בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי אלו הן הלוקין · דף כ.
בגמרא וזר שאכלה לוקה שתים. ר"ל אחת משום תרומה גדולה ואחת משום דטבל לתרומת מעשר שבו ומסיק שאילו אכלה בתחילה כו' ר"ל שבא לתרץ למה לא מלקינן ליה שלשה אחת משום טבל ואחת משום תרומה גדולה ואחת משום תרומת מעשר עז"א שאילו בתחילה אכלה כו' ר"ל קודם שקרא עליה את השמות הנ"ל אינו לוקה אלא אחת משום טבל שאכל אבל מדקרא עליה שם תרומה גדולה לוקה נמי משום תרומה. אבל מעשר ראשון מותר לזרים ומעשר שני נמי מותר לזרים הואיל שהוא בירושלים. וע"ז מסיק טעמא דאיתא בירושלים כו' וק"ל:
שם בגמרא אמר רבה מחיצה לאכול כו' מבואר יפה בתוס' איך מתרץ בזה הקושיא:
שם בגמ' אפילו לקטו במקלט ורהיטני חייב. פי' הנ"י מלקט כלי הספרים שמלקטין בו השערות הדקות. ורהיטני היא דוגמתו שמלקטין בו השערות ועל שם שהוא רץ בגילחו וקל נקרא כך כדמתרגינן וירץ ורהט עכ"ל:
בריב"ן בד"ה דעיילה בטיבלה כו' וכגון דאפקה נמי בטיבלה. מתרץ בזה דלא תיקשה עדיין מאי רבות' היא הלא קלטוהו מחיצות לאחר שהופרוש עז"א וכגון דאפקה בטיבלה וק"ל:
שם בריב"ן בד"ה והמקיף פאת ראשו משום דבעי למימר כו' צריכין לומר דקשה ליה מאי בא התנא להשמיעני הלא מבואר בפסוק לא תקיפו פאת ראשכם עז"א משום דבעי למימר כו'. וא"ל מאי בא התנא להשמיעני בהא דאמר הקורח קרחה בראשו הלא מבואר בכתוב דכתיב לא יקרחו קרחה בראשם. נ"ל דההוא בכהנים כתיב אבל בישראל כתיב ולא תשימו קרחה בין עיניכם והו"א דוקא בין העינים הוא דאסור קמ"ל דנילף ישראל מכהן לאסור גם בישראל בראשו וכמבואר בגמרא ודו"ק:
בריב"ן בד"ה על הקפת כו' ונהי דהכא לא צריך לאתויי מקרא. ר"ל דהכא לית לן שום יתור שנהיה מוכרחים לדרוש לחייב על כל פאה ופאה אפ"ה אנו אומרים דחייב על כל פאה ופאה דמסתמא כי היכי כו' דההוא לא מיתורא דקרא שמעינן ליה כולי האי דהא אינו יתיר כ"כ מלות ושרט כמו שדחק לקמן הריב"ן בפירושו ומסיק כך שמעתי וגימגום. ר"ל דיש לגמגם בזה דהא מ"מ אינו דומה לשריטה דשם יש לנו יתור לדרוש כך אע"פ שאינו יתור גדול עכ"פ תשיב יתור קצת משא"כ כאן בפאה דאין לנו שום יתור נ"ל ודו"ק והח"ש פי' הגימגום על דרך אחרת וכתב כן לספרים ישנים שכתב שם אחר מלת וגימגום כדאמרינן לקמן דסכינהו לחמש אצבעותיה נשא דאע"ג דליכא אלא חדא התראה מחייבינן ליה חמש. וכמו שנדפס לפנינו למטה בענין אחר ת"ל קרחה דקרא יתירא הוא. ופי' הח"ש דהאי כדאמרינן לקמן חוזר אהא דלעיל [ר"ל אהא דאמר כדאמרינן לקמן גבי קרחה כו' ומבאר היינו כדאמרינן לקמן דסכינהו גו'] ומ"ה כתב המגיה יש כאן גימגום. ודבריו רחוקים. ואפי' לספרים שלנו נראה דהגימגום הוא מה שכתבתי ואינו מדברי המגיה אלא מדברי הריב"ן שכתב כך שמעתי וגימגום הוא:
בתו' בד"ה רבינא אומר כשהאיש עומד בפתח ונקיט ליה כו' כצ"ל נ"ל. וע"ז מסיק דלוקה כשאוכלן במקומו דעדיין אינו בפנים כו' ובא לאפוקי מפי' ריב"ן שפי' בהדר ארתקיה ואכליניה. ולכך הוצרכו לפרש דאיירי בעומד בפתח של ירושלים דאינו ממש בפנים ומ"ה נלקה באוכלו שם וק"ל:
בתו' בד"ה לחייב על כל קרחה כו' ושמא היינו משום כו' ר"ל משום הכי לא גרס בבת אחת דאי בבת אחת פשיטא דהכל קרחה חדא ולכך ודאי אינו חייב אלא אחת ולמאי איצטריך להקשות ממתניתין דנזיר דודאי אינו מיירי בבת אחת וק"ל: