בית פנחס על מכות· רבי פנחס הלוי הורוויץ
פרק שלישי אלו הן הלוקין · דף טו.
בגמ' אמרו לו אמרת א"ל לא אמר רבה כו'. הח"ש כתב וז"ל נ"ל דאמרו לו לרבה ב"ב חנה ומה שנאמר אח"כ אמר רבה הוא רבה בר נחמני עכ"ל וקשה דאדרבה טוב יותר לומר שאמרו לו לר' יוחנן דהוא בעצמו שפיר יכול להשיב לא. דהדר ביה. והיינו ר"ל דמילת לא שהשיב שאין הדין כן כמו שאמר כבר. אבל אם אמרו לו לרבה בב"ח אם אמר הדין כן איך היה משיב לא הלא באמת אמר כך משמו של ר"י ושמא תאמר הדר ביה אין זה בידו לחזור בו מאחר שאמרה משמו של ר"י והוא הי' תלמידו. ואם שמע מר"י שחזר בו ה"ל להשיב להם כך. לכך נראה פשוט שטוב לנו לפרש שאמרו לו לר' יוחנן ודו"ק:
ברש"י בד"ה הניחא כו' דהא ליכא למימר קיים לאחר זמן. ר"ל דאין לפרש דהאי קיים דקתני פירושו שיקיימם לאחר זמן דא"כ לא קיים היכי דמי כלומר האיך מפרש דהא לעולם כו'. והח"ש הגיה דהא ליכא למימר יקיים כו'. וכפי מה שכתבתי אין אנו צריכין להגיה:
בתו' בד"ה כל ימיו כו' שילוח שיהא כל ימיו. ר"ל דהפסוק דאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו היינו ר"ל שילוח שיהא כל ימיו דע"ז דוקא קאי הלאו. והח"ש הגיה שילוח שלא יהא כל ימיו ולי נראה כדפירשתי וק"ל: