בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר
תשובה כז
סקאלא יום ג' כ"ו אלול תרכ"ד לפ"ק. כוח"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ובחסידות בנש"ק מוה' משה יהודה נ"י אבד"ק אוהרינין.
ע"ד שאלתו בנדון מקום בביהכ"נ בע"נ בקהלה א' שנמצא כתוב בפנקס של החבורה איך שהחליטו מקום שבביהכ"נ של נשים במצריו המסומנים שם להרבנית מ' מלכה והיא היתה אשת הרב האב"ד דשם ונאמר שם שרשרת בידה וב"כ ויו"ח לעשות בהמקום הנ"ל כאדם העושה בשלו אך הותנה בפי' שכאשר יסע הרב מפה אין לו רשות למכור המקום וע"ז נמצאו חתומים שניים מראשי החבורה והיום נכתב בשלהי שנת תקצ"ו. ואחר זה נמצא כתוב משנת תר"ד איך שמכרה הרבנית מ' מלכה אשת הרב המנו"ח ז"ל את מקום הנ"ל לאשת ר' יעקב משה וחתומים ע"ז שלשה מראשי חבורה והר' יעקב משה הנ"ל הוא א' מהחתומים על ההחלטה הנ"ל. והנה אח"כ קבלו הקהל הנ"ל רב אחר לאב"ד מחדש וזוגתו הרבנית עמדה כמה שנים על המקום הנ"ל כי הוא מקום המיוחד בכל תפוצת ישראל במדינות אלו לעמידת הרבנית ולא נשמע שמיחה בה אדם בעולם ואחר מות הרב והרבנית הנ"ל נתקבל שם חתנו לרב ועמדה אשתו הרבנית שהוא בת הרבנית השנייה על מקום הזה ג"כ בהשקט ועתה קמה האשה אשת ר' יעקב משה או ב"כ להחזיק במקום ההוא מכח הכתב שבפנקס החבורה הנ"ל ושאל רו"מ חוו"ד בזה ולאשר אינני במזג בריאות גופי והזמן יקר מאד אשיבהו בקצרה:
ר"ד לכאורה יש לפקפק על עיקר זכות של הרבנית מ' מלכה כיון שעיקר קנייתה הוא רק מכח השטר החלטה שבח"י ראשי החבורה וכיון שהשטר הזה לא בא מעולם לידה ונשאר ח"י החבורה שהם המוכרים במה קנתה ובשטר קנין אין קונין רק כשבא השטר ליד הקונה כמבואר בד' הרמב"ם והש"ע רס"י קצ"א ואם שהם בלא"ה פוסקים כר"א בב"מ די"ג דל"א עבז"ל אלא אף לדברי התוס' והרא"ש שבפוסקים כאביי דעבז"ל מ"מ היכא דלא מטא לידי' גם אביי מודה כדאי' בש"ס התם. והרא"ש שם סי' מ"ט כתב בשם הרי"ף דבשטר מכר אביי מודה דל"א עבז"ל. ועוד דודאי אף אביי ל"ק רק בח"י עדים אבל לא בח"י הבע"ד המוכר עצמו דהא אין אדם זוכה בשלו לאחר אם לא יזכה לו ע"י אחר כמ"ש הרא"ש בב"ק דק"ב והוא פשוט אלא שאפשר לומר כיון שראשי החבורה הם כשלוחים מהקהל ועיין בהגהת רמ"א ביו"ד ס' קס"ט סי"ז א"כ שפיר י"ל דהם זוכים מהקהל להקונה ואין לפקפק כיון דזכיה מטעם שליחות הוא א"כ לא חזרה שליחות של הקהל אצל הבעלים שהם הקהל ועיין בש"ס ספ"ב דגיטין די"ל בממון ל"ב שיהיה חזרה שליחות אצל הבעל כמ"ש בס' מח"א ה' שלוחין סי' ד' והנה"מ רס"י קפ"ה. אמנם אכתי כיון שגם חלקם נכלל במכירה הנ"ל יש מקום לבטל הכל דהוי כקני את וחמור ועיין בסמ"ע סס"י ר"ג. וכאן גרע טפי כיון שנכלל הכל בסך א' כמ"ש הר"ן ספ"ב דקידושין משום שיכול לומר במקח שלם אני רוצה אלא שבלא"ה בלא מטא לידי' גם אביי מודה כנ"ל אלא שבאמת אין זה פקפוק דכיון שנכתב בכתב החלטה שקבלו מהרבנית כל דמי המכירה א"כ קנתה המקום בכסף ואף שבמקום שנוהגין לכתוב השטר אין קונין עד שיכתוב השטר מכל מקום כיון שהמנהג לכתוב השטרות כאלו בתוך הפנקס של החבורה א"כ מהני אף שלא הגיע השטר ליד הקונה שנית י"ל כיון שפ' רמ"א בסי' ס' ס"ו דכל שנכתב נתתי הודאת בע"ד כמאה עדים ובודאי הוי באוה"מ ועיין בתשו' נטע"שע סי' מ"א א"כ י"ל דה"ה בנ"ד שנכתב שהוחלט בהסכמתו דכוותי' הוא. ועוד דבלא"ה כיון שראשי החבורה הם כשלוחי הקהל וכל מעשי הקהל א"צ קנין כמבואר בהגהת רמ"א סס"י קס"ג ועיין בחי' רמב"ן לב"ב ריש ד"ט ואכ"מ וכיון ששטר זה הוא רק שטר הודאה מועיל בכה"ג אף שעדיין לא יצא מת"י המוכר ועיין בש"ך סי' פ"א ס"ק ס"ה. אמנם כ"ז לשטר החלטה של הרבנית אבל שטר השני של אשת ר' יעקב משה נראה שאין בו ממש כלל דכיון שלא נכתב בו שהעדים כתבו השטר מדעת הרבנית מ' מלכה שהוא צוותה לכתוב השטר אין בו ממש דהוי מפי כתבם כמ"ש הראשונים בפ"ג דיבמות ובפ"ב דכתובות ועיין בש"ך סי' ל"ט סק"ט ובב"ש באה"ע סי' מ"ב סקט"ו מ"ש בשם הרשב"א בתשו' ועיין בתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' נ"ח ולדעת הרי"ף בכ"ע כל שנשאר השטר ת"י העדים ולא מסרי עדיין ליד בעה"ב הוי מפ"כ ע"ש ברי"ף פ"ג דיבמות ובחיבורי שם ועיין בש"ע ח"מ סי' מ"ו סל"ה ובאחרונים שם וא"כ האי שטרא לית ביה ממשא נוסף לזה אם אין המנהג פשוט שיהיה כל שטרי קנין ממקומות בביהכ"נ נכתב רק בפנקס החבורה לבד דיש פיסול מטעם דלא הגיע עדיין ליד הקונה וכמ"ש בריש דברים דהני טעמי בתראי לא שייך בשטר בתרא הנ"ל שהעדים חתומים בו ולא הבע"ד אלא אף אם המנהג פשוט כן ל"מ האי שטרא מטעם מפי כתבם כדכתיבנא אמנם נראה לבטל החלטת של הרבנית הנ"ל מטעם אחר כיון שרק שנים מראשי החבורה חתומים על החלטה ולפי המבואר בש"ס ר"פ בני העיר בעינן דוקא ז' טובי העיר וכ"מ להדיא בירושלמי שם והובא בראשונים דבפחות מז' טובי העיר שמכרו ל"מ המכירה וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרי"ז בפי' וכ"כ בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' קע"ה וראיתי בתשו' פנ"י חא"ח סי' ד' שכתב שדי ברוב מזט"ה והביא ראיה מהא דרשאין בני העיר דאף ברוב בני העיר סגי ע"ש ולענ"ד דאף דרוב בני העיר הוי ככולו כמו בכה"ת וכדאמר הש"ס בריש מס' הוריות וכ"כ בחי' הרמב"ן שם במגילה דהא דקאמר במעמד אנשי העיר מסתברא במעמד רוב אנשי העיר מ"מ ז' טובי העיר דקאמר בעינן ז' דוקא ולא סגי ברובן כיון דנחית למנינא דאל"כ הול"ל ד' מזט"ה ועיין בש"ע ח"מ סי' ר"ו ס"ב וס"ג וכ"מ להדיא בתשו' הרשב"א ורשד"מ הנ"ל. מ"מ אף במקום דסגי ברוב רובא מתוך כולו בעינן דהיינו שיתאספו כולן מתוכן יסכימו רובן כמ"ש מהרי"ק שורש ק"פ בשם מהרימ"ינץ ורשד"מ חיו"ד סי' צ"ז בשם הרשב"א ומהרי"ק ומהרלב"ח וע"ש ברשד"מ סי' פ"ב וכ"כ בתשו' מהרי"ט ס"א סי' ס"ח ומ"ע לענין זט"ה נלע"ד כמ"ש דלא סגי ברובן ומכל מקום בנ"ד אין נ"מ דהא החתומים לא היה רק שנים אלא שלא יבא בע"ד לחלק ולומר על פי הירושלמי שם במגילה דקאמר ג' מביהכ"נ כבהכ"נ ומשמע דלענין מכירת ביהכ"נ או מקומת ביהכ"נ סגי בג' מביהכ"נ וא"כ לד' הפנ"י דברוב זט"ה סגי נימא דבג' מביהכ"נ דכוותי' הוא וא"כ סגי בשנים לזאת בררנו דבבהכ"נ לא מהני רובן. אמנם בלא"ה אין זה כלום דהרמב"ן והר"ן מפרשי להא דג' מביהכ"נ כביהכ"נ היינו בביהכ"נ יחידים כמו ביהכ"נ של טרסיים דבש"ס דילן שם אבל ביהכ"נ שאינו מיוחד ליחידים כמו בתי כנסיות שלנו בעינן זט"ה דוקא וא"ל דאף דהחתומים לא היה רק שנים מכל מקום כיון שכתב הרמב"ן בחי' שם בפי' ד' הירושלמי דקאמר אי כשקבלו עליהם אפי' א' נמי פירושו אם כשקבלו עליהם הציבור כששמעו במכירה זו ורצו בה אפי' א' נמי ע"ש וא"כ בנ"ד נמי נימא שמא כיון שהיה כ"כ בפנקס החבורה וכבר היה הפנקס אצל הרבה מאנשי החבורה ברבות השנים והם שתקו הסכימו בודאי ז' על ההחלטה דז"א דמבואר שם בחי' הרמב"ן דהסכמה בפי' בעינן אבל בששמעו ושתקו לא מהני דמפ' הא דקאמר בירושלמי אלא אנן קיימין בסתם כלומר ששתקו או שלא שמעו כלל ע"ש ומבואר דאף בשמעו ושתקו לא מהני אם לא הי' במכירה זט"ה אף שאחר כך שמעו כולם ושתקי ואף שהמרדכי פ"ק דב"ב סי' תפ"ב כי דבמעמד אנשי העיר מקרי כל שזט"ה עשו בפרהסיא ואין מוחה ע"ש וכ"פ רמ"א בא"ח סי' קנ"ג מ"מ דוקא בהא דקתני רק במעמד אנשי העיר ומזה מייתי המרדכי ראיה דאי בעינן שיסכימו בפי' לא הול"ל במא"ה דהא כולם עשו ע"ש. אבל בהא דקתני שמכרו זט"ה בעינן הסכמה בפי' ואדרבה מדברי המרדכי נסתייע דבריו אלה. ואף שמבואר מדברי הרשב"א בתשו' הנ"ל דאם מכר הגבאי לבד מהכי. וא"כ בנ"ד אולי החתומים נתמנו אז לגבאים מבני החבורה נראה ברור דהרשב"א מיירי בנדון דידי' שנעשה הגבאי ע"מ כן למכור הכרם כאוות נפשו כמבואר שם ובהא בודאי מועיל מעשה שלו לבד כדאמר בירושלמי אי כשקבלו עליהם אפי' א' נמי וכדמפרש לה הר"ן התם וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב שם בביאור ד' הירושלמי הנ"ל. אבל הגבאי שנתמנה מבני החבורה לא נתמנה בפי' ע"ז רק שישגיח בכל עניני החבורה וביהכ"נ בכלל אבל לא נתמנה בפי' ע"ד כן שיהי' רשות בידו לבד למכור הביהכ"נ או חלק ממנו וא"כ הוי כסתם ובעינן זט"ה דוקא כדמוקי לה התם בירושלמי בהדיא וע"ש בר"ן במגילה ומרדכי דב"ב הנ"ל. וא"כ נראה דההחלטה שהחליטו אלו השנים המקום להרבנית ל"מ ולא מידי כל שלא נתברר שנעשה בהסכמת ז' טובי העיר או החבורה עוד יש דרך אחרת לפסול שטר החלטה זו של הרבנית אם לא יעידו שני עדים כשרים שראו חתימת ר' יעקב משה על החלטה טרם שנכתב בפנקס שהרבנית מכרה המקום לאשת ר' יעקב משה דאל"כ יש לחוש שמא חתם אח"כ בשקר על החלטה של הרבנית והקדים הזמן ואין כאן רק ע"א על ההחלטה. וכ"כ בתשו' מהרי"ט ס"א סי' ע"ט הובא דבריו בקצוה"ח סי' ס"ו סקכ"ד בכיוצא בזה ממש אמנם אף שראו עדים חתימתו מקודם אין בשטר הזה ממש מטעמא דכתיבנא למעלה אמנם בר מן דין ובר מן דין נראה דאין לאשת ר' יעקב משה וב"כ שום טענה על המקום הנ"ל כיון שהרבנית השניי' עמדה על המקום ההוא יותר משני חזקה א"כ נהי דאם הי' המקום של הקהל לא הוי להרבנית חזקה במקום ההוא דחוץ מה שתלוי בהחילוקים שנתבארו בש"ע סס"י קמ"ט אי מחזיקים בשל קהל או בביהכ"נ מ"מ בלא"ה כיון שהמקום הנ"ל מיוחד לעמידת הרבנית כמו בכל תפוצת ישראל ודאי לא הוי חזקה דכן דרך בכ"מ שכל עוד שהרב אב"ד בשם עומדת אשתו על מקום ההוא ואח"כ כשנתקבל רב אחר לשם עומדת הרבנית החדשה על מקום ההוא אבל אם נאמר ששטר החלטה של הרבנית מ' מלכה וגם השטר קנין של אשת ר' משה יעקב קיים א"כ הי' המקום של אשת ר' יעקב משה ולא של הקהל א"כ ודאי מועיל החזקה שהוחזקה הרבנית השניי' ועמדה וישבה על המקום ההוא יותר משלשה שנים וטוענין ליורשיה שאמה קנתה המקום מר' יעקב משה ואשתו וא"כ המקום שייך ליורשי הרבנית השניי'. אלא שבלא"ה נתברר שכל השטרות אין בהם ממש והמקום שייך להקהל כבראשונה והנה לכאורה יש מקום לבטל השטרות הנ"ל מטעם אחר דכיון דנאמר בסוף שטר החלטה של הרבנית שהותנה בפי' שאם יסע הרב מפה אין לו רשות לימכר המקום. א"כ ה"ה כשמת הרב דזיל בתר טעמא וכיוצא בזה כ' מהרי"ק בשורש קי"ב במי שהתנה עם הלוה שמחיוב להוליך הפרעון למקום המלוה והמלוה עקר דירתו ממקומו למק"א שאם אינו רחוק המקום השני מהראשון מחייב להוליך למקום השני והביא כמה ראיות דל"ד קאמר אלא כל שאין קפידא במלתא ושניהם דומין אמרינן דלאו בדוקא אתני ע"ש ואף שהש"ך בח"מ סי' ע"ג פקפק ע"ד מהרי"ק אלו נראה מדבריו דלא פקפק רק על מ"ש מהרי"ק דשבועתו שנשבע להוליך למקום הראשון מזקיקו להוליך למקום השני ע"ז פקפק הש"ך משום דבשבועה כתיב לבטא בשפתים ע"ש. אבל לענין גוף התנאי גם הש"ך מודה ואף די"ל דדוקא בתנאי דחיוב הוא דכ"כ מהרי"ק אבל לא בתנאי לבטל המעשה אמנם יש ראיה מש"ס בגיטין דע"ד וע"ש במשנה דס"ל לרשב"ג גבי איצטלית דתתן לו את דמיו ואף רבנן ל"פ אלא משום דלצעורי קא מכוון ומש"ה איצטלית דוקא קאמר אבל בעלמא מודה דמקיים התנאי בנותן דמיו כיון דיכול לקנות בדמיו איצטלא אמרינן דל"ד קאמר וע' בהרא"ש בסוכה דמ"א ובתה"ד סימן שי"א מ"מ נראה דדוקא בקיום התנאי לקיים המעשה הוא דאמרינן הכי אבל לבטל המעשה ודאי דאין מבטל אלא בתנאי דאמר ולא בא"א. ויש לי להאריך בזה אלא שאכ"מ. ועוד דהא ידוע פלוגתת הראשונים אי הלכה דבעינן תנאי כפול ושאר דיני תנאי דוקא וכתבו האחרונים דנהגו בקרקעות דבעינן משפטי תנאים דוקא וכאן לא היי הכי ועוד דכיון דסד"ד הוא כיון שכ' הרשב"א בתשו' סי' תתקע"ב דכל שספק בתנאי ל"א אוקמי בחזקת מ"ק אלא מוקמינן בחזקת הלוקח כ"ש כשהוא סד"ד אי מועיל התנאי לבטל המקח וע' במל"מ פט"ו מטוען והארכתי בזה מאד בתשו' אחרת ואכ"מ. ואף שכ' כמה ראשונים בגיטין פמ"ש דבשליח לכ"ע א"צ משפטי התנאים שהתנה עמו וטובי הקהל הם כשלוחי הקהל הלא הוכיח בס' א"מ סי' ל"ח סק"ד דזהו דוקא אם שינה השליח מכפי התנאי שהתנה עמו אבל כל שנתן השליח בתנאי שהתנה המשלח דין השליח כדין אם נתן המשלח בעצמו ותלוי בפלוגתא הנ"ל וע' בחיבורי פ' מצות חליצה מ"ש ע"ד רש"י שם בדף ק"ו בד"ה גט מוטעה ועוד דמבואר מדברי הר"ן פ' בני העיר דלענין מכירת דברים של בני העיר אין דינו כשליח המוכר אלא כמוכר משלו וע"ש בר"ן בשם הרא"ה וע' בזה בתשו' פנ"י ח"ב שנדפס מחדש בסי' צ"ט באריכות. וחוץ מזה נראה דודאי לא נכלל בתנאי זה כשימות הרב כיון שיש לחלק מצד הסברא די"ל דלא קפדו רק כשיעבור הרב דרך עליהם ויעקור דירתו למק"א ולא כשימות. וע' בש"ך סי' ע"ג סס"ק כ"ז ע"כ מצד זה אין לבטל השטרות. אבל מצד הטעמים הראשונים שכתבנו למעלה. נראה שהשטרות בטלין והמקום ההוא שייך להקהל כבראשונה ומחמת טרדות הימים לא יכולתי להאריך יותר. ושלום כנפשו ונפש דו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל.