בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
סימן כט
הערה אחת מבני הרב החריף ובקי ירא שמים מצוין כמי"ב כש"מ אהרן יצחק נ"י מאנטווערפין.
בספרך מגדל דוד מערכה א' הוכחת דלר"ש אליבא דר' יהודא הוי שריפת תרומה טמאה מדרבנן משום דלכאורה לשיטת הסוברים דשת"ט הוא מדאורייתא, קשה אמאי קי"ל בכל הש"ס דתלוי' דהוא ספק ת"ט לא אוכלין ולא שורפין, כיון דודאי טמאה הוא מ"ע דאורייתא לשרף א"כ בספק טמאה הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא, אך הדבר פשוט משום דיש כאן ספק מתנגד, דאם התרומה אינה טמאה אסור לשורפה באיסור עשה דמשמרת תרומותי, וא"כ הוי ספק השקול דלמא היא טמאה ומחויב לשורפה, ודלמא היא טהורה ואסור לשורפה ושב וא"ת עדיף, אבל לר"ש אליבא דר"י דסובר בפסחים כ' ע"ב דסת"ט מותר לטמאה ולשורפה ואינו מוזהר עליה בעשה דמשמרת תרומותי והפירוש דלא אוכלין ולא שורפין דאיתא בכל הש"ס כתבו שם התוס' דלדידיה הכונה דלא מחויב לשורפה אבל מותר לשורפה, א"כ לר"ש יקשה כנ"ל אמאי בספק ת"ט אינו מחויב לשורפה הלא ספק דאורייתא לחומרא ודלמא טמאה ומחויב לשורפה מדאורייתא, ואין לתרץ כנ"ל משום דדילמא טהורה ואסורה לשורפה באסור עשה, דהא ר"ש אליבא דר"י סובר דאין בספק ת"ט העשה דמשמרת תרומותי, אלא ודאי דלדידיה שריפת תרומה טמאה היא מדרבנן, ויש להעיר על ראי' זאת דאמאי לא נימא דלעולם דשריפת ת"ט היא מן התורה אך בספק ת"ט לר"ש כמו שהוא סובר דנסתלקה העשה דמשמרת תרומותי ומותר לשורפה, כן לא נתחייבה בהעשה דשריפת ת"ט, דהא אידי ואידי עשה הוא וכמו דאין בזה העשה דמשמרת תרומותי כן אין בזה העשה דשריפת ת"ט, ולכאורה יש להסביר זאת עוד יותר, דהלא יותר ראוי לאמר דלא תסתלק מזה התרומה העשה דמשמרת תרומותי דהא מוטל על התרומה עד שנולד לה ספק טומאה מזה שנאמר דתתחייב בעשה חדשה דשריפת תרומה טמאה דלא היתה מוטלת על התרומה קודם שנולד הספק, וכיון דלר"ש מסתלק מן ת"ט העשה דמשמרת תרומותי מכש"כ שלא תתחייב בעשה חדשה דשריפת ת"ט, ולעולם שריפת ת"ט ודאית הוי מדאורייתא גם לר"ש, וכדי שלא יקשה באמת לר"ש אמאי לא אמרינן בזה ספק דאורייתא לחומרא, וביותר לפי השיטות דבעשה לכ"ע דאורייתא לחומרא, יש לכאורה לחלק ולאמר דבעשה שהיא חובת גברא, כמו סוכה לולב שופר תפילין וכדומה, דהעשה הוא אקרקפתא דגברא הספק בהם לחומרא, אבל שריפת קדשים יש לכאורה לאמר דהיא חובת חפצא, כלומר דהתורה אמרה דקדשים טמאים ישרפו וכמו שכתבו האחרונים לענין מצות עשה דאכילת קדשים, דהמצוה היא שהקרבן יִתְאֲכֵל, ולכן בלחם הפנים אף אם לא שהי' מגיע לכל אחד כזית קימו המצוה דאכילת קדשים משום דהוה חיובא דקדשים שיתאכלו בין הכהנים וכיון שנתאכלו נתקיים המצוה, וכמו בקדשים טהורים, כמו כן בקדשים טמאים התורה אמרה שיתאכלו בשריפה והוי חיובא דקדשים, וכיון דהוי חובת חפצא החפץ לא נתחייב בזה העשה רק אם הוא בתכלית הכשרו, אבל אם הוא ספק למשל ספק ת"ט אין על התרומה החיוב להשמר מצד העשה דמשמרת תרומותי, ואין עלי' גם החיוב להשרף מצד עשה דשרפת קדשים.