אור ברסלב
בית רידבז סימן ד

בית רידבז· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

סימן ד

סימן ג

שלום וברכה לכבוד ידי"נ הרב הגא"בד שליט"א ויד"נ הרב הג' ריל"ג שיח'

מכתב קדשו הרב הג' האב"ד שיחי' הגיעני מקשה על דברי שחדשתי דכל עיקר הפסול דכתב בכ"י לסופר וכו' הוא משום לשמה דהוי כסתמא דבזה ס"ל הפוסקים ז"ל כהרמב"ן ז"ל (והמבין האמת רואה בעינים מאירות בתורה שכן הוא דהא בדף ע"ב ע"א גרסינן עד שישמעו את קולו וסיפא דברייתא מובא בירושלמי שכתב בכ"י לסופר וכו' וע"ז מסיק עד שישמעו את קולו ובבבלי מסיק על האי ברייתא ישמעו לאפוקי מאומר אמרו קולו לאפוקי מדר"כ ולשיטת רוב הפוסקים ז"ל דלאו דווקא מדר"כ אלא אפילו בברי נמי לא מהני כ"י ונמצא דאומ"אמ' וכ"י הוא ענין אחד וכיון דאומר אמרו דהפסול משום דהוי סתמא לשיטת הרמב"ן ז"ל כמו כן בכ"י לסופר וכו') ומשום דאשה לאו לגירושין קיימא והעליתי להלכה היכי דהגירושין ביד הסופר וכו' אז כו"ע מודים ולפיכך לא משתמיט לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בפוסקי' ז"ל להביא שכתב בכ"י לסופר כתוב ולעדים חתומו ותנו, משום דבתנו כיון דהגירושין בידי הסופר מבטל החסרון. ע"ז הקשו לי ידידי א"כ חוזר קושיות הגמרא בדף ע"א ע"ב אי הכי עד שיאמרו אמרו ותנו מיבעיא לי' הרי דאין שום תקנה וצד היתר לאמר לאחרים, ומאי שנא כתב ידו מאומר אמרו כיון דבתרווייהו הפסול משום סתמא. אומר אמרו הפסול משום סתמא להרמב"ן ז"ל ולהפוסקים זכרונם לברכה דפסקו כמותו גבי כתב יד.

ידעתי היטב שהקושיא הזאת יצא מבין שניכם ע"כ ידידי הנני ללמד לכם להבין היטב הפי' המשנה. כי אם היתם מבין פי' המשנה והברייתא אז לא הקשיתם זאת וזה לשון המשנה בדף ע"א ע"ב אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ע"כ לשון המשנה ובברייתא בדף ע"ב ע"א כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבוה וחתמוה ונתנו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ע"כ לשון הברייתא. ידידי צריך לשום לב להבין דברי תורתינו הקדושה איזה רבותא יש בברייתא ובמשנה בלשון אע"פ, דגרסינן אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה איזה רבותא יש בתיבות הללו והאיך היה יכול להיות באופן אחר בודאי סופר הכותב גט לשמה אינה מתגרשת בכתיבתו עד שימסיר הגט להבעל או לשלוחו של הבעל וימסור להאשה ואיזה רבותא יש בזה אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה. ועוד צ"ב להבין תיבות הללו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו התיבות הללו מיותרין הם לגמרי הא מיירי בזה והברייתא מתחלת בזה שכבר כתב וחתמו כדגרסינן כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה והו"ל לסיים ונתנו להבעל ונתן לה וכן בהמשנה אמרו לסופר וכתב. ועוד צ"ב גדול לשון המשנה אמרו לו נכתוב גט לאשתך ואמר להן כתובו לאיזה צורך התחיל התנא בלשון השאלה דשאלו אם רוצה לכתוב גט עבור אשתו לאיזה צורך צריך השאלה והו"ל למינקט אמר לשנים כתבו גט לאשתי אמר לסופר וכתב כלשון המשנה בדף ס"ו וככל המשניות שבמס' זו ולמה לן השאלה ולמה נקט התנא בסגנון הזה.

אחי הפי' פשוט מאד דהתנא קמ"ל רבותא דשנים מן השוק התפיסו לאחד ושאלו אותו אם מסכים שיכתוב גט לאשתו והסכים להם שיכתבו ואמר להן כתובו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו לשמה. והסופר והעדים שבקשו מאתם אלו שנים מן השוק שיכתוב גט לשמה עבור יוסף בן שמעון ועשו כן הסופר העדים הבקשה של הנהו תרי מן השוק וכתבו וחתמו והיה הוי אמינא דכתבו וחתמו למסור להנהו בי תרי מן השוק שבקשו מאתם והמה ימסרו להבעל והבעל יתן לאשה על זה סיפרה לנו המשנה אע"פ שכ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ר"ל שכתבו וחתמו בעת כתיבה גופיה ע"ד דהכי ליתן הגט להבעל ולא להנהו בי תרי שביקשום אלא כתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ר"ל להבעל מ"מ הגט בטל ולא מיבעיא כשכתבו וחתמו למסור להני בי תרי והני בי תרי מסרו להבעל פשיטא דפסול אלא אפילו כשכתבו וחתמו למסור להבעל גם כן פסול ולא אמרינן דל הני בי תרי מכאן דהא כתבו ישר להבעל והא"מ דדמי כמו שאמר הבעל בעצמו להסופר בלא ממוצע דהא כתבו וחתמו למסור ישר להבעל בלא ממוצע ג"כ פסול ורבותא עוד יותר אפילו כשלא צוה הבעל להנהו בי תרי שיכתבו גט עבורו דנימא דהקפיד הבעל דווקא המה יכתבו המה שנבחרו מאתו ולא אחר ז"א אלא דהנהו בי תרי פגעו בו ושאלו אותו אם יכתבו גט לאשתו והסכים דאז יש לאמר דאם היו פוגעים בו הסופר גופי' והיה שאל לו היה גם כן בטח מסכים ע"ז קמ"ל התנא דהגט בטל כיון שנכתב על פי צוו של ממוצע ואע"פ שכתבו וחתמו למסור ישר להבעל אלא עד שיאמר בעצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו ואפילו אמר אמרו לסופר נמי פסול אע"פ שראינו שרצוה דהסופר פלוני יכתבו ואילו לא שאלו מאתו הנהו בי תרי אם לכתוב גט לאשתו היה הולך בעצמו להסופר ואך כששאלו השיב להם אמרו לסופר פלוני והסופר עזב לגמרי הנהו בי תרי וכתב למסור ישר להבעל ואין לו עסק עם הנהו בי תרי והא"מ דהוי כמו שצוה לו הבעל בעצמו מכל מקום ג"כ פסול ופשוט מאד המשנה והברייתא. (ולשון הברייתא דכתב בכ"י נגרר אחר הרישא והבן) והברייתא דבדף ע"ב ע"א גבי כתב סופר לשמה הוא באומר אמרו כדאוקי בגמ' עיי"ש ושייך שפיר הרבותא אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו

ועל כי לפי זה אין מקום לקושיתכם דכל קושית הגמ' אי הכי עד שיאמר לבי תלתא תנו מבע"ל דעשאן ב"ד וכן עד שיאמרו אמרו מבע"ל הוא הכל באופן של המשנה דכל הרבותות לא מהני אלא עד שיאמר אמרו אז מהני אפילו בלא הרבותות וכ"ש ע"י הרבותות אבל האיך יתנה התנא דכל הרבותות לא יועיל עד שיאמר אמרו לסופר פלוני שיכתוב ויתן גם כן דאז מהני ז"א דא"כ הרבותות הוא חסרון דאז הרבותא אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה. דאם כתב הסופר על דעת ליתן להבעל והבעל יתן לה א פסול, דהא כל ההכשר הוא דהוי לשמה משום דבידו לגרשה. וה"נ כשכותב ע"ד דהכי שיגרש הוא אבל ע"ד למסור להבעל א"כ אשה לאו לגירושין קיימא כשלא שמע מפיו ע"כ לא היה יכול התנא לסיים עד שיאמרו אמרו לסופר שיכתוב ויתן דאז כשר והיה משמע דכשר אפילו בלא הרבותות וכ"ש ע"י הרבותות ובאמת באופן זה ע"י הרבותות הוי חסרון ופסול ואין זה דרך המשנה בכל הש"ס ועיי' בתוס' ז"ל ד"ה הכא באמצע העמוד דף ע"א ע"ב וז"ל ז"ל דהא בשלשה נמי מיירי ומכל מקום פריך דהו"ל למתני בסיפא ולפרש בהדיא עיי"ש. אבל להפך לגמרי ולפרש בהדיא באופן זה דווקא כשר ודיהא חסרון מה שנקט ברישא זאת לא מצינו בכל מקום ובכל הש"ס וע"כ אין מקום לקושייתם.

ומה דהק' מהרמב"ם ז"ל איני מבין קושיתם על הרמב"ן ז"ל והפוסקי' ז"ל דהא להרמב"ם ז"ל שיטה אחרת בזה.

ואכתוב לכם עוד מאמר מוסגר דלא יקשה לכם על דבר קונטריסי דאי אומר אמרו לסופר פלוני שיכתוב ויתן מהני א"כ נפיק מיני' חורבא – ז"א דבשנתמנה גם על הנתינה לא הוי כסופא דסופר ומשום דלא רצה להטריחו על הנתינה ועיי' בר"נ ז"ל בפ' מ"ש ודוק.

אנא אחים יקרים להשיב לי בחזרה המכתב הזה כי לא הנחתי העתק מרוב הטירדא ואתפוס זאת למשכון בידי את בקורתי על קונטריס של כ"ג נ"י. ידידכם נצח יעקב דוד רידב"ז

תוכן העניינים

בית רידבז

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה