בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
סימן מ
ב"ה. היום כ"ב תמוז תרס"ו צפת עה"ק תובב"א. כבוד ידידי הרה"ח מלא תורה ויראה אית לי' דרתא ועביד תרעא לדרתא ומשתדל ולעי באורייתא כש"מ אפרים זלמן מרגליות נ"י.
מכ"ק הגיעני ע"ד הש"ס ירושלמי ואקוה שבע"ה אשיג עוד איזה שסי"ן ואשלח לירושלים עה"ק תובב"א ואז יקבל גם כ"ת נ"י. וע"ד אשר שאל כ"ת נ"י מדוע לא הביאו הפוסקים ז"ל הרב אלפס ורמב"ם והרא"ש זכר כולם לברכה עמודי ההוראה וכן הטוש"ע את הירושלמי דמס' סנהדרין פ"ג הא דר"א דגרסינן שם ספרים שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותם לחו"ל הא לא מצינו בבבלי להיפוך מזה
נראה לפענ"ד דפי' הירושלמי הוא שלא כדברי הפ"מ ז"ל ובעת הדפסת הש"ס עם פירושיי בעת הדפסת מס' סנהדרין לא הייתי אז במדינה ונשמטו כמה ענינים מפירושי, והנה הפ"מ ז"ל פירש ולא עוד אלא דר"א שבק ספרים כו' מפרש הפ"מ ז"ל מילתא אחריתי דאסיק בהאי עובדא ולא עוד זאת עשה ר"א אלא דגם זו שמענו מעובדא דידי' כו' ודוחק גדול הוא הפי' הזה דהול"ל ועוד מאי ולא עוד ובאמת תיבת ולא עוד הוא נמצא בירושלמי במס' נדרים פ' השותפין להוראת לאו דוקא כשהוא כך אלא אפילו בלא כך היה ג"כ הדין הזה, והנה בהירושלמי הזה דסנהדרין הנ"ל צ"ב מה דגרסינן ר"ח בר"ב בעי מר' יוסי מהו להוציא א"ל לעובדא את שאיל לי א"ל לא ובאיש לר"ז כו' צ"ב מדוע בכל התורה כולה לא מצינו כזאת וכמה פעמים שאיל ר"ח ב"ב מר"י הדין פלוני מהו ולא שאיל לי' אם לעובדא צריך או למיגמר אורייתא צריך אך במקום הזה שאל לי' לעובדא את שאיל לי. וע"כ נראה לפענ"ד פשוט וברור דה"פ דהירושלמי ר"כ דמך ושבק ירתו לר' יאשי' פי' דר' יאשי' היה בא"י וכהנא שבק לי' ירתו פי' דאורית לי' מחיים [עי' במהר"ם שיף ז"ל במס' ב"מ דף ל"ה ודף ט"ז] באופן המועיל והיורשין דכהנא היו בחו"ל ור' יאשי' היה בא"י ואורית לי' מחיים מה שהיה לו בא"י והקנה לו זאת לפני עדים כד"ת והיורשין רצו להוציא לידם לחו"ל וקיבל ר"א עדים דלא באפוי [לשון רבים הוא באפוי דלשון יחיד הוא באפי'] ר"ל דלא באפוי דהיורשין וזכי לר' יאשי' ומסיק הגמ' ולא עוד ר"ל דלא מיבעיא שאין היורשין יכולין להוציא מיד ר' יאשי' משום דזכה ע"י קבלת עדים אלא דשבק ספרים ר"ל דאורית לי' לר' יאשי' ספרים וכתב ר"א ירתוי לשון רבים] ר"ל להיורשין שבחו"ל ספרים שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותם לחו"ל כך כתב ר"א להיורשין שבחו"ל [ולא גרסינן כתב ר"א לר' יאשי'] ור"ל לא מיבעיא דאין אתם יכולין להוציא מיד ר' יאשי' משום דזכה ע"י הקבלת עדים אלא אפילו אם לא היה זכה ר' יאשי' אין אתם יכולין להוציאן לחו"ל הספרים [ולמוכרים בא"י לא היה אז ביד מי לקנות או שהספרים הללו היה ביד כולם] ולפ"ז האי פיסקא דר"א שכתב להיורשין הוא לרווחא דמילתא ולא שזהו עיקר יסודותיו אלא עיקר יסודותיו היה משום שזכה בהם ר' יאשי' אלא לרווחא דמילתא כתב כן ר"א להיורשין וכבר כתב הרשב"א ז"ל שהרב אלפס כתב כן לרווחא דמילתא אבל בנה יסודותיו על יסוד האחרת ואין למדין מזה ועיי' בשו"ת הרשב"א ז"ל בסי' של"ה בח"ג עיי"ש וכהנה רבות, והנה גרסינן במס' ב"ב דף ק"ל ע"ב גבי אין למדין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שאמרו כו' הלכה למעשה פי' הרשב"ם ז"ל שאם הרב אמר דרך לימוד אין תלמידיו למדין ממנו לעשות מעשה שמא אם היה יבוא לידו מעשה היה מדקדק יותר, אך בהלכות הפסוקין מהאמוראים כיון שכתבום רבינא ורב אשי סמכינן כו' דכולהו הוי הלכה למעשה עכ"ל ז"ל עיי"ש. והנה בהאי דר"א שכתב להיורשין לא נקבע למימרא בש"ס ירושלמי דתהא הלכה למעשה אלא המכתב שכתב להיורשין והוא בפירוש לא עשה מעשה עי"ז דלא היה צריך לזה דהא בלא"ה לא היו יכולין להוציאן לחו"ל משום דזכה בהן ר' יאשי' בא"י ע"י הקבלת עדים אך כתב להם לרווחא דמילתא ולא הוי הלכה למעשה כיון דלא על ידי זה עשה המעשה וע"כ לא נקבע אלא להלכה ולא למעשה ע"ז שאל רחב"ב מר"י מהו להוציא ע"ז השיב לו לעובדא את שאיל לי ר"ל הלא להלכה כבר נודע מהמכתב דר"א אלא אתה שאיל לעובדא א"ל לא וכיון דלא הוי לעובדא ע"כ לא השיב לו ולא דקדק בזה להלכה למעשה וע"כ לא נקבע המימרא הזאת בירושלמי הלכה למעשה ע"כ לא הביאו הרמב"ם והרב אלפס והרא"ש והטור והשו"ע זכר כולם לברכה דהא לא נקבע בירושלמי מימרא דר"א כמו כל המימרות של אמוראין דכולהו הוי הלכה למעשה אלא נקבע המכתב של ר"א דהוא מפורש בהדיא שלא היה על מעשה כי למעשה לא הי' צריך לזה וגם ר"י לא השיב לרחב"ב הלכה למעשה ע"כ לא הביאו הירושלמי הזה כל הפוסקים ז"ל, והוא פשוט מאד. ובס' פאת השולחן ז"ל כתב דהעיטור באות ק' מביא הירושלמי הזה ועיינתי בבעה"ט ז"ל ולא מצאתי שמביא לפסוק כהירושלמי הזה אלא מביא האי דר"א לענין קבלת עדים ומסיים כל המימרא מאליו, ושם באות ק' עוסק אך בענין קבלת עדים ולא שייך לזה הענין כלל.
ועוד נראה לפענ"ד דאפילו אם הירושלמי הזה היה להלכה למעשה מ"מ לא הביאו כל הפוסקים ז"ל משום דלא שייך בזה"ז דכל עיקר הטעם מספרים שזכתה א"י הוא כההיא דגרסינן במס' ב"מ דף כ"ט ע"ב מצא ספרים קורא בהם אחת לשלשים יום ואם א"י לקרות גוללן ובגמ' שם אמר שמואל המוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר מתיב רבינא מצא ספרים קורא בהם אחת לשלשים יום ואם א"י לקרות גוללן גוללן אין שם דמיהם ומניחן לא אמר אביי תפילין בי ברחבו משכח שכיחי ספרים לא שכיחי ע"כ ובמס' ב"ב דף צ' ע"ב גרסינן ת"ר אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהם חיי נפש, ושם דף צ"א ע"א ת"ר אין משתכרין בא"י בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אמרו עליו על ראב"ע שהי' משתכר ביין ושמן ביין ס"ל כר"י בשמן באתרי' דראב"ע שכיחי מישחא עכ"ל, ולפ"ז י"ל דטעם הירושלמי בדין ספרים שזכתה בהם א"י אין מוציאין אותן לחו"ל מפני שספרים לא שכיחי כההיא דב"מ דף כ"ט הנ"ל וע"כ בזה"ז דבע"ה שכיחי טובא ספרים לקנות בכ"מ כמו תפילין בי ברחבו דמשכח שכיחי ע"כ מותר כמו שמן באתרי' דשכיחי ומזמן ר' שמואל הנגיד ז"ל בזמן הגאונים ז"ל שקודם הרמב"ם ז"ל היו ספרים שכיחי ע"כ לא פסקו הרמב"ם ז"ל והרב אלפס ז"ל והרא"ש ז"ל וטוש"ע ז"ל, ואין להק' א"כ האיך פסקו ההיא דמס' ב"מ גבי מצא ספרים כההיא מתניתין דקורא וכו' וגוללן ומדייק מזה בגמ' גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא משום דספרים לא שכיחי והא בזה"ז שכיחי ספרים ז"א דהא הרמב"ם ז"ל והטור והשו"ע כתבו הדין דספרים והדין דתפילין וגבי תפילין כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל מצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר אם ירצה שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה ואינן עשוין אלא למצותן בלבד עכ"ל ז"ל וכתב הסמ"ע ז"ל בשו"ע חו"מ סי' רס"ז דמשמע מזה הא שאר דברים אף שמצוין לקנותו מ"מ חביב לאדם דבר שרגיל בו משא"כ תפילין דאין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו אם גם הם בחזקת כשרות עכ"ל ז"ל לפ"ז בספרים אף שהוי ג"כ מצוה מ"מ חביב לאדם הספר שרגיל בו כידוע א"כ ספרים בין כך ובין כך בין שכיחי לקנות בין לא שכיחי לקנות אסור דהא אינן כמו תפילין דעשוין לצאת בהם אבל להש"כ ז"ל דמפרש דתפילין אינן עשויות אלא למצותן בלבד ולא שום תשמיש אחר א"כ ניחא לאינש שימכרו ויעשו בהם מצוה משא"כ בשאר דברים א"כ לפ"ז לכאורה גבי ספרים ג"כ כה"ג דכיון דשכיחי ניחא לאינש שימכרו ויעשו בהן מצוה א"כ לפ"ז בזה"ז דשכיחי ספרים א"כ הרי הם כתפילין ולמה פסק הרמב"ם ז"ל וטוש"ע כסתמא א דמתניתין גבי מצא ספרים ולא כתבו שם דמיהן ומניחן כמו גבי תפילין ז"א דדוקא במתניתין דייק הגמ' גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא משום דהמשנה לא כתב כלל הדין דשם דמיהן ומניחן אם רוצה ע"כ אך שמואל קאמר זאת בגמ' ע"כ קפריך על מתניתין למה לא נקט הדין דשם דמיהן ומניחן אם רוצה ע"כ משני משום דספרים לא שכיחי משא"כ להרמב"ם ז"ל דכתב דין דספרים ודין דתפילין ביחד א"כ לא נוכל לדייק דגוללן אין שם דמיהן ומניחן לא ז"א דתני תפילין שם דמיהן ומניחן אם ירצה שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה וממילא ה"ה גבי ספרים אם מצוין לקנות והא דתני ספרים בפ"ע הוא לאשמעינן הדינים דאיתא בספרים שלא שייכו בתפילין כגון לקרות כל שלשים יום וגוללן אבל לא נדייק מזה גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא ז"א דהא תני גבי תפילין אם ירצה שם דמיהן וה"ה גבי ספרים, אולם קשה על הסמ"ע ז"ל דלפי פירושו קשה פי' הגמ' מאי דקמותיב גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא ומשני תפילין בי ברחבו משכח שכיחי ספרים לא שכיחי והא אפילו אי שכיחי ספרים אסור לשום דמיהן ולהניחן מפני שחביב לאדם דבר הרגיל בו כנ"ל אבל ז"א דהגמ' פריך מדיוק ל' המשנה, מדנקיט לישנא סתמא ספרים וס"ת נמי בכלל א"כ הוי דמי לתפילין כיון דהוי ס"ת בחזקת כשרות ואינו עשוי אלא למצותו, וא"כ שפיר מקשה מהא כיון דנקט סתמא משמע אפילו אם הס"ת אינו עשוי אלא לצאת בהם והוי דומיא דתפילין דאין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו לפיכך משני דספרים לא שכיחי וממילא בזה"ז דשכיחי הוי כמו תפילין, ונקט תפילין וה"ה לספרים, ונפ"מ לדינא בין הש"ך והסמ"ע ז"ל בשאר ספרים דשכיחי בזה"ז לענין אם שם דמיהן ומניחן אם רוצה דלהש"ך ז"ל כיון דאינו אלא למצות לימוד ניחא לאדם שימכרו ויעשו בהם מצוה, משא"כ להסמ"ע ז"ל כיון דאינו עשוי אך על לצאת בו בלבד כמו תפילין חביב לאדם דבר שרגיל בו. וכ"ז לענין אבידה לשום דמיהן ולהניחן שקלינן וטרינן ועלה בידינו חילוק בין הש"ך והסמ"ע ז"ל משא"כ לנ"ד להוציאן מארץ לחו"ל כיון דשכיחי לכו"ע מותר להוציאן לחו"ל, וד' יאיר עינינו בתורתו אמן. דברי ידידו מכבדו.