בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה לד
סקאלא יום ג' כ"ד סיון תרכ"ד לפ"ק:
אשוב ואו"ש לכבוד הרבני המופלג מ' יהודא נ"י מק' חראסקוב. מכתבו קבלתי ולרוב טרדותי לא יכולתי לעיין בו עד עכשיו וע"ד שאלתו בנידון הס"ת בכפר שמחזיק הפ"פ מחזיק הס"ת בבית התלמוד ולפעמים כשיש מנין בימי החול מתפללין שם אמנם ביום ש"ק מוכרחין להתפלל בבית הגדול שדר בו המחזיק הפ"פ עם אשתו וקורין שם בס"ת וקשה בעיני מעל' טלטול הספר בכל שבת ממקום למקום ע"כ הוטב בעיניו יותר שיחזיק הס"ת במגדל שקורין אלמיר שבבית הגדול ואף שהבעה"ב דר שם עם אשתו אין בזה חשש משום שהאלמיר מחזיק ארבעים סאה וכ' המג"א בסי' ר"מ סקי"ט דאין בזה בית מיחוש אמנם הט"ז ביו"ד סי' רפ"ב סק"ד אוסר והנה"כ חולק עליו ע"כ שואל חוו"ד. הנה בט"ז היטב לראות דלהט"ז גם לענין זה אסור אבל מ"ש בשם הנה"כ לא דק דהנה"כ מתיר אף בארגז קטן ליישב עליו מטעם שכ' שם אבל בהא שמחמיר הט"ז משום אהל זריק לא השיג על הט"ז. אמנם האמת שדברי הט"ז הם תמוהים מאד דמה ענין אהל זריק לכאן דא"כ תקשי מתני' רפ"ח דאהלות דמזה הביא רמ"א בתשו' סי' ל"ד והובא בנה"כ ראיה דבכה"ג חולקת רשות לעצמה ואם נאמר דהא מתני' ר"י בר"י הוא דפליג ארבי כיון דסתם מתני' כר"י אתי' הו"ל למיפסק כוותי' וגם הרמב"ם פי"ב מה' ט"מ ה"ב פ' כסתם משנה הנ"ל. וגם זה הביא רמ"א שם אע"כ דאין זה ענין לאהל זרוק דל"פ רבי ור"י אלא בשעה שהוא זרוק אבל בשעת הנחתו ודאי הוי אהל לכ"ע וכן מפורש בש"ס נזיר ריש דנ"ה בברייתא דהתם ר"י ברי"א תיבה כו' וזרקה כו' טמאה ואם היתה מונחת טהורה ואף שהתוס' בעירובין סוף ד' ל"א כ' דפלוגתייהו דרבי וריב"י הוא דוקא כשמונח אבל בשעת זריקה אפי' ריב"י מטמא. ע"כ כוונת התוס' שם במ"ש כשמונח היינו כשמהלך על הארץ ולא בזריקה באויר וכ"כ בחי' מהרש"א שם ושטתם בעירוכין הוא כמו הפירוש אחר שבתוס' נזיר ריש דנ"ה ושטה זו ל"פ אשטה ראשונה שבתוס' נזיר שם רק בפירושא וגירסא דשמעתתא דהתם אבל לדינא ל"פ ולשני השיטות בעת שמונחת ודאי לא הוי אהל זרוק ושמי' אהל ובשעת זריקה באויר לכ"ע לא הוי אהל. דפלוגתתם הוא בהולכת כמ"ש התוס' בחגיגה דכ"ה ד"ה אהל וכ"כ המל"מ ברפי"א מהט"מ ע"ש בד"ה עוד נראה ויותר מזה כ' המל"מ שם דנראה דבמהלכת בארץ לא הוי אהל זרוק רק כשמהלכת באויר כל שאינו בזריקה בהא פליגי רבי ור"י ב"י. אבל במונחת לגמרי ודאי דלא מקרי אהל זרוק לכ"ע. וכן פרש"י בגיטין ד"ח ע"ב בפי' וז"ל בד"ה רבי מטמא כו' אהל המוטלטל אינו אהל בשעת טלטולו כו' ע"ש ודברי הט"ז תמוהים מאד ובכדי שלא נשוי להט"ז ח"ו לטועה חשבתי ששטתו נכון עפ"י ד' הרשב"א בתוספות בעירובין שם ריש דל"א והמעיין בצדק יראה משטחיות דברי הרשב"א שסובר דאף במונחת ממש הוי אהל זרוק ואפ"ה לא תקשי לי' מתני' רפ"ח דאהלות משום דהרשב"א הוא הר"ש מחבר פי' המשניות בסדר זרעים וטהרות והר"ש ברפ"ט דאהלות כ' דהא דמצלת דוקא לענין כלים הנתונים בתוכה דכיון שאינה מקבלת טומאה חוצצת בפני הטומאה לענין הכלים שבתוכה אבל למה שתחתיו וע"ג אינה מצלת דלא נחשבת אהל וע"ש ברע"ב וכן פי' הרא"ש שם בפירושו. והכ"מ רפי"ט מהט"מ בד"ה כ' הראב"ד א"א אין כאן טעם חילק בא"א בין הני תרתי משניות דרפ"ח ורפ"ט ע"ש. (והוא חילוק הראב"ד בהשגות שם פי"ג ה"ד לענין כלי גללים שאינם באים במדה. ודברי הכ"מ שם סותרים למ"ש כאן למעיין היטב. אמנם זה אמת שבזה מחילוק הרמב"ם עם הראב"ד ותוס' אי צריך ביטול דוקא אם סותם הכלי כמבואר ברמב"ם וראב"ד וכ"מ שם פט"ו ה"ב וע' בפי' הרע"ב ותיו"ט שם פ"ו מ"ב ואכמ"ל) ואף שד' הרמב"ם רפי"ב ורפי"ט אינו כן וגם הראב"ד בשני המקומות הנ"ל כד' הרמב"ם בזה. וכבר הרגיש כן בתיו"ט רפ"ו ורפ"ט דאהלות וכ"נ שהוא שטת ר"ת בתוס' עירובין וכן מבואר משטת רש"י בגיטין הנ"ל דכל שמחזקת ארבעים סאה חולקת רשות לעצמה והוי אהל בפ"ע כשהוא מונחת לגמרי אליבא דכ"ע מכל מקום יש מקום לשטת הט"ז ע"פ ד' הר"ש והרא"ש והרע"ב והכ"מ הנ"ל דלדידהו ע"כ לאו אהל בפ"ע הוא. וע"כ הא דחוצץ לענין הכלים שבתוכה משום שאין מקבלת טומאה הוא ולאו אהל הוא וא"כ ל"מ להא לענין חציצה בפני הס"ת לכל מילי. שוב ראיתי בס' בכ"ש בעירובין שם שעמד ע"ד הט"ז הנ"ל בכמה דברים שכתבתי וגם הרגיש בד' הרשב"א הנ"ל אלא שכ' דלשטת הרשב"א ע"כ מתני' דרפ"ח אתיא כר"י ב"י וכ' דדברי הרשב"א יחיד הם ע"ש ולדבריו גם לד' הרשב"א י"ל יותר כר"י ב"י דסתם מתני' דאהלות כוותי'. אמנם לפמ"ש למעלה דעת הרשב"א לאו ד' יחיד הוא שכ"ד הרא"ש והרע"ב והכ"מ והרמ"א בתשו' הניח בצ"ע. והנה אף דבהך דינא דישיבה ע"ג ספרים בלא"ה הקילו הב"ח
**((א
) עיין בפ"י בר"ה דכ"א מה שתי' לקושיא זו.)** והנה"כ וע"ש בבכ"ש אבל לענין נדון המג"א שהוא נ"ד קשה להקל לכתחלה במקום שאין צורך גדול וחוץ מזה גם לד' המג"א י"ל שלא הכריע להקל רק בשאר ספרים דבהא מיירי הרמ"א בתשו' כמבואר. וכן המג"א קבע דבריו אשאר ספרים דוקא אבל בס"ת דאף מחיצה יוד דודאי חולק רשות לעצמו ואפ"ה לא מהני לכתחלה בס"ת עד שיוציאנה דוקא א"כ גם כלי שמחזיק מ"ס ל"מ. אמנם מ"ש מעל' לדייק מד' המג"א סקט"ז שכתב בית אחר פי' חדר דאתי למעוטי כה"ג אין בזה ממש וכוונת המג"א פשוט דל"ת דבעינן לכתחלה בית אחר לגמרי ועיין במג"א לקמן רס"י תל"ח שמחולק שם עם הב"ח בפי' בית שהב"ח מפרש בית ממש והמג"א פי' חדר וה"ה דהכא כוונתו כן. ובדבר טילטול הס"ת ממקום למקום הנה מקור האיסור הוא מירושלמי רפ"ז דיומא ופ"ו דסוטה ה"ו דקאמר הכי על הס"ת שהביאו לעזרה לכה"ג לקרות בו ולכאורה הביהכ"נ שבו הי' מונח הס"ת בעזרה הי' כדקתני במ"ס פ"ו ה"ד שלשה ספרים נמצאו בעזרה ולפ"ז מוכח דאף טלטול ממקום למקום בעזרה עצמה הי' אסור אי לאו משום כבודו דכה"ג אבל רש"י ז"ל פי' במתני' ר"פ בא לו דהביהכ"נ הי' בהר הבית סמוך לעזרה ע"ש וא"כ י"ל דכל שהוא בתוך בית א' מותר לטלטל מחדר לחדר ובלא"ה י"ל דכיון דהתירו בירושלמי משום כבוד כה"ג או ריש גלותא וכן בש"ע סס"י קל"ה משום אדם חשוב י"ל דה"ה או כ"ש מפני כבוד הציבור והרי אמרו שם בש"ס דיומא ד"ע דמש"ה קורא ובעשור שבפ"פ בע"פ מפני כבוד הציבור כ"ש בזה והא דמקשי בירושלמי מטלטול הספר היינו משום דבלא"ה הי' צריכין לילך לעזרת נשים לקרות מש"ה פריך ומשני מפני כבודו של כה"ג שנראה שהס"ת הולכת אצלו כדאמר כעין זה התם בדס"ט סע"א. ונראה ראיה לזה מש"ס ביומא שם ד"ע ובסוטה דמ"א דקאמר שכאו"א מביא ס"ת מתוך ביתו וקורא בו וכ"כ למה כדי להראות חזיתו לרבים והוא משום תפארת בעליו שטרח להתנאות במצות כמ"ש רש"י שם ביומא וקשה דאיך הותר לטלטל ס"ת מביתו לשם בכדי להראות תפארתו ואף שרש"י פי' שם ומערב יוה"כ הביאם שם היינו אי ירושלים הי' רה"ר ויש עירוב והוצאה ליוה"כ ועיין בש"ס בעירובין דק"א ובתוס' פסחים דס"ו ד"ה תוחב אבל פירושו דחוק דהא קאמר הש"ס שם ביומא וסוטה ואחר כך כאו"א מביא ס"ת מביתו ע"כ נכון יותר פי' רש"י בסוטה שפי' דאתי כמ"ד אין עירוב והוצאה ליוה"כ או בזמן שהיה מותר לטלטל בירושלים וע"כ טעמא דמשום כבוד רבים שרי. (א) ונסתר בזה ראיית תשו' גא"ו חיו"ד סי' כ"ד וא"כ בנ"ד כפי שהציע מע"ל ציור השאלה שבש"ק מוכרחין להתפלל בבית הגדול אם כן אף אם בדוחק יוכלו לילך לחדר שס"ת שם יראה להתיר מפני כבוד הציבור לטלטל הס"ת ממקום למקום מפני כבוד הציבור לקחתו לחדר הגדול שמתפללין הציבור שם לקרות בתוכו בפרט שהוא רק מחדר לחדר בבית א' רק שישגיחו שהמקום בהחצר שדרך שם נושאין הס"ת יהי' נקי זהו הנלע"ד ושלום כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה:
שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.