אור ברסלב
בית רידבז סימן ח

בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

סימן ח

סימן ז

מכתב שני להרב הנ"ל

מכתבו קבלתי אחרתי בתשובתו מפני אפס הפנאי מכותלי מכתבו ניכר שנבוך בענין הזה בכמה ספיקות וכונתו רצוי' לידע האמת ע"כ מצאתי חוב קדוש להשיבהו ולברר לו הלכה הזאת לאמיתה וילפינן למאן דצבי למילף...

הנה הס"ס שכתבתי הוא ס"ס גמור וס"ס כה"ג איתא בכמה מקומות בפוסקים ז"ל לדוגמא בס' ק"י ס"ח ועוד ועוד וע"כ אי הי' שואב יין בתוך הפסח הוי מה ששאב מותר בשתיה משום ס"ס שמא אין כאן תערובות איסור כלל ואפילו את"ל דיש כאן תערובות חמץ שמא מה ששאב ההיתר עלתה בידו כדאיתא בירושלמי כו"כ פעמים לדוגמ"א ברפ"ד דמס' תרומות עיי"ש ולפ"ז מה שק' לכ"ת נ"י האיך הדין בהנשאר בהחבית. זה הנשאר בודאי אסור משום דמה שנשאר בחבית ליכא ס"ס דבזה אין לומר שמא שאב בההין או בהצלוחית הפירורין ז"א דהא הס"ס הזה הוי פעולה אחד ודרך אחד דהא מיירי בפת שנפל ליין והוציאוהו משם א"כ כבר הוציאו משם רק דחיישינן שמא נשארו בו פירורי ולא הוציאו לגמרי וא"כ עכשיו ששאב מה יוסיף לן שמא הוציא הפירורין בהצלוחית ע"י השאיבה א"כ לא הוי רק ספק אחד שמא הוציא הפירורין מן החביות או לא הוציא דהוא שמא הוציא בפעם הראשון ושמא הוציא בפעם השניה ואיזה ס"ס שייך בו דהא כיון דאמרינן דאם נשאר פירורין אי אפשר להוציאו אפילו ע"י מסננת א"כ אין לסמוך על היציאה דהא ההין לא עדיף ממסננת ולא שייך ס"ס רק בב' פעולות שמא נעשה ע"י פעולה זה ושמא ע"י פעולה זו משא"כ בפעולה אחת ב' פעמים לא נקרא ס"ס דלא הוי ב' ספיקות אלא ב' פעולות. ושמור הכלל הזה משא"כ בהיין שבהין ששאב שייך הס"ס שמא אין בהיין שום תערובות חמץ ושום איסור כלל ואת"ל יש בו שמא ההיתר עלתה בידו והוי כמו ביור"ד ס' ק"י ס"ח הנ"ל ולפיכך מדקדק הרמ"א ז"ל וכתב ונותן טעם בפסח ולא משום הממשות של איסור לדעת הט"ז ז"ל משום דנפ"מ דאם שאב בפסח אם מותר מה ששאב אי משום חשש ממשות לחוד הי' הנשאב מותר משום טעם ספק ספיקא כנ"ל אבל משום דנותן טעם בפסח א"כ כבר נאסר גוף היין והא דבתשובת הרשב"א ז"ל גופי' מבואר שנשפך מן זה היין שהוציא החתיכת חמץ נשפך לכמה חביתין קודם פסח ואסרו לכולם ואמאי לא מועיל הס"ס בכל חביות והא בזה לא חיישינן לממשות של איסור משום דהוי על כל חביות וחביות וגם חשש דנתינת טעם ליכא אחרי שנתן בהחביתין קודם פסח זה איני דהנה בפירורין היוצא דרך נקבי המסננת מחלוקת בין האחרונים ז"ל להט"ז ז"ל וסייעתן הוי חשוב יבש בלח ולמג"א ז"ל וסייעתן הוי לח בלח ופשוט הדבר דבפירורין גדולים לכו"ע הוי יבש ופירורין שנימוחו ונימוסו במים ובטל ממשן לגמרי פשיטא דלכו"ע הוי לח אחרי שכבר בטלו ממציאתן שנימוסו כמים. כדאיתא מפורש בשו"ע יור"ד סק"ד שנימוסו בתוכו ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממשות עכ"ל השו"ע אך דנחלקו בפירורין דקין היוצאין דרך נקבי המסננת למר חשיב ליה יבש ולמר חשיב ליה לח למר חשיב יבש כיון דהוי עדיין פירורין ולמר חשיב ליה לח כיון דהוי דקין מאד עד שיוצאין דרך נקב המסננת וע"כ הרשב"א ז"ל אזיל לטעמו דס"ל דלח בלח חוזר וניעור ואם כן לפי זה נהי דלא חיישינן להפירורין הגסין והדקין כיון דכבר נשפך לכמה חביות, א"כ על כל חביות וחביות הוי ס"ס כההיא דס' ק"י הנ"ל ולא היו אסור רק הנשאר בהכלי שהיו בו החתיכת חמץ כנ"ל אבל חיישינן להפירורין שנימוחו כבר בהיין דהוי לח בלח דכבר בטל ממשן ובזה לא מועיל הס"ס דהא לח בלח לא שייך שמא כל ההיתר עלתה בידו כמבואר באחרונים ז"ל דכיון דקי"ל גבי לח בלח דיש בילה ע"כ כל מה שיוציא מהחביות מעורב בו מהמשהו ההיא וזאת מבואר בש"ס ובכל הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים ז"ל בלא מספר לדוגמא עיי' בנ"א ז"ל ס' כ"ב ובמהרי"ט ז"ל ועמל"מ ז"ל סוף ה' מעשרות ובה' תרומות ובבלי וירושלמי בכמה מקומות א"כ כל החביתין אסורין שמא נשאר בו פירורין בשעה שהוציאו והפירורין הללו כבר נימוחו ונימוסו במים והוי לח בלח וחוזר וניעור לשיטת הרשב"א ז"ל ובזה לא שייך הס"ס שמא כל ההיתר עלתה בהחביתין גבי לח בלח כנ"ל וע"כ מדייק הרשב"א ז"ל בעובדא דידיה וז"ל ז"ל ולקח לזמן מאוחר היין ונתן בחביות אחרות שהי' מדייק בלשון לזמן כלומר לאחר איזה זמן שנשתהא מעט באופן שהי' יכול לנימוח ונימוס הפירורין שנתבטל ממש דהוי לח בלח דלא נוכל למימר דכל ההיתר עלתה בידו, וע"כ אסורין כולן. והד"מ ז"ל מפרש כונתו ז"ל דהא דחיישינן להפירורין לא משום הפירורין שיש בהן ממשות ז"א דהא הוי יבש בלח לדעת הט"ז ז"ל וע"כ הוי ס"ס בכל חביות וע"כ מפרש דזה דחיישינן שמא נשארו לו פירורין הוא החשש לאו משום הממשות ז"א אלא החשש משום דנותן טעם בפסח כלומר הפירורין שאין בהם ממש רק נתינת טעם וחיישינן רק משום נותן טעם בפסח. ובזה לא שייך כל ההיתר עלתה בידו גבי לח בלח אבל אי משום ממשות של פירורין שפיר היה ס"ס שמא ההיתר עלתה בידו משום דזה הוי יבש בלח אלא חיישינן משום הפירורין שנימוחו לגמרי ונתבטלו אח"כ ממשן ופירורין הללו איסורין משום טעמן ולא ממשן ונותנין טעם בפסח. אבל בשו"ע לפי מה דפסק הרמ"א ז"ל דלא בלח איני חוזר וניעור א"כ לא חיישינן לפירורין הללו שנימוחו אלא לפירורין הדקים היוצאים דרך נקבי המסננת. וא"כ בזה הי' מה ששאב ממנו מותר משום הס"ס דשמא ההיתר עלתה בידו כנ"ל דהא הוי יבש בלח ע"כ הוסיף דנותן טעם בפסח א"כ גוף היין אסור. ולפי זה בנ"ד ממנפ"ש מותר לכל הדיעות אי למאן דאמר דפירורין דקין חשובים ג"כ לח בלח א"כ אנן קי"ל דלח בלח אינו חוזר וניעור ואי למ"ד דמשום יבש בלח א"כ היי הס"ס שמא מן ההיתר עלתה בידו בהשאיבה. ועוד בנ"ד אפילו אם נימא דספק המצוי לא מצטרף לס"ס וא"כ הפירורין הוי ספק המצוי ולא נצטרף לס"ס מ"מ בנ"ד חשוב ס"ס גמור דהא הש"ך ז"ל ביור"ד סק"י ס"ק נ' פסק דאף בתערובות השני הוי ס"ס. וא"כ הכא בנ"ד אפילו דלא חשוב ספק פירורין לס"ס ואמרינן דבודאי יש בו פירורין מ"מ הוי ס"ס גמורה דהא הוי בנ"ד תערובות השני דשמא הוציא מן החביות בההין ששאב ההיתר לבד וא"תל שהוציא גם פירורין והכניס לתוך הקמח ואפה מהם המצות הוי אחרי כך כל מצה ומצה תערובות השני שמא לא היו בההין ושמא לא נכנס לתוך מצה זו, והוי ממש כבס' ק"י ביור"ד הנ"ל בש"ך ז"ל הנ"ל דהוציאה מן תערובות אחד והכניס לתוך תערובות השני. דהשני מותר מס"ס שמא הוציא בפעם הראשון ההיתר ושמא בתערובות השני כל אחד ואחד מן ההיתר ועל כל אחד ואחד אמרינן דהוי מן ההיתר. ואין לומר דלא דמי לההיא דתערובות השני דס' ק"י הנ"ל דשם הוי מדרבנן משום דמדאורייתא חד בתרי בטל ורק דאיני בטל מדרבנן משום דבר חשוב כמבואר שם וע"כ בנ"ד דהוי מדאורייתא למאן דאמר דפירורין הוי יבש בלח והפירורין חשוב יבש והקמח לח וא"כ חיישינן לממשות של איסור וחצי שיעור אסור מן התורה וכיון דהוי מדאורייתא לא שייך הס"ס בתערובות השני משום דבאיסורי תורה צריך לומר בהספיקות על כולן כמבואר בד"מ ז"ל ס' תל"ט סק"ב והכא אי אפשר לומר הס"ס על כל המצות אלא על כל אחד ואחד בפנ"ע ובדאורייתא אנן בעינן שיהא הב' ספיקות על כולן ולא על כל אחד ואחד בפ"ע ז"א דהא אח"כ כשנאפה המצות והוי כולן יבש ביבש הפירורין והמצה כולן הוי יבשים ולא מינכר הפירורין והוי כמו כל יבש ביבש בפסח דמדאורייתא בטל ורק מדרבנן אינו בטל ואפילו בקודם פסח חוזר וניעור וא"כ כיון דלא הוי רק מדרבנן לא בעינן ב' הספיקות להתיר כולם אלא אמרינן ב' הספיקות להתיר כל אחד ואחד דאמרינן על כל אחד שמא לא בזו נכנס הפירור אלא באחרת כיון דהוי כעת כל איסורו רק מדרבנן. וניחא נמי בדברינו אלה מה שנבוך כבודו נ"י בהא דיור"ד ס' ק"ד דמסתימת לשון השו"ע אפילו נתערב מעט מן השכר במאכל עב דאסור שמא יפגע בממשות של איסור. ואמאי לא נימא ס"ס שמא המעט שכר שהוציא שמא היתר עלתה בידו ואת"ל איסור שמא בכל כף וכף לא יפגע בממשות. אבל כאשר נתבאר מובן מאד דאימתי אמרינן בק' ק"י ס"ח בתערובות השני ס"ס הנ"מ בדרבנן כדהיא דס' ק"י ס"ח הנ"ל אבל בדאורייתא צריך אתה לומר ב' הספיקות על כולן ביחד ולא על כל אחד ואחד כמבואר מפורש בד"מ ס' תל"ט הנ"ל וא"כ הכא דהממשות הוי מדאורייתא א"כ לא שייך הס"ס הנ"ל דהאיך תאמר על כל המאכל שמא לא יפגע בממשות ורק תוכל לומר על כל כף וכף בפ"ע ובדאורייתא לא אמרינן כן. ומה שנבוך בההיא דס' תס"ו גבי נתיבש הלחלוחית דלמה לא אמרינן שם הס"ס שמא אין כאן פירורין ואת"ל יש כאן שמא מה שהוציא היתר עלתה בידו ואני אחזק עוד את דבריו דהא מיירי קודם הפסח והי' מותר לכתחילה להוציא מן הקמח ההוא ולעשות ס"ס דהא קודם פסח מותר לעשות ס"ס בידים כמבואר באחרונים ז"ל. אבל זה הוי שגיאה דהא בריקוד הקמח בנתיבש הלחלוחית לא אמרינן דהוי ספק שמא מיפרך כמו בפת שנפל ליין דס' תמ"ז דמבואר בלשון השו"ע דהוי ספק דחיישינן שמא נשארו בו פירורין משא"כ הכא בס' תס"ו מבואר דמפרך לשון ודאי דודאי מפרך בל"ס כלל כמובן והדעת נותנת כן דהאיך לא מיפריך ע"י ריקוד בנתיבש הלחלוחית ואין מקום להקשות מהשו"ע רק דיש מקום להקשות מלשון הטור ז"ל והרא"ש ז"ל בפ' כ"ש דמבואר שם בזה הלשון גבי לא נתיבש הלחלוחית על מה שהתיר לרקד הקמח שנפל עליו מים קולא גדולה היא זאת לעשות כן בתוך הפסח שחמץ במשהו כי שמא יעבור עם הקמח חמץ כ"ש בנפה עכ"ל ז"ל הרי דהוי רק ספק דכתב לשון שמא יעבור עם הקמח אבל ז"א דהא מבואר שם בחידושי והגהת הגאון מהרל"ח ז"ל דאם עשה כן קודם פסח דשפיר בטל המעט החמץ שעבר דרך הנפה עם הקמח כי הוא בטל בס' ומדמה לי' ללח בלח דבטל בס' ואינו חוזר וניעור עכ"ל ז"ל וא"כ כיון דהוי לח בלח לא שייך הס"ס שמא ההיתר עלתה בידו וכשלא נתיבש הלחלוחית והוי עיסה כשמגלגלה עם קמח הוי לח בלח וקמח בקמח הוי לח בלח כמבואר בתוס' ז"ל ובפוסקי' ז"ל דאמרינן יש בילה ועיי' ביור"ד ס' ש"ל בשו"ע ובט"ז ז"ל בשם הרא"ש ז"ל גופי' דיש בילה בדבר לח ובשיעור חלה שיפריש א"א שלא יהא משל ישראל עכ"ל ז"ל עיי"ש (ומזה סתירה לנ"א ז"ל) וא"כ לפ"ז לא הוי ס"ס דשמא היתר עלתה בידו ז"א בלח דקמח גופי'. והא דכתב הח"י ז"ל בשם הדרישה ז"ל בס' תס"ו באם נתיבש הלחלוחית וספק אם נתלחלח במי פירות הוי ס"ס לאו דהס"ס הוא שמא לא נתפררה ז"א כנ"ל דודאי נתפררה אלא דהס"ס הוא על כל מצה ומצה וכן פירש בנ"א ז"ל הפי' של הס"ס הזה וכמבואר בדבריו הטעם דלאחר שנאפה המצה הוי רק מדרבנן כנ"ל וא"כ אמרינן הס"ס על כל מצה ומצה בפ"ע ומה שנבוך כבודו נ"י בענין אם הרמ"א ז"ל מתיר ס"ס בפסח בזה א"צ לבאר לו הלא פתוחים כל ספרי האחרונים ז"ל ויוכל להביט ישר ולכו"ע במקום פסידה מתיר הרמ"א ז' ס"ס באכילה.

אדמה אשר לפי המבואר במכתב הזה יעמוד על האמת ולא יהי' נבוך כלל ואת המכתב הזה יהי' שמור אצלו. כי יהי' קילורין לעינים בענין הוראה הנוגעת להוראה זו ומפני אפס הפנאי נכתב מכתבי בלא סדר ונחלק לשני גליונות ועם כ"ת הסליחה. דברי ידידו יעקב דוד החופ"ק יצ"ו סימן

תוכן העניינים

בית רידבז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה