אור ברסלב
בית רידבז סימן ט

בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

סימן ט

סימן ח

מתשובותיו של כבוד חתני הרב הגאון החריף והעמקן ובקי ירא שמים מצוין כש"מ ישראל יהונתן נ"י ירושלימסקי הגאבד"ק איהומען י"צו פלך מינסק בן לאותו צדיק הרב הג' ר' יעקב משה זצ"ל הרב דק' מוש יצ"ו

ב"ה כבוד ידידי נכבד הרב הגאון וכו' שיחי' מכתבו קבלתי.

ובדבר השאלה. נערה הרתה לזנונים וגם ילדה ונבדקה ואמרה מפלוני כשר נאנסתי אחורי מסה"ב, ואותו פלוני מכחיש ואומר להד"מ העיר רוב כשירים אצלה, וגם הבית שהיא דרה בו רוב כשירים. מה דינה אם מותרת להנשא לכהן.

א ראשונה אני אומר דצריך שיקראו עוד הפעם את הנערה. ויאיימו עלי' שתגיד האמת כי תיוהא קחזינא בדברי' שאנס אותה הפלוני פעם אחת והרי חז"ל אמרו אין אשה מתעברת מביאה ראשונה (יבמות דף ל"ד) ואף דכתב הנב"י ז"ל במה"ק סי' כ"ב דרך רוב נשים אינן מתעברות מביאה ראשונה יעוי"ש ובשו"ת שיבת ציון סי' ע"ג. מ"מ הכא דלכתחילה לא סמכינן על ברי שלה ובעינן תרי רובי או לכה"פ חד רובא. מכ"ש שלא יהי' רובא נגד טענתה. ופשוט בעיני דאם יש רוב מתנגד שלה הוי כאלו לא נבדקה כלל.

ובאמת שעלה בדעתו דהאי כללא דאינה מתעברת מביאה ראשונה הוא רק הבתולות אבל בבוגרות דפתחן פתוח או דאין להם דמים לפיר"ח ליכא בהו האי כללא. ומשמע לי כן מהא דאמרו שם בגמ' באצבע מיעכה. וכן מלשון המדרש (ב"ר פמ"ה) שלטו בעצמן והוציאו כו' יעיי"ש אך לא מצאתי לי חבר, ורחוק לומר דעובד' דהנובי' והשיבת ציון היו רק בקטנות

ב ומידי עיוני בזה נתעוררתי לפי מה שכתב הט"ז ז"ל ס' כ"ו בדעת הטור ז"ל דהיכא דנבעלה שתי פעמים היא זונה דקי"ל כר' עקיבה דפליג על ר"א יעיי"ש (ועיין סנדרין ד' נ' ע"ב) תוד"ה תלמוד לומר. דמשמע מלשונם דכתבו, בכמה ביאות נעשית זונה. לר"ע לכ"הפ בעינן שלש פעמים ובשכבר הימים בארתי עפ"ז הגמ' (נדה מ"ה א') מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא וא"ל נבעלתי בתוך ג' שנים מה אני לכהונה א"ל כשירה את לכהונה א"ל אמשול כו' פעם ראשונה ושני' גוער בה שלישית מצצה, א"ל א"כ פסולה את לכהונה. ראה התלמידים מסתכלים זב"ז וכו' ואף ר"ע לא אמר אלא לחדד את התלמידים ופירשו שם התוס' בד"ה מה דהשאלה היתה שנבעלה לפסול לה. והדוחק מבואר, דעיקר חסר מן הספר וגם יפלא מהו החילוק בין פעם אחת לשלש פעמים ולא שייך כלל לחדד בזה.

אולם ע"פ דברי התוספות הנ"ל מבוארת סוגי' זו כמין חומר, דעיקר החידוד הי' אם יודעים הדין דתוך ג' שנים אין הביאה כלום ובאמת נבעלה לכשר לה אך השאלה אם נעשית זונה בביאת זנות וע"כ כששאלה פעם ראשונה מה אני לכהונה, א"ל כשרה את לכהונה משום דפליג על ר"א דסובר בפעם אחת נעשית זונה. וכשאמרה לו דנבעלה שלש פעמים א"ל דפסולה משום דבשלש פעמים גם אליבא דידי' נעשית זונה, וכדברי התוס' הנ"ל וע"ז הקשו התלמידים הא בתוך שלש שנים אין כאן ביאה כלל.)

ג עכ"פ לדברי הט"ז בדעת הטור ועיין בב"ש סי' ו' סק"יט דגם המהרש"ל ז"ל ס"ל הכי, א"כ לא משכחת הך דינא דראוה מעוברת רק בפנוי' אלמנה ולא בבתולה, ולמה סתמו הפוסקים ולא העירו כלל מזה. עד שמצאתי להגאון בחמדת שלמה ז"ל ס' ע"ח בסופו שהעיר לדון בנדון שלו מהט"ז הנ"ל ועיין שם שהקשה לדברי הט"ז ז"ל. מאי משני אביי סו"פ אלמנה לכ"ג (ס"ט ב') שהיו שניהם חבושים בבית האסורים מ"מ דילמא זינתה שתי פעמים עמו ונתעברה בביאה שלישית ומדברי הט"ז ז"ל בתירוצו להטור משמע להדיא דאפילו אם זינתה שתי פעמים עם איש אחד הוה זונה. וצ"ע עכ"ל הגאון חמדת שלמה ז"ל. ובעיני אין הכרע כלל מדברי הט"ז ז"ל ממה שהבין ממנו החמדת שלמה ז"ל, ונוכל לומר דהט"ז ז"ל ס"ל כמש"כ המל"מ פי"ח מה' איסורי ביאה ה"ב ד"ה וא"ת דבפרק יעויש"ה שכתב דבין לר"ע ובין לר"א בעינן דוקא שתפקיר עצמה לכל עובר ושב אבל במיוחדת לא נעשית זונה ותו לא קשיא ההיא דיבמות דכאן שהם חבושים שניהם אינה מופקרת, ובכ"ז שפיר מדוקדקים דברי הטור דאם בא דרך זנות הרי הפקירה עצמה ואז אפילו אם רק אחד בא עלי' שתי פעמים נעשית זונה, דהא לר"א מוכרחים אנו לומר כן. ודו"ק כי קצרתי. עוד הי' נראה לענ"ד דלר"ע דבעינן שתי' מופקרת אם נאנסה אפי' הרבה פעמים לא הוי זונה, ולא דמי לר"א דאליבי' מסיק המל"מ שם, דאפילו באונס נעשית זונה דהכא כיון דבה הדבר תלוי שמפקרת עצמה ובאונס הא לא הפקירה עצמה. ועיי' בשער המלך דגם לר"א מחלוקת הראשונים ז"ל אי מיפסלא באונס, ובכלל כל הדברים האלו צריכין עוד עיון, וגם המשנה למלך ז"ל שם. לכאורה סותרים דבריו א"ע, ולא באתי אלא לעורר אך עכ"פ החמדת שלמה ז"ל שם מסיק דלמעשה אין להחמיר לדינא מדברי הט"ז הנ"ל.

ד ונשובה למקום משפט נידון דידן. הנה בשו"ע סי' ו' סעיף י"ז הביא דעת הרמב"ם ז"ל דאף בטוענת ברי לכשר נבעלתי בעינן תרי רובו ודעת הטור ודעימי' דבטוענת ברי סגי בחד רובא ולא הכריע. כן הביא דעת הרמב"ם ז"ל ודוקא שנבעלה בפרשה דרכים אז מהרי תרי רובי. ובסי"ח הביא דעת הטור ז"ל דאפילו בעיר ואפילו סתמא שאין אנו יודעין מי הלך למי אי איכא תרי רובי תנשא לכתחלה וגם בזה לא הכריע. וכתב הב"ש ז"ל דבפלוגתות אלו יש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל דלכתחלה לא תנשא עד דאיכא תרי רובי עכ"ל. ובס' בית מאיר סוף הס' הביא דהמהרש"ל ז"ל הכריע כדעת הטור ז"ל דבטוענת ברי סגי בחד רובא וכן מצאתי בשבות יעקב חלק ג' סי' ק"ך עו"ש. וכתב עוד הב"מ ז"ל. ולענ"ד אף המחמיר כדעת הרמב"ם ז"ל מ"מ ב' רובי דהטור היינו רוב העיר ורוב הבאים ממקומות אחרים ישראלים כשירים דו ושריא לכתחלה עכ"פ בטוענת כ רש"י ז"ל מסייע להטור בפירושו וכפי הנראה הרמב"ם ז"ל בפירוש תרי רובי יחיד הוא עכ"ל וראיתי להגאון חת"ס ז"ל סי' י"ח שהבין מדברי הב"מ ז"ל דהכריע להקל כדעת הטור בנבעלה בעיר ונפלאתי דאין זה כלל כונת הב"מ ז"ל דדבריו סובבים רק על הא דמחולקים הרמב"ם והטור ז"ל בפירוש תרי רובי מה הם. דהרמב"ם ז"ל מצריך שהא רוב סיעה כשירים ורוב העיר שפירשה ממנה הסייעה הזאת ג"כ כשרים שזה חומרא גדולה. והטור מפרש רוב העיר ורוב סיעה הבאה ממקום אחר, ואותו המקום שממנו באה הסיעה לא איכפת לן כלל אם הוא רוב פסולין ודו"ק שזה ברור בכונת הב"מ ז"ל. ועלה בדעתי לומר דהא תליא פלוגתת הרמב"ם והטור ז"ל בדין נבעלה בעיר בפירושם מה הם תרי רובי, וב"ה שמצאתי בתוס' יו"ט ז"ל סוף פ"ק דכתובות שהעיר בכ"ז ועיין בש"ש ש"ד פכ"ג. עכ"פ דעת הגאון חת"ס ז"ל בעצמו ג"כ אילן גדול לסמוך עליו, ועיי' בדבריו בס' ט' שכתב שאף הרמב"ם ז"ל לא אמר אלא בדידעינן שפרשה מביתה ונבעלה דתו איכא למיחש דילמא אזלי איהי לגבייהו אבל היכא דלא ידעינן אם פרשה כלל מביתה בשעת הבעילה אף הרמב"ם ז"ל מודה להטור דליכא למיחש דילמא אזלה איהי לגבייהו

ה ונסתפקתי בדעת הטור ז"ל היכא דנבעלה בעיר ואיכא תרי רובי אי בעינן גם ברי דידה ומלשון הב"מ ז"ל עכ"פ בטוענת' נראה דהטור ז"ל אף בלא טוענת קאמר אבל אינו מוכרח כן בטור (ועיין היטב בב"ח) ולא נתחוורו לי דבריו לע"ע

ו וראיתי להגאון חת"ס ז"ל שהעלה לפי מה שכתב הב"ש ז"ל בסי' ד' ס"ק מ"ג בשם המהרא"י ז"ל דלא חיישינן לביאת עכו"ם. והסביר הטעם משום דאיש אשר לו ערלה חרפה היא לנו וע"כ החזקה דבודקת ומזנה לגבי עכו"ם עדיפה עוד מלגבי שאר פסולין והנה מזה יסוד דלא חיישינן לזנות עכו"ם וא"כ לעולם. הוה רוב כשרים דהא נתינים וממזרים לא שכיחי בינינו כלל. ועיון בדבריו ס' ט' י"ח וכמעט בכל התשובות שבספרו בענין זה הוא סומך ע"ז. ובענ"ד לא זכיתי להבין לפי דבריו שיטת הטור ז"ל דכתב הב"ש ז"ל שם ס"ק נ"ב דגם הטור ס"ל דלא תלינן בעכו"ם (אמת דהב"מ ז"ל חולק עליו) ואיך כתב הטור ז"ל בס"ו דאפילו אם עכו"ם אחד בתוך העיר מקרי קבוע הא לעכו"ם לא חיישינן כלל, והיא פליאה גדולה לדברי חת"ס ז"ל. אלא וודאי אף דלא חיישינן לזנות עכו"ם מ"מ לא הוה רק חזקה דבודקת אלא דאף היכא דזינתה מ"מ איכא חזקה דלא זינתה עם עכו"ם ואין זה אלא מדינא אבל ליוחסין לכתחלה דבעינן רוב כשרים משום דלכתחלה אין אנו סומכים לא על הברי שלה ולא על הך חזקה דבודקת. אין לחלק בין עכו"ם לשאר פסולין. ועיי' בחמדת שלמה סי' א' ואם כ נפל יסוד זה ואין לצרפו לכאורה, אפילן סניף להיתרא.

ז והנה הנוב"י ז"ל כתב דאם בני הבית של הזונה רוב כשרים וגם רוב האנשים הבאים אל ביתה כשרים אפשר דהוי תרי רובו אלא דתליא בפלוגתא דהטור והרמב"ם ז"ל והגאון חת"ס ז"ל והרב הגאון עין יצחק ז"ל סי' י"ד לקחו דברי הנוב"י ז"ל לאבן פינה אך המעיין יראה דהתוס' ז"ל לא סמך על זה רק היכא דטוענת ברי דאז לשיטת הטור ודעימי' סגי ברוב אחד (והגר"א ז"ל כתב דהיא שיטה יותר נכונה) ורק דאנו חוששין לשיטת הרמב"ם ז"ל ע"כ היא מגבב קולות. עיין בדבריו ז"ל חלק שני מאה"ע סי' קכ"ד א' אבל היכא דליכא ברי דידה באז גם הטור ודעימי' מודים דבעינן תרי רובי אף בדיעבד לא סמך החת"ס ז"ל על התרי רובי של הנוב"י ז"ל ואדרבה החמיר הרבה דאף אם נשאת תצא ועיין בדבריו סי' י"ח ובחלק שני סי' קכ"א ועל כן עלינו לחקור בנדון דידן אם נוכל לחשוב טענתה לברי

ח הגאון בהפלאה ז"ל על המשנה דראוה מדברת כתב וז"ל. צ"ל שאין זה שאומרת עליו איש פלוני הוא לפנינו דאל"כ ע"כ צריך לשאול אותו דקי"ל דאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר ואם הוא מכחיש היה ל' ברי וברי ואינה נאמנת אף לר"ג כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל לקמן ארוס וארוסה (ודברי הטור ז"ל בזה צ"ע כמו שכתבנו בחידושי אבה"ע) וכ"ש ברוב פסולין דרובא עדיף וע"ש נ"י עכ"ל וכונתו להקשות על הטור במה שכתב בס' ד' דארוסה שעיברה ואומרת מארוסי נתעברתי אפילו הוא מכחישה נאמנת. ונאמן הוא לעשות הולד ממזר אבל האשה אינה בחזקת זונה יעו"ש. והלא בברי וברי לא מהימנא אפי' לר"ג כדאמרינן ריש האשה שנתארמלה דבברי וברי מודה ר"ג. והנה לא הטור בלבד כתב כן, כי גם פשטות לשון הרמב"ם ז"ל משמע הכי וכמ"ש הה"מ ז"ל. והנימוק"י ז"ל סוף פרק אלמנה לכ"ג כתב כן בשם הריטב"א ז"ל, וכן נפסק הדין בשו"ע והוא תימא גדולה עד שהמהרש"ל ז"ל דחה דין זה מהלכה קושיא זו הובאו דבריו בב"מ ז"ל והגאון בית מאיר ז"ל ואחריו החזיק הגאון חת"ס ז"ל (סימן כ"ט ובילקוטי שו"ת סי' ק"א) שניהם לדבר אחד נתכונו דברי וברי לא שייך אלא במידי דשניהם שייכים בה וכל בעל דבר טוען ברי וברי במה שנוגע אליו אבל הכא למישרי אתתא לעלמא הרי איהי ברי וכ'"ע שמא, והוא דהבעל אומר ברי לא הוה רק כעד אחד דלא מהימן לאפקועי אשה מחזקתה, ובסגנון זה מתרץ גם השב שמעתתא קושיא זו בש"ב פי"ז ואחרי בקשת המחילה מכבוד הגאונים ז"ל האלו כי רב הוא תירוצם זה לא זכיתי להבין וכי על חזקתה אנו סומכין דנימא דאין עד אחד נאמן להוציאה מחזקתה הלא החזקה דידה כבר איתרעאי שהרי כריסה בין שיני' אלא דעיקר סמכינן על אמירת ברי שלה, וזה ממש דין עדות הוא כדקתני בהדיא בברייתא (ג', ב') זו עדות שהאשה כשרה לה (ועיין היטב בשיטת מקובצת ז"ל סוגיא דפ"פ דף ט' א' ד"ה נאמן בעצם הדיבור מש"כ בשם הרשב"א ז"ל ועיין בש"ש ש"ד פכ"ב מש"כ הטעם באילמת) וכיון דגם איהי לא מהימנא אלא מטעם עדות וע"א מכחישה הרי אמרינן בקידושין (ד' ס"ה) ע"א בהכחשה מי מהימן. וב"ה שמצאתי בשו"ת שם אריו ז"ל אבה"ע סי' נ"ג שדחה ג"כ תירוץ זה מסברא. דהכהן הבא לישא אותה הלא עומד לנגדו ברי דידי' ומה בכך דהיא בעלת דבר, הא לגבי הכהן זרים נינהו תרווייהו והוא כתב לתרץ ההיא דארוס וארוסה משום דיש לה חזקת כשרות דלא זינתה עם אחר דהא אשת איש היא, ומסיק דלפ"ז בפנויה שזינתה דליכא חזקה זו אה"נ דאם הבועל מכחישה לא מהימנא ומסיק לאסור בנידון דידי' דלא היו רק רוב אחד ואמנם גם תירוצו אינו נוח לי דהא בלא ברי דידה אף שגם הארוס אינו מכחישה הולד ספק ממזר כמבואר בשו"ע שם ולא סמכינן אחזקת כשרות, והיינו משום דרוב פסולין אצלה ורובא וחזקה רובא עדיף, ובאשת ישראל שזינתה וטוענת שנאנסה לשיטת הסוברים דנאמנת אין זה אלא משום ברי דידה ומדין עדות כמש"כ הרשב"א ז"ל בש"ט מ"ק הנ"ל, ועיי' בנוב"י ז"ל מה"ק סימן ס"ט ד"ה ומש"כ התוספות בנדה ודו"ק היטב. ט

ט והרבה נצטערתי על זה עד שאנרינהו לעיינין ברחמי דשמיא וכמדומה לי שעמדתי על האמת בעזרת החונן לאדם דעת, והוא דתנן (דף י"ב א') האוכל אצל חמיו ביהודה איני יכול לטעון טענת בתולים ושיטת רש"י ז"ל דכל היכא דנתייחד תו לא מצי טעין משום דחיישינן שמא בעל ושכח (עיין ברש"י דף ט', ב') ועיין בשיטה מקובצת שם ובב"ש ז"ל ריש סי' ס"ח וחזינן דאך דהוא טוען ברי דלא בא עליה בשעה שהיתה ארוסה ועכשיו לא מצא בתולים וחזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה מסייעו לי' מ"מ איהי מהימנא משום דחיישינן שמא בעל ושכח ולא הויא ברי דידי' אלא כשמא לגבי ברי דידה. ורק לאוסרה עליו מהימן משום דשוי' אנפשי' חד"א והנה בההיא ארוסה שעיברה בודאי איירו שנתיחדה עם הארוס דאי איכא עדים שלא נתיחד עמה בודאי דאינה נאמנת, ועיין היטב בסוגיא דסוף פרק אלמנה לכ"ג ובנימוקי' שם ובב"י ס' ד' וכשנתיחד הא בארנו דברי דידי' לא נחשב לברי ואף דחזקת ממון וחזקת אין אדם טורח כו' מסייעא לי' משום דלא חשדינן לי' בשיקרא, אלא תלינן דבעל ושכח וע"כ שפיר כתב הרמב"ם והטור ז"ל דאינו נאמן לעשותה לזונה היכא דהיא אומרת ברי ממנו נתעברתי משום דברי דידי' אינו אלא כשמא ורק על בנו נאמן לעשות ממזר דהתורה האמינתו וגז"הכ הוא ומדויקים בזה דברי הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו מא"ב הו"ז שכתב ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפילו הי' בחזקת בנו ואמר בני זה ממזר נאמן עכ"ל ולכאואה שפת יתר הוא דלמה לו לתת טעם לדבריו שהרי בהלכה הקודמת כבר כתב זה ובטור ובשו"ע ליתא, אכן דבר גדול השמיענו הרמב"ם ז"ל דלא נטעי למימר דלפיכך נאמן משום ברי דידי' נגד ברי דידה, ע"כ כתב שאין זה אלא משום גז"הכ ודו"ק.

יוד ולפי זה בפנוי' שזינתה ואומרת מפלוני נתעברתי והפלוני מכחישה בודאי דהוה ברי וברי דמודה ר"ג והוה כלא אמרה כלל דלשיטת רוב הפוסקים אף בדיעבד בעינן תרי רובי, וכבר בארנו (אות ז') דבלא ברי דידה לא נוכל לחשוב בני בית ואורחים הבאים לביתה לתרי רובי ואם כן נפל היתירא דהאי אתתא בבירא.

יא ולא עוד דלכאורה יש מקום לומר דאפילו היכא דהבועל ליתא קמן ולא ידענו אם מכחישה ג"כ לא מהימנא לומר על אדם מבורר להוציאו מחזקתו ע"פ מה שכתב הגאון עין יצחק שליט"א ס' ח' סוף אות ט"ו יעוי"ש. ואף דבמתניתין תנן מפלוני וכהן הוא, הרי דאמרה מפורש על פלוני ביחוד איכא למימר דבזמן התלמוד טבלו גם הפניות לנדותן ולית בהו איסורא דאורייתא לרוב פוסקים, אבל הני בתולות דידן שהן טמאי נדה והבא עליהן באיסור כרת אפשר דלא מהימנא ועיין במהרי"ק ז"ל סי' קפ"ח

יב אמנם שמתי אל לבי דכוחא דהיתרא עדיף ואחרי העיון נראה לענ"ד דמ"מ לא הפסידה טענת ברי דידה, אף דהבועל מכחישה בברי ע"פ מה שמצאתי בנוב"י ז"ל מה"ת סוף סי' י"ד דהביא משם מהר"ם אלשקר ז"ל דאף הסוברים באשת ישראל שאמרה נאנסתי דנאמנת היינו דוקא אם הבועל איננו לפנינו אבל אם מכחישה הו"ל ברי וברי עכ"ל (והוא ממש כדברי הפלאה ז"ל) והגאון נוב"י ז"ל פלפל שם בדבריו ע"פ דיוק מלשון רש"י ז"ל דף ט' יעוי"ש דנחית לסברת החת"ס ז"ל ובסי' ט"ו שם כתב לדחות דברי מהר"מ אלשקר ז"ל דפלגינן דיבורה ואחזינן מה שאמרה נאנסתי ושבקינן מה שאמרה מפלוני וזה הוה תרי גופי שעל גופה מאמינים אנחנו שנאנסה ועל פלוני אין מאמינים דאפילו לקולא אמרינן פלגינן דיבורה יעויש"ה (שוב מצאתי שגם הגאון חתם סופר ז"ל בחלק שני מאה"ע סי' קכ"ד א' נדחק בההיא דארוס וארוסה ורמז לפלגינן דיבורא יעויש"ה) ואם כן בנ"ד נמי פלגינן דיבורא דלגבי דידה אנו מאמינים שלכשר נבעלה ועל פלוני אין אנו מאמינים

יג ולכאורה יש לחלק דלא דמי דבשלמא התם שפיר שייך למיפלג דיבורה דלגבי דידה שנאנסה אין אנו צריכין לידע כלל ממי. דיהי' ממי שיהי' אם רק נאנסה מותרת והוה מה שאמרה על פלוני דבר אחר שאיני שייך לה ושפיר הוה תרי גופי אבל הכא על כרחינו צריכין אנו לדעת מי הי' הבועל אם כשר או פסול, איך אנו יכולים למיפלג דיבורה ולומר דאה"נ דמכשר נבעלה ולא מאותו פלוני, הלא כל עיקר שאנו יודעים שמכשר נבעלה הוא רק ע"י מה שאמרה על פלוני. וזה לא הוי כתרי גופי, אך המעיין בב"ב (קל"ד ע"ב) נראה דחד גופא מיקרי דבר אחד ממש בשני זמנים דבעל שאמר גרשתי למפרע אינו נאמן אף על להבא, אבל הכא אה"נ דתרי גופי מקרי ודו"ק. והב"ש ריש סימן קנ"ב כתב דהרמב"ם והטור ז"ל פוסקים כמאן דאמר פלגינן דיבורא אפילו בחד גופא.

יד ועוד אני אומר כי אין אנו צריכין כלל להא דפלגינן דיבורה, ואדרבא על הנוב"י ז"ל אני תמה, דהנה כבר כתבתי (סוף אות ח') גם בשם הנוב"י ז"ל דהא דאשה נאמנת לומר נאנסתי הוא משום דעד אחד נאמן באיסורין והשתא תקשה לדבריו ז"ל דנחית בזה משום פלגינן דיבורה הא כבר הקשו הראשונים ז"ל בכלל זה דפ"ד הא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ותירצו דכל היכא דאמרינן פלגינן דיבורא הנה הדבר שלא נאמין לא הויא כלל תורת עדות עליו ורק הודאה הוא דמיקרי דעל עצמו אין לאדם שום תורת עדות. (עיין בכסף נבחר כללא דפ"ד) והשתא הכא באשה שאמרה נאנסתי מפלוני דגם היא מתורת עדות נאמנות וכאן דפ"ד ולא מהימן לה על פלוני, אית לן למימר דגם על עצמה לא מהימנא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ודוחק גדול לומר כאן דע"א ובפרט אשה אינם נאמנים להוציא איש מחזקתו ולאמר דזינה עם אשת איש אין ע"ז תורת עדות וע"כ נראה פשוט דאימתי שייך לדון פלגינן דיבורא דוקא אם הדבר שלא נוכל להאמינו הוא בודאי שקר כגון פלוני רבעני דעל עצמו אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע ובודאי משקר ע"כ אם אנו רוצים לקיים שאר דבריו מוכרחים אנו לדון פ"ד אבל היכא דהדבר שאין אנו מאמינים אינו שקר בודאי אלא דאנו מסופקים משום שיש ע"א המכחישו ואין אנו יודעים ממי האמת, לא שייך בזה פלגינן דיבורא אלא בזה אמרינן למאי דאכחיש איתכחיש למאי דלא איתכחיש נאמן כדאמרי' בחזקת הבתים (ל"א) ועיי' בחו"ס סי' ל"א בב"י בשם רבינו ירוחם ז"ל ובשער משפט ובדברי אמת שרמז עליהם בפ"ת שם יעוש"ה דאף בע"א אמרינן הכי למאי דאיכחיש כו', – (עיין היטב ע"ב ב' תוד"ה רבא) עכ"פ גם בנ"ד נהי דהוכחשה הזונה במאי דקאמרה על פלוני אבל במאי דאמרה דנבעלה לכשר לה לא הוכחשה ונאמנת בברי ודו"ק היטב בכל זה.

וע"ד נראה לענ"ד לדון טעם אחר דבמה שהבועל מכחישה לא אבדה טענת ברי שלה דבשלמא אם כשאין מכחישה אנו מאמינים לה בזה שמפלוני נתעברה, שפיר שייך לומר דכשמכחישה אנו גורעין מנאמונתו, אבל באמת הלא אף כשאין הבועל מכחישה אין אנו מאמינים לה כלל דמפלוני נתעברה להחזיקו כבנו כמבואר בטשו"ע ס' ד' סכ"ו וכן כתב הנימוק"י בשם הריטב"א ז"ל סוף אלמנה לכ"ג וביאר שם טעמו של דבר וזה לשונו ואין הנאמנות שלה באדם מסוים יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שנבעלה לכשר לה כו' עכ"ל. הרי מפורש דגם באינו מכחישה אין אנו מאמינים לה כלל שמפלוני הוא, רק שהרמב"ם ז"ל כתב דחוששין לדברי' לאסור הולד בקרובות אביו וגם זה באיננו מכחישה, וע"כ גם במכחישה אין סברא לומר דאגרע בזה כח נאמונתה וסברא נכונה היא בסייעתא דשמיא ועפ"ז נראה לע"ד דאי' הבועל לפנינו אין אנו צריכין לשאול אותו שלא כדברי ההפלאה ז"ל הנ"ל, (ובאמת שדברי ההפלאה ז"ל בלא"ה צ"ע מההיא דסי' י"ז ס"ח דאפילו העד הראשון בעיר אין צריכין לשאלו) וכש"כ הנוב"י ז"ל בשם מהרם אלשקר המובא בדברינו (אות י"ב) (ויש מקום עוד להטעים הדבר ע"פ דברי הרא"ש ז"ל פ"ק דמכות סי' י"ג י"ד בשם ויש מתרצים שכתב וז"ל דהתם הני סהדי לחיובי גברא ולמיפסלי' אתו הלכך בעיקר העדות שהם אומרים שרבע או שלוה נאמנים ובמה שאמר לדידי מילי אחרינא נינהו ולא מקבלין מיני' עכ"ל, הרי דאין אנו משגיחים רק על עיקר העדות וה"נ עיקר עדותה דמכשר נבעלה ודו"ק.)

זאת העולה מדברינו דבמה דהבועל מכחישה ואומר לא היו דברים מעולם לא אבדה נאמונתה ושפיר נאמנת לומר ברי שלכשר נבעלתי, וע"כ יש לסמוך על החת"ס ושארי האחרונים ז"ל דבני ביתה ואורחים הבאים לביתה נחשבים לתרי רובי ובאופן דגם השכונה רוב כשירים כדברי הב"ש ז"ל בשם הרשב"א ז"ל וכמו שמבואר בספרי האחרונים.

טוב ומה שהיא אומרת שנבעלה אחורי מסה"ב ושם רוב סיעה פסולים אין זה כלום דממה נפשך אם נסמוך על דבורה הרי אומרת ברי לכשר נבעלתי ונאמנת אף ברוב פסולים אלא דלכתחילה לא מהימנינן לה ומצריכין תרי רובי הלא אז אין אנו משגחינן בדברי' וזה פשוט ועיין בדברי החת"ס ז"ל סי' י"ח לחלק שני סי' קכ"ד שכתב ג"כ הכי.

ח"י והנה לא נזכר בהשאלה אם וולדה קיים דאז יש לדון גם משום מינקת. וסתמא כפיר' דאינו קיים או שכבר עברו כ"ד חודש... סיומא דהך פסקא אם הוא שעת הדחק אפשר להתירה להנשא לכהן דבשעת הדחק יש לצרף דעת רש"י ובעה"מ ז"ל (עיין בש"ש פכ"ג) וראיתי לאחרונים מביאים מריטב"א קידושין ס"ח שכתב בשם רבו דלפי מה דקיי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, גם היא כשירה לכהונה ואין במחיצתי ריטב"א לעיין בו אבל נהי דלא קיי"ל הכי, מ"מ יש נצרף לסניף דלפי זה לעולם לא משכחת רוב פסולים.

כל זה כתבתי לדון להלכה אבל לא למעשה עד אשר יבואו דברי בכור המבחן לפני חבירי ורבותי שיחיו אשר להם משפט הבחירה וה' יצילני משגיאות.

ישראל יהונתן ירושלימסקי

תוכן העניינים

בית רידבז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה