בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
סימן כח
מה שהשבתי לק"ק טאראנטא במדינת קענעדא.
ב"ה. היום ז' מ"ח תרס"ז לפ"ק פה עה"ק צפת תובב"א.
ע"ד התקנות שנתיסדו בעיר הזאת שנתקבצו מכל המפלגות ועשו איסור בכל תו"ע ע"פ התורה הק' ובהסכם כולם מעניני השו"ב והעמידו על בסיס נכון הכשרות מהבשר עם כמה תקנות קבועות גדולות והגונות ותקנה אחד מהתקנות שאסור לאכול הבשר מהשובי"ם שלא ברשות הרב ובע"ב ונבחרו ע"ז בע"ב שבאו עה"ח ומפורש הותנו שאין רשות לשום אדם יחידי או חברה קטנה או גדולה לקבל לעצמם שו"ב אלא השובי"ם הללו הנפרטים בשמותיהן, ועתה קמו אנשים ועשו חברה חדשה וקבלו שני שובי"ם חדשים וגם רב. והשאלה ע"ד האסור אכילת בשר מהשובי"ם שלא ברשות הרב ובעה"ב.
תשובה. על החברה שקבלו להם שובי"ם חדשים בודאי הדבר הזה נעשה באיסור אבל אם חל האיסור של אכילת בשר (שלא ברשות הרב ובע"ב) אינו מבואר בהתנאי הזה אך מבואר בהתנאי שאסור בחתיכה דאיסורא אכילת הבשר שנשחט מהשובי"ם שלא ברשות הרב ובעה"ב בזה יש לדון בנ"ד כיון דבשעת הקבלה היה בהקהלה אך רב אחד מעדת גאליציא ולעדת בני רוסיא לא היה לפי שעה רב ורב חדש מעולם לא היה וכיון שקבלו כעת רב חדש ושוב אינו הרב שלהם נמצא דא"צ השתא רשות מהרב שהיה אז לבד בהעיר ואולי כיון שכתב הרב סתם ואז היה הכונה על הרב הזה אפילו השתא שיש להם רב חדש ואינו הרב שלהם מ"מ צריך רשותו של הרב הזה, ולכאורה יש לה"ר מהא דגרסינן במתניתין ר"פ הנושא במס' כתובות דף ק"א ע"ב הנושא את האשה ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים וכו' הפקחין היו כותבין שאזון את בתך חמש שנים כ"ז שאת עמי ע"כ אם נתגרשה פטור מהמזונות אבל לא הפקחין שהיו כותבים סתם חייב לזונה אע"פ שנתגרשה אשתו וה"נ כיון שכתב הרב סתם והיתה אז הכונה עליו אע"פ שנתגרש אח"כ הרב מאתם וקבלו רב אחר מ"מ צריך רשותו של הרב הזה ועיין בחו"מ סי' ס' בט"ז ז"ל שלמד ג"כ מהמשנה הזאת כשנתחייב לזון את בתו וחתנו איזה שנים ומתה בתו חייב לזון אותו ועיי"ש בהגהות מהחכ"צ זצ"ל דמפלפל עמו בזה בענינא דאומדנא דמוכח והסכים עמו להלכה, אבל בנ"ד באמת לא דמי כלל להתם דהתם כיון דלא אתני עמה כ"ז שאת עמי אמרינן דנשתעבד על כל אופנים דמאי חזית דאזיל בתר דידי' תיזול בתר דידה שמא לא היתה מתרצה לינשא לו באופן אחר ע"כ היה לו להתנות עמה שכונתו דוקא כ"ז שהוא עמה ושמא לא היתה מתרצה באופן כ"ז שאת עמו ומדלא אתני כמו הפקחין ע"כ דנשתעבד על כל אופנים. אבל בנ"ד שברצונם עשו על עצמם החתיכה דאיסורא אין לנו אך לאומד דעתם שבודאי כשנתגרש הרב הזה מאתם אז יהיה רשות הרב החדש, וכן איתא בתוס' ז"ל במס' כתובות דף מ"ז ע"ב ובמס' ב"ק דף ק"ו ע"ב עיי"ש דהוא ממש דברינו אלה
אבל יש לחקור בנ"ד כיון שכתבו בהתקנה רשות הרב ובע"ב והבע"ב הנקובים בהכתב שבאו על החתום שהיה בעת מעשה דעתם עליהם וכיון דנשחט בלא רשותם הרי החד"א במקומה והבשר אסור לפיהם, אך בזה יש לדון אם הכונה על שתיהן הרב והבע"ב ביחד או דסגי באחד מהן, ולכאורה הוא הדין המבואר ביור"ד סי' רכ"ח וסי' רט"ז בנשבע שלא ילוה כי אם ברשות ראובן ושמעון די ברשות אחד מהן והוא מתשו' הרשב"א ז"ל דפסק כר' יונתן דמשמע כל אחד בפני עצמו משום דרבא ס"ל כוותי' במס' ב"מ פ' השואל ועי' בביאור הגר"א ז"ל יור"ד סי' רכ"ח ס"ח, וכתב הרשב"א ז"ל דבל' בני אדם נמי אמרינן דתלי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן וקי"ל כר' יונתן וע"כ לפ"ז אף אנו נאמר כאן ג"כ דברשות הרב ובע"ב הוא על אחד מהם ולפ"ז די ברשות מהרב לחוד וברשות מהרב החדש שלהם לחוד סגי.
ולכאורה י"ל דאימתי אמרינן דברשות ראובן ושמעון סגי ברשות אחד מהן דווקא כשלא היה ראובן ושמעון לפניו ואמר שלא בפניהם ברשות ראובן ושמעון הכונה על אחד מהן משא"כ בנ"ד שעומדין לפניו ופורט שמותן כונתו על שתיהן בב"א, ולכאורה יש לה"ר לזה ממה דגרסינן במס' גיטין דף ס"ז ע"ב גבי אמר לעשרה כתבו גט לאשתי כו' כולכם כתבו כו' איבעיא להו מנה אותן מהו רב הונא אמר מנה אינו ככולכם ר' יוחנן משום ר"א דמן רומא אמר מנה ה"ה ככולכם אר"פ ולא פליגי הא דמנה כולהו והא דמנה מקצתייהו אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא פרש"י ז"ל מנה א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי מדלא מנינהו לכולהו הנך מנוי איכוין או דילמא כיון דלא אמר להו כולכם המנוין כתבו לא בעינן כולם, אמרי לה להאי גיסא מנה כולהון אכולהו קפיד מנה מקצתייהו לא קפיד אלא על המנוין השנים מהם מנוין חתמו למעוטי השאר שלא נמנו אתא ולא לכל הני מינוין מכוין שיחתמו כולם כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל מדעתו הראשונה ואפילו המנוין א"צ לחתום אלא מקצתן [והר"נ ז"ל כתב ויותר היה נראה לאמר דמנה מקצתייהו חזר בו לגמרי ולא קפיד כלל] ואמרי לה להאי גיסא מנה מקצתן גלי דעתי' דבהני קפיד וצריכין כולן המנוין לחתום מנה כולן כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם עכ"ל ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק בתרוייהו לחומרא. ועוד יותר דס"ל דבין מנה כולם או מקצתן ה"ה ככולכם וכולן צריכין לחתום ולא המנוין לבד, עיי' בב"י ז"ל סי' ק"כ הרי מוכח מכאן דמונה א' ב' ג' ד', כו' אמרינן דהוא כולם ביחד דוקא ולא איזה שנים מן המנוין בין מנה כולם או מקצתן, ואולי יש לחלק בין שפרט שמותן מעריסה כגון ראובן ושמעון בין שפרט להם במנין א' ב' ג' ד' ולהמציא הלכתא חדתא דבאמר לעשרה כתבו גט לאשתי ומנה את כל עשרה בשמותן אז אינו ככולכם אלא איזה שנים מהם וכשמונה כולם במספר א"ב אז הרי הוא ככולכם ולא על איזה שנים מן המנוין משום דעשה מנין עד עשרה ע"כ אמרינן דכונתו שלא יחסר ממנין עשרה אך שקשה להסברא הזאת דא"כ היל"ל כולכם ולמה מנה אותן א' ב' כו' עד שמנה כולם דהא באמת איכא דאמרי להאי גיסא כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר אותן בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם.
ואולי טוב יותר לחלק דהתם באמר לעשרה דכולם עומדין לפניו ומנה אותן כונתו על כולם משא"כ בההיא דהרשב"א ז"ל דאמר כי אם ברשות ראובן ושמעון והיו ראובן ושמעון שלא בפניו בזה אמרינן דמשמע כל אחד בפ"ע ולפ"ז בנ"ד כשעמדו כל הבע"ב בעת ההיא והרב עמהם וכשאמרו לפניהם הרב ובע"ב משמע דווקא על שתיהן ביחד. אך קשה מאד להמציא חילוקים הללו בסברות בעלמא ולהמציא חילוקים להלכה דאולי באמת אין נפ"מ בלשון ב"א בין אמר ראובן שמעון לוי ויהודא או א' ב' ג' ד' אם כונתו על ראובן או שמעון או לוי או יהודא או על ראובן ושמעון לוי יהודא בב"א וכן א' ב' ג' ד' אם כונתו על או א' או ב' או ג' או ד' או על א' ב' ג' ד' ביחד ואין נפ"מ בין שהם לפניו או לא, ובאמת גבי גט שאני דהקפדת הגט אינו ככל הקפדות דעלמא דהא גרסינן במס' גיטין דף כ"ט אם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר, ונחלקו בזה רשב"ל ור"י דרשב"ל ס"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ור' יוחנן ס"ל דנעשה כאומר לו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעלי' ובירושלמי שם נמי גרסינן דהמתניתין הוא משום שומר שמסר לשומר חייב ורב ברי' דר"ח משום תנאי גיטין מה נפיק מביניהון קדם הבעל ונטלו וא"ת משום תנאי גיטין יאות א"ת משום שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר הרי אין פקדונו ביד אחר ועיי"ש פי' המפרשים ז"ל ובתוס' הרי"ד מבואר בפשיטות דהקפדת הגט אינו כבעלמא ואף דבעלמא אם שלח מעות לפלוני ושיטול ממנו חפץ אם קדם המשלח ונטלו בעצמו יכול לשלח ביד אחר משום דשוב בטל ההקפדה אבל בהקפדת הגט אפילו דנתבטל הטעם כגון שקדם ונטלו מ"מ אין לשלחו ביד אחר משום דשאני הקפדת הגט מהקפדה דעלמא וכן גבי ע"מ שתתן לי איצטלתא ואבדה איצטלתא איתא ג"כ בירושלמי פ' מ"ש דאף דבעלמא איצטלתא לאו דוקא אלא יתן דמים אבל בתנאי גטין אינו כן וכן פסקו בשו"ע חו"מ סי' רמ"א עיי"ש אלא אמרינן דמקפיד דווקא על איצטלתא עיי"ש ועיי' בתוס' הרי"ד פ"ג דמס' גיטין ה"ה דמבואר שם היטב.
וכן בשיטת הבבלי ג"כ כן מצינו דשאני הקפדת גט משאר הקפדות בענין זה גופי' דטול ממנה חפץ פלוני דגרסינן שם היכי דא"ל שקול חפץ והדר הב לה גיטא ואזיל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ ר"י פוסל בו וכ"ש בשלוחו רשב"ל מכשיר בשלוחו וכ"ש בו והרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' גירושין פסק כר"י וכתב שם בה' ל"ה ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה הר"ז לא ישלחנו ביד אחר ובה' ל"ו כתב נתן לה הגט תחלה ואח"כ נתנה החפץ אפילו מיד שליח ראשון אינו גט שהרי עבר על דברי הבעל בדבר שסתם בני אדם מקפידים עליו שהרי הבעל א"ל טול החפץ תחלה ותן לה הגט והוא נתן ואח"כ נטל עכ"ל ז"ל ועיי' בהה"מ ז"ל שם דקשה לי' לשון הרמב"ם ז"ל במ"ש בדבר שסתם ב"א מקפידים עליו והאמת דה"ה דבאומר גרשנה בימין וגרשנה בבית ולא א"ל ו תגרשנה אלא בימין או אל תגרשנה אלא בבית הי' הגט כשר אפילו אם גירשה בשמאל או בעלי' משום דאמרינן דעצה טובה קמ"ל כמו באמר לו תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתן לה במקום אחר דלא אמרינן מראה מקום הוא לו אלא אמרינן קפידא הוא, הוא משום דבהאי דוכתא לא ניחא ליה דליבזי כדאיתא במס' קידושין דף נ' ע"א עיי"ש הא לא"ה הוי מראה מקום הוא לו אלא באומר לו אל תגרשנה אלא בימין או אל תגרשנה אלא בבית וז"פ, והנה רשב"ל דפליג עם ר' יוחנן ומכשיר בשלוחו וכ"ש בו פרש"י ז"ל דס"ל דלאו קפידא הוא אלא אורחא דמילתי' קמ"ל עכ"ל ז"ל ה"פ דבודאי הוא דבר שסתם ב"א מקפידים עליו דבזה לא נחלקו ר"י ורשב"ל אלא דרשב"ל ס"ל דלא תלה הגט בהחפץ ולא הוי קפידא דגט אלא קפידא דחפץ דאורחי' דמילתא דב"א מקפידים על זה שלא ליתן תחלה עד שיטול כמו דגרסינן במס' שבועות דאין דרך ליתן איסר עד שיטול השמן, אבל אם הצליח שאפילו אם נתן תחלה האיסר נתן לו אח"כ השמן לא איכפית לי' וע"כ לרשב"ל דס"ל דהוא אך קפידת החפץ ע"כ אף שהבעל הגיד לו באורחא דמילתא הוא אך על לכתחלה שצריך אדם לעשות כן לכתחלה, אבל אם לא עשה כן והצליח בידו שאפילו אח"כ נתנה לו החפץ לא איכפת לי' כיון שאינו הקפדת גט אלא מקפיד על אורחא דמילתא משום החפץ משא"כ לר' יוחנן דס"ל דתלה הגט בהחפץ א"כ האי הקפדה הוי הקפדת גט על האורחא דמילתא וכיון דהאי הקפדה הקפדה דגט הוא אינו על לכתחלה בלבד אלא דהוי תנאי גיטין, דהוי כמו דאמר לו אל תתן לה הגט תחלה דאז אם נתן תחלה הוא בטל ע"כ קאמר דהוי כאומר א תגרשנה אלא בימין אלא בבית דאע"ג דבזה אין קפידא בסתם ב"א אך כיון דהקפיד אם שינה פסול וכמו למ"ד דס"ל גבי מקום פלוני מראה מקום הוא לו אם הגיד לה אל תקבלי אלא במקום פלוני וקיבלה במקום אחר פסול, כדאיתא בירושלמי במס' דמאי פ' ה' עיי"ש.
ואם לא היה הקפדה בסתם ב"א בזה שאמר לו שקול חפץ פלוני ותן לה גט זה [דהא הרמב"ם ז"ל כתב טול ממנה חפץ פלוני ותן לה גט זה ולא כתב שקול ממנה חפץ והדר הב לה כדאיתא בגמ' ואע"ג דלא אמר בלשון הדר הב] הוינן אמרינן דכיון דלאו הקפדה הוא בסתם ב"א גם הוא אינו מקפיד ע"ז מי יהיה תחלה כיון דאי אפשר לקרות שני שמות כאחת ויצא מפיו תחלה לקיחת החפץ וע"כ אם שינה והצליח בידו שלקח החפץ מיד האשה היה כשר אבל כיון שסתם ב"א מקפידים ע"ז ע"כ בודאי בדווקא קאמר נטילת החפץ תחלה וכיון דהוי הקפדת דגט ע"כ אם שינה אף שהצליח בידו ולקח החפץ מ"מ כיון דהיא הקפדת גט הוי כאומר לו אל תתן לה הגט אלא לאחר נטילת החפץ. ואז פסול דהוי כאומר אל תגרשנה אלא בימין, ונקוט כללא זה בידיך דהקפדה דגבי גט הוי כאומר אל תתני אלא באופן זה הרי דשאני הקפדת גט מכל הקפדה דעלמא דבגט הוי כאומר בפירוש אל תתני אלא באופן זה. וע"כ אין לנו ללמוד מלשון ב"א דגבי גט ללשון ב"א בעלמא. ע"כ אף דבעלמא בלשון ב"א ראובן ושמעון ולוי כו' הוי או ראובן או שמעון או לוי כפיסקא דהרשב"א ז"ל דתלי בפלוגתא דר"י ור"י ופסק כן ר' יונתן או אפשר א' וב' וג' ג"כ דכותי' אבל הקפדה בגט הקפדה על כולם דהוי כאומר לא יהיה גט אלא ע"י כולם, ע"כ בנ"ד הכונה הוא על או הרב או בע"ב ולכאורה כיון דיש להם רב והוא נותן רשות די בזה. אבל לפי האמת בנ"ד החתיכה דאיסורא במקומה עומדת. ואדרבה מההיא דהרשב"א ז"ל מוכח דלא מהני רשות מהרב לבד כיון דהרשב"א ז"ל פסק כר' יונתן דמשמע אפילו אחד מהן. א"כ בשלמא בההיא דהרשב"א ז"ל דאסר ע"ע ללות כי אם ברשות ראובן ושמעון ע"כ ראובן ושמעון באים להתיר ודי רשות ראובן לבד או שמעון לבדו משא"כ כאן דכתיב איסור ממה שנשחט בלא רשות הרב ובע"ב א"כ הבלא רשות מהרב ובע"ב אוסר השו"ב א"כ אם היה במשמע משניהם ביחד הא"מ כיון דלא הוי הבלא רשות משניהם אלא מאחד אז הבלא רשות מאחד אינו אוסר אבל כיון דהרשב"א ז"ל פסק דמשמעות או זה או זה א"כ הבלא רשות אפילו מאחד מהן אוסר השו"ב. וכיון דהבע"ב דהיה דעתם עליהם בעת מעשה מוחים ע"כ הבלא רשות מהם לחוד אוסר ג"כ כן נראה לפענ"ד הלכה למעשה וד' יצילנו משגיאות אמן. מה אומר ומה אדבר אחי ועמי היראים את ד' ומחבבים תורתנו הק' בעיר טאראנטא, ידעתי שלא יועיל כלל את תשובתי, כי אפילו יתקבצו כל חכמי ישראל ויזהירו לאנשים הללו הרוצים לחבל כרם ד' לא יטו אוזן לדבריהם ובל"ס ששלטה בכם עה"ר רח"ל כי באמת היה קהלתכם מצוינת שהעמידו כשרות הבשר על בסיס נכון. אבל ידעתי מאד שאי אפשר בשום אופן בעולם לתקן כשרות הבשר באמעריקא. ויסוד הכשרות כי כח ביד איש אחד פשוט וחברה קטנה עמי הארץ להרוס כל העיר ואולי כל המדינה בתחבולה קטנה, והתחבולה הוא שמקבלים חברה קטנה להם רב ולא רב כמה שנאמר אלא מקבלים אחד מן השוק שעשה מעשים רעים במקומו ומכנים אותו בשם רב או יותר שמצא חן בעיניהם חלקת הלשון של איזה קל שבקלים שידרוש לפני חברה ומקבלים אותו למגיד והוא מכנה עצמו בשם רב ומתערב בעניני או"ה ובגפרית ומלח סדומית שתחת לשונו שורף כל ארץ הברית. ונהירנא מה שדרשתי בעיר שיקאגא הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי בעמקי מים ושבולת שטפתני, דהנה עיר שיקאגא ידוע שמאכלת בשר לחלק גדול בהמדינה ושם ישב השטן לילית וכל כת דילי' לשמור המקום ההוא ממאכלי כשרות והשטן עושה מלאכתו באמונה, ובנקל ע"י התחבולה הזאת שהמציא יסד שם חברה קטנה שבקטנות בהעיר הזאת עמי הארץ ועזי פנים משונים אשר לא ישאו פנים לזקן ולא נשיאת פנים לתורה, והלבישו א"ע תחת מלבושי טהרה תחת שם גמ' ותחת שם משנה, (ומי יודע מה היו במקומם וקצת מהם ידוע מה היו במקומם] וקיבלו איש אחד מן השוק מתחלה לשם פרוש ואח"כ לשם רב כנהוג והתחיל לנהוג את העיר בהכשרים והיה קול צעקה בהעיר, כי באמת בעיר שיקאגא יש הרבה יראי ד' באמת יוסף ד' עליהם, וכאשר באתי שמה והקיפוני בני העיר לקבל עלי משרת הרבנות והבטיחו לי שיחזיקו ישיבה אשר איסד ובאמת יכולת ביד עיר הזאת להחזיק ישיבה גדולה בתבל וחשבתי אולי אהיה שליח להכניס ישיבה גדולה אל המקום אשר רוב ישראל נוסעים יום יום ונעתרתי להתישב שם (ד' אלקי' לפניך נגל כל תעלומות לבבי ואת מחשבתי] וכאשר החלותי לראות את הטרפות שבהעיר והתחלתי לתקן וראיתי אשר כל מה שאעשה תקנות לתקן אתקלקל יותר ויותר כי החברה הזאת עם המכונה רב שלהם עמדו לשטן וכאשר ראיתי היטב שלא אוכל לתקן כי אין בכח כל העיר לעמוד לנגד העזות מהקטנים שבהם שמחזיקים בידי הנוכל הזה, גמרתי בדעתי לעזוב העיר, כי ידעתי שלא אבטל החברה הקטנה הזאת שהם שלוחים נאמנים מהשטן וראי' לדבר כי אחרי שהדפיס הנוכל שלהם חיבור ט"פ נקוב בשם דברי אמת וכאשר ראו בני תורה שהוא ע"ה גמור והדפיסו קונטריס נקוב בשם אכן נודע הדבר והפריזו עליו שהוא עם הארץ גמור ואסור לקרא לו בשם רב ואסור לסמוך עליו בשום דבר הוראה, והרבה רבנים מיוראפ ומאמעריקא בכו על שבר בת עמנו בראותם הט"פ הזה האם במדריגה זו עומדים כעת ישראל איש ע"ה ובור הזה יכונה בישראל בשם רב, ועכ"ז לא הועיל להם והמה בהפקירותם עומדים והשטן עוזר להם כדי להכשיל לישראל, אך החשובים והיראים יצאו מן החברה ועזבו המקום הזה ונכנסו לבהכנ"ס קאלוואריא, ודרשתי הפסוק הזה טרם צאתי מהעיר הושיעני אלוק' כו' כאשר באמעריקא הכח ביד תבן אחת "שטריי" אחת להשחית כל העיר והמדינה [לא יאמינו זאת אנשי יוראפ], ובאמת יהודים רבים שהיה קשה להם הישיבה במקומם כי נטבעו שם בעניות ודחקות וכל מה שמתיגע לנצל עוד יטביעו יותר, ולהשאר שם על מקומם ג"כ אי אפשר ונוסעים לאמעריקא ששם ימצאו רחבת ידים, אבל כשבאים שם הן אמת שטוב יותר לגופם אבל הנשמה נטמאת בטרפות וכשרוצים לתקן עומד לנגדם שיבולת והשיבולת דהוא שטריי אחת יכול לקלקל, וזהו פי' הפסוק הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש ר"ל הושיעני לא על עניני שבגופי אני בוכה אלא עניני נפש, ע"ז הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש, מתחלה במקומי טבעתי ביון מצולה רגלי היו אסורות במשא ומתן ולא יכולתי להשאר במקומי ואין מעמד ר"ל שלא יכולתי לעמוד שם, באתי בעמקי מים וכאשר באתי כעת לעמקי מים ויכול אני לשוט בספינה ונצלתי מיון מצולה שעל שפת הים וזכיתי לישב בספינה בעמקי מים והספינה הולכת בהרחבה, אבל שיבולת דהוא שטרייעלע שטפתני, והשיבולת הוא הרב של החברה, ושמעתי בפה מן הספרדים [פריינקען[ אומרים בדרך הלצה גם תבן גם מספוא רב כי תבן הוא רב, כעת אני מתפלל הושיעני אלקי' כי באו מים עד נפש שאני מטמא את הנפש, ע"כ אחי ועמי כיון שחברה קטנה קיבלו רב ושובי"ם אין תרופה ואין עצה לא תוכלו לתקן בשום אופן לאכול כשרות מעתה ועד עולם, הרב החדש לא ידעתי מי הוא, ועכ"ז מובן הדבר שנוכל לקרוא אליכם שבולת שטפתני ולא יועיל שום עצה עד ירחם ד' על עמו ויתקיים בנו וזרקתי עליכם מים טהורים המקום ישלח משיחנו בב"א ותמלא הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים אמן.