אור ברסלב

בית שלמה אורח חיים· רבי שלמה דרימר

תשובה י

תשובה ט

וע"ד השאלה הרביעית בנידון למד לתוך ך' או תגין לתוך ך' וכ"ת האריך בזה וכתב דבלמד לתוך ך' יש להחמיר יותר משום שהסופרים מקדימים ראש הויו ואח"כ מושכין הויו להכף וא"כ כבר נעשה ה' וכ"כ בס' קרבן נתנאל בגיטין ומש"ה כתב להקל בתגין משום שעושין קודם התג ואח"כ הראש עכת"ד והאריך בזה ולא ידעתי מקום לחלק בזה דאם נאמ' מקום להכשיר מחמת שדבוק לאות שלמטה אינו מפסיד צורת אות שלמעלה א"כ אף אם בראשית כתיבתו לא הוי דבוק כשנדבק אח"כ חתר האות שלמעלה להכשירו וגם מה לי אם התג יש לו ראש או לאו וכי אם עשה קו שוה ודק לרגל שמאל של ה' לא מקרי ה' אתמהה ובאמת שעיקר פיסול זה בנכנס אות לאות שלמעלה לא מצינו פסולו בגמ' בבלי וירושלמי וראיתי להמפרש בירושלמי מפ' הברייתא שבירושלמי בפ' היה קורא ובפ"ק דמגלה בעורב האותיות דאית תניי תני כשר ואית תניי תני פסול מ"ד כשר מלמטן מ"ד פסול מלמעלן ומפ' שם המפרש בירושלמי עד"ז שנכנס אות א' בתוך ריוח חבירו וע"ז מחלק בין למעלה ולמטה ואישתמטתי' דברי הרשב"א והסמ"ק שמפרשי לענין דיבוק אותיות אמנם הפוסקים החמירו הרבה בענין זה ואין לזוז מדבריהם ואעפ"כ נלע"ד לצדד להקל בשעת הדחק באם נכנס למד לתוך ך' סמוך לרגל ממש כאשר בא למראה עיני דהא בס' ברוך שאמר כתב דה"א צריך שיהיו ברגל נגד סוף הגג ובתשו' הרדב"ז ח"ד סי' פ"ב מבואר בענין רגל הקוף שאם הוא באמצע הגג אינה צורת הקוף כלל ע"ש וה"ה לרגל ההא רק שהמג"א כתב להקל בדיעבד בכה"ג אבל באם הרגל יהיו סמוך ממש לרגל הימין פשיטא דאין זה צורת הא כלל בפרט באם נכנס לתוך ך' והרמב"ם והטור ל"כ רק שצריך שלא תתבטל צורת האות לגמרי או שתדמה לאות אחרת הא לא"ה לא מיפסל וכאן פשיטא דלא דמי להא כלל בפרט אם השאלה בס"ת שנכנס למד בך' של שם אלקיך דבס"ת יש עוד קצת סניף להקל דעת הרמב"ם בתשו' שהובא בפוסקים ובב"י א"ח סי' קמ"ג ויו"ד סי' ער"ט ואם נכנס הלמד של תיבה אחרת אשר לא מן השם הוא לתוך הך' משם אלקיך באופן זה יש לגרור הלמד ולעקמה לצד אחר כי יש בזה עוד צירף דעת הסמ"ג שכיון שכבר נכתב האות כתיקונו אם כפל טפת דיו אח"כ וסירנה וכשר ולא הוי חק תוכת וה"ה בנ"ד ואף שאם עשה הא במקום ד' אף הסמ"ק מודה דא"י למחוק לרגלה של הא לתקנה לאות ד' שאני התם דכ' לאות הא בכוונת הא אבל בנ"ד שלא כתב הראש מהלמד רק לכוונת למד ולא לכוונת הא לך' שלמעלה כנפל דיו מעצמה דמי דבהא ס"ל לסמ"ק דאם מסירה לא הוי ח"ת כמ"ש בס' ג"פ סי' קכ"ה לחלק לדעת הסמ"ק בין הך דטפת דיו להך דהא במקום דלת ע"ש ואף דשאני בהך דטפת דיו די"ל דנפל מעצמו ובין הך דכ' הסופר מ"מ ל"ש ועוד דהא הסמ"ק למד דין טיפת דיו מהך דירושלמי דעירב אותיות מלמטן וכמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ב ומשמע דאף שהסופר עירבן כל שלא בכוונה כנפל מעצמו דמי ואף שכתב כ"ת דאין לחוש לדעת הסמ"ק אף להחמיר ומכח זה השיג עלי במ"ש שם ליישב דברי תשו' מנחם עזרי' סי' ל"ו וכתב שבס' ג"פ הביא דברי הסמ"ק וסיים בעצמו אבל המנהג כסה"ת וכל הפוסקים פ' דלא כסמ"ק וגם הטור לא הביא דבריו רק בהלכות תפלין ולא בגיטין עכת"ד וא"י מה הוא סח דמאי חילוק בין גיטין לסת"מ ואדרבה בהרבה דברים קיל בגיטין בענין כתיבה מכתיבת סת"ם ותמהני על כ"ת מרוע לא שם עיון לדברי הג"פ בסי' קכ"ה ס"ק ל"ב דאם אירע כן בגט שנפלה טפת דיו באות אחר שנגמרה והפסיד צורת האות והעביר משם הדיו דלדעת הסמ"ק והכל בו לא הוי ח"ת כו' אם נתגרשה בגט זה וקבלה קידושין מאחר דיש להחמיר לדונה כס' מגורשת להצריכה גט מזה ומזה כו' וגם נ"מ לעשות סניף מסברת הסמ"ק וסייעתו כגון שנדבקו האותיות עצמן עם יודין שלהן כגון האלף והפ' והצ' והש' מלבד מקום דיבוקן דאיכא פלוגתא דרבוותא אם צריך תיקון ואם אירע דיבוק זה אחר כתיבת האות כתקנה וגרר הדבק בלבד הוי כח"ת ויש לסמוך אסברת סמ"ק וסייעתו במקום עיגון ושעה"ד וכו' ע"כ וכ"כ שם עוד לצרף סברת הסמ"ק בענין דיבוק אותיות ע"ש הרי להיפך מדברי כ"ת. אמנם הנלע"ד אף אם אירע כן בס"ת שנכנס הלמד של שם הק' אלקי' להך' שלמעלה משם הק' אלקיך כל שנכנס סמוך לרגל הך' באופן שא"א לומר כלל דיהיה דומה כלל לאיזה תמונת הא יש לצדד להקל מבלי שיצטרך לגנוז וריעה מהני טעמי דלעיל רק באופן שצריך להראות לתינוק אם לא נשתנה צורת הך' דהיינו לכסות לו גוף הלמד ולא יראה רק ראשה יכיר שהוא צורת ך' כנלע"ד ועיין בש"ס ב"ב דקס"ג ובדרישה לח"מ סי' מ"ה.

תוכן העניינים

בית שלמה אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה