בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי אלו הן הלוקין · דף יז.
ברש"י בד"ה הנחה כו' דתנא בה קרא כו' ר"ל ששינה בה קרא לכתוב פעמיים לשון הנחה לעיכובא. כן משמע להדיא בדף י"ח ברש"י ע"ש:
בתו' בד"ה ורבנן בריית נשמה כו' כל זה מבואר יפה בחולין צ"ט ע"א בד"ה מ"ט דרבנן כו' ע"ש. ומ"ש אלא ע"כ הטעם תלוי דכל דאובד שמו בשנחתך הוי בריה. היינו ר"ל שאובד שמו שקראה לו התורה כשציותה עליו שלא לאוכלו ולכך נמלה כל שהו הוי בריה דכשנחתך הוי מקרי חתיכת נמלה ולא בשם נמלה לבד אבל חטה אע"ג דכשנחתכה מיקרו חתיכת חטה מ"מ ודאי אי הוה כתיב בתורה אל תאכל חטה של טבל אז הוי חשיב בריה אבל מאחר דהתורה לא אמרה כן רק לא תאכל טבל וא"כ גם חצי חטה נקראת בשם טבל ולא שייך לקרא לחטה בריה לכך לא חשיבי בריה ואינו חייב עד שיאכל כזית. כן מבואר שם בתוס' וע"ז מסקי התוס' שפיר וק"ק מאי קאמר הכא בריית נשמה חשובה ליה. הלא אפילו אי הוי להחטה נשמה לא חשובה בריה מאחר דלא אמרה התורה אל תאכל חטה של טבל כדפירשתי. ונ"ל פשוט דצריכין להגיה אח"כ בתו' במקום לימא דלדבריו דר"ש כו' וי"ל דלדבריו דר"ש כו' והיא תירוצו של הק"ק שהוקשו התו' על הא דאמרינן ורבנן ברית נשמה חשובה חטה לא חשובה דהלא אף אם היה בחטה נשמה לא הוי בריה כו' ע"ז יתרץ ואמר דלדבריו דר"ש אמרי לדידן אפילו אית ביה נשמה לא הוי בריה כו' דהכל תלוי מאחר דלא נזכר בתורה אל תאכל חטה של טבל אלא לדידך דחשבת ליה בריה ולית לך טעמא דמבואר שמו בתורה מ"מ לא דמי לנמלה דנמלה אית בה נשמה. וכן מבואר הקושיא והתירוץ בתוס' דחולין דף הנ"ל, ומסקי שם ראיה לזה היכן מצינו שמשיבין טעם לדבריו והם עצמן אינם סוברים שיהי' הדבר תלוי בזה ע"ש באורך. ואם לא נגיה כאשר הגהתי אין לי שום אופן ליישב דברי התוס' הללו. ויהא הפוכין מדברי התוס' דחולין. לכך נראה פשוט כאשר הגהתי ודו"ק: