בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה לז
סקאלא יום ו' עש"ק ר"ח מנחם אב תרכ"ג לפ"ק. שפעת שלום לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' יוסף נ"י מו"צ דק' וויזניצא.
ע"ד שאלתו. שמורה א' התיר בקהלתו למוזג א' שמוכר יין בשבתות ויו"ט ליהודים בהקפה ע"ד המותר אמנם יען כי רבו הקונים ולמען לא ישכח שם הלוקחים וכמה לקחו מחזיק לעצמו גוי שיכתוב בקרייט על לוח שחור שם הלוקחים וסכום המדות. ומורה א' התיר לו עפ"י שני טעמי היתר מצופפים. א) שיחזיק שני גוים והמוכר יאמר לגוי א' שם הלוקח וכמה לקח והגוי הלזה יאמר הדברים לגוי האחר. והאחר יכתוב עלי לוח בקרייט עכת"ד. ושאל רו"מ חוו"ד אי איכשר למיעבד הכי והנה חם לבי בקרבי על גודל הפרצה ואין לו להמורה על מה לסמוך אף על משענת קנה רצוץ והרי האחרונים הביאו בשם תשו' חו"י שהג' בעל עה"ג פ' שאסור לומר לנכרי שיאמר לנכרי אחר שיעשה מלאכה והביא ראיות. ובעל חו"י דחה ראייתו. ואין תשו' חו"י לפני אמנם לדעתי יש ראיות ברורות מש"ס כעה"ג אי מש"ס שבת דק"נ ע"א דפריך אמירה לנכרי שבות ולא משני דמיירי שלא יאמר לנכרי שיאמר לנכרי שישכור פועלים דבזה אינו אסור רק משום ממצוא חפציך. ב) מש"ס עירובין דס"ח דקאמר בהאי יניקא דאישתפך חמימי' נושיילי לאימיה אי צריכה נחום לי' אגב אימי' וע"ש בש"ס ומבואר דאי לא צריכא אסור להחם לו והא אפשר לעשות בכה"ג. ג) מש"ס דגיטין ד"ח ע"ב דקאמר ואע"ג דאמירה לנכרי שבות משום ישוב א"י ל"ג ע"ש ות"ל דאפשר לתקן בכה"ג ול"ל לעבור על אמירה לנכרי וגם בדליקה בש"ס ובש"ע סי' של"ד שכ"ו שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד וכן בשאר הפסד ע"ש ובסי' ש"ז ס"ט ולא התירו לומר בפי' בכה"ג וע' בנו"ב מה"ת סי' ל"ג שלא התיר להגזבר שיצוה לא"י שיקבע החותם בכתבים שצריך הוא לחתום אף שהי' צורך גדול מאד כמבואר שם ולא אשכח היתר בכה"ג. אמנם לד' החו"י אסור בנ"ד מכמה טעמים חדא דכיון דודאי משלם להנכרי הכותב א"כ אף שלא ציוה לו בפי' ועושה ע"ד הישראל ואסור וע' בש"ס בשבת דקכ"א ע"א. ועוד מבואר במג"א סי' רנ"ב ססק"ט ובסי' ער"ו סק"ד וסקי"ד ובסי' שכ"ה סק"ל דכל שידעינן שעושה כן בשביל ישראל והישראל ניחא ליה בהכי צריך למחות אף אם עושה כן מעצמו. והוא מהמרדכי והגהמ"ר ועוד דבנ"ד שעושה המלאכה בבית ישראל בלא"ה אסור משום מ"ע דהא אף בקבלות וקצץ אסור בכה"ג כמבואר בסי' רמ"ד ס"ה וסי' רנ"ב ס"ב וגדולה מזו מבואר בט"ז רס"י רמ"ד סק"א בשם הג"מ בשם ר"ש ע"ש. ואף החולקים מודי הכא שהמלאכה היא של ישראל וכ"ז הוא פו"ב. וההיתר שכתב בקרייט על לוח פשוט ליתא כלל. ובודאי הוא מלאכה דאו' ולא מקרי כותב בדבר שאינו מתקיים רק בכותב במשקין שהכתב אינו עומד שכתייבש לא יהי' ניכר משא"כ בכותב בקרייט שלא ימחוק רק כשימחקנו בידים ודאי מקרי כתב עומד ומתקיים דהא דיו הכשר לכתוב בו ס"ת לכתחלה כ' הרמב"ם פ"א מה' ס"ת ה"ד שאם תמחקנו יהי' נמחק וע' בש"ס בעירובין די"ג ע"א. ובלשון הרמב"ם פ"ד מסוטה ה"ט. ולדבריו המורה הנ"ל יהי' מותר לכתוב מן התורה ס"ת בשבת בדיו שאין בה קינקנתום שהיא הכשר לכתחלה דייקא לכתיבת ס"ת וע' בס' ג"פ בסי' קכ"ה סק"ב ועוד דבמשכן ודאי הי' כותבין על הקרשים כתב שיוכל למחוק כמ"ש רש"י בשבת דע"ג בד"ה וכותב ועוד דהא בכתיבת גט נמי בעינן דבר שהוא קיימא דוקא כמבואר במשנה בגיטין די"ט ע"א ואי' שם בבריית' דתני א"ח כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ושיחור הוא פחמין כמ"ש רש"י שם וע' בסג"פ סי' הנ"ל סק"ח ומש"ה צדקו ד' הפר"ח באה"ע סס"י קכ"ד דאין לפסול בנתן לה גט קודם שתתייבש החתומות משום שאינו כתב של קיימא כיון שצריך למחקו ע"י מעשה ונראה דאף המרדכי ומהרי"מ שפסלו משום שאינו של קיימא היא רק משום חומר א"א משום דאתי לאיחלופי וע' בחמ"ח וב"ש שם דלא כהג' בעל לב"ש בתשו' נאות דשא סי' קל"ה ואכמ"ל:
סוף הדבר שהמורה שהתיר צריך כפרה כי לא הורה כשורה ועלינו יערה רוח הבורא. וכל מי שיש בידו למחות מחיוב למחות בחזקת היד שלא יעשה כן בישראל ומחמת הטירדא לא יכולתי להאריך. ושלום כנפשו ונפש הדי"ש:
שלמה במוהר"י זללה"ה.