בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי
סימן ז
לק"ק קרעמענצשוג להרב שליט"א.
מכתבו על דבר השאלה שהיתה לפניו קודם חג המצות הגיעני, בדבר שנמצא במים שלנו בשלהי החבית חתיכת חמץ מלחם. ובשעה שנמצא לא היה ששים ובכלי הזה היו משתמשין כמה ימים למים שלנו לאפות מצות. מה דינם של המצות האפוין במים הללו וכ"ת נ"י הכשיר והרב דחסידים שיחיה אסר (כדרך התורה הללו אוסרין והללו מתירין) ושאל כת"ר נ"י ממני איך דעתי בזה. הנה הרב דחסידים שיחי' כתב אלי ג"כ מזה לבקש מאתו שלא אתן תשובה להדר"ג נ"י עד שאשאל מאתו טעמו ונימוקו ע"כ הנני כותב מכתבי דנא על תנאי שיראה את מכתבי דנא להרב דחסידים שיחי' ויראה מה שנראה לפע"ד ואם יש לו מה להשיב יכתוב לי.
והנה מחשש ספק כבוש כבר מבואר באחרונים ז"ל אחרי שדרך במים שלנו לבטל חד בתרי ושופכין בהכלי באמצע היום מים חדשים ע"י בטול כנהוג יצא מדין כבוש כיון שנתוסף מים חדשים כמבואר בס' מהגאון רש"ק ז"ל וגם בלא"ה לעולם לא היו במים שלנו כיבוש מעל"ע בצמצום כנודע וע"כ היו צונן וקודם הפסח מותר בצונן טעם. ואם משום חשש פרורין כמבואר בס' תמ"ז סק"ד.
לפענ"ד נראה פשוט דאין שום איסור כלל ופשוט בעיני מאוד דהנה זה לשון הרמ"א ז"ל פת שנפל ליין אע"פי שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פרורין ונותנין טעם בפסח והנה לשון דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח הוא לא מלשון הרשב"א ז"ל אלא לשון הרמ"א ז"ל בד"מ ע"ש והנה לכאורה צריך ביאור למה נקט ונותנין טעם בפסח הול"ל שמא יפגע בגוף ממשות של איסור גופא כמו ש"כ הב"י ז"ל ביור"ד ס' ק"ד דאם יחתוך לחתיכות דקות יכול לפגע בגוף ממשות איסור ולא ירגיש עכ"ל עיי"ש ומי דחקו להרמ"א ז"ל להוסיף הדברים הללו על הרשב"א וזה צריך ביאור בין להט"ז ז"ל בין להמ"גא ז"ל, להט"ז ז"ל דסבירא ליה דלא מהני סינון דשמא יש דקין שיוצאין דרך נקבי המסננת בודאי קשה למה נקט דחיישינן שמא נתן טעם בפסח והוי רק חשש משהו יותר הול"ל שמא ישארו פירורין ויפגע בממשות של איסור גופא דהא מדאורייתא גם חצי שיעור אסור מן התורה ואפילו להמ"גא ז"ל דמהני סינון ומפרש דאסור לשתותו בפסח בלא סינון, וע"כ כיון דלדידי' מהני סינון אם סינן ולא נמצא כלום פשיטא דמותר רק דאם לא סינון עד הפסח ונמצא בפסח פירורין אז אסור אפילו לאחר סינון משום דנותן טעם בפסח וע"כ היין אסור אפילו לאחר סינון ולפיכך כתב הרמ"א ז"ל נותנין טעם בפסח לאורי לן דאפילו לאחר הסינון אם נמצא פירורין נשאר היין אסור לעולם אבל ג"ז קשה להבין וכי ע"כ לא ידעינן דחמץ בפסח נותן טעם במשהו ולאיזה צורך אתא הרמ"א ז"ל בדברים הללו ואין לומר דקמ"ל דאפילו אם נפל הפת ליין בער"פ סמוך לחשיכה אעפ"כ אסור בפסח בערב אם נמצא פירור לאחר הסינון משום דנתן טעם וע"כ קמ"ל בזה דנותן טעם בצונן זה איני דהא הרמ"א ז"ל גופיה סבירא ליה דס"ס דאפשר לברורי מותר ומתירין ס"ס אע"פ שאפשר לברר א"כ לפ"ז קשה למה באמת אסור לשתות היין בפסח בלילה הראשונה בשעה שהוא צונן שלא נכבש עדיין מעל"ע הא כיון שנטל הפת ונשאר רק חשש ספק שמא נשארו לו פירורין והוי רק ספק פירורין ובספק מתיר הרמ"א ז"ל גופא בס' תס"ז בצונן דכתב שם מפורש אבל אם היו צוננין ושרו שם התרנגולים (והתרנגולים לאו דוקא כדכתב המג"א ז"ל) אין לאסור מספיקא עכ"ל ז"ל והוא משום ס"ס שמא בצונן מותר ושמא עכשיו נפל. עיי"ש א"כ קשה למה אסור לשתות היין בלילה הראשונה קודם שהיו כבוש משום ספק פירורין הא מותר מכח ס"ס וא"צ לברר ע"י סינון כשיטת הרמ"א ז"ל גופא ולא מצינו דמחמירין בס"ס בחמץ יותר מבכל איסורין וע"כ אין שום תירוץ לזה דמאי קמ"ל הרמ"א ז"ל בזה ולכאורה הוי יש לומר דקמ"ל דין נתינת טעם בצונן וכ"ת הא בצונן אינו אסור במקום ספק ז"א דהא לכאורה קשה בלא"ה על כל חשש דפירורין הא הוי ספק משהו וקי"ל דספק משהו מותר אך כבר תירץ בס' עולת שבת משום דפירורין הוי דבר המצוי ע"כ חיישינן בספק הזה אף דהוי ספק משהו א"כ י"ל דהכא לא מהני ס"ס ג"כ שמא לא נשאר פירורין ושמא בצונן לא הוי נתינת טעם משום דפירורין הוי דבר המצוי ולא חשיב לספק השקול אבל ז"א דהא דעת כל האחרונים ז"ל דבס"ס אפילו בדבר המצוי חשוב ג"כ ס"ס עיי' בס' תשו' מ"ב ז"ל ס"ס ט' ובלא"ה דבר רחוק מאד לומר דהרמ"א ז"ל מדייק האי לישנא לאורי לן דין דצונן דאין כאן מקומו כלל. ובפרט לדעת הט"ז ז"ל אין שום מקום לתרץ הרמ"א ז"ל דמה כונתו ז"ל בזה ואלא ע"כ פשוט מאד דהרמ"א ז"ל מוכרח לפרש כן את הרשב"א ז"ל דע"כ חיישינן בחשש פירורין רק משום נתינת טעם ולא משום פגיעת ממשות של איסור חמץ גופא דאי משום הממשות לא היה לו לאסור כלל לשתות היין בפסח דהא אימתי אמרינן בשו"ע יור"ד סק"ד הנ"ל דאם אי אפשר לסנון חוששין שמא יפגע בממשות של איסור היינו דווקא שם דנפל השרץ בודאי ע"כ חיישינן שמא יפגע בממשות של איסור אבל כאן דנטל הפת והוציאו מן היין ולא הוי רק שחש פירורין והוי רק ספק א"כ למה אסור לשתות היין אי משום החשש שמא יפגע בגוף הממשות של איסור הא זה לא הוי רק ספק שמא יפגע ולא בודאי יפגע כלשון השו"ע ביור"ד סק"ד שם שמא יפגע והא כל צלוחית יין שיוצא מן החבית אין לנו בירור שבצלוחית הזה נמצא פירור דהא לא אמרינן דהפת מיפרך ומתחלק לכל החבית ואין לך מקום שיוציא צלוחית יין שלא ימצא בו פירור הא זה לא אמרינן אלא אמרינן החשש שמא נשארו לו פירורין בהחבית ועל כל צלוחית שיוצא מן החבית הוי לן ספק שמא נמצא בו פירור או לא ולא ידעינן בבירור אם בצלוחית הזה פגע בממשות של איסור או לא א"כ הוי כמו בפסק על וספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס וכן ספק נגע ואת"ל נגע שמא צפרדע עיי' היטב בש"ך סק"י ס"ק י"ד וט"ו דבמקום דאנו דנין אם יש כאן איסור כלל לא בעינן בספק ספיקא שתהא מהופכת א"כ מותר לשתות היין בפסח משום דכיון שהוציא הפת והוי רק חשש שמא נשאר פירורין בו או לא וא"כ אנו דנין אם יש כאן איסור כלל או לא והוי כל צלוחית של יין שיוצא מן החבית מותר לשתות משום ס"ס שמא אין כאן פירורין ואת"ל יש בו בהחבית פירורין שמא לא נגע ולא פגע בצלוחית הזה בפירור והוי ספק על וספק נגע וא"כ היה מותר מטעם ס"ס אם לא היה רק החשש שמא פגע בגוף הממשות של איסור ואפילו לדעת המג"א ז"ל דמהני סינן הא ס"ס יש להתיר אפילו באיפשר לברורי לפי דעת הרמ"א ז"ל ובפרט לדעת הט"ז ז"ל דלא מהני סינון כלל וע"כ מוכרח הרמ"א ז"ל לפרש דעת הרשב"א ז"ל דהוא משום שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח וע"כ גוף היין אסור וע"י נתינת טעם לא הוי שוב ס"ס רק ספק אחד המצוי דשמא יש בו פירורין אסור גוף היין משום נותן טעם בפסח אבל אי לא היה החשש דנתינת טעם רק משום ממשות גוף האיסור היה באמת מותר משום ס"ס כנ"ל שמא אין כאן פירורין ואת"ל יש כאן שמא לא נגע בו ולא יבא לתוך פיו שום חמץ, וכן עלינו לדעת דהא דאנו חיין כל ימות הפסח מחשש פירורין הוא רק מכח ס"ס דהא לשיטת רבותינו בעלי התוספות ז"ל הטעם דבדיקת חמץ הוא משום שמא יבא לאכלו וא"כ קשה מה הועילו חכמים בתקנתן בבדיקה הא אע"פ שכשיבדוק את החדר ויוציא ממנו כל החמץ על כל זה יש חשש פירורין כדאיתא מפורש בגמרא דף ו' ע"ב אמר רב יהודא הבודק צריך שיבטל מ"ט אלימא משום פירורין כו' הא לא חשובה אלמא מפורש דאיכא החשש דפירורין וא"כ איכא חשש שמא יאכל מהפירורין ולאו אדעתא ובפרט לפי המסקנא שם דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה וע"כ צריך תיקון הביטול וא"כ תקשה כאן דאפילו לאחר הבדיקה מ"מ חיישינן שמא ימצא גלוסקא ויבא לאכלו וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כלל דבדיקה משום שלא יבא לאכלו הא השתא נמי לאחר הבדיקה חיישינן שמא ימצא גלוסקא וע"כ הדבר פשוט דהגם דאנו חוששין דאפילו לאחר הבדיקה ימצא פירורין וגלוסקא מ"מ אין כאן חשש שמא יבא לאכלו משום דהוי ס"ס שמא לא ימצא פירורין וגלוסקא דשמא הוציא כל החמץ ולא נשאר כלום ואת"ל שנשאר פירורין וגלוסקא שמא לא יבא לאכלו ולא הוי רק ספק והוי ס"ס אבל בעיקר הבדיקה לא שייך ס"ס שמא אין כאן חמץ ואת"ל יש כאן שמא לא יבא לאכלו ז"א דהא כל בית עומד בחזקת חמץ דכל השנה. עד שכתב המ"ג ז"ל בס' תל"ז סק"ד דחזקתו בדוק אינו מוציא מפני חזקת חמץ. וכך כתב הצל"ח ז"ל דהא דצריך בדיקה משום החשש יבא לאכלו הוא רק משום דתוי חזקת חמץ, אבל בלאו הכי דאי לא הוי בחזקת חמץ לא היה צריך בדיקה משום חשש דשמא יבא לאכלו עיי"ש וא"כ שוב אחר הבדיקה דהוי רק חשש פירורין או חשש גלוסקא שוב לא חיישינן שמא יבוא לאכלו דאז מותר להיות בבית ככל ס"ס שמא אין כאן פירורין ואין כאן גלוסקא ואת"ל יש בו שמא לא יבא לאכלו וע"כ הא דאנו חיין כל ימות הפסח ואנו דרין בבית שנתחשבה שאין בו חמץ משום דכיון דכבר הוציא החמץ מהבית ואין לנו אלא חשש שמא ימצא גלוסקא יפה ושמא ימצא פירורין ויאכל וא"כ הוי ס"ס שמא לא ימצא פירורין וגלוסקא ואת"ל ימצא שמא לא יבא לאכלו והוי ס"ס. ולמה גרע הדין דפת שנפל ליין והוציא משם דאעפ"כ חוששין לפירורין מהא דאנו דרין בבית לאחר הבדיקה דחוששין ג"כ לפירורין ולא חיישינן שמא יאכל הפירורין. ובאמת נראה לפענ"ד דהדין דפת שנפל ליין שכתב השב"א ז"ל בשם הגאונים ז"ל הוא לאו דהמציאו החשש הזה דפירורין מדעתם אלא דלמדו כן מן הגמרא דאפילו לאחר הבדיקה שבדק בחורין ובסדקין עכ"ז חוששין לפירורין לכו"ע ואם כן לא גרע הדין דפת שנפל ליין והוציאו משם מהא דאנו דרין בבית שנשתמש בו כל השנה חמץ לאחר הבדיקה דאין אנו חוששין לאחר הבדיקה שוב על החשש שמא יבא לאכל. וע"כ מפרש הרמ"א ז"ל הטעם דבהא דפת שנפל ליין דחוששין אנחנו על הפירורין שמא יבא לאכול הוא החשש על היין גופא שנאסר בנ"ט דשמא יש בו פירורין ונאסר היין גופא וזה ברור בעיני כשמש בצהרים בלי שום ספק בעולם. ולפ"ז בנ"ד דהוי עדיין קודם הפסח אע"פ שהחתיכות חמץ מונחין עדיין בהחבית כיון שאיני בנ"ט קודם הפסח הוי כמו בדינא דהרמ"א ז"ל שנטלוהו משם כי אין שום נפק"מ בין אם מונחות עדיין החתיכות בפנים בין שהוציאוהו מחוץ כיון שאינו נותן טעם ורק דאנו חוששין שמא עוד יש פירורין זולת החתיכות הללו שהוא כנגד עינינו דבהחתיכות הללו שלפנינו אין אנו מסופקין עליהן דהמה בודאי אינם נמצאים לא בהמים ולא בהמצות אלא שמא יש עוד פירורין שנכנסו ונתערבו עם המים ששאב בההין מהחבית וא"כ אתה בא לאסרו לא מכח נתינת טעם דהמים גופא אלא משום נגע ופגע בממשות של איסור גופא בההין ששאב מהחבית וכבר כתבנו שמזה אין חוששין הנראה לפי עניית דעתי כתבתי.