בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה כח
סקאלא יום ה' ער"ח מנחם אב תרי"ג לפ"ק. ע"ד הביהכ"נ של נשים שנבנה מחדש בק' זאלישטשיק להיות שנתרבו בני הקהלה והיה הביהכ"נ של נשים הישינה הסמוכה לביהכ"נ הק' מקום צר לכל נשי העיר וכבר נשמע פתגם מעשה הרעה הנוראה שהיה ביוה"כ העבר בק' קאלימיא ר"ל ולא נמצא מקום מוכשר לעשיית ביהכ"נ נשים מחדש לא סמוך לביהכ"נ ולא לביהמ"ד ע"ה נתייעצו לעשות הע"נ ע"ג העזרה שבביהמ"ד ויען כי מקום הלז קטן מהכיל ע"כ עשו מדעתם שסתרו גבוה כותל מערב שבביהמ"ד עד קרוב לחציו. וגם בכוי בפנים סמוך לכותל הלזו עמודים בבנין אבנים ועליהם כיפה עד הראש מהכותל שנשאר ואח"כ עשו תקרה בנוי על חצר הביהמ"ד ועל הכותל מערב ועל הכיפה הנ"ל והתקרה זו נעשה רצפה לכותל של ע"נ שבנו למעלה ובקצה הכיפה לצד הביהמ"ד בנוי כותל דקה עד לתקרת הביהמ"ד עם סריגות כמשפט לע"נ. והנה אחר שכבר בזבזו בבנין הלזה סך עצום מאד וגם הוא שעת הדחק שא"א לבנות ע"נ במק"א נבא לעיין אם מותר לעשות שם ע"נ או אסור לעשות דהא אין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ואף ביהכ"נ אסור לעשות מביהמ"ד לריב"ל וכר' פפי מכ"ש עז"נ שודאי קדושתה קלה מקדושת ביהכ"נ והנה שאלה זו נחלקת לארבעה ענינים ענין הראשון על עיקר הע"נ שנעשה ע"ג תקרת העזרה ענין השני חומר מזה על החלק מע"נ שנעשה על מקום כותל הישינה ענין השלישי חמור מכל הנ"ל על החלק מע"נ שע"ג כיפה שעל העמודים שבנו בחלל הביהמ"ד סמוך לכותל מערב הנ"ל הענין הרביעי נדון מה שסתרו למעלה את כותל הביהמ"ד וגם מה שהעמידו העומדים והמעיטו בזה חלל ביהמ"ד אם עברו בזה איסור תורה או דרבנן ומה הדין בדיעבד וזה החלי הענין הראשון על עיקר הע"נ שנעשית ע"ג התקרה שעשו מחדש ע"ג העזרה שבביהמ"ד הנה לכאורה יש בזה מקום להחמיר. ומקודם נבאר העזרה הלזו איזה קדושה יש בה והנה בתשו' מהרי"ט ס"ב חיו"ד כ' שנראה לו שעזרת ביהכ"נ אין בה משום קדושה. דאעפ"י שמתפללים שם המאחרים לבא לביהכ"נ מ"מ י"ל דאקראי בעלמא הוא כמו הרחוב דקיי"ל דאעפ"י שמתפללין בו בתעניות ומעמדות אין בו משום קדושה אמנם בסוף דבריו כ' ושמא הואיל ומתפללין שם תדיר כל זמן שנדחקים אע"פ שהוא אקראי לגבי זה המתפלל המקום נעשה קבע לעצלנים ע"ש והובאו דבריו במג"א רס"י קנ"ד בקצרה. אמנם לפ"ז עכ"פ אין בעזרת ביהמ"ד קדושת ביהמ"ד רק כיון שבביהמ"ד שלנו מתפללין ג"כ ע"כ יש להסתפק שמא יש להם עכ"פ קדושת ביהכ"נ לפי ספיקו דמהרי"ט. אמנם לכאורה יש מקום לומר דיש להעזרה דין קדושת ביהמ"ד כיון דפתוחה לביהמ"ד כדתנן בפ"ג דמעשר שני הלשכות הבנויות בחול ופתוחת לקודש תוכן קודש. והקדמונים מדמי קדושת ביהכ"נ לקדושת המקדש וע' בתשו' מהרי"ל סס"י קס"א. ואע"י דמסקינן בש"ס בזבחים דף נ"ו דרק לאכילת קדשים הי' קדש. משום דהתורה ריבתה כו' אבל אין חייבין משום טומאה מ"מ מדרבנן מיהו קדשי לכל מילי כדאמר התם בש"ס לעיל מיני' ורבא התם דמסיק לאכילה שאני לא פליג אשינויא קמא מדלא קאמר אלא וכ"מ מדברי הש"ס ביומא דבלשכת אלו אין בה ישיבה כמו בעזרה עצמה וע' בש"ס דכ"ה ובתו' שם ובד"ח ע"ב וא"כ בחצר ביהכ"נ וביה"מ כיון דפתוחת לביהכ"נ וביהמ"ד יש להם קדושת המקומת הפתוחת להם. וכבר הרגיש מהרי"ט בזה לענין הפרדס שבעזרת ביהכ"נ אם נאמר דעזרת ביהכ"נ קדושה יש בה אם יש להפרדס קדושת העזרה מטעם שפתוחת לעזרה וע"ש וכיון שכן הא אויר עזרה כעזרה דמי כמ"ש התוס' בשבועות ריש די"ז דלא איבעיא להו בש"ס ע"ז כלל וא"כ גם אויר העזרה של ביהמ"ד קדוש כקדושת ביהמ"ד ואסור להורידו לקדושה קלה אבל באמת ז"א דא"כ תקשי אכל המדריגות של הקדושת שבמקומת שבמקדש דקדושתן זה למעלה מזה כדקתני בספ"ק דכלים והיכי משכחת לה והא כ"א כיון דפתוחת למקום קדושה חמורה תהוי קדושה כמוהו עכ"פ מדרבנן אמנם טעמא הוא דמבואר בש"ס ביומא שם דלשכות הבנויות בחיל ולה שני פתחים א' לקודש וא' לחול תוכה חול ומש"ה כל מקום שבקודש א"א להעלות מדרגתה למדרגות מקום הפתוחה לה יכוין שפתוחה מצד השני למקום הפתוח' ממנה. ומש"ה בעזרה שבביהכ"נ ובביהמ"ד כיון שפתוחה נמי לחוץ אף שפתח א' פתוח לביהכ"נ וביהמ"ד אין בעזרה קדושה משום זה ומש"ה לא עלה ע"ד מהרי"ט למצוא טעם זה לענין קדושת העזרה כמו שהרגיש בזה לענין הפרדס שיהי' קדוש בקדושת עזרת ביהכ"נ אם נאמר דהעזרה יש בה קדושה משום תפלת העצלנים. אלא שיש לתמוה על מהרי"ט שם במה שהביא הכרח לדבריו שכ' דהפרדס אין בו קדושה אף שפתוח לעזרה משום שנעשה לצורך חול והביא ראיה דהא שער נקנור לא נתקדש משום המצורעים ואף שפתוח לעזרה וע"כ כיון שנעשה מתחלה להיות חול. ואף שפתוח לקודש אין בו קדושה ולפי הנ"ל אין מזה ראיה כלל דהא חלל השער כשם שפתוח לעזרת ישראל כמו כן פתוח לעזרת נשים ע"כ אין בו קדושת עזרת ישראל ומשום זה יש לתמוה נמי על הצל"ח ס"פ כיצד צולין שחידש דלא מקרי פתוחת לקדש רק אם עשוי לצאת ולבא דרך שם דאל"כ אמאי צריך הש"ס לאוקמי התם דחלונות מיירי דשוו לקרקע עזרה. ות"ל דפתוחת לקדש ולפי הנ"ל אין כאן ראיה דהא עובי החלונות פתוחת לחוץ והוויין פתוחת לקודש ולחול ויש ליישב וע' בפרש"י זבחים דנ"ו ד"ה החלונות אבל על מהרי"ט יש לתמוה ובלא"ה יש לדחות ראיית מהרי"ט הנ"ל כעין מ"ש בש"ס ספ"ב דתענית לענין יום טוריינוס ואכמ"ל אבל עכ"פ ז"ב דאין בעזרה קדושת ביהמ"ד רק כיון שמתפללין בביהמ"ד ג"כ א"כ הוי כעזרת ביהכ"נ העזרה זו דנסתפק מהרי"ט בקדושתה וכיון דאף קדושת ביהכ"נ אינו רק דרבנן כמ"ש הר"ן פ' בני העיר א"כ בדיעבד כנ"ד י"ל דהוי סד"ר ולקולא. ובר מן דין אם לעשות מגוף ביהכ"נ ע"נ אין האיסור ברור בעני לומר דהוי הורדה מקדושה ואף דבמקדש הוי עזרת ישראל חמורה טובא מעזרת נשים כמפו' ספ"ק דכלים התם הכל עפ"י הדיבור היה דעד עזרת ישראל דהיינו עד שער נקנור היה הכל מחנה לוי' כמפו' בתוספתא שם והובאה בש"ס בזבחים דקט"ז. ומקדש ומשכן אינו קרוי רק עזרת ישראל כמ"ש הר"ש שם דשם הי' עבודת הקרבנות והשראת השכינה משא"כ בע"נ. אבל בביהכ"נ שעבודה שבתוכה הוא תפלה הך עבודה נמי בע"נ איתא שגם הנשים מתפללין וחייבין נמי בתפלה ואף שנשים אינן מצטרפות לדבר שבקדושה מ"מ גם הם עונין שם כל דבר שבקדושה קדושה וברכו ואיש"ר כמו אנשים ועוד הרי דעת בעל המאור ר"פ בני העיר דלחכמים דקיי"ל כוותייהו מותר לעשות מביהכ"נ של רבים של יחיד ולא הוי הורדה מקדושה וכ"ה דעת הט"ז בא"ח סי' קנ"ג סק"ו וכ"ה דעת המג"א שם סקכ"ז במסקנתו ואף שצ"ע על הט"ז ומג"א שפסקו כדעת בעה"מ דהרי דעת רש"י שם דכ"ז ריש ע"ב מבואר להיפך וכן הראב"ד השיג שם על בעל המאור וכן מדברי הרמב"ן והרשב"א בחי'. ועל המג"א יש לתמוה ביותר דמאי ראיה מביא מדברי הרמ"א שמרבים ליחיד לא מקרי הורדה מקדושה דהא רמ"א מיירי מס"ת ובס"ת ודאי דלא מקרי הורדה מקדושה משא"כ ביהכ"נ דר"מ קאמר מרבים ליחיד ליכא קדושה כמו שמפו' בפרש"י שאין אומרים דבר שבקדושה פחות מעשרה וכ"כ הרמב"ן בחי' שם והוסיף דביהכ"נ כשמה ומש"ה כ' הרמב"ן שם דמבואר מש"ס שלנו שחולק על סוגיות הירושלמי דמוקי רישא פלוגתת ר"מ ורבנן אי מוכרין משל רבים ליחיד בס"ת דהא קאמר תלמודא דידן מרבים ליחיד ליכא קדושה. דאלמא דמוקי לה בביהכ"נ ואני תמה מאד על בעל קרבן העדה שתמה על הר"ן שהקשה על ר"מ למה צריך תנאי דהא לדידי' אין מוכרין רק משל רבים לרבים ובקדושתה קאי ותמה הק"ע דאישתמיטתי' דברי הירושלמי דהא קושייתו הוא קושיות הירושלמי ומוקי רישא בס"ת. ודבריו תמוהים מאד דלמה הקשה כן על הר"ן ולא תמה על רבינו ובעה"מ ורמב"ן שכולם נתחבטו בקושיא זו. וגם על רש"י הוי לי' לתמוה דלמה דחק דלר"מ אף מרבים לרבים אסור רק על תנאי דדרך בזיון הוא והיא היפך הירושלמי דמוקי רישא בס"ת דוקא אבל באמת תימה על תמיהתו. דמש"ס דילן מבואר דלא מוקי רישא בס"ת מדקאמר מרבים ליחיד ליכא קדושה כמ"ש הרמב"ן ומש"ה הקשו שפיר וכתבו ליישב כ"א לפי דרכו. ודברי הק"ע תמוהים מאד אמנם גם דברי המג"א הנ"ל צ"ע מטעם הנ"ל אמנם עכ"פ הלא דעת הט"ז ומג"א כשטת בעה"מ דמביהכ"נ רבים לשל יחיד לא מקרי הורדה מקדושה ומכ"ש לעשות ממנה ביהכ"נ של נשים. ואף אם נחליט שלא כדעת בעה"מ והאחרונים הנ"ל. זהו לענין שיהי' ביהכ"נ של יחיד דאין אומרים בה כלל קדושה וברכו אבל בע"נ גם הנשים עונין קדושה וברכו אלא שי"ל דביהכ"נ קדושתה חמורה משום שעוברים שם לפני התיבה וקורין שם בתורה ומצטרפים בתוכה לכל דבר שבקדושה. וגם שכינה שרוי בי עשרה ובביהכ"נ דכ' אלקי' נצב בעדת אל כמבואר בש"ס פ"ק דברכות ונשים אין קורין עדה ולא מצטרפי לעשרה מ"מ כיון שבעה"מ והאחרונים הנ"ל סברי דאף לביהכ"נ של יחיד מותר לשנותה ולדידהו מכ"ש שמותר לשנותה לע"נ א"כ י"ל דאף להחולקים על הבעה"מ מ"מ מודי דמותר לשנות לע"נ דקדושתה חמורה מביהכ"נ של יחיד כנ"ל ואפושי פלוגתא לא מפשינן וכ"ז בביהכ"נ אבל בעזרה של ביהכ"נ כיון דכ' מהרי"ט שקרוב לומר דדינה כרחוב דאקראי בעלמא הוא ואין בה קדושה רק שלהחמיר כ' להסתפק שמא קדושה יש בה משום העצלנים והנדחקים פשיטא לענ"ד דלא חמירה קדושתה מע"נ ומותר לשנותה לע"נ ע"כ פשיטא דאין בית מיחוש על עיקר הע"נ שנעשה ע"ג התקרה שעשו מחדש ע"ג העזרה שבביה"מ הנ"ל שמותר ליחדה לע"נ בלי ספק כלל. הענין השני החלק מע"נ שעשו ע"ג הכותל הישינה של הביהמ"ד כי אף שהעזרה של הביהמ"ד אין בה קדושת ביהמ"ד כמ"ש למעלה מ"מ כותל הביהמ"ד לכאורה היא קדושה כקדושת ביהמ"ד דהא הפוסקים מדמי קדושת ביהכ"נ וביהמ"ד לקדושת המקדש ובקדושת העזרה וירושלים תנן בס"פ כיצד צולין החלונות דעובי החומה כלפנים ואף דעובי החומה פרש"י שהוא עובי ראש החומה וכפרש"י בזבחים דנ"ו ועובי החומה בראשה למעלה מ"מ כיון שראש החומה נתקדשה דמי לרצפה שנתקדשה עד לארעות דתהומא כמבואר בזבחים דכ"ד וה"ה בכותל כיון שנתקדשה עובי החומה למעלה כולה נתקדשה עד למטה. אמנם בש"ס בפסחים שם קאמר רב גגין ועליות לא נתקדשו ופריך מעליית בית קה"ק שנתקדשה ומשני הש"ס א"ר יוסף שאני היכל דכ' ויתן דוד וגו' ועליותיו וחדריו וגו' וכתי' הכל בכתב וגו' והנה במרדכי רפ"ק דשבת נסתפק אי מותר להשתמש ע"ג עליה שבביהכ"נ אי דמיא לעזרה דגגין ועליות לא נתקדשו או שמא דמיא לעליות ההיכל שנתקדשו ע"ש וכן בש"ע סס"י קנ"ב פסק דיש להסתפק אם מותר להשתמש ע"ג עליות שע"ג הביהכ"נ וע' במהרי"ק שורש קס"א. ובס' א"ר שם כ' דמכ"ג משמע דיותר מסתבר להיתר מלאיסור ובתשו' מהרי"ט שם האריך לתמוה על מהר"מ שבמרדכי דאיך ס"ד לדמויי עליות ביהכ"נ לעליות היכל דהא קדושת ביהכ"נ למטה מקדושת היכל הוא דהא קדושת עזרה למטה מקדושת היכל וקדושת הר הבית למטה מקדושת עזרה והרי רקיקה ומנעל בהר הבית ובביהכ"נ מותר כדאי' שלהי מס' ברכות וא"כ מסתייה דנדמהו לקדושת עזרה ולא לקדושת היכל וע"ש במהרי"ט שיש ט"ס בדפוס ודבריו נכונים מאד ואני מוסיף דהא אין ישיבה בעזרה ובביהכ"נ מותר אך מ"ש מהרי"ט בתחלה להקשות על המרדכי הנ"ל וז"ל דעליית היכל שאני שהכל נקרא היכל כדתנן ההיכל מאה אמה כו' על רום מאה ובמקרא שבדה"י כ' והגובה מאה ועשרים. וקחשיב עשרים אמה של היסוד. וכ' הכל בכתב וגו' אלמא שיעור גובהו של היכל ברוה"ק נמסר שיהי' מאה אמה והכל נקרא היכל ואלו לא היתה שם עליי' היו כל הגובה הזה קדושה א' הילכך לפי שנחלק במחיצה בין בית לעליי' לא ירד מקדושת היכל. אבל ביהכ"נ מנ"ל שתופס את אוירו כנגדו עד לרקיע שתאסר עלייה שע"ג עכ"ל. ודבריו תמוהים מאד דהא אף גגו של היכל הוא במספר המאה אמה רום. כמפו' במשנה פ"ד דמדות וברמב"ם פ"ד מה' בה"ב. וא"כ לפ"ז גם הגג של היכל יהי' קודש ובש"ס דפסחים שם מפו' דגגו אינו קודש. וע"ש בפרש"י וכ"כ התוס' בשבועות די"ז ע"ב ד"ה וטמא גם מ"ש דהעשרים אמה הוא היסוד הוא נגד פרש"י שם בדה"י שם. וע' בתוי"ט רפ"ה דיומא ד"ה לבין ובפ"ג דמדות ד"ה האוטם. אמנם בגוף הנדון דברי מהרי"ט נכונים דמן התימה לומר שיהיה קדושת ביהב"נ חמור מקדושת העזרה ויהי' לה דין קדושת היכל וא"כ אף שלכתחלה אין להקל נגד ספיקא דמוהר"ם במרדכי ונגד הש"ע מ"מ בדיעבד נראה דאין להחמיר. כי העיקר נראה דאין העלייה קדושה כמו עליית העזרה בפרט שלדברי הצל"ח שם בפסחים בדעת הרמב"ם אין חילוק בין עליית העזרה לעליות ההיכל. ואף שדבריו אין נ"ל ועמ"ש לקמן. מ"מ בעליות של ביהכ"נ שכל הקדושה אינו רק מדרבנן נלע"ד שאין להחמיר בשעת הדחק. והנה בש"ס פסחים שם פריך ארב ממתני' דעליות ועובי החומה ומשני משכחת לה בבר שורא הא אם גבוה מן הקרקע הוי כעליות ודינה כעליות שלא נתקדשו ואף שהרמב"ם פ"ו מה' בה"ב פ' בסתם דעובי החומה כלפנים. כבר כ' הראב"ד בהשגות דדוקא ברשוים לקרקע העזרה והכ"מ כ' שגם דעת הרמב"ם כן. וע' בכ"מ ספ"ב מה' מעשר שני. וע' בס' משנה למלך שרמז שהרמב"ם בכל המקומות סתם דעובי החומה כלפנים ולא ביאר דדוקא בששוים לקרקע העזרה. ובכל המקומות רמז המל"מ כן וע' בס' יערות דבש בדרוש שעל ביהכ"נ שיישב דברי הרמב"ם מה' בה"ב הנ"ל דמיירי בעובי החומה של היכל דעליות היכל נתקדש. ודבריו תמוהים דאכתי מה יתרץ בשאר המקומות שרמז המל"מ שהרמב"ם סתם גם שם ולא חילק גם מ"ש שם דאמאי לא תי' הש"ס כך דמתני' מיירי בעובי הכותל של היכל. והאריך בזה בפלפול הוא תמוה מאד דהא קתני רישא מן האגף ולפנים כלפנים כו' ופריך הש"ס שם דיוקא אהדדי ומשני כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים ועכ"פ בשערי היכל א"א לאוקמי כמובן. ועכ"פ גם לדברי היע"ד גם הרמב"ם מודה דאם הכותל גבוה מקרקע העזרה דינה כעליי' ולא נתקדשה. וכ"כ המג"א בסי' כ"ה סקי"ב בפשיטות והפר"ח שם כ' דהרמב"ם סובר דלפי האמת חלונות ועובי החומה בכל ענין כלפנים אף אם אינם שוים לקרקע העזרה ע"ש שדחק בסוגיות הש"ס ולענ"ד י"ל יותר דהרמב"ם סמך א"ע על סוגיות הש"ס בזבחים דנ"ו דפריך בפשיטות למעיטי מאי אילימא למעוטי חלונות דלתות ועובי החומה תנינא החלונות ועובי החומה כלפנים ומשמע דבכל ענין דינם כלפנים דאל"כ מאי מקשה אמנם יש לדחות דהא אי למעוטי חלונות ועובי החומה אתי א"כ גם חלל השערים גם כן איכא למעוטי כמ"ש הש"ס אילימא למעוטי חלונות דלתות והא כל השערים נתקדשו חוץ משערי נקנור. ועוד דהא יש חלונות ששוו לקרקע העזרה כדמפ' הש"ס בפסחים מתני' דשם והנך קתני במתני' דקדשי וע"כ הא דקאמר ר"כ אמר לי אבא לאו חלונות אתי למעוטי ועכ"פ אף אם נאמר שהרמב"ם אינו מחלק כמ"ש הפר"ח מ"מ גם הפר"ח כתב דלהלכה נקטינן כדברי הראב"ד וע"ש וכיון שכן בנ"ד שהוא שעת הדחק יש להקל ולומר דהכותל אין בה קדושת ביהמ"ד ע"כ אין כאן הורדה מקדושה כנלע"ד:
הענין השלישי על החלק מע"כ שנבנה על הכיפה שע"ג העמודים שעשו תוך חלל הביהמ"ד סמוך להכותל מערב הנה לכאורה בזה ודאי הוי הורדה מקדושה לעשות שם ע"נ כיון דאויר עזרה כעזרה דמי כמ"ש התוס' והראשוני' בשבועות ריש די"ז וחלקו על גירסת ר"ח שג' אויר עזרה כעזרה דמי או לא והוכיחו בראיות עצומות דאויר עזרה ודאי כעזרה דמי. וגם בספר משנה למלך פי"א מה' שגגות האריך והביא עוד כמה ראיות לזה וא"כ הא המחברים ז"ל מדמי קדושת ביהכ"נ וביה"מ רק לקדושת עזרה א"כ האויר יש לו קדושת ביהמ"ד ואיך יורידוהו לעזרת נשים ואף שעכשיו אחר שבנו למעלה הרצפה ע"ג הכפה הפסיקו האויר שלמעלה מן הרצפה מהיותו אויר ביהמ"ד מכל מקום אכתי בקדושתי' קאי דהא נתקדש כבר בקדושת ביהמ"ד וקדושה בכדי לא פקעה וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרצ"א לענין העליות הבנויות עכשיו סביב לבית המקדש שאסור לכנוס בהן וכ' ז"ל וא"ת כיון דגגין ועליות לא נתקדשו כו' למה לא יהי' מותר ליכנוס עתה בכל העליות דע דלא אמרינן דלא נתקדשו אלא העליות והגגות אשר הי' בנויות בזמן שהי' קיים אבל הגגין והעליות הבנויות עתה סביב למקדש שמא בתוך אויר העזרה הם בנויות או באויר הלשכות שהי' אז כו' ע"ש הרי אף דכעת הם עליות מכל מקום כיון שנבנו עתה תוך חלל האויר שנתקדש כבר לא פקע קדושת האויר מה שנתקדש כבר ובזה יש ליישב דברי התוס' במכות ד' י"ב ד"ה אילן שהקשו כיון דגגין לא נתקדשו איך אוכלין על אילן מע"ש ותי' בתי' בתרא וז"ל ועוי"ל דמיירי אפי' באילן שענפיו מרובים ואויר ירושלים כירושלים ע"כ וכ' שם בחי' מהרש"א וז"ל דלא אמרו דגגו לא נתקדש אלא באויר עזרה דלא הוי כעזרה אבל הכא אויר ירושלים כירושלים ע"כ וכבר האריך המל"מ שם בה' שגגות לתמוה על המהרש"א וגם על התוס' חדא דהא מבואר שם בפ' כיצד צולין דאף בירושלים לא נתקדשו הגגין ועוד דהא כ' התוס' בשבועות דאויר העזרה ודאי כעזרה דמי והם תמיהת תמורת. ולפי הנ"ל אפשר ליישב דברי התוס' דכוונם בתירוצם הוא דהא דקתני אילן שהוא לפנים מיירי באילן שגדל אחר שנתקדשה ירושלים וכבר נתקדש האויר עד לרקיע מש"ה אף שעתה מפסיק האילן בין אויר שלמעלה לבין הארץ מכל מקום כיון שאויר הזה כבר נתקדש לא נפקע קדושתין. אמנם כד דייקינן שפיר נראה להיפך דל"א אויר עזרה כעזרה דמי אלא בזמן שהוא אויר העזרה ולא מטעם דהאויר נתקדש אלא מטעם דכמינח דמי כמו דאית לי' לר"ע בשבת קלוטה כמי שהונחה דמי אף דלענין שבת לא קי"ל כר"ע משום דבשבת בענין הנחה ממש משא"כ בעלמא ועיין בש"ס גיטין דע"ט ובחי' רשב"א ור"ן שם דמדמי אויר כלי שבגיטין לאויר כלי של קדשים שבש"ס זבחים דכ"ה ע"ש וכן כל הני דמייתי המל"מ שם בה' שגגות מאויר מזבח ואויר פנים ואויר צפון וע"ש בזבחים דכ"ה ע"ב ברש"י ד"ה מים ובתוס' ד"ה זאת אבל האויר עצמו לא נתקדש ואף אם נאמר דאם אויר עזרה כעזרה גם האויר עצמו נתקדש כמבואר בתשו' הרדב"ז הנ"ל ועיין בתוס' גיטין ד"ח ע"ב ד"ה אלא. מכל מקום י"ל דאין קדושת האויר מחמת קדושת עצמותו רק מחמת שהוא אויר הרצפה ולא נתקדש אלא כל זמן שרואה את הרצפה ומחמת הרצפה הוא דקדוש אבל אם הפסיקוהו מהיותו אויר הרצפה אזלא קדושתו וכההוא שאמרו בשבת דקט"ז גבי גוילין של ס"ת כי קדוש אגב כתב הוא דקדוש אזלא כתב אזלא ליה קדושתי' ועיין בחי' רשב"א בנדרים די"ד ע"ב ועיין תשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סס"י ע"ז ואף שבתשו' מה"ת חיו"ד סי' קע"ג מחמיר מלכתוב קדושה קלה על הגוילין מס"ת שבלה מפורש שם משום שהזמנה ראשונה של העיבוד לא פקע מה שאין כן לענין האויר מכ"ש לענין קדושת ביהכ"נ דהזמנה לאו מילתא הוא וראיה ברורה לדברינו דהא עליית ההיכל נתקדשו כמבואר שם בפסחים דפ"ו וגגו של היכל אינו קודש כמבואר שם בש"ס וע"ש בפרש"י ד"ה ת"ש וכתב התוס' בשבועות די"ז ע"ב ד"ה וטמא דמש"ה קתני וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור ולא מיחייב משום גג דהיכל גופי' היינו משום דהגג לא נתקדש והנה בש"ס שם בשבועות יש פלוגתא אי קדושת המקדש שקידשו דוד ושלמה קידשה לעתיד לבא ועזרא זכר בעלמא הוא דעבד או לא וקיי"ל כמ"ד קידשה לע"ל כמו דסתם לן תנא בכמה דוכתין כמ"ש התוס' שם וכ"פ הרמב"ם ספ"ו מה' בה"ב ועיין במג"א סי' תקס"א. והנה ההיכל שבבית הראשון הי' גובהו מאה ועשרים אמה כמפורש במקרא בדה"י השני ג' ד' וכתב שם רש"י ובמלכים כתיב ושלשים אמה קומתו הא כיצד גובה הקומה מקרקעות הבית עד קרו' עליי' ראשונה ל' אמות ומעליי' לעליי' עד גג העליון תשעים אמות כו' ע"ש וההיכל שבבית השני הי' גובהו עם הגג מאה אמה כמפורש במס' מדות פ"ג משנה ו' וכתב התוי"ט ביומא פרק ה' ד"ה לבין דאף דההיכל עצמו עד קירוי עליי' ראשונה הי' השני יותר גבוה מן הראשון דהראשון הי' גבוה שלשים כמפו' במלכים והשני היה גובהו ארבעים כמפו' במדות וכדאי' בש"ס ריש ב"ב משום דכתיב גדול יהי' וגו' מ"מ כל הגובה עם העליות והגג ע"כ שהראשון הי' יותר גבוה מן השני כנ"ל וא"כ תקשי קושיא עצומה דהא כיון דעליות נתקדשו בבית ראשון עד הגג א"כ נתקדש האויר של העליות ג"כ כמו שאויר עזרה כעזרה ה"ה אויר עליות כעליות כמפו' במל"מ בפי"א מה' שגגות דבכל מקום האויר קדוש כמו גוף המקום בפרט בקדושת ההיכל שקדושתו חמורה מאוד יותר ועליות קה"ק חמורה מבית קה"ק כמפורש בברייתא שהובא שם בפסחים וא"כ נתקדש האויר עד קרוב למאה ועשרים אמה וקדושה ראשונה של דוד קידשה לע"ל וא"כ בבית שני שעשו הבנין נמוך עד שלא הי' גבוהים עם הגג רק מאה אמה א"כ גם על הגג קדוש מקדושה ראשונה ואמאי קתני דגגו אינו קדוש וזה תימה רבה לכאורה. והנה הצל"ח שם בפסחים עמד ע"ד הרמב"ם שסתם ופסק דעליות לא נתקדשו ולא הביא דעליית היכל נתקדשה ע"כ יצא לידן בדבר החדש דלמסקנא אין חילוק בין עליית היכל לשאר עליות וגם עליות היכל לא נתקדש והא ששינו שעליות קה"ק חמורה היינו משום דתנן במדות והובא בש"ס לעיל דכ"ו שלולין הי' פתוחין בעליית קה"ק שבהם משלשלין את האומנין א"כ לא גרעי ממחילות דמסיק בש"ס דאם פתוחת לקודש הם קודש ואולי גם בעליית ההיכל הי' לולין פתוחים להיכל והא דצריך לאוקמי בחלונות דשוו לקרקע העזרה צ"ל דחלונות לא מקרי פתוחת לעזרה כיון שלא נעשו לצאת ולבא דרך שם עכ"ל הצל"ח. ולפ"ז הי' אפשר לומר דלא הי' לולין פתוחת רק העלי' התחתונה ועד הגג הי' עליות ע"ג עליות כמו שפרש"י בדה"י שם וכיון שכן לא נתקדשו העליות העליונות כלל אלא שדברי הצל"ח תמוהים בראש מ"ש דחלונות מש"ה לא מקרי פתוחת משום שלא נעשו לצאת ולבא זה החילוק מנין לו ואדרבה אף לענין שחיטת קדשים כשר אף ע"י לול קטן אף דכ' פתח אף שאינו משמש כניסה ויציאה כמפו' בזבחים דנ"ה ואף שהתוס' גמגמו שם מ"מ א"א לחלוק על הש"ס ולכאורה יש להביא ראיה לדבריו מדברי התוס' בשבועות די"ז ע"ב ד"ה ואין אוכלין שם שכ' דאפי' יש נקב לראות דרך שם פתח העזרה ע"ש וק' דאם יש נקב הוי פתוחה לקודש ואמאי אין אוכלין שם אע"כ כדברי הצל"ח אבל אין זה ראיה די"ל דמיירי שהי' נקב פחות מג' טפחים דבכה"ג לא מקרי פתוח דכלבוד דמי ועיין בש"ס סוכה די"ח ובעיקר דבריו מה שעמד על הרמב"ם אני תמה דהא הש"ס דקאמר מהיכל ניקום ונגמר הוא מחמר ברייתא דאבא שאול והרי הרמב"ם מביא הך ברייתא ספ"ז מה' בה"ב ואף שמשם אין ראייה רק לעליית קה"ק מ"מ כיון שעליית היכל שהוא קדושה לא נאמר בש"ס מפו' אין דרכו של הרמב"ם להעתיק מה שאינו מפורש כידוע דרכו וגם נראה דאף דהרמב"ם אין כותב דבר זה בפי' מ"מ מוכח כן מדבריו בפ"ה מה' עה"ק ה"ד שכתב וז"ל ומנין ששוחטין קדשים קלים בכל העזרה וכו' ואם שחטם בהיכל כשרים אבל אם שחטם בגגו של היכל פסולין שאין הגגות ראיות לשחיטה כלל אלא בקרקע העזרה ע"כ. והנה לכאורה דיוקא דרישא וסיפא סתרי אהדדי דברישא אינו פוסל רק בגגו ומשמע דבעליות כשר ומסיים אח"כ אלא בקרקע העזרה משמע בעלי' פסולין אבל האמת הוא דדבריו מדוקדקים היטב דבהיכל אינו פסול רק בגג אבל בעלי' כשר דנתקדשה אבל בעזרה אינו כשר רק בקרקע אבל בעלי' פסולין דלא נתקדשה והמדקדק בדברי הכ"מ יראה שכן הוא ודברי הצל"ח תמוהין גם לדבריו יחלוק הרמב"ם על התוס' והמרדכי שהתוס' בשבועות די"ז שם ד"ה וטמא כ' בפשיטות דלמסקנא עליות ההיכל קודש וכ"כ המרדכי בפ"ק דשבת ומש"ה מסתפק בעליית ביהכ"נ וגם עכ"פ תקשי קושייתינו הנ"ל אשטה התוס' והמרדכי הנ"ל אמאי אין הגג של היכל שבבית שני קודש הא הוא תוך אויר סל העלי' של בית ראשון ע"כ מזה ראיה למ"ש למעלה דכל שבנה על האויר והפסיקו כבר פסק ממנו קדושת אויר ומש"ה בבית שני כיון שעשו הגג של ההיכל לסוף רום מאה אמה אין האויר שלמעלה קודש ואולי מטעם זה נהגו להקל לכנוס להעליות אשר סביבות המקדש כאשר כתב רדב"ז בעצמו שם שנהגו כן ואין מוחה בידם והרדב"ז דחק מאוד למצוא טעם להמנהג ולפ"ז א"ש אלא שאף אם נאמר להחמיר שם בנ"ד מ"מ בנ"ד יש כמה טעמים להקל יותר וקצרתי וחוץ מטעמי הנ"ל נראה לי דאין להחמיר דהא כתב רש"ל הביאו האחרונים בסי' קנ"ד דמותר להניח שאר ספרים באה"ק משום שאינו מבטלו מקדושתו הראשונה במה שמשתמש עוד תשמיש של קדושה קלה ואף שהט"ז סי' מ"ב כתב לאסור להניח בשק של תפלין עוד דברים של חול צריך לחלק בין תשמיש חול גמור לתשמיש קדושה קלה ובנ"ד עדיפא מהתם דהא במה שמתפללין שם הנשים אינם מבטלין הקדושה חמורה של אויר העזרה ובמג"א בסי' קנ"ד הביא ד' הש"ס במגלה דמותר להניח התיבה של הס"ת תוך החלון לסתמו שלא תכנוס שם הטומאה לביהכ"נ ואף שכ' בשם התוס' בב"ב דכ' דכיון דאינו מבטל לי' להיות שם לעולם ומבואר שם בתוס' דאם מבטלו להיות לעולם אסור משום הורדה מקדושה. הנה התוס' הוכיחו מזה דבסתימה לגמרי לא בעי ביטול. אמנם להרמב"ם שפ' בפט"ו מה' ט"מ דאף בסתומה לגמרי בעי ביטל דוקא ועיין בהשגת הראב"ד וכ"מ וצ"ל לדברי הרמב"ם שביטלו להתיבה שם ומבואר דזה לא מקרי הורדה כיון דלא מבטלו מתשמיש הקודש ולענ"ד י"ל דאף דהתוס' מודים לזה לדינא וראייתם הוא משום דהוי גרסי בש"ס דמגלה דל"ו תיבותא אותביהו אבבא והתוס' כתב בעירובין די"ח ע"ב שהפתח שבביהכ"נ צ"ל נגד אה"ק ועיין במג"א סי' קין סק"ה וא"כ ע"כ אם בטלו התיבה שם ע"כ צריך ליקח משם הס"ת וליתנה בארון אחר בצד שמתפללין כנגדה וא"כ ודאי הוי הורדה מקדושה להאה"ק ולהרמב"ם אף שגם לדידי' לא הי' הפתח בצד ההיכל דאף שסתם בפי"א מתפלה ומשמע שפתח ביהכ"נ הוא תמיד במזרח מ"מ גם הוא כ' שההיכל הוא בצד שמתפללין כנגדו ומחוזא בבבל הוי והוא בצפונה של א"י כמבואר בקרא ובריש מס' גיטין והי' צריכים להתפלל לצד דרום וכן מפורש בש"ס ב"ב דכ"ה מ"מ הרמב"ם לא גריס במגלה אבבא וכ"ה הגי' שלנו אבל באם הי' רוצים לבטלו לעולם שיהי' שם עם הס"ת י"ל דגם התוס' מודים ועיין בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קפ"ג ואף אם נאמר כמו שנראה מד' המג"א שהתוס' אף בכה"ג אוסרים מכל מקום כבר כתב דיש לחלק בין תשמיש חול ובין קדושה קלה מכל הלין טעמי פשיטא דאין בית מיחוש:
הענין הרביעי ע"ד העמודים שבנו סמוך לכותל מערב ועי"ז נתקטן חלל הביהמ"ד הנה לכאורה כיון שנראה עתה שהכותל נתעבה שם במקום העמודים הלא גם במקדש הי' מותר להוסיף על עובי הכותל מאשר הי' ראשונה לולי דקרא כתיב הכל בכתב כמו שכתב רש"י ביומא דנ"א ע"ב אף דעי"ז נתמעט חלל ההיכל או קה"ק ובביהמ"ד אין שיעור לעוביו ולחללו וא"ל דכוונת רש"י דלולא כן הי' מותר להוסיף גם על החלל דלשונו לא משמע כן. ועוד בלא"ה לפי מה דקיי"ל כמ"ד בשבועות בכל אלו תנן דכן סתם לן תנא בכמה דוכתי כמ"ש התוס' שם בלא"ה לא הי' יכול להוסיף מבחוץ על היכל וק"ק לקדשו בקדושתם דהא לא הי' או"ת וכ"כ רש"י שם דעזרא לא הוסיף כלום באורך וברוחב ובעניותי לא זכיתי לעמוד על לשון הרמב"ם פ"ד מה' בה"ב ה"ב שכ' וז"ל בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקודש ובין קה"ק עביו אמה וכיון שבנו הבית שני נסתפק להם אם עובי הכותל הי' ממדת הקודש או ממדת קה"ק לפיכך עשו קה"ק עביו עשרים אמה תמימות ועשו הקודש ארבעים אמה תמימות והניחו אמה יתירה בין הקדש ובין קה"ק ולא בנו כותל בבית שני אלא עשו שתי פרוכת א' מצד קה"ק וא' מצד הקודש וביניהן אמה כנגד עובי הכותל שהי' בראשון כו' ע"כ ודבריו מופלאים מאד לפי קט שכלי ראשונה מ"ש והניחו אמה יתירה דמבואר מדבריו דבמקדש ראשון הי' הכותל מן המדה רק שהי' או ממדת קה"ק ולא הי' חלל קה"ק רק י"ט אמה או שהי' ממדת הקודש ולא הי' חלל הקודש רק ל"ט אמה וא"כ איך הי' מותר להוסיף מבחוץ בבית שני אמה הא עזרא לא הי' יכול להוסיף כלום על המדה באורך ורוחב ממה שהי' בבית ראשון דהא לא היה מלך ולא או"ת דבכל אלו תנן כמ"ש הרמב"ם שם ספ"ו ועוד למה נסתפק להם ע"ז הא הי' יכולין להכיר יסוד של החומה וכמו שאמרו בש"ס זבחים דס"ב בשלמא בית מינכרא צורתו ופרש"י שם יסודת החומה דעי"ז ידעו מקום הבית במכוון ועוד תימה רבה שהוא נגד דברי הש"ס במקומו ביומא שם דנ"ב. דאר"נ אמה טרקסין לא הכריעו בו חכמים אי כלפנים אי כלחוץ ופריך מ"ט אילימא משום דכ' והבית וגו' וארבעים אמה הי' הבית הוא ההיכל לפני וכ' ולפני הדבור וגו' ועשרים אמה רוחב וגו' ולא ידעינן אמה טרקסין אי מהני עשרין ואי מהני ארבעים ודלמא לא מהני עשרין ולא מהני ארבעין וחללא קחשיב כותלין לא קחשיב תדע כו' אלא קדושתו אי כלפנים אי כלחוץ ע"ש ומפורש שלא כד' הרמב"ם ומה שהביא שם בכ"מ סעד לדברי הרמב"ם מן הירושלמי פ"ח דכלאים הנה הירושלמי הזה הוא ג"כ במקומו ביומא אבל גם שם אין הפי' שהספק הוא אם הוא ממדת חוץ או ממדת פנים. אלא שהספק הוא אי קדושתי' כחוץ או כפנים ומה דקאמר מה דכתיב וארבעים אמה הוא ההיכל לפני הדא אמרה מבפנים היינו דאל"כ הוי מ"א אמה עם גובי הכותל וכפי' המפ' שם ולענ"ד שגם הירושלמי סובר כמסקנא דש"ס דילן דחללא חשיב כותלים לא קחשיב וזה כוונת הירושלמי דא"ל ר"מ לר' יוסי והכתיב ויעש את בית קה"ק עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב הדא אמרה מבחוץ היינו שאם תאמר שכותלים נמי קחשיב ומזה הוכחת מפסוק וארבעים אמה שדין הכותל כלפנים מדלא כא' מ"א אמה וא"כ א"צ אלא פרוכת א' ונותנה לסוף הארבעים של היכל כדסבר ר' יוסי במתניתין דיומא והוא כתי' בתרא שבתוס' שם סד"ה ועבוד ע"ש א"כ לפ"ז תקשי מקרא רויעש את בית קה"ק דאי כתלים נמי קחשיב ודין הכותל כלפנים א"כ הוי כ"א ובפסוק כתי' עשרים אע"כ דחללא קחשיב כותלים לא קחשיב ע"כ מספקא להו בקדושתי' ועבוד שתי פרוכת ודברי הרמב"ם אלו אין בידי ליישב אלא לומר שמ"ש ממדת הקודש היינו אם הוא מקודש בקדושת הקודש או בקדושת קה"ק וגם מ"ש והניחו אמה יתירה היינו שבמקדש ראשון לא הי' חלל הכל רק ארבעים ועשרים כי אמה טרקסין הי' בבנין ובבית שני הי' אמה עוד פנוי היינו האמה טרקסין ומש"ה קרי לה אמה יתירה אבל הוא דוחק גדול לפרש כן וצ"ע ועכ"פ מבואר מדברי רש"י שלולא דכ' הכל בכתב הי' מותר להוסיף על עובי הכותל ולמעט חלל הקודש וא"כ לענין כותל של ביהמ"ד דאין שיעור לעובי' וגם לחללו מה בכך שהעבו את הכותל אלא שי"ל דשאני התם דאם הוסיפו על עובי הכותל הי' נעשה לצורך המקדש לעשותו כתבנית הראשון דכ' הכל בכתב אבל בכאן שלא נעשו העמודים רק שיהי' לצורך שיעמדו עליהם הכיפה מלמעלה שיכניסו אותה לתוך הע"נ אולי אסור לעשות כן משום דממעט חלל האויר של הביהמ"ד ואולי דומה לנותץ מן ביהכ"נ דהא ע"י הסתימה אף שאינו מפקיע מקדושתו מ"מ אינו יכולין להתפלל וללמוד במקום הסתימה. והוי כאלו נתוץ חלק מביהמ"ד ויותר מזה הביא הא"ר בשם תשו' ר"י הלוי דהמעכב מלבנות ביהכ"נ הוי נתיצה אמנם נראה דאף אם נאמר דנתיצת ביהכ"נ אסור מה"ת ובס' פרמ"ג מספקא לי' וכ"נ קצת מלשון הרמב"ם בס' המצות ל"ת ס"ה מ"מ דוקא נתיצה ואבודה אסור מה"ת כדכ' בקראי הא כנ"ד וגם המעכב לבנות ביהכ"נ ודאי אינו רק מדרבנן הא למה זה דומה למניח ידו על שם הקדוש או מנטף עליו שעוה מלמעלה ואינו מניחו להסירו דודאי אינו בכלל מאבד השם שיהי' אסור מה"ת ומכ"ש לענין נתיצת ביהכ"נ ועוד דאף נתיצת קצת מגובה כותל מערב של ביהכ"נ לא ברירא לי אם עשו בזה איסור ודעתי נוטה יותר שלא עשו איסור בנתיצה דהא אף לענין נתיצת המזבח יהעזרה מפורש ברמב"ם פ"ו מיסודי התורה שאינו אסור רק דרך השחתה ועיין ברא"ם ר"פ ראה ודרך השחתה לא מקרי רק באופן שאינו מתכוין רק לאבד ולהשחית ולא לשום תיקון וז"ל רמ"א בתשו' סי' ק' אות יוד וששאלת בתשו' רב האי כו' אי קשיא הא דאמרינן גבי סוטה וכתב ומחה ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ומחה על המים כו' אלא ר"ל דה"ק מאחר שבא להוציא מידי ספק ומידי איסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם שאנו לומדים ממה שכתוב ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' וגו' ולכן אינו אסור רק כשעושין דרך מחיקה ודרך אבודה להשם אבל כשאנו עושין זה לשום צורך ותיקון שרי וא"כ למד אחיתופל ק"ו יפה מה לצורך תיקון בטן לא מקרי מחיקה ושרי לצורך תיקון העולם כולו לא כ"ש. ולכן קאמר ר"ה גאון שאין ללמוד איסור שבועות מאיסור מחיקת השם דמאחר שבא להוציא מידי ספק כו' לא עוברין שום עבירה כי זהו תיקון משא"כ לענין שבועות שוא זהו הנ"ל בזה והוא אמת ויציב עכ"ל רמ"א הרי דכל שעשה לשום תיקון דבר שבעולם אינו בכלל אבידת השם וכן מורה לשון המסכת סופרים גבי דיו שנפלה על הכתב מותר למוחקה שלא הי' כוונתו אלא לתקן מוכח מלשון זה דבכוונתו תליא מילתא וכיון שלא כיון אלא לתקן בין אם הוא מתקן או לא לא עבר משום מחיקת השם כיון דכוונתו לא הי' דרך אבידה להשם רק לתקן ואף שכמה פוסקים החמירו במחיקת השם דאף שכוונתו לתקן אסור ה"ה הרא"מ ר"פ ראה והר"י אכסנדרני הביאו ב"י ביו"ד סי' ער"ו. ועיין בש"ג פ' שבועות העדות והארכתי בזה בכמה תשו' מכל מקום לענין נתיצת מזבח והיכל מפורש ברמב"ם שאינו אסור רק דרך השחתה ועיין ברא"מ שם וכל שלא כיון דרך השחתה לא עשה איסור בפרט בענין ביהכ"נ שלא מצינו מפו' שיש בנתיצה איסור תורה. דהא כל קדושת ביהכ"נ אינו רק מדרבנן כמ"ש הר"ן במגלה. רק שמלשון הרמב"ם בס' המצות שכ' הזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל כו' משמע קצת דגם ביהכ"נ בכלל אזהרה. אף שאין זה הכרח גמור דהא כ' ג"כ ומאבד ספרי הנבואה. ומפו' ברמב"ם בחיבורו שמאבד ספרי הנבואה אינו לוקה רק מכות מרדות. וכן בס' המצות סיים וכל מי שעבר על ד"ז שהרס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה שם משמות ה"ז לוקה. משמע דוקא בזה לוקה. מ"מ אף אם נאמר דאף בנתיצת ביהכ"נ יש איסור תורה משום שמאבד בתי עבודת האל וכ"ז אם כיון לאבד עבודת האל מלעבוד בהם את השם. אבל כאן אדרבה כיוונו להרחיב בתי עבודת השם יען כי לא הי' מקום לעשות עזרת נשים לתפלה ע"ג חצר הביהמ"ד לבד כי הי' קטן מהכיל ע"כ הרחיבו הע"נ גם על מקום הביהמ"ד ועי"ז בנו הע"נ. עכ"פ אף שאין בע"נ קדושת ביהמ"ד עכ"פ הם נתכוונו להרחיב מקומות של עבודת השם ולא לקצר ואין זה בכלל נתיצה להשחית מקומת עבודת השם ח"ו. בפרט כפי ציור השאלה תיקון גדול תקנו בביהמ"ד שע"י בנין הע"נ הזדקקו להגביה כותל ביהמ"ד ולסתור התקרה הישינה שהיתה חלושה והי' בה תיוהא רבה שהצריכו לסמכה מתחלת בנינה בקורה גדולה ובעמודים תחת הקורה. ועתה הגביהו הכתלים ועשו תקרה חדשה ומעילה והסירו העמודים. והנה להגביה כותלי ביהמ"ד דבר גדול הוא דכ' לרומם את בית אלוקינו וגם בבית השני עשו ההיכל גבוה משל ראשון לקיים והי' הבית האחרון גדול וגו' וגם העמידו חרבותיו שעשו תקרה חדשה וגם הסירו העמודים אשר בתוך שלא הי' נאה לפני הביהמ"ד לעשות עמודי עץ בתוך. והשתא לפני מלך ב"ו כו' וגם הרחיבו בזה חלל הביהמ"ד אשר כמעט יעלה כפי העמודים הנאים אשר עשו מחדש סמוך לכותל מערב אשר הכיפה נסמך עליהם וכפי ציור הענין הי' מכבר עמודים כאלו בצד צפון סמוך לכותל מערב אשר העמידו שם תיבות עם ספרים. רק בצד דרום לא הי' עמודים. ועתה עשו עמודים כאלו גם בצד דרום. אדרבה עכשיו מהודר הבנין יותר מבראשונה. וכל הוצאת הגבהת הכתלים והתקרה החדשה. עשו ע"ד לגבות ההוצאת מהמקומות שימכרו בע"נ. ודאי תקינום שעשו בביהמ"ד יותר על קלקולם ואין בזה משום נתיצה דרך השחתה:
אמנם לענין גוף הנדון הנצרך עכשיו למעשה הנה אף אם נאמר שעשו אף איסור של תורה בהנתיצה. א"א לומר שיוכרחו לסתור כל מה שבנו ולהעמיד הכל כבראשונה בפרט עכשיו שהתקרה החדשה אשר עשו על כל הביהמ"ד הוא נסמוך על הכיפה שע"ג העמודים והתקרה הוא מסיד וגפרית ויכול להיות שבסתירת העמודים גם התקרה תפול. מאיזה טעם נכריח לעשות כן ואין לתלות זה בפלוגתת אביי ורבא ריש תמורה דסובר רבא כל מילי דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ ואף בדבר שא"א שהמעשה יתבטל מעצמו כמו באונס שגירש שהגירושין קיימים מטעם שכ' התוס' שם. אפ"ה מפלפל שם בש"ע בזה בפלוגתא דאביי ורבא דהיכא דהאיסור כבר נעשה וא"א לתקנו ל"א א"ע ל"מ כמ"ש מהרי"ט ס"א סי' ס"ט כמפורסם באחרונים. וה"נ אם נתוץ ע"ד השחתה. אף אם יחזור ויבנה כבראשונה לא תיקון האיסור. והכי אם א' ימחוק השם ח"ו נכוף אותו לחזור ולכותבו מטעם זה. ואף שמדברי התוס' שם ד"ה רבא אמר מוכח דלא כמהרי"ט מדהק' מצורם אוזן בכור מ"מ תירוצם שתי' אקושייתם שייך נמי הכא וגם אין להחמיר לקנוס שלא ליתן המקומות שבע"נ בחלק שע"ג הכותל לאלו שנעשה העבירה בשבילם. כמו במבטל איסור שאסור למי שנתבטל בשבילו ואם הנתיצה איסור תורה אף שוגג קנסינן אטו מזיד לר"י דקיי"ל כוותי' ובאחרונים ביו"ד סי' צ"ט פלפלו בזה. דהרי אנו רואין שלא בכל דוכתי אמרינן כן. והרי במכר חמץ בפסח וכן שאר איסורי הנאה דלרוב הפוסקים הדמים מותרים אף לדידי' אף שעבר במזיד איסור תורה. דהמכירה באיסור הנאה איסור תורה הוא. מדגלי רחמנא גבי נבילת או מכור לנכרי ולכאורה אינו מובן דמשום לאו דבל יראה קנסו ואסרו החמץ לאחה"פ אף בשוגג ואונס אף שעבר רק בשוא"ת ובמכירת חמץ שעבר אדאורייתא בקום ועשה לא קנסו. וכן בהרביע כלאים אף במזיד היוצא מהם מותר וכן בכלאי זרעים. וכן בכלאי אילן דמותרים הפירות אף למי שהרכיב במזיד כמפו' בטור יו"ד סי' רצ"ה. וע' בט"ז יו"ד סי' רצ"ז סק"ב ובדרישה שם. ובבי"ש אה"ע סס"י ה'. וכבר כ' הר"ן בע"ז ר"פ השוכר. כיון שאינו אלא קנס דרבנן משום דעביד איסורא אין לנו לחזור אחר חומרת ואין לך אלא מה שמנו חכמים ע"ש. ויש לי בזה מקום אריכת. אלא שלענ"ד אינו סובל בכאן אריכות אחר שלענ"ד אין בכאן איסור תורה. וגם קשה אף להחליט שעשו איסור דרבנן. כיון שלא עשו דרך השחתה וכנ"ל אמנם אחר כל הנ"ל אין בידי להקל לגמרי מטעמים הנ"ל לבד כי אחר שנקבע בש"ע שהעלי' הוי ספק מקודשת. וגם לענין החלק הכיפה אף שהבאנו ראיה עצומה מגג ההיכל אכתי קשה להקל נגד דברי הרדב"ז שמפשטות דבריו מבואר ההיפך כמ"ש למעלה. אמנם אם יסכימו כל טובי העיר עם אנשי' למכור המקומות שע"ג המקומות הנ"ל נראה לצדד היתר דהא אף ביהכ"נ וביהמ"ד מותר למכור עפ"י ז' טובי העיר במא"ה אף למשתי ביה שיכרא. ומקודם נבאר אי ביהמ"ד של ק' זאלישטשיק יש לו דין ביהמ"ד של כרכין דליתא במכירה או לא. והנה בתשו' מ"ב הובא במג"א כ' וז"ל אך נראה דכל מקום כשבונין ביהכ"נ אם אינו בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים דאתו מעלמא זהו נקרא כפר ואע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים. כיון דלא קביעי בעיר אלא דרך עראי עוברים ושבים לאו כרך הוא אלא כפר ואפי' שבני העיר לא בנו אותה מכיסן לבד אלא גם אחרים שמחוץ לעיר סייעו להם לבנין ביהכ"נ אין בכך כלום. מאחר שאותן אחרים שסייעו לא שכיחי התם רק לפרקים ודאי אדעתא דבני העיר נתנו להם לעשות בביהכ"נ מה שירצו בני העיר ולהכי לאו כרך הוא אלא כפר כו' אמנם כ"מ דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצים שם תדיר לסחורה מסתמא מתחלה כשבנו ביהכ"נ אדעתא דידהו ג"כ בנאוהו והקדישוהו ויש לו דין כרך כו' עכ"ל. והנה מ"ש ברישא דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים ההוא לפרקים אין כוונתו דבמקום ששכיחי רבים עו"ש תמיד יש לו דין כרך דהא כ' בסוף דבריו כיון דלא קביעי בעיר ש"מ דבקביעות תליא מילתא וכל דלא קביע רק עוברים ושבים דרך ארעי לאו כרך הוא משום דלאו אדעתא דידהו בנאוהו ולפ"ז פשוט דזאלישטשיק אין דין כרך עלי' וכן מבואר יותר בתשו' פנ"י חא"ח סי' ז' שהשיב על בהכ"נ דק' הראדנא אם יש לה דין בהכ"נ של כרכים. וז"ל וצריך לדקדק פי' כרכים מהו דלכאורה נראה כיון דאמר בהכ"נ של כפרים שרי א"כ כל שהיא למעלה מן הכפר נקרא כרך ואפי' עיר בעלמא. אבל כד מעיינת נראה להוכיח דלא מקרי כרך אלא עיר גדולה שבגדולות שהוא מקום שווקים וירידים שבאים לשם מכל הצדדים תמיד אבל עיר גדולה שאינה מקום שווקים אע"פ שלפעמים באים לשם אורחים מעלמא אינה נקרא כרך. ראיה לדבר דגרסינן פ"ק דמגילה אריב"ל כרך שאין בה עשרה בטלנים נדון ככפר ופריך מאי קמ"ל תנינא איזהו עיר גדולה כו' ומשני כרך איצטריכא ליה אע"ג דמיקלאי לה מעלמא ופרש"י ז"ל דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסין שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדול' דמקלעי לה מעלמא אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין ממלאכה שאינן עושין מלאכה אלא במקומן אפ"ה בעינן קבועין דזמנין דלא משתכחי עכ"ל הרי ש"מ דלא מקרי כרך כ"א מקום שווקים שבאים שם מכל צד ומשמע שרוב פעמים יש בה י' בטלנין מעלמא כו' אלא ש"מ דבכרך רוב פעמים יש בה י' בטלנין כו' א"כ ש"מ דעיר גדולה אינה בכלל כרך שהרי במשנה שנינו איזהו עיר גדולה ואפ"ה כרך א"ל אלא ש"מ כרך הוא דוקא גדולה שבגדולות וכ"כ הר"ן ז"ל בהדיא דכרך פי' עיר גדולה שבגדולות ותדע שהרי שנינו לקמן במשנה אין מוכרין את של רבים ליחיד כו' דר"מ אמרו לו א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה א"כ מוכח בהדיא דשרי למכור מעיר גדולה לד"ה כו' אלא ש"מ דכרך שאני שהוא גדולה שבגדולות ומקום סחורה שבאים לשם תמיד ורוב פעמים רגילים אורחין לבא שם ולהתפלל שם כו' אלא ש"מ תדיר אורחים בעינן. ומדברי התוס' משמע דרוב ב"א בעינן לא מיעוט אורחין כו' מ"מ עולה מדבריו דבעינן שאורחים רגילים בה תמיד דאדעתא דידהו אקדישינהו כיון שתמיד הם מצוים בה ומקרי ג"כ ביהכ"נ קבוע שלהם. אבל משום שאורחין באים שם לפעמים אין שם כרך עליו ולענ"ד עפ"י מה שכתבתי דכרך קרי שרוב פעמים נמצאו בה י' בטלנין מעלמא. לא נמצא הרבה קהלות במדינה שיהי' דין זה שייך כ"א בקהלה שיש בה הרבה ירידים בשנה ואורחים חונים שם כמעט חצי שנה או יותר דאז הקדישו לדעתם כיון שצריך להם לכנוס לביהכ"נ ולקמן אכתוב דשרי גם בזה עכ"ל הפנ"י. ולענ"ד ראיה לדבריו גם מלשון הרמב"ן ז"ל בחי' פ"ק דמגילה שכ' וז"ל אלא בסתם כרכין המוזכרין בתלמוד שהם מדינות גדולות כענין שאמרו לקמן בבני העיר אבל של כרכין וכו' עכ"ל הרי דכרך האמור בש"ס פירושו עיר גדולה מאוד. דהא לשון מדינה אינו נופל רק על עיר גדולה כמבואר בב"י אה"ע סי' קכ"ח וא"כ הרמב"ן שכ' דכרך נקרא מדינה גדולה היינו גדולה שבגדולות כמ"ש הפנ"י וז"ל הרמב"ן פ' בני העיר וזו שאמר דביהכ"נ של כרכין כיון דמעלמא אתו לה הוי להו דרבים ולא מצו מזבני לה כו' והוי להו דרבים לאו דוקא דאפי' דרבים נמכרת הוא אלא הוי להו רובא דעלמא קאמר כלומר שהוא של עולי בבל כדאי' בנדרים פ' השותפים ע"כ. והנה מן הש"ס מוכח דרוב ביהכ"נ אינם נקראים בשם ביהכ"נ של כרכין דאל"כ איכפל תנא לאשמועינן במתני' דקתני ביהכ"נ נמכר במידי דלא שכיחי אלא שהי' אפשר לדחות דהא התנא לאו להכי אתא רק לאשמועינן איזה קדושה חמורה מחברתה דמעלין בקודש. אמנם בפ' השותפין דקתני ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה כו' וביהכ"נ וטעמא משום דיכולין למכור בזט"ה במא"ה כמ"ש הר"ן שם וע"כ בכפרים מיירי דביהכ"נ של כרכים לא מצי מזבני והוי כמו דבר של עולי בבל כמ"ש הרמב"ן הנ"ל וא"כ אמאי סתם לן תנא כיון דרק מיעוטא הוא דנקראים ביהכ"נ של כפרים וגם אמאי לא קתני נמי ברישא כגון הר הבית והעזרות וביהכ"נ של כרכין א"ו דביהכ"נ של כרכין מיעוטא דמיעוטא אינהו ומש"ה א"ש וזה ראיה ברורה לדברי המ"ב והפנ"י הנ"ל. אלא שראיתי בתשו' מוהר"מ מינץ סי' פ' האריך בעניני אמירת קדיש דביש מקומות התושב דוחה האורח וביש מקומות שמשפט א' לגר ולאזרח הארץ וכ' שם וז"ל וראיתי פסק מוהר"י מולין ז"ל דיהיב טעמא לשני המנהגים דהנהו דנהג המשפט א' כו' טעמייהו משום דאמרינן פ' בני העיר ארשב"נ אר"י ל"ש כו' אבל של כרכים הו"ל דרבים ולא מצי לזבוני כו' ומעתה סתם ביהכ"נ בקהילות חשיבות כשל רבים כיון שבאים שמה אורחין אמרינן מסתמא דכ"ע נתנו בבנינה לכן יש לאורח זכות כמו תושב כו' ע"ש ומבואר מלשונו דסתם ביהכ"נ בקהלות דינה כשל כרכים וזהו דלא כמ"ב והפנ"י הנ"ל אמנם אף אם ספיקא הוא מ"מ כל קדושת ביהכ"נ אינו רק דרבנן כמ"ש הר"ן וכמ"ש הפנ"י שם ג"כ בסוף דבריו ע"כ אית לן למיזל לקולא ועוד נלע"ד דאף אם נחליט דברוב המקומת הו"ל של כרכין כיון שבאין לשם אורחין אף דלא קבוע בעיר מ"מ כיון שעכשיו נמכרת לצורך ע"נ והט"ז כ' בסי' קנ"ג סק"ו דאף ביהכ"נ של כרכין יכולין למכור אפי' לצורך ביהכ"נ של יחיד וכבר כ' למעלה דביהכ"נ של נשים ודאי עדיפא מביהכ"נ של יחיד ואף להחולקים על הבעה"מ מודי דאין זה הורדה ויכולין למכור אפי' ביהכ"נ של כרכים לצורך ביהכ"נ ש"נ כמ"ש המבי"ט הביאו המג"א ואין מקום להחמיר רק משום שהוא ביהמ"ד ומקרי הורדה בזה ודאי דברי המ"ב והפנ"י ברורים ואין חולק עליהם דודאי לא מקרי ביהמ"ד של כרכים כ"א בתי מדרשות שבירושלים או של שאר עיירות גדולות מאד שאורחים קבועין שם אבל בעוברין דרך ארעי עו"ש נראה דלכ"ע אין להם דין ביהמ"ד של כרכין דהא ודאי בשעת שהם עוברים ושבין אף שהולכין לשם להתפלל אבל אין הולכין לשם ללמוד אם אינם קבועים שם וע"כ לכ"ע יכולין למכור לביהכ"נ ע"פ זט"ה וכיון שכן יכולין כמי למוכרו לביהכ"נ של נשים ובר מן דין הא כתב שם בתשו' מ"ב ובתשו' פנ"י דבזה"ז אף בכרכים שרי דשאני טובי העיר שבזמנינו מבזמן הש"ס ואע"פ שהמג"א כתב דזה דוקא כשבנאוהו משלהם הנה איני כדאי להרהר אחר דברי המג"א אבל תימה לי דהא כ' שם בתשו' מ"ב דלפ"ז אין ראיה מבבא בן ביטא משום דהסנהדרין הוי עכ"פ כראשים שבזה"ז ואם נאמר דדוקא כשבנאוהו משלהם ק' דהא המקדש שני נבנה ממעות של כל הגולה וגם הנכרים התנדבו לזה כמבואר במקרא ובריש ס' עזרא ואף שכ' המ"ב שם שכ"כ הב"י בשם מרדכי ישן ושם בבנאוהו משלהם מיירי הנה באמת דברי המרדכי ישן הנ"ל לקוצר השגתי הם תמוהים דהא כ"כ בשם ראב"י. והא הראב"י בכה"ג שבנאוהו משלהם מיקל אף בזמן הש"ס כמ"ש הב"י בריש הסי' בשם ראבי'. ויותר מזה תמוהים דברי הב"י בסוף הסי' שכ' דהמרדכי ישן בשם ראב"י לטעמי' אזיל ע"ש. והא אדרבה קשה מזה כנ"ל ואכמ"ל. אמנם אף שהב"י כ' בשם מרדכי ישן בשם ראב"י דבעינן דוקא כשבנאוהו משלהם. הנה דברי הראב"י מובאים במרדכי שלפנינו ריש מס' ב"ב סי' תפ"ב ושם מבואר דבזה"ז שבוררים טובי העיש אף בכרכים מהני וסתמא קתני ולא הותנה דבעינן דבנאוהו משלהם ע"י היטב וגם בתשו' מהרי"ל סי' ל"ו שכ' סמך למנהגינו דתושב דוחה אורח מקדיש דהואיל וכל צרכי העיר מוטלין על הציבור כו' ואין יכולין לכוף את האורח לתת עמהם כלום לכ"ז מסתברא דה"ה כל הוצאת ביהכ"נ שלהם דהא קמן שיכולין למכרו אפי' דכרכין כדפ' ראב"י פ' בתרא דמגילה. ולהכי המנהג בכל הקהלות שבן העיר דוחה האורח ע"ש. ולא הותנה שבעינן דוקא שבנאוהו משלהם וא"כ כיון שלא מצאנו להחמיר בסתם קהילות לדונם לכרכים רק ד' מהרי"ל הובא בתשו' מוהר"מ מינץ הנ"ל והרי הוא עצמו מיקל בתשובתו כד' הראב"י דעכשיו אף ביהכ"נ של כרכים איתא במכירה. ומש"ה לענין קדיש התושב דוחה את האורח. והכי קיי"ל כמו שנמשכו אחר זה כל האחרונים והכי נהוג בכל גלילותינו דהתושב דוחה את האורח לענין קדיש ומכ"ש היכא שאינו ידוע אם בנאוהו משלהם או לא. דיש להקל עכשיו בקהלה כמו ק' זאלישטשיק ודכוותה מחמת כל הני טעמי דלעיל ובפרט שיש לנו לצרף כל הני טעמי להקל שנתבארו למעלה. בפרט שק' זאלישטשיק איננה עיר גדולה. וגם עכשיו ברוב המקומות אף הקטנות יש הרבה ירידים בשנה יותר מק' זאלישטשיק ובפרט שבעת בנין הביהמ"ד ודאי היתה קטנה מכמות שהוא עכשיו כמו שהיא ברוב עיירות. אשר מתגדלים בכל פעם ממה שהי' ברבוי אוכלסין. ואם נאמר דבכל כה"ג אין ביהכ"נ נמכר שוב נפל כל דיני מכירת ביהכ"נ בבירא א"ו דדין כרכים אינו מצוי. ואולי משום זה השמיט הבה"ג הך דינא דביהכ"נ של כרכים ליתא במכירה ובפרט שיש סניף גדול דעת ראבי' והאחרונים שבזה"ז אף ביהכ"נ של כרכים איתנייהו במכירה וגם לצרף הנך טעמי להיתר דלעיל כנלע"ד ועוד אחת יש לדבר בנ"ד דהא ד' המג"א דביהכ"נ אף של כפרים אין יכולין למוכרה רק כשבנו עכשיו אחרת אבל כשלא בנו עכשיו אחרת אין יכולין למוכרה אף כשיש ביהכ"נ אחרת וא"כ בנ"ד אף שלא ימכרו רק דבר מיעוט מקדושת ביהמ"ד וגם יש ביהמ"ד אחרות בעיר מ"מ י"ל דאסור למכור לדעת המג"א הנ"ל. והנה דעת הט"ז רס"י קנ"ב הוא להיפך דכל שיש להם ביהכ"נ אחר מותר למוכרה. והנה לכאורה דבריו אינם מובנים. דהא כל ההיתר לדעתו לסתור הישינה ביש להם ביהכ"נ אחרת הוא מטעם שכ' הר"ן הובא בט"ז שם דלפישעותא שלא יבנו לעולם לא חיישינן וא"כ איך מותר למכור ביהכ"נ ביש להם אחרת אף שהם מוכרים אדעתא שלא יקנו ביהכ"נ אחרת כלל. אלא דלק"מ דדוקא בסתירת ביהכ"נ כיון דלא נפקי הקדושה ממקום ביהכ"נ בכדי כמ"ש הר"ן ואף שלדעת הרמב"ן שזט"ה במא"ה יכולין להפקיע הקדושה בכדי היינו במתכוונים לכך להפקיע ממנה הקדושה כמ"ש הרמב"ן דהוי כתשמישי מצוה לאחר גמר מצותן שנזרקין. אבל כשרוצים לבנות על המקום שהי' ביהכ"נ הישינה לא נפקי הקדושה בכדי מהמקום. ומש"ה אי איכא למיחש שיפשעו ולא יבנו לעולם אסור לסתור הישינה משא"כ במכירה שנפקע הקדושה על הדמים שפיר כ' הט"ז דיכולין למוכרה. דאיך מצינו שבני העיר מחויבים להיות להם כמה בתי כנסיות והא שכ' רמ"א אסור למכרו דהא אף לסתור אסור היינו לפי הטעם משום צלויי חזינן דאי ליכא דוכתא לצלויי אסור לסתור. ואף לפי הטעם משום פשיעותא מ"מ כ' האחרונים דטעמא דצלויי נמי איתא ומכ"ש דאסור למכור ביהכ"נ בשאין להם ביהכ"נ אחרת כנלע"ד ליישב ד' הט"ז. והנה במחלוקת שבין הט"ז ומג"א אם כי אין תלמוד כמוני מכריע מ"מ הראיות מכריעות יותר כד' הט"ז. חדא מלשון רמ"א עצמו שכ' וכ"ז אם יש להם ביהכ"נ אחרת ולד' המג"א העיקר חסר מן הספר. שנית הנה בדברי הר"ן בשם הרמב"ן שממנו מקור דין הרמ"א מפו' כד' הט"ז שכ' וז"ל ומ"מ כל שאין להם אלא ביהכ"נ אחת אסור למוכרה דאמרינן לא לסתור איניש ב"כ עד דבני ב"כ אחריתי הלכך בשיש להם אחרת מותר למוכרה דהו"ל כהפריש ז' אתרוגים כו' והרי מפו' כד' הט"ז. שלישית אני תמה מאד על ד' המג"א דאי מיירי הש"ס דוקא כשבנו עכשיו אחרת. א"כ אמאי פליגי במתנה ואיכא מאן דאסר ואף מאן דשרי והכי קיי"ל היינו דוקא מטעמא דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' כו' והו"ל כמכר הא בלא"ה אף שצריך דבר אחר שתחול הקדושה עליו. מ"מ הא חל הקדושה על ביהכ"נ החדשה שבנו כמ"ש המג"א עצמו סקכ"ז בשם המ"ב. וכ"כ בדעת הרא"ש בתשו' והנמק"י. ואלו ראיות מורות כד' הט"ז אמנם לחוש לד' המג"א. הנה כפי שרוצים ליקח עכשיו ס"ת חדשה כי הספרים ישינים שלהם אינם מתוקנים כראוי. א"כ יוכלו למכור המקומות לנשים. ויקחו מהמעות לקנות ס"ת דהא לקנות קדושה חמורה מותר לד"ה כל שיש להם ביהכ"נ אחרת כמ"ש המג"א שם דבזה מותר אף לכתחלה אליבא דכ"ע ואף שדמי המקומות יעלו יותר מכפי שיצטרכו ליתן עבור הס"ת דהא המקומת אלו הם בכותל מזרח בע"נ שיעלה דמיהם לסך רב מ"מ הא ידוע שכמות המקום ההוא מה שלקחו ממקום ביהמ"ד א נו שוה רק דבר מועט דהא אינו מחזיק רק ערך א' אמה וחצי רק שעיקר שיווי המקום הוא מצד שצרפו המקום הזאת לשאר העזרה אשר בנו מחדש וא"כ א"צ להעלות בקדושה חמורה רק מה ששוה המקום בכמותו בעצמו כי זה לקחו מן הביהמ"ד שצריך להעלות אותו לקדושה חמורה. ובר מן דין נלע"ד דאף לד' המג"א די שנעלה לקדושה חמורה קצת מהמעות. ואף שהדין במכר והותירו צריך להעלות בה המותר לקדושה חמורה זה דוקא בשלא מכרו זט"ה במא"ה שאז צריך להעלות כל הדמים לקדושה חמורה דוקא. אבל כשמכרו זט"ה במא"ה שאז א"צ להעלות כל הדמים לקדושה חמורה ושרי למישתא בי' שיכרא רק משום שלא בנאו עכשיו אחרת מש"ה צריך לקנות מדמיו קדושה חמורה בזה די אם קנאו ממקצת הדמים קדושה חמורה ואם נחליט כד' המג"א היה אפשר ליישב בזה קושיות התוס' שם במגלה דכ"ז ע"ב ד"ה אבל התנו דר"ל דבכה"ג מיירי שלא בנאו עכשיו אחרת. ומש"ה דוקא בהותירו מותר וזה נכון ועכ"פ בכה"ג נראה דאף למג"א שרי כנלע"ד: