אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה כה

תשובה כד

סקאלא יום ה' ז"ך שבט תרכ"ד לפ"ק:

שפעת שלום וברכה לכבוד הרב המופלג החריף ובקי מ' דוד נתן נ"י אבד"ק קרענשוב במדינת אונגרין.

זה כביר אשר הגעני מכתבו ויען אשר הסתבכו עלי טרדות וסיבות לא יכולתי להשיב עד הנה ולהיות גם עתה אני חלוש כח מאד לזאת עברתי על דבריו בסקירה א' ואשוב בקיצור מופלג שורש שאלתו בקיצור בישוב א' ישראלים בו מעט והשתדל ראובן מיושבי היושב עד שביגיעות רבות פעל אצל שרי הקירה רשיון לעשות בית תפלה בביתו והקדיש בית א' בביתו לביהכי"נ גם קנה מכיסו ס"ת ואה"ק ושאר תשמישי קדושה כראוי והתפללו בו כל יושבי היושב ההוא בציבור שמנה שנים והשתדל ראובן הנ"ל שבני היושב יתנדבו לצורך בנין בית מקוה ועלה בידו יען שרוב מעות הבנין נתן ראובן מכיסו וקנו מקום א' על בנין המקוה והתחילו להתעסק בהבנין וטרם הגמרם רוח אחרת עבר על איזה אנשים משם ושכרו מקום מנכרי שיקחו הבנין ההוא ויעמידהו שם לביהכ"נ וראובן מוחה בידם מצד שכבר החזיק שיהיה הביהכ"נ בביתו וכמה יגיעות יגע בהרשיון ופיזר ממון הרבה ועוד שרוב הממון מהבנין הוא שלו ולא נדר ונתן רק לבנין המקוה וגם המקום שרוצים לבנות ביהכ"נ הוא מקום פרוץ לנהר ורחיים והחלונות יהיה למקום אסיפת נכרים ונכריות לטחון ולרחוץ ועמדו לפני כת"ה לדין ויצא הפס"ד שהדין עם ראובן ויען שהצד השני ערערו על הפס"ד הציע דבריו לפני גדולי דורינו וכולם הסכימו לד' כ"ת ועדיין הם נותנים כתף סוררת ושאל חוו"ד זאת תשובתי יפה דן כ"ת ויפה הורה ודבריו טובים ונכוחים ראשונה משום דברי מהרי"ק שקי"ג ובש"ע סי' קנ"ג סי"ז וע"ש במג"א סק"מ ומכ"ש הכא דהביהכ"נ שרוצים לבנות הוא במקום התורפה ואף שכ' הלבוש דאם רוצים לבנות ביהכ"נ במקום קבוע לכולם רשאין שם מיירי שלא הקדיש לביהכ"נ בפי' אבל כאן שהקדיש הבית לביהכ"נ א"כ גם זה הוי ביהכ"נ שלהם כדאי' בהגהת רמ"א שם ס"ח (א) ועוד דהא גם המקום שרוצים לבנות עליו לא קנו לחלוטין רק שכרו ואף דאם בונין עליו והתפללו בו יש לו קדושת ביהכ"נ משא"כ כששכרו מקום בנוי להתפלל בו כמבואר בש"ע סי' קנ"ד ס"ב ובסי' קנ"ג ס"ח ובמג"א סק"ה מ"מ כאן כיון שהקדישו בפי' לביהכ"נ והתפללו בו דין ביהכ"נ יש לו כמבואר שם ודברי הט"ז סי' קנ"ד סק"ז צע"ק דלא הו"ל מדין הש"ע שם ס"ב רק מסי' קנ"ג ס"ח ואף שכתב המג"א סקמ"א בסי' קנ"ג בשם ראב"ח דאם קצתן נשארים שם יכולין קצתם להפרד להתפלל במק"א:

ע"כ מיירי שהמקום דחוק להתפלל יחד אבל בנ"ד כפי שכ' כ"ת שאנשי היושב ההוא מועטין וביהכ"נ של ראובן מכילה אותן בריוח בלא"ה אסורים להפרד כמ"ש המג"א סס"י קנ"ד ועיין בש"ס מגילה דכ"ז ע"ב ובפרש"י שם ד"ה ורבנן. שנית מטעם שהזכירו כ"ת ג"כ שאנשי היושב ההוא מועטים ואין בהם כדי ליחלק ולכאן ולכאן ואם יתפללו בביהכ"נ שיבנו יתבטל התפלה

**((א

) עיין בתשו' שב יעקב סי' ח' שדחה דברי הלבוש מהלכה הביאו בקצרה בספר פ"ת בח"מ סס"י קמ"ט עש"ה.)** בביהכ"נ של ראובן לגמרי הוי הורדה מהקדושה וכ"ת הביא סיוע לזה מד' הט"ז סק"ז בסי' קנ"ד ומדברי המ"ב סי' נ"ז. והנה מדברי הט"ז אין ראיה מוכרחת דאף אי נימא דבכה"ג לא הוי הורדה כשאין משתמשין בה לשום מצוה מ"מ סובר דכיון שא"א להשתמש בה קדושה חמורה מותר להשתמש בה קדושה קלה אבל בתשו' מ"ב מפורש כן וכ"מ שם במ"ב סי' נ"ו. אלא שבתשו' פנ"י ס"א חא"ח סי' ד' השיב להחכם השואל שעלה ע"ד בנידון ביהכ"נ שנשרף שמחיובים הקהל לבנותה דוקא על מקום הקדום ולא לשנות על מק"א משום דהוי הורדה מקדושה דאין המקום קדוש עתה כמו בתחלה והגאון בעל פנ"י האריך ודחה דבריו בחזקת יד דבכה"ג לא הוי הורדה וזהו להיפך מד' המ"ב ואין לחלק דשאני התם דצריך לעשות מעשה לגונזה א"כ עושה מעשה בהורדת הקדושה משא"כ בהא דהפנ"י וע"ש הא בביהכ"נ כמי צריך לעשות גדר סביבו כמ"ש הט"ז סי' קנ"ג סק"ג וזהו גניזתה וג"ז הוי מעשה ועיין ברש"י ותוס' ע"ז ריש דס"ד הגם שאינו דומה לגמרי ובאמת ד' המ"ב צ"ע ואין להם הבנה כיון דהיריעה כמו שהוא הוא פסולה מה הורדה איכא וא"ל דאכתי קדושת יריעה אית בה ועומדת ללמוד בה תינוקת ועיין בש"ס גיטין ד"ס ומזה י"ל דל"פ על הפ"י ז"א דהא אסור להשהותה יותר מל' יום בלי תיקון או יגנוז וא"כ אם אינו רוצה לתקנה ומכ"ש בהך דמ"ב דיש פקפוק אם תיקון מועיל מה הורדה איכא. והך דמ"ב רס"י נ"ז אפשר לדחוק דמשום מעלין בקודש קאמר דילפינן מקרא במנחות דצ"ט וכיון שאפשר לתקן צריך לתקן להביאו לידי קדושת ס"ת משום מעלין בקודש אלא דמלשונו מבואר דמשום אין מורידין קאמר וגם בסי' נ"ו לא הביא האי דמעלין כלל. ועוד דפשיטא דהא דקאמר מעלין בקודש היינו אם בא לחדש בו תשמיש חדש ועיין בבעה"מ ור"ן ר"פ בני העיר ומש"ה ל"ק אד' הפ"י מהא דמעלין ואכתי הא דמ"ב מפיקפק בעיני בפרט דנראה ברור דאין מקום לומר דגניזה הוי הורדה רק בתשמיש קדושה דהקדושה שלהן הוא התשמיש לזאת אם מבטלין מזה ע"י גניזה הוי הורדה אבל בקדושה עצמו כמו בס"ת בכ"מ שהוא קדושתה עמה. ומש"ה א"ש דיאשיהו גנז את הארון אף דהורדה מה"ת הוא כדאי' במנחות דצ"ט כיון דגנז הארון עם העדות שבתוכו לא הוי הורדה אמנם בנ"ד שפיר הוי הורדה אמנם כ"ת דאייתי לסייע מד' הט"ז בסי' קנ"ד. ולדעתי משטת הט"ז יש ראיה להיפך דהא קשה על שטתו מש"ס מפורש ביומא סוף די"ב דקאמר ר' יוסי שני אינו ראוי כו' כהן הדיוט משום מעלין כו' ולד' הט"ז מוטב שיהיה כהן הדיוט ממה שלא יהיה ראוי כלל ועכצ"ל דכיון שאם עבר ועבד עבודתו כשרה כדאי' שם ריש די"ג מש"ה אינו ביטול לגמרי משא"כ כשיהיה כה"ד ע"פ המלך ואחיו הכהנים כמ"ש התוס' שם די"ב הוי הורדה וא"כ בנ"ד לא הוי הורדה אף שאין מתפללין בו עכשיו כיון דראוי להתפלל בו אף לכתחלה ואפשר לדחות אלא שבלא"ה חלקו על הט"ז כדמוכח מדברי המג"א שם ססקי"ד וגם בבכ"ש במגילה האריך בראיות ברורות לדחות ד' הט"ז ולפע"ד נראה ראיה לנ"ד דאסור ממשנה במגילה דכ"ז ע"ב דקאמר ר"מ דאין מוכרין ביהכ"נ של רבים ליחיד מפני שמורידין מקדושתו וס"ל דליחיד ליכא קדושה כדאי' שם בש"ס והנה הא ודאי דתפלה של היחיד קדושה כמו תפלת הציבור דאל"כ הי' אסור ליחיד להתפלל ביחידות בביהכ"נ דהא גם הורדה לפי שעה אסור כמ"ש הב"ח בסי' קנ"ד הובא שם בט"ז ומג"א רק דבביהכ"נ של רבים יש תוספת קדושה שאומרים בה קדוש וקדושה וברכו משא"כ בביה"כנ של יחיד וזהו כוונת הש"ס דקאמר דליכא קדושה היינו שאין אומרים בה דבר שבקדושה כמו שפרש"י שם ומבואר מזה דזה שמבטלה מלעשות בה תשמיש קדושה דמעיקרא הוי הורדה וא"כ הרי איסורא דנ"ד מפורש במשנה וש"ס ואף דרבנן דפליגי אר"מ היינו מטעמא שכ' רש"י דס"ל דכיון דשקיל דמי ומעלי ליה בקדושה מעילה שוב מותר להוציאה לחול לגמרי מכ"ש להורידה אבל מודים לר"י דבכה"ג הוי הורדה ואף שבעה"מ יש לו שטה אחרת הרי בחה"ר הקשה קשי' חמורה על שטת בעה"מ והסכים לפרש"י ואף שהט"ז סי' קנ"ג סק"ו נראה שתפס שטת בעה"מ ועיין במג"א סקכ"ז מ"מ גם לשטתם נראה דרבנן ל"פ אר"מ בהא וגם מד' רש"ל הובא בט"ז וב"ח סי' קנ"ד דמותר להניח יריעות פסולין ושאר ספרים באה"ק בעת שס"ת בתוכו דעדיין בקדושתו קאי כיון. שהס"ת אז בו נראה קצת דכל הורדה מקדושה האיסור משום שאין משתמש בו שוב הקדושה הגדולה שמקודם ולא מה שמשתמשים בו הקדושה הקלה מעתה דאל"כ היה אסור להניח בו קדושה קלה גם עכשיו שמשמש ג"כ לקדושה הגדולה דהא הורדה לפ"ש ג"כ אסור כמ"ש הב"ח א"ו כמ"ש וא"כ ה"ה כשמפקיעה לגמרי מבלי להשתמש בה לא קדושה קלה ולא קדושה חמורה אלא שיש לדחות ולומר דס"ל דכיון שאין משמש בה קדושה קלה רק בעת שמשמש הקדושה חמורה לא מקרי הורדה משום דמיבטל קדושה קלה לגבי קדושה חמורה והוי כאלו אין משמש רק קדושה תמורה אבל מהא דר"מ במשנה הנ"ל נראה ראיה נכונה. והנה בתשו' ח"צ סי' מ"ה כ' שזוכר שראה בספר חסידים שאם היתה יריעה כתובה בס"ת בכתיבה שאינה יפה ומצא אחר כך סופר אומן מצוה להחליף היריעה בנאה הימנה ע"ש ובאמת כ"ה בספר חסידים סי' תתע"ט וזה מפורש כנגד דברי המ"ב וביוחד נגד ד' המ"ב דסי' נ"ו ע"ש אלא שלכאורה דברי הס"ח תמוהים מאד דכיון דהס"ת עתה כשרה והוא בקדושת ס"ת איך התיר להסיר ממנה דף או יריעה דעתה אין בה רק קדושת חומש או יריעה והוא הורדה גמורה במעשה שאסור מה"ת. ועוד דהרי בברייתא הובא בש"ס שבועות די"א הובא בתשו' ח"צ שם קתני מצא אחרת נאה הימנה כו' שחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיון עולמית. והשתא התם דמן הדין מותר לפדותה דפרה קדשי בה"ב הוא וגם לב ביד כו' וע"ש בתוס' ואפ"ה בכה"ג כיון שנעשית בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין כמ"ש רש"י שם אף שמצא אחרת נאה הימנה. כ"ש בהך דס"ח דמה"ת אסור להוריד עכצ"ל דבהך דס"ח מיירי שעדיין לא תפר היריעה להס"ת או שלא נגמרה הס"ת בשלימות או שבעת שחיבר היריעה להסית נתנה עד"כ שכאשר יזדמן אח"כ סופר מובהק יחליפנה באחרת ע"ד שכתב הט"ז בסי' קנ"ד סק"ז לענין אה"ק והך דס"ח סי' תתע"ט אלעיל מזה סי' תתע"ח קא ע"ש ע"כ בנ"ד אף אי הוי ביהכ"נ של עכשיו יפה מביהכ"נ של ראובן אינם רשאין לבטל מלהתפלל בביהכ"נ של ראובן מכ"ש שכפי שכ' כ"ת הביהכ"נ של עכשיו שרוצים לבנות הוא עומדת במקום התורפה. שלישית שכיון שראובן נתן רוב הממון משלו לצורך בנין בית מקוה והוא מוחה שלא לשנות אסור לשנות בלי דעתו כמבואר בש"ע סי' קנ"ג סי"ד וע"ש במג"א סקל"ו ואף שכ' רמ"א דז' טובי העיר דינם כחבר עיר ע"כ היינו טובי העיר במא"ה כמ"ש במרדכי ואף שכ' בתשו' פנ"י דברובה סגי וא"כ ה"ה הכא אולי הרוב מסכימים מ"מ אי איכא חבר עיר ל"מ הסכמתם. וא"כ אם הישוב שלהם שייך לקהלתו א"כ כ"ת הוי חבר העיר ומ"מ כיון דודאי שייך הישוב לאיזה קהלה ודאי דהרב מסכים שיהיה בית מקוה כיון דכבר יש להם ביהכ"נ של ראובן שמכבר ובודאי נחוץ שיעשו להם בית טבילה במקומם והוא מצוה רבה שלא יצטרכו הנשים ליסע למק"א לטבול שיוכל להתהוות כמה מכשולת והקל שבכולם עיכוב טבילה בזמנה מכל הלין טעמי לראובן שומעין שאומר כהלכה ויפה דן ויפה הורה וכל המערער ע"ז ראוי לגעור בו בגערה ולכוף כאגמון ראשו עד ישמע לדברי חכמים ולרב הטירדא וחולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה