולא התירו חז"ל ענין כזה והוא גרוע יותר ממתנת בית חורן שאמרו בש"ס נדרים ס"פ השותפין דכל שהוכיח סופו על תחלתו אינו כלום. אף דשם בעינן שיאמר בפי' אח"כ מ"מ אין לך אמירה בפי' אחר כך יותר מזה שנושא ונותן בה כל השנה ועושה כל התפעלות להרויח ומצטער על הפסדו ועוד דהא באיסורי שבת הנעשים ע"י עכו"ם חששו חז"ל טובי למראית עין במקום דאיכא למיחש ומי איכא מראית עין יותר מזה שרואים שהעסק היא של הישראל ועיין תשו' צ"צ סי' ל"ה אבל לפענ"ד דבכה"ג אסור מצד הדין כמ"ש שנית דהא מפורש בש"ס ספ"ק דע"א ובטוש"ע סי' רמ"ג דאסור להשכיר לנכרי מרחץ ותנור משום שנקרא על שמו והנכרי עושה בו מלאכה בשבת ויאמרו שהעכו"ם היא שכיר יום של הישראל ופשוט דברייאהויז דכוותי' היא ואף שכתב רמ"א שם ס"ב דאם אינו של הישראל ממש רק ששכרו מעכו"ם וחזר והשכירו לעכו"ם שרי הא כתב רמ"א הטעם משום שאין שם הישראל נקרא עליו ומבואר דאם שם הישראל נקרא עליו אסור. וכ"כ הט"ז שם ססק"ב וכ"מ להדיא בספר פרמ"ג שם ובהברייאהויז הזה ודאי שם הישראלים המחזיקים נקרא עליו דהא הם הנושאים ונותנים בשנה כולו בעסק זה ע"כ הדרך של רו"מ שהוא הדרך הקל שעושים כל הרבנים לא הוטב בעיני מטעמים שכתבתי ומטעמים אלו גם הדרך שבחרו להם המחזיקים אינו נכון מחמת אותם הטעמים עצמם אבל הדרך שהמצאתי הוא מסולק מכל פקפוק דאין זה הערמה ניכרת כלל כיון שהישראל מחיוב לעסוק כל ימות החול והריוח שייך לו וגם החשש דלא ישכיר מרחצו לנכרי ג"כ ל"ש דהא הישראל המחזיק המשכיר לישראל אחר ודאי דאינו עושה איסור והשני שמשכיר להמחזיקים בשותפות עם נכרי ג"כ אינו עושה איסור דהא לא נקרא הברייאהויז מעולם על שמו ואינו חל איסור של חז"ל לא על השוכר ולא על המשכיר וכבר נתפרסם דרך זה לפני רבנים מובהקים ותפסוהו כמרגליות ואשר אמרו המחזיקים שד"ז להם לכלימה להשתתף עם נכרי. הנה איני מבין מה הכלימה הזאת ואם יתרחש להם איזה מוסחר טוב בריוח גדול בשותפת עם נכרי ודאי לא הי' נמנעים ואין להם ריוח גדול יותר מזה להנצל עצהיו"ט מחשש איסור שבת ואף שאסרו חז"ל להשתתף עם נכרי לכתחלה מ"מ להשתתף כמו בנ"ד ל"ש החשש הנאמר בש"ס דשמא יתחייב לו שבועה כמובן בשהגם שיוכל לפרש בפי' שהנכרי נותן לו בנאמנות בדיבור בעלמא בפרט שהרמ"א בא"ח סי' קנ"ו הביא יש מקילין בעשיית שותפות עם העכו"ם בזה"ז ועיין ברמ"א ביו"ד סי' קנ"א סס"א ובש"ך שם סק"ז. ודברי הג' מהר"ש בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קמ"ח תמוהים מאד בזה ואכ"מ ועכ"פ בנ"ד ודאי דאין חשש ובפרט שעושה כן בכדי להנצל מאיסור שבת וז"ב:

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה