בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
סימן לט
ב"ה. היום ער"ח מנחם אב תרס"ו לפ"ק
כבוד אהובי וידידי הרב הגדול החריף ובקי יא"מ כש"מ משה נ"י קליער מעה"ק טבריא תובב"א.
מכ"ק הגיעני והייתי טרוד בענינים אחרים כן אני כן ידידינו הרב ר' נחום אתרוג נ"י והמכתב היה בידו והיה טרוד עד הנה והיום קבלתי מכתב כ"ת נ"י מידו, ועיינתי בו.
וז"ל שאלתי בסביבות עה"ק טבריא תובב"א נמצא שטח אדמה ככר גדול אשר כבר עמד למקנה לחברת יק"א ויען כי עוד לא נתישבו על האדמה הזאת איכרים יהודים מסרוה לעכו"ם בקבלנות שהגוים נותנים תבואה לזרוע וכל העבודה וההוצאה על הגוים וחברת יק"א לוקחים מכל מה שתוציא האדמה חלק חמישית גם זה החלק החמשית מכרו לגוי אחר עוד קודם שנזרעו השדות ועכשיו נשאלתי על התבואה הגדילה בשדות ההם אם חייבים בתרו"מ והדבר נחוץ לידע כי יום יום יביאו העירה תבואה משדות האלו
וכתב כ"ת נ"י על זה דאיתא ביור"ד סי' של"א ס' קכ"ד הנותן שדהו בקבלה לנכרי כו' אע"פ שלא באו לעונת המעשרות צריך ליעשר על ידם וזה הוא ממש נדון דידן אך בש"כ ז"ל שם ס"ק קמ"א כתב הנותן שדהו זרועה לעכו"ם הוסיף תיבת זרועה ויש לעיין אם בדוקא נקט הש"כ ז"ל זרועה וא"כ בנ"ד שנתנם לגוי בקבלנות טרם שנזרעו פטורין או לאו דוקא דלכאורה אין נפ"מ בזה בין שמסרם לנכרי בקבלנות כשהיא זרועה מקודם שהגיעו לעונת המעשרות בין שמסר קודם שנזרעו וחוקר כ"ת נ"י הטעם בזה, ומתפשט והולך להביא ממרחק לחמו, וכתב שמצא בס' חסדי דוד פי' התוספתא הטעם בזה ומפלפל כ"ת נ"י מפני מה קנסו או משום דמפקיע מן המעשרות א"כ במוכר פירות לנכרי קודם שהגיע לעונת המעשרות יתחייב ג"כ ועוד מקשה לפי דקי"ל אין קנין לנכרי כו' לא חשיב מפקיע מן המעשר ע"פ התוס' ז"ל במס' ע"ז דף כ"א ע"א וכתב שפלפל בזה עם חכמי הספרדים וגם בהם לא מצאתי מי להגיד לי כן תוכן מכתבו:
ידידי לפלא בעיני למה לו לפלפל ממרחק ולהביא כמה גמ' ותוס' ז"ל והמציאה שמצא בס' חסדי דוד ולא עיין בדוכתי' בהירושלמי שבמס' דמאי פ"ו הלא יש כבר תי' כ"ת נ"י בש"ס ירושלמי ושם יעיין וידע את מה שלפניו.
גרסינן בפ"ו במס' דמאי המקבל שדה מן ישראל מן העכו"ם ומן הכותי יחלק לפניהם, החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו, החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ובירושלמי אמרינן קנסו חכמים בחוכר מן הגוי כדי שימכור לישראל וגרסינן בירושלמי עד כדין נכרי כותי נשמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לעכו"ם ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות אע"פ שלא באו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידם הנותן לע"ה כו' [וכן הוא בתוספתא פ"ז מעשרות עיי"ש וכן גי' הרמב"ם ז"ל] פי' על הא דתנינן במתניתין החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ע"ז שאל הא ברישא דמתניתין גרסינן המקבל שדה מן ישראל מן הנכרי ומן הכותי חולק לפניהם ובמציעתא גרסינן החוכר שדה מישראל ובסיפא גרסינן החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו ואילו כותי לא קתני מהו דיני' דכותי עד שלא עשאום כעכו"ם [עיין בירושלמי מס' שקלים פ"א ובחידושי הרי"ח ז"ל על משניות] אם בכותי שייך ג"כ הדין הזה דקנסו חכמים לחוכר כדי שימנעו לחכור ממנו ותשאר בורה ביד הכותי וימכרנה לישראל או לא דדוקא עכו"ם מצוה להוציא א"י מתחת ידו משא"כ כותי דאף למכור לכותי בא"י ג"כ שרי או לא דכותי אפילו קודם שעשאום כעכו"ם גמורים ג"כ מצוה להוציא קרקע דא"י מידו, ע"ז קאמר נישמעיני' מן הדא, הנותן שדהו בקבלנות לעכו"ם ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות אע"פ שנתנו לו קודם שהגיעו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו משהגיע לעונת המעשרות והטעם בזה משום דלמי שאינו נאמן על המעשרות עובר משום לפ"ע ונכרי אע"פ שאינו מצווה קנסו אותו חכמים שלא יתן לו בקבלנות דדמי לשוכר וגזרו בשכירות שדות משום מכירה, וכותי נמי הוא ע"כ מטעם זה דנכרי דל"ל מטעם חשוד ז"א דהא כותי הוא דומה לע"ה כדאיתא בתוס' ז"ל במס' עירובין דיש מעשרין ויש שאינן מעשרין ועיי' ברמב"ם ז"ל פ"ה מס' דמאי משנה ט' עיי"ש ואילו גבי ע"ה מסיים בסיפא דהך תוספתא הנ"ל לע"ה עד שלא הגיעו לעונת המעשרות א"צ לעשר על ידו משהגיע לעונת המעשרות צריך לעשר על ידו אלא ע"כ דכותי הוא לענין למכור לו קרקע בא"י הוא דומה לנכרי ושכירות אסרו רבנן גזירה משום מכירה [וז"פ הפי' הזה וכ"ת נ"י מצא מציאה בס' חסדי דוד דהתוספתא הוא משום קנס וחקר בטעמא אי משום מפקיע מן המעשרות הא למ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י לא שייך מפקיע ע"פ התוס' ז"ל במס' ע"ז דף כ"א, ובאמת בדברינו פשוט הוא בירושלמי בדוכתי'] וע"ז שאל הגמ' עד כדין במקום שישראל מצוין מקום שאין ישראל מצוין ר"ל אם במקום שאין ישראל מצוין נמי אסרו רבנן שכירות משום מכירה או לא כיון דאין ישראל מצוין לא אסרו רבנן שכירות, והא דלא מיבעיא לן בכל איסור דרבנן אם גזרו במקום הפסד או לא ופשיטא לן דלא מהני הפסד למשרי איסורי דרבנן ז"א דשאני הכא כיון דהוי בזה ישוב דא"י דאם לא ישכור השדה לעכו"ם יבור השדה וע"כ מיבעיא לן דשמא משום ישוב א"י לא גזרו רבנן, ואין לאמר דמאי נפ"מ הא אפילו אם ישכור לעכו"ם נמי לא הוי ישוב דא"י דהא העכו"ם יושב בה ז"א דאם יושב העכו"ם בהשדה בשכירות לא שייך בזה ישוב דא"י ותדע דהכי הוא דאל"כ למה אמרינן בכל הסוגיא במס' ע"ז דף כ"א דבשכירות שדה אסרו רבנן משום גזירה דמכירה, הא בלא"ה אסור להשכיר משום ישוב א"י נימא דמשום ישוב א"י אסרו רבנן להשכיר לעכו"ם ועוד מ"ט לא אסרו בשכירות בתים משום דלית בהו תרתי, הא בלא"ה אסור משום ישוב דא"י או דלא שייך בשכירות לזמן ישוב דא"י ע"כ מבעיא לן איפשר דכיון דאין ישראל מצוין ותהיה השדה בורה ע"כ משום ישוב דא"י לא גזרו רבנן ע"ז מביא הגמ' פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל דר' יוחנן ס"ל דיבור ואל ישכור לעכו"ם וריב"ל ס"ל דמוטב לשכור לעכו"ם ואל יבור והא דס"ל לר' יוחנן דיבור ואל ישכור לעכו"ם משום דר' יוחנן בירושלמי ס"ל דהא דאסרו שדות להשכיר ולא בתים הוא לאו משום דבשדות דאיכא תרתי גזרו רבנן משום מכירה ז"א אלא דעיקר מה שאסרה התורה ליתן להם חניה בארץ הוא דאסור מה"ת להנות לנכרי מברכת פירות הארץ ודוקא בשדה משום שמצוי להתברך מתוכה כדאיתא בירושלמי במס' ע"ז ה"ט שדה מצוי להתברך מתוכה וכפי' הפ"מ ז"ל דלא אסרה התורה אלא חניה בשדה שהברכה מצויה מתוכה שאוכל פירותיה עכ"ל ז"ל ולשיטת הירושלמי האיסור בבתים במכירה משום כשתפול תהיה שדה כיון שמכר לו עם הקרקע ובשדות אף השכירה מדאורייתא דבשכירות, שייך ג"כ חניה בקרקע וא"כ לפ"ז כיון דלהבבלי אין איסור מה"ת בשכירות אלא גזירה משום מכירה ובשכירות ליכא משום ישוב א"י אלא אך גזירה משום מכירה דהוי איסור דאורייתא וכיון דקי"ל במס' גיטין ובמס' ב"ק דהתירו איסור דרבנן דשבות משום ישוב א"י [אבל משום מצוה אחרת לא מתירין אלא אך בישוב א"י לדעת כמה מרבוותא ז"ל עיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק ובמס' גיטין שם] וא"כ לפ"ז הלכה כריב"ל דבמקום שאין ישראל מצוין מותר להשכיר לנכרי דלא תבור א"י ומה שמשכיר לעכו"ם בשכירות לבד לא הוי סתירה לישוב הארץ א"כ ע"כ דמקום שאין ישראל מצוין מותר להשכיר כדי שלא תבור א"י ומה שלא פסק הרמב"ם ז"ל בה' עכו"ם דבמקום שאין ישראל מצוין מותר להשכיר שדות לעכו"ם משום ישוב א"י משום דסמך על הא דכבר פסק כותבין אונו אפילו בשבת משום ישוב א"י לא גזרו רבנן ממילא ה"נ משום ישוב א"י לא גזרו רבנן שכירות אטו מכירה ואם נתן שדהו לעכו"ם בקבלנות אם נקנוס אותו שיעשר על ידו נמצא שתבור א"י דהא כמו בהמקבל שדהו מישראל חולק לפניו כתב הרא"ש ז"ל דאיתא בירושלמי דהוא תקנה כדי שלא תבור א"י ומן הדין היה צריך לעשר משום דכתיב תבואת זרעך עיי' בפי' הרא"ש ז"ל [והוא מדרבנן דנראה כמו שאינו מעשר את תבואת הזריעה ומתורץ קושית ספר המשנה ראשונה על המשניות] א"נ דגם בקבלנות דמי ג"כ קצת כמו מפורע חובו מטבל ופורע בחלקו של כהן עיי' בתוס' רע"א ז"ל דבחוכר דמי יותר לפריעת חוב מהטבל עיי"ש דמשמע דאף בקבלנות דמי ג"כ קצת כפורע חובו מן הטבל מ"מ משום ישוב א"י א"צ לעשר משום דאם יצטרך לעשר על חלק שאינו שלו ימנע לקבל משום שאינו כדאי לפניו ותבור א"י א"כ לפ"ז כמו כן באם יצטרך הבע"ב לעשר על חלק המקבל אין כדאי לפניו ולא ימסור להמקבל ותבור א"י ממילא א"צ לעשר על ידו וכן מסיק הירושלמי מפורש הא לעשר אין מעשרין על ידו הרי עלה בידינו הקדמה אחת.
ואיתא בתוספתא בפ"ז דדמאי מובא בירושלמי ישראל שקיבל מחבירו שדה לקצור שיבלין כרמו לבצור בענבים זיתיו למסוק בזיתים נותן לו כמות שהן שדהו לקצור בחיטים כרמו לבצור ביין זיתיו למסוק בשמן מעשר ונותן לו ומ"ש רישא ומ"ש סיפא דל"ל דרישא משום שבלין וזיתים וענבים הוי דבר שלא נגמרה מלאכתו ז"א דהא לא פסיקא לי' דבזיתים וענבים שבדעתו להניחן כמו שהן הוי חשוב נגמר מלאכתו וע"כ זה פי' הנפ"מ להרישא מהסיפא הוא כך דברישא מקבל שדה שאינו זרוע וכרם אינו זרוע וזיתים אינן זרועין והוא קיבל לזרוע וימסור לו שיבלין ויעבוד עבודת הכרם ויעשה ענבים ויעבוד עבודת האילנות ויעשו זיתים וימסור לו סלי זיתים נותן לו כמ"ש אך יתרום לבד לפי שאי אפשר לגורן שתיעקר בלא ת"ג [וכן במתניתין דידן דהמקבל שדה מישראל ג"כ תורם כדאיתא בחידושי מהרי"ח זי"ע בפי' המשניות דפוס ווילנא] ובסיפא מקבל עליו שדה זרוע ונעשתה עבודת הכרם ועבודת אילנות וקיבל עליו להעמיד לו חיטים ויין ושמן מעשר ונותן לו ע"ז פריך הירושלמי מ"ש רישא ומ"ש סיפא ופריך איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר מ"ש עד שלא נזרע ומ"ש משנזרע וע"ז משני ר"ח תקנו במקבל שלא תבור א"י ר"ל דכל עיקר שתקנו במקבל שלא יעשר הוא משום ישוב א"י שלא תבור א"י [ומזה למד הרא"ש ז"ל דהטעם דמתניתין הוא במקבל מישראל הוא משום תקנה על ישוב א"י דהא הכא מיירי בישראל שקבל מחבירו ישראל] ברם הכא זרוע הוא פי' כיון שכבר הוא זרוע ולא תבור ע"כ בטל טעם התקנה וע"כ מעשר אבל קודם זריעה חיישינן שלא תבור א"י וא"צ לעשר, דהא לא יטרח הישראל הבעה"ב לזרע השדה בלא מקבל ולחרוש ולהוציא גרעיני תבואה ותבור הארץ אבל כשכבר נזרע לא יניח להתבואה ויקצור ולא הוי שום חשש על ישוב א"י.
וע"כ לפ"ז נכון פסק דהש"כ ז"ל דהא השו"ע כתב הדינים דבזה"ז ובזה"ז בעו"ה אין מצוין ישראל בא"י לקבל בקבלנות ובפרט בזמן הש"כ והשו"ע והאיך פסק השו"ע דישראל מעשר את חלק העכו"ם הא אין כדאי לבעה"ב למסור להמקבל על אופן זה ותבור א"י וכיון שאין ישראל מצוין אין אסור למסור לנכרי בקבלנות ושכירות דהא הלכה כריב"ל ולמה צריך לעשר ע"כ מיירי שהשדה כבר זרוע דבזה לא שייך שלא תבור א"י כיון דכבר זרוע הוא לא יניחנו הבע"ב כך תבואה על השדה ושפיר נכון פסק הש"כ ז"ל וע"פ מה שבארנו בע"ה כך הוא הלכה למעשה ואפילו אם הש"כ ז"ל לא כיון לזה משום דברינו אלה מ"מ כיון ברוח קדשו לפסק הלכה כמו שכ' התומים ז"ל על הש"כ ז"ל אפילו אם לא כיון לזה מ"מ כיון ברוח קדשו
היוצא מזה להלכה ולמעשה במקום שנמצאים יהודים אכרים שקבלו בקבלנות ומסר לנכרים אפילו קודם שנזרע חייבין בתרו"מ ובמקום שאין נמצאין יהודים אכרים לקבל בקבלנות אם מסר לנכרים קודם שנזרעו פטורין מתרו"מ אבל אם מסר לאחר שנזרע חייבין בתרו"מ כן נראה לפענ"ד הלכה למעשה. וד' יאיר עינינו בתורתו ולא נכשל בדבר הלכה אמן.