בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי אלו הן הלוקין · דף טז.
בגמ' דמודרין לה על דעת רבים. נ"ל דרש"י דמפרש בכאן שמצא לה עון כו' ולא פי' כן לעיל על שהדירה ברבים היינו משום דדייק פירושו ממה שאמר בכאן דמודרין לה כו' דמשמע דהב"ד כופין לבעל שיגרשנה. והח"ש הגיה במקום דמודרין לה כו' דמודיר לה כו'. ולי נראה דאין להגיה מידי ומזה נידוק פירושו של רש"י. והתו' שמביאין פירש רש"י לעיל גבי שהדירה ברבים היינו משום דמאחר שפירש כך לקמן בעל דעת רבים בודאי יפרש כך גס בכאן בהדירה ברבים. ולכך מקשין על פירושו ומפרשי' בע"א. ולרש"י נראה ליישב דלא תקשה קושית התוס' דא"כ אין מצוה לקיים דסובר דבעל אינו יכול לשלחה כל ימיו אף כשמצא לה עון שאסורה לו מ"מ אינו רשאי להדירה. אך ילך לב"ד והם יאמרו לו שיגרשנה ואז יקיים דברי הב"ד אבל מעצמו אינו רשאי לגרשה ודו"ק:
בתו' בד"ה אי דקטלה כו' דמיירי שהרגה בשוגג. ר"ל דאז אינו חייב מיתה ונאמר דחייב מלקות אע"ג דקיי"ל דחייבי מיתות פטורין ממלקות כדאיתא בכתובות ל"ז נימא דהיינו דוקא כשהן מזידין דאז חייבין מיתה אבל בשוגג שמא באמת חייב מלקות ודו"ק:
בתו' בד"ה כגון שהדירה ברבים פ"ה כו'. כבר כתבתי בזה לעיל גבי דמודר לה ע"ד רבים ע"ש:
בתו' בד"ה והאיכא העבט כו' כדאמרינן לעיל אם אינו ענין לפניו כו' ר"ל וכאן נמי נאמר אם אינו ענין לפניו דהא א"א להשיבנו קודם שיקחנו אבל תנהו לאחריו ויהיה שפיר לאו הניתק לעשה וק"ל:
בתו' בד"ה התם איתא בתשלומין כו' דכל אימת דיש לו ממון לא ילקה. ר"ל דמאחר דקיי"ל כבר דחייב ממון כששרפו א"כ בודאי דאין לוקין עליו בזה דכל אימת דחייב ממון אין בו מלקות. ומסקי התוס' כלומר הכא ע"כ אינו לוקה הואיל דמשלם כנ"ל להגיה במקום ומפטר] ר"ל דמאחר דכבר קיי"ל שישלם כששרפו א"כ בוודאי דאינו לוקה. וא"ש בגמר' ואינו לוקה ומשלם פירושו לפי זה ואינו לוקה הואיל ומשלם. אבל ליכא לפרושו כו' וק"ל: