בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שני אלו הן הגולין · דף ח.
בגמ' ורמינהו ומצא פרט למצוי שלא ימכור כו' ר"ל אם השיגה ידו ומצא אח"כ אז חייב הלוקח להחזירה לו לפדותו אבל אם היתה גאולה זו שרוצה ליגאל בה עכשיו מצוי' בידו כשמכרה אין הלוקח חייב להחזירה לו לפדותו ולכך לא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב דהא שדה זו הרחוקה כבר היה בידו בשעה שמכר שדה זו הקרובה ואין גאולה זו קרוי' מצא אלא מצוי וכן ברעה ויגאול ביפה וק"ל:
שם בגמ' כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה. ר"ל אע"ג דלאו גמיר מ"מ לאו מצוה להכותו דהא אפשר למיגמור ליה בלי הכאה וז"ש רש"י לאו מצוה להכותו. דאילו למיגמר ליה ודאי מצוה עשה בזה דלא גמיר וק"ל:
בתי' בד"ה בלא איבה כו' דההוא איצטריך למימר אפי' לא אויב לו. כלומר דאילו לא נאמר רק קרא דבאלה מסעי היינו מפרשים דשונא נמי גולה והא דקאמר והוא לא אויב לו לאשמועינן דאע"ג דאינו שונא לו אפ"ה חייב גלות ולא נפטר לגמרי לכך חזר וכתב בלא איבה לאשמועינן דדוקא הוא אם אינו שונא גולה אבל שונא גולה. והא דלא מתרצי התוס' כן מה שהקשו מתחילה ממשנה תורה די"ל דכבר ידעו התוס' מהפסוק זה דבאלה מסעי א"כ הוי שני כתובים מלבד הא דבלא איבה לכך הוצרכו לתרץ דבשביל דבר שנתחדש בה נשנית ומסקי התוס' במשנה תורה כתיב נמי כי לא שונא הוא לו כו' ר"ל דבפ' שופטים כתיב מתחילה וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו כו' ואח"כ כתיב פן ירדוף גואל הדם כו' והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מות כי לא שונא הוא לו כו' וא"כ מקשי התוס' למה חזר כאן ואמר כי לא שונא הוא לו דקאי נמי אהרוצח עז"א דמשום פרשה שנשנית בשביל דבר שנתחדש בה חזר ואמרו והיינו ענין גואל הדם שיש לו כח להרוג את הרוצח וק"ל: