בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי אלו הן הלוקין · דף כא:
בגמ' אף הנזיר לא הוא השם מיהו הת"ק חשיב להו בכלל לאוין דתלם לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אא"כ הולך עמהם ומנהיגם. ר' עובדי':
בגמ' ולילקי נמי משום זורע ביו"ט עיין בח"ש שדבריו נכונים:
בגמ' עדא תהא פי' זאת תהיה. ר"ל התירוץ הזה תהא כי דברי רבא נכונים בעיניו וק"ל:
שם בריב"ן בד"ה יש חורש תלם א' כו' דלכל הפחות קאמר. ר"ל דבא לומר דאף בלכל הפחות שבכלאים דהיינו בשור א' וחמור א' נלקט עליו לפעמים לאוין הרבה וק"ל:
בריב"ן בד"ה המנכש והמחפה כו' ורבנן דפליגי עליה דר"ע ס"ל כו' ז"ל הח"ש פי' כך הוא אליב' דס"ד עכ"ל ור"ל לפי מאי דר"ל היה רוצה לעמוד המתניתין כר"ע ובמקיים כלאים היינו אומרים דרבנן פליגי עליה דר"ע וס"ל דמחפה נמי אינו לוקה כו'. אבל לפי מה דקילוס ר' ינאי לר' יוחנן דמשמע ממתניתין דמחפה חייב והיינו משום דר"ע מודו דמחפה בכלאים לוקה לא פליגי רבנן עליה דר"ע רק במקיים כלאים ודו"ק:
בתו' בד"ה החורש בשור וחמור כו' ופ"ה שור כו' וחמור קדשי בדק הבית כו' אינו בפי' שלפנינו ואדרבה מדקדק יפה שלא לילקי מטעם דמעילה וכמבואר לפנינו:
בא"ד ויכול להיות שהוא חולין והן מוקדשין לאו דוקא בשור וחמור כו' כצ"ל נ"ל ולא כמו שהגיה הח"ש. וה"פ והא דקתני והן מוקדשין דהוא לשון רבי' לאו דוקא דקאי על שור וחמור דהא ליכא מוקדשין כו' וק"ל:
בא"ד דקא עביד תרתי חדא כלאי זרעים כו' מבואר יפה בי"ד סי' רצ"ו דדוקא כשזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד הוא דחייב על כלאי כרם וכלאי זרעים כר' יאשי' ע"ש: