אור ברסלב
בית רידבז סימן מד

בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

סימן מד

סימן מג

מה שהשבתי לרב אחד. שלום וכו'.

מכתבו קבלתי וע"ד שנסתפק ידידי באחד שגנב מחבירו ע"פ איזה הוראת היתר של הבל ורעיון רוח סך מה וברח עם הסך הנ"ל בחפצו להרחיק נדוד והנגנב רדף אחריו והשיגו ועלה לו ע"ז הוצאות ובאו לדין ע"ד הוצאות אם מחויב הגנב להחזיר לו הוצאות או לא. והנה כתב ע"ז כ"ת נ"י ראי' לדין זה מהא דגרסינן במס' ב"ק דף צ"ח ע"א אמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור ופירש"י ז"ל ואי דבעי למיתב זוזא לבר אמוראי למישט ולמשקיל גרמא הוא וגרמא בנזקין פטור כו' וה"מ דאודי' אודויי אבל שקלי בידי' מגזל גזלי' השבה בעי מיעבד הרי חזינן בהדיא דגזלן אי גנב מחויב להשיב ליד הבעלים על הוצאותיו דהא הכא מיירי במים צלולין דלא חשיב אבוד, אמנם הקשה כ"ת נ"י ע"ז דהא מבואר לכאורה להיפוך במס' ב"ק דף ק"ג דגרסינן במתניתין הגוזל את חבירו ש"פ ונשבע לו יוליכנו אחריו ואפילו למדי וכ"ז דווקא בנשבע אבל באינו נשבע אינו מחויב להוליך אחריו למדי וכדאיתא בגמ' שם וכן נקטו הפוסקים ז"ל להלכה ורצה כ"ת לחלק דהא דקיי"ל דבאינו נשבע א"צ להוליך אחריו למדי מיירי שהנגזל עקר ממקומו לזאת, א"צ להוליך אחריו למדי כי הוא לא גרם זאת אבל כשהגזלן עקר ממקומו למקום אחר והנגזל יושב במקומו אז מחויב להוליך עד מקומו והק' כ"ת נ"י ע"ז במה דגרסינן שם בגמ' נשבע אין לא נשבע לא לימא מני מתניתין לא ר"ע ולא ר"ט דתניא גזל אחד מחמשה וא"י איזה מהן גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט ר"ע אומר אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילו לכל אחד ואחד וכו' אי ר"ע מאי אריא נשבע אפילו לא נשבע נמי דמחויב להשיב לידו עיי"ש והשתא מאי מקשינן דלא כר"ע דהא שפיר אתיא כר"ע והא דאינו מחויב להוליך אחריו למדי הוא משום דהנגזל גרם זאת שהלך למדי אבל בגזל מאחד מחמשה דהו"ל למידע להגזלן והוא לא ידע ע"כ מחויב להחזיר הגזילה ליד הנגזל, ע"כ דברי מעכת"ה נ"י. ונראה לפענ"ד להלכה דאין על הגזלן לסבול הוצאות דדוקא בנשבע אז צריך להוליך אחריו למדי אבל בלא נשבע א"צ להוליך למדי ול"ש בין שהנגזל הלך למדי ול"ש דכשגזלו במדי והלך הגזלן מרחוק דא"צ להוליך למדי דבמתניתין סתמא קתני דבנשבע צריך להוליכו למדי אבל בלא נשבע א"צ להוליכו למדי וכשם דבנשבע בין שגזלו במדי והלך הגזלן בין שהלך הנגזל למדי צריך להוליך אחריו כמו כן נמי באינו נשבע דא"צ להוליך אחריו למדי בין שגזלו במדי בין שהנגזל הלך למדי וע"כ פריך שפיר מר"ע דאי ר"ע אפילו לא נשבע צריך להוליך למדי ובמתניתין נקט סתמא דבלא נשבע א"צ להוליך למדי אפילו כשהלך הגזלן ולא מחלקינן כמו שמחלק כ"ת נ"י בין שהלך הגזלן או הלך הנגזל ז"א אלא אף שהלך הגזלן בלא נשבע א"צ להוליך אחריו והא דמוכח מדף צ"ח ע"א הנ"ל דבשקלי לידי' השבה מעליא בעי למיעבד גבי נפל לים הגדול שאני ההיא דזרק לים הגדול מן הא דיוליך למדי כי ע"פ המסקנא ניחא מאדד בדף ק"ד ע"א מסיק רבא שם לחלק בין הא דר"ע בין מתניתין דא"צ להוליך אחריו למדי וגרסינן שם אמר רבא שאני מתניתין דכיון דידע למאן גזלי' ואודי לי' כיון דאיפשר לאהדורי' ממונא למרי' הו"ל כמאן דאמר יהא לי בידיך הילכך נשבע אע"ג דקאמר לא יהי' לי בידיך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידי' הא לא אישתבע הוי גבי' פקדון עד דאתא ושקיל לי' ע"כ ופירש"י ז"ל אבל הכא במתניתין דידע למאן גזל ומודי לי' משעת הודאה דמזומן הוא להשיב הוי גבי' כפקדון וכו' עכ"ל והוא משום תקנת השבים כדגרסינן שם ר"א ב"ר צדוק אומר תקנה גדולה התקינו וכו' משלם לב"ד וכ"כ הסמ"ע ז"ל בחו"מ סי' שס"ז ס"ק ב' דהוא משום תקנת השבים דבנשבע משום כפרה צריך להוליך אחריו למדי או דיתן ביד ב"ד אבל בלא נשבע א"צ ליתן ליד ב"ד וכן איתא שם בסמ"ע ז"ל ס"ק ד' דהא דרבא הוא מפני תקנת השבים כיון דמזומן בידו להשיב הו"ל גבי' כמו פקדון כשומר דרבנן עשו אותו מפני תקנת השבים כמו פקדון כמו שכ' השט"מ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וז"ל דכיון דידע למאן גזלי' וקמודי ולא אשתבע מה הנאה יש לנגזל כשיתן ביד ב"ד הא כיון דא"ל יהא לי בידך דה"ל כפקדון בידו ע"כ כשומר דמפני תקנת השבים דניתן לב"ד כן נמי כשהיא בידו והחלוק שבין גזל אחד מחמשה דהתם כיון דלא ידע למאן גזל לא שייך למימר דהו"ל כפקדון בידיך דאימתי שייך למימר דהו"ל כפקדון בידיך וחשיב לי' כמאן דמונח בב"ד דווקא כשמזומן ביד הגזלן להחזיר לו הו"ל כמו יהא לי בידיך אבל כשאינו מזומן תחת ידו להחזיר לו דאינו יודע למי גזל לא שייך למימר דהו"ל כפקדון בידו דפקדון בידו לא שייך רק דאימתי שארצה אגבה מידיך אבל גזל אחד מחמשה דאינו יודע למי יחזור האיך שייך לאמר דלא איכפת לי' כשמונח בידו הגזל דהו"ל כמו שמונח בב"ד ז"א דהא כשמונח ת"י ב"ד הרשות בידו לגבות כ"ז שירצה משא"כ באינו יודע למי יחזור וכ"כ הרמ"ה ז"ל ומובא בשטמ"ק ז"ל שם ז"ל אבל גבי גזל אחד מחמשה דהתם לא ניחא לי' למארי גזילה דתיקום גזילה בידו דגזלן הילכך משלם גזילה לכל אחד ואחד כי היכי דתמטי גזילה לידא דנגזל עכ"ל עיי"ש א"כ לפ"ז שפיר ניחא דלעולם מתניתין דקתני דבנשבע יוליכנו אחריו למדי דמשמע דווקא נשבע הא לא נשבע לא אפילו כשגזלו במדי והלך הגזלן לדרכו נמי יפטור לפיכך מקשה שפיר מתניתין דלא כר"ע ולא קשה מהך סוגיא דדף צ"ח ע"א דשקלי' בידו השבה בעי מיעבד לידו ז"א דהא לפי המסקנא שפיר ניחא כיון דאיפשר לאהדורי ממונא למארי' הו"ל כמאן דאמר יהא לי בידיך ופירש"י ז"ל דמזומן הוא להשיב לב"ד הו"ל כמו פקדון בידו משום תקנת השבים כנ"ל והילכך דווקא כשמזומן ביד הגזלן הגזילה להחזיר לנגזל כל אימת שיבוא ויטול הילכך איכא משום תקנת השבים כמאן דא"ל יהא לי בידיך אבל היכי דאינו מזומן הגזילה תחת ידו דגזלן לא שייך למימר דהו"ל כפקדון בידיך דהא מוטל בים הגדול והאיך שייך למימר דהו"ל פקדון בידו כשהוא מונח בתוך ים הגדול הא אינו מזומן בידו להחזיר להנגזל ע"כ מחויב ליטול מים הגדול ולהיות מזומן ת"י ואז אינו מחויב לרדוף אחר הנגזל רק כשיבוא הנגזל אז יחזור לו והעיקר שצריך להיות מזומן בידו כשיבוא הנגזל יקח ע"כ אז הוי כפקדון בידו אבל כשאינו מזומן ת"י אז לא שייך לאמר דהוי כפקדון בידו וזהו ג"כ החילוק בין גזל אחד מחמשה כיון דאם יבוא הנגזל להגזלן לא יהי' מזומן ליקח הגזילה לא חשיב כפקדון ת"י וא"כ כשנפל לים הגדול כיון דאינו מזומן ביד הגזלן לא חשיב כפקדון בידו דנימא דניחא למארי גזילה דישאר בים הגדול ע"כ מחויב הגזלן להוציא מן הים הגדול כדי שיהא מזומן ת"י אבל כשהוא מזומן ת"י אז ניחא לי' למארי דגזילה שיהא ת"י כפקדון משום תקנת השבים כדאיתא בסמ"ע ז"ל עיי"ש וכבר כתב הקצוה"ח ז"ל סי' שס"ז דלא בעינן שיודה הגזלן וז"ל ונראה דאפילו אינו מודה כלל אלא שהוא בעצמו רוצה לצאת י"ש ולהחזיר הגזילה כיון דידע למאן גזלי' ומזומן להחזיר הו"ל כפקדון גבי' וא"צ כלל הודעה ומה שאמרו בגמ' כמ"ד יהי' לי בידיך היינו כמ"ד בפירוש יהי' לי בידיך ודאי א"צ להוליך כן בדינו זה שמזומן להחזיר עכ"ל וה"נ מבואר הדין בפשיטות דאינו מחויב להחזיר הוצאות כיון דמפני תקנת השבים אינו מחויב להוליך ויהא בידו ע"כ אינו מחויב הגזלן בעד הוצאות.

ומצאתי בנתיבות ז"ל בסי' רל"ב שפסק ג"כ הלכה כמו שכתבתי דכתב שם וז"ל אם חטף ראובן חפץ משמעון והוליכו למקום אחר דחייב ראובן להחזיר לו החפץ על הוצאותיו דמזיק בידים הוא וכו' וכו' ודוקא כשנתכוין לגזול לעצמו והוליכו למקום אחר א"צ להוליכו אחריו כשלא נשבע מטעם תקנת השבים כמ"ש בסמ"ע ז"ל סי' שס"ז ס"ק ב' ע"ש אבל מזיק בעלמא חייב וכו' עכ"ל הרי שפסק בהדיא כמו שכתבתי. ומה שכתב הרשב"א ז"ל במס' ב"ק דף צ"ח ע"א דהא דפריך ממעשר אע"ג דדמי לשקלי' בידי' כתב שם וז"ל וי"ל דלגבי גזל כי שקלי' בידו בעי לאהדורי למארי' ולא מצי למימר לי' לילך למדי שהנחתיו שם וטול ואע"ג דליתא במדי בעין וכו' עכ"ל כונתו דע"פ שורת הדין לא מצי למימר שילך למדי שהנחתיו שם וטול אך מפני תקנת השבים הוא כיון דמזומן בידו כנ"ל משא"כ בנפל לים הגדול אע"ג דאינו חשוב כאבוד מ"מ כיון דאינו מזומן בידו גם תקנת השבים ליכא ואוקמינן לי' אדינא אבל גבי מעשר דמצד הדין יכול לחלל אמעות שבמדי א"כ מאי איכפת לן שמונח בים הגדול כיון דמצד הדין יכול לחלל ומאי איכפת לן אמזומן ת"י וע"ז משני דהתם גבי מעשר נמי בעינן שיהא מצוי ת"י דכתיב וצרת הכסף בידיך שיהא מצוי ת"י וא"כ לפי הנ"ל נראה לפענ"ד דפטור להחזיר לו הוצאות. הנראה לפענ"ד כתבתי ידידו דו"ש:

סוף הספר

תוכן העניינים

בית רידבז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה